בפני תובענה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע, עקב חוות דעת שנתנו הנתבעים. העובדות ביום 12.3.99 רכש התובע רכב מסוג גולף מ.ר 18-315-18 מחברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (להלן: "הרכב" ו"צ'מפיון" בהתאמה). זמן קצר לאחר הרכישה התגלו ברכב ליקויים שונים, בפרט בתיבת ההילוכים ובמחשב המנוע. לאחר מספר תיקונים שלא צלחו, דרש התובע מצ'מפיון להחליף את הרכב, אך זו הסכימה רק לתקן את הרכב, להחליף על חשבונה כל חלק הדורש החלפה, ולהעניק אחריות נוספת. התובע פנה לנתבעים וקיבל מהם ביום 11.5.00 חוות דעת, ערוכה על ידי נתבע 2, לפיה ברכב בעיית גיר וליקוי במחשב. על פי חוות הדעת, אף אם יתוקנו הליקויים, על דרך החלפת תיבת ההילוכים, יפחת ערך הרכב ב-40% מהמחירון, (להלן: "חוות הדעת"). על יסוד חוות הדעת, הגיש התובע ביום 7.9.00 תביעה כנגד צ'מפיון, בבית משפט השלום בבאר שבע, בת.א 9128/00, במסגרתה עתר לביטול עסקת מכר הרכב (להלן: "התביעה נגד צ'מפיון"). ביום 16.12.01 התקיימה ישיבת ההוכחות בתביעה נגד צ'מפיון, ונתבע 2 נחקר על חוות דעתו. במהלך החקירה הוצג בפניו מכתב שכתב ביום 1.7.01 לשמאי צ'מפיון מר עמוס מיימון, (להלן: "מכתב היעוץ"). במכתב היעוץ קבע נתבע 2 כי החלפת תיבת ההילוכים ברכב לתיבה חדשה, יוצרת מצב ודאי של החזרת ערך ל-100%. נוכח האמור במכתב היעוץ, אשר עמד לדעת התובע ובא כוחו בסתירה לחוות הדעת, העדיף התובע להפסיק את הליך ההוכחות, ולהגיע עם צ'מפיון להסדר פשרה, לפיו יוחלפו תיבת ההילוכים והמחשב בחלקים חדשים, תינתן אחריות נוספת, והתובע יפוצה בסכום של 15,000 ₪. התובע טוען כי הסדר פשרה זה הוצע לו על ידי צ'מפיון עובר להתדיינות המשפטית, אלא שהוא נמנע מלקבלו, ותבע את צ'מפיון, על יסוד חוות הדעת הקובעת ירידת ערך של 40% לאחר התיקון. לפיכך עותר התובע לחייב את הנתבעים בכל ההוצאות שנגרמו לו בגין הגשת התביעה נגד צ'מפיון. הנתבעים כופרים בכך שמכתב היעוץ עומד בסתירה לחוות הדעת. בנוסף טוענים הנתבעים, כי לא נגרמו לתובע נזקים בגין חוות הדעת, אלא ההפך הוא הנכון, חוות דעת זו הצמיחה לתובע את הסדר הפשרה ה"נדיב" שהציעה לו צ'מפיון. כן מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי גם אם מעשיהם הקימו עוולה כלשהי, נותק הקשר הסיבתי בינה לבין נזקי התובע, ובנוסף התובע לא פעל להקטין את נזקיו. דיון אדון תחילה בשתי השאלות העובדתיות, האחת, האם במכתב היעוץ עסק נתבע 2 בירידת ערך מסחרית, ומכאן שיש בו כדי לעמוד בסתירה לחוות הדעת. השניה, האם מסקנות חוות הדעת אינן נכונות. לאחר מכן אתייחס ליתר מרכיבי העוולות המיוחסות לנתבעים, ולטענות ההגנה שהעלו. האם קיימת סתירה בין מכתב היעוץ לבין חוות הדעת בחוות הדעת נאמר כך: "הרכב במצבו באם יעמוד "למכירה" יש לקחת בחשבון ירידה בערכו!! גם אם יוחלף הגיר...