חיסיון ועדה של משרד הבריאות

החלטה 1. כללי בפני בקשה להורות על הסרת חיסיון מפרוטוקול דיוני ועדת הבדיקה מטעם משרד הבריאות, אשר מונתה מכוח סעיף 21 לחוק זכויות החולה התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), לבדיקת מהלך הטיפול שניתן למנוח שמואל רייזמן ז"ל, אשר נפטר במהלך אשפוזו בבית החולים איכילוב. ביסוד הבקשה מונח כתב תביעה, המייחס לנתבעים עוולת רשלנות, בעטייה, על פי הנטען, נפטר המנוח רייזמן ז"ל (להלן: "המנוח"). 2. העובדות בקליפת האגוז, להלן העובדות המתוארות בכתב התביעה, הנדרשות לדיון בבקשה: 2.1 המנוח, כבן 79 נותח בליבו. בתום הניתוח, הוא הועבר מורדם, ליחידה לטיפול נמרץ בליווית הרופאים שטפלו בו במהלך הניתוח. 2.2 סמוך לאחר העברתו ליחידה לטיפול נמרץ, חלה התדרדרות במצבו הרפואי. הרופא הכירורג הורה על מתן טיפול ועזב את המקום. מצבו של המנוח התדרדר ורופא תורן, מתמחה צעיר וחסר ניסיון, הוזעק למחלקה. 2.3 בהגיעו, היה המנוח במצב של מוות קליני. הרופא התורן החל במתן טיפול ובמקביל הזעיק את הרופאים המומחים, אשר טיפלו במנוח במהלך הניתוח. 2.4 אחד מהרופאים הבכירים הגיע והצטרף למאמצי ההחייאה של הרופא התורן. בשלב זה, הבחין אחד הרופאים, כי מכונת ההנשמה אליה חובר המנוח, לא פעלה ולמעשה, כלל לא חוברה לחשמל. התקלה טופלה ותוקנה, מאמצי ההחייאה נמשכו וליבו של המנוח שב לפעום, דא עקא, בשל ההפסקה באספקת החמצן, שנגרמה עקב הפסקת פעולתה של מכונת ההנשמה - נגרמה למנוח פגיעה מוחית אנושה והוא נותר במצב של "צמח", עד ליום מותו- כחודש וחצי לאחר מכן. 2.4 בנותיו של המנוח פנו בדרישה לחקור את נסיבות מותו ובעקבות פנייתן, מונתה ועדת בדיקה רפואית, מכוח סעיף 21 לחוק. הועדה שמעה עדויות של רופאים ובני משפחה ובתום דיוניה, ערכה דו"ח ממצאים ומסקנות, אשר הועבר, בין היתר, לידי המבקשים, וממנו עולה, כך לכאורה, כי הגם שנמצאו ליקויים בנהלי העבודה ביחידה לטיפול נמרץ - אין אפשרות לקבוע בוודאות ש"תוצאת ההחייאה היתה אחרת". 2.5 דו"ח הועדה כולל, בתמצית, את הממצאים והמסקנות הבאות: · הרופאים הבכירים, אשר טיפלו במנוח, עובר לניתוח ובמהלכו, עזבו את היחידה לטיפול נמרץ טרם זמנם, מבלי שווידאו כי מצבו התייצב ומבלי שהעבירו את הטיפול בו, בדרך מסודרת, לרופא התורן. הרופאים לא גילו ערנות מספקת למצבו של המנוח, סמוך לאחר העברתו ליחידה לטיפול נמרץ, אשר הלך והתדרדר. · הגם שמכונת ההחייאה נותקה מהחשמל - לא בשל מחדל זה, נגרמה ההתדרדרות במצבו של המנוח, שכן התקלה אובחנה ותוקנה במהירות. עם זאת, לא מן הנמנע, כי ניתוק מכונת ההנשמה מהחשמל, נגרם בשל צפיפות המיטות בעמדה, בה אושפז המנוח. · יש לקבוע נהלים ברורים, אשר יסדירו את דרך קבלת החולים ליחידה לטיפול נמרץ ואשפוזם, באופן שיתאפשר בהם הטיפול בעת מצבי החירום. · ממשפחת המנוח נמנעו ההסברים בדבר השתלשלות האירועים הנוגעים למנוח, עד לאחר מותו. מצב דברים זה הוא בלתי תקין ואינו ראוי. 2.6 בבקשה זו, עותרים המבקשים להסיר את החיסיון מפרוטוקול דיוני הועדה ולאפשר להם לעיין בעדויות ובמסמכים שהוגשו לעיונה. 