חוקר של הביטוח בתביעות רכב: 1. התובע הינו בעלים של רכב מסוג "סובארו לגאסי", משנת ייצור 1990. בכתב התביעה נטען כי ביום 13.2.96, בעת שחנה רכבו של התובע בחנייה הסמוכה לביתו שבטייבה, פגעה בו מכונית מסחרית מסוג "שברולט" והסבה לו נזק רב בחלקו הקדמי. שמאי חברת הביטוח העריך את הנזק בסך כולל של 9,824.49 ₪, ולכך הוסיף ירידת ערך בשיעור של 5% בסך 2,300 ₪. התובע תיקן את רכבו, אולם דרישותיו החוזרות ונשנות אל הנתבעת לעמוד בהתחייבותה מתוקף פוליסת הביטוח ולשפותו בגין נזקיו נענו בסירוב, ולפיכך הוגשה התביעה. 2. בכתב הגנה ביקשה הנתבעת לדחות את תביעת התובע נגדה, משום שלטענתה הוא הציג גרסה שקרית באשר לנסיבות קרות התאונה, בעוד שהנסיבות האמיתיות אינן מכוסות על פי הפוליסה והוא אינו זכאי לפיצוי בשל כך. לחילופין טענה הנתבעת כי אומדן הסכומים המפורטים ודרך חישובם מופרז ואינו מדויק. 3. מטעם התובע העיד סוכן הביטוח שערך את הפוליסה - מר מוסטפא ג'בארה (עד תביעה 1), אביו של התובע שנכח במקום בעת התאונה- מר חסן ג'אברה (עד תביעה 2) והתובע עצמו. לאחר שעדי התביעה 1 ו-2 נחקרו על קרות התאונה, הגיעו הצדדים להסכמה כי חוות דעת השמאי בנוגע לגובה הנזק ולירידת ערך הרכב (ת/5) תחייב אותם, וכך נותרה להכרעה רק השאלה העובדתית על נסיבות אירוע התאונה, והאם הן מחייבות את הנתבעת בתשלום על פי הפוליסה. 4. מבין שלושת עדי התביעה שהובאו עולה כי רק אבי התובע נכח במקום בעת האירוע, והוא זה שסיפר לבנו - שישן באותה עת - ולסוכן הביטוח על שאירע. עדות אבי התובע: בחקירתו סיפר העד כיצד התרחשה התאונה. לדבריו, בליל 13.2.96 בשעה שבנו טהאר ג'בארה העמיס סחורה על רכב ה"שברולט" (להלן: "השברולט") שבבעלותו, החל לפתע ה"שברולט" להידרדר לכיוון הסובארו עד שפגע בה: "...כמעט לפני שגמר להעמיס, פתאום האוטו עשה בום, והתחיל להתדרדר לכיוון הלגאסי, כמעט 7-8 מטר. הוא נתן מכה ללגאסי...". (עמוד 10 לפרוטוקול). לטענתו, כלי הרכב עמדו זה מול זה והפגיעה היתה חזיתית, אולם בעוד שחזית הסובארו ניזוקה באופן חמור, הרי שחזית ה"שברולט" נותרה ללא פגע (עמודים 9-13 לפרוטוקול). מאחר ואיש לא נפצע בתאונה לא התקשר העד למשטרה, אלא לסוכן הביטוח שאמר לו לשוב ולפנות אליו בבוקר, וכך אכן עשה. לדבריו, לאחר שהרכב תוקן והחשבון שולם (ת/3), התברר לו כי חברת הביטוח דחתה את התביעה, בנימוק שמדובר בתאונה שקרתה בין כלי רכב השייכים לשני אחים, ובנסיבות אלו וכתנאי לתשלום דרשה בדיקה בפוליגרף, אותה סירב לעבור. עדות סוכן הביטוח - ג'בארה מוסטפה: 5. בחקירתו הראשית אישר העד כי כבר בליל התאונה פנה אליו אבי התובע אליו ויידע אותו על המקרה. לדבריו, למחרת שלח למקום שמאי מטעם חברת "הפניקס" (הנתבעת) על מנת שיבדוק את הרכב הנפגע. מספר ימים לאחר מכן הגיע לבית המשפחה חוקר, ולאחר שהחקירה הסתיימה אמר לו החוקר כי יתכן וחברת הביטוח לא תפצה את התובע בגין הנזקים, משום שמדובר בתאונה בה מעורבים בני אותה משפחה. העד אישר כי חברת הביטוח התנתה את תשלום הפיצוי בבדיקת פוליגרף, אלא אביו של התובע התנגד לכך בכל תוקף, והבדיקה לא נערכה. יצויין כי בחקירתו הנגדית הוסיף העד, כי גם חברת "ציון" בה מבוטח ה"שברולט" דחתה את התביעה שהוגשה על-ידי אחי התובע, בנימוק של קרבת בני משפחה. עדות התובע: 6. התובע סיפר כי בעת קרות התאונה ישן במיטתו, והוא אינו יודע למסור פרטים על נסיבות התרחשותה. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם נהג ברכב למרות תניית הגיל המצוינת בפוליסה, השיב כי על אף שהרכב רשום על שמו, מעולם לא נהג בו והנהג היחידי היה אביו. התובע הסביר כי רישום הרכב על שמו נעשה על מנת לתת לו תמריץ להמשיך ולעבוד, מתוך ידיעה כי בעוד מספר שנים יעבור הרכב לרשותו הבלעדית. יצויין כי העדות נמסרה באמצעות מתורגמן מהשפה הערבית. עדויות ההגנה: 7. הנתבעת כאמור מתכחשת לנסיבות אירוע התאונה כפי שתוארו על ידי אביו של התובע. מר עדי חכמון, המשמש כחוקר מטעם חברת הביטוח "ציון" - מבטחת ה"שברולט", ביצע חקירה לגבי נסיבות התאונה והעיד על ממצאיו. בחקירתו הראשית סיפר העד כי הגיע לבית משפחת ג'בארה ושוחח עם האב ועם שני האחים אשר כלי רכבם היו מעורבים בתאונה. לגרסתו, הם סיפרו לו כי התאונה אירעה בשעות הבוקר המוקדמות, בעת שעסקו בהעמסת סחורה על ה"שברולט", כאשר לפתע החל הרכב להידרדר, ופגע בסובארו שחנתה בחניית הבית (עמוד 23 לפרוטוקול). ואולם, על פי ממצאים שמצא העד במקום האירוע, כמו גם התמונות שצולמו (ת/5), הסתבר לו שזווית התאונה לה טוענים המעורבים בה אינה הגיונית, וזאת מכמה סיבות: ראשית, לשיטתו על פי דו"ח החקירה שביצע ועל פי הפרטים שמסר לו התובע, עולה כי הסובארו חנתה בחניית הבית (עמוד 26), ואם כך הם פני הדברים, כי אז ביצעה ה"שברולט" - בעת שהידרדרה - עיקול ונכנסה לתוך החנייה, דבר שעל פניו אינו הגיוני. שנית, המעורבים בתאונה טענו לפניו כי טווח ההידרדרות נע בין 3-5 מטרים, וטווח כזה אינו יכול לגרום לפגיעה כה חמורה, בעיקר כשמדובר בדרך כורכר. שלישית, הן על פי דו"ח השמאי והן על פי בדיקת הרכב הנפגע במוסך, נראה כי רוב התאונה הייתה בחלקו הקדמי התחתון של מרכז הסובארו, בשעה שעל פי הבדלי הגבהים בין שתי המכוניות, פגוש ה"שברולט" היה אמור לפגוע בחלקו העליון של הסובארו. בנוסף רוחב ה"שברולט" גדול מרוחב הסובארו ב-10 ס"מ ויותר, ואם התאונה הייתה חזיתית, כי אז הייתה אמורה ה"שברולט" לפגוע בכל חזית הסובארו ולא רק בחלקו. עוד מצא החוקר כי על מכסה מנוע הסובארו, נמצאו סימני חלודה, ועובדה זו מלמדת כי אין מדובר במכה "חדשה", כשהוא אף ידע למסור הסבר אחר לדרך בה נפגעה הסובארו. 8. אין ספק כי הסובארו היתה מעורבת בתאונה, ואף נפגעה באורח די קשה, אך נסיבות התאונה לא הובררו דיין, וחוסר הבהירות מקשה על קבלת גרסת התובע ועדיו. ע"פ דברי אבי התובע, בעת התאונה נכחו במקום גם טאהר אחיו של התובע, ואדם נוסף אשר עסקו בהעמסת הסחורה. איש מאותם נוכחים לא הגיע על מנת להעיד על הנסיבות, למרות שעדותם היתה יכולה לשפוך אור על האירוע, ועובדה זו תמוהה במקצת, בעיקר כשהמנעות מלהביא עד אשר יכול היה לסייע פועלת כנגד התובע. אבי התובע טען כי בעת העמסת הסחורה נשמע קול רעש, שלאחריו החלה השברולט להחליק, כשהוא לא ידע למסור כל הסבר לתופעה זו, בשעה שאיש לא נגע ברכב, או ישב במושב הקדמי. הדבר נשמע תמוה, הכיצד מתחיל רכב לנסוע או להתדרדר סתם כך בכוחות עצמו. ויאמר, כי ניתן היה להתגבר על התמיהה בלא כל קושי, אילו רק הציג התובע איזו שהיא ראיה על התקלה שאירעה בשברולט, או הסבר מה נעשה על מנת לבדוק את הרכב לאחר מכן, האם הוכנס השברולט למוסך, האם נמצא בו ממצא בלתי תקין, או מהן פעולות שננקטו על מנת להבטיח שמאורע כזה לא יתרחש שוב, וזאת כאמור לא נעשה. גם התמיהות שהועלו ע"י החוקר ראויות לתשומת לב. מדובר במכה חזקה אשר גרמה לנזק רב בסובארו, בעוד שהשברולט לא נפגע כלל. יתכן שההבדל בין כלי הרכב יכול להסביר עובדה זו, אולם לצורך כך היה מקום ליתן פרטים טובים יותר אודות המקום בו התרחשה התאונה, כמו גם לגבי שיפוע הכביש, שכן מלבד דברי האב כי ברחוב "יש ירידה חזקה", לא נאמר דבר. לדעתי, יש צורך בירידה תלולה על מנת שבמרחק קצר שבין 5 - 8 מטר, בין שני כלי רכב שעומדים עמידה מוחלטת (השווה עמ' 10 לעמ' 25 - בנוגע למרחק בין כלי הרכב בזמן התאונה), יגרם לסובארו נזק קשה כפי שנגרם, ולא הובאו לי שום נתונים בנושא זה. זאת ועוד, טיב הפגיעה ומיקומה כפי שהסביר החוקר, מעלים אף הם שאלות שהמענה עליהן היה חלקי ובלתי מספק, שכן השוואת הגבהים של שני כלי הרכב, מובילה למסקנה שעיקר הפגיעה היה צריך להיות בחלק העליון של מכסה המנוע, ולא ברור וכיצד קיבל רכב הסובארו מכה דוקא בחלק תחתון יותר. גם מקום עמידת הסובארו בעת אירוע התאונה נותר לוט בערפל. התובע ואביו ציירו את מקום האירוע, כששני כלי הרכב עומדים זה מול זה (ת2/ ו - נ2/), בעוד שעל פי דברי התובע ראה בבוקר את הסובארו חונה בחניה, כשהוא מצהיר: "יש לי חניה מיוחדת לרכב" (עמ' 20). זאת בניגוד לדברי אביו שמסביר שאין אפשרות להכניס את הרכב לחצר, והחניה היא מרחוק (עמ' 15). יתכן, ואינני מוציאה מכלל אפשרות, שהדברים תואמים, אולם ההסבר שניתן אינו מניח את הדעת, ואם אכן עמד הסובארו במקום החניה המיוחד, כיצד הגיע אליו השברולט, ואם עמד בחוץ ליד הבית, מהו אותו מקום מיוחד שאליו התכוון התובע, ומי הזיז את הסובארו למקום החניה הזה לאחר התאונה, כשלכאורה רק את השברולט ניתן היה להזיז ( עמ' 15) ואת הסובארו גררו משם (עמ' 16). ענין נוסף אשר לא הוסבר די הצורך, היה הבעלות על הרכב. אבי התובע הסביר כי למרות שהוא משלם את הפרמיה רשם את הרכב על שם התובע, כשהתובע מסביר זאת בתמריץ שניתן לו כדי להתמיד בעבודה (עמ' 20). בחקירה הועלתה גם שאלת הבעלות הקודמת, כשאבי התובע מספר שהרכב נקנה מיהודי ברמת גן בשם סאמי (עמ' 13), בעוד שמתעודת עובד הציבור שהוגשה (נ/3) עולה כי הבעלים הקודם היה אדם בשם גבארה טאהה, שלדברי החוקר, הוא אחיו של התובע (בהתאם למספר תעודת זהות תואם שנבדק בביהמ"ש - עמ' 36), ולא ברור מדוע היו צריכים לעשות העברת בעלות כזו בין אחים, או לספר כי הרכב נקנה מיהודי תושב רמת גן, שפרטיו אינם מופיעים כלל באישור משרד הרישוי. 9. בבחינת העדויות אני רואה לציין כי גם דברי החוקר אינם נקיים מספקות. אמנם התרשמתי כי מדובר בעד מקצועי, המבין בתאונות דרכים, ומסוגל לנתח את האירועים ע"פ סוג הפגיעה וטיבה, אולם העובדה שגבה מהתובע עדות בשפה העברית, כשהתובע הצהיר שאינו דובר השפה, והיה צורך לדחות הדיון רק כדי להביא מתורגמן לצורך עדותו, נראית בלתי מתקבלת על הדעת, כפי שלא סביר בעיני שביצע בדיקת גבהים לשברולט כפי שתיאר. 10. יחד עם זאת, עול ההוכחה מוטל על התובע, שעליו להוכיח כי אירע מקרה ביטוח המזכה אותו בתשלום ע"פ הפוליסה. לאחר ששקלתי את הראיות והעדויות, לא שוכנעתי די הצורך כי התאונה אירעה כפי המתואר ע"י התובע ועדיו, והתמיהות המלוות את הדברים לא הוסברו וקיימות שאלות שלא ניתן עליהן מענה מספק, ובנסיבות אלו אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח את תביעתו. 11. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. אני מחייבת התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ, כשהסכום צמוד ונושא ריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. רכבביטוח רכב