החלטה כללי 1. בדיון המקדמי אשר התקיים ביום כה בתמוז תשס"ז (11.7.07), התקיים דיון בתחשיבי הנזק אשר הוגשו על ידי הצדדים. משהתארך הדיון ביקשו הצדדים כי בית המשפט יציע הסדר פשרה ביחס לכל מרכיבי תחשיבי הנזק מבלי לעסוק בשאלת האחריות. 2. לאור בקשת הצדדים להלן הצעת הפשרה. כאמור בפרוטוקול הישיבה, כיוון שמדובר בהצעת פשרה על סמך תחשיבי נזק ללא שהוצגו ראיות לנזק או לאחריות, אין בהצעת פשרה זו כדי לחייב את בית המשפט או מי מהצדדים לשאלת הנזק או שאלת האחריות. 3. יודגש, שוב, כי היוזמה לכך שבית משפט הוא זה שיציע את הפשרה , היא של הצדדים, ולא של בית המשפט. נענתי לבקשה משותפת זו, ועתה אציג , בקצרה את הצעתי. רקע - נתוני יסוד 4. התובע 1 ( להלן: "התובע") נולד ביום 24/5/1990 בבית החולים " מאקסד", הוא הנתבע 1. התובע נולד לאחר 30 שבועות הריון, במשקל של 1,385 גר'. התובע הועבר למחלקת ילודים, והוגדר כסובל ממחלות האופייניות לפגים. 5. שלושה שבועות לאחר הלידה, אובחן התובע כסובל מהידרקון (הדרוצפלוס). 6. בשל מצב זה, בוצע ביום 12.7.90 ניתוח להתקנת דלף בראשו של התובע . הניתוח בוצע על ידי הנתבע 2, ד"ר צ'ארלס מרקס, שהיה באותה עת מתמחה בבית החולים. 7. לאחר הניתוח האמור, שוחרר התובע לביתו. 8. שבוע לאחר השתלת הדלף, הבחינו התובעים 2 ו-3, הורי התובע, בסימני אודם לאורך הדלף, ופנו בדחיפות לבית החולים. בבית החולים אושפז התובע במחלקת ילדים, ונבדק על ידי הנתבע 2, אשר קבע כי הדלף מזוהם, ויש להוציאו . 9. ביום 25.7.1990, עבר התובע 1 ניתוח בהרדמה מקומית להוצאת הדלף, אשר בוצע על ידי הנתבע 2. התובע קיבל אנטיביוטיקה. לאחר אשפוז בן שבעה ימים, שוחרר התובע לביתו. 10. התובע הוזמן לבית החולים למעקב בדיקת היקף ראש, מידי חודש. 11. בהגיע התובע לגיל 8 חודשים, הבחינו ההורים, לראשונה, כי התפתחות התובע אינה תקינה. המומחית לשיקום אשר מונתה על ידי בית המשפט, ד"ר א' פרבר, קבעה כי נכותו התפקודית של התובע, שהינו כיום בן 17 שנים, הינה 100%. 12. מחוות דעתה של ד"ר פרבר עולה כי התובע סובל משיתוק ספסטי בארבע גפיים, למעט תנועה מעטה ביד שמאל. לתובע קונטרקטורות ניכרות ביותר ביד ימין ובשתי הרגליים, עם כיפוף עד 90 מעלות בירכיים וברכיים ובכף יד ימין. התובע אינו שולט על הסוגרים. התובע מדבר מילים בודדות, לא ברורות. אף שככלל מצב רוחו טוב, סובל התובע לעיתים מהתקפי זעם אלימים. קיים קושי רב בהלבשה ובהפשטה של התובע בשל הקונטרקטורות. תוחלת חיים 13. בחוות דעתה, לא התייחסה ד"ר פרבר לשאלת תוחלת החיים. המומחים האחרים לא התייחסו גם הם לשאלה זו. אף הצדדים לא הביאו משתנה זה בחשבון בתחשיבי הנזק שהוגשו. 14. עם זאת, מתיקים דומים עולה, כי לנכים במצבו של התובע יש קיצור ניכר בתוחלת החיים. מטבע הדברים, לקיצור זה השפעה משמעותית על הפיצוי בראשי הנזק העוסקים בפיצוי, עד תום תוחלת החיים, ובראשם ראש הנזק של עזרת הזולת. 