3. המסגרת הנורמטיבית 3.1 סעיף 21 ד' לחוק קובע את העקרונות המנחים, ביחס לגילוי פרוטוקולים של ועדות בדיקה, אשר מונו לצורך בחינת טיפול במטופל, וזו לשונו: "בית משפט רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול למטופל, לנציגו או למטפל, וכן, על אף האמור בסעיף 18(ג), להורות על מסירת הממצאים והמסקנות למטופל, אם מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו;הוראה כאמור יכול שתינתן במסגרת הליך שמתנהל בפני בית המשפט או על פי בקשה אשר תוגש לבית משפט שלום". 3.2 החיסיון מכוח סעיף זה הוא יחסי, קרי, פרוטוקול דיון הועדה יימסר רק למי שמינה אותה וכן למנהל הכללי של משרד הבריאות. מכאן, שחל חיסיון על פרוטוקול דיון הועדה על כל אדם אחר, לרבות המטופל. חרף זאת, בית המשפט רשאי להורות על גילוי הפרוטוקול גם למטופל "אם מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו". ברע"א 4708/03 לילי חן ואח' נ. מדינת ישראל, אשר פורסם לאחרונה, בתאריך 7.11.05 (להלן: "פס"ד חן") נקבעו המבחנים להסרת החיסיון, החל על פרוטוקול דיוני הועדה, כמפורט להלן. 3.3 המבחן שנקבע בסעיף 21ד' לחוק מורכב משני חלקים, האחד מגולם בביטוי "עשיית צדק" והשני, בצירוף המילים: "העניין שיש לא לגלותו". באשר לביטוי "עשיית צדק", זה נועד להגן על הערך שעניינו גילוי האמת, או כלשון בית המשפט (כב' השופט עדיאל): "קיום הליך משפטי הוגן בתביעת המערערים, שיש בו כדי לחשוף את האמת לגבי כל העובדות הנוגעות בטיפול הרפואי שניתן למנוח ותוצאותיו. זו המטרה לשמה מתבקש גילוי הפרוטוקול על ידי המערערים". 3.4 באשר ל"עניין שיש שלא לגלותו" - "העניין" אשר המחוקק מבקש שלא לחשוף בפני המטופל - נועד להגן על האינטרס הציבורי, המעוניין בקידום ובשיפור הרפואה בישראל. קידומו של אינטרס זה יתאפשר, באמצעות ההגנה על שמם הטוב של הרופאים, הנדרשים להעיד בפני הועדה ולחשוף בפניה, בדרך חופשית, את מעשיהם ומחדליהם, הנוגעים לטיפול הרפואי שנתנו למטופל, כדי להגיע לחקר האמת ולהפיק את הלקחים הנדרשים. ברי, כי הדבר לא יתאפשר, אלא באמצעות הטלת חיסיון על תוכן דבריהם, שאם לא כן, יחששו לחשוף את מעשיהם, כמו גם טעויותיהם והדבר יעשה פלסתר את מטרת הקמתה של הועדה. 3.5 ככלל, החוק העדיף את ערך קידום הרפואה על פני זכותו של המטופל לעיין בפרוטוקול ולפיכך, "החסיון הוא הכלל והגילוי - חריג" [פס"ד חן]. לפיכך, הסרת החיסיון מפרוטוקול הועדה תיעשה, אך ורק אם ימצא, כי "הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו". 