השתלת סיליקון - סיכונים - תביעת רשלנות רפואית

להלן פסק דין בנושא השתלת סיליקון - סיכונים - תביעת רשלנות רפואית: 1. התביעה: לפניי תביעת התובעת, ילידת 1959, גרושה ואם לשניים, שעתרה לחייב את הנתבעים, או מי מהם, לפצותה בגין נזקיה תוצאת רשלנותם, הפרת חובה חקוקה, הפרת הסכם או תקיפתה לנוכח אי קבלת הסכמתה מדעת לטיפולם. אין חולק כי בשנת 1992, בהיות התובעת בת 33, נכרת שדה השמאלי עקב מחלת הסרטן ובשנת 1993 היא נותחה ע"י ד"ר מ. שפלן - נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") לשחזורו וכי הניתוח עבר בהצלחה והתובעת הייתה שבעת רצון מתוצאותיו. התובעת טענה כי בחודש פברואר 2003, עקב דליפה ממשתל הסיליקון שהושתל והצורך להחליפו, פנתה לנתבע, המוכר לה משכבר, לביצוע הניתוח וזה ביצע את הניתוח ביום 4.3.03 במרפאתה של נתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"). התובעת טענה כי הושתל בה משתל סיליקון, שאינו תואם למשתל המקורי, שלא היה תקין כיוון שנועד לשמש כדוגמא, כי הניתוח גרם לעיוות וחוסר סיטמריה בין שני שדיה וכן כי לא ניתן לה הסבר נאות כדי לאפשר לה החלטה עצמאית על בסיס מידע מלא, ולפיכך תזקק להוצאות בגין ניתוח מתקן, בנוסף לנזקים שונים כולל נזק בלתי ממוני. 2. ההגנה: הנתבעים הכחישו את כל טענות התובעת, דחו טענותיה להתרשלות, הפרת חובה חקוקה, תקיפה או הפרת הסכם בטענם כי התובעת קיבלה מידע הולם, הסכימה לטיפולם וטופלה על ידם באורח מקצועי. 3. עדויות: להלן תמצית עדויות העדים, שנמסרו בתצהירים בכתב וחלק מתשובותיהם במהלך חקירתם הנגדית: א. עת/1 - שולי עברון, התובעת, העידה כי בשנת 1992, נכרת שדה השמאלי עקב מחלת הסרטן ובשנת 1994, נותחה על ידי הנתבע לשחזור השד שנכרת ע"י השתלת משתל סיליקון שעלה יפה ותוצאותיו השביעו את רצונה. התובעת טענה כי בחודש פברואר 2003, לאחר גילוי דלף מהמשתל, פנתה לנתבע על רקע הכרות קודמת עימו, לשם החלפת המשתל. התובעת ציינה כי ביום 25.2.03 הגיעה למרפאת הנתבעת להסדרת הליכי הניתוח ושילמה עבור הניתוח, הדגישה כי לא הוחתמה על טפסי הסכמה כלשהם, לא פגשה את הנתבע וכי ביום 4.3.03 בוצע הניתוח ע"י הנתבע שבו הוחלף המשתל. התובעת טענה כי לאחר הניתוח חשה ברע, סבלה מנפיחות בשדה השמאלי, ולאחר שהתלוננה בפניו אמר לה הנתבע, כי מקור הנפיחות מבצקת שהתפתחה ויש להמתין כ- 3 חודשים לשיפור המצב. כן טענה כי עובר לניתוח לא חתמה על טפסי הסכמה וכי הוחתמה עליהם בדיעבד רק ביום 25.3.03. התובעת המשיכה וטענה כי מאוחר יותר, לאחר שנבדקה ע"י מומחה אחר, התברר לה כי המשתל שהושתל בה אינו מתאים ולטענתה אף הנתבע הודה, לאחר זמן רב ותלונות חוזרות, כי תוצאת הניתוח אינה טובה, הציע לבצע ניתוח נוסף ללא תשלום ומשסרבה, הציע הנתבע להשיב לה את מחיר המשתל. התובעת טענה כי הנתבע פגע בזכותה לקבל החלטה עצמאית על שיעשה בגופה, בהסתמך על בסיס מידע מלא, כי המשתל שהושתל בה אינו דומה למשתל הקודם שדלף וכי כתוצאה מרשלנות הנתבעים וכשלון הניתוח, היא נותרה עם חזה לא סימטרי, שפגע בקשריה האינטימיים עם בני זוג, טענה כי על הנתבעים להשיב את התשלום ששילמה ולפצותה בגין כאב וסבל, הוצאות נסיעה וסיוע הזולת. ב. עה/1 - רמי דולברג, מבעלי חברת א.