פסק דין 1. א. המשיבים הגישו תביעה כספית כנגד המבקשת בפני המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל. העניין נדון על ידי הבורר עו"ד אילן דסאו. ביום 9.5.01 נתן הבורר את פסקו ובו חייב את המבקשת לשלם למשיבים סכומי כסף שונים. ב. בבקשה שלפני עותרת המבקשת לבטל את פסק הבורר הנ"ל. 2. העובדות הרלוונטיות (כפי שנקבעו על ידי הבורר בפסקו) ותוצאות הפסק א. המשיב מס' 1 (להלן - "השחקן") הינו שחקן כדורגל שכרטיסו שייך למשיבה מס' 2. ב. בחודש אוגוסט 2000 סוכם בין המבקשת לבין המשיבה מס' 2 כי השחקן יושאל למבקשת לעונת המשחקים 2000/2001 תמורת סך של 7,500 ש"ח. כן סוכמו בין המבקשת לבין השחקן תנאי שכרו לאותה עונה. ג. ביום 30.8.00 נפצע השחקן בברכו במהלך משחק אימון עם קבוצת כפר כיסרא. הואיל והמבקשת לא ידעה מהי חומרת פציעתו של השחקן, היא שמרה לעצמה את הזכות המפורטת בסעיף 6 להסכם שבין הצדדים, להפסיק את ההסכם במחזור ה13-. הבורר קבע כי "התנהגותה של הנתבעת (המבקשת. ע.ג.) מעידה שהיא השתמשה בזכות זו". ד. על שום כך חייב הבורר את המבקשת לשלם למשיבה מס' 2 את הסך של 7,500 ש"ח. כן חייב הבורר את המבקשת לשלם לשחקן סכומי כסף שונים, כמפורט בפסק הבורר . 3. טענות המבקשת המבקשת טענה כי דין פסק הבורר להתבטל בשל כל אחד מאלה: א. בשל כך שהבורר גילה משוא פנים למשיבים. ב. בשל כך שהבורר לא נתן למבקשת הזדמנות נאותה להוכיח את טענותיה באשר למצבו הבריאותי של המשיב מס' 1 בטרם עריכת ההסכם, ובאשר לעניין פציעתו של המשיב מס' 1. ג. בשל כך שהבורר לא התייחס לראיה שהובאה בפניו על כך שהשחקן ציין בהודעה שהוגשה לחב' הביטוח הפניקס, שבה היה מבוטח בביטוח פציעות, כי הוא נפצע ביום 25.9.00 ולא כפי שטען בכתב תביעתו בפני הבורר . לטענת המבקשת - "ד. אף ויתרה מכך, הבורר ובמהלך חקירתו הנגדית של המשיב על ידי בא כוח המבקשת תיקן את המשיב, אף הדריכו במתן תשובה מס' 6 לפרוטוקול הישיבה מיום 7.5.01 לשאלת הח"מ" (היינו לשאלתו של ב"כ המבקשת עו"ד נזאל). המבקשת טענה כי בעקבות התעלמותו הנ"ל של הבורר לא נותרה לה ברירה אלא להפסיק את חקירתו הנגדית של השחקן שכן התערבותו של הבורר במהלך החקירה הנגדית רוקנה אותה מתוכן וגרמה לכך "שהחקירה הנגדית נהייתה מיותרת ובלתי חשובה כלל וכלל". ד. המבקשת הוסיפה וטענה כי אף שהבורר אינו מוגבל לדיני הראיות, הוא נתפס לטעות מהותית שחרצה את גורלו של ההליך שהתנהל בפניו. ה. המבקשת טענה כי התערבות הבורר בחקירתו הנגדית של השחקן, והעובדה ש"הבורר השיב במקומו של המשיב" לא זו בלבד שלא היתה מוצדקת אלא שהיא "מהווה משוא פנים ו/או אפליה ו/או העדר אובייקטיביות מצדו של הבורר משום כך בלבד דין פסק דינו להתבטל". ו. עוד טענה המבקשת כי העובדה שהבורר השיב על שאלה שנשאל השחקן בחקירה הנגדית, במקום השחקן, מהווה חריגה מהותית מסמכותו של הבורר . ז. המבקשת טענה כי הבורר נהג "באפליה ברורה בניהול ההליך" בשל כך שלא נעתר לבקשתה לדחות את הדיון עקב כך שבא כוח המבקשת לא יכול היה להופיע לדיון בשל מחלתו. לטענת המבקשת ניתן היה לפצות את המשיבים על התייצבותם לאותה ישיבה באמצעות פסיקת הוצאות אך הבורר בחר שלא לעשות כן למרות שנעתר לבקשת המשיבים לדחייה "מספר פעמים". ח. המבקשת טענה כי הבורר טעה בכך שפסק למשיבים סכומי כסף כמפורט בפסק הבורר . זאת בשל כך שההסכם נחתם "עקב הטעייה ומעשה מירמה ומעילה באימון מצדו של המשיב מס' 2, דבר שהתבטא בציון סיכומים אחרים ושונים מאלה שהוסכם עליהם במהלך המו"מ ובטרם חתימת הצדדים עליו", וכן בשל כך שהמשיב מס' 1 ניהל את המו"מ שלא בתום לב כשלא גילה כי הוא פצוע ובלתי כשיר להשתתף בפעילותה של המבקשת. 4. דיון א. המשיבים הגישו תגובה לבקשה וצירפו אליה את תצהירו של השחקן. במהלך הדיון בבקשה הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מוותרים על חקירתם הנגדית של המצהירים וביקשו לסכם את טענותיהם לגוף העניין. ב"כ הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב. ב. לאחר עיון בתצהיריהם של הצדדים ובטענות באי כוחם, ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה. ג. בהתייחסו לטענה על כך שלא ניתנה למבקשת הזדמנות נאותה להוכיח את טענותיה, טען עו"ד סעיד נזאל, בא כוחה המלומד של המבקשת, ביחס לישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 24/04/01, בין היתר, כדלקמן: "אין ספק כי ניהול ישיבת הוכחות בהעדר ב"כ המבקשת גרם לה נזק בלתי הפיך, אשר נזק כזה הבורר יכל למנוע על ידי דחיית הדיון למועד אחר וזאת כמובן תוך חיוב בהוצאות (...)". פרוטוקול ישיבת הבוררות מיום 24/04/01 צורף לבקשה. מעיון בפרוטוקול עולה כי נציג המבקשת, מר אכרם פרח, טען בפני הבורר , בפתח הישיבה, כי "יצרנו קשר עם עו"ד סעיד נזאל מנחף ולצערי הוא לא יכל להגיע היום בגלל מחלה. מבקש דחיה". ב"כ המשיבים התנגד לדחיית הדיון ונימק זאת בכך שכל בעלי הדין והעדים הגיעו במיוחד מחיפה ואין מקום לדחייה. בעקבות כך כתב הבורר את ההחלטה שלהלן: "הבקשה נדחית. בתיק עד היום אין יצוג של הנתבעת ואין גם הצהרה שהם מעוניינים ביצוג. לא נמסר בתיק שום יפוי כוח על ידי עו"ד ובקשה זו היתה צריכה להיות מוגשת ע"י עו"ד עם תעודות מתאימות המעידות על מחלתו. בנסיבות אלה שהדיון נדחה שלוש פעמים, אין מקום לדחייה נוספת בתיק". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין זה, הגעתי למסקנה כי החלטתו של הבורר היתה סבירה ותואמת את נסיבות המקרה, ואין לראות בה משום קיפוח הזדמנותה של המבקשת להביא את ראיותיה ולהשמיע את טענותיה: מסתבר כי כתב ההגנה שהוגש על ידי המבקשת (כתב ההגנה צורף לבקשה כאחד מן הנספחים) חתום על ידי הנתבעת עצמה, כשהיא אינה מיוצגת על ידי עו"ד. כך גם לא נמסרה לבורר, לפני המועד שנקבע לדיון, כל הודעה על כך שעורך דין פלוני אמור לייצג את המבקשת, לא על ידי המבקשת עצמה ולא על ידי עורך דין כלשהו. ממילא גם לא הוגש לבורר יפוי כוח המסמיך עו"ד זה או אחר לייצג את המבקשת. זאת ואף זאת: בקשת הדחייה לא נסמכה על כל תעודה או מסמך רפואי אחר. זאת ועוד: עיון בפרוטוקול ישיבת הבוררות מיום 24/04/01 מלמד כי נציג המבקשת חקר את העדים בחקירה נגדית. כך גם נראה כי משך העדתם של העדים בחקירה הנגדית לא נפל ממשך העדתם של העדים בחקירה הראשית (זאת על פי השוואה של דברי העדות בחקירה הראשית לעומת דברי העדות בחקירה הנגדית, כפי שנרשמו בפרוטוקול). ולבסוף: בסעיף 5 לבקשה לביטול פסק הבורר כתב ב"כ המבקשת, עו"ד סעיד נזאל, כדלקמן: "בשלב זה חשוב לציין כי המבקשת ייצגה את עצמה עד לישיבה שהתקיימה בתאריך 07/05/01". כאן המקום לציין כי בישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 07/05/01, כאשר המבקשת כבר היתה מיוצגת בידי עו"ד נזאל, נרשם בפרוטוקול הבוררות כדלקמן: "בהסכמת ב"כ הצדדים ולאור העובדה שהנתבעת מיוצגת רק מישיבה זו, מוסכם כי לב"כ הנתבעת יתאפשר לחקור את התובע חקירה נגדית נוספת בנקודה אחת ויחידה והיא ההיסטוריה הרפואית שלו. בתום החקירה יהיה רשאי ב"כ הנתבעת לבקש כל בקשה שירצה". ואמנם, בעקבות הסכמתם הנ"ל של ב"כ הצדדים, חקר ב"כ המבקשת את השחקן בחקירה נגדית נוספת. כאשר כאלה הם פני הדברים, הרי שאינני רואה מקום לבוא בטרונייה על הבורר . אינני מוצא כל פגם בדרך שבה פעל הבורר . על פי החומר שהיה לפניו נהג הבורר על פי סדרי דין תקינים והחלטתו היתה סבירה בנסיבות העניין: השוו לרע"א 86/87 אלברט גבסו ואח' נגד קימברידג' אנדרסטריאל אנד בילידינג אינקורפוריישן ואח', פד"י מב (1) עמ' 822, בעמ' 833 מול האות ו'. ד. ב"כ המבקשת הלין על כך שלא ניתנה למבקשת הזדמנות נאותה להוכיח את טענותיה באשר למצב בריאותו של השחקן בטרם נערך הההסכם עימו ובאשר לענין פציעתו. ב"כ המבקשת טען כי במהלך ישיבת הבוררות מיום 7.5.01 - "(...) ולאור חקירתו הנגדית ב"כ המבקשת (כך במקור! ע.ג) ואשר הוגבלה ע"י הבורר לענין עברו הרפואי של המשיב, ביקש שהמשיב מס' 1 יחתום על טופס וס"ר וזאת בכדי לפנות למוסדות רפואיים בהם המשיב קיבל טיפול רפואי, אך, ומשום מה, גם בקשה זאת נדחתה ע"י הבורר ". גם טענה זו אין בה כל ממש. ראשית, כאמור לעיל, לא היה מקום לומר כי הבורר הוא שהגביל את חקירתו הנגדית של השחקן לענין עברו הרפואי בלבד. כמצוטט לעיל, הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה התאפשר לב"כ המבקשת (הנתבעת בהליך הבוררות) לחקור את השחקן בחקירה נגדית נוספת "בנקודה אחת ויחידה והיא ההסטוריה הרפואית שלו". שנית, לא היה כל פגם בסירובו של הבורר לחייב את השחקן בטופס על ויתור סודיות בשלב שבו נתבקשה הבקשה: לא היתה כל מניעה לכך שהמבקשת תפעל לגילוי מסמכים בשלב שקדם לשמיעת הראיות, לרבות הגשת בקשה להחתים את השחקן על טופס ויתור על סודיות רפואית. המבקשת לא עשתה כן. הלכה למעשה הצריכה בקשתה של המבקשת, שהוגשה בישיבת הבוררות האחרונה שבה נסתיימה שמיעת הראיות, את דחיית המועד לדיון אחר כדי לאפשר למבקשת לעשות את שהיה עליה לעשות לפני הדיון. הבורר רשם בעקבות בקשתו הנ"ל של ב"כ המבקשת החלטה שבה אמר כי - "הנתבעת לא השכילה להביא שמץ ראיה על כך שהיה פציעה של התובע שקדמה לפציעה של כיסרא. בנסיבות הענין אינני רואה מקום לבקשה". גם בהחלטה זו של הבורר אינני רואה כל פגם. החלטה זו היתה הולמת את נסיבות הענין ומנעה את שיבוש סדרי הבוררות. ה. לפיכך אני קובע כי לא התקיימה, במקרה שלפני, עילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק. ו. ב"כ המבקשת טען כי במהלך חקירתו הנגדית של השחקן בידי ב"כ המבקשת תיקן הבורר את השחקן ואף הדריכו במתן תשובה. טענה זו אמנם הובאה במסגרת התצהיר התומך בבקשה אך היא נטענה באופן סתמי וחסר פירוט. בתצהיר נאמר כי - "ב. (...) עילה נוספת, המחייבת התערבות כבודו הינה הדרכת הבורר למשיב במהלך חקירתו הנגדית, הדבר שאילץ ב"כ המבקש להפסיק את החקירה. ג. אף הבורר על חלק מהשאלות ענה והשיב במקומו של המשיב ובכך חרג מסמכותו, אף נהפך להיות צד לאותו הליך". חוששני כי אמירה זו בתצהיר שניתן בתמיכה לבקשה איננו מאפשר לבית המשפט התמודדות של ממש עם הטענה. לא ברור במה התבטאה "הדרכתו" של הבורר ומה פסול נמצא בה. שהרי ברור שלא כל "הדרכה" הינה, בהכרח, הדרכה פסולה. זאת ואף זאת: לא ברור איזה שאלות נשאלו ואיזה תשובות ניתנו ע"י הבורר . ושמא מה שנראה למצהיר מר אכרם פרח כמתן תשובות ע"י הבורר לא היה אלא החתמתה של התשובה לפרוטוקול? לא למותר יהיה לציין כי מפרוטוקול ישיבת הבוררות לא עולה כל מחאה של ב"כ המבקשת על "נידוב תשובות" של הבורר או על התערבות פסולה שלו בעדותו של השחקן. גם בכך יש כדי להשמיט את הבסיס מן הטענות שבפי המבקשת. לסיכומה של נקודה זו אין לי אלא לומר כי שומה על הטוען טענה כאמור להניח תשתית ראייתית מספקת כדי לבססה. טיעון על דרך הסתם - אין די בו. הואיל והטיעון בענייננו היה, כאמור, טיעון סתמי ולא מפורט, אין לי אלא לדחות את הטענה. ז. גם טענות המבקשת על כך שהבורר שגה כאשר "לא התייחס באופן יסודי ועקרוני לכלל חומר הראיות שעמד בפניו ובפרט לטופס ההודעה על פציעה אשר הוגש ע"י המשיב בפני חברת הביטוח (...)" דינן להידחות. גם אילו פסק הבורר בניגוד לחומר הראיות שהיה מונח לפניו - גם אז לא היה בכך משום חריגה מסמכותו של הבורר ולא היה בעובדה זו כדי להעמיד עילה לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות תשכ"ח1968-: השוו לרע"א 1573/00 ראובן דוידזון ואחרים נגד חנה שזיפי תק-על 2001 (1) 1867. כידוע, בדונו בבקשה לביטול פסק בורר אין בית המשפט משים עצמו ערכאת ערעור על פסקו של הבורר : רע"א 1512/92 קירת - חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נגד צבי נזר ואח' פד"י מ"ז (5) עמ' 529. בחינתו של בית המשפט את פסק הבורר איננה בחינה "ערעורית". בית המשפט בוחן את הדברים באספקלריה של עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות ואם מבקש הביטול אינו מצליח להוכיח את דבר קיומה של עילה כזו - פשיטא שדין בקשתו להדחות: ע"א 3439/90 ד.ד.ד. בניה עבודות עפר והשקעות בע"מ נגד המועצה האיזורית מטה יהודה, פד"י מ"ה (3) עמ' 337. ח. חוששני כי גם טענותיה של המבקשת על דבר קיומו של "משוא פנים", כביכול, מצד הבורר , הן חסרות כל בסיס. כאמור לעיל, אין לראות פגם בסירובו של הבורר לדחות את הדיון כפי שנתבקש ע"י המבקשת, וממילא אין לראות בנסיבות בענין משום משוא פנים. גם הניסיון לערוך משוואה בין מספר הפעמים שבהן נעתר הבורר לבקשות דחייה שהוגשו ע"י המשיבים לבין הפעם האחת והיחידה שנתבקשה דחייה על ידי המבקשת וסורבה על ידי הבורר , גם ניסיון זה דינו להיכשל. האובייקטיביות במתן החלטות שיפוטיות (כידוע בוררות היא הכרעה בסכסוכים על דרך של שפיטה שמרבית הסדריה נקבעים על ידי הצדדים המסוכסכים: פרופ' סמדר אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל", מהדורה שלישית מורחבת, בעמ' 1), בין אם הן החלטות מינהליות במהותן ובין אם הן החלטות שיפוטיות, אינה נמדדת לפני מספר הפעמים שבהן מחליט הפוסק לטובת צד זה או לטובת צד אחר. אובייקטיביות פירושה שההחלטה בכל מקרה ומקרה תהיה תואמת את הדין (ובמקרה של ברורות כאשר הוסכם ע"י הצדדים כי על הבורר לפסוק לפי הדין המהותי), תהיה תואמת את נסיבות הענין ותהיה צודקת עד כמה שהדבר ניתן. ט. בסופו של דבר לא הצליחה המבקשת לבסס אף לא עילת ביטול אחת וממילא דין בקשתה להידחות. 5. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר עו"ד אילן דסאו מיום 9.5.01. ב. אני מאשר את פסק הבורר עו"ד אילן דסאו מיום 9.5.01. ג. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כדורגליישוב סכסוכיםדיני ספורטאיגודי ספורטההתאחדות לכדורגלבוררות