קיצור תוחלת חיים בנפגעי חוט שדרה העובדות 1. התובע, גדעון היימן, תושב אילת, יליד 16.11.48 נפגע קשה בתאונת דרכים שארעה ביום 26.9.99 בעת שנהג ברכב מספר 51-494-09, שהיה מבוטח אצל הנתבעת. ממקום התאונה הועבר התובע לבית חולים סורוקה, בבאר - שבע במצב של חוסר הכרה, בדרגה 3, בסולם גלזגו, שהיא הדרגה החמורה ביותר של חוסר הכרה. ב C.T צווארי נתגלה שבר בחוליה C7. למחרת היום חזר התובע להכרה מלאה. פרופ' שדה, המומחה בתחום הנוירולוגי, שמונה על ידי בית המשפט, קבע בחוות דעתו כי התובע סובל מקוודריפלגיה, משותק בגפיו התחתונות עם תנועות פרוקסימליות קלות בגפיו העליונות, אינו שולט על סוגריו, זקוק קבוע לצנטורים ונכותו הנוירולוגית בשעור 100% לפי סעיף 29 (3)ג. התובע אושפז בבית חולים סורוקה עד ליום 26.10.99, הועבר לשיקום לבית חולים לוינשטיין, אושפז עד ליום 2.7.00, והועבר לביתו באילת, שם שוהה עד היום. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי החבות וכל שנותר לדיון הנזק שנגרם לתובע. קצור תוחלת חיים 2. ד"ר פרבר, המומחית מטעם בית המשפט בתחום השיקומי, קבעה בתשובה לשאלות ההבהרה של ב"כ הנתבעים כי "מקובל לחשוב שקיים קיצור בתוחלת החיים אצל נפגעי חוט שדרה צווארי בשעור של כ- 15%". בהמשך מציינת כי לפי הטבלאות שצירפה, בהסתמך על המאמר העדכני של שטראוס, קיים קצור בתוחלת החיים בנפגעים מסוגו של התובע בשעור שנע בין 11.6 עד 9.73 שנים. בהתחשב בעובדה שהנתונים של שטראוס הם עד שנת 96 בעוד התובע נפגע בשנת 99, ומאחר וכל הזמן יש התקדמות בתחום הרפואה המשפיעה על עלייה בתוחלת החיים, ולאור הטיפול המסור לו זוכה התובע, סבור הוא שהקיצור בתוחלת חייו יהיה קטן יותר ויש להעמידו על לא יותר מ- 8 שנים. ד"ר פרבר נחקרה לענין זה על ידי ב"כ הצדדים ולא שינתה מעמדתה כי "הנתונים לגבי קיצור תוחלת החיים נעים בין 9.75 עד 11.6 שנים", וזאת כשהיא מביאה בחשבון את המחקרים השונים בנושא. (פרוט' מיום 12.11.02 עמ' 100 ש' 10 עד 21). בחקירתה ע"י עו"ד לוי התייחסה ספציפית לחלוקה בטבלאות של המחקר של שטראוס ופירטה שבפגיעה בחוליות הצואריות 5 עד 8 תוחלת החיים יורדת ב 11 שנה. (עמ' 116 ש' 22 עד עמ' 117 ש' 117). התובע שייך לקבוצה של נפגעי צוואר זו שכן פגיעתו בחוליות C6 ו C7. (עמ' 117 ש' 6). בהמשך מעידה "לשאלה, האם ברשותי נתונים לגבי הגורמים שבאו לידי ביטוי באותם טבלאות עליהם דיברתי, אני משיבה, שהמחקרים מתייחסים לרמה הכללית של הרפואה, לגבי המחקרים האחרונים, יש לציין שהם בכוונה מוציאים מחשבון תמותה בשנה הראשונה, שגם שם יש השפעה גדולה מאד מהתפתחות הטכניקה הרפואית, כשמדובר על תוחלת החיים, היום מקובל להוציא מחשבון את השנה הראשונה, שבה התמותה גדולה יותר, ולקחת רק החל מהשנה השנייה והלאה. אני לא שקללתי את התוצאות של קיצור תוחלת החיים של התובע, כשכתבתי שזה כ-15% ציינתי שעל פי הספרות, מקובל לחשוב שזה הקיצור אצל נפגעי עמוד שדרה צווארי, והבאתי גם את הנתונים הנוספים המתייחסים לקיצור תוחלת החיים לפי הטבלאות. הכל כמפורט בשאלות לתשובות ההבהרה ששלחתי לעו"ד לוי ב-4/3/02. לשאלה, האם בספרות הרפואית מקובל לחשוב כי קיצור תוחלת החיים של אדם כמו התובע הוא כ-15% אני משיבה, שבערך, כיוון שיש כאלה שזה יותר, ויש כאלה שזה פחות, לכן השתמשתי בטבלאות, שהן פחות או יותר נותנות