יש להקטין את ערך המכונית ב-40% מערכו הנקוב במחירון הרכב של לוי יצחק". ביום 26.6.01 פנה שמאי צ'מפיון מר עמוס מיימון לנתבע 2 במכתב (להלן: "מכתב השאלה"), בזו הלשון: "הנדון: דו"ח מטלרוגי/הנדסי מס' 1410 במסגרת אומדן אשר נתבקשתי לבצע בעניין הקשור בחוות דעתך אבקש את הבהרתך בעניין תיבת ההילוכים כדלקמן: בהנחה כי תיבת ההילוכים "הפגומה" תוחלף באחרת חדשה לחלוטין ו/או באחת שעברה מס' קילומטרים דומה ו/או נמוך מזו שפעלה ברכב הנדון האם גם במצב זה (לאחר ההחלפה) תיוותר ירידת ערך או שמצב הרכב יושב לקדמותו ב-100%. על כך השיב הנתבע במכתב היעוץ: "נראה שהחלפה לתיבת הילוכים חדשה יוצרת מצב ודאי של החזרת ערך ל-100% ובאם רוצים להתחשבן עם הלקוח מוטב להוריד "ערך שימוש"..." עיקר טענתם של הנתבעים כי אין סתירה בין חוות הדעת לבין מכתב היעוץ. ירידת הערך אליה התכוון הנתבע בחוות דעתו היא ירידת ערך מסחרית, דהיינו ירידת ערך במחיר הרכב בעת מכירה, ואילו ירידת הערך אליה כיוון במכתב היעוץ היא ירידת ערך "טכנית", דהיינו ירידה בביצועי הרכב. טענה זו, עם כל הכבוד, נשמעת גם לאזני ההדיוט, כהתחכמות שאין מאחוריה דבר. ראשית, המילה "ערך" במשמעותה המילונית אינה באה לתאר מצב טכני, אלא שווי. השווי יכול שיהיה כספי או אחר, כגון ערך סנטימנטלי, אך תמיד "ערך" יבטא את השווי, ולא את המצב הטכני. בנוסף, מושג זה, "ירידת ערך טכנית" נולד לראשונה בעת חקירתו הנגדית של נתבע 2 בתביעה נגד צ'מפיון. עד לאותה נקודה בה עומת נתבע 2 עם מכתב היעוץ, נשמע מפי כל השמאים, ובפרט מפיו של נתבע 2, בשני המסמכים נשוא תובענה זו, מושג אחד ויחיד: "ירידת ערך", ללא תוספת, ובהקשר הכספי בלבד. יתירה מזאת, מתוך הקשר הדברים ברי, כי נושא השיחה במכתב השאלה ובמכתב היעוץ, הינו ירידת ערכו הכספי של הרכב. נתבע 2 מודה בכך שבחוות דעתו עסק בירידת ערך "מסחרית" כהגדרתו. מכתב השאלה של השמאי מיימון התייחס אף הוא לאותה ירידת ערך מסחרית, בנקטו במילים: "האם גם במצב זה...תיוותר ירידת ערך". דהיינו אין מדובר בשאלה שנזרקה לחלל האוויר ללא הקשר, אלא בשאלה המתייחסת ישירות לאמור בחוות הדעת. לשאלה זו משיב נתבע 2 בדיוק באותה טרמינולוגיה: "נראה שההחלפה...יוצרת מצב של החזרת ערך ל-100%." נתבע 2 בחקירתו הנגדית אינו מצליח להעמיד גרסה אחת הגיונית בהקשר זה, ומרבה להתפתל ולהסתבך בתשובותיו. כך למשל כאשר עומת עם יחסי הגומלין בין חוות דעתו למכתב השאלה, כשנקודת המוצא היא שבחוות דעתו התייחס לירידת ערך מסחרית, ועל כן גם מיימון התייחס לירידת ערך מסוג זה, אמר כך: "כאשר אני קראתי ירידת ערך בחוות דעתו של מר מיימון, אני משיב שאני חשבתי שהוא מתייחס לירידת ערך טכנית, אולי הוא גם חשב לירידת ערך מסחרית. אני עומד על כך שהשמאי מיימון התייחס לירידת ערך טכנית ולא לירידת ערך מסחרית. הוא התייחס לחוות הדעת של אייזנברג (נתבע 2 - ט.