תפיסת רכב ממושכן בתאריך 17/3/2002 בוצעה תפיסה של רכב סובארו מס' 23 - 921 - 24 (להלן: הרכב") הרשום על שם המבקש עבור חברת פיליבה מפעלי מתכת (1995) בע"מ (להלן: "המשיבה").   בתאריך 30/4/2002 הגיש המבקש בקשה בדרך המרצה לפסק-דין הצהרתי ובקשה לעיכוב הליכים. המבקש טוען כי הרכב משועבד לבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט" או "הבנק") ואין לאחר זכות לבצע בו עיקול או תפיסה.   בו ביום ניתנה החלטה על עיכוב הליכי מכירת הרכב במסגרת הליכי הוצאה לפועל. במקביל, נתבקשה תגובת המשיבה וביוזמת בית המשפט נתבקשה גם תגובתו של בנק דיסקונט לפני מתן ההחלטה בבקשה לפסק דין הצהרתי.   מתגובת ב"כ בנק דיסקונט עולה כי ביום 12/7/2001 חתם המבקש על שטר מישכון הממשכן את הרכב לטובת בנק דיסקונט להבטחת חובות הממשכן בלבד ללא הגבלה בסכום (נספח א). כמו כן, נרשם ביום 15/7/2001 שעבוד על הרכב אצל רשם המשכונות (נספח ב). בנוסף, נרשם בחודש יולי 2001 שעבוד על הרכב במשרד הרישוי (נספח ב1). מתגובת הבנק עולה כי חובו של המבקש לבנק עולה על שוויו של הרכב הממושכן (נספח ג).   לטענת ב"כ בנק דיסקונט, לבנק זכות קודמת על פי שטר המשכון ולכן אין למשיבה זכות לבקש מכירה של הרכב לצורך כיסוי חובות אחרים של המבקש. באת-כח הבנק מבקשת כי הרכב ישוחרר ממחסני ההוצאה לפועל וכי לא תבוצע לגביו כל פעולה, לרבות מכירה.   לטענת ב"כ המשיבה, אין זה סביר והגיוני שאדם בעל חובות גדולים בסך של 4,128,975 ₪ משתמש ברכב מסוג סובארו שנת 2001 ומשלם עבורו הוצאות ותשלומים שונים. בנוסף, טוען ב"כ המשיבה כי המבקש מעוניין - באמצעות הליכים משפטיים - למנוע מנושיו הרבים לגבות חובות, ולכן ראוי לבצע מכירה של הרכב ולחלק את התמורה בין נושי המבקש, גם אם הבנק אינו מעוניין בכך.   המשכון כזכות חפצית   ס' 1(א) לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק המשכון") - הדן במהות המישכון - קובע:   "מישכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב; הוא מזכה את הנושה להיפרע מן המשכון אם לא סולק החיוב".   בפסיקה נקבע - לעניין אופיו של המשכון:   "ייחודו של משכון מתבטא באופיו החפצי (ראה הגדרת 'מישכון' בסעיף 1(א) לחוק המשכון); ובכך טמון גם עיקר היתרון שמקנה המשכון, לנושה מקבל המשכון, על-פני נושים אחרים של החייב. כדברי פרופ' ויסמן:   'התפקיד העיקרי של המשכון אינו טמון ביכולת להיפרע מתוך נכס מסוים, ואף לא בקיצור הליכי ההוצאה לפועל כנגד החייב, אלא בעדיפות המוענקת על ידו למקבל המשכון, על פני נושים אחרים של החייב, בכל הנוגע לזכות להיפרע מתוך הנכס הממושכן. עדיפות זו נובעת מהיות המשכון בגדר 'שעבוד נכס', דהיינו זכות קנין, הפועלת, כאילו, כלפי הנכס הממושכן גופו, ולא רק כלפי אדם מסוים' (ראה: י' ויסמן חוק המשכון, תשכ"ז-1967 (פירוש לחוקי החוזים, בעריכת ג' טדסקי, תשל"ה) 14).   כן ראה: ע"א 706/74 יראוני נ' הלוואה וחסכון ירושלים ואח' פ"ד כט (2) 365, דברי הנשיא אגרנט בעמ' 370-369). [כב' השופט מצא בע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל מח (3) 238, 246].   