נתונים יותר מדוייקים, אם אפשר להגיד. לשאלה, האם הנתון של 15% של קיצור תוחלת החיים הוא עכשווי, אני משיבה, זהו נתון המבוסס על מאמרים קודמים. סה"כ הצגתי שישה מאמרים, כאשר הראשון הוא משנת 93' והאחרון הוא משנת 2000, על מנת להראות שאני משתמשת בספרות הקיימת ולוקחת בחשבון גם את הספרות הקודמת, כאשר כל מאמר חדש לא אומר בהכרח על התקדמות בתוחלת החיים, אבל לפחות מבחינה סטטיסטית הוא משתכלל. כמו למשל, שני המאמרים שאנו כל הזמן דנים בהם של סטובר ושל שטראוס. לשאלה, האם כשציינתי את הנתון של 15% שקללתי את אותם נתונים של יותר מ-15% ואלו של פחות מ-15% אני משיבה שלא. ציינתי זאת כי באחד המאמרים זה מופיע, ואנחנו השתמשנו באחוזים האלה הרבה שנים, עד שהופיעו הטבלאות. גם היום אני משתמשת באחוזים, על מנת לתת סדר גודל". (עמ 120 ש'15 עד עמ' 121 ש' 18). בבוא בית המשפט להכריע בקיצור תוחלת חיים לא עומד בפניו מדע מדויק אלא אמדנים וסטטיסטיקות בלבד, כאשר ההתיחסות אינה לתובע אלא לכלל הנפגעים במצבו. אמנם ד"ר פרבר התייחסה בעדותה לחולים שזוכים לטיפול שיכול להאריך את חייהם, אבל סטטיסטית חזרה על אותם נתונים, דהיינו נפגעי עמוד שדרה כמו התובע, קצור תוחלת החיים אצלם הוא בשעור של אחת עשרה שנה, וכך קובעת אני גם לגבי התובע. תוחלת החיים של גבר במדינת ישראל בגילו של התובע, היא 79.7 שנה ובהפחתה של 11 שנה עפ"י קביעתה של ד"ר פרבר תוחלת החיים של התובע היא עד גיל 68.7 שנה (ב"כ הנתבעים נתפס לכלל טעות משטען שתוחלת החיים של גבר יהודי עומדת על 76.8 שכן לא הביא בחשבון את גילו של התובע בעת עריכת החישוב). הפסד השתכרות 3. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע איבד את כושר השתכרותו המלא בעקבות התאונה. טרם התאונה היה התובע בעליו של בית מלאכה לתיקונים ולהשכרה של ציוד לבנין באילת. התובע בחר להציג הכנסותיו משנת 92, שכן בשנים 92-94 הכנסותיו היו ברמה גבוהה אך הלכו ופחתו משמעותית במהלך השנים עד כי בשלוש השנים שקדמו לתאונה השתכר כ-280 ש"ח לחודש בממוצע. הכנסותיו של התובע על פי דוחות מס ההכנסה שהוגשו על ידו היו כדלקמן: (נספח ג לתצהירו של התובע). שנת המס השכר השנתי 1992 53,000 ₪ 1993 66,703 ₪ 1994 77,046 ₪ 1995 41,402 ₪ 1996 47,280 ₪ 1997 1,246 ₪ 1998 7,526 ₪ 1998 (9 ח' עד יום התאונה) 471 ₪ טוענת ב"כ התובע כי הבסיס לחישוב הוא השכר הממוצע במשק משהוכיח התובע את כושר השתכרותו בעבר וזאת גם באין הסבר לירידה הדרסטית בהכנסותיו, שכן בשנת 97 עבד כשכיר, במשך חודשיים והשתכר 5,000 ש"ח לחודש. ושמא גם חשש להפליל עצמו, אלא שכדי שבית המשפט יקבע, שהתובע לא דיווח אמת למס הכנסה יש להניח תשתית ראיתית לכך ובציון השערות בסיכומים לא די, במיוחד שהדבר לא נטען על ידי התובע ולו ברמז. מנגד טוען ב"כ הנתבעים כי יש לחשב את הפסד ההשתכרות על בסיס של של 450 ש"ח לחודש, בהתחשב בעובדה, שטרם התאונה נשוא התביעה, נפגע התובע בשתי תאונות קודמות ונכותו עמדה על כ - 50%, נכות תפקודית ומפאת עיסוקו של התובע היתה לתאונות אלה, שארעו בשנים 1971 ו - 1990, השפעה על תפקודו בעבודה עם עבור השנים והתבגרותו של התובע. לא ניתן כל הסבר לירידה בהכנסותיו של התובע, הוא עצמו בחקירתו לא היה מסוגל ליתן הסבר לכך. הטענה שהתובע תמיד יכול היה בשעת מצוקה אמיתית לעבוד כשכיר, לא הוכחה, שכן בשנת 97 כשמצבו הכלכלי קשה והכנסותיו מהעסק הם בסך 1,246 ש"ח לשנה הוא עובד כשכיר רק חודשיים בלבד, בחודשים אפריל, מאי 97, (נספח ד' לתצהירו של התובע). אין הסבר מדוע עזב עבודתו ומדוע במהלך כל השנים הקשות שלאחר מכן, לא חזר לעבוד כשכיר. בנסיבות אלה לא ניתן לראות אפשרות העסקתו כשכיר כברת ביצוע ולהסתמך עליה כבסיס לחישוב הפסד השתכרות. הבסיס עליו יש לחשב את הפסד ההשתכרות של התובע הוא שכר המינימום במשק, שכן התובע גם במקבלותיו, עקב התאונות הקודמות הוכיח שמסוגל הוא להשתכר. אכן גיל הפרישה מעבודה של עצמאיים אינו תואם את גיל הפרישה של שכירים, למרות המגמה המסתמנת במשק לקבוע את גיל הפרישה ל -67 שנה. התרשמתי מהתובע שהיה ממשיך בעבודתו, כל עוד יתאפשר לו הדבר גם לאחר גיל 65, אך מפאת התאונות הקודמות, היה נאלץ לפרוש מעבודתו בגיל 67 שנה. הפסד ההשתכרות של התובע הוא על בסיס של שכר המינימום במשק העומד על 3,335 ש"ח לחודש ושכר נטו של 2,890.34 ₪, עד הגיע התובע לגיל 67 שנה, כאשר מקדם ההוון הוא 122.8876 ועד תום תוחלת חייו בסך של 355,187 ₪. הפסד השתכרות בעבר 4. מאחר והתובע בכל שנת 99, שנת התאונה השתכר 471 ש"ח אין מקום לפסוק הפסד השתכרות בתקופה של שמונה חודשים לאחר התאונה, והפסד ההשתכרות לגבי העבר לפי שכר מינימום בסך של 3,335 ₪ ובניכוי מס הכנסה סך של 2,890.34 ש"ח יחושב החל מיום 1.6.00 לתקופה של 39 חודש ובסך הכל 112,723 ש"ח, בצירוף ריבית מאמצע התקופה, מיום 1.10.01 ועד היום. עזרת הזולת 5. התובע משותק בארבעת הגפיים, אינו שולט על הסוגרים, סובל מליקויים קוגניטיביים, בעיקר בזכרון, וזקוק לעזרה מלאה בפעולות היום יומיות הפשוטות ביותו לרבות האכלה או שינוי תנוחה ד"ר פרבר, המומחית השיקומית, קבעה שזקוק הוא למטפל במשך 24 שעות ביממה. ד"ר פרבר סבורה שהפתרון האופטימלי, העסקת שלושה מטפלים במשמרות של שמונה שעות האחת, כאשר המטפלים ישראלים, על מנת שהתובע יוכל ליצור קשר עמם. יחד עם זאת ד"ר פרבר אינה שוללת פתרון, לפיו יועסק, עובד זר כמטפל בתובע , כאשר אליו יצטרף עובד ישראלי למשך 10 או 12 שעות, כשמספר השעות הוא פונקציה של סדר היום של התובע. "...8 שעות נראה לי מעט, 12 שעות נראה לי סביר יותר. לא שללתי 10 שעות, זה תלוי בסידורים של המשפחה עצמה.." (עמ' 111 ש' 4 עד ש' 23). בע.א 3375/99 אקסלרוד נגד צור שמיר חברה לביטוח בע"מ פד"י נ' עמ' 450 נקבע שבדרך כלל עדיף להעסיק עובד זר, שעלותו נמוכה יותר, אך גם נקבע שיתכנו יוצאים מן הכלל, ומקרהו של התובע אכן הינו היוצא מן הכלל, בגלל הצורך לא רק בטיפול פיזי אלא על מנת לאפשר לתובע לשוחח עמו, על מנת שיקרא בפניו ספר או עיתון ביום, יום, יסיעו לים ויסיעו ברכב באילת העיר, שכן התובע נפגע קשה פיזית אך הצורך שלו בקשר עם בני אדם לא נפגם ועל אחד המטפלים במסגרת עבודתו יהיה גם לענות על צורך זה. הפתרון הראוי, על מנת לספק את צרכי היום יום של התובע בפן הטיפולי והן את הצורך שלו בתקשורת הוא שילוב של מטפל ישראלי, אשר יעבוד 10 שעות ביום ועובד זר אשר יהיה זמין לכל צרכיו. כן יהיה צורך בעובד נוסף אשר יטפל בתובע כאשר העובד הזר יצא לחופשה, הן בסופי שבוע והן בחגים או יעדר מעבודתו מכל סיבה שהיא שכן התובע אינו יכול להשאר ולו יום אחד ללא מטפל. בפס"ד אקסלרד הנ"ל נקבע על ידי כב' השופט אור בעמ' 458 "..חישוב הפיצויים נעשה לתקופה של עשרות שנים בעתיד ודברים עלולים להשתנות. מנימוקים כאלה ואחרים, קיים חשש שהבאת עובדים זרים לעבודות סיעוד תפסק, אם בכלל ואם לתקופות מסויימות.הנפגע הקשה אינו יכול להמצא ללא סיעוד אפילו לא יום אחד. צריך, על כן, לתת ביטוי לסיכון זה שלא ניתן יהיה להעסיק עובד זר בסיעוד, ובמקרה כזה עלות הסיעוד תגדל. יש גם לקחת בחשבון, שהעלות של העסקת עובד זר, אשר כיום הינה זולה באופן משמעותי מהעסקת עובד ישראלי, תהיה גבוהה יותר. עובד זר, אפילו שבא ארצה במיוחד לסעוד את הנפגע, אינו עובד כל ימות השנה ללא הפוגה. הוא זכאי לחופשת סוף שבוע, לעיתים נמנע ממנו לעבוד מסיבות מחלה, מידי פעם הוא נוסע לחופשה בארצו. צריך, על כן, שיהיה מחליף לעובד כזה באותם זמנים שהוא לא יעבוד, ויש לדאוג למחליף כזה דרך קבע, על כל העלות הכרוכה בהעסקתו, כולל הוצאות נילוות. מחליף כזה יידרש לעיתים גם בתקופות ביניים, כשעובד זר אחד חדל לעבוד וטרם הגיע עובד זר אחר תחתיו." לעובד הזר יש לספק מקום מגורים וגם כלכלה בעת שהותו בבית המטופל. אין מקום לספק כלכלה לעובד הישראלי, שכן אין מצבו של עובד זה שונה מכל עובד אחר ועליו לדאוג לכלכתו. בפס"ד אקסלרד גם נקבע שאין מקום להעסקת העובד באמצעות חברות כח אדם שכן עלותם גבוהה יותר וגם אם מוצדק הדבר בסמוך לשחרור הנפגע לביתו, אין הצדקה לכך לאורך זמן. בפס"ד הנ"ל נקבעה עלות העסקתו של העובד הזר לסך של 12,000 ש"ח כשסכום זה מביא בחשבון את מלוא העלות, לרבות מגורים וכלכלה ולרבות הצורך בעובדים מחליפים בחופשות העובד הזר, והן את תחלופת העובדים הזרים והצורך בהעסקת עובד אחר במקומו בתקופות ביניים, כאשר בית המשפט הביא בחשבון את העובדה שפגועים, במצבו של התובע, אינם יכולים ולו יום אחד להשאר ללא מטפל. לסכום זה יש להוסיף עובד ישראלי ל 10 שעות ליום בעלות של 6,000 ש"ח לחודש על פי אומדן, ובסה"כ עלות עובד זר בצרוף עובד ישראלי למשך היום, סך של 18,000 ש"ח לחודש. (לא מצאתי להצמיד את הסכום שנפסק באקסלרד למדד משהשכר במשק לא עלה, נהפוך הוא.) בגין עזרת הזולת בעתיד לזכות התובע סך של 2,431,159 ₪ עד תום תוחלת חייו לפי מקדם היוון 135.0064. אין מקום לפסוק עזרת אשת התובע לעתיד, משנפסק סכום שמיועד לכסות טיפול בתובע 24 שעות ביממה. עזרת הזולת בעבר 6. התובע עם שיחרורו מבית חולים לוינשטיין, ביום 2.7.00 שוהה בביתו ונעזר בעובדים של חב' כח אדם, תגבור, שכרם נע בין 11,000 ש"ח ל 15,000 ש"ח לחודש ובממוצע סך של 13,000 ש"ח לחודש ולתקןפה של 38 חודש סך של 494,000 ש"ח. בנוסף עזרה גם אשת התובע בטיפול בו, במעבר שבין המטפלים, מעבר לעזרה המושטת על ידי בן משפחה, וסכום זה מוערך על ידי בסך של 1,000 ש"ח לחודש לכל התקופה סך של 38,000 ש"ח. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 2.9.01 ועד התשלום בפועל. עזרת הזולת בעת שהותו של התובע בבית החולים 7. בעת אשפוזו של התובע בבית חולים סורוקה סעדה אותו אשתו במהלך השבוע וחזרה לאילת בסופי שבוע על מנת לנוח ולאגור כח. ( ס' 6 לתצהירה) ובתקופה זו נעדרה מעבודתה. כאשר אושפז התובע בבית לוינשטיין, דאגה שכל יום ישהה מי מבני המשפחה עימו. איש מבני המשפחה לא העיד, ומשכך אין לפסוק בגין עזרה לא ברורה זו. לגבי אשת התובע אני פוסקת סך של 15,000 ש"ח. ניידות 8. לתובע אושר רכב על ידי המוסד לביטוח לאומי רכב מסוג פיאט דוקאטו, בעוד התובע רכש רכב מסוג פורד טרנזיט, ומבקש לחייב הנתבעת בעלות החזקתו של רכב זה, בין היתר בהתחשב בריחוקה של אילת ממרכז הארץ והצורך בנסיעות מרובות. נסיעותיו של התובע לביקורות רפואיות אינן מרובות ומדובר אחת לחצי שנה ולעתים רחוקות נסיעת נופש צפונה. לא הובא בפני כל צורך רפואי או אחר של התובע, שיהא בו כדי להצדיק רכישת הפורד טרנזיט .הפיאט דוקאטו, שאושרה על ידי מל"ל, עונה על כל צרכי התובע, לרבות הכנסת אלונקה לתוכה במידת הצורך. המומחה מטעם הנתבעים קבע העלות החודשית של פיאט דוקאטו בסך של 1,600 ש"ח לחודש, לעומת 2,320 ש"ח לחודש של הפורד טרנזיט. לסכום זה יש להוסיף את הסך של 72 ש"ח לחודש, עלות איתוראן ובסה"כ 1,672 ש"ח, ולמלוא התקופה: 1,672 ש"ח X 165.0664 (ההוון עד תום תוחלת חייו של התובע = 225,831 ₪. לגבי העבר לתקופה של 34 חודש, מאז רכישת הרכב (התובע לא ציין מועד זה, אך הדבר צויין בסיכומי הנתבעות, סעיף 10), לפי 1,672 ש"ח לחודש, סך של 56,848 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.02 ועד התשלום בפועל . אין מקום לפסוק מעבר ל - 1,000 ק"מ לחודש. אילת, עיר מגוריו של התובע אמנם מרוחקת ממרכז הארץ אך מנגד רב נסיעותיו של התובע באילת אינן מרובות, גם אם נוסע הוא כל יום לים. אין גם לפסוק סכום גלובלי בגין הוצאות טיסה של התובע מאילת משלא הונחה התשתית העובדתית בדבר הצורך בכך. דיור 9. התובע מתגורר ביחידת דיור שנבנתה במיוחד עבורו עם שחרורו מבית החולים, כשהיא מותאמת לצרכיו המיוחדים ומכילה גם יחידת דיור למטפל. היחידה נבנתה על פי הנחיות שנתנו לאשת התובע על ידי הצוות המטפל בבית חולים לוינשטיין להתאמת היחידה לצרכיו המיוחדים של התובע. בעקבות הנחיות אלה פנתה אשת התובע לאדריכלית, הסבירה לה את צרכי התובע והיא תכננה יחידת דיור בהתאם להנחיות אלה. (ס' 23, 24 ונספח ה' לתצהירה של אשת התובע). מאחר וביתם של התובעים בנוי משני מפלסים אין לתובע גישה למפלס העליון בו מצוי חדר השינה של אשתו, כן יש לו גישה לסלון ולפינת האוכל. עוד נטען כי היחידה שנבנתה קטנה לצרכי התובע עקב ניצול אחוזי הבניה וקו הבנין, לכן העתירה היא למכירת הדירה הנוכחית על מנת לבנות בית חדש במפלס אחד עם יחידת דיור גדולה יותר לתובע כשעלות ההפרש היא בסך 113,400$. עפ"י חוות דעת המהנדס א. פורת, המומחה מטעם התובעים השטח הבנוי של הדירה הקיימת הוא 131 מ"ר ועוד 28 מ"ר היחידה שנבנתה עבור התובע והמטפל. (נספח ו' לתצהירה של הגב' היימן). עפ"י חוות דעת זו מותר לבניה 200 מ"ר במפלס הקרקע, כך שהטענה של חסר באחוזי בניה אינה מדויקת. גם לא נטען בחוות הדעת שקיימת בעיה של אחוזי בניה או של קו בנין, אבל גם אם קיימת בעיה כזו, הרי שניתן היה לפנות ולבקש הקלה, ורק אז, אם היה סרוב ניתן היה לשקול החלפת הבית. זאת ועוד התוספת נבנתה עפ"י המלצות אנשי מקצוע, עמם התיעצה, כאמור, אשת התובע ועל פיהם נבנתה היחידה ולא ניתן עם החלפת היועצים לשנות הדרישות. הגב' שיפמן, המומחית מטעם התובע לצרכיו בתחום השיקום מציינת בחוות דעתה לדוגמא שלא נראה לה שהמטפל של הלילה ישן עם התובע באותו החדר על ספה, שמטבע הדברים מקטינה את המקום בחדר ושינה משותפת זו פוגעת בפרטיותם הן של התובע והן של המטפל, אלא שנעלם ככל הנראה מעיניה שהדבר לא נעשה מפאת מצוקת הדיור, אלא מפאת העובדה שהתובע