3.6 ברי, כי הערכים של עשיית צדק מזה, וההגנה על קידום הרפואה מזה - אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. ברי עוד, כי הכלל הוא שלא לחשוף את פרוטוקול דיוני הועדה בפני המטופל והחריג - בחשיפתו - ייעשה, מקום בו יוכח, כי הזכות לעשיית הצדק גוברת על פני הצורך להגן על קידום הרפואה ושיפורה. לפיכך, על המבקש הסרת החיסיון, להוכיח קיומה של אפשרות סבירה ל"פגיעה ממשית בעשיית צדק", אשר תיגזר ממידת החשיבות שיש לפרוטוקול על ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים. ודוק; לא די באמירה כללית אלא "על המבקש את חשיפת הפרוטוקולים להראות באורח פרטני, תוך הנחת תשתית ראייתית מתאימה, כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, מדובר בראיה חיונית, אשר גילויה הכרחי לצורך עשיית צדק וכי צורך זה גובר על העניין שבאי גילוי. כמו כן, על המבקש גילוי להראות כי אין בידו להישען על ראיות חלופיות שאין עימן צורך בהסרת החיסיון". (ציטוט מתוך החלטת בית המשפט המחוזי בבר"ע 2056/02 - כב' השופט ארבל , אשר אומץ ע"י בית המשפט בפס"ד חן - ו.מ.). 3.7 התשתית העובדתית שתונח בפני בית המשפט, היא זו שתקבע אפוא, אם הסרת החיסיון נדרשת לשם עשיית צדק, או שמא, ראוי להשאיר את החיסיון על כנו, לשם הגנת ערך קידום הרפואה ושיפורה. על רקע עקרונות אלו, תיבחן הבקשה דנן. 4. טיעוני המבקשים 4.1 המבקשים טוענים כי החיסיון, החל על פרוטוקול דיוני הועדה, מכוח סעיף 21 (ד') לחוק, מוגבל לפרוטוקול גופו, להבדיל מהמוצגים, המסמכים והעדויות שהוצגו בפניה. לפיכך, קנויה להם זכות לעיין בעדויות הרופאים, תגובותיהם, לרבות דו"ח ביקור שערכה הועדה ביחידה לטפול נמרץ. 4.2 המבקשים הצביעו על ליקויים בעבודת הועדה, אשר נמנעה, לטענתם, מחקירתם של חלק מהרופאים המעורבים. כשל זה, על פניו, מצדיק את הסרת החיסיון מפרוטוקול דיוני הועדה. 4.3 המבקשים טוענים, כי בין הצדדים נטושה מחלוקת, ביחס לשאלת קיומם של נוהלי עבודה, המסדירים את העברת החולה מחדר הניתוח ליחידה לטיפול נמרץ, לרבות מחלוקת עובדתית, שעניינה, מועד עזיבתם של הרופאים הבכירים את היחידה לטיפול נמרץ או את בית החולים, מידת ניסיונו ורמת מיומנותו של הרופא התורן, אשר טיפל במנוח - עובדות אשר אינן מעוגנות ברשומה הרפואית ולפיכך, יש לחשוף אותן בפניהם, לשם גילוי האמת. 4.4 עוד טוענים המבקשים, כי עם חלוף הזמן, גובר החשש שמא זיכרונם של העדים יבגוד בהם, בעוד שעדויותיהם בפני הועדה, נמסרו זמן קצר, יחסית, לאחר קרות האירועים. 4.5 המבקשים מטעימים, כי עובדת היותם של העדים מיוצגים על ידי עו"ד, עת שהופיעו בפני הועדה, מעידה על כך, שהובהרו להם הוראות החוק, ומכאן שהיתה ידועה להם העובדה שבנסיבות שונות, אפשר שדבריהם בפני הועדה, לא יזכו לחיסיון. 4.6 המבקשים מטעימים, כי הרשומה הרפואית של המנוח אינה מלאה, ורב הנסתר בה על הגלוי. כך לדוגמא, הניתוק ממכונת ההנשמה כלל לא תועד. אף בכך, יש כדי להצדיק את הסרת החיסיון. 