ח). הוא התייחס לחוות הדעת של אייזנברג שלמה מאחר ואני התייחסתי לירידת ערך טכנית בלבד וכשבית המשפט מזכיר לי שהתייחסתי לגם לירידת ערך מסחרית, אני מסביר שמיימון בחוות דעתו, לדעתי, התייחס לקטע הטכני בחוות דעתי בלבד והתעלם מהקטע המסחרי והתעלם מירידת הערך המסחרית. יכול היות שבהנחה שלו הוא התייחס לרידעת ערך מסחרית". אין כל הגיון בתשובותיו של נתבע 2, והוא סותר את עצמו פעם אחר פעם, בקטע הנ"ל ולאורך כל עדותו, וכושל במתן הסבר סביר מהם יחסי הגומלין בין חוות דעתו לבין מכתב היעוץ העומד בסתירה מוחלטת אליו. זאת ועוד, הנתבעים הביאו כעד מטעמם את השמאי עמי מיימון. ניתן היה לצפות כי נקודה חשובה זו, היותו של המושג "ירידת ערך טכנית" מושג לגיטימי בתורת השמאות, המובחן מהמושג "ירידת ערך מסחרית", תידון בתצהיר עדותו הראשית של העד, והוא יאמת את גרסתם של הנתבעים, כי במכתב השאלה כיוון לירידת ערך "טכנית" בלבד, ולגביה ניתנה התשובה. אלא שהעד לא מזכיר עניין זה במילה וחצי מילה בתצהירו, ותחת זאת, מתמקד בשאלה שכלל לא עמדה על הפרק, החלפת תיבת ההילוכים בחדשה מול משומשת. בחקירה הנגדית, נשאל העד במפורש בעניין זה, ואישר את גרסת התביעה, לפיה ירידת ערך רכב, פירושה ירידת ערך מסחרית בלבד, וזו היתה כוונתו במכתב השאלה. "כשאני אומר ירידת ערך, אני אומר שהרכב שווה פחות כשמוכרים אותו. התכוונתי לירידת ערך הנובעת מפגם ברכב, ואם הפגם הוא כזה שניתן לתקן ב-100%, אז ירידת הערך היא אפס, וכאשר מוכרים אותו המחיר לא ירד, ובכך כיוונתי למילים ירידת ערך" (עמ' 14 שורות 10 ואילך לפרוטוקול). ובחקירתו החוזרת ענה לשאלת ב"כ הנתבעים: "ש: מה הסתירה הנטענת בין מכתב התשובה של שלמה לבין חוות הדעת של שלמה המקורית? ת: הסתירה היא נושא ירידת הערך, שהוא אמר 40% ובמכתב הבנתי שאין ירידת ערך" ובהמשך "ש: התבקשת לתתת חוות דעת טכנית מדוע אתה מחווה דעתך בנושא כלכלי? ת: אני מסביר שפגם טכני מוביל לירידת ערך או לא, אך הדבר נובע אחד מהשני". (עמ' 14 לפרוטוקול). יש לזכור כי אלה דבריו של עד ההגנה, שמאי מוסמך, שאף נתבע 2 הלל את את היושרה המקצועית שלו במהלך עדותו (עמ' 9 שורה 1 לפרוטוקול). דברים אלה עומדים בניגוד מוחלט לגרסת הנתבעים. ב"כ הנתבעים בסיכומיה, ניסתה להשחיר את פניו של מיימון, וטענה כי שינה גרסתו, כי היה נגוע בניגוד אינטרסים, כי ניסה להטעות את הנתבעים כבר בהליך הקודם, בקבלו את מכתב היעוץ ובעשותו בו שימוש למרות התחייבותו, כי הפך לעויין במהלך החקירה, ואפילו כי תקע סכין בגבו של הנתבע. יש לדחות טענות אלה מכל וכל. מר מיימון לא חזר בו מגרסה שמסר בתצהיר עדותו הראשית. העד בתצהירו כלל לא נגע בשאלת קיומו של המושג "ירידת ערך טכנית" במובחן מירידת ערך מסחרית, ולכן, אין לומר כי בחקירתו הנגדית סטה בדבר מה מתצהירו, או מגרסה אחרת שמסר אי פעם. על כן אין לדבר כלל על עד עויין, מה גם שב"כ הנתבעים כלל לא עתרה להכריז עליו ככזה ולחקרו בחקירה נגדית. ב"כ הנתבעים אינה יכולה להלין על כך שהעד, שהינו שמאי מומחה, נחקר בחקירה נגדית בשאלות שבתחום מומחיותו. אמנם היא עצמה לא זימנה אותו בתור מומחה, אולם הואיל ונושא המשפט נוגע גם בעניינים שבמומחיות, אשר קשורים קשר ישיר לחוות הדעת שנתן, ולמכתבים שהוציא וקיבל, רשאי היה ב"כ התובע בחקירתו הנגדית להפנות אליו שאלות שבמומחיות שהיו רלוונטיות לעניין. העובדה שתשובותיו עמדו בסתירה מוחלטת לגרסתו של נתבע 2, אינה נזקפת לחובתו של העד, אלא לחובתם של הנתבעים. בהערת אגב יצויין, כי אין מקום גם לטענה כי מיימון הוציא מהנתבע במרמה את מכתב היעוץ, בעוד הנתבע סבור כי מדובר בשאלה תיאורטית בלבד. זאת מאחר ובשורת הנידון, הפנה מיימון בפירוש למספר הסידורי של חוות דעתו של נתבע 2. לבסוף אתייחס לעדותו של עד הגנה נוסף, השמאי אורי גורביץ יו"ר ענף הרכב באיגוד שמאי הביטוח. גם עד זה לא הזכיר בתצהירו ברמז את המושג "ירידת ערך טכנית" ואישר את אשר אמר קודמו מיימון, כי החלפת החלק הפגום, תשיב את מצב הרכב מבחינת ערכו, לקדמותו. נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי ירידת הערך אליה כיוון נתבע 2 במכתב היעוץ הינה ירידת ערך במשמעותה המקובלת (והיחידה שהוכח שקיימת), דהיינו ירידת ערך מסחרית. הואיל ובמכתב היעוץ קובע נתבע 2 כי החלפת תיבת ההילוכים תחזיר את מצב הרכב לקדמותו, עומד מכתב היעוץ בסתירה מוחלטת לחוות הדעת. במאמר מוסגר יצויין כי במכתב היעוץ אף מקצין נתבע 2 וטוען כי אם תוחלף תיבת ההילוכים בתיבה חדשה, יש עוד להתחשבן עם הלקוח, דהיינו לחייב אותו בתשלום נוסף, ובכך מוסיף על הסתירה. האם מסקנות נתבע 2 בחוות דעתו היו שגויות ב"כ הנתבעים טוענת בסיכומיה, כי בתביעה נגד צ'מפיון לא קבע בית המשפט כל ממצא עובדתי בעניין מצבו של הרכב. לכן, לטענתה, לא ניתן היום בדיעבד לקבוע כי חוות דעתו של נתבע 2 היתה שגויה או רשלנית. איני מקבלת טענה זו. ראשית, במישור העקרוני מוסמך בית המשפט להכריע בכל שאלה המגיעה לפתחו הן באופן ישיר והן באופן אינצידנטלי, ובתנאי שלא קיים לגביה מעשה בית דין. זה בדיוק המקרה שבפנינו. לגופו של עניין, על פי הראיות שבאו בפני ניתן היה לקבוע ממצא בשאלה זו. ראשית, נתבע 2 במכתב היעוץ המהווה הודאת בעל דין, קובע במפורש כי החלפת החלפים הפגומים תחזיר את הרכב לערך המלא שלו, ואף תייטיב את מצבו, אם החלקים שיוחלפו יהיו חדשים. בנוסף, כל השמאים, שהעידו בהליך זה (כולם מטעם הנתבעים), הסכימו כי על פי תורת השמאות, החלפת חלק המורכב לרכב בברגים, בשלמותו, תחזיר את מצב הרכב לקדמותו, בהנחה שלא נגרמו נזקים תוצאתיים (ולא נטען שנגרמו). גם נתבע 2 למרות התפתלויותיו המביכות בתצהיר עדותו הראשית, ולמרות שלכאורה המשיך להחזיק בגרסתו כי הסטוריית החלפת החלקים היא זו שתביא להפחתה במחירון, נותן מקום בגרסתו גם לעמדה ההפוכה., בכך שחלק נכבד מהגנתו מבוסס על הטענה כי רק הודות לחוות דעתו קיבל התובע את הסדר הפשרה ה"נדיב" מצ'מפיון. אילו היה מדובר באמת בסיטואציה שבה ערכו של הרכב יופחת ב- 40% גם לאחר החלפת הרכיבים הפגומים (תיבת הילוכים ומחשב), כיצד ניתן לטעון כי פיצוי בסך 15,000 ₪ הינו מתנה, או פיצוי נדיב? לפי שיטה זו, פיצוי בגובה 15,000 ₪ הינו כמחצית הנזק האמיתי בסך 40% מהמחירון (82,000 ₪), וללא ספק מהווה עילת ביטול לחוזה המכר כולו. לפיכך ניתן לקבוע בוודאות כי האמור בחוות הדעת, לפיו גם לאחר החלפת הרכיבים הפגומים בחדשים (ומבלי שיתקיים כל ממצא אובייקטיבי אודות נזקים תוצאתיים), תיוותר ירידת ערך של 40%, הינה מסקנה בלתי נכונה בעליל. האם מקימה התנהגות נתבע 2 עוולה של חוות דעת רשלנית חובת הזהירות והפרתה בין הצדדים מתקיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הנובעת מעצם הזמנת חוות הדעת מאת הנתבעים, וידיעתם כי התובע עומד להסתמך עליה. אבהיר כי אין כל מחלוקת שהנתבעים ידעו כי התובע עומד להגיש את חוות הדעת במסגרת הליך משפטי שנקט, וזאת ניתן ללמוד מהתשלום המיוחד שדרש נתבע 2 עבור עריכת חוות הדעת בנוסח הנדרש על פי פקודת הראיות, ועבור התייצבותו בבית המשפט להחקר עליה. ראה לעניין זה המ 106/54 וינשטיין נ' קדימה אגודה שיתופית, פ"ד ח(2) 1317 והתנאים שנקבעו שם. אשר על כן, לאחר שקבעתי כי הנתבעים מסרו לתובע חוות דעת בלתי נכונה בעליל, בידעם כי הוא עומד להסתמך עליה במסגרת הליכים משפטיים, הפרו את חובת הזהירות שהם חבים כלפיו. עוולת התרמית יסודות העוולה כוללים מסירת היצג כוזב, בידיעה שהוא כוזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו. אני סבורה כי גם יסודות עוולה זו התקיימו במקרה הנדון, לאחר שהוכח שהנתבעים מסרו את חוות הדעת השגויה, תוך ידיעה ברורה כי אינה נכונה, בכוונה שהתובע יסתמך עליה בבית המשפט. הקשר הסיבתי בין הפרת החובה לבין נזקי התובע ב"כ הנתבעים טוענת כי התובע החליט ממילא לתבוע בגין הפרת הסכם המכר וביטולו, עקב ריבוי התקלות. זאת היא למדה מנוסחו של כתב התביעה. לכן לשיטתה נותק הקשר הסיבתי בין חוות הדעת להגשת התביעה. איני מקבלת טענה זו. נוסח כתב התביעה אינו מעיד על הלך רוחו של התובע. מדובר במסמך משפטי המכיל עילות חילופיות כדין. אין חולק כי בטרם הוגשה התביעה, הציעה צ'מפיון לתובע להחליף את החלקים הפגומים (תיבת ההילוכים והמחשב), בחלפים חדשים, ולתת לתובע אחריות נוספת בגינם. הצעה זו עולה מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה, ואף העד מיימון מאשר אותה. סביר להניח כי אילו ידע התובע כי החלפת החלקים הפגומים בחדשים, לא רק תחזיר את הרכב לערכו על פי המחירון, אלא אף תשביח אותו, בהיות החלפים חדשים לעומת אלה שהוחלפו, כפי שטען נתבע 2 במכתב היעוץ, ולא תוריד את ערכו כפי שטען נתבע 2 בחוות הדעת, היה שוקל שיקולים אחרים. יתכן שהתובע היה מגיש את התביעה בכל זאת, אך בעילות אחרות, ולא היה שם עצמו ללעג ולקלס בבית המשפט. יתכן שהיה נמנע בכלל מהגשתה. על נתבע 2 לצפות, כי שעה שהוא נותן חוות דעת שאינה אמיתית, המלמדת על ירידת ערך של 40%, מקום שכלל אין ירידת ערך, וחוות דעת זו מוגשת במסגרת הליך משפטי -יחבל הדבר בסיכויי התביעה בדרך כלשהי. ההלכה היא שהצפיות אינה צריכה להתייחס לכל פרטי האירוע שהתרחשו הלכה למעשה, אלא לאופיו הכללי. עקרון זה מצא ביטוי בפסיקה הקובעת כי ה"צפיות צריכה להתייחס לדרך עלילתו ותהליך גרימתו הכלליים של סוג הנזק שנגרם (להבדיל מפרטיהם של הללו)" דברי הנשיא שמגר בע"א 350/77 כיתן נ' וייס פד"י לג(2) 785, 803. המזיק אינו צריך לצפות את פרטי ההתרחשות. לכן כאמור, היתה ההתרחשות המביכה במהלך חקירתו הנגדית, בגדר הצפיות הסבירה של נתבע 2, וכן מהלך העניינים שאחריה. הנזק הואיל והגשת התביעה היתה בן היתר, תולדה של חוות הדעת הרשלנית/מטעה של הנתבעים, על הנתבעים לפצות את התובע בכל ההוצאות שנגרמו לו עקב הגשת התביעה. אלא שמאחר ורק החלפת החלקים הפגומים בחדשים ומתן אחריות חדשה, היתה מוסכמת על הצדדים לפני הגשת התביעה, ניתן לראות בפיצוי הכספי הנוסף בסך 15,000 ₪, משום שיפור מצבו של התובע, והקטנת נזק, ולהפחית סך 15,000 ₪ מכלל הנזקים. אעיר בסוגריים כי יש לדחות מכל וכל את טענת ב"כ הנתבעים, לפיה הפיצוי הכספי הוא תולדה של חוות דעת הנתבעים. אני סבורה כי שעה שהתגלתה שקריותה של חוות הדעת, שוב לא הועילה לעניינו של התובע כהוא זה. יכולות להיות סיבות שונות לפיצוי הכספי, כגון עגמת הנפש שנגרמה לתובע אשר רכש רכב חדש, ונאלץ לבלות עימו במוסכים, או חששה של צ'מפיון שעקב ריבוי התקלות ברכב חדש, יורה בית המשפט על ביטול העסקה. מכל מקום, לאחר שנוכחתי כי עקב הגשת התביעה, שיפר התובע את מצבו, הגם שלא בזכות הנתבעים, יש לראות בכך משום הקטנת הנזק, ולהפחית סכום זה מסכום הפיצויים. התובע הוכיח את נזקיו, הכוללים תשלומים לנתבעים בגין חוות הדעת הרשלנית, אגרת בית משפט, ושכר טרחת עורך דין, בחשבוניות כדין, ולא באה כל ראיה להפריך אותן. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 38,480 ₪ בניכוי סך 15,000 ₪, סה"כ 23,480 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך 10,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. ניתן היום י"ג בסיון, תשס"ד (2 ביוני 2004) בהעדר הצדדים טלי חיימוביץ, שופטת מחשבים ואינטרנטרכב