החלטה 1. בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד סגן הנשיא י' זפט) מיום 28.8.05 ומיום 30.8.05, בהן נדחתה בקשה מוסכמת שהגיש המבקש לדחיית מועד דיון הוכחות שאמור להיערך ביום 19.9.05. 2. המבקש והמשיב 2 הם הנתבעים בתביעה אזרחית שהגיש המשיב 1 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המבקש והמשיב 2 מתגוררים בארצות הברית והינם דוברי השפה הפרסית. בישיבת קדם משפט, שנערכה בבית משפט קמא (כבוד השופטת ר' לבהר שרון) ביום 3.4.05, ניתן צו בנוגע לסדר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. כמו-כן נקבע יום 19.9.05 כמועד לשמיעת ההוכחות בתיק (ההוכחות אמורות להישמע בפני כבוד השופטת ר' רונן). בנוסף, נתבקשו הצדדים לדאוג להבאת מתורגמן ולוודא הופעתם של כל העדים לדיון האמור. המבקש התעתד להגיע מארצות הברית לדיון בבית המשפט יחד עם בנו, אשר נכלל אף הוא בין העדים מטעם המבקש. ביום 24.7.05 נפגע המבקש בתאונת דרכים. כפועל יוצא מן התאונה ומחמת גילו המתקדם של המבקש, שהינו כבן 83, נאלץ הוא לעבור סידרה של טיפולים וצפויה לו תקופת התאוששות בת מספר חודשים. נוכח האמור, הוגשה לערכאה הדיונית בקשה של המבקש, לה הסכימו בעלי הדין האחרים, לדחיית מועד הדיון לתחילת חודש דצמבר לכל הפחות. הבקשה שוגרה לבית המשפט ביום 23.8.05. היא הגיעה לבית המשפט ביום 28.8.05 ונדחתה בו ביום מן הטעם שאין כל מניעה לשמוע במהלך הדיון הקבוע ליום 19.9.05 את כל העדים, למעט המבקש. ביום 29.8.05 הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה הקודמת. בקשה זו נדחתה אף היא, ביום 30.8.05. הבקשה לרשות ערעור מופנית נגד שתי החלטות אלה. המשיבים מסכימים לבקשה. 3. לטענת המבקש, בשל העובדה שייבצר ממנו להתייצב בבית המשפט לשם מתן עדותו, יתעורר ממילא צורך לקבוע מועד לדיון הוכחות נוסף לכשהוא יחלים. המבקש סבור, כי שומה על בית המשפט למנוע את פיצול הדיון לשניים, הן משיקולי צדק והן במטרה לקדם יעילות דיונית. אם ייערך דיון הוכחות אחד בלבד, כך על פי המבקש, לא יהא צורך בהגעה נוספת של בעלי הדין לבית המשפט, לא יושחת לריק זמן שיפוטי בהתדיינויות מיותרות, יתאפשר למבקש להיות נוכח בעת שיחקרו העדים השונים ולא תימנע מן הצדדים האפשרות להגיע להסדר, שהרי הם יהיו נוכחים יחדיו באולם המשפט. זאת ועוד, אליבא דמבקש, פיצול הדיון כרוך בהוצאות לא מעטות. כך, בנו של המבקש ייאלץ להגיע פעמיים לארץ. תחילה, לשם מתן עדותו שלו ולאחר מכן, בכדי ללוות את המבקש, אשר מפאת גילו ומצבו הבריאותי מתקשה להסתדר בגפו בארץ. כמו-כן, יזדקקו בעלי הדין פעם נוספת לשירותיו של מתורגמן לשפה הפרסית. עוד מצביע המבקש על כך שכל בעלי הדין מסכימים לדחיית הדיון. 4. המקרה דנא מעלה על הפרק את הבעיה הכללית של בקשות לדחיית דיון, במיוחד כאשר הבקשה הינה על דעתם של כל בעלי הדין. תכנון יעיל וראוי של יומן בית המשפט מחייב קביעת מועדי דיון תוך מתן הודעה מספקת מראש לכל המעורבים, בעלי הדין והעדים. יש כמובן לדאוג לכך שיומן המשפטים בכל יום שמיעה יהא מאוזן, על מנת למנוע מצב בו היומן עמוס מידי מצד אחד או דליל מידי מצד שני. דחיות של דיונים מונעות ניצול מיטבי של הזמן השיפוטי, שהינו המשאב היקר ביותר של הרשות השופטת. כמו-כן, יש בדחייתם של דיונים כדי להוסיף נטל מינהלי על מזכירות בית המשפט. הבעיה המרכזית בדחיית דיונים הינה פגיעה ביכולת של בית המשפט לנצל באופן מיטבי את הזמן השיפוטי. בעיה זו מחמירה ככל שהמועד בו מוחלט על דחיית הדיון סמוך למועד שנקבע לשמיעה. ההסבר הוא פשוט: דחייתו של הדיון מותירה "חור" או "חלון" ביום הדיונים, בשל כך שלא ניתן לקבוע תיק אחר תחת התיק שנדחה. כמובן, שאין להסתכל על הבעיה על בסיס פרטני, היינו, לגבי תיק מסוים, אלא כבעיה כללית-מערכתית. במילים אחרות, דחייתם של דיונים גורמת לאובדן זמן שיפוטי. כתוצאה מכך נפגעים מתדיינים אחרים, שניתן היה לשמוע את תיקיהם במועד מוקדם יותר, אלמלא הדחיות המרובות. כלומר, אחת התוצאות של דחיית מועדי דיון הינה התארכות משך הזמן הממוצע החולף מעת הגשתו של הליך ועד לסיומו על דרך מתן פסק דין. מכך עולה, כי לא ניתן לבחון בקשת דחייה ספציפית אך ורק על רקע האינטרסים של בעלי הדין בתיק המסוים, אלא על בית המשפט לשקול אף את האינטרס הקיבוצי של כלל המתדיינים, ולמעשה את האינטרס של כלל הציבור (ע"א 653/80 יצירות ברנע בע"מ נ' דנית חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד לז(1) 802, 804; רע"א 3163/00 סלמאן נ' שוקייר, פ"ד נה(2) 97, 100 (מול האות א'); חוות דעת מס' 5 של נציבות תלונות הציבור על שופטים, דין וחשבון שנתי לשנת 2004, עמ' 112-110 (להלן - חוות דעת מס' 5)). הואיל ולהחלטות בבקשות דחייה יש השלכה מעבר לעניינם הפרטני של בעלי הדין בתיק המסוים, אין ליתן משקל מכריע להסכמת הצדדים, שעה שעל בית המשפט להחליט האם להיעתר לבקשת הדחייה או לדחותה (רע"א 425/98 נקי