4.7 המבקשים הצביעו על פער, לכאורה, בגרסאות העדים, בנוגע לפעולתה של מכונת ההנשמה, אם הייתה מנותקת, אם לאו, אם הייתה תקינה או שמא אירעה תקלה. לטעמם, הועדה עמדה על ההבדלים בין הגרסאות וחקרה את העדים בעניין זה ולפיכך, העיון בפרוטוקולים עשוי לתמוך בטענתם, לפיה בשל ליקוי במכונת ההנשמה, אמצעי ההתרעה, אשר נועד להתריע על התנתקותה מהחשמל - לא פעל. 4.8 על יסוד האמור לעיל, טוענים המבקשים, כי קמה זכותם, משיקולי צדק, לקבל לידיהם העתק מפרוטוקול דיוני הועדה, לרבות המסמכים שעמדו בפניה וכן, את דו"ח הביקור שערכה ביחידה לטיפול נמרץ. 5. טיעוני המשיבים 5.1 המשיבים מתנגדים לבקשה וסומכים מרבית טענותיהם על פס"ד חן. לטענתם, בידי המבקשים מצויים המסמכים הנדרשים, להצגת ראיותיהם, ביניהם, הרשומה הרפואית המלאה ביחס למנוח ודו"ח הועדה, על ממצאיה ומסקנותיה. 5.2 לשיטתם, לא התקיימו במבקשים התנאים, המצדיקים את הסרת החיסיון, כמו גם, אין מקום לאבחנה בין פרוטוקול דיוני הועדה לבין מסמכים אחרים שנאספו במהלך החקירה, החוסים אף הם בצל החיסיון. 5.3 המשיבים טוענים, כי לא הונחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית התומכת בטענה, לפיה, ללא הסרת החיסיון, סביר להניח כי זכויות המבקשים, לגילוי האמת, תפגענה פגיעה של ממש. לשיטתם, אין בבקשה, כדי לעורר חשד להסתרת האמת, או ניסיון לשבש את מסקנות ועדת הבדיקה או פער בלתי סביר במסקנותיה. ההיפך הוא הנכון, לכאורה, מסקנות הועדה תומכות בטענות המבקשים. 5.4 המשיבים טוענים, כי סוגיית קיומם של נהלי עבודה בבית החולים, או שאלת ניסיונו ומיומנותו של הרופא התורן - הינן מחלוקות שבעובדה, אשר מקומן להתברר במהלך הדיון בבית המשפט. 5.5 המשיבים טוענים, כי אין לקבל את טענת המבקשים, לפיה, חלוף הזמן פגם בזיכרונם של העדים, שהרי אף בפני הועדה העידו למעלה משנה לאחר האירוע. זאת ועוד, טרם הוכח, כי אכן זיכרונם של העדים בגד בהם. 5.6 על יסוד טענות אלו, לרבות טענות נוספות, עותרים המשיבים לדחיית הבקשה. 6. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתגובה לבקשה, לרבות בפס"ד חן - נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים כדלקמן: 6.1 היקף החיסיון אין לקבל את טענת המבקשים, לפיה, החיסיון לפי סעיף 21 (ד') לחוק חל רק על פרוטוקול דיוני הועדה, להבדיל מיתר מסמכיה, לרבות עדויות, מוצגים ורישומים שהובאו בפניה. פרשנות שכזו, מרוקנת את הוראת סעיף 21 (ד') מתוכנה. ממה נפשך? הוראת סעיף 21 (ד') נועדה לאזן בין שיקולי צדק, שעניינם גילוי האמת, לבין האינטרס הציבורי, השואף לקדם את הרפואה, באמצעות מערכת ביקורת והפקת לקחים. מערכת זו מבוססת על גילוי מידע מלא, באופן חופשי וללא חשש של הצוות המטפל, שמא יבולע לו, כתוצאה מחשיפת האמת. ברי, אפוא, כי יש לחסות בצל החיסיון, כל מסמך המתייחס לחקירת האירוע, ואשר הוצג בפני הועדה. אין להיתלות בהגדרתו של המונח "פרוטוקול" המופיע בסעיף 21 (ד') לחוק, כפי שהמבקשים ביקשו ולפרשו על דרך הצמצום. 6.2 ליקויים בעבודת הועדה ככלל, אין להיזקק לטענות עובדתיות, אשר מקומן, בשלב שמיעת ההוכחות. כך, באשר לטענות המבקשים המתייחסות לליקויים, לכאורה, בעבודת הועדה, אשר על פי הנטען, לא גבתה את כל העדויות הנדרשות לבירור הנושא לשמו הוקמה וכך, באשר לטענות עובדתיות אחרות שעניינן, נהלי עבודה, מיומנות רופאים, או שעות הנוכחות של הרופאים, עובר לאירוע הנחקר ובמהלכו. יתירה מזו, לא די בטענה בעלמא, לפיה סביר להניח שבפרוטוקול תימצאנה ראיות הרלבנטיות להליך המתקיים בבית המשפט - כדי להצדיק הסרת החיסיון. (ראה סעיף 44 לפס"ד חן). לא הוכח כי לפרוטוקול דיוני הועדה - ערך ראייתי מוסף, על זה העולה מהרשומה הרפואית ולפיכך, לא הוכח הצורך בהסרת החיסיון. 6.3 זיכרון לקוי של עדים עניין לנו בסברה, אשר לא הוכחה, בבחינת "ביצה שלא נולדה". אין לדעת, בשלב זה, באילו עדויות מדובר, כמו גם, משקלן והביטוי שניתן להן ברשומה הרפואית. אם יוכח בעתיד, כי היעדרן של עובדות מהרשומה הרפואית - עלול לפגוע בגילוי האמת, כי אז, ייתכן ותקום עילה לחשיפת דיוני הפרוטוקול. לא זה המקרה שבפנינו. יתירה מזו, כל עוד קנויה בידי המבקשים האפשרות להוכיח את טענותיהם באמצעות חוות דעת מומחה - אין לחשוף בפניהם את פרוטוקול דיוני הועדה. הוא הדבר אף בכשלים מערכתיים, הנוגעים לנוהלי עבודה וטיפול - הגם שסביר כי אלו לא יופיעו ברשומה הרפואית - אין ללמוד מכך, כי לא ניתן להוכיחם שלא באמצעות מסמכי הועדה (ראה סעיף 50 לפס"ד חן). ברי, כי היה ויתברר, כי עדים אשר מסרו עדותם בפני הוועדה אינם זוכרים מאומה - כי אז, יהא מקום לשקול הסרת החיסיון ובלבד שיש בעדותם כדי תרומה ממשית, מעבר לאמור ברשומה הרפואית (ראה סעיף 54 לפס"ד חן). 6.4 חסר או ליקוי ברשומה רפואית חסר ברשומה הרפואית עשוי להיות שיקול בעל משקל, להסרת החיסיון מפרוטוקול הועדה. טענה זו, כקודמתה, הקדימה את זמנה. לא די בטענה בעלמא, לפיה "רב הנסתר על הנגלה" - כדי להצדיק את הסרת החיסיון מפרוטוקול הועדה. יש להוכיח, כי הרשומה הרפואית לוקה בחסר ממשי, כדברי בית המשפט בפס"ד חן: "מובן שאין מדובר בכל מקרה בו הרשומה הרפואית איננה מלאה, אלא במקרה בו מדובר בחסר בנושא חשוב, שאיננו מאפשר, או מכביד באופן ממשי, על בירור התביעה" (סעיף 47 לפס"ד חן). 6.5 פער בגרסאות העדים המבקשים הצביעו על פער, לכאורה, בגרסאות העדים, בנוגע לתקינות פעילותה של מכונת ההנשמה. אף בכך אין כדי להצדיק הסרת החיסיון. נתונה בידי המבקשים האפשרות, להוכיח את טענותיהם אלו בראיות. האפשרות, התיאורטית בשלב זה, כי עדים אשר מסרו עדות בפני הועדה יחזרו בהם או ישנו גרסתם, בבואם להעיד בפני בית המשפט, אינה מצדיקה, כשלעצמה את גילוי פרוטוקול הדיון. היה ויתחוור, על בסיס ראיות של ממש, להבדיל מאפשרות תיאורטית או ציפייה בלבד, כי קמו סתירות מהותיות, בין עדות עד שנמסרה בבית המשפט לבין עדותו בפני הועדה - כי אז, יבשילו התנאים להסרת החיסיון. 7. סוף דבר העולה מן המקובץ לעיל, כי לא הוכחו התנאים הנדרשים, שעניינם פגיעה של ממש בחקר האמת, כדי להצדיק את הסרת החיסיון החל על פרוטוקול דיוני הועדה. על פני הדברים, הבקשה הוגשה טרם זמנה. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. הוצאות הבקשה בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ ישולמו בכפוף לתוצאות המשפט. חיסיוןרפואהמשרד הבריאות