1. הנתבעות הן בעלות הזכויות בקניון כפר - יונה (להלן:"הקניון") ובאחריותן ניהולו ותפעולו השוטף של הקניון. 2. התובע הוא בעל עסק למכירת נעליים בקניון, וניהל חנות שזה עיסוקה משך כחמש שנים. 3. עובר לארועים נשוא התביעה, ביקש התובע להפעיל ברחבת הקניון דוכן למכירת מוצרים כגון: חולצות מודפסות, תכשיטי כסף, בלוני הליום, גרביים, כובעים ואביזרים כגון קוקיות, סיכות שיער וגומיות להלן: ("הדוכן" ו"המוצרים"). ביום 24.1.99 אשרו הנתבעות הקמת דוכן בשטח של 8 מ"ר, ביום 4.2.99 קבלו מידי התובע שיקים על חשבון דמי שכירות המקום לדוכן. ביום 9.2.99 חזרו בהן הנתבעות מהסכמתן להקמת הדוכן הסכמת הצדדים לעניין הפעלת הדוכן תכונה להלן: "ההסכם". אין מחלוקת כי ההסכם לא קויים, וכי התובע לא הקים דוכן ולא ניהלו. 4. התביעה הינה תביעה לפיצויים בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעות. בכתבי הטענות הכחישו הנתבעות את ההסכם וטענו להעדר יריבות בינן לבין התובע, אך על מנת לקצר ולקדם ההליכים, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר דיוני לפיו מודות הנתבעות בהפרת ההסכם ובאחריות לנזקי התובע, ככל שנגרמו כתוצאה מהפרת ההסכם. לפיכך, המחלוקת היחידה אשר יש להכריע בה במשפט זה הינה מהם הנזקים שנגרמו לתובע ואשר על הנתבעות לפצותו בגינם. 5. התובע טען לנזק מיוחד: אלו ההוצאות אשר הוציא בהסתמך על ההסכם, ואשר לא היה מוציאן לולא התקשר בהסכם. אלה נזקי הסתמכות. כן טען הוא לנזק של מניעת רווחים: אלו ההפסדים שנגרמו לו כתוצאה מכך שההסכם לא קויים. אלה נזקי צפייה. ב"כ הנתבעות טוען, ובצדק, כי צד הנפגע מהפרה זכאי לפיצוי בגין נזקי הסתמכות או נזקי צפייה, באשר ככל שהינו מבקש לשים עצמו במצב בו קויים ההסכם, הרי שמחוייב הוא לשאת בנזקי ההסתמכות, ואילו כל שמבקש הוא השבת הוצאות אשר הוציא על מנת לשוב למצב הטרום חוזי, אין הוא זכאי לפיצוי בגין ההפסד שבאי קיום ההסכם. לפיכך הנני כבר קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין נזקי ההסתמכות או לפיצוי בגין מניעת הרווח. להלן אקבע את גובה הנזקים, ופסיקת הפיצויים תהא על פי הנזק הגבוה משני סוגי הנזק. רוב הנזקים המיוחדים נשוא התביעה הם הוצאות אשר הוציא התובע לרכישת ציוד, מלאי וכדומה. הוצאה כאמור איננה נזק באם נהנה התובע מציוד ומלאי זה. ניתן לחייב את הנתעות לפצות את התובע בגין הוצאות אלה, ובתנאי כי כנגד פיצוי זה ימסור התובע לנתבעות את פרטי המטלטלין הנ"ל (להוציא ציוד מתכלה וכדומה), שאחרת יתעשר שלא כדין: הן בהנאה מהמטלטלין והן מהשבת ערך רכישתם. 6. נזקים מיוחדים 6.1 הוצאות להקמת הדוכן התובע הוכיח כי לשם הקמת הדוכן רכש ארונות תצוגה וויטרינות בסך כולל של 2,700 ₪. התובע הציג זכרון דברים המסומן כנספח א' לתצהיר עדותו הראשית להוכחת הוצאה זו. לטענת התובע רכש הוא את הויטרנות כמשומשות, במחיר מציאה, כמכלול ויש לראות ההוצאה כולה כנזק, הגם ששטח הויטרינות שרכש כפול מהשטח שהותר להקמת הדוכן. ב"כ הנתבעות טוען מנגד כי יש לפסוק לכל היותר את מחצית עלותן ויש להתחשב בכך שרובן לא מצויות היום בידי התובע (ראה עדותו בעמ' 26 לפרוטוקול מיום 18.12.00). לאחר ששמעתי התובע ושקלתי את הטענות השונות וסברתי כי ממילא לא נותרו בידי התובע למעלה ממחצית כמות הויטרינות שרכש, הנני מעריכה את הנזק בגין רכישה זו בסך 1,350 ₪, וכן קובעת כי כנגד תשלומו על התובע לספק 8 מ"ר ויטרינות כפי מצבן היום. התובע רכש ידיות לויטרינות תמורת סך 686 ₪, שהוכחו בקבלה אשר צורפה כנספח ז' לתצהיר עדותו. ב"כ הנתבעות מבקש להפחית מסכום זה, בהתחשב בכך שהידיות נרכשו עבור 16 מ"ר ויטרינות. מצאתי נושא זה פעוט מכדי להתערב בו. התובע הוציא את ההוצאה, אפשר ותכנן לשלב את כל הידיות בשטח הוטרינות שהותר. הנני קובעת כי הנזק בגין רכישת הידיות הוא 686 ₪, וכי כנגד תשלומו על התובע לספק את כל הידיות, כפי מצבן היום. 6.2 עבודות חשמל התובע הוכיח בתעוד כי שילם סך 1872 ₪ עבור עבודות חשמל להקמת הדוכן (חשבונית מס' 174 וקבלה מס' 140 המצורפות כנספחים ב' ג' לתצהיר התובע). מקובל עלי כי הוצאה זו הנה נזק במלואה, אף הנתבעות לא השיגו בעניינה, ולפיכך הוכח נזק בסך 1872 ₪ בגין עבודות אלה. 6.3 ציוד ומלאי שנרכשו מחנות ריץ' רץ התובע טוען כי קנה מחנות ריץ - רץ, אשר פעלה בקניון ונסגרה עובר להתקשרות בהסכם, ציוד וסחורה למלאי בשווי 20,000 ₪. להוכחת טענתו הציג התובע בפני בית המשפט קבלות בסכום זה (קבלות מס' 189 ו 190 שצורפו כנספחים ד' וה' לתצהירו). על קבלות אלו נרשם "סחורה הדפסות אביזרי אופנה סידקית" וכן " ציוד לחנות מכונת הדפסה חולצות קופה רושמת, סטנדים". התובע אישר בחקירתו כי פעל למכירת חלק מהמלאי ואף הציג חשבונית על פיה, לקטנת נזקיו, מכר ביום 5.5.99 חלק מהציוד שרכש (מכונת הדפסה ועוד) תמורת 6,458 ₪. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי הציוד והמלאי אשר מצויים בידו לשם השבתם כנגד פיצוי הנם בערך של כ- 4,000 ₪. בכך ראיתי הודאה כי יתרת המלאי והציוד, עד לסך 20,000 ש"ח נמכרה אף היא. לפיכך, הנני קובעת כי אמנם בגין יתרת ציוד ומלאי אשר רכש התובע נגרם לו נזק, וכי הינו זכאי לפיצוי בגינו. גובהו של נזק זה סך 4,000 ₪, וכנגד תשלומו על התובע למסור את יתרת הציוד והמלאי האמורים. 6.4 מלאי מוצרי נוי שנרכשו מאדיס פלייס התובע טוען כי הזמין למלאי למכירה בדוכן מוצרי פרזול: שידות קטנות, ניברשות, מנורות קיר ומנורת שולחן, מזוזות, פמוטים, ידיות, קולבים וכדומה בסך כולל של 28,431 ₪. (סע' 3.4 והזמנה נספח ו' לתצהירו). התובע מוסיף וטוען כי הסכים עם הספק ממנו נרכש מלאי זה כי באם יבטל את ההזמנה, יחוייב בתשלום 20% מערכה, היינו סך של 5,686 ₪. התובע טען בחקירתו כי בשלב זה לא נקט נגדו הספק בהליכים משפטיים בגין ההזמנה, היות והנו ממתין לתוצאות המשפט כאן. ב"כ הנתבעות טוען בסיכומיו לעניין זה כי אין סיבה לפצות התובע בגין נזק שאין כל וודאות כי יתרחש וכי עד היום לא התרחש. ב"כ הנתבעות אף הפנה להודאתו של התובע לפיה הספק הנ"ל הנו חברו של התובע מימי ביה"ס (חקירת התובע בע"מ 26 לפרוטוקול). לאחר ששמעתי התובע וראיתי טענות ב"כ הצדדים הנני סבורה כי התובע לא הוכיח כלל נזק זה. התובע הציג הזמנה בלבד ואין מחלוקת כי לא שילם הוא עד היום בגינה דבר. בין תנאי ההזמנה אין כל דרישה לקנס כתוצאה מביטול ההזמנה ולא ראיתי מדוע דווקא על רקע חברות התובע עם הספק ידרוש הספק פיצוי כאמור. לפיכך התביעה לנזק בגין מלאי מ"אדיס פלייס" נדחית. 6.5 רכישת בלוני הגז והבלונים התובע טוען כי רכש בלון גז בסך 1600 ₪ וכן בלונים בסך 1500 ₪. התובע לא צרף לתצהיר עדותו כל ראיה להוכחת תשלום זה. אין זה סביר בעיני כי התובע לא יתעד הוצאות שהינו מוציא להקמת הדוכן ולתפעולו, ולא קבלתי לפיכך טענתו הדבר הוצאות שלא הוכחו. לפיכך הנני דוחה את התביעה בגין רכישות אלה. 6.6 הלוואה מהבנק התובע טוען כי לווה כסף מהבנק ופדה תוכנית חיסכון בסך 20,000 ₪ לשם מימון חלק מהוצאות הקמת הדוכן (סעיף 3.8 לתצהירו). עוד טוען התובע כי בשל חריגה ממסגרת האשראי, נכנס ליתרת חובה וחוייב בגין כך בריבית. לאור האמור דורש התובע פיצוי בסך 3,500 ₪ כסכום נזקיו. התובע לא הציג כל ראיה המאמתת את טענותיו לעניין הריבית ויתרת החובה בחשבונו, למרות שבמהלך חקירתו התחייב לעשות כן. נספח ח' לתצהירו הינו העתק בקשה למשיכת כספים מתוכנית חיסכון, אשר חתם ביום 4.2.99 ואשר על פיה זכאי היה לקבל את כספיה בתוך 30 יום (דהיינו זמן רב לאחר ביטול ההסכם). אף נספח זה אין בו כדי ראיה לנזק הנטען. יחד עם זאת, משהוכח כי התובע הוציא הוצאות רבות, יש להניח כי נגרמו לו בגינן הוצאות מימון, ומשלא הוכחו אלה במלואן, יפוצה הוא בגינן על ידי פסיקת הפרשי הצמדה וריבית למלוא הסכום אשר הוכיח כי הוציא. התובע הוכיח כי הוציא כ- 25,000 ₪, ובגין הוצאות מימון לסכום זה למשך שנה הנני פוסקת לו סך של 1,250 ₪. 6.7 הפיצוי בגין כל הנזק המיוחד נקבע בזאת לסך 9,158 ₪. 7. נזק כללי - אובדן רווחים צפויים עיקר תביעת התובע לפיצוי בגין מניעת הרווח כתוצאה מביטול ההסכם. הרווח הנטען הוא לגבי שנת 1999. התובע טען בתביעתו ובתצהירו כי אובדן הרווחים בגין אי תפעול הדוכן למשך שנה הנו סכום נטו של 215,000 ₪. טענה זו נתמכה בחוות דעת של יועץ מס מוסמך, מור חיים, אשר בה נקבע, על בסיס נתוני חוברת המשמשת את נציבות מס ההכנסה - "קווי הנחיה כלכליים לבחינת סבירות ההכנסה" (להלן: "התחשיב"), כי אובדן הרווח הצפוי הנו כנטען. הנתבעות טענו בחוות דעת נגדית שהגישו, של השמאי יצחק דגון, כי הרווח החודשי של התובע היה 1,667 ₪ לחודש, וכ- 20,000 ₪ לשנה. הוכחת נזק הצופה פני עתיד כוללת את הוכחת עצם קיומו ואת הוכחת שיעורו. אין מחלוקת בענייננו כי לו הופעל הדוכן היו לתובע רווחים, ולפיכך, יש לבחון אך ורק את שיעורם. קביעת שיעורו של רווח שלא היה הנו מטבעו נושא להערכה, הן מחמת שאין ודאות לגבי התרחשותו של דבר שלא נולד, והן מחמת שגובה הרווח עשוי להיות מושפע מגורמים רבים ושונים, שאין אפשרות לשכללם באופן מדעי. לפיכך, הלכה פסוקה היא כי פיצויים בגין מניעת רווח נפסקים על פי הערכה ואומדן של בית המשפט. על בית המשפט להסתפק במידת וודאות סבירה להוכחת נזק זה, תוך השלמתה ע"י שקול דעתו השיפוטי, ראה פסק הדין בע"א 355/88 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800. על בעלי הדין, היה לפיכך, להציג ראיות אשר על פיהן יוכל בית המשפט לקבוע את שיעור הרווח הצפוי, אלא שמלאכה זו בתיק זה היתה לא פשוטה: בקניון כפר יונה לא הופעל מעולם דוכן, ואין לפיכך לדעת מהם הרווחים הצפויים מהפעלת דוכן על פי ההסכם. לתובע אין כל נסיון בהפעלת דוכן ובגריפת רווחים מדוכן, ולפיכך, לא יכול היה להעיד אודות הכנסותיו הצפויות מידיעתו. אף אחד מהצדדים לא בדק את הכנסותיו או רווחיו של דוכן דומה בקניון כלשהו ולא הגיש כל ראיה לעניין זה: לא התובע, אשר טען כי שמע מבעלי דוכנים אחרים כי הנם גורפים ממון רב (אך אלה לא זומנו להעיד, לטענתו משום שסרבו לחשוף הכנסותיהם) ולא הנתבעות, אשר בקניונים אחרים שהינן מפעילות פועלים דוכנים דומים (שאומנם אפשר ואינם בשליטתן). כל אשר הביאו הצדדים בפני בית המשפט הם נתונים אודות איפיוני הדוכן הצפוי, מבחינת מיקומו, מרכזיות הקניון, באים ויוצאים מהקניון וכו'. כן הציגו הצדדים הערכות של המומחים הנ"ל אשר העריכו את הרווחים הצפויים על פי הערכות של עורכי התחשיב, המתייחסות לממוצעים כלשהם של עסקים שאינם דומים בהכרח או בכלל לדוכן. בתחשיבי המומחים אין התייחסות מיוחדת לדוכן ולפעילותו הצפוייה ואין בהם אף תחשיבים כלכליים מסויימים מהם ניתן יהיה להסיק את מחזור המחירות של הדוכן. כל אשר יש בהם הן הערכות על פי נתונים כלליים, וממילא אין הערכות המומחים טובות או נכונות מכל הערכה שיעריך בית המשפט. הערכתי להלן תהא הערכה גלובלית, שמצאתיה מתאימה לעניין זה, אשר כל כימות, בהתחשב בטיב העניין ובדלות הראיות לא יתאפשר בו. וראה לעניין זה ההלכות בע"א 305/87 שרביב בע"מ נ. פרוביזור (פז) משה פ"ד מד (3) 40 וע"א 718/88 חיים ארבספלד נ. אריה וציפורה הובר ואח', דינים עליון כרך ט"ז, 410. 7.1 נתונים לקביעת הפסד הרווחים: הוכח כי מיקומו הצפוי של הדוכן הנו בקומת הראשונה בקניון וכי נמצא הוא במקום אשר באי הקניון כולם עוברים דרכו. הוכח כי הקניון הנו דו קומתי, וכי פועלים בו משרדים, בין 20 ל- 30 חנויות ובתי עסק, ביניהם חנות רשת מרכול "זיל וזול", בנק, קופת חולים, מרפאות ועוד. הוכח כי מספר חנויות שנפתחו בקניון נסגרו, אך אחרות פועלות שם מספר שנים. הוכח כי הקניון איננו ממין הקניונים המשוכללים שבהם מדרגות נעות ודלתות חשמליות. הקניון ממוקם בכפר יונה ואין באיזורו הקרוב אין קניון נוסף. קניונים אחרים, ובדרך כלל גדולים ממנו והמשרתים אוכלוסיה מגוונת משלו, מצויים בטווח של כ-20 ק"מ. הקניון משרת את תושבי כפר יונה והמושבים הקרובים, 11 במספר, ובהם 13,000 איש. אפשר והנו משרת אף תושבים במקומות מרוחקים, ממזרח לכפר יונה - בת חפר. בכפר יונה וסביבתה אוכלוסיה מעורבת, אשר על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (עליהם דיווח מומחה הנתבעות), הנה ממעמד סוציו אקונומי בינוני ומטה. לקניון כ- 2,000 כניסות מידי יום, ומכל מקום לא הובא כל נתון אחר, וזה כמחצית מספר הנכנסים לקניונים אחרים שמפעילות הנתבעות באשקלון ובנצרת. בתקופה הרלבנטית להפעלת הדוכן לא נמכרו בקניון מוצרים זהים למוצרים שאמורים היו להמכר בו, אם כי אין מגבלה על בעלי עסקים בקשר למכירת פריטים כלשהם. עסק אשר מכר חלק ממגון המוצרים, נסגר בסמוך למועד ההסכם. הכנסותיו של התובע מניהול חנות נעליים ששיטחה כ- 40 מ"ר. על פי דו"חותיו העסקיים, מחזורה השנתי לשנת 1999 היה 773,000 ₪, ורווחיה, לפני מס דווחו כ- 135,000 ₪, זאת לפני הפחתת שכר עבודת 2 עובדים. שני המומחים הסכימו כי הוצאות הפעלת הדוכן הינן 50% מהמחזור השנתי עלות מלאי, וכ- 80,000 ₪ הוצאות שנתיות נוספות. 7.2 משמעות הנתונים הרלבנטים מקובל עלי כי כל הנתונים הנ"ל אשר הוכחו, על ידי מי מהצדדים, הינם רלבנטים. אלא, שלא הוכחה מידת השפעתם והשלכתם על שיעור הרווחים הצפויים מהפעלת הדוכן. לא הוכחו הרגלי הרכישה של תושבי האיזור, ולא הוכח כל יחס בין מספר הכניסות לקניון לבין רכישות בו. לא הוכח כל קשר בין רווחים בחנות לרווחים בדוכן ואף לא הוכח כל יחס בין רווחים לגודל שטח המכירה. לא הונחו בפני בית המשפט חוות דעת מומחים כלשהם המנתחות את הנתונים העובדתיים כדי הסקת מסקנות כלכליות מהם, עד כדי כך שאף המומחים אשר הגישו את חוות דעתם, לא למדו הרבה ממכלול הנתונים העובדתיים אליהם התייחסו, אלא התייחסו בחוות דעתם להערכות בתחשיב. אמנם המומחה מטעם הנתבעות טען כי חלק ממסקנותיו בחוות דעתו הן על פי דגם שערך, אלא שלא הציג הוא דגם זה, אין לדעת כיצד תירגם הוא את הנתונים העובדתיים לנתוני רווח, ולכן, יקשה להתייחס להערכתו ככל שהינה מתיחסת לדגם שלא הוסבר. 7.3 התחשיב המומחים בחרו להעזר בנתוני התחשיב לגבי ענף 5224: חנויות סדקית. (ראה מוצג ת/6). באפיון זה שלושה סוגי עסקים: האחד: חנות המתמחה במכירת מוצרי סידקית בלבד ברחובות ראשיים ובמרכזי קניות בערים גדולות. השני: חנות המתמחה במוצרי סדקית בלבד, ברחובות צדדיים ובמרכזי קניות שכונתיים, שתנועת הלקוחות בה איננה ערה, אשר עובד בה פנסיונר אחד או עם אשתו. השלישי: חנות המוכרת מוצרי סדקית ומגוון מוצרים נוספים, ברחוב ראשי ובמרכזי קניות בערים גדולות ותנועת הלקוחות ערה. המומחה מטעם התובע סיווג את הדוכן לסוג השלישי וקבע את ערכי הפדיון השנתים הגבוהים ביותר לפיו, וכן הניח כי בדוכן יפעלו שני עובדים, ולכן עוד הכפיל את סכומי המחזור השנתי, ואף שערכם לשנת 2000. המומחה מטעם הנתבעים חישב את הרווחים על פי הסיווג של הסוג הראשון, על פי ממוצע הפדיון השנתי שנקבע לסוג זה. זאת לאחר שמצא כי שני הסוגים האחרים אינם מתאימים כלל. מומחה זה הניח שיהיה בדוכן מוכר אחד, ולא שערך את המחזור שחושב בתחשיב לשנת 1998. מצאתי קושי רב בהסתמכות על נתוני התחשיב ומצאתי כי אף אחד מהסיווגים איננו מתאים לענייננו: המוצרים אינם מוצרי סדקית כלל, או לפחות רובם המכריע איננו מוצרי סדקית. הדוכן איננו חנות. כפר יונה איננה עיר גדולה, ועוד. 7.4 הערכת בית המשפט לאחר שראיתי כל אלה, הערכתי את הרווחים הצפויים מהפעלת הדוכן בסכום גלובלי של 75,000 ₪, זאת לפני ניכוי מס. התובע תבע את אובדן רווחיו בניכוי מס, והנני מעריכה את ניכוי המס החל עליו, על פי הטבלאות שצורפו לסיכומי ב"כ הנתבעת ב- 30%. הסכום המוערך עולה על הערכת התחשיב לסוג החנויות הראשון, ופחות מההערכה לסוג השלישי, הנתון מניח מחזור מכירות פחות הזה שבחנות הנעליים של התובע, אם כי הינו מניח הוצאות הפחותות מהוצאת הפעלת חנות הנעליים. לפיכך הנני קובעת כי הפיצוי לו זכאי התובע בגין אובדן רווחיו הנו של 50,000 ₪. 8. נזק מניעת הרווח שאמדתי עולה על נזקי ההסתמכות, ולכן הנני פוסקת כי התובע זכאי לפיצוי בתביעה זו רק כפי שנפסק בפרק 7 לעיל. 9. סיכום לפיכך הנני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סך 50,000 ₪. הנני קובעת כי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעות ביחד ולחוד אף יישאו בהוצאות המשפט ובשכ"ט ב"כ התובע בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. לעניין זה התחשבתי באיחור אשר אחרו הנתבעות בהגשת תצהירי העדות הראשית ובסיכומיהן, אך גם בהסכמתן הדיונית אשר חסכה מקצת מהראיות וכן בחסרים הראייתיים שחיסר התובע שעליו נטל ההוכחה. הפרת חוזהחוזהפיצויים