לפניי תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין, בסך 109,284 ₪. הרקע 1. א. נגד חלק מהנתבעים הוגשה ביום 25/04/95 תביעה כספית ע"י מר צבי לולבי (להלן: "לולבי"). עילת התביעה הייתה הפרת חוזה מכר מקרקעין. תחילת התביעה בת"א (שלום י-ם) 6538/95, וסופה בת"א (מח' י-ם) 1527/97 (להלן: "תביעת לולבי"). ב. בחודש יוני 1996 קיבל על עצמו התובע לייצג את הנתבעים בתביעת לולבי. בעקבות כתב הגנה שהגיש התובע תיקן לולבי את תביעתו, ובין השאר צירף אליה את שאר הנתבעים וביקש לאכוף את הסכם המכר במקרקעין. ג. ההליכים המשפטיים נמשכו בתביעת לולבי כשלוש שנים. 2. ביום 10/04/02 הוגשה התביעה נשוא תיק זה וביום 20/5/02 ניתן פסק דין ע"י כב' השופט נ. סולברג נגד נתבעים 3, 4, ו- 7, שהוזמנו כדין ולא התגוננו. בפסק הדין הם חויבו לשלם את מלוא סכום התביעה, דהיינו 109,284 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה בפועל. 3. לאור האמור, פסק דין זה מתייחס לנתבעים 1, 2, 5, 6, ו-8 בלבד (להלן יקראו הנתבעים הנ"ל: "הנתבעים"). טענות התובע 4. כל הנתבעים פנו אליו וביקשו ממנו לייצגם בתביעת לולבי נגדם. ביום 30/01/97 הוא הגיש בשמם כתב הגנה, ניהל את ההגנה במשך כשלוש שנים, ונדרש לעבודה מרובה. בסיומו של ההליך הניבה עבודתו תוצאות, והתביעה נגדם נדחתה. 5. תחילה הוסכם עם הנתבעים כי שכרו יהיה 40,000 ₪ (10% מסכום התביעה), ובשלב מאוחר יותר, לאחר שהתביעה תוקנה, הוסכם ששכרו יהיה 60,000 ₪. 6. הנתבעים, על אף פניותיו החוזרות ונשנות של התובע, ולמרות הזמן הרב שחלף מאז תחילת ייצוגם, לא שילמו את שכר הטרחה. למרות זאת המשיך התובע לייצגם נאמנה, ועל הצד הטוב ביותר. 7. לפיכך עותר התובע לחייב את הנתבעים, יחד וכל אחד לחוד, בתשלום שכר טרחה בסך 60,000 ₪ בתוספת מע"מ בסך 10,200 ₪ ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מחודש יוני 96' ועד הגשת התביעה, בסך 39,084 ₪. דהיינו, הסכום הכולל שנדרשים הנתבעים לשלם לתובע, יחד וכל אחד לחוד, הוא 109,284 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן הוצאות תביעה ושכ"ט עורך דין. טענות הנתבעים 8. האחראים הבלעדיים כלפי התובע הם הנתבעים 3 ו-4. הם אחראים לכך שהגיש את התביעה, הם אלה שפנו לתובע והתחייבו לשלם לו שכר טרחה. 9. הם עצמם לא פנו לתובע, ולא ביקשו ממנו לייצגם, ולא כרתו עמו הסכם לתשלום שכר טרחה בגין עבודתו במסגרת תיק לולבי. 10. התובע לא פנה אליהם בחמש השנים האחרונות בעניין חובתם או התחייבותם לשלם לו. 11. לכתב התביעה לא צורף הסכם שכר טרחה מחייב, הקובע את מהות היחסים בינם לבין התובע. 12. הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבודה נשוא כתב התביעה (כ-6 שנים) ואי משלוח פנייה או התראה או דרישה מאת התובע לנתבעים, מטילים ספק רב בצדקת התביעה ומעלים שאלות בכל הנוגע לסיבות האמיתיות העומדות מאחורי ההחלטה להגיש את התביעה דווקא ביום 10/04/02. המחלוקת 13. הנתבעים לא כפרו בכך שהתובע פעל בשמם בבית המשפט. השאלה שבמחלוקת היא, אפוא האם הם התחייבו כלפיו בתשלום שכר טרחה. לטענתם, הנתבעים 3 ו-4 בלבד חייבים בשכרו של התובע. הראיות 14. מטעם התביעה העיד התובע בעצמו, ומטעם הנתבעים העידו עורך דין בר-חן ונתבעים 3 ו-6. 15. יצוין, כי אף צד לא צירף את פסק הדין בתביעת לולבי כראיה. עם זאת, נוכח הרלוונטיות של פסק הדין לענייננו, צרפתי אני את פסה"ד לתיק מתוך מאגרי המידע הממוחשבים, זאת כדי ללמוד על חלקם של הנתבעים בתביעת לולבי, שבגינה מבקש התובע שכר טרחה. תביעת לולבי 16. לולבי הגיש את התביעה המקורית נגד נתבעים 3 ו-4 ונגד שני נתבעים נוספים, כתביעה לפיצויים כספיים בגין הפרת חוזה למכירת מקרקעין הידועים כחלקה 39 בגוש 30283 בירושלים (להלן: "חלקה 39"). 17. בתאריך 24/05/95 הגישו הנתבעים באמצעות בא כוחם דאז, עורך דין בר-חן, כתב הגנה, ובעקבותיו הגיש לולבי כתב תביעה מתוקן, ובו טען שהנתבעים התחייבו למכור גם את חלקה 38 בגוש 30276 בירושלים (להלן:"חלקה 38"), אך הפרו את התחייבותם. עורך דין בר-חן העביר את התיק לתובע, שותפו למשרד, והלה הגיש בשם הנתבעים כתב הגנה מתוקן. 18. בעקבות כתב ההגנה המתוקן תיקן לולבי את כתב תביעתו בשלישית. הוא הוסיף לכתב התביעה בקשה לסעד אכיפה (בקשה לביצוע בעין) לגבי חלקה 38, וצירף את הנתבעים נשואי פסק דין זה. בשל שינוי הסעד המבוקש הועברה התביעה לבית המשפט המחוזי. 19. בסיומו של ההליך, לאחר שמיעת הראיות, נדחתה תביעתו של מר לולבי נגד הנתבעים, ללא צו להוצאות. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי הנתבעים לא קיבלו כל סכומי כסף מלולבי ו"הובהר גם כי אלה לא נטלו כל חלק במו"מ עם התובע... ואין בידי לומר כי הפרו חוזה כלשהו כלפיו. מטעמים אלו, דין התביעה כלפיהם, לאחר שנמחק סעד האכיפה, להידחות" (ת.א. 1527/97 (מחוז-י-ם) לולבי נ' מוחמד (עליאן) בן עבד חוסיין חסן ואח' דינים מחוזי, כרך לב(5) 177, 185 - להלן: "פרשת לולבי"). דיון 20. ראשית יצוין, כי אין ספק בלבי שהתובע זכאי לשכר ראוי עבור עבודתו. השאלה שצריכה הכרעה היא אפוא האם זכאי התובע לשכר מהנתבעים? התשובה לשאלה זו היא שלילית, ולהלן נימוקיי: א. היעדר יחסי עורך דין-לקוח בין התובע לנתבעים 21. בהיעדר התייחסות בחוק ובכללי לשכת עורכי הדין להגדרה של יחסי עורך דין - לקוח, יש להיזקק לפסיקה. סוגיה זו נידונה בהרחבה בפסק דינו של כב' השופט ד. לוין בעניין ע"א 37/86 משה לוי ואח' נ' יצחק יחזקאל שרמן ואח' פ"ד מד(4) 446, עמ' 462 סעיף 22, (להלן: "פרשת שרמן"), שם נקבע: "הבסיס העיקרי לחבותו של עורך דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שרותים של עריכת דין, בתמורה לשכר טרחה המשולם לו. יש והסכם זה מועלה על הכתב ויש והוא מוצא ביטויו רק בדברים שבעל פה". בענייננו, בהיעדר הסכם בכתב, יש ללמוד על היחסים בין הצדדים מהנסיבות החיצוניות. 22. בפרשת שרמן הנ"ל, בעמ' 478 בסעיף 47 קבע כב' השופט ד. לוין את הסימנים לקיומם של יחסי עורך דין-לקוח באומרו כך: "... כדי לקבוע כי אמנם קיימים יחסים כאלו, יש לבדוק את מכלול הנסיבות של המקרה, ולשאול: האם הלקוח פנה לעורך הדין בבקשה כי ייצג אותו? האם עורך הדין קבל על עצמו לייצג את הלקוח? האם ניתן לטובת עורך הדין יפוי כח לטפל במקרה הנבדק? האם שולם שכר טרחה עבור הטפול? האם נערכה בין עורך הדין ללקוח ישיבה בה פרט הלקוח בפני עורך הדין את דרישותיו? המערער טוען כי במקרה נשוא הערעור התשובה לכל השאלות הללו היא שלילית, ועל כן יש להסיק מכך כי עורך הדין המאירי לא היה עורך דינו של לוי. גם בנידון דידן, כדי לקבוע שאמנם המאירי ייצג את לוי כלקוח לא די בכך שלוי האמין בכנותו ובדרך פעולתו של המאירי כדי לתלות באימון זה מערכת יחסים וחובות של עורך דין-לקוח. דברים אלה מקובלים עלי" (ההדגשה שלי - י.ב.) . בת"א (מחוזי-ת"א-יפו) 583/98 דורנבאום רחל נ' עורך דין נחום סילביו תק-מח 2002(1) 696, בעמ' 701 (להלן: "פרשת דורנבאום"), הוסיפה כב' השופטת פלפל סימנים נוספים לרשימה שנקבעה בפרשת שרמן: "אין לראות ברשימת המאפיינים לעיל רשימה סגורה או רשימה מחייבת. המאפיינים הללו יכולים לשמש אמצעי עזר ואינדיקציה לשופט בהערכת היחסים המשפטיים בין הצדדים אולם אין הם מהווים תנאי הכרחי או תנאי מספיק להתגבשותם של יחסי עורך דין - לקוח. מאפיינים אפשריים אחרים יכולים להיות: הצורה בה הצדדים ראו או הגדירו את היחסים ביניהם, האם ההקשר של השירות המשפטי היה מקצועי או אחר, משך היחסים בין הצדדים, רמת האינטסיביות של היחסים ועוד" (ההדגשה שלי - י.ב.). ניתוח הראיות 23. בתצהיר עדות ראשית מטעם נתבע 6 נטען כי הנתבעים מעולם לא התחייבו כלפי התובע לשלם לו שכר טרחה. הסיכום לעניין שכר הטרחה נעשה בין התובע לנתבעים 3 ו-4, והם אלו שהתחייבו לשלם. לטענת העד איש לא דיבר עימם אודות שכר טרחה או על כל נושא אחר מלבד החתימה על התצהירים וייפויי הכוח (ר' סעיפים 2-4 לתצהיר). נתבע 3, בתצהירו, תומך בטענות אלו. לטענתו, הוא זה שסיכם עם עורך דין בר-חן את עניין שכר הטרחה והתחייב לפניו, והוא אמר לנתבעים המיוצגים שכל שנדרש מהם הוא לחתום על התצהירים ועל ייפוי הכוח לתובע (סעיפים 2-5 לתצהיר). 24. לעומתם טוען התובע, בתצהיר עדותו, שכל הנתבעים פנו אליו וביקשו ממנו לייצגם, וכי הוא סיכם עימם שישלמו לו 60,000 ₪ שכר טרחה (סעיפים 8-9 לתצהיר). לטענות אלה לא הביא התובע תמיכה כלשהי. 25. יתרה מזו, התובע אישר בעדותו, כי הנתבעים לא נכחו בפגישה שנערכה לסיכום עניין שכר הטרחה שלו וכי מלבדו נכחו בפגישה נתבעים 3 ו-4 ועורך דין בר-חן (עמ' 8 ש' 3-4). נתבע 3 העיד כי הנתבעים הגיעו למשרד התובע כדי לחתום על ייפוי כוח לגבי חלקה 38 (עמ' 10 ש' 17-19). מכאן שטענת הנתבעים כי היו במשרד התובע פעם אחת בלבד, כשבאו לחתום על ייפוי כוח, לא נסתרה. נתבע 3 העיד שהביא את הנתבעים לחתום, כי: "אתם הסברתם לי להביא את שאר היורשים לחתום, כדי שלא יקבלו פסק דין נגדם" (עמ' 10 ש' 26). דהיינו, התובע ועורך דין בר-חן יזמו את הפנייה לנתבעים ולא להפך. 26. עורך דין בר-חן העיד כי הוא זוכר שכל ארבעת האחים היו במשרד התובע, אך אינו זוכר שראה שם את האחיות הנתבעות (עמ' 15 ש' 3-5). על כל פנים הוא לא תמך בגרסתו של התובע במובן זה שהעיד שלא היה עד לסיכום תשלום שכ"ט בין התובע לנתבעים. מן הראוי לציין כי עורך דין בר-חן נוגע בדבר, וגם הוא טרם קיבל שכר טרחה בגין ייצוג נתבעים 3 ו-4 בתביעה נגדם (לפני שהתיק הועבר לתובע). 27. נתבע 6 העיד כי חתם על ייפוי כוח לתובע לצורך מתן עדות (עמ' 16 ש' 4-5). "אני חתמתי רק על עדות. לא חתמתי לו שייצג אותי" (עמ' 16 ש' 12). כשנשאל נתבע 6, מדוע ציין בתצהירו שמעולם לא היה במשרד התובע, השיב כי היה במשרד של עורך דין בר-חן, ולא ידע שזהו גם משרדו של התובע (עמ' 16 ש' 2-3). 28. מן המקובץ עולה כי הנתבעים לא פנו אל התובע בבקשה שייצג אותם, אלא הנתבעים 3-4 פנו לעורך דין בר-חן, והוא זה שהעביר את התיק לתובע. הנתבעים 3-4 הם אלו שפנו לנתבעים המיוצגים בבקשה שיחתמו על ייפוי כוח ותצהיר. כמו כן, לא נערכה ישיבה בין הנתבעים לתובע לסיכום דרישות הצדדים איש מרעהו לרבות שאלת שכר הטרחה. הנתבעים גם לא הגדירו את היחסים בינם לבין התובע כיחסי עורך דין-לקוח והקשר איתו היה קצר והתייחס אך ורק לחתימה על ייפוי כוח ותצהיר לטובת אחיהם, נתבעים 3-4 (ראה פרשות שרמן ודורנבאום הנ"ל). 29. היבט נוסף של מהות היחסים בין הצדדים הוא השאלה על עניינו של מי הגן התובע במישרין לעניין זה ראה ג. קלינג "אתיקה בעריכת דין" (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין - תשס"א-2001), עמ' 148 - להלן: "קלינג"). "נראה שהמבחן בכל המקרים שנדונו ובשכמותם יהיה על עניינו של מי מגן עורך הדין במישרין, ואותו אדם ייחשב כלקוח לצורך כל ענייני האתיקה". במקרה זה, התובע הגן על עניינם של נתבעים 3-4 מפני תביעה שהוגשה במקור נגדם עפ"י התחייבות שיוחסה להם. התובע אישר שידע כל הזמן שלנתבעים אין כל קשר לעסקאות שבגינן הוגשה התביעה, וכי הם לא מכירים את לולבי. הנתבעים אף לא נחקרו בבית המשפט (עמ' 9 ש' 16-21). כאמור, בית המשפט המחוזי, אשר דחה את התביעה נגד הנתבעים, קבע כי הנתבעים לא קיבלו כל סכומי כסף מלולבי, לא נטלו חלק במו"מ עמו, ולכן לא הפרו חוזה כלשהו כלפיו. מכאן שהתובע הגן על נתבעים 3-4 בתביעת לולבי, והנתבעים הוספו כצדדים לתביעה לעניין סעד האכיפה בלבד ומשנמחק סעד זה, נדחתה התביעה כלפיהם. 30. לאור האמור לעיל, אני קובע שלא הוכח שהתקיימו יחסי עורך דין-לקוח בין הנתבעים לבין התובע. ב. העדר הסכם שכר טרחה בכתב 31. אין מחלוקת שהנתבעים לא חתמו על הסכם שכר טרחה עם התובע. לטענת התובע, הסכם שכר הטרחה בינו לבין הנתבעים סוכם בעל פה. אף על פי שאין חובת הסכם כתוב, להסכם הכתוב חשיבות רבה: ראה לדוגמא קלינג, 210. "להסכם שכר טרחה ערוך כהלכה עשויה להיות חשיבות מעבר לעצם קביעת שכר הטרחה. בעריכת ההסכם נקבעת זהותו של הלקוח, וקביעה זו חשובה, בראש ובראשונה, לצורך היכולת לגבות את שכר הטרחה". 32. התובע העיד, כי הוא סיכם על שכר טרחה עם כל האחים, אך לא החתים אותם על הסכם שכר טרחה (עמ' 6 ש' 11-13). הגרסה תמוהה בעיניי. אין ספק שהתובע ידע כי הנתבעים הם לקוחות בעייתיים בנוגע לתשלום שכר טרחה. על כך העיד גם עורך דין ניסים בר-חן, שציין כי כשהעביר את התיק לתובע, הוא אמר לו שסיכם עם הנתבעים 3-4 כי שכר הטרחה יהיה 10% מסכום התביעה. כן הזהיר אותו שנתבעים 3 ו-4 אינם משלמים שכר טרחה ועליו להבטיח שיוכל להיפרע מהם (עמ' 12 ש' 1-3). העד הזה אישר, כי לא ראה את הנתבעים חותמים על הסכם שכר טרחה (עמ' 12 ש' 6-9). התובע אישר שעורך דין בר-חן הזהיר אותו שמדובר בלקוחות "בעייתיים" בעניין תשלום שכר טרחה. הוא גם העיד כי בעקבות האזהרה הוא הסביר לנתבעים 3 ו-4 כי כבר בישיבת הקדם הראשונה עליהם לשלם לו לפחות רבע משכר הטרחה (עמ' 4 ש' 4-8). משלא שילמו לו כמוסכם ביניהם ייתכן שסבר ששכר טרחתו אינו אבוד וישולם לו בסופו של דבר, כפי שהניח עורך דין בר-חן בהסתמכו על עיסקאות שהנתבעים 3 ו- 4 עתידים לבצע (עמ' 13 ש' 9-15). אולם משידע התובע מראש שנתבעים 3 ו- 4 אינם ששים לשלם היה עליו לסכם במפורש (בכתב) עם הנתבעים האחרים את עניין שכר הטרחה. בנסיבות אלה, אין לו אלא להלין על עצמו, על שלא פעל באופן המתבקש כדי להבטיח את תשלום שכרו. לפי ההיגיון הסביר והשכל הישר, עורך דין החושש כי לא יקבל תמורה עבור עבודתו ינקוט צעדים סבירים כדי להבטיח את תשלום שכרו. הצעד הסביר הוא להחתים את הלקוח על הסכם שיהווה ראיה בבית המשפט. 33. אין לי ספק, כי התובע זכאי לתמורה עבור עבודתו, אך אין בפניי ראיה לכך שהנתבעים הם שהתחייבו כלפיו והם אלה שצריכים לשלם את שכרו. ג. עדות יחידה והעדר ראיות 34. מחד, בפניי תצהירים ועדויות מטעם הנתבעים, שלפיהם לא התחייבו לשלם לתובע שכר טרחה מאחר שכל הפרשה באה לעולם בשל מעשיהם ומחדליהם של נתבעים 3 ו-4 בלבד. תצהיריהם של הנתבעים 3 ו-4 תומכים בטענת הנתבעים ומאשרים שהם אלה שהתחייבו לשלם שכר טרחה לתובע, ואילו אחיהם, אחיותיהם ואימם (הנתבעים) לא התחייבו לכך אלא חתמו על תצהירים ועל ייפוי כוח בלבד. 35. לעומתם נמצא תצהיר עדות ראשית ועדות של התובע הטוען, כי סיכם בעל פה עם כל הנתבעים שישלמו לו שכר טרחה בגובה 10% מסכום התביעה. עדות זאת לא נתמכה בראיה חיצונית כלשהי. התובע גם העיד שפנה (בעל-פה) רק לנתבעים 3 ו-4 בדרישה לתשלום החוב (עמ' 6 ש' 11-19). 36. עדות התובע היא, אפוא עדות יחידה. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, קובע כדלקמן: "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (1) ... (2) העדות היא של בעל דין ... (3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד..." במקרה זה, אין לדעתי, מקום להסתפק בעדותו של התובע. 37. התובע העיד כי "בשלב מסוים כל האחים והאחיות הגיעו אלי למשרד.." (עמ' 6 ש' 28-29). טענה זו לא נתמכה ואף נסתרה בתצהירי האחים ובעדויותיהם של נתבעים 3 ו-6. 38. טענות נוספות של התובע נותרו ללא תימוכין או שנסתרו בעדויות הנתבעים. התובע העיד כי סוכם שהוא ינסה למכור את אחת החלקות 38 או 14 או שתיהן, ומהתמורה שתתקבל הוא יקבל את שכר טרחתו (עמ' 6 ש' 24-28). טענה זו לא נתמכה. סביר להניח שסיכום שכזה היה מועלה על הכתב. התובע העיד כי נתבע 6 הבטיח לשלם לו באמצעות שק שיביא מהתחנת דלק שבה עבד (עמ' 6 ש' 19-20), אך נתבע 6 העיד כי מעולם לא הבטיח לתובע שקים כאלה, לכיסוי שכר הטרחה בתיק (עמ' 15 ש' 24-26). 39. מכל האמור לעיל עולה כי טענות התובע, כפי שצוינו בכתב התביעה, לא נתמכו בראיות או בעדויות כלשהן. עדותו נותרה עדות יחידה לעומת עדויותיהם של הנתבעים, ובהתחשב בכך שגם עדויותיהם הם של בעלי עניין מביא אותי הדבר למצב שהן מאיינות אחת את רעותה לכן אינני יכול לקבוע על סמך עדותו בלבד שהנתבעים התחייבו לשלם לו שכר טרחה. אני קובע, אם כן, שהתובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו. ד. חלוף הזמן 40. כאמור, התביעה המקורית בתביעת לולבי, הוגשה ביום 25/04/95. התביעה דנן הוגשה ביום 10/04/02, דהיינו, לאחר 7 שנים. פסק הדין בתיק לולבי ניתן על ידי בית המשפט המחוזי ביום 07/06/99, דהיינו, כ-3 שנים לפני הגשת התביעה דנן. התובע העיד כי ממועד סיום תביעת לולבי בשנת 1998 הוא לא פנה לנתבעים בכתב לתשלום שכר טרחה, אלא פנה, ובעל פה, לנתבעים 3 ו-4 בלבד (עמ' 6 ש' 16-19). שיהוי כה ממושך בתחילת פעולה לגביית שכר מתיישבת יותר עם העובדה שנתבעים 3 ו -4 הם אלה שהתחייבו כלפי התובע לתשלום שכרו. סיכום 41. אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסך 5,000 ₪, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין