1. בפנינו תביעת התובע כנגד הנתבעות לפיה התבקש ביה"ד ליתן פס"ד הצהרתי אשר יקבע כי המשיכו להתקיים יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעות עד ליום 20.3.98 ולפיכך זכאי התובע לתשלום שכר עבודה, תוספות שכר, הפרשות לקופת גמל וביטוח מנהלים, הפרשות לקרן השתלמות, שווי שימוש ברכב, הפרש פיצויי פיטורין ותשלום דמי הבראה עד למועד זה. כמו-כן, נתבקש ביה"ד להצהיר על זכותו של התובע למימוש האופציות הנתבעת 2, אשר הוקצו לו במסגרת עבודתו בנתבעת 1 ותביעתו זו של התובע היא הפלוגתא העיקרית שבפנינו. 2. בנוסף, העלה התובע תביעה לתשלום תמורה כספית, עבור הפטנטים שטען כי פותחו על ידו, תביעה זו נזנחה על ידי התובע כבר בתצהירו ועל כן ביה"ד דוחה על הסף רכיב תביעה זה עוד בטרם הדיון בתיק לגופו. 3. אלו הן עובדות הרלוונטיות בתיק זה כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מתצהירי עדויות הצדדים והמסמכים שנלוו אליהם אשר נפרסו בפנינו: א. התובע הועסק ע"י הנתבעת מס' 1 (להלן הנתבעת) כמהנדס ראשי מחודש דצמבר 1993 ועד חודש ינואר 1998, עת פוטר התובע. ב. EFC (נתבעת 2) נוסדה בשנת 1991 והנה חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסת NASDAQ החל משנת 1994. נתבעת 1 הנה חברת בת של EFC העוסקת בתחום פיתוח טכנולוגי. ג. תנאי עבודתו של התובע נקבעו בשני חוזי עבודה אישיים, הראשון נחתם עם תחילת עבודתו בנתבעת, ההסכם השני נחתם כשנה לאחר תחילת עבודתו וכותרתו "הסכם עבודה-עובד ותיק. ד. החל מינואר 97 שכרו של התובע עמד על סך של 5,500$ לחודש ובנוסף הופרשו עבורו כספים בביטוח מנהלים וקרן השתלמות. התובע קיבל טובות הנאה נוספות מהנתבעת לרבות רכב והוצאות שימוש ברכב, בונוסים והקצאת אופציות לרכישת מניות נתבעת 2. ה. ביום23/11/97, במהלך עבודתו, נתפס גבו התחתון של התובע לאחר הזזת כסא והוא פונה לביתו. עקב הפגיעה שהה התובע בחופשת מחלה. אישור חופשת המחלה נכתב ביום 25.1.98 עבור התקופה 27.11.97 - 31.1.98 (נספח ת/5 לתצהיר התובע). מאוחר יותר עבר התובע אירוע מוחי אשר פגע בזכרונו של התובע שבגינו הוכר כנכה בשיעור מלא. ו. הנתבעת פיתחה טכנולוגיה בנושא ה"רכב החשמלי" בשותפות עם הדואר הגרמני. פרוייקט זה בוטל ובשל כך נאצלה הנתבעת לערוך רה-ארגון ולפטר 59 מעובדיה ביום 27/11/97, ביניהם התובע. ז. עוד בחודש מרץ 1997, הוציאה הנתבעת מכתב לתיוק בלבד בתיק האישי של התובע כדלקמן: "...אתרעה על כוונת פיטורין בשיחה יסודית שנערכה בתחילת השבוע מסר מנחם קורל לבוריס דחוביץ על כוונת החברה לסיים את העסקתו..." (נספח א לכתב ההגנה). ח. הנתבעת הוציאה לתובע מכתב פיטורים, נושא תאריך 27.11.97, אשר נמסר לו בביתו ע"י מנהלת כ"א בנתבעת בשל מחלתו כדלקמן: "...הנדון: הפסקת עבודתך בחברת "דלק חשמלי" בע"מ עם גמר אספקת המצברים לניסוי השגה בגרמניה אנו נאלצים לערוך שינויים ארגוניים בחברה במסגרתם יצומצם מספר העובדים. לפיכך, צר לי להודיע לך על הפסקת העסקתך בחברה בתאריך 6/1/98. שכרך ישולם לך עד למועד זה והוא כולל את תקופת ההודעה המוקדמת..." (נספח ת/7 לתצהיר התובע). ט. התובע פנה לראשונה לנתבעת בבקשה כי תחתום על ט' בל/ 250 -תעודה ראשונה לנפגע בעבודה רק ביום 15.1.98 ובמועד פיטוריו לא היה בידי הנתבעת אישור המחלה ומס' ימי ההיעדרות הצפויים. י. לתובע הוקצו אופציות למניות בנתבעת 2 כדלקמן: (1) ביום 2/1/94 הוקצו לתובע 21,156 אופציות במחיר מימוש של 0.82 $ למניה (להלן אופציה מסדרה 1 -נספח ת/9 לתצהיר התובע) ) מתוכם מימש התובע ביום 1/6/95 7,052 אופציות וביום 26/8/96 5,563 אופציות. לתובע נותרו 8,541 אופציות מסדרה זו. (2) ביום 22/12/94 הוקצו לתובע 20,000 אופציות במחיר מימוש של 5.75$ למניה (להלן אופציות מסדרה 2 - נספח ת/13 לתצהיר התובע) (3) ביום 30/5/95 הוקצו לתובע 5,000 אופציות במחיר מימוש של 7.125$ למניה (להלן אופציות מסדרה 3- נספח ת/14 לתצהיר התובע). (4) ביום 12/11/96 הוקצו 5,000 אופציות במחיר מימוש של 5.875$ למניה (להלן אופציה מסדרה 4 - נספח ת/15 לתצהיר התובע). יא. בהתאם לתכנית האופציות, עת פוטר התובע, חולטו 1,667 אופציות מסדרה 3 וכל כמות האופציות מסדרה 4 ולפיכך במועד פיטוריו זכאי היה התובע ל-31,874 אופציות בלבד. יב. יחד עם הודעת הפיטורים קיבל התובע מכתב נוסף המפרט את זכויותיו של התובע לרבות מס' ימי החופשה שנצברו לזכותו ולפיו עומדות לרשות התובע 31,874 אופציות הניתנות למימוש במשך שנתיים מיום הפסקת עבודתו (6.1.98) במקום שלושה חודשים לפי החוזה המקורי (נספח ת/8 לתצהיר התובע). יג. בעת סיום עבודתו של התובע שילמה הנתבעת את שכרו של התובע בגין חודש ינואר 1998 והוסיפה סכום השווה ל-6,250 דולר כתשלום מראש עבור 5 חודשי יעוץ. כן שילמה הנתבעת פדיון ימי חופשה, פיצויי פיטורים מלאים ושיחררה את כל הכספים בקרנות הפנסיה, הפיצויים וההשתלמות השייכים לתובע. יד. מאז פיטוריו במשך למעלה משנתיים, לא פנה התובע בטענה או דרישה כנגד הנתבעת כנגד הליך הפיטורים או כי מגיעים לו זכויות נוספות, כגון ימי מחלה, חופשה . טו. בחודש יוני 1998 מימש התובע את יתרת 8541 האופציות מסדרה 1 והונפק לו תלוש משכורת חד פעמי בגין מימוש האופציות ומכירתן. לאחר מימוש האופציות נותרו בידיו של התובע 23,333 אופציות מסדרה 2 ו-3 בלבד למימוש עתידי. טז. ביום 11/1/2000 מסר התובע מכתב דרישה למימוש אופציות מהנתבעת מתאריך 10.1.00 בו נאמר כדלקמן: "...הנדון: מימוש אופציות אבקש לממש בזאת 31,874 אופציות העומדות לרשותי ולהפקיד את היתרה לחשבון..." (נספח יב לכתב התביעה). יז. מחיר המניה בשלושת ימי המסחר לאחר מסירת מכתב הדרישה עמד על 5.75$ למניה ואילו מחיר המניה ביום 6.1.00, עמד ע"ס של 3.3125$ למניה. יח. הנתבעת הודיעה לתובע כי התבטלה זכותו למימוש האופציות בשל אי עמידה בתנאי ההסכם והאורכה שניתנה לו: “Dear boris After reviewing your file regarding your options, the extension granted by the company upon your termination ran out before the time of your attempted exercise. I am forced to advise you that you failed to exercise in time, as a result your options expired unexercised” נספח יג לכתב התביעה)) יט. בתיק זה הוגשו מטעם התובע תצהירי התובע ומר קורל ומטעם הנתבעות הוגש תצהיר של מר אביחי שן. בדיונים שהתקיימו בפנינו נחקרו הם על תצהיריהם בשאלות השנויות במחלוקת כפי שיפורטו בהכרעתנו. 4. המחלוקת העיקרית בין הצדדים אשר מהווה בסיס לכל רכיבי תביעה זו היא שאלת מועד פיטוריו של התובע המשליכה על יתר רכיבי תביעתו ובעיקר על תביעת התובע למימוש האופציות. 5. ההכרעה התובע הגיש תביעתו כנגד מעסיקתו הנתבעת 1, וכן כנגד חברת האם נתבעת 2, Electric Fuel corporation אשר העניקה לתובע אופציות למניות בשל היותו עובד הנתבעת 1. התובע אינו מפרט את הנימוקים הדרושים לביסוס תביעתו לצירופה של נתבעת 2 להליך ואינו מעלה כל עילת תביעה כנגדה. התובע אף לא הרים את נטל ההוכחה כי בין התובע לנתבעת 2 התקיימו יחסי עובד מעביד ואף לא דן בכך לכל אורך ניהול תביעתו. על כן, אנו קובעים כי תביעתו של התובע אינה מגלה כל עילה כלפי נתבעת 2 והזיקה היחידה בין נתבעת 2 לתובע הנה הקצאת אופציות של נתבעת 2 באמצעות הנתבעת 1. תביעתו של התובע מתייחסת למערכת יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבעת 1 שהעסיקה אותה ולזכויות הנובעות ממערכת יחסים זו ותו לו. לאור האמור לעיל תביעתו של התובע כנגד נתבעת 2 נדחית. 6. פיטורים ופיטורים בזמן מחלה לפנינו שתי גרסאות באשר לנסיבות פיטורי התובע מעבודתו בנתבעת. מחד, טוען התובע כי הנתבעת החליטה לפטרו עקב מחלתו וההיעדרות הממושכת בגינה. מנגד, טוענת הנתבעת כי פיטורי התובע לא נבעו כלל ועיקר בשל מחלתו אלא עקב ביטול הפרוייקט והליך הרה ארגון שבוצע בעקבות כך ובמסגרתו פוטרו עשרות מעובדיה של הנתבעת. התובע העלה בפנינו טענה כי ביום 27/11/97 עת נודע לנתבעת על חומרת מצבו ועל אפשרות היעדרותו הממושכת של התובע מעבודתו החליטה הנתבעת לפטרו תוך ניצול הליך הפיטורים הרחב שיצא לפועל בדיוק באותו היום. טיעון זה אין בו ממש ולו רק מהתבוננות ברשימת המפוטרים אשר צורפה כנספח טו' לתצהיר הנתבעת, שכן שמו של התובע שזור כמס' 12 ברשימה בין יתר המהנדסים. יתרה מכך, לכשבדקנו את המסמכים הרפואיים שצרף התובע, עולה כי אף התובע עצמו וכל שכן הנתבעת, לא ידעו ביום 27/11/97 את משך תקופת היעדרותו הצפויה של התובע. ביום 27/11/97, היה התובע לראשונה בטיפול רפואי אולם במהלך טיפול זה לא נרשמה לתובע חופשת מחלה כלל וכלל אלא, זו ניתנה רטרואקטיבית רק בחודש ינואר 98 עת ביקר התובע בפעם השלישית במרפאה (נספח ת/5 לתצהיר התובע). התובע עצמו העיד בפנינו כי ידע לראשונה על היעדרותו הממושכת "מיד שעשיתי C.T. וכשנודע לי פריצת דיסק ..." ומתוך אישורי המחלה שהמציא התובע עולה כי רק ביום 7/12/97 עבר התובע בדיקת C.T. , שבה אובחן פריצת דיסק. לא זו אף זו, אישור המחלה ניתן לתובע לראשונה רק בחודש ינואר 98' ובאופן רטרואקטיבי וכך גם יתר האישורים הבאים ולפיכך לא התובע ולא הנתבעת ידעו את משך התקופה הצפויה בה יאלץ התובע להיעדר מעבודתו. כן לא ברור מתי העביר התובע אישורים אלו לנתבעת היות ומכתב סיכום המחלה נכתב ביום 5/3/98 ועל כך העיד מר אביחי שן "על סמך הבנתנו את סיפור התאונה, דברים נעשו בצורה מאוד מוזרה. אתה יכול לראות שהוא הלך לרופא 3 חודשים לאחר שהיה לו. והרופא נתן לו אישור רטרואקטיבי לנובמבר 97'. כאשר האישור הרפואי הראשון שיש לנו הוא ממרץ 98. זה נראה לנו לא סביר". לפיכך, אין כל בסיס לטענת התובע כי הנתבעת ידעה כי התובע יאלץ לשהות ממושכות בביתו ובשל כך החליטה לפטרו. 7. לא זו אף זו, גם אם נלך לשיטתו של התובע ונניח כי התובע פוטר על רקע מחלתו, הלכה ידועה היא כי אין כל מניעה בדין מלפטר עובד בזמן מחלה. התובע אף הוא לא הביא כל סימוכין לכך אלא הציג בפנינו תיאוריה משפטית ולפיה יש להשוות בין הוראות חוק מפורשות האוסרות על פיטורי עובדים ולאמצם במקום בו שתק המחוקק. אין בית דין זה, עושה את תפקידו של המחוקק. ובמקום שבו המחוקק בחר לחוקק מפורשות סייגים לזכויות כך עשה. בכלל ידוע הוא כי מששתק המחוקק במקום אחד ולא בחר להורות על מניעת הזכות, אין ביה"ד יתערב בשיקוליו ואין ביה"ד נוטל לידיו את תפקיד המחוקק. על כן, אין לפרש את שתיקת המחוקק לעניין פיטורים בעת מחלה כלאקונה משפטית שעל ביה"ד למלא בה תוכן שאלה זו עלתה רבות בפסיקה וכבר נפסק לעניין זה, כי אין כל מניעה לפטר עובד תוך כדי מחלה, או תאונת עבודה (עב 1655/99 מינקוב סופיה נ' ק.מ.א כבלים ואלקטרוניקה, נג/1025-3 סלהוב יוסף נ' פוד קלאב שווק (1994) בע"מ) 8. פיטורי צמצום "מול זכות הקניין של המעביד לנהל את מפעלו כראות עיניו ממנה צומחת הפרורוגטיבה הניהולית שלו, עומדת חירות העובד להשתכר בכבוד... והזכות ליהנות מיציר כפיו. קנה המידה לאיזון הראוי הוא קנה המידה של מידתיות. חשיבות האיזון מקבל משנה תוקף דווקא בתקופתנו... איזון ראוי הוא לאפשר למעביד לנהל את מפעלו כראות עיניו אך לתת בידי העובד סעד של ביטול פיטורין כאשר ניהול המפעל מלווה בפיטורין שלא כדין" (ע"א 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור) טוען התובע כי לא היה מקום לפטרו והשיקולים לפטרו במסגרת הליך הרה ארגון היו זרים, לא ראויים ובדרך לא תקינה. גרסת הנתבעת באשר לסיבת פיטורי התובע היא כי החברה עברה תהליך רה ארגון שבמהלכו פוטרו עשרות מעובדיה כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן מדובר בפיטורי צמצום והעיד על כך אף מר קורל, עד התובע, בעצמו "הפיטורין האלה נובעים יותר מאופי הפרוייקט. הפרוייקט עצמו בנוי מקטעי עבודה ובקטע של הבנייה של הרכיבים היה צורך בהרבה עובדים. בבחינה פחות, ולאור קשיים כלכליים פוטרו עובדים...". "על הדרך הראויה, לפיטורים מחמת צמצום, לקחת בחשבון את העובדה שלא מדובר בנימוקי פיטורים התלויים בעובד אינדיבידואלי. פיטורים אלו אינם נוגעים ישירות לתכונותיו האישיות של העובד. לא מדובר בהתנהגות הפוגעת במשמעת, לא מדובר באי התאמה, מדבור בצורך של המעביד לפטר מנימוקים הנוגעים למפעלו ולא מנימוקים הנובעים מאישיותו של העובד... "הצורך עשוי לצמוח ממספר נימוקים: המעביד עשוי להפסיק חלק ממפעלו, אותו חלק בו עבד העובד המועמד לפיטורים. הצורך לצמצם את המפעל מנימוקים כלכליים. דרישה לעשות להבראת מצבו הכלכלי של המפעל... וכיוצא באלו נימוקים התלויים במפעל ולא בעובד ישירות" "שני סוגים של פיטורין שלא כדין עשויים להיות כשמדובר בפיטורין מחמת צמצום. האחד הוא כאשר הדרך בה בוצעו פיטורי הצמצום הייתה לא צודקת ובדרכים לא מקובלות וראויות. דרך שניה היא כאשר המפוטרים נבחרים משיקולים לא ראויים". (ע"א 359/99 לאה לוין נ' רשות השידור) מר אביחי שן העיד בפנינו כי מרבית עבודתו של התובע הייתה פרויקטלית "לפי מיטב ידיעתי הלקוח העיקרי של החברה היה הדואר הגרמני (99%) ולכן התובע עבד רק באותו פרוייקט באותה תקופה". הגם שגרסתו של מר שן מקובלת עלינו ומצאנו אותה אמינה, אף אם נלך לשיטתו של התובע כי עבודתו לא הסתכמה סביב פרוייקט הדואר הרי שכבר נפסק וידוע כי הצורך בפיטורים כלכליים לא נובע ישירות משיקולים התלויים בעובד זה או אחר אלא מדובר בשיקולים מערכתיים הנוגעים למצבו הכלכלי של המפעל. ביטול פרוייקט כה רחב ומשמעותי כפי שעולה מהצגת הדברים אכן מקנה לנתבעת את הזכות לערוך שינויים ארגוניים ובכללם לפטר עובדים. טענת הנתבעת כי נאלצה לפטר עשרות עובדים במסגרת ההליך ובכללם גם עובדים בכירים אף אם ביצעו גם עבודות אחרות מלבד עיסוקם בפרוייקט מקובלת עלינו וזהו טיבו ומשמעותו של הליך רה ארגון. העיד על כך ועל הליך הפיטורים מר שן "מה שמכתיב את הפיטורים זה המצב העסקי של החברה... מנכ"ל החברה... מחליט לקצץ בהוצאות ופונה לראשי המחלקות ועושה אתם ישיבה סגורה ומשם מתחיל התהליך כל מנהל מחלקה מטפל בעובדיו וזה חוזר לפורום מנכ"ל, מנהל כ"א וסמנכ"לים ומגבשים רשימה... זה לא פתרון בי"ס זה תמיד פתרון כואב לעובד ולמעביד כל אדם לגופו זה תהליך שלוקח זמן...." בסתירה לטענת התובע, הנתבעת הציגה בפנינו את רשימת המפוטרים, 60 במספר, מתוכם 13 עובדים בכירים מאוד בפרויקט אשר פוטרו ביחד עם התובע ובכך קעקעה את טענת התובע כי הוא היחיד אשר פוטר מבין בכירי הפרויקט. על כן, ממכלול העדויות והמסמכים, עולה באופן חד משמעי כי הליך הפיטורים ועילת הפיטורים היו תקינים ועל פי כל דין. 9. גם טענתו של התובע כי הליך הפיטורים נעשה לפני שבוטל הפרוייקט באופן רשמי ולכן לא נבע מביטול הפרוייקט דינה להדחות. יפים דבריו של מר שן בעניין זה "לכל פרוייקט ולכל עסק יש תהליך של דעיכה. תהליך הדעיכה של הדואר לקח זמן אבל ידעו שהדבר נגמר... פרוייקט בסדר גודל כזה לא מבוטל מהיום להיום. יש תהליך של האטה שלוקח לפחות שנה אם לא יותר" . 10. בבוחנו את מכלול העובדות כפי שנפרסו בפנינו בתצהירים ובעיקר במהלך החקירות הנגדיות נמצאנו למדים כי התובע העלה בפנינו גרסאות סותרות ואף גרסאות אלה נסתרו שוב ושוב תוך כדי חקירתו הנגדית. התובע טען לפיטורים בחוסר תום לב, אך מאידך מסתבר כי בעת פיטוריו לא העלה כל טענה או דרישה כנגד הנתבעת, כך אף לא במשך שנתיים ימים וטענותיו כנגד הנתבעת עלו לראשונה רק לאחר סירובה של הנתבעת לשלם לו את תמורת האופציות אשר נותרו בידיו. התובע אף טען טענות חלופיות על מנת להשיג את מטרתו ולהגיע למצב כי מועד פיטוריו יהיה במועד מאוחר יותר, אך טענות אלה לא נסמכו על עובדות ובסופו של יום נמצאו כלא נכונות. לא זו אף זו התובע בתביעתו טען כי על הנתבעת לשלם לו על 31,874 אופציות, בעוד כל שנותר בידיו בטרם הגשת התביעה הן 23,333 אופציות, זאת לאחר שמימש חלק מהאופציות ביוני 98'. האם נשכח הדבר מהתובע בעת הגשת כתב תביעתו או בתצהירו? אף עדותו של מר קורל , עד התובע לא תמכה בגרסתו של התובע ועל כן בסופו של ההליך המשפטי הגענו לידי מסקנה כי גרסתו של התובע רצופה בסתירות ובנסיונות להתאים את העובדות לצרכי התביעה. לעומתו הנתבעת, למרות שהביאה לעדות את מנהלה מר שן, אשר לא הכיר את התובע ולא עבד במחיצתו פרס בפנינו את גרסת הנתבעת בהתבסס על מסמכים שתמכו בעובדות שנטענו על ידה ואשר לא עלה בידי התובע לסתור עובדות אלה. לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את גרסת הנתבעת כי פיטורי התובע נעשו במסגרת פיטורי צמצום כאשר הליך הפיטורים ועילת הפיטורים הוכחו ככשרות ותקינות. 11. פיטורים וימי חופשה טענה נוספת שהעלה בפנינו התובע היא כי יש מניעה לפטרו כאשר עומדים לרשותו ימי חופשה לא מנוצלים. טענה זו גם היא אינה מבוססת על פי כל דין ואף התובע לא הביא כל סימוכין לכך. בדקנו ומצאנו כי הנתבעת פעלה לפי הוראות החוק הקובעות כי במקום שעובד חדל לעבוד כאשר ברשותו ימי חופשה לא מנוצלים עליה לפדות ימים אלו בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לו אילו יצא לחופשה. התובע קיבל את פדיון ימי חופשתו כדין ואף במעט יותר. על כן, טענת התובע כי היה על הנתבעת לפטרו לאחר ניצול ימי החופשה אין בה כל ממש ודנה להדחות. 12. ממכלול כל שקבענו לעיל אנו קובעים כי התובע פוטר כדין. מכתב הפיטורים הוצא לתובע ביום 27/11/97 תוך מתן הודעה מוקדמת מעבר לקבוע בדין ובחוזה והחל מיום 6/1/98 הסתיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעות. משקבענו כי התובע פוטר כדין ופיטוריו נכנסו לתוקפם ב-6.1.98, הרי שתביעות התובע להפרשי שכר עבור התקופה של החופשה והמחלה דינן אף הן להדחות. 13. מימוש אופציות בהתאם לתכנית הקצאת אופציות שערכה הנתבעת לרווחת עובדיה הוקצו לתובע אופציות למימוש מניות נתבעת 2 ובעת פיטוריו הודע לתובע על זכאותו ל- 31,874 אופציות. התובע, עם קבלת האופציות חתם על הסכם מימוש האופציות על פיו היה התובע לממש האופציות שבידו תוך 3 חודשים מתאריך הפסקת העבודה. הנתבעת, כמחווה של רצון טוב, עם מכתב הפיטורים, האריכה את תקופת הזכאות למימוש האופציות והעניקה לתובע את האפשרות לממש את האופציות שנותרו בידיו במהלך תקופה של שנתיים מתאריך הפסקת העבודה. כאמור כבר קבענו כי מועד הפסקת העבודה של התובע היה ביום 6/1/98 ולפיכך זכאי היה התובע למימוש האופציות שברשותו עד ליום 6/1/2000, חלף שלושת החודשים שנקבעו בחוזה המקורי. מתן הטבה זו על ידי הנתבעת ניתן לתובע כהטבה וכאות לרצון טוב ובניגוד להסכם. התובע ניצל באופן חלקי ומימש חלק מהאופציות להן היה זכאי בחודש יוני 1998 ובסה"כ 8,541 אופציות ועל כך הונפק לו תלוש משכורת חד פעמי. התובע אף העיד על כך בעדותו: "... וביוני 98 כשנסעתי לאילת התקשר אלי חשב החברה ושאל אותי אם אני רוצה למכור את המניות כי עשו מכירה מרוכזת בחברה ואני אמרתי לו כן... אישרתי למכור את המניות". לפיכך נותרו בידיו של התובע רק 23,333 אופציות למימוש עתידי עד ליום 6/1/2000. למרות זאת, ביום 11/2/2000 פנה התובע למשרדי הנתבעת בבקשה למימוש 31,874 אופציות הגם שהתובע היה זכאי רק ל23,333 אופציות בלבד (נספח יב לכתב התביעה). התובע מסתבר אף ידע כי האופציות אשר עמדו לרשותו פקעו וכך העיד מר קורל : "הוא אמר לי שהוא חרג מהתאריך" ובכל זאת ניסה לממש את האופציות שברשותו. פגם חמור הוא מצד התובע, הן בפנייתו לנתבעת ב 11.10.00 והן בהגשת תביעתו כי מבקש הוא לממש 31,874 אופציות בעוד שנותרו בידיו 23,333 אופציות. יתרה מכך, באותה העת זכותו של התובע למימוש האופציות כבר פקעה. פניית התובע באה 5 ימים לאחר פקיעת האופציות על פי הארכה שניתנה לו. מועד פקיעת האופציות היה ביום 6.1.00 וכמפורט בטבלת השערים שצירפה הנתבעת כנספח כ' לתצהירה עולה כי ביום 6.1.00 לא היה לתובע כל טעם לממש את האופציות שברשותו שכן מחיר המימוש של חלקן היה 5.75$ למניה ושל חלקן 7.125$ למניה ואילו המחיר של המניה כפי שנסחרה בבורסה במועד זה עמד על 3.3125$ למניה ומכאן שביום האחרון שיכול היה התובע לממש את האופציות שבידיו מימושן לא היה כדאי לו, בשל ערך המניה הנמוך. לאור כל האמור, אנו קובעים כי ביום 11/1/2000 לא היו בידי התובע אופציות למימוש. 14. לא זו אף זו, גם אם הנתבעת הייתה מממשת את האופציות ביום דרישת התובע או בכל יום אחר שלאחר מכן באותו השבוע לא היה מקבל התובע כל רווח מאותו מימוש זאת מאחר ובשבוע הדרישה לא עבר שערה של מניית נתבעת 2 את מחיר המימוש המינימלי של האופציות שהחזיק התובע בסמוך לפני שפקעו (כפי שקבענו בסעיף 3 יז' לפס"ד זה). ולפיכך גם מהפן הכלכלי הטהור ממילא לא היה יוצא התובע נשכר ממימוש האופציות. 15. התובע העלה בפנינו טענה נוספת אשר הועלתה לראשונה רק בסיכומיו ולפיה מחלתו מפסיקה את מרוץ הזמן למימוש האופציות. היות וטענה זו הועלתה לראשונה כאמור רק במועד הסיכומים הדבר מהווה הרחבת חזית אסורה ועל כן אין אנו דנים כללי בנכונות טענה זו. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי בדין דחתה הנתבעת את דרישתו של התובע למימוש האופציות. על כן, תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית. 16. הוצאות כמפורט בפסק דין זה לא מצאנו ולו טענה אחת של התובע שדינה להתקבל, ובשל כך לכאורה היה עלינו לפסוק הוצאות ראליות לטובת הנתבעת. למרות זאת, מאחר והתובע בד בבד עם פיטוריו עבר אירוע מוחי, אשר גרם לו לאובדן הזכרון, ואף בשל העובדה כי התרשמנו כי התובע האמין בכל טיעוניו למרות שלא מצאנו להם בסיס כלשהוא בעובדות ובדין, אנו מסתפקים, בתביעה זו, בפסיקת הוצאות סמליות לטובת הנתבעת בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו ע"י התובע בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין. 17. לסיכום: א. התביעה על כל מרכיביה כנגד הנתבעות נדחית. ב. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים. ערעור על פסק דין זה רשאי כל צד להגיש בתוך 30 יום מהמצאתו לצדדים, לבית הדין הארצי. ניתן היום ט"ו בכסלו, תשס"ה (28 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים. מר ניסל, נציג ציבור אורנית אגסי, שופטת מר צדוק, נציג ציבור רפואהפיטורים