מ.י. טכנולוגיות רפואיות בע"מ (להלן: "החברה"), שסיפקה את המשתל לנתבע, טען כי בדק את פרטי המקרה ומצא כי ביום 4.3.03 סיפקה החברה לנתבע לבקשתו, משתל אנטומי, שהינו משתל איכותי הנמצא בשימוש ברחבי הארץ והעולם לשיחזור שד. העד טען כי לכל משתל יש מספר אצווה ומדבקות, בשונה ממשתל הנועד לשמש כדוגמא (המסופק ללא מדבקות וללא אריזה), הסביר כי אריזת המשתל סטרילית הנפתחת בשעת הניתוח בלבד, אז מודבקת המדבקה שבו על דו"ח הניתוח כפי שנעשה בניתוח זה כנחזה מהדו"ח. העד הוסיף כי התשלום עבור המשתל בוצע בשלב מאוחר יותר לאחר קבלת ההודעה על השתלתו והסביר כי במקרה זה, בסופו של דבר לא חויבו הנתבעים בתשלום עבורו, כיוון שהמשתל החליף משתל קודם משל אותו יצרן, שדלף, שבגינו ניתנה אחריות מלאה לכל אורך חייו. ג. עה/2 - גרמן ורד, אחות שהועסקה ע"י הנתבעת וטיפלה בתובעת, טענה כי במסגרת תפקידה השגרתי, היא מקבלת כל מנותחת לפני הניתוח וממלאת את הטפסים הנדרשים. העדה טענה כי ביום הניתוח - 4.3.03, קיבלה את התובעת וידאה המצאות תיק המרפאה, טופס הסכמתה לאשפוז ולניתוח כשהם חתומים ע"י התובעת, תוצאות בדיקת דם ומשקל כמו גם רישום באשר לרגישות התובעת לתרופות. העדה הסבירה כי למרות העדר סימון בטופס באשר לפרטים שנבדקו על ידה, בפועל הם נבדקו, שכן לטענתה אין כל אפשרות שמנותחת תוכנס לחדר ניתוח ללא בדיקת פרטים אלה. ד. עה/3 - ד"ר מיכאל שפלן, הנתבע, מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית אשר ניתח את התובעת, הודה כי הכיר את התובעת החל מחודש ינואר 1994, שעה שניתח אותה לשחזור שדה שנכרת בשל סרטן, אישר כי הניתוח היה מוצלח והתובעת הביעה שביעות רצון מתוצאתו ואף ציין כי בשנת 1996 במסגרת בדיקה שגרתית, אבחן גוש בשדה של התובעת וכי התובעת טופלה עקב כך. הנתבע גם אישר כי ביום 26.1.03, התובעת פנתה אליו עם תוצאת בדיקת אולטרסאונד ממנה עלה חשד לדלף במשתל שהושתל על ידו בשנת 1994 וכי הוא הפנה אותה לבדיקה חוזרת שבעקבות ממצאיה החליט על צורך בניתוח להחלפת המשתל בחדש. הנתבע טען כי התובעת הוזמנה למרפאת הנתבעת ביום 25.2.03 לשם השלמת ההליכים קודם לביצוע הניתוח, כי במועד זה היא צולמה, נלקחו מידות שדה ולתובעת הוסבר כי עקב מצב השד, נדרש משתל אנטומי בנפח קבוע ולפיכך הזמין משתל מתאים, הנמצא בשימוש ברחבי הארץ והעולם לשחזורי שד. הנתבע דחה מכל וכל את טענת התובעת לפיה השתמש במשתל לקוי שנמסר לידיו כדי לשמש כדוגמא, טען כי אינו נוהג להבטיח סימטריה מושלמת בין השדיים, כי ביום 25.2.03 התובעת חתמה על טפסי הסכמה לאחר הסברים והסכמה ברורה וכי באותו המועד, חתמה התובעת על טופס בקשתה להתקבל למרפאת הנתבעת בהדגישו כי המועד שנרשם על טפסי ההסכמה (25.3.03) שגוי ואמור להיות 25.2.03. הנתבע הכחיש את טענות התובעת באשר לאמירותיו לפיהן תוכל לשוב לפעילות ספורטיבית מספר ימים לאחר הניתוח כמו גם באשר למשך החלמתה, טען כי זמן החלמתה סביר ומאפיין את סוג הניתוח שעברה וכי נפיחות בשד לאחר ניתוח שכיחה במקרה זה. הנתבע אישר כי שמע מהתובעת, כבר ביום 8.5.03, כי אינה מרוצה מתוצאות הניתוח והודה כי הציע לה ניתוח חוזר ללא תשלום נוסף ואף הסכים להשיב את התשלום שגבה ממנה עבור המשתל לנוכח סרובה לניתוח החוזר. 4. הכרעה: לאחר עיון בתיעוד שלפניי שכלל: כתבי טענות, תצהירי עדות ומוצגים, שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלי הדין להלן החלטותיי בטענותיה ובעילות התביעה השונות כדלקמן: א. תקינות המשתל: טענה זו שהודגשה בכתב התביעה, קרסה לחלוטין במהלך הבירור העובדתי לאחר שלא נמצאה ולו שמץ של ראיה לביסוסה. מהעדויות והראיות שלפניי עולה כי המשתל שהושתל בתובעת הינו תקני ואיכותי ונראה כי לא היה בסיס מינימלי לטענה זו מלכתחילה והיא נשלפה מדמיונה של התובעת כך שאין תימה כי התובעת הבחינה בכך בהחליטה להתעלם ממנה בסיכומיה ולגמדה למימדים מזעריים למדי. יצוין כי ההתחשבנות שבין הנתבעת לחברה שסיפקה את המשתל ואופן תשלום מחיר המשתל, אינה מעניינה של התובעת ואין בה כשלעצמה כדי ללמד על טיבו של המשתל ואיכותו. התרשמתי כי עדותו של רמי דולברג (עה/1), אמינה, המשתלבת עם עדותו של הנתבע והראיות האובייקטיביות שלפניי וביניהן תעודת המשלוח של המשתל מיום 4.3.03 - יום ביצוע הניתוח (ראה ת/1), התאמת מספר האצווה (26766 - L), שבתעודת המשלוח עם המספר המופיע ברורות בגליון הניתוח של התובעת (ראה נספח ה' לתצהירו של הנתבע). מהמקובץ עולה כי הונחה תשתית מספקת להוכחת טענת הנתבעים לפיה עשו שימוש במשתל תקני שסופק מיצרן מקצועי מוכר ואמין ומשלא מצאתי שמץ של ראיה לביסוס טענת התובעת באשר לטיב המשתל, כשמנגד נמצאו ראיות להוכחת גרסת הנתבעים, הנני דוחה את הטענה. בנסיבות העניין אקח בחשבון טענה מוזרה ודמיונית זו, בהכרעתי בסוגיית ההוצאות בסיפת פסק הדין, לנוכח הטרחת הנתבעים בגין טענת סרק והצורך באיתור תיעוד והזמנת עה/1, ללא קשר לתוצאת הדיון. ב. העברת נטל השכנוע - הדבר מעיד בעדו - סעיף 41 לפקודת הנזיקין: בחנתי טענתה זו של התובעת המתייחסת בעיקר להתרשלות הנתבעים לרישום רפואי לקוי וחסר ולא מצאתי בה כל ממש. בחינת התשתית הראייתית שהניחה התובעת מלמדת כי התובעת לא הוכיחה ואף לא הצביעה על מילוי יסודותיו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שנטל הוכחתם מוטל על התובעת. כפי שקבעתי, אין ומלכתחילה לא היה ממש בטענת התובעת באשר לשימוש במשתל לא תקני שנועד לשמש דוגמא בלבד (ראה ס"ק