החלטה מבוא 1. במסגרת ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה, מיום 5.2.04, בתיק פש"ר 581/03, 582/03 ו- 583/03, בו חויב המבקש בהחזר של 750,000 ש"ח נכון ליום 2.11.03, לזכות קופת הפירוק של החברה הציבורית - מפעלי אלקטרודות זיקה בע"מ, היא המשיבה מס' 4 (להלן: החברה הציבורית), הוגשה הבקשה הנוכחית להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה לעניין חיוב כספי זה. הרקע 2. המשיב מס' 1 הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשות לפירוק 3 חברות, הן המשיבות 4-6 (להלן: חברות זיקה). בקשות הפירוק כנגד 3 חברות הזיקה נמחקו בהסכמה. עם זאת, ביום 5.2.04 ניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן-הנשיא ג' גינת) פסק-דין פירוק כל אחת מהחברות. עם הגשת בקשות הפירוק, ניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה צו בדבר מינוי מפרק זמני לכל אחת מהחברות. מנהלי החברות הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה לבטל את מינויו של המפרק הזמני וציינו כי את הנזק הכבד שנגרם לחברות, לטענתם, בשל עצם הפירוק הזמני. בית-המשפט המחוזי הציע לבעלי-הדין לבטל את מינויו של המפרק הזמני, לתת הוראות מתאימות באשר לאופן ניהול המשך עסקי החברות באופן שיובטחו זכויות הנושים וכן ציין, כי מתן החלטה בכיוון זה אפשרית אם יסכים המבקש להחזר של מחצית הסכומים שנגבו על-ידיו ועל-ידי מזכיר החברות בשנה החולפת. הצעה זו נתקבלה על-ידי כל הנוכחים וניתנה לה הסכמה מפורשת מאת המבקש. 3. בית-המשפט המחוזי קבע, ביום 2.11.03, כי יושב-ראש הדירקטוריון של החברה הציבורית, המשיבה 1 בבקשות הפירוק, המבקש ומזכיר החברה עורך-הדין אילן גרזי, יחזירו לקופת החברה הציבורית מחצית מהסכומים ששולמו לכל אחד מהם, החל ביום 1.1.03, כאשר ההחזר בפועל יתבצע עד ליום 20.11.03. 4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התשלום האמור לא בוצע. כמו-כן, אין מחלוקת, כי בית-המשפט לא נתבקש לשנות את החלטתו וגם לא הוגש עליה ערעור. 5. החלטת בית-המשפט המחוזי ביטלה את מינויו של המפרק הזמני, במסגרת המוסכם בין הצדדים. 6. המשיב מס' 1 הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה לאכוף על המבקש ועל עורך-הדין אילן גרזי את ביצוע ההתחייבויות שניתנו לבית-המשפט ביום 2.11.03. המפרק הזמני, אשר מונה בשלב מאוחר יותר של הליכי הפירוק ומכהן כמנהל מיוחד, תומך בעמדת המשיב מס' 1. כל בעלי-הדין שהשתתפו בישיבת מיום 2.11.03 בבית-המשפט המחוזי תומכים בעמדת המשיב מס' 1, למעט אלה שקיבלו על עצמם את ביצוע התשלום האמור, שהם המבקש, עורך-הדין אילן גרזי ומר אמנון נויבך. 7. טענת המתנגדים לבקשת האכיפה היא, כי מן הראוי לראות את ההתחייבות להחזר כספים לקופת החברה הציבורית כמותנית בהסכמה שאמורה הייתה להתגבש בין הנוגעים בדבר, ולפיה יושג הסדר שימנע את הצורך בהמשך הליכי הפירוק. לטענת בא-כוח המבקש, לא מדובר בהתחייבות בלתי מותנית להחזר כספים, אלא שההתחייבות הייתה כפופה לכך, שבעלי-הדין יגיעו להסדר בעקבותיו ימחקו בקשות הפירוק או שהנוגעים בדבר יגיעו להסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. 8. בית-המשפט המחוזי בחיפה קבע, ביום 5.2.04, כי ההחלטה שניתנה על-ידו ביום 2.11.03 אינה אלא פסק-דין מחייב בתשלום את מי שנזכר באותה החלטה. שכן, ניתנה הצהרה של ממלא התפקיד הניהולי הבכיר בחברה הציבורית לבית-המשפט ועל סמך הצהרה זו פעלו בעלי-הדין האחרים ועל סמך הצהרה זו, ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי. כמו-כן, המבקש הינו עורך-דין במקצועו ומשמעות הצהרותיו, הניתנות לבית-המשפט היו ברורות לכל. כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי סכומי הכסף שנמשכו מקופת-החברות על-ידי נושאי המשרה היו ידועים במועד הדיון על סמך בירור שערך רואה-החשבון מטעם המפרק הזמני בספרי החברות. בנסיבות אלה, נקבע, כי אין מקום לכך, שהנוגעים בדבר לא יכבדו את שקיבלו על עצמם. בית-המשפט המחוזי ציין, כי ביום 2.11.03 הושג הסדר של ביטול מינוי המפרק הזמני כנגד התחייבויות שקיבלו על עצמן החברות המשיבות ונושאי המשרה בהן, ובכללם המבקש. לפיכך, אין מקום לשינוי בהתחייבויות אלה. עוד הוסיף וציין בית-המשפט המחוזי, כי המבקש לא הגיש כל בקשה לשינוי ההתחייבויות שקיבל על עצמו, מיד לאחר שהתברר לו, כי אין פשרה כוללת בין בעלי-הדין. לבסוף, קבע בית-המשפט המחוזי, כי החלטתו מיום 2.11.03 מחייבת את המבקש בהחזר של 750,000 ש"ח נכון ליום 2.11.03 לזכות קופת החברה הציבורית. 9. בית-המשפט המחוזי, ביום 5.2.04, אף דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו, שהגיש המבקש, בקובעו, כי אין הצדקה לעכב חיוב כספי גרידא. 10. כאמור, על החלטת בית-המשפט המחוזי, מיום 5.2.04, הגיש המבקש ערעור לבית-משפט זה, ובמסגרתו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה לעניין החיוב הכספי. את בקשתו לעיכוב ביצוע סומך המבקש על שתיים: ראשית, הוא טוען, כי סיכויו להצליח בערעור טובים. שנית, אם הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ייגרם לו נזק קשה, לעומת המשיבות, להן עלול להיגרם נזק אשר ניתן לפצות עליו, שכן לטענתו, תשלום כספים לקופת הפירוק הינו בלתי הפיך מאחר וחברה חדלת פירעון בפירוק הינה למעשה "בור בלי תחתית". דיון 11. לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. 12. הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403). כידוע, כלל הוא, כי פסק-דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק-דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5). 13. באשר לעניינו של המבקש - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבות בעיכוב ביצוע החיוב הכספי לבין הנזק שייגרם למבקש אם לא יעוכב התשלום הכספי, ידן של המשיבות על העליונה. שכן, הצדדים הגיעו בבית-המשפט המחוזי להסדר ביניהם של ביטול מינוי המפרק הזמני כנגד התחייבויות שקיבלו על עצמן החברות המשיבות ונושאי המשרה בהן, ובכללם המבקש. ההסכמה האמורה התייחסה להחזר סכום כולל של 750,000 ש"ח, ומשכך לא מצאתי עילה, המצדיקה עיכוב תשלום הכספים לקופת הפירוק. אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. החלטת בית-המשפט המחוזי, מיום 5.2.04, תישאר על כנה. המבקש ישלם למשיב מס' 1 הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח, ולמשיבים 4 - 6 ביחד, הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. עיכוב ביצוע