ס' 4(3) לחוק המשכון - הדן בכוחו של המישכון כלפי נושים אחרים - קובע: "כלפי נושים אחרים של החייב יהיה כוחו של מישכון יפה - ...   (3) בנכסים נדים ובניירות-ערך שלא הופקדו כאמור ובכל מקרה אחר - עם רישום המישכון בהתאם לתקנות שהותקנו לפי חוק זה, אולם כלפי נושה שידע או היה עליו לדעת על המישכון יהיה כוחו של המישכון יפה אף ללא רישום".   בפסיקה נקבעה עדיפותו של נושה בעל שעבוד קנייני על נושים אחרים:   "מושכלות ראשונים הם כי לנושה מובטח שבידו שעבוד קנייני להבטחת חובו היכולת להיפרע את חובו באמצעות מימוש הנכס המשועבד וזאת במישרין וללא תלות בהליכים אחרים או בנושים אחרים ובמנותק גם מהליכי הוצאה לפועל רגילים המתנהלים לגבי אותו חוב, או מהליכי פשיטת רגל או פירוק באם אלה מתקיימים. [ראה בג"צ 42/64 בנק הפועלים נ' יו"ר משרדי הוצל"פ בעכו פ"ד יח (3) עמ' 116, 125; כהן, דיני חברות, חלק 3, עמ' 554-555]. הנכס המשועבד אינו משמש לתשלום חובות לנושים אחרים רגילים או מועדפים לפני שנפרע חובו של בעל השעבוד במלואו. הנושה המובטח הוא בעל זיקה קניינית לנכס המשועבד להבטחת חובו וזיקה זו מעניקה לו הגנה חפצית כלפי כלי עלמא - בין כלפי החייב עצמו, וזאת אף אם מתנהלים בעניינו הליכי הוצאה לפועל רגילים בגין אותו חוב, ובין כלפי הנושים האחרים" [כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 102/00 נאוה קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ פ"ד נד (4) 761, 766]. (ההדגשה שלי ש.ד.).   "לאור האופי המיוחד של המשכון, שהוא זכות חפצא (in rem) הוא רובץ על הנכס בפועל כנגד כל אדם אליו יגיע הנכס הממושכן, וזכותו גוברת על זכויות מאוחרות יותר. רק במקרים נדירים, בהם קבע המחוקק כי בעלי זכות גברא זכאים לממש את זכותם אפילו מזכות חפצא, נדחה המשכון מפניהם. ברור, איפוא, שאם עוברת הבעלות בנכס הממושכן לבעלים אחר, כפופה זכות הבעלות לזכות המשכון שיש למערער בנכס האמור" [השופטת גילאור בע"א (חי') 10/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' י.פ. בע"מ ואח' פ"מ תשנ"ד (2) 221, 226 - 227].   בענייננו, לבנק עדיפות - מכוח המשכון - על המשיבה בכל הנוגע לפרעון חובותיו של המבקש כלפיה באמצעות מכירת הרכב. עם זאת, נראה כי יש להבחין בין זכות בעל המשכון כלפי החייב וכלפי נושים אחרים של החייב לפני מימוש המשכון, לבין זכות בעל המשכון כלפי קונה הנכס הממושכן.   מימוש משכון ותקנת השוק   בפסיקה נקבע - לעניין היחס בין מימוש המשכון לבין תקנת השוק:   "בסעיף 4 (3) לחוק נאמר כי במקרים מסויימים כוחו של משכון רשום בנכסים נדים ובניירות ערך יפה 'כלפי נושים אחרים של החייב'. פירוש הדבר שנושה, בעל משכון רשום, זוכה בעדיפות כלפי נושים אחרים של החייב בגביית חובו מהנכס הממושכן. אבל אין פירוש הדבר שמשכון רשום כנ"ל כוחו יפה כלפי כולי עלמא. בעניין זה מביע ד"ר וייסמן את דעתו במאמרו Law Principles Of The Pledges שפורסם ב - Israel Law Review, כרך 4, ע' 417, בדונו בחסרונות הנלווים לסוגים השונים של המשכון. חסרון אחד, הוא אומר, שאינו מיוחד למשכון, הוא זה ששעבוד על נכס נד בא לקצו במכירת הנכס בנסיבות שבהן כללי השוק הפתוח של חוק המכר חלים, (ההדגשה שלי ש.ד.), ועל הנושה להביא זאת בחשבון בהחליטו באיזה סוג של משכון הוא בוחר" [השופט ברנזון בע"א 716/72 זהבה רוזנשטרייך נ' חברה א"י לאוטומובילים בע"מ פ"ד כז (2) 709, 713 - 714].   ס' 34א לחוק המכר - הדן במכירה על ידי רשות - קובע :   "נמכר נכס על ידי בית-משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי".   לפי כב' השופט ד' בר אופיר -   "מי שקונה נכס בהליכים האמורים מקבל אותו לבעלותו כשהנכס נקי מכל עיקול, שעבוד, וזכות אחרת בו. העקרון הבסיסי הוא שהקונה רוכש את הנכס בהיותו נקי מכל מגבלה או זכות צד שלישי שדבקו בו בעבר. כל משכנתה, עיקול וכל זכות אחרת - בטלים מכוח צו המכירה, ונראה שאין צורך בביטולם הפורמלי" [ד' בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהד' חמישית) 403].   ס' 34ב לחוק המכר - הדן בתחולת זכויות על הפדיון - קובע:   "שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס המשמשים ערובה לחיוב כספי ולפי סעיפים 34 או 34א אין להיזקק להם נגד הקונה, יחולו על הפדיון מן המכירה".       לפי כב' השופטת גילאור -   "כדי להבטיח את זכותו של בעל משכון למימוש המשכון ולכספים שיתקבלו מהמימוש, נקבעו בסעיפים 34א ו - 34ב לחוק המכר תשכ"ח - 1968, הוראות מיוחדות, לפיהן, כאשר נמכר נכס על ידי רשות, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל זכות אחרת בנכס וכי זכויות המשמשות ערובה לחיוב הכספי יחולו על הפדיון מן המכירה, ואין לנושה להיזקק להם כנגד הקונה.   פירוש הדבר הוא שאין כל יריבות בין הצד השלישי לבין הקונה, והצד השלישי אינו יכול לתבוע דבר מהקונה. כל מה שרשאי הצד השלישי לעשות הוא לפנות אל המוציא לפועל ולתבוע את תשלום החוב המגיע לו, מתוך הסכום הכולל שנתקבל ממכירת נכסי החייב בהוצאה לפועל.   מחובתו של המוציא לפועל לחלק את הפדיון בין הזוכים השונים על פי טיב הבטוחות שבידיהם וזכויות הקדימה שלהם" (ע"א (חי') 10/90 הנ"ל בע' 229).   לדעת פרופ' ויסמן -   "הקונה נכס בהליכי מימוש משכון על ידי לשכת ההוצאה לפועל זוכה בהגנה הניתנת על פי סעיף 34א לחוק המכר ... מטרת סעיף זה ברורה מלשונו. המחוקק ביקש לקבוע כאן מעין 'תקנת שוק' לטובת רוכשי נכסים בהליכי הוצאה לפועל ובהליכים דומים אחרים המפורטים בסעיף, כדי לעודד השתתפות קונים בהליכים אלה. קנה אדם נכס בהליכי מימוש משכון שנוהלו על ידי לשכת הוצאה לפועל רכש זכות טובה, אפילו הוברר לאחר מכן, למשל, כי לא הממשכן היה הבעל האמיתי של הנכס אלא אדם שלישי. הוא הדין במה שנוגע לזכויות אחרות בנכס שהיו לאדם שלישי, ובלבד שהן נועדו לשמש ערובה לחיוב כספי, כגון זכותו של אדם שלישי כמעקל, או כמקבל משכון. רוכש הנכס בהליכי ההוצאה לפועל ירכוש את הנכס כשהוא ממורק מזכויות כאלה" [י' ויסמן בספרו הנ"ל בע' 332 - 333; כן ראו למשל את דברי השופט ביין בע"א (חי') 1479/00 נגאר אמסלם ואח' נ' הממונה על המרשם ואח' דינים מחוזי, כרך לב (9), 361].   פרופ' א' זמיר מחזיק בדעה שונה -   "ס' 34א לא נועד להיות מעין תקנת שוק לטובת הקונה, אלא נועד להסדיר את מעמדם של בעלי זכויות המשמשות כערובה לחיוב כספי כלפי העסקה, כלפי יוזמי המכירה וביחס לפדיון מהמכירה. החוק קובע שצד שלישי, אשר זכויותיו משמשות כערובה לחיוב כספי, יאבד את זכויותיו במכירה על ידי רשות. מלכתחילה נועדו זכויות אלה להבטחת קיומו של סכום כסף שממנו ניתן להיפרע את החיוב הכספי, ועל כן העברתן לפדיון מן המכירה, כאמור בסעיף 34ב, מבטיחה את יעודן. במרכזו של סעיף 34א עומד, איפוא, הנושה בעל הזכות המשמשת כערובה לזכותו הכספית, ולא קונה הנכס. זו הסיבה לכך שאין בסעיף דרישה לתום לב של הקונה, וזכותו של הנושה הנזכר תבוא אל קיצה בין שהקונה ידע עליה ובין אם לאו. זו אף הסיבה לכך שהסעיף דן רק בזכויות להבטחת חיוב כספי ואיננו דן בשום זכות אחרת" [א' זמיר חוק המכר, תשכ"ח - 1968 (פירוש לחוקי החוזים, בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ז) 727; כן ראו למשל את דברי השופטת פרוקצ'יה בת"א 1504/96 שאול כהן נ' אפוטרופוס על נכסי נפקדים דינים מחוזי, כרך לב (4), 72].   "ס' 34א מחזק ומחסן את עיסקת המכר ואת זכויות הקונה מכוח העיסקה במובן אחד בלבד: הוא שולל מבעל הזכות המשמשת כערובה לחיוב כספי את הכוח להתנגד למכירה בהסתמכו על זכות זו. (ההדגשה שלי ש.ד.), אם ישנן טענות אחרות נגד תוקף רכישתו, יהא על הקונה על כלים אחרים, ובכלל זה על היקש מתקנת השוק או על דינים הנוגעים לנפקותם של פגמים מנהליים והשפעתם על התקשרותו של הפרט עם הרשות. בשונה מסעיף 34א מסתבר שבעניינים אלה תהא חשיבות לשלב שאליו הגיעה העיסקה עובר לגילוי הפגם" (א' זמיר בספרו הנ"ל בע' 733).   [לטענה כי דעותיהם של פרופ' ויסמן ופרופ' א' זמיר "מתארות כל אחת צד אחר של אותו מטבע" ראו ע' שפירא "טיהור נכסים במכירתם על ידי רשות על פי דין" הפרקליט מב (תשנ"ו) 567, 568 - 569].   בענייננו, בהתחשב בכך שחובו של החייב לבנק עולה על שווי הרכב - יהיה הבנק זכאי לכל ההכנסות שיתקבלו ממכירת הרכב על ידי ההוצאה לפועל.   מימוש משכון במכירה על ידי רשות ובירור הזכויות בנכס   בפסיקה נקבע - לעניין מכירת מקרקעין ממושכנים לצורך מימוש עיקול:   "החוק המתיר לראש ההוצאה לפועל לפסוק בדבר מכר מקרקעין וביטול המשכנתאות והעיקולים הרשומים עליהם, לא בא לבטל את הזכות הטבעית הקנויה לכל אדם והמונחת ביסוד כל הליך משפטי שתינתן לו הזכות להתייצב ולהגן על זכויותיו. איני מעלה על הדעת כיצד ניתן למחוק בהינף יד אחת זכויות של בעל משכנתא מאחורי גבו מבלי לשמוע מה יש לו לומר - בהקשר לכך.   מכר שנעשה מתוך התעלמות מזכויות אלה, בטל מעיקרו, מעמידים את הרשות בחזקה שלא הוסמכה לפעול אלא תוך שמירה על עקרונות הצדק הטבעי, ואם לא נעשה הדבר כן - ממילא חרגה מסמכותה [השופט זוסמן בע"א 183/69 עיריית פתח תקוה נ' טחן פ"ד כג (2) 398, 403] ופסק דין שניתן בלא לעשות אדם הנוגע בדבר בעל דין, פסק דין זה הוא כאין וכאפס וכמותו כלא היה [ע"א 256/71 אל סמאר נ' אל מועטי פ"ד כו (1) 505 והשופט כהן בע"א 263/73 ועד הר הכרמל נ' בנק ישראלי למשכנתאות פ"ד כ"ט (1) 263, 267].   המחוקק לא העלה על דעתו שתיתכן מחיקת זכויות בדרך כזו - ולא לכך הסמיך את ראש ההוצאה לפועל בסעיף 34א' לחוק המכר. ההנחה היתה שראש ההוצאה לפועל ידון בזכויות הנדונות וישקול את קיומן ביחס לכל הנסיבות הנוגעות בדבר ואם החליט לאחר מכן למכור ולבטל את הזכויות יכול הוא להעניק לקונה זכות נקיה משעבוד" [השופט וינוגרד בהמ' (ת"א) 8273/85 13352 כונסי הנכסים עוה"ד ברוכשטיין ושפיגלמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פס"מ תשמ"ו (3) 155, 159] גם לדעת כב' השופט בר אופיר -   "כשמבקש הזוכה לבצע מכירה של מקרקעין ממושכנים (כשהזוכה איננו בעל המשכנתה אלא מעקל בלבד) חייב ראש ההוצאה לפועל להסב תשומת לב של בעל המשכנתה לבקשת המכירה ולבקש תגובתו. הדיון יכול שייעשה בכתב או בעל פה, אולם בלעדיו אין להמשיך בהליכי המכירה" (בספרו הנ"ל בע' 406). (ההדגשה שלי). כידוע, מוגדרת משכנתה בס' 4 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 כ"מישכון של מקרקעין".   לדעת פרופ' ויסמן -   "המונח 'משכון' הוא, איפוא, מונח מסגרת, המקיף בתוכו הן את ה'משכנתה' והן את ה'שעבוד', להם מייחס המחוקק, בדרך כלל, משמעות צרה יותר" (בספרו הנ"ל בע' 10).   לכן, נראה כי ניתן להקיש מהפסיקה לעניין מכירת מקרקעין ממושכנים לצורך מימוש עיקול גם לצורך הכרעה בשאלה של מכירת מטלטלין ממושכנים לצורך מימוש עיקול (ראו גם ע' שפירא במאמרו הנ"ל בע' 572 - 573).   בענייננו, נראה כי - עם גילוי קיומו של שעבוד על הרכב לטובת בנק דיסקונט באמצעות הרישום ברישיון הרכב - חלה החובה על ראש ההוצאה לפועל להסב את תשומת ליבו של הבנק לבקשת המכירה של הרכב.   לדעת כב' השופט בר אופיר, עם גילוי קיומו של שעבוד על הרכב לטובת בנק דיסקונט באמצעות הרישום ברישיון הרכב חלה החובה להודיע לבנק על ביצוע הליכי מכירה של הרכב גם על המשיבה:   "זכותו של הזוכה נתונה לו לנקוט בהליכים שיש בהם כדי לקדם את פרעון החוב המגיע לו, או לפחות להבטיח בדרך סבירה וחוקית את זכויותיו. הטלת עיקול על נכסי המקרקעין של החייב, גם אם נכסים אלה ממושכנים לנושה אחר, היא דרך חוקית וסבירה להבטיח את זכויותיו כלפי החייב. אכן, זכותו של בעל המשכנתה קודמת, כמובן מאליו, לזכותו של הזוכה - המעקל, וגם אם יימכרו הנכסים הללו בהליכי העיקול, יזכה בעל המשכנתה בעדיפות ראשונה בתמורה שהתקבלה מהמכירה. למרות זאת זכאי הזוכה (בעל העיקול) שהעיקול יוסיף לעמוד בעינו על הנכס הממושכן, כדי להבטיח את קיומו של סיכוי כלשהו לפיו יזכה בתמורה מתאימה או לפחות ביתרה שתישאר, לאחר שהנכסים יימכרו ובעלי המשכנתה יקבלו את המגיע להם. הזוכה איננו רשאי לבצע הליכי מכירה, כדי לממש עיקול על קרקע ממושכנת, מבלי להודיע מראש לבעל המשכנתא על הליכי המכירה הצפויים, כדי שבעל המשכנתה יוכל להתנגד ולומר את דברו בפני ראש ההוצאה לפועל [ר"ע (ת"א) 11049/92 (לא פורסם)]. (ההדגשה שלי ש.ד.).   בענייננו, מכירת הרכב באמצעות ההוצאה לפועל תגרום לפגיעה בזכות הבנק ברכב מכוח המשכון, בין היתר בכך שתמנע מהבנק את קביעת מועד מימוש המשכון [לעניין זכות בעל קניין ל"שרירות בעלים" ראו את דברי ב"כ' השופט טירקל ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון פ"ד נה (1) 199, 241 ואת דברי כב' השופט חשין, שם, בע' 259]. לדעת השופט בר אופיר -   "מדיניות שיפוטית ראויה מנחה אותנו לקבוע, כי שטר משכון אינו יכול להגיע לכלל מימוש אלא בדרך המלך של הגשת בקשה לביצועו. (ההדגשה שלי ש.ד.). אין ניתן להשיג את מימושו של שטר המשכון על ידי הגשת בקשה לביצוע פסק דין כספי, ובדרך אגב גם לבקש מימוש המשכון. שטר המשכון מבליע בחובו זכות קדימה של נושה מובטח בעוד שהליכי המימוש של פסק דין כספי אינם מבטיחים לזוכה זכויות קדימה על פני זוכים או נושים אחרים. חייב המבקש להתנגד לביצועו של שטר משכון אינו יכול להגיש התנגדות למימוש המשכון מכיון שהליך כזה אינו מוכר בדיני ההוצאה לפועל" [ר"ע (ת"א) 10628/93 דותן נ' בנק אדנים בע"מ פ"מ תשנ"ד (3) 306, 306 - 307].   קבלת עמדתו של פרופ' זמיר, לפיה שולל ס' 34א לחוק המכר מהבנק את הכוח להתנגד למכירת הרכב בהסתמך על עצם קיומו של המשכון בלבד, תגרום למעשה לפגיעה ביתרונות אותם אמור המשכון להקנות לבנק ביחס למשיבה. לכן, נראה כי יש להעדיף את עמדתו של השופט בר אופיר, לפיה ימומש מישכון הרכב רק באמצעות הגשת בקשה לביצוע שטר המשכון על ידי הבנק. סעד הצהרתי   בפסיקה נקבע - לעניין מתן סעד הצהרתי:   "סעד הצהרתי איננו ניתן כעניין שבשיגרה, בעיקר כאשר קיים סעד מהותי, שיכול התובע לתבוע. אולם, אין ספק כי בית המשפט מוסמך להעניקו, וכי הדבר נתון לשיקול דעתו (ראה סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984).   מקובל כי סעד הצהרתי יינתן בכל מקרה בו הוכיח התובע, ראשית, כי בידו הזכות או כי קיים המצב עליו מבקש הוא להצהיר; ושנית, כי מן הראוי לשריין את הזכות הזו או את המצב הזה על ידי מתן פסק דין שישתיק כפירה והכחשה בעתיד, עקב מעשה בית דין שיווצר על ידי פסק הדין. ושוב, זאת בהנחה, שבית המשפט איננו רואה נסיבות שלא להיעתר לתובע" [ראו למשל דברי הנשיא שמגר בע"א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע"מ נ' י.ד. מטר בע"מ פ"ד מו (5) 397, 408].   בענין שלפני, נראה כי מתן סעד הצהרתי יהיה, בנסיבות העניין, הדרך "היעילה, הנוחה והזולה ביותר" [כדברי השופט ח' כהן בע"א 287/78 לרר נ' קורבר ואח' פ"ד לד (1) 294, 297] להגן על זכות הבנק ברכב. אשר על כן, מוצהר בזה כי נוכח המישכון של מכוניתו הנדונה של המבקש לטובת בנק דיסקונט אין למכור המכונית בהליכי ההוצאה לפועל הננקטים על ידי המשיבה כנגד המבקש.   בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.משכוןתפיסת רכברכב