זקוק להשגחה תמידית גם בשעות הלילה, ולכן המטפל ישן בחדרו וגם מתעלמת היא מהעובדה שקיים חדר שנועד למטפל, אלא שהוא הושכר לאחר, תמורת תשלום, משלא הועסק מטפל שלן בביתם. אכן ד"ר פרבר המליצה שתתאפשר לתובע גישה לחדר השינה של אשתו באותם מקרים שנבצר ממנה להיפגש עימו בחדרו או בשטחי הבית הנגישים לו, מפאת מחלה או שפרשה מוקדם לחדרה. בהתחשב בכך שמדובר במקרים בודדים ביותר, ולא שמעתי ממי מהעדים שהיה צורך בעבר, לא מצאתי לאמץ זאת, הגם שהדבר ניתן לפתרון על ידי העלאת התובע לחדרה של אשתו באמצעות המטפל, שממילא בלעדיו התובע חסר אונים. בניגוד לד"ר פרבר איני רואה כל מניעה שהמחשב ימצא בחדרו של התובע, במיוחד לאור העובדה שכלל לא ברור אם יוכל ואם יהיה מעונין להפעילו ואם בכלל יצלח הדבר בידיו לאור הפגיעה הקוגנטיבית, וגם כלל לא ברור שלא עדיף לתובע להפעיל המחשב ממיטתו כאשר המסך נישא על מוט. בנסיבות אלה אין מקום לפיצוי התובע בגין החלפת הדיור. יש לפצות התובע בגין עלות הבניה של יחידת הדיור בסכום של 160,000 ש"ח כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ==== ועד התשלום בפועל. יחידת הדיור אכן אינה מכילה מחסן לאחסון הציוד של התובע , כן יש להתאים פתחי הדירה למעבר התובע בנוחות מבלי שיאלץ להשתפשף בקירות ובמשקופים וכן לבנות מחסו לאחסון חפציו משטח ישיבה בגינה וחניה מקורה לרכב. המומחה מטעם התובעים לא פירט עלות נפרדת של מחסן או משטח ישיבה בגינה מכיון שהתמקד בעלות בניה של בית חדש, ולכן נקב במחיר ממוצע, בעוד המומחה מטעם הנתבעים התייחס פרטנית לתוספת הבניה הנדרשת והעריך זאת ב 300 $ למ"ר כשזה כולל קירות וגג, ו 280 $ ללא קירות וגג. עלות התוספת בגין מחסן לפי 4 מ"ר היא בסך 1,200 $, משטח ישיבה בגינה של 8 מ"ר 2,240 $, וחניה מקורה ללא קירות בשטח של 25 מ"ר 7,000 $, סה"כ 10,440 $, ולהרחבת הפתחים יועמד הסכום לדיור על סך של 50,000 ש"ח, בנוסף לסך של 160,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הוצאות מיוחדות בעבר התובעים צרפו קבלות בסכום כולל של 670,120 ש"ח ומבקשים לאשר להם סך של 663,560 ש"ח. סבור ב"כ הנתבעים שלא ניתו לאשר ההוצאות כמקשה אחת אלא אם מאושר אותו פריט נזק, כמו לדוגמא ניידות בעבר, או צריכה מוגברת של חשמל וכו' ואין לי אלא להסכים עימו שכן לא כל הוצאה בגין רכישת חולצה או דלק או שיחת פלאפון ניתו לחייב הנתבעת. יחד עם זאת, יש לאשר הוצאות אשת התובע בגין נסיעות ולינה בתקופה שהיה מאושפז בבתי חולים וסכום זה מוערך על ידי בסך של 25,000 ₪. אביזרים וטיפולים רפואיים 11. תאונת הדרכים הוכרה כתאונה בעבודה וצרכיו הרפואיים של התובע מכוסים על ידי קופת חולים והמוסד לביטוח לאומי, אלא שבמקרים אלה צרכי התובע נקבעים על ידי רופא מוסמך של קופת חולים, ולא על ידי המומחה השיקומי של בית המשפט, ולכן נוצרים פערים שאינם מכוסים על ידי קופת חולים. כמו לדוגמא, טיפולי פיזיוטרפיה, הניתנים לתובע בין פעם לפעמיים בשבוע, בעוד המומחית ממליצה על שלוש פעמים בשבוע. כמו כן הומלץ על ידי המומחית על טיפולי הידרותרפיה. לא ברור אם התובע פנה וביקש טיפול זה או אם קיימת אפשרות למתן טיפול זה באילת. עוד נדרש בפריט זה טיפול נפשי וטיפול מיני, לא הובהר שהתובע פנה וביקש טיפול נפשי ונדחה ולגבי טיפול מיני, ד"ר פרבר המליצה על שיחות מספר ולא מעבר לזה. לכל צרכיו של התובע שאינם מכוסים באמצעות קופת חולים שקיבלה על עצמה את הטיפול בנפגעי עבודה, לרבות טיפולי פיזיוטרפיה מעבר לניתן בקופת חולים, לטיפול הנפשי והיעוץ המיני והאביזרים המתכלים שאינם מסופקים, כמו כיסא נוסף שיאפשר לתובע לשהות בים, הנני קובעת סכום גלובלי של 40,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הוצאות מיזוג אויר 12. המחלוקת בין הצדדים היא אם יש להתקין מזגן מפוצל, כפי שהותקן בביתו של התובע כמוצע על ידי הנתבעים או שני מזגנים כמוצע על ידי התובע, לדירה החדשה שתירכש עבורו. משקבעתי שאין לחייב הנתבעות בגין עלות החלפת הדירות, הפך למעשה הויכוח לתיאורטי בלבד. העלות של הפעלת מזגן מפוצל על פי חוות דעת של מוגילבקין, מטעם הנתבעות , היא בסך 443 ש"ח לחודש, לאחר ניכוי מע"מ, כאשר עלות זו מתייחסת למיזוג היחידה של התובע בלבד ואינה מביאה בחשבון את התוספת של מיזוג שאר שטחי הדירה בהם שוהה התובע מעת לעת. כן אין חוות הדעת מביאה בחשבון את הצורך בחימום המקלחת עבור התובע גם בימי שרב, וגם המומחה מטעם התובע לא התייחס לענין זה. לפיכך יערך התחשיב לפי עלות של 460 ש"ח לחודש ועד תום תוחלת חייו של התובע סך של 62.131 לפי מקדם היוון 135.0664. בגין העבר, לתקופה של 38 חודש ישולם סך 17,480 ש"ח, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.02 ועד התשלום בפועל. הוצאות מוגברות לכביסה, יבוש ורכישת מצעים ובגדים תחתוניים 13. התובע אינו שולט בסוגריו ולמרות שמצנתרים אותו מספר פעמים ביום, מתלכלך הוא לעתים, דבר המצריך כביסה מוגברת ושמוש מוגבר במצעים ובגדים תחתוניים. נטען על ידי התובעים שמופעלות שתי מכונות כביסה ליום 5 ימים בשבוע (ס' 220 לסיכומי התובעים), לעומת שתי מכונות כביסה בשבוע, טרם התאונה. עפ"י חוות דעתו של קצין, מטעם התובעים העלות של הפעלת מכונת כביסה ויבוש היא בסך 11.78 ש"ח, לעומת 9 ש"ח עפ" חוות דעתו של האס, מטעם הנתבעים. ההבדל בחוות הדעת נובע מגישתו של קצין לחשב לפי מכונה בעלות ממוצעת, ולאו דווקא של המכונה הזולה יותר שיכולה ליתן אותו השרות. לגבי העתיד יערך החישוב לפי 8 מכונות כביסה לשבוע (10 מכונות כביסה המופעלות היום לעומת שתי מכונות כביסה, טרם התאונה) בעלות של 10 ש"ח ולחודש בסך כולל של 344 ש"ח ולמלוא התקופה לפי מקדם היוון 135.0664 סך של 46,443 ₪. לגבי העבר, משלא נזקקו למכונת יבוש הפיצוי ינתן רק בגין הכביסה המוגברת ובאין נתונים לגבי החלוקה של הסכומים, הפיצוי יעמוד על סך של 5 ש"ח להפעלה למכונה, ולחודש 172 ש"ח, ובגין 38 חודש סך של 6,536 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.02 ועד התשלום בפועל. בגין בלאי מואץ של בגדים ומצעים סך של 10,000 ש"ח. מחשב ותוכנות 14. ד"ר פרבר המליצה על רכישת מחשב ותוכנות כדי שהתובע יוכל להעסיק את עצמו, מנגד נטען על ידי הנתבעים, כי התובע שלוש שנים בביתו ולא עלה הצורך ברכישת מחשב וספק אם יוכל להפעיל המחשב במצבו, שכן מתעייף הוא מכל דבר, אפילו מאכילה. אכן התובע לא הפעיל מחשב בעבר וספק רב בעיני אם יצלח בהפעלת המחשב בעתיד, בגלל מצבו הרפואי, אך היה וכן יהיה בכך ליתן ולו במעט תוכן וענין לחייו ויפתח בפניו פתח לתקשורת עם העולם. מדובר בעלות שאינה גבוהה ואם תצלח ישונו חייו של התובע ללא הכר. שתי חוות דעת בפני, זו של קצין מטעם התובע בעלות מחשב בסך של 359.15 ש"ח לחודש, הכוללת רכישת מחשב, תוכנות וחיבור לאינטרנט וזו של גב' שעיה, מטעם הנתבעים לה חברה העוסקת במכירת מחשבים כ 16 שנה, להבדיל ממר קצין שכידוע הינו כלכלן בהכשרתו. כאשר בחוות דעתה המחשב והמדפסת משוכללים יותר מזו של קצין. בחוות דעתה ציינה שהעלות היא 300 ש"ח לחודש ובעדותה בבית המשפט הסבירה שהיום עלות נמוכה יותר ב-23$ , אלא שאל לנו לשכוח שאצל הגב' מדובר בעסק גדול שמדובר בעסק, ולא בהכרח יעלה בידי התובע לרכוש מחשב בעלות הנמוכה לפיכך יערך התחשיב, על סמך חוות הדעת של העדה, דהיינו על פי 300 שח לחודש ולכל התקופה סך של 40,520 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף הדרכה של 25 שעות לפי 140 ש"ח לשעה עפ"י חוות דעתה של הגב' שיפמן, בסך של 3,500 ₪ ובסה"כ בגין מחשב 44,020 ₪. כאב וסבל 15. אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע זכאי למלוא הסכום המקסימלי בגין כאב וסבל משנקבעה לו נכות של 100% והוא היה מאושפז כ- 360 יום. הסכום נכון להיום הוא בסך של 165,149.2 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל. ניכויים 16. מהכספים המגיעים לתובע יש לנכות כדלקמן: תשלומים תכופים ששולמו משוערכים להיום ונושאי ריבית . גמלאות המוסד לביטוח לאומי, כמפורט בסעיף טו 2 (ה) לסיכומי הנתבעות בסך של 2,208,113 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.2.03. אין מקום להפחית מניכויי מל"ל את הקיצור בתוחלת חייו של התובע כפי שנקבע בע.א 19/88 פילו ואח' נגד עמוס דינים עליון ל' 811. קיצבת סיעוד מטעם קופת חולים לגבי העבר בסך 5572.8 ש"ח לחודש ולתקופה של 14 חודש סך של 78,019 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.03 ועד התשלום בפועל. קיצבת סיעוד של קופת חולים 16. התובע מקבל החל מחודש יוני 2002 סיעוד מקופת חולים, שישה ימים בשבוע 8 שעות ליום בעלות של 27 ש"ח ליום. אין מחלוקת בין הצדדים שכל עוד הסכום משולם יש לנכותו. הבעיה המתעוררת שאין התחייבות חוזית לשלם הסכום עד תום תוחלת חייו של התובע ולכן עשוי להיגרם עוות דין לתובע אם מלוא הסכום ינוכה מראש וקופת חולים תחדל מהמימון. הסכום אותו יקבל התובע עד תום תוחלת חייו הוא בסך 752,698 ₪ (27ש"ח X 8 שעות X 6 ימים בשבוע X 4.3 X 135.0664). סכום זה יוקפא בחשבון נאמנות משותף של ב"כ הצדדים ויושקע על פי הוראותיהם. אחת לשנה החל מיום 15.9.2004 תיערך בדיקה, אם יתברר שהתובע קיבל את עלות הטיפול הסיעודי במלואו או בחלקו יוחזר לנתבעית מתוך הסכום המופקד הסכום ששולם לתובע ע"י קופת חולים, כולל הפירות היחסיים שנשא סכום זה. היה ולא ישולם הסיעוד או חלקו ישולם הסכום לתובע כולל הפירות שנשא. סיכום: 17. הפסד השתכרות בעתיד 355,187 ₪. הפסד השתכרות בעבר 112,723 ₪. עזרת הזולת בעתיד 2,431,159 ₪. עזרת הזולת בעבר 532,000 ₪. עזרת הזולת בעת שהותו של התובע בבית חולים 15,000 ₪. ניידות 225,831 ₪. ניידות בעבר 56,848 ₪. דיור 210,000 ₪. הוצאות מיוחדות בעבר 25,000 ₪. אביזרים וטיפולים רפואיים 40,000 ₪. הוצאות מיזוג אויר 62,131 ₪. הוצאות מיזוג אויר בעבר 17,480 ₪. הוצאות מוגברות לכביסה ובלאי של בגדים 62,979 ₪. מחשב 44,020 ₪. כאב וסבל 165,149.20 ₪. לסכומים שנפסקו בניכוי מל"ל יתווסף שכ"ט בשיעור של 13% בצירוף מע"מ. קיצור תוחלת חייםתוחלת חיים