15. בהעדר ראיות, בהתחשב בנתוני תיקי נכים בעלי נכויות דומות ותוך תשומת לב אל תנאי חייו של התובע , כעולה מכתבי הטענות ומחוות דעתה של ד"ר פרבר, אניח באופן גס כי לתובע קיצור של כ- 25% תוחלת החיים מהיום. 16. על פי טבלאות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) תוחלת החיים של זכר מוסלמי בן גילו של התובע 1 הינה 58.8 שנים. בהפחתה של 25% - לתובע צפויות עוד 44 שנות חיים בלבד - כלומר: התובע צפוי להגיע לגיל 61 שנים. הפסד השתכרות 17. אין חולק כי לתובע אין כל כושר השתכרות שהוא. 18. המחלוקת שבין הצדדים עוסקת באמת המידה, אשר על פיה יש לחשב את השכר הרעיוני. הצדדים מסכימים כי כיוון שהתובע קטין יש לעשות שימוש בשכר הממוצע במשק, אולם, כיוון שהתובע הינו תושב בית לחם, השכר הממוצע על פיו יש לחשב את שכרו הרעיוני אינו השכר הממוצע הישראלי, כי אם השכר הממוצע בשטחי הרשות הפלסטינית. 19. בעוד התובעים טוענים כי שכר זה הינו בשיעור 4,500 ₪ לחודש, הנתבעים טוענים כי שיעורו הוא 1,500 ₪ לחודש בלבד. 20. לתמיכה בטענותיהם, הזכירו הצדדים שורה של פסקי דין. הנתבעים אף ציינו כי על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, המתפרסמים בירחון "חשב" השכר הממוצע ברשות הפלסטינית הינו 1,500 ₪ לחודש. 21. לאחר שעיינתי בפסיקה, מצאתי כי ברוב פסקי הדין האחרונים הסתמכו השופטים על נתונים הקרובים יותר לאלו של הנתבעים. נקבע עוד כי יש להתייחס לתמורות החלות במצב השטחים ובאפשרויות התעסוקה בשנים האחרונות. עוד יש להתחשב בכך שעבודתם של עובדי השטחים העובדים בישראל אינה רצופה תמיד, בשל סגרים ובשל חוסר אפשרות להגיע למקומות העבודה בישראל, ותלויה רבות באקלים הפוליטי. כך בת"א (שלום י-ם) 4473/05 ענאיה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(4), 23103, מיום 17.12.06, נקבע בסיס שכר של 2,500 ₪; בת"א (של' חדרה) 5529/04 עזבון המנוח מוחמד עלי נג'יב זייד נ' סרן קורצקי, תק-של 2007(3), 15101, מיום21.8.2007, הנתבעת הגישה מטעמה תעודת עובד ציבור שנערכה על ידי חסון חסין, רס"ן שהינו כלכלן במינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון. לתעודה צורפה טבלה המכילה נתונים מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינאית. על פי הנתונים המופיעים בתעודה זו, השכר החודשי לעובד תושב איו"ש שעובד באיו"ש עומד על כ- 1,800 ₪ ; ואילו שכרו של תושב איו"ש שעובד בתחומי מדינת ישראל עומד על כ- 2,764 ₪; בת"א (תל-אביב-יפו) 548/97 חסאסנה נ' מדטוב, תק-מח 2006(4),1944 מיום24.10.06, נכתב כדלקמן: "ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי השכר הממוצע באזור יהודה ושומרון הוא נמוך בהרבה מהשכר הממוצע בישראל, והעמידה שכר זה על סכום של כ-2,000 ש"ח (ר' ע"א 8288/00 קרנית נ' דנון, תקדין עליון 2001(2) 655; ת"א 1547/98 (ירושלים) בני עודה גמאל לואי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)". אף אני דנתי בשאלה זו בת"א (ירושלים) 1547/98 בני-עודה נ' מדינת