פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ג' גינת), לפיה חוייבה המבקשת לאפשר למשיבה לעיין במסמכיה הכוללים סוד מסחרי במסגרת הליך גילוי ועיון. המבקשת היא חברה העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מוצרי איטום למיניהם. המשיבה היא חברה העוסקת באיטום מבנים בשיטה הידועה כשיטת איטום "כמיפרן". בשנת 1979 התקשרו המבקשת והמשיבה בהסכם, לפיו ייצרה המבקשת חומר איטום אשר כונה "כמיפרן" ואשר הועבר לשימושה של המשיבה. משפג תוקפו של הסכם זה נמשכו יחסי הצדדים על בסיס חוזים חדשים שנחתמו ביניהם מעת לעת עד שהאחרון בהם בוטל בשנת 1997 על ידי המשיבה. בשנת 2001 הגישה המשיבה תובענה כנגד המבקשת בה ביקשה למנוע ממנה לעשות שימוש בנוסחת ייצור שלטענתה הועברה על ידה למבקשת עוד בשנת 1979. בד בבד, ביקשה המשיבה מבית המשפט ליתן צווי מניעה זמניים נגד המבקשת, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט קמא. יצויין שלא אז, ולא היום, הציגה המשיבה את אותה הנוסחה, או טענה כי יודעת היא מה תוכנה. המבקשת לא הכחישה שהועברה אליה נוסחה, אך טענה שזו לא התאימה לחומרי הגלם ומתקן הייצור שהיו ברשותה באותם ימים, ולכן לא נעשה בה מעולם כל שימוש. כיום, היא טוענת, הנוסחה אינה נמצאת בחזקתה ואין היא יודעת מה עלה בגורלה. זאת ועוד, לגרסת המבקשת, באמצע שנות ה-80 פותחה על ידה נוסחת ייצור חדשה, ולכן לא ייתכן כי לנוסחה המשמשת אותה כיום יש קשר כל שהוא לנוסחה שנמסרה לה בשנת 1979. במסגרת הליך גילוי המסמכים, הגישה המבקשת תצהיר גילוי מסמכים, ובו צויין כי בין המסמכים שבידה ואשר יש להם נגיעה להליך מצויות גם מחברות מעבדה, ואולם הללו חסויות בהיותן בבחינת סוד מסחרי. המשיבה עתרה לבית המשפט קמא בבקשה שיחייב את המבקשת לאפשר לה לעיין במחברות המעבדה, ובית המשפט נענה לבקשתה. בית המשפט קמא מצא כי איזון האינטרסים הראוי מחייב גילוי של המחברות, הואיל ולא הוכח כי הן "פרי מחקר ארוך ויקר", כפי שצויין בתצהיר, והואיל ואין זה הגיוני שהמחברות, אשר בהן מידע המתייחס לתקופה הארוכה שחלפה מאז שנת 1979 ועד היום, יחשבו בשנת 2003, על כל תוכנן, לסוד מסחרי. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו, היות שהמשיבה לא הציגה כל ראייה התומכת בטענותיה שבתובענה, ולכן לא היה מקום לפגוע בסודות המסחר שלה. המבקשת מציינת, כי בניגוד למשיבה, היא המציאה לבית המשפט חוות דעת מומחה לפיה הנוסחה המשמשת את המבקשת לייצור היום אינה הנוסחה ששימשה אותה בשנת 1985. המשיבה תומכת בהחלטת בית המשפט קמא. היא סבורה כי המבקשת לא הביאה כל תמיכה לטענתה כי המחברות מכילות סודות מסחר. בנוסף, היא מדגישה כי עיון במחברות הוא חיוני לתביעתה, הואיל ומהמחברות ניתן יהיה להפיק תשובה לשאלת הרכב חומר ה"כמיפרן" מיום העברת הנוסחה למבקשת על ידי המשיבה ועד לייצורו היום על ידי המבקשת. המשיבה גורסת כי התנהגות המבקשת לוקה בחוסר תום לב, באשר כל מטרתה היא לחסל את עסקיה של המשיבה. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. אין חולק על כי מחברות המעבדה נשוא הבקשה עונות על הגדרת סוד מסחרי שבסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק). על כן, נדרש בית המשפט במסגרת הליך גילוי ועיון במסמכים לערוך איזון בין האינטרסים של שני הצדדים, כמצוות סעיף 23 לחוק: 23. אי גילוי סוד מסחרי (א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם. (ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי. (ג) בהליך משפטי בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה בי העניין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) אין כדי להגן על הסוד המסחרי. הזכות הדיונית לגילוי ועיון במסמכי הצד שכנגד היא זכות חשובה, אשר נועדה לקדם הן את היעילות הדיונית על ידי הגדרת גדר המחלוקת בין הצדדים, והן את גילוי האמת. יחד עם זאת, מקובל עלינו מקדמת דנא כי זכות זו אינה זכות מוחלטת. הזכות לגילוי ועיון עשויה לסוג בפני זכויות מוגנות אחרות. כך נקבעו בחוק עילות חסיון מוגדרות, ועל אלה הוסיף בית המשפט עילות חסיון נוספות. כעולה מהוראת החוק האמורה, גם קיומו של סוד מסחרי עשוי להביא להגבלת הזכות לגילוי ועיון. איזון האינטרסים לפי החוק מחייב התחשבות בחשיבותו של הסוד המסחרי בחיי המסחר המודרניים, ובהגנה שביקש להעניק לו המחוקק. על כן קבעה השופטת ד' דורנר כי: ככלל, יש לקבוע, כי היקף הגילוי שבו יחויב בעל הסוד המסחרי, כמו גם אופיים של הסדרי הגילוי, ייקבע בזיקה ישירה לתשתית הראייתית הלכאורית שהציג התובע להוכחת טענותיו בתביעה שהגיש. ככל שלתשתית זו תהיה עוצמה רבה יותר, כך ייטה בית-המשפט להתחשב באינטרסים של מבקש הגילוי, ולהעדיפם על-פני האינטרסים של בעל הסוד המסחרי. שיקול נוסף שיהיה בו כדי להשליך על היקף הגילוי נוגע לקיומן של ראיות חלופיות בידי התובע להוכחת טענותיו (רע"א 918/02 ויטלזון נ' פנטאקום בע"מ, פ"ד נו(4) 865 , בעמ' 870). בעורכו את האיזון האמור, על בית המשפט להיזהר, פן ייעשה שימוש לרעה בהליך הגילוי והעיון ככלי להשגתם של סודות מסחריים של אחר למטרות בלתי כשרות. במיוחד הדברים אמורים כשעסקינן במגיש התובענה. משום כך, אין ליתן צו לגילוי מסמכים אשר יפגע בסוד מסחרי, בטרם הונחה תשתית ראייתית, ולו מינימלית, לטענות הצד מבקש הגילוי. משהונחה תשתית שכזו, על בית המשפט להקפיד כי צו הגילוי והעיון שניתן על ידו יכלול רק את המסמכים שהם רלוונטיים לתובענה, ואשר הינם הכרחיים לבירורה. אכן, לעיתים קרובות הפגיעה בסודות מסחר היא הכרחית להבטחת יעילות הליך הגילוי והעיון. ברם, לנגד עיני בית המשפט, חייב לעמוד כל העת הרצון לצמצם ככל האפשר פגיעה זו. ודוק: ההתחייבות שלא לעשות שימוש במסמכים שלא למטרות המשפט, אותה יחוייב הצד אשר מבקש את גילוי המסמכים למסור לצד המגלה מסמכיו, אינה מהווה תחליף לתנאים האמורים. בענייננו, סבור אני כי באיזון שערך בית המשפט קמא לא ניתן המשקל הראוי לאינטרס המבקשת בסוד המסחרי שברשותה. לא נשתכנעתי כי המשיבה הניחה תשתית ראייתית מספקת שתצדיק פגיעה בזכויות המבקשת בסוד המסחרי. טענותיה של המשיבה טרם הוכחו לכאורה, ולכן לא ניתן לה צו המניעה הזמני אותו ביקשה. המשיבה לא הביאה ראייה שיהא בכוחה להראות שהנוסחה המשמשת כיום את המבקשת פותחה בהסתמך על הנוסחה שמסרה לה לפני יותר מעשרים שנים, נוסחה אשר כאמור, אין היא יכולה כיום אפילו להוכיח מה היה תוכנה. זאת ועוד, נדמה כי הדרישה מאת המבקשת לחשוף במלואן את מחברות המעבדה שלה מעשרים השנים האחרונות, היא נרחבת מדי, ולכן היא מהווה פגיעה לא מידתית בסוד מסחרי. באמור, אין כדי לומר כי תביעתה של המשיבה נעדרת ביסוס. אכן, ייתכן אף שטענותיה שכרגע נדמות כחסרות חיזוק ראייתי מספק, יוכחו בהמשך ההתדיינות שבין הצדדים. לפיכך, אפשר שבית המשפט יימצא לנכון, בשלב מתקדם יותר של ההתדיינות, משתונח התשתית הראייתית הראויה, להשתמש בסמכות המסורה לו בתקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וליתן צו לגילוי מחברות המעבדה. במסגרת צו שכזה, יעשה בית המשפט איזון אשר ימנע פגיעה מופרזת בסודותיה המסחריים של המבקשת. הצעה להסדר מידתי כזה העלתה המבקשת בטיעוניה בפניי. לפי הצעתה, יעיין מומחה מטעם בית המשפט במחברות המעבדה וייקבע אם מחזקות הן את טענות המשיבה. הסדר זה נדמה כהסדר ראוי, שייתכן שיהיה מקום לשוקלו בשלב זה או אחר של ההליך. הערעור מתקבל. חיובה של המבקשת לאפשר למשיבה לעיין במחברות המעבדה יבוטל. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך 10,000 ש"ח. סודיותעיון במסמכיםמסמכיםסוד מסחרי