רקע 1. זוהי תביעה לקבלת תגמולי ביטוח, בסך 815,461$, מכח פוליסות שהוציאה הנתבעת. לטענת התובעת בתחילת שנת 1994 נגרם נזק תאונתי למכונה לציפוי בדיל המשמשת את התובעת בתהליך יצור מעגלים מודפסים - מכונת HAL (להלן: "המכונה"). לטענת התובעת, הנזק נגרם עקב מכה שקבלה המכונה בעת שזו הועברה מהמפעל ממנו נקנתה בקרית מלאכי, למפעל התובעת, בפתח תקוה. בעקבות הנזק שנגרם למכונה יוצרו ושווקו ע"י התובעת במשך חמשה חודשים, מעגלים מודפסים, פגומים. התביעה היא, לקבלת תגמולי ביטוח בגין הוצאות תיקון המכונה, לרבות הוצאות עבור הבאת מומחים מחו"ל, הוצאות בשל פסילת מעגלים מודפסים ועלויות תיקונם וייצורם מחדש, וכן עבור הגדלת הוצאות הייצור וצמצום במחזור הכספים.   2. התובעת, הינה חברה ליצור ושיווק מעגלים מודפסים. התובעת ביטחה עצמה, אצל הנתבעת, שהיא חברה לביטוח, בתקופה שבין 1.1.1994 ל- 31.12.199, בארבע פוליסות שונות: א. פוליסה לביטוח כל הסיכונים, לרבות ביטוח ציוד אלקטרוני, שמספרה 94-76330020-90; (להלן: "כל הסיכונים").ב. פוליסה לביטוח אחריות המוצר, שמספרה 94-2161002-90; (להלן: "אחריות המוצר").ג. פוליסה לביטוח אש מורחב , שמספרה 94-57253020-90; ד. פוליסה לביטוח אובדן רווחים, שמספרה 94-50940020-90; (להלן: "אובדן רווחים"). לטענת התובעת חל הכסוי הביטוחי לנזק על פי פוליסות אלו: "כל הסיכונים", "אחריות המוצר" ו"אובדן רווחים".הכל מסכימים כי הפוליסה לביטוח אש מורחב - אינה רלבנטית לענין3. בשלב קדם המשפט, שהתנהל בפני כב' השופטת גרסטל, הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף, בשל העדר עילה והעדר יריבות. לטענת הנתבעת, התובעת מכרה את זכות תביעתה, לכמה מבעלי מניותיה עוד בטרם הגשת התביעה, ולכן אינה רשאית לתבוע בתביעה זו. עם מכירת התביעה, עברו הזכויות, נשוא התביעה, לרוכשיה, והם בלבד זכאים להגיש תובענה לתגמולי הביטוח בשל מקרה הביטוח, הנטען. הנתבעת צירפה לבקשתה צילום תשקיף של התובעת שפורסם ביום 6.12.96, במסגרת הנפקת מניות לציבור בבורסה בניו -יורק. מהתשקיף עולה כי בדצמבר 1994 (חודש לפני הגשת התביעה), מכרה התובעת את זכויותיה בתביעה. בית המשפט, קיבל את הבקשה והורה על מחיקת התביעה על הסף.(ראה החלטת כב' השופטת גרסטל מיום 13.11.1997). על החלטה זו ערערה התובעת לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון (כב' השופטת שטרסברג -כהן) קיבל את הערעור ובהסכמת הצדדים, קבע כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לשמיעה. הותר לנתבעת לבקש תיקון כתב ההגנה, על מנת להעלות את הטענה בדבר המחאת זכות התביעה, והתובעת מצידה תוכל להשיב לכתב ההגנה המתוקן (ראה ע"א 7731/97, מצורף כנספח ב' לבקשה לתיקון כתב הגנה). הנתבעת הגישה בקשה לתקון כתב ההגנה, שנענתה, ובעקבותיה הוגש כתב הגנה מתוקן. התובעת הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה המתוקן. התיק נקבע להוכחות. בהסכמת הצדדים הוחלט כי הדיון יפוצל באופן שקודם תוכרע שאלת הכיסוי הביטוחי, ורק לאחר מכן ועל פי התוצאה, שאלת גובה הנזק.   כתב התביעה 4. על פי האמור בכתב התביעה, בינואר 1994, ניזוקה, אחת ממכונות התובעת, בנזק תאונתי. מכונה זו פולטת אויר חם על המעגלים המודפסים, ועל ידי כך קובעת את עובי ציפוי הבדיל ואת מיקומו על גבי כל מעגל מודפס. כתוצאה מהנזק שנגרם בתאונה, נפגמה רמת ציפוי הבדיל, ובמשך 5 חודשים, יוצרו מעגלים מודפסים פגומים. עקב כך, בתקופה שבין קרות הנזק לגילויו ותיקונו, הוחזרו לתובעת מעגלים מודפסים שסיפקה ללקוחותיה. התובעת פעלה בהקדם האפשרי לתיקון הפגם במכונה וצמצום הנזק, ונשאה בכל ההוצאות שנבעו מהנזק, כולל הבאת מומחים מאנגליה לייעוץ איך לתקן את המכונה. בתאריך 18.8.94 פנתה התובעת לנתבעת בדרישה לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לה. הנתבעת השיבה במכתב מיום 8.9.94 כי היא דוחה את דרישת התובעת וכי לא חלה עליה כל חבות לפיצוי, שכן השמאי מטעמה קבע , שהסיבה לנזק למכונה הוא או תוצאה של הרעה הדרגתית בחיבור התותב לגוף, ולכך אין כיסוי בפוליסות הביטוח, או, תוצאה ממכה חיצונית שלא ברור מקורה. התובעת טוענת כי הנזק מכוסה ב - 3 הפוליסות בהן היא מבוטחת ולכן, תובעת סכום של 815,461 $ כתגמולי ביטוח, בשל הוצאות שהוציאה לתיקון המכונה, לרבות הבאת מומחים מחו"ל, פסילת מעגלים מודפסים ועלות תיקון ויצור מחדש, וכן הוצאות הגדלת היצור וצמצום במחזור. כתב ההגנה המתוקן 5.כפי שבואר לעיל, כתב ההגנה תוקן לאחר הדיון בבית המשפט העליון והטענות המקדמיות הפכו לחלק מכתב ההגנה. לטענת הנתבעת אין יריבות בינה ובין התובעת משום שהתובעת מכרה את זכות התביעה לרוכשים מקרב בעלי מניותיה, עוד בטרם שהגישה תביעתה לבית המשפט. לפיכך, עברה זכות התביעה והפכה לקניינם של הרוכשים, ורק הם זכאים לתבוע ולקבל כל סכום שיפסק, עד לגובה סכום של 650,000$.לגופו של עניין, טוענת הנתבעת, כי לא חלה עליה כל חובת תשלום על פי פוליסות הביטוח (שצוינו בכתב התביעה) וההרחבות להן. הפוליסות אינן מכסות מבחינת תוכנן ומטרתן את האירוע והנזק הנטען, וכן אינן חלות גם לאור מועדיהן, על הארוע הנטען, שלא ברור אם ארע בפועל, באיזה אופן ארע ובאיזה מועד. הנזק לו טוענת התובעת, אינו מהווה "מקרה ביטוח", אלא נופל לגדר החריג לפוליסות, שכן הנזק שנגרם ל"סכיני האוויר" במכונה, נובע מתחזוקה לקויה, נזק שאינו נכלל בגדר סיכון מכוסה. עוד טוענת הנתבעת כי הוצאות או הפסדים כלשהם הכרוכים בהחזר מוצרים פגומים, שייצרה ושיווקה התובעת , אינם מכוסים ע"י איזו מהפוליסות ולכן, אינם חלים על הנתבעת. טענה נוספת בפי הנתבעת, שהתובעת לא עמדה בחובת ההודעה המוטלת עליה מכוח סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"), ומכוח פוליסות הביטוח, ולא הודיעה על הנזק מיד לאחר שנודע לה. התובעת פנתה לנתבעת רק לאחר שהנזק הנטען, כבר תוקן על ידה. לכן, טוענת הנתבעת, התנהגות התובעת מעידה, כי ידעה שמדובר בנזק שאינו מכוסה על ידי פוליסות הביטוח. באשר לטענת התובעת, כי השמאי שנשלח מטעמה למפעל התובעת קבע את "עוללות הנזק", וציין כאחת האפשרויות נזק תאונתי, טוענת הנתבעת כי בדו"ח השמאי, צוינה אפשרות כזו רק כדרך של אזכור מפי מהנדס התובעת, ואין זו קביעתו של השמאי מטעמה. כתב תשובה לכתב ההגנה המתוקן 6.            התובעת טוענת כי מכרה רק את פירות התביעה, להבדיל מזכות התביעה עצמה, ביום 24.1.1995, לתשעה מבעלי מניותיה. הסכם המחאת תקבולי התביעה נחתם כשבוע לאחר הגשת התביעה, וקודם שהוגש כתב ההגנה על ידי הנתבעת. (התביעה הוגשה ביום 17.1.1995, ואילו כתב ההגנה הוגש ביום 19.3.1995). התובעת מציינת, כי לכל הצדדים להסכם היה ברור שמטרת ההסכם היא מכירת פירות התביעה ולא מכירת זכות התביעה. הצדדים ידעו על הגשת התביעה וציינו את מספר ההליך המשפטי, בגוף ההסכם. על פי ההסכם על התובעת לנהל את התביעה והיא שתזכה בהוצאות, קודם לחלוקת התקבולים בין הרוכשים. ההסכם המקורי אף מותיר בידי התובעת כל סכום שיתקבל מעבר ל - 700,000$. בתאריך 4.8.96 תוקן ההסכם והסכום הוקטן ל- 650,000 $.בסיכומו של כתב תשובה זה, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 815,461$ בתוספת הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד וריבית עונשית, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. דיון המחאת זכות התביעה- העדר יריבות 7. כאמור, טוענת הנתבעת, כי התובעת המחתה את זכויותיה בתביעה לכמה מבעלי מניותיה, בדצמבר 1994, עוד בטרם מועד הגשת התביעה- ינואר 95. לפיכך, לטענת הנתבעת, אין לתובעת זכות תביעה, ויש לדחות התביעה מחוסר יריבות. הנתבעת מבססת טענתה זו, על תשקיף התובעת, הוא נ/9, שהוכן לקראת הנפקתה בבורסה של ניו-יורק, בשנת 1996. בעמ' 42 בתשקיף נרשם כך: During 1994, the Company’s manufacturing facility experienced a "mechanical failure, for which the Company filed a claim with its insurer in the amount $815,461 to cover damages flowing from this failure. In December 1994 the Company agreed to sell the claim against the insurer for $467,000 to certain of its shareholders; which included Integral, Zilant Holding B.V., Dr. Ehud Geller, Samuel Friedrich, Litani Capital Management Ltd. (a former shareholder which transferred its rights under this agreement to LCM Holdings LDC), Mahir Reiss and Herve Debach. Under the agreement with these shareholders as amended, they will have the right to receive , after deduction of legal expenses, up to a maximum of $650,000 of any funds recovered from the Company’s insurer. Any remaining (ההדגשה לא במקור - נ.א.) funds will belong to the Company.” עוד מפנה הנתבעת לנ/11- "פרטיכל מישיבת מועצת המנהלים של אלטק, מיום 22.12.94", שבסעיף 2 שבו, הוחלט כי התובעת תתקשר בהסכם עם בעלי המניות שירצו לקנות מהתובעת את זכויות התביעה מהנתבעת. 8.            בכתב התשובה לכתב ההגנה המתוקן, טוענת התובעת, כי היא לא המחתה לבעלי המניות את זכות התביעה עצמה, אלא מכרה להם את תקבולי התביעה בלבד. כאסמכתא לכך צרפה התובעת לתצהיר המשלים של מנהלה, את המסמך ת/2א, שכותרתו "הסכם להמחאת תקבולי תביעה". בהסכם נרשם כי הוא נחתם ביום 24.1.95. מנכ"ל החברה, עת/1 אריה רייכרט, אישר בחקירה נגדית שבעלי המניות לא חתומים על ההסכם ת/2א, ושמותיהם נרשמו ע"י אהוד גלר, במקום המיועד לחתימה. הוא הדין עם החברות מקרב בעלי המניות, ששמם רשום בהסכם ללא הטבעת חותמת החברה (עמ' 13-14 לפרטיכל). 9.            הנתבעת טוענת, כי המהלך של מכירת זכות התביעה, נעשה אך ורק כדי להציג מאזן חיובי לשנת 1994, שכן שנה זו הייתה שנת מבחן עבור התובעת. הדבר נלמד לדעתה מההסכם עם משקיעים חיצוניים שבו נקבע שאם תסתיים שנה זו בהפסד העולה על 250,000$ יוחזרו המניות וישולם למשקיעים 2 מליון דולר. כדי להקטין את ההפסד "נולדה" התביעה (סע' 31 לסיכומי הנתבעת). 10.        בחקירה נגדית (עמ' 15) אישר מר רייכרט כי באותו זמן, סבר, שהתובעת אכן זקוקה לחיזוק מאזני וכך גם כתב לבעלי המניות, במכתבו - נ/7, מיום 12.12.1994. בסעיפים 6 ו- 7, לנ/7, כותב מר רייכרט: "6. לאור בטחוננו בפוטנציאל השיפוי , הציע עורך הדין שהחברה תאתר מנגנון כלשהו שיקדם את ביטוי השיפוי בדו"חות הכספיים של החברה, במיוחד לאור הדגשת חשיבות הצגת הרווחים השוטפת בנוסף לחיזוק המאזני, לבנקים, שהוצגה בפניו. 7 . קבוצת בעלי המניות שהחזיקה בחברה ערב ההנפקה הפרטית מוכנה לרכוש את זכות התביעה מהחברה, תמורת 500 אלף דולר (without recourse). החברה תמשיך בתביעה וביצוגה. כאשר ואם תיגבה החברה את סכומי הנזק מחברת הביטוח, תחזיר לאותם בעלי המניות מתוך התקבולים נטו אחרי ניכוי הוצאות משפטיות, סכום עד ל- 700 אלף דולר. באם יתקבל שיפוי נטו כאמור מעל 700 אלף דולר תקבל החברה את יתרתו. במידה והסכום שיתקבל מחברת הביטוח יהיה קטן מסכום השיפוי המוקדם, יוחזרו לבעלי המניות הנ"ל רק הסכומים שיתקבלו". רואה החשבון של החברה , חן אבודרם, שידע על הלחץ הכספי בו נתונה החברה הסכים לאמור בנ/7. הוא שלח למנכ"ל התובעת, ביום 14.12.1994 , את נ/8 שבו נאמר כך: "חוות דעת בעניין מכירת זכויות בתביעת ביטוח. החברה לחוצה מאד מבחינה כספית, ולאור הארגון מחדש של חובות החברה לבנקים שיתבצע בינואר, החברה מעונינת לקבל סכום מיידי ולרשמו כהכנסה שוטפת. לאור זאת הציע עורך הדין, שבעלי המניות ירכשו מהחברה את זכויותיה בתביעה זו, תמורת סך של חצי מליון דולר". במסמך נ/12 ,מיום 17.11.96, מסמך שהוכן לקראת הנפקת החברה בבורסת ניו יורק, מצויין כי בחודש דצמבר 1994 הסכימה התובעת למכור את זכות התביעה מהנתבעת, למספר בעלי מניות. במסמך מופיעים שמות חמשת בעלי המניות שחתמו על ההסכם, ובו פרוט חלקו של כל אחד מהם בקניית זכות התביעה.   11.    אמנם בדין טוענת ב"כ הנתבעת, כי המסמך ת/2 א', הנושא תאריך מיום 24.1.1995, בו מדובר על מכירת פירות התביעה, צורף באיחור רב ע"י התובעת. הוא צורף בשנת 1999, במסגרת כתב התשובה לכתב ההגנה המתוקן, לתצהיר המשלים של מר רייכרט, ולא צורף בעת שנדונה הבקשה למחיקת התביעה על הסף בשתי הערכאות. למר רייכרט לא היה הסבר מדוע לא צרף את המסמך הנ"ל קודם לכן (עמ' 14 ש' 7). כאמור, המסמך ת/2א, אף איננו חתום. חרף זאת, ת/2א הוא הסכם מחייב בין הצדדים לו, המשקף את כוונתם ואומד דעתם. אין טענה כי מי מהצדדים מתכחש לקיומו או לכוונתו, הצדדים אף פעלו על פיו. המסמך נ/12 מהווה השלמה לת/2א, בו יש אישור של בעלי המניות כי מלאו את חלקם בהסכם זה. במסמך ת/2ב נותנים בעלי המניות את הסכמתם, לביצוע ההסכם, בהצבעה באסיפה הכללית שנתכנסה ביום 22.12.1994. באשר להמחאת זכות התביעה להבדיל מפירותיה, ניתן למצוא סימוכין לכך גם בתשקיף נ/9, שצוטט לעיל (פיסקה 7 רישא לעיל), ובו נרשם שאם יהיו עודפי פירות מעבר לסכום מסוים, יהיו אלו שייכים לתובעת ולא לנמחה. מבחינה משפטית אין מניעה להמחות חלק מזכות. סע' 1 (ב) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט 1969, קובע כי: "ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות, כולה או מקצתה ויכול שתהיה מותנית או על דרך שיעבוד". (ההדגשה שלי - נ.א.) 12.        משכך, אני קובעת כי התובעת המחתה את הזכות לפירות התביעה לבעלי מניותיה, והותירה בידה את זכות התביעה. טענת הנזק 13. התובעת טוענת כי הנזק שנגרם למכונה הוא נזק תאונתי: מכה חיצונית שספגה המכונה בעת שהועברה ממפעל T.P.C. שבקרית מלאכי, למפעל התובעת, בפתח תקוה. נזק כזה מכוסה על פי הפוליסות. מנגד, טוענת הנתבעת, כי נזק תאונתי או אחר - לא הוכח, ובהעדר הוכחה למהות הנזק או קיומו, לא חלה עליה חובת פיצוי. התובעת מצידה הביאה לעדות שלושה עדים: מר אריה רייכרט - המשמש כמנכ"ל התובעת, היום ובעת ארוע התאונה; מר הלל דז'יגן -מנהל האיכות של התובעת, ששימש כמהנדס האחזקה של התובעת, בזמן הרלבנטי לתביעה; פרופסור יצחק רומן - מומחה בהנדסה ומדע החומרים. הנתבעת מצידה הביאה לעדות שלושה עדים: השמאי בני רוזן-טל; מר עמוס אהרונוף - מהנדס מכונות ומומחה בנושא HELICOIL (הליקוילס = תותבים סליליים); מר יהודה פדה - מומחה למעגלים מודפסים. האם ארע נזק תאונתי? 14.        מר רייכרט, בתצהיר עדות ראשית, ובחקירתו הנגדית בבית המשפט, העיד, כי המכונה הועברה מקרית מלאכי, ממפעל T.P.C, שם עבדה ללא תקלות (כך שמע מאנשי T.C.P), למפעל התובעת, בפתח תקוה. התקלה במכונה החלה במועד סמוך למועד העברתה, כך דווח לו (עמ' 6 ש' 14-16). לדברי העד, על המכה שקיבלה המכונה נודע לו מפי השמועה, וכך העיד: "לא הייתי עד במכה הזאת ולא קיבלתי דווח על כך בכתב. אני יודע על כך מעדות שמיעה. אני לא זוכר ממי שמעתי את זה" (עמ' 5 ש' 6-8). יתרה מזו, העד העיד שגם לא שמע על כך בזמן התרחשות הארוע, בספטמבר 93, שאז הועברה המכונה , אלא רק בחודש אפריל 1994, שאז החלו החזרות רבות של מעגלים מודפסים בשל פגמים בייצור. לדבריו, אופי הפגמים במעגלים המודפסים הצביע על תקלה במכונה, ואז בדקו את המכונה אולם לא איתרו את מקור התקלה. הם דרשו מיצרן המכונה, באנגליה, כי ישלח טכנאי מומחה שיאתר ויתקן את התקלה. עבודתו של הטכנאי האנגלי לא צלחה, הליקויים נותרו בעינם, והמכונה המשיכה בייצור מעגלים מודפסים פגומים (עמ' 2 לתצהירו). בשיחות טלפון עם מנהל השירות של היצרן באנגליה, הועלתה אפשרות של פגיעה בתותבים הסליליים (הליקוילס) של המכונה. בדיקת התותבים הסליליים, אכן גילתה, כי הם יצאו ממקומם, ובכך גרמו לנישוף לא תקין של אויר . לאחר החלפת התותבים הסליליים, שבה המכונה לתפקוד תקין. לדבריו, הגיעו נציגי היצרן למפעל התובעת עוד פעמיים נוספות, עד אשר תוקנה התקלה. לדברי העד, היתה זו מסקנתם של מהנדס המפעל ואנשי האחזקה, כי התותבים הסליליים יצאו ממקומם, כתוצאה ממכה חיצונית שקיבלה המכונה ולכן השתבש היצור (סע' 16 לתצהירו). יש לציין כי עת/1, מר רייכרט, בניגוד לדבריו בתצהירו ועדותו, שהוזמנו מומחים מאנגליה במיוחד על מנת לאתר את התקלה, כותב לרו"ח של התובעת,(נ/5), כי: " "בהזדמנות החגיגית" שאנשים טכניים של היצרן שהו בארץ, עסקנו כבר בשיפוץ יסודי ששיפר את המכונה, והיטיב את מעטפת הביצועים הטכנולוגיים שלה" (נ/5 תשובה לשאלה ז'). בחקירה הנגדית כשנשאל על כך, שלל העד עריכת שיפוץ יסודי של המכונה, בעת ביקור אנשי היצרן בארץ. הוא אישר שאת נ/5 שנכתב ב 18.6.95, הוא כתב בכתב ידו (עמ' 13 ש' 9-14). המשתמע מהמכתב הוא כי בביקור טכנאי היצרן לא דובר על נזק, אלא על שיפור ביצועים. 15.        מר דז'יגן - ששימש כמהנדס האחזקה של התובעת, העיד בתצהיר עדות ראשית, כי לדעתו מקור התקלה הוא במכה חיצונית שספגה המכונה. כך אמר בסעיף 17 לתצהירו: " לאחר תיקון התקלה ולאחר שבחנתי את כל הבטיה מיום הגילוי הראשוני, תוך כדי הטיפולים והניסיונות לתקנה ועד להשבת המכונה לייצור מלא ותקין הנני בדעה, כי מקור התקלה במכה חיצונית אשר קיבלה המכונה. משחזורים שערכתי במשותף עם מנהל התפעול ועובדים נוספים של התובעת, הגעתי למסקנה, שקרוב לודאי, שבעת העברתה מקרית מלאכי לפתח תקוה, ספגה המכונה מכה חיצונית". (ההדגשה לא במקור - נ.א.) העד נשאל בחקירה חוזרת האם היה נוכח בעת שהמכונה קיבלה את המכה, וכך ענה: "לא. ממה שספרו לי היא קיבלה את המכה בזמן שניסו להעמיס אותה. אני לא נוכחתי בזמן המכה. היא נשמטה ונחתה על האדמה ואז העמיסו אותה שוב על המשאית. כך סיפרו לי. סיפרו לי את זה בדיעבד שרצינו לראות מה גרם לתקלה. לא היה לי נעים לספר את זה בהתחלה. אני ידעתי את זה כל הזמן" (עמ' 27 ש' 29-30, עמ' 28 ש' 1-2) (ההדגשה לא המקור- נ.א.). בהמשך, משנשאל בחקירה הנגדית מדוע לא הזכיר בתצהירו כי המכונה נשמטה ענה: " לא סיפרתי על כך בתצהירי כי לא שאלו אותי... לא כתבתי שהמכונה נשמטה כי אני אמרתי שקיבלה מכה חיצונית. שאלת אותי מה זה מכה חיצונית אז אמרתי מזה שהיא נשמטה. לא נכנסתי אז לפרטים... גם אז וגם היום אני מסתמך על מה שסיפרו לי." (עמ' 28 ש' 2-8) (ההדגשה לא במקור- נ.א.). יש לציין, כי תשובה זו של העד תמוהה למדי. אלמלא דיבר הוא עצמו בתצהירו על המכה החיצונית שקיבלה המכונה, ניתן היה אולי להסיק כי אמר רק מה שנשאל. אלא שהעד בתצהירו, שאליבא דעדותו בבית משפט, כבר ידע לא רק על קיום המכה, אלא אפילו שנשמטה, נחתה על האדמה והועמסה שנית על המשאית, לא אמר זאת בתצהירו, שם מעיד כיי משחזורים שערך עם מנהל התפעול ועובדים נוספים הגיע למסקנה שקרוב לוודאי, שבעת העברה ספגה מכה. העד הוסיף ואמר כי לא ידוע לו המועד המדויק בו נפלה המכונה, משום שסיפרו לו על כך רק כשניסה להבין מה מקור התקלה. גם תשובה זו תמוהה , הרי ידע לדבריו שנפלה בעת ההעברה ומועד ההעברה ידוע לו. העד אישר כי לא היו על המכונה סימנים חיצוניים של מכות ואף לא נראו שברי מתכת (עמ' 28 ש' 11- 16). עובדה זו של העדר סימנים חיצוניים גם כן תמוהה. למכונה יש חלקים עדינים רבים ופחות מוגנים מהתותבים הסליליים, הנמצאים בתוך תושבות, שלטענת התובעת הם אלו שניזוקו מהמכה. 16. בשאלון שהגישה הנתבעת לתובעת - נ/28, נשאלה התובעת בעמ' 2, שאלה מס' 3, כיצד לטענתה ניזוקה המכונה. תשובת התובעת,נ/26, שניתנה ע"י החשב שלה - מר אלי דבורה, היתה: " לפי מיטב הידיעה, כתוצאה מאירוע תאונתי" (נ/26, עמ' 1 תשובה 3). מהו מיטב הידיעה, ומהו הארוע התאונתי - לא פירט. אין חולק כי איש מעדי התביעה, לא רק שלא היה נוכח בזמן שהמכונה נשמטה ונפלה ולפי הנטען ספגה מכה חיצונית, אלא איש מהם גם לא דיבר עם מי שכן נכח בעת שהמכונה נשמטה ויכול להעיד על כך, ממקור ראשון. עדויותיהם על כן, הן עדויות שמועה שמקורן אף הוא מפי השמועה. משכך הדבר, אין לעדויות אלו כל נפקות ראייתית. נותרנו אם כן, רק עם מסקנות שיסודן בהשערות. ב"כ התובעת לא הזמין לעדות אף אחד מן האנשים שהובילו את המכונה. אין ספק שבידי התובעת המידע , מי נשכר לביצוע ההובלה. לא שמעתי כל הסבר מדוע אלו לא הובאו להעיד. הלכה ידועה היא כי: "... מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו." (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4) 595, בעמ' 602). במקרה זה, כשבידי התובעת היה להביא ראיה ניצחת לטענתה, תמהתני מדוע הסתפקה בהשערות והיקשים ולא בעדי ראיה. 17. התובעת טוענת כי שמאי הנתבעת, מר רוזן-טל, ציין בדו"ח ביניים (תצהיר רוזן-טל, נספח ב' עמ' 3 סע' 2) שנשלח לנתבעת בתאריך 7.11.94, כי יתכן שהנזק התאונתי ארע כתוצאה ממכה חיצונית. התובעת מבקשת להסתמך בתביעתה על דברי השמאי של הנתבעת, שכך רשם: "... לא ניתן לאשר קיום מקרה ביטוח שלא נראה על ידנו בפועל, אך בהתאם לממצאנו הנ"ל אנו מעריכים ששתי סיבות יכלו לגרום לנזק עפ"י מאפיינו הטכני: תקלה שנבעה מהרעה הדרגתית בחיבור התותב לגוף ולכך אין כיסוי בפוליסות הנ"ל; מכה חיצונית בסכין שמקורה לא ידוע(!) אך היא הוערכה כסיבת הנזק ע"י מהנדס המפעל" (ההדגשה שלי, נ.א.). בחקירה נגדית הבהיר מר רוזן-טל, כי הוא לא ראה את הנזק בפועל. הדו"ח ברובו מביא דברים בשם אומרם (עמ' 76,ש' 9-10). נאמר בו במפורש כי לא ניתן לאשר קיום מקרה ביטוח. לא ראיתי בדברי השמאי בדו"ח הביניים משום "הודאה" לנזק הנטען, כטענת התובעת, אלא איזכור של הערכת מהנדס המפעל, כסיבה אפשרית לו, זה ותו לא. 18. לטענת התביעה המכה שספגה המכונה גרמה ליציאת התותבים הסליליים ממקומם, ועקב כך היה ליקוי בנישוף האויר מהמכונה. כתוצאה מלקוי זה נוצרו פגמים במעגלים המודפסים. המומחה מטעם התובעת, פרופ' רומן, הגיש חוות דעת מומחה. הוא בדק את הבלוקים והתותבים הסליליים, וכך כתב בפרק הממצאים בחוות דעתו: "התותבים הסליליים נשלפו חלקית ע"י גזירת כל בסיסי כריכות התבריג. זה כשל האופייני לעומס יתר ולא לבלאי או לכשל לאורך זמן. עקב היסטורית הטיפול בבלוק אי אפשר לקבוע אם ממצא זה קשור לתקלה שגרמה לצפוי לקוי, או שהוא נגרם מאוחר יותר, בעת הניסיונות לתקן את התקלה." (ההדגשה לא במקור-נ.א.) (סעיף 4.2 לחוות הדעת). בחקירה נגדית, אישר העד, כי באותם מחקרים, נ/25, עליהם ביסס את חוות דעתו, נכתב כי, תותבים סליליים ככלל, עמדו בניסויים מחמירים של הלמים, ולא זזו ממקומם (עמ' 39, ש' 8). לאחר שבחן את התותבים הסליליים והתושבות שלהם במכונה נשוא הדיון, מסקנתו בחוות הדעת, היא: "שליפה חלקית של התותבים סליליים אלה הינה אירוע חריג, וסביר להניח שקרתה כתוצאה מפגיעה טראומטית חיצונית ולא במנגנון מתמשך לאורך זמן כתוצאה ממאמצי עבודה רגילים" (חוות דעתו, סעיף 5.3). בחקירתו הנגדית, סייג העד את דבריו ואמר, שמכיוון שהמכונה לא הוצגה בפניו בזמן שהתקלה היתה קיימת, אזי מסקנתו הנ"ל, מבוססת על סבירויות בלבד ולא על ממצאים קונקרטיים. אין בידו להצביע על ממצא קונקרטי, המלמד על לפגיעה חיצונית. הוא עצמו לא ראה כל סימן לפגיעה חיצונית (עמ' 39, ש' 28-30). העד אישר, כי הבלוק עליו מצויים התותבים הסליליים, אותו ראה ובדק, לא היה במצב זהה למצבו בעת שארעה התקלה (עמ' 40, ש' 28). העד גם אישר, כי הברגים המקוריים שהיו בבלוק הוחלפו והוא לא ראה אותם, כמו כן לא ראה את התותבים הסליליים שהוחלפו, ונמסר לו שהבלוק שהוצג לו שימש לאימונים של אנשי התובעת בהכנסה והוצאה של תותבים סליליים (עמ' 40 , ש' 9-12). המשתמע מדברי העד הוא, כי אותו חלק של המכונה שבדק, שונה מזה שהיה בעת קרות התקלה. החלק שבדק עבר שינויים ואימונים, של עובדי התובעת, ואינו מייצג נכונה את המצב שהיה בעת קרות התקלה. עובדה זו מאיינת את כל הבסיס עליו מושתתת חוות דעתו. ולא ניתן להסיק ממצב הבלוק הנבדק, כל מסקנה באשר לטיב התקלה שהיתה בזמנו ובעיקר לא האם מקורה ממכה או מבלאי טבעי. 19. המומחה מטעם הנתבעת, מר אהרונוף, שבדק אף הוא את הבלוקים והתותבים הסליליים, גם כן היה במצב דומה לזה של מומחה התובעת. גם הוא לא יכול היה להעיד על מה שלא ראו עיניו, דהיינו על מצב הבלוק והתותבים בעת הארוע הנטען. העד הכין את חוות דעתו לאחר שביקר במפעל התובעת ארבע פעמים, כשהפעם הראשונה היתה באוקטובר 99. העד העיד בחוות דעתו - נ/29, כי מצא על גבי הבלוקים משקעים רבים של חומרים אשר נדבקו במהלך תהליך הייצור. כמו כן מצא כי חלק מהתותבים הסליליים שהוברגו בבלוקים, נשלפו חלקית מתוך התבריגים. תותבים סליליים אלו נשלפו ע"י תנועה סיבובית ולא נהדפו החוצה. כאמור, מדובר בכ- 6 שנים לאחר הארוע. העד מציין כי לתותבים הסליליים תכונות מכניות מעולות, ובעיקר עמידות גבוהה של החיבור הבורגי במקרי הלם, זעזועים ומכות. לדעתו בעת מכה חיצונית התותבים הסליליים לא ישלפו בצורה סיבובית, כפי שנראה בבלוק, ולכן אי אפשר להגיע למצב כזה ממכה (עמ' 59, ש' 2). התותבים הסליליים עמידים בפני זעזועים ועומסים כבדים ושליפתם כתוצאה ממכה חיצונית אינה סבירה לחלוטין (נ/29, סע' 7). לדעת העד, כשל התותבים הסליליים, נבע מתחזוקה לקויה, אי הקפדה על דרישות ניקיון מקובלות במערכות כנ"ל, חדירת חומרים זרים בין הסליל לבין הבורג וטיפול בלתי נאות בהם (נ/29 סעיף 6.4; עמ' 59, ש' 22-26). 20.        העולה מעדותם של שני המומחים הנ"ל הוא, כי הבלוק והתותבים הסליליים- אותם בחנו, ואודותם נתנו את חוות דעתם, היו במצב שונה ממצבם בעת שנשלפו מהמכונה. לפיכך אין כל ערך של ממש, להתרשמותם של המומחים ממצב התותבים הסליליים, שנבדקו על ידם, ולמסקנותיהם המבוססות על התרשמות זו. 21. משכך הדבר, אזי אין בפני כל ראיה פוזיטיבית או ראיה אחרת, המצביעה על כך כי נגרם למכונה נזק תאונתי כלשהו, ושנזק זה גרם לתקלה בפעילותה התקינה של המכונה. עדי ראיה למכה שקיבלה המכונה, אם קיבלה, לא הובאו לעדות. העדים ששמעו על קרות המכה, גם הם לא שמעו זאת מפי עדי ראיה. לא ברור מי שמעו, שכן גם אלו לא הובאו לעדות. המומחים, שבדקו החלק הנפגע, בדקו אותו 6 שנים מאוחר יותר ולאחר שבוצעו בו שינויים מרחיקי לכת. לפיכך, ארוע הנזק - לא הוכח. לכאורה, די בקביעה זו: שלא הוכח מקרה הבטוח, כדי לייתר את הדיון ביתר הטענות. אולם משהתייחסו הצדדים בהרחבה לטענות נוספת, אדון אף בהם. הודעה על קרות מקרה הביטוח 22. התובעת לא הודיעה לנתבעת על קרות מקרה הביטוח בעת התרחשותו ואף לא עם גילויו וגם לא בטרם תיקונו. ( בהערת אגב אציין כי לו היתה עושה כן, עדויות המומחים לא היו הופכות לבלתי רלבנטיות כמבואר לעיל). לדברי התובעת, עובדיה חשו בתקלה בחודש אפריל 1994, וזו נמשכה עד לאחר שהוחלפו התותבים הסליליים במכונה בחודש אוגוסט 1994. התובעת הודיעה לנתבעת על הנזק במכתב מיום 14.8.94 (מכתב שלא צורף) אולם המשכו של המכתב שצורף כראיה (נספח ח' לתצהיר מר רייכרט) נשלח ביום 18.8.1994. במכתב שצורף, לא מציינת התובעת מהו הנזק שנגרם למכונה, אלא רק שהנזק הצריך החלפת סכיני אוויר בעלות של 7,500$ והתיקון התארך זמן רב מאחר והיה קשה לגלות את מוקד התקלה. לטענת הנתבעת, תוצאות אי ההודעה, שאין לתובעת זכות לתגמולי היטוח, האומנם? סעיף 22 לחוק, מחייב הודעה של מבוטח למבטח, על קרות מקרה ביטוח, וזו לשונו: " קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו".גם בפוליסות עצמן, קיימת חובת הודעה הזהה ללשון הוראת סע' 22 הנ"ל. בפוליסת "כל הסיכונים", בסעיף 7, יש הוראה המורה לתובעת, להודיע לנתבעת בכתב, מייד עם היוודע לה על אירוע מקרה ביטוחי, לעשות צעדים סבירים להקטנת הנזק וכן להימנע מלהוציא כל הוצאה לתיקון נזק כלשהו מבלי לקבל את הסכמתה המוקדמת של הנתבעת. בפוליסת "אובדן הרווחים", סעיף 4 מורה לתובעת להודיע מייד בכתב לנתבעת בקרות ארוע של אובדן או נזק, ועליה לנקוט באמצעים מתקבלים על הדעת לצמצום הנזק. ובסיפא נאמר "לא תשולם כל תביעה אלא אם קוימו כל תנאי הסעיף".בפוליסה ל"ביטוח אחריות המוצר", בסע' 4 נאמר, כי על המבוטח להודיע מידית על מקרה הביטוח וההודעה תוגש על גבי טופס תביעה המקובל אצל הנתבעת. אין חולק, כי ההודעה ניתנה רק פוסט- פקטום, לאחר שהנזק כבר תוקן ולא ניתנה לנתבעת הזדמנות לבחון את קיומו, טיבו או מהותו. העד רייכרט אישר בחקירה נגדית, כי השמאי מטעם הנתבעת ראה את המכונה לאחר שכבר תוקנה (עמ' 11 ש' 5). השמאי, מר רוזן- טל, בתצהירו (נ/31 סע' 5) מוסר כי כשביקר במפעל התובעת נמסר לו ע"י חשב החברה, כי הנזק כבר תוקן, והמכונה שבה לעבודה סדירה. מכאן, שאין חולק שהודעה כאמור בסע' 22 לחוק, ובפוליסות, לא נמסרה. 23. טענת ב"כ הנתבעת כי יש בכך כדי לאיין את זכות התובעת לתגמולי הביטוח, אינה מעוגנת בהוראות החוק. סע' 24(א) לחוק דן בתוצאת אי קיום החובה, עפ"י סע' 22 לחוק: ע"פ האמור בסעיף הכשלת ברור החבות, מאפשר למבטח להקטין חבותו, אם קיום החובה היה מאפשר לו הקטנת הנזק. נטל ההוכחה להראות שאילו קוימה חובת ההודעה היתה חבות המבטח פחותה - הוא על המבטח. על המבטח להוכיח קיומו של נזק ממשי עקב אי מתן ההודעה - ולא די בהוכחת אפשרות תאורטית שיגרם נזק. אין זה נטל קל של הוכחה. (ראו ע"א 215/91 הסנה נ' אסולין, דינים מחוזי כרך כ"ו(7) וכן א. ידין "חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981", פרוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי בעמ' 85). יש להדגיש כי הוראת סע' 39(ב) לחוק, אוסרת התנאה על סעיפים 22-24, שלא לטובת המבוטח. בענייננו, לא הרימה הנתבעת את נטל ההוכחה המוטל עליה על פי הוראת סע' 24(א) לחוק, להראות כי נגרם לה נזק מאי מסירת ההודעה במועד. לא רק שהנתבעת לא הוכיחה קיום נזק כלשהו, היא אפילו לא טענה לו. לפיכך דין טענה זו, שבשל אי ההודעה נמנעת מהתובעת זכותה לפיצוי, נדחית. הפגמים במעגלים המודפסים 24.       לטענת התובעת הנזק במכונה התגלה, לאחר שלקוחותיה החלו להחזיר לה מעגלים מודפסים אותם ייצרה, משום שיש בהם פגמים. פגמים אלו לטענת התובעת הם תוצאה של הנזק התאונתי. עבודת המכונה מהווה שלב אחד מתוך כמה שלבים בתהליך הייצור של המעגלים המודפסים. התובעת, בפרוט סוג הנזקים שנגרמו לה, מציינת את פסילת המעגלים המודפסים ע"י לקוחותיה, עלות תיקונם ויצורם מחדש, וכן את הוצאות הגדלת היצור וצמצום במחזור, כתוצאה של הנזק התאונתי למכונה. מר יהודה פדה - עד מומחה למעגלים מודפסים, שהובא ע"י הנתבעת, הגיש חוות דעת- נ/30. הוא בחן את דוחות החזרת המעגלים המודפסים לתובעת ע"י לקוחותיה, נ/26 נספח ה/1 - ה/14, ומסקנתו היא: "מבדיקת סעיפי הליקוי שנתגלו, עולה כי ברוב המכריע של המקרים אין קשר בין פסילת המעגלים על ידי לקוחות אלטק לבין פעולת המכונה". (נ/30, עמ' 9). הנתבעת גם הציגה את נ/3 - שהוא פרוטוקול "דיון בנושא איכות מעגלים אלטק" ובו נרשם סיכום פגישה מתאריך 19.12.94 בין אנשי E.C.I(לקוחה גדולה מאד של התובעת ) לאנשי התובעת. בפרוטוקול נאמר כי ישנן בעיות שונות במעגלים המודפסים כמו נתקים במוליכים; כרסום שגוי; קידוחים שגויים; נחושת חשופה; דלמינציה ; הדפס משי מטושטש ועוד, וכי " הבעיה היא שאין אפשרות להתמקד על בעיה מסויימת ולכן נדרשת הקפדה כללית בתהליך היצור כולל בדיקות ". בנ/4 - שזהו מכתב ששלחה התובעת ביום 10.3.1994 ללקוח שלה - "טלרד", לאחר שזה התלונן על בעיות במעגלים המודפסים שסיפקה לו התובעת, כתבה התובעת, כי יש מספר בעיות: "1. נחושת חשופה - תופעה שנבעה מתקלה במפעל שכן שעוסק בעיבוד עורות כתוצאה מהתקלה נפלטו סולפידים באויר ותקפו את פני השטח של הנחושת על המעגלים ויצרו תרכובתCUS אשר מהווה הפרעה בזמן ציפוי הבדיל בתהליך H.A.L.". (תהליך ה- H.A.L הוא התהליך אותו מבצעת המכונה). בהמשך המכתב נ/4 נאמר כי תקלה זו גרמה לעיכוב באספקת המעגלים המודפסים עד לאיתור הבעיה. תקלות נוספות שמצוינות ב-נ/4 הן: חדירות במוליכים; שאריות סולדר מסק על הפדים. מנכ"ל הנתבעת, מר רייכרט, נשאל בחקירה נגדית האם רשימת התקלות הללו המפורטת בנ/3 ובנ/4 קשורה לתהליך ה - H.A.L. על כך השיב, כי תקלות אלו אינן קשורות בתהליך זה כלל (עמ' 8 ש' 14- 18). גם העד דז'יגן, מהנדס האחזקה של התובעת, העיד בחקירה נגדית, כי במפעל התובעת היתה מכונת H.A.L נוספת, ששימשה את המפעל לפני שרכש את המכונה נשוא הדיון. המכונה הנוספת פעלה גם בעת שפעלה המכונה החדשה, אם כי, לדבריו כמעט שלא פעלו במקביל (עמ' 25, ש' 1-3). משנשאל האם יכול לדעת על סמך טפסי החזרת המעגלים המודפסים דוגמת נ/13 ו - נ/14, איזו משתי מכונות ה H.A.L - , היא זו שיצרה את המעגלים המודפסים שהוחזרו, השיב: "אי אפשר להגיד".( עמ' 25, ש' 9). התובעת לא הביאה כל חוות דעת מומחה, או עדות אחרת התומכת בטענתה, כי מקור הפגמים במעגלים המודפסים שהוחזרו הוא במכונת ה - H.A.L, נשוא הדיון. לפיכך, לא הוכח כי הנזקים והפגמים שנתגלו במעגלים המודפסים שהוחזרו אליה מקורם בתקלה במכונת ה- H.A.L, דווקא, ובוודאי אין בקיום הפגמים כדי להוכיח מקור או מהות התקלה.   מועד התרחשות הנזק - תחילת הפגם בייצור 25. טענה נוספת שנטענה בכתב ההגנה הן המתוקן והן המקורי היא, שהארוע הביטוחי, אם ארע, ארע לפני 1.1.94 - מועד תחילת הביטוח ע"י הנתבעת. עד לתאריך 30.11.93, היתה התובעת מבוטחת בחברת הביטוח "מגדל".מר דז'יגן - בחקירה נגדית העיד, כי המכונה עברה מקרית מלאכי לפתח תקוה באמצע ספטמבר 1993, ואלו דבריו: "אמצע ספטמבר זה נסע (המכונה, נ.א.) מקריית מלאכי לפ"ת. סוף שבוע הרכבנו את המכונה, הצבנו את חלקי המכונה וכל המערך ועשינו בדיקות כדי לראות שהכל בסדר והתחלנו לייצר. בספטמבר התחלנו לייצר במכונה" (עמ' 24 ש' 15-17). העדים דז'יגן ורייכרט , העידו, כמצוין לעיל, שהמכונה ספגה את המכה בעת ההעמסה, בזמן שהועברה למפעל בפתח תקווה. יש להניח שאם בספטמבר התחילו כבר ביצור, ניתן היה להבחין בתקלה באותו מועד, או בסמוך לו. העולה מן הדברים הוא, כי המכה אותה ספגה המכונה והפגם בייצור המעגלים המודפסים ארעו כבר בחודש ספטמבר 1993, מועד בו המכונה היתה מבוטחת, ע"י מבטח אחר. בעת שבוטחה המכונה אצל הנתבעת בינואר 94, היה זה 3 חודשים לאחר שהמכונה כבר היתה פעילה. לנתבעת לא נאמר דבר על כל תקלה בפעילותה. לכן, גם מטעם זה, של מועד קרות ארוע הביטוח, דין התביעה להידחות. חובת הפיצוי על פי הכיסוי הביטוחי 26. לטענת הנתבעת אף אחת מהפוליסות אינה מכסה את הנזק הנטען, גם לו נזק זה היה מוכח. אדון בקצרה בכל אחת ואחת מהפוליסות עפ"י חלותן. פוליסת כל הסיכונים (נספח א' לתצהיר מר רייכרט) 27.        פוליסת "כל הסיכונים" כוללת ביטוח ציוד אלקטרוני. לטענת הנתבעת המכונה אינה מכונה אלקטרונית אלא מכונה מכנית ולכן פוליסה זו אינה מכסה אותה. מר רייכרט, מנכ"ל התובעת, בחקירתו הנגדית אישר זאת ואמר: "נכון שהמכונה הזאת בעיקרה היא לא מכונה אלקטרונית, היא מכונה מכנית" (עמ' 3 ש' 22). השמאי, מטעם הנתבעת מר רוזן-טל , בחקירה נגדית העיד, כי אם נגרם נזק לסכין כפי שטוענת התובעת, נזק זה הוא מכני ולא יכול להיות מבוטח בפוליסת כל הסיכונים - ציוד אלקטרוני (עמ' 72 ש' 7-8). התובעת, בסיכומי התשובה, טוענת כי המכונה כוללת אמנם רכיבים מכניים אך כמכלול הינה מכונה חשמלית ומפוקדת מחשב, ומהווה "ציוד אלקטרוני", ועל כן מכוסה היא וכל רכיביה, בין אם הם מכניים או אלקטרונים, בפוליסת כל הסיכונים ציוד אלקטרוני (סיכומי תשובה עמ' 3). טענה זו נטענה לראשונה בסיכומי התשובה. לא הובאה כל ראיה כי מדובר במכונה שפיקודה הוא אלקטרוני. הכל מסכימים כי רכיב הסכינים והסלילים, שלטענת התובעת נפגעו בארוע הביטוחי, הם מכניים. לדעתי המבחן הוא, האם החלק האלקטרוני הוא הדומיננטי בתפעולה. בענייננו, כפי שהעיד מנכ"ל התובעת, מדובר במכונה מכנית. שכן, בעידן המודרני מרבית המכונות מופעלות בחשמל, ואין בכך כדי להפכם בשל כך לציוד אלקטרוני. כך או כך, פוליסה זו תחול אם הנזק שנגרם לרכוש המבוטח, הוא פרי ארוע תאונתי כלשהו (ראה ע"א 32/82 גרייפמן נ' R.T. MERRET AND OTHER חתמי לוידס ל"ט(4) 660, בעמ' 662). כפי שבואר לעיל, בענייננו, לא הוכיחה התובעת, גם לא לפי מאזן ההסתברויות, כי הנזק למכונה הוא פרי ארוע תאונתי, וגם מטעם זה לא תחול עליה פוליסת " כל הסיכונים". פוליסת אובדן רווחים (נספח ד' לתצהיר מר רייכרט) 28. הביטוח על פי פוליסה זו מותנה בכך שהנזק למבוטח יגרם ע"י אש, ברק ויתר הסיכונים שבפוליסת אש, על כל תנאיה וחריגיה. אין התובעת טוענת לנזקי אש, ובסיכומיה אף זנחה תביעתה על פי פוליסת אש. לפיכך, לא חלה בענייננו זכאות על פי פוליסת "אובדן הרווחים". פוליסה לביטוח אחריות המוצר (נספח ב' לתצהיר רייכרט) 29. בפוליסה זו הביטוח הוא לשיפוי התובעת במקרה שצד שלישי נפגע ממוצר פגום של התובעת, ותבע אותה בשל כך. בענייננו לא טענה התובעת כי נתבעה ע"י צד שלישי כלשהו בגין פגם במוצריה, אלא הציגה דוחות של החזרת מעגלים מודפסים. בביטוח לפי פוליסה זו, נכתב במפורש בסעיף 5(3) כסייגים לחבות הנתבעת, כי הפוליסה אינה מכסה נזק כלשהו למוצרים ו/או עלות תיקונים או החלפה של כל אחד מהמוצרים וכל הוצאה או הפסד הכרוכים בהחזר מוצרים פגומים על פי ההתנאה על הפסקת ייצור והשבת מוצרים פגומים (סע' 10 בתנאי הפוליסה). על פי הוראת סעיף 10 לתנאי הפוליסה אם נוכח המבוטח, כי מוצר גרם או עשוי לגרום לנזק כתוצאה מפגם בו, עליו להפסיק מיד את ייצורו מכירתו ואספקתו, ועליו לנקוט באמצעים סבירים להחזרת המוצרים הנ"ל לחזקתו, ולהזהיר את הצרכנים משימוש בו. בנוסף קובע הסעיף כי הוצאות או הפסדים כלשהם הכרוכים בהחזר המוצרים יהיו על חשבון המבוטח. מכאן, שגם פוליסה זו איננה רלבנטית לענייננו. לסיכום 30.    א. התובעת לא הוכיחה קיומו של נזק או כי הנזק הנטען על ידה נגרם ע"י נזק תאונתי. ב. התובעת לא הוכיחה כי הפגמים במעגלים המודפסים נגרמו ע"י המכונה נשוא הדיון. ג. התובעת לא הוכיחה שעל פי מועד קרות הנזק - היתה תחולה לפוליסות שהוציאה הנתבעת. ד. התובעת לא הוכיחה שהנזק הנטען מכוסה ע"י הפוליסות על פי תוכנן. ה. נדחתה טענת הנתבעת שיש לאיין זכות הנתבעת לפיצוי בשל אי הודעה על הנזק במועד. לפיכך דין התביעה להידחות. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך של 25,000₪, בתוספת ריבית והצמדה, ומע"מ כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל. ניתן היום, י"ז בשבט, תשס"ב ,(30 בינואר, 2002) בנוכחות/ העדר הצדדים נורית אחיטוב, שופטת.ביטוח צד ג'אחריות על מוצרים פגומיםמוצר