ישראל משרד הבטחון (תק-מח 2006(1), 9245 מיום 31.8.06 שהוזכר בפסק דינו הנ"ל של בית המשפט השלום בתל-אביב כמו גם בפסקי דין רבים אחרים) וקבעתי את השכר על בסיס של 2,000 ₪ לחודש, בהתאם לתעודת עובד ציבור אשר הוגשה לי שם. בפסק דין אשר ניתן באותו היום קבעה חברתי השופטת מזרחי סכום זהה (ת"א (ירושלים) 1399/98 ג'אסר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ תק-מח 2006(3), 8388). 22. מעיון בירחון "חשב" לחודש פברואר 2008, המתבסס על נתוני הלשכה המרכזית הסטטיסטית הפלסטינית, עולה כי השכר הממוצע היומי של עובד ביהודה שומרון וחבל עזה, הינו 78.1 ₪, וכי ממוצע ימי העבודה בחודש הוא 23.4 ימים. חישוב גס יראה, אם כן, כי השכר הממוצע לחודש הינו כ - 1828 ₪, ובהתחשב בתנאים נוספים ובמעוגל כ-2,000 ₪. 23. פסקי הדין אשר ציין ב"כ התובע בתחשיבי הנזק מטעמו, ועליהם הסתמך לקביעת שכר הבסיס, התגלו כלא מתאימים לעניינינו. ת"א(שלום י-ם) 16165/01 אלבטראן נ' רשות הנמלים והרכבות ות"א 1400/98 (י-ם) יאסין נ' מפעל לחידוש צמיגים בע"מ, עוסקים בעובדים בגירים, אשר לגבי השתכרותם הוצגו נתונים ספציפיים, אשר שוקללו עם השכר הממוצע (הנמוך ) אשר הוצג שם. ת"א (ירושלים) 877/95 רג'בי נ' חברה הביטוח הלאומית בע"מ, תק-מח 99(4), 721 ות"א (חיפה) 642/99 תכרורי נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון תק-מח 2006(3), מיום 6.9.06), עוסקים אף הם בעובדים בגירים, אך מבססים קביעתם על השכר הממוצע במשק. בעוד הראשון מעט ארכאי (שכן נכתב לפני ספטמבר 2000), השני העדכני יותר, והוא קובע את גובה השכר הממוצע במשק בשטחי הרשות הפלסטינית, על בסיס של 2000 ₪ לחודש, לאור האמור בתעודות עובד ציבור שהוגשו במסגרת תיקי נזיקין אחרים בהם נתבקשו בתי המשפט להעריך את גובה השתכרותם של תובעים שהם תושבי הרשות הפלסטינית. אומנם בסופו של דבר קובע בית המשפט שם את השכר לעתיד על סך חודשי גבוה יותר של 5,500 ₪, אולם, כפי שהוא מציין, קביעה זו נשענת על משאלת לב לעתיד טוב יותר, כמו גם על נתוניו האישים של התובע שם. 24. על כן, גם כאן, יש לקבוע את בסיס השתכרותו של התובע על סך של 2,000 ₪. סך זה מתאים לבסיס השכר שנקבע בפסיקה בנסיבות דומות, והוא משקף את המצב כיום, יחד עם ציפייה, זהירה, לעתיד טוב יותר. 25. נקודה נוספת לגביה נחלקו הצדדים היא מועד פרישתו הרעיוני של התובע 1. בעוד התובעים סוברים כי יש לחשב את אובדן ההשתכרות עד גיל 70, הנתבעים סוברים כי הגיל המתאים הינו 60. 26. לאור הקיצור בתוחלת החיים, כאשר קבעתי כי יחיה עד לגיל 61 (כאמור לעיל בפיסקה 16), הדיון הינו תיאורטי. 27. לסיכום פרק זה, יש לחשב את הפסד ההשתכרות של התובע 1 כדלקמן: 2,000 ₪ לחודשX 504 חודשיםX מקדם היוון מחזורי 286.3598443X מקדם היוון חד פעמי0.9950249 - סך מעוגל של 570,000 ₪. עזרת הזולת 28. ד"ר פרבר העריכה כי התובע 1 זקוק לטיפול סיעודי קבוע, 24 שעות ביממה. בהלבשה וברחצה יש צורך בשני אנשים, בו זמנית, בשל הקונטרקטורות הניכרות בגפיים. 29. התובעים מבקשים בראש נזק זה פיצוי של 3,525,120 ₪ לעבר, וסך של 5,865,326 ₪ לעתיד, למשך 63 שנים, וזאת על בסיס חישוב של 18 ₪ (שעת עבודת מטפל) למשך 32 שעות טיפול ביום (עקב הצורך בשני מטפלים בו זמנית בחלק משעות היום). 30. הנתבעים טוענים כי העזרה לה זקוק התובע תינתן לו על ידי בני משפחתו, כיוון שלטענתם "המושג של קבלת עזרה עבור שכר בשטחי הרשות אינו קיים כלל" ועל כן מציעים סך של 250,000 ₪, כפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד. בהשלמה לתחשיבי הנזק, טענו הנתבעים כי יש לשכן את התובע 1 במוסד אשר עלות האשפוז בו הוא 250 דינר ירדני לחודש. הנתבעים ביססו טענתם על פסק דינה של כב' השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור בת"א (מחוזי י-ם) 1033/95 מהארן חושיה נ' בית חולים מואקסד,תק-מח2005(4),11967. מעיון בפסק דין זה עולה כי השופטת העריכה את עלות שהיית התובע שם במוסד בסך של 3,000 ₪ לחודש, ובנוסף, סך של 600 ₪לחדש להשלמת עזרה. 31. הלכה פסוקה היא, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה (ע"א 121/85 ליאור נ' פרי (לא פורסם), פיסקה 9; ע"א 357/80 נעים נ' ברדה פ"ד לו(3) 762, 791-792). 32. בענייננו, מדובר בקטין, הסובל מנכות קשה ביותר, ואינו שולט על סוגריו. על כן, סביר כי על הוריו נופל נטל החורג במידה רבה מזה אשר ניתן לצפות לו מבן משפחה "רגיל". (ע"א 4641/94 כהן נ' עירית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 422, 434-435; ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בן חיון תק-על 2005(3), 1492). 33. עם זאת, ומהסיבות אשר נדונו לעיל, איני סבור כי יש לפסוק לתובע 1 פיצוי השווה לזה הנפסק לנפגע בישראל. אף התובעים, לא טענו כך. בנוסף, איני סבור כי יש לדון, בשלב זה, בשהייתו של התובע 1 במוסד או בבית. בהעדר ראיות, ותוך שימוש בפסק דין ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח (פ"ד נד(4), 450), מחד גיסא, ובשכר הממוצע במשק באיו"ש, כמו גם בעלות השהייה במוסד על פי פרשת מהראן חושייה, מאידך גיסא, כנקודת מוצא, ותוך שאני מניח כי תוחלת חייו של התובע קוצרה בשל נכותו (ראה: פיקה 16 לעיל), נראה לי לנכון לפסוק לתובע סך גלובאלי של 1,500,000₪ (מליון וחצי שקלים חדשים) עבור עזרת הזולת, לעבר ולעתיד, כולל: הוצאות ניקיון, סידור בית ובישול. ניידות והוצאות נסיעה 34. המומחית לשיקום, ד"ר פרבר, קבעה כי בשל השיתוק הספסטי בו הוא לוקה התובע 1, הוא זקוק לכסא גלגלים, מנוף להעברות והסעות. 35. התובעים מבקשים, בראש נזק זה, סך של 102,000 ₪, לעבר ולעתיד, עלות רכישת רכב מסוג VAN עם מעלון, וסה"כ סך של 1,910,294 ₪. 36. הנתבעים טוענים כי תעריף הנסיעות ברשות הפלסטינית הוא מאוד נמוך, ועל כן, מציעים לפצות את התובע בסכום גלובאלי של 100,000 ₪. 37. יש לזכור כי בפסיקת הפיצוי עבור רכישת רכב, ועבור שימוש מוגבר ברכב, יש להביא בחשבון את ההוצאות שהתובע היה מוציא ממילא עבור עצמו, וזאת בגין רכישה ואחזקה של מכונית משפחתית ממוצעת, או בגין שימוש בתחבורה ציבורית (ע"א 3076/98 הפניקס הישראלי נ' סמחי, תק-על 99(3) 477; ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר פ"ד מה 580, 595; המגן נ' סלוביק , דינים סא 934). בנוסף, יש להתחשב גם בתועלת שתצמח מהרכב לבני משפחה אחרים, אשר יעשו בו שימוש (ע"א 3263/96 קופ"ח כללית נ' ינון שבודי, פ"ד נב(3) 817, 831). 38. כיוון שאין כל ראיה לעלות הנסיעות או עלות רכישת רכב ואחזקתו בשטחי יהודה ושומרון, אני מעריך, לאור הפסיקה בנסיבות דומות, ולאחר הפחתה מתאימה, כאמור, את הפיצוי בשיעור של כ - 200,000 ₪, כולל: עלות מעלון. דיור 39. ד"ר פרבר קבעה כי התובע 1 זקוק לדירה מותאמת לכסא גלגלים, עם חדר רחיצה ושירותים מרווח. 40. התובעים מבקשים עבור דירה מותאמת, בקומת קרקע, כולל התקנת מיזוג אויר, סך של 600,000 ₪. 41. גם כאן טוענים הנתבעים כי כיוון שעלות הבניה והדיור בשטחי יהודה ושומרון נמוכים לעומת ישראל, יש לפצות את התובעים בסך של 50,000 ₪ בלבד. 42. סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה צריך להיות אך התוספת הנדרשת לשם רכישת דירה המתאימה לצרכיו של הנכה, תוך התחשבות-מה ב"האצת" הכורח ברכישת דירה בשל הנכות, זאת מתוך הנחה כי התובע היה בונה או רוכש לו דירה בשלב זה או אחר בחייו (ע"א 247/87 אלירם נ' אלימלך, תק-על 89(3) 986). 43. לאור ההבדלים בשכר הממוצע במשק בין שטחי יהודה ושומרון לישראל, נכון אני להניח כי עלות הבניה והדיור בשטחי הרשות נמוכים מעלויות הבניה בישראל, ביחס דומה. משכך, אני מעריך את שיעור הפיצוי לתובע בסך של 100,000 ₪, לעבר ולעתיד . הוצאות רפואיות 44. ד"ר פרבר, המומחית לשיקום, כתבה כי התובע זקוק לתרופות, לפי הצורך, ובדיקות מעבדה וביקורת רפואית שגרתיות, פעם בכמה חודשים. ד"ר פרבר הוסיפה, כי, בשלב זה, אין תועלת בטיפולי פיזיותרפיה. 45. התובעים טוענים כי התובע 1 היה זקוק בעבר ויהיה זקוק גם בעתיד לטיפולים רפואיים ופרא רפואיים ולתרופות רבות ויקרות. בשל כך מבקשים הם עבור ראש נזק זה סך של 400,000 ₪ לעבר ולעתיד. 46. הנתבעים מנגד, מציעים בראש נזק זה סך של 70,000 ₪. 47. איני רואה מקום לחרוג מחוות דעתה של המומחית, אשר מונתה. זאת במיוחד, לאור קביעתה כי התובע 1 לא זכה לטיפולים פיזיותראפיים או פרה-רפואיים אחרים, עד היום. אולם, לאור נכותו הקשה של התובע ,1 כיוון שהתובע 1 אינו זכאי להשתתפות בהוצאות הרפואיות כי אינו תושב ישראל, יש לפסוק לו סך גלובאלי של 70,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות, כהצעת הנתבעים. אפוטרופוס 48. אין חולק כי התובע יזדקק לשירותי אפוטרופסות. 49. אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה בשיעור של 50,000 ₪, לעבר ולעתיד. הוצאות מיוחדות 50. ד"ר פרבר קבעה כי התובע 1 זקוק לציוד הבא: i. מיטה עם הכוונה חשמלית ומזרון נגד פצעי לחץ, אותו מחליפים כל 3-4 שנים. לטענת התובעים, עלות המיטה היא 35,000 ₪, ועלות החלפת המזרן היא 129,500 ₪, בהתחשב בתוחלת חיים של 80 שנה. ii. כסא גלגלים וכסא שירותים, החלפתם כל 5-6 שנים. לטענת התובעים, עלותם של כיסא הגלגלים וכסא השירותים ביחד היא 20,000 ₪, וסה"כ עד לתום תוחלת חיים מלאה סך של 272,000 ₪. iii. כרית לכסא גלגלים, החלפה 3-4 שנים. עלות כרית מיוחדת היא, לטענת התובעים, 1,300 ₪, ועלות החלפתה עד לתוחלת חיים של 80 שנה עומד על סך של 28,600 ₪, לטענת התובעים. iv. מנוף להעברות: עלותו לטענת התובעים, 10,000 ₪, והחלפתו אחת לעשר שנים, היא 63,000 ₪, גם כאן בהתחשב בתוחלת חיים רגילה. 51. בנוסף, ביקשו התובעים סך של 50,000 ₪ עבור הוצאות העבר. 52. הנתבעים הציעו סך כולל של 100,000 ₪ עבור כל האביזרים לעבר ולעתיד. 53. בהעדר ראיות, לאור הפסיקה העדכנית, ובהתחשב בקיצור המשוער בתוחלת חיי התובע, אני פוסק לתובע סך של 200,000 ₪, לעבר ולעתיד. טיטולים 54. ד"ר פרבר קבעה כי התובע 1 זקוק לכמות של 4-5 טיטולים ביום. 55. אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בשיעור של 80,000 ₪. כאב וסבל 56. בראש נזק זה, הפערים שבין הצדדים גדולים ביותר. 57. התובעים מבקשים סך של 1,500,000 ₪ לאור המגמה בפסיקה להגדלת הפיצוי בגין כאב וסבל. 58. הנתבעים, לעומת זאת, מציעים סך של 150,000 ₪ בלבד. 59. כבר נכתב בעבר על הקושי הרב בהערכת הפיצוי בראש נזק זה. כמו כן כבר נפסק כי בכל הנוגע לנזק הלא ממוני דין התובע 1 הזר כדין התובע הישראלי. בנוסף, צודקים ב"כ התובעים בהצביעם על המגמה בפסיקה להגדלת הפיצוי בראש נזק זה. 60. לאור כל זאת, ובהתחשב במצבו הקשה של התובע ובקיצור שחל בתחולת חייו, בנסיבות המקרה, בחוות דעתה של ד"ר פרבר על מידת הבנתו של התובע 1 את מצבו, ולאור הפסיקה, אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה בשיעור של 500,000 ₪. ההורים 61. התובעים ביקשו לפסוק להורים פיצוי בגין נזק לא ממוני, בשיעור של 600,000 ₪ לכל אחד מההורים. 62. הנתבעים לא התייחסו לראש נזק זה. 63. על אף הקושי הרב הכרוך בגידול ובטיפול בתובע 1, איני סבור כי לתובעים עילת תביעה, ועל כן אין מקום לפסוק להם פיצוי בגין נזק לא ממוני. אין לשכוח כי ניתן משקל לא קטן לפיצוי הישיר שניתן להורים בגין עזרת הזולת (סך כולל של 1.5 מליון ₪; ראו גם פסקאות 33-27 ובמיוחד פיסקה 31 לעיל). סיכום 64. להלן הסכומים אשר נראה לי, במסגרת הצעת הפשרה, כי יש לשלם לתובעים: א. הפסד השתכרות 570,000 ₪ ב. עזרת הזולת 1,500,000 ₪ ג. ניידות 200,000 ₪ ד. דיור 100,000 ₪ ה. הוצאות רפואיות 70,000 ₪ ו. אפוטרופוס 50,000 ₪ ז. ציוד 200,000 ₪ ח. טיטולים 80,000 ₪ ט. נזק לא ממוני 500,000 ₪ 3,270,000 ₪ 65. לסכום הפיצויים יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20%, בתוספת מע"מ כדין. 66. ב"כ הצדדים מתבקשים להודיע לבית המשפט עמדתם, תוך 30 יום. משה דרורי, שופט הצעת פשרה