א' לעיל), ומהמכלול עולה גם כי התובעת לא הוכיחה את חוסר יכולתה לדעת מה הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק ונראה כי לא עשתה די לבירורן ואף לא עשתה מאמץ מינימלי ובסיסי לבדיקתה ע"י מומחה רפואי מטעמה להכנת חוו"ד בעניין זה, ואף לא ניתן לקבוע, גם לא לכאורה, כי ארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהם נקטו זהירות סבירה (ראה יסודות סעיף 41 לפקודת הנזיקין) ולפיכך שוכנעתי לדחות את טענת התובעת בקובעי כי הנטל להוכחת יסודותיה העובדתיים של עילותיה מוטל עליה ולא על הנתבעים. ג. רשלנות בביצוע הניתוח: התובעת לא נשאה בנטל להוכחת התרשלות הנתבעים או מי מהם בביצוע הניתוח. התובעת לא צרפה חוות דעת רפואית לכתב תביעתה כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי ואף לא עשתה כן בשלב מאוחר יותר, למרות הארכת המועד שניתנה לה להגשת חוו"ד כזו. (ראה החלטותיי מיום 2.5.05 ומיום 21.7.05) ובהעדר חוו"ד התובעת מנועה מלהוכיח עניין שברפואה (ראה תקנה 137 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי והחלטתי מיום 28.11.05). גם בהתעלם מחסרונה של חוות דעת, על פי הראיות שלפניי עולה כי אין ממש בטענת התובעת באשר להתרשלות הנתבעים. חוסר שביעות רצונה של התובעת מתוצאות הניתוח, כשלעצמו, אין בו די כדי להצביע על התרשלות או פגם בביצוע הניתוח ומהתיעוד הרפואי שלפניי לא הוכחה התרשלות הנתבעים בביצוע הניתוח כמו גם בעריכת הרישום הרפואי הנחזה כתקין, רציף ושלם למדי. סוף דבר, הנני קובע כי התובעת לא נשאה בנטל להוכחת התרשלות הנתבעים או מי מהם בביצוע הניתוח או ברישום הרפואי. ד. הפרת הסכם: לא מצאתי כל ממש בטענת התובעת באשר להפרת הסכם ע"י מי מהנתבעים, מה גם כי הטענה נטענה בחצי פה וזכתה לשש שורות בלבד בסיכומי התובעת. כאן המקום לציין כי מרבית טענות התובעת בתביעתה מתמקדות בתחום דיני הנזיקין ולא במישור החוזי כך שאין תימה כי גם התובעת, בסופו של דבר, זנחה טענה מוזרה זו מה גם שלא בוססה ולפיכך יש לדחותה. ה. הסכמה מדעת: 1. חתימת התובעת על טפסי ההסכמה: אין מחלוקת בדבר חובת הנתבעים ליתן לתובעת מידע רפואי הולם, קודם לקבלת הסכמתה לקבלת הטיפול הרפואי, חובה המעוגנת בחוק זכויות החולה התשנ"ו - 1996 ובהלכה הפסוקה שקדמה לחקיקתו ולפיכך לא אכביר מילים באשר אליה. במקרה זה, התובעת חתמה על טפסי הסכמה לניתוח ולטיפול והמחלוקת ממוקדת באשר למועד חתימתה על טפסי ההסכמה והיקף המידע שניתן לתובעת קודם למתן הסכמתה. לטענת התובעת היא הוחתמה על טפסי ההסכמה בדיעבד, לאחר מועד הניתוח (ב- 25.3.03) וכי קודם למתן הסכמתה, לא נמסר לה מידע נאות ומספיק לגיבוש הסכמה מדעת. מנגד טענו הנתבעים כי התאריך הרשום על טפסי ההסכמה שגוי וכי התובעת הוחתמה עליהם קודם למועד הניתוח (ב- 25.2.03), לאחר שלתובעת נמסר מידע מלא באשר לניתוח ולטיפול וכי הסכמתה ניתנה על בסיס מידע זה. 2. מועד החתימה על טפסי ההסכמה: לא שוכנעתי לקבל את טענתה של התובעת כאילו הוחתמה על טפסי ההסכמה ביום 25.3.03, בדיעבד, לאחר ביצוע הניתוח. כאן המקום לציין כי טענה עובדתית זו, שאינה טענה שולית או זניחה, לא הופיעה בכתב תביעתה של התובעת והועלתה לראשונה רק בתצהיר עדותה הראשית ללא תיקון כתב התביעה וללא מתן הסבר באשר לשיהוי בהצגתה, כך שבמישור הפרוצדוראלי התובעת מנועה מלטעון אותה בשלב כה מאוחר בבצעה הרחבת חזית אסורה. יחד עם זאת, גם בהתעלם ממניעות פרוצדוראלית זו, עולה כי טענה זו לא הוכחה ודינה להדחות גם לגופא. שוכנעתי לקבל את הסברו של הנתבע באשר לטעות טכנית מקרית ופשוטה ברישומו בטפסים באשר למועד חתימתם (25.3.03 במקום 25.2.03), הסבר המתיישב עם מכלול הראיות שלפניי, המוכיחות כי התובעת אכן חתמה על הטפסים ביום 25.2.03. כאן המקום להפנות לסתירה מהותית בגרסתה של התובעת בהתייחסה לביקורה במרפאת הנתבעים ביום 25.3.03 לשם חתימה על טפסי ההסכמה (ראה תשובתה בעמ' 14 לפרוטוקול שורות 14-13 מול תשובתה בעמ' 14 שורות 18-16), סתירה המקעקעת את אמינות גרסתה ולא מאפשרת קביעה עובדתית על פיה. בנוסף ראה הודאת התובעת כי ביום 25.2.03 אכן ביקרה במרפאת הנתבעים (ראה תשובתה בעמ' 14 שורה 12), עובדה התואמת את עדותו של הנתבע, שטען כי התובעת אכן ביקרה במרפאתו ביום זה (ראה סעיף 16 לתצהיר עדותו), טענה שקיבלה אישור ממסמך נוסף ממנו עולה כי ביום 25.2.03 נבדק תיקה של התובעת וכי בתיק נמצאו טפסי הסכמה חתומים (ראה נספח ו' לתצהיר הנתבע). בנוסף קיים רישום לפיו התובעת ביקרה במרפאה ביום 25.2.03 ושילמה עבור הניתוח, עובדה בה הודתה התובעת בהסתמכה על רישומי כרטיס האשראי בו עשתה שימוש לביצוע התשלום (ראה תשובת התובעת בעמ' 14 שורה 12 לפרוטוקול) כשמנגד לא נמצא רישום כלשהו לביקורה של התובעת במרפאת הנתבעים ביום 25.3.03. מהמקובץ, יחד עם מבחן סבירות והגיון בסיסי מתעוררת תמיהה רבתי מטענת התובעת להחתמה על טפסי ההסכמה בדיעבד, שכן אילו הנתבע אכן עשה כן, חשדה של התובעת צריך היה להתעורר, שכן במועד מאוחר זה (25.3.03), התובעת כבר לא הייתה מרוצה מתוצאות הניתוח ולפיכך לא סביר כי הייתה מסכימה לחתום על טפסי הסכמה בדיעבד, לשם תיקון טעות של הנתבע. סוף דבר, קובע כי התובעת אכן חתמה על טפסי ההסכמה לניתוח ביום 25.2.03 קודם לביצועו וכי אין ממש בטענתה באשר להחתמתה בדיעבד ביום 25.3.03. 3. מידע ונתונים שנמסרו לתובעת קודם למתן הסכמתה לניתוח: א. מידע בסיסי וכללי: מעיון בשלושת טפסי ההסכמה עליהם חתמה התובעת ביום 25.2.03, למדים כי עסקינן בטפסים מפורטים הכוללים פרטים והסברים רבים למדי שהתובעת יכלה לקרוא ולהבין היטב, תוך קבלת מידע בסיסי כללי רב למדי המתייחס לניתוח והטיפול. יצוין כי במקרה זה עסקינן בתובעת בוגרת וברת דעת, המסוגלת לקרוא ולהבין את הנקרא, ולהבדיל מכאלה שאינם מסוגלים לעשות זאת, יש גבול להתערבות ביהמ"ש בהסכמים בין בני אדם בוגרים שכאלה שכן זה החותם על טפסים, אמור לקרוא אותם ולהבינם קודם לחתימתו. גם אם יש ממש בטענת התובעת באשר לאי קבלת מידע מספיק מאת הנתבע במהלך פגישותיה עמו, הרי שבטפסים עליהם חתמה קיים מידע כללי רב למדי שיש בו כדי למלא את חובת הנתבעים ליתן מידע ראוי ומספיק ואף מעבר לכך, ואם התובעת בחרה שלא לקרוא את תוכנם אין לה אלא להלין על עצמה. בנוסף יש לציין כי עסקינן בתובעת שכבר נותחה בעבר להשתלת משתל בשדה זה, ע"י אותו מנתח וחזקה כי הכירה את ההליכים שקדמו לניתוח, את הניתוח ותוצאותיו, מה גם כי אין חולק כי נפגשה עם הנתבע, שוחחה עימו והייתה לה אפשרות לשאול שאלות ולקבל ממנו מידע נוסף ככל שנדרש לה (ראה עדותו של הנתבע בתצהירו וכן במהלך חקירתו בעמ' 26 לפרוטוקול שורות 27-25). לנוכח האמור, הנני קובע כי הנתבעים מילאו חובתם במסירת המידע הכללי הנדרש לקבלת הסכמתה של התובעת לניתוח. ב. מידע ספציפי באשר למגוון המשתלים הקיימים ובחירת המשתל שיושתל בתובעת: כפי שקבעתי לעיל, לתובעת נמסר מידע כללי מספיק וראוי ולחלופין ניתנה לה אפשרות לקבל מידע זה (ראה קביעתי בס"ק א' לעיל), יחד עם זאת, מהראיות שלפניי עולה כי הנתבע לא השלים את הליך מסירת המידע ולא מסר לתובעת מידע נדרש באשר לסוגי המשתלים הקיימים והשיקולים השונים בבחירת המשתל המתאים להשתלה בגופה. בנסיבות המקרה, בו עסקינן בניתוח קוסמטי בעיקרו, שאינו דחוף או לצורך רפואי, על הנתבעים חובה מוגברת ליתן מידע מלא, פרטני וספציפי כדי לאפשר לתובעת להחליט על בסיס מידע מלא, גם באשר לסוג המשתל שיושתל בה (לעניין זה ראה ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה, פד"י נו' (4) 746). במקרה זה הנתבע הודה, בגילוי לב ובאומץ, כי בחר שלא לשתף את התובעת במידע באשר לסוג המשתל שיושתל בה, לבד מהסבר כללי ומצומצם כי עסקינן במשתל עם "צורה אנטומית", בהסבירו כי חשב שמתפקידו לבחור את "הדבר הנכון למטופלת" ונראה כי סבר, ככל הנראה עקב שכנוע פנימי, כי אין צורך ואין תועלת במסירת מידע זה. (ראה דברי הנתבע בעמ' 26 לפרוטוקול שורות 21-19, ועמ' 25 שורות 24-25). בנסיבות המקרה, לנוכח הניתוח הקוסמטי ואי דחיפותו, היה על הנתבע ליתן לתובעת הסבר מקיף ומלא, מעבר להסבר הכללי שניתן, גם באשר לסוגי המשתל הקיימים באותה עת, יתרונות וחסרונות כל אחד מהם, התאמתם לשדה המשוחזר והשתלבותו לצד השד הימני הטבעי, דברים שלא נעשו כדבעי, והנתבע הודה בכך מפורשות. לנוכח האמור ועל פי ההלכה עולה כי הסכמת התובעת לניתוח, שניתנה אמנם מדעת, חסרה שלב נוסף באשר לסוג המשתל שנבחר והאפשרויות השונות שהיו אותה עת ולפיכך נפגעה זכותה של התובעת לקחת חלק גם בהליך זה. ג. הנזק: מבחינת התשתית הראייתית שלפניי עולה כי התובעת כשלה בהוכחת נזקיה, שהנטל להוכחתם מוטל עליה בהיותם "נזק מיוחד" המתייחס לעבר, אותו חייבת התובעת להוכיח פרטנית ובאמצעות ראיות של ממש. מהראיות ברור כי התובעת לא הוכיחה טענותיה באשר להוצאות נסיעה, סיוע הזולת והוצאות בעבר ולא המציאה שמץ של ראיה לביסוסם. בנוסף אין כל בסיס לטענת התובעת לפיצויה בגין הוצאות רפואיות לעתיד או פיצוי בגין נזק בלתי ממוני לנוכח כשלונה להוכיח רשלנות, הפרת חובה חקוקה או הפרת הסכם ע"י מי מהנתבעים. אב הנזק היחידי שנותר הוא פיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני בגין הפגיעה בזכותה של התובעת לשיתופה בהליך בחירת סוג המשתל, תוך פגיעה באוטונומיה שלה על גופה, פיצוי לו היא זכאית גם ללא הוכחת נזק. כאן המקום לציין כי התובעת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין הנזק הבלתי ממוני לו טענה לבין אי מסירת מלוא המידע אודות סוגי המשתל הקיימים, יתרונותיהם וחסרונותיהם, אי שיתופה בבחירת המשתל המתאים ביותר עבורה, שכן אין די באמירת התובעת כבעל דין, בדיעבד, כי אילו ידעה על סוג המשתל שבחר הנתבע עבורה, לא הייתה מסכימה לניתוח. על התובעת הנטל ולהצביע להוכיח זאת באמצעות ראיות המתייחסות לעמדתה זו בזמן אמת מהן ניתן ללמוד ולו ברמז, על רצונה, או דרישתה כתנאי מפורש או אף משתמע להסכמתה לניתוח. ה. הפיצוי: לנוכח קביעותיי דלעיל, הכרעתי באשר לפגיעה בזכותה של התובעת למידע שהיה מאפשר לה התלבטות ובחירת סוג המשתל, גם ללא הקשר הסיבתי בין הפגיעה לנזק כלשהו. בעת קביעת שיעור הפיצוי לקחתי בחשבון העובדה כי הנתבע אמנם לא שיתף את התובעת במלוא המידע באשר לסוגי המשתל והעדיף לבחור את המשתל בעצמו, אך נראה כי עשה כן בתום לב בהפעילו שיקול דעת מקצועי על סמך נסיונו העשיר בסוברו כי הוא מיטיב עם התובעת או שאינה מסוגלת ממילא להתערב בשיקוליו המקצועיים, כשמנגד עולה גם כי התובעת עצמה עיניה, סמכה על הנתבע, גם עקב הכרותה הקודמת והעדיפה שלא להתערב, לא לשאול שאלות, לא להתנות תנאים כלשהם וספק רב אם אכן הייתה מתערבת בשיקולי הנתבע בבחירת המשתל או שהייתה מסרבת לניתוח אילו הייתה מקבלת את כל המידע. סוף דבר ולאחר הערכה כוללת, הנני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין פגיעה זו בפיצוי כולל בסכום של 35,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. לנוכח טענות סרק הרבות שנטענו ע"י התובעת טענות חסרות בסיס מלכתחילה, שהגם נדחו בסופו של יום, שוכנעתי להמנע מחיוב הנתבעים בהוצאות משפט כלשהן ולהסתפק בחיובם להשיב לתובעת את הסכום ששילמה עבור המשתל (שבגינו לא חוייבו בסופו של דבר) בתוספת הצמדה וריבית מיום תשלומו וכן לשאת בשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ מחושב על פי הסכום שנפסק לתובעת - (למעט החזר מחיר המשתל) בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. רשלנות רפואית (ניתוח פלסטי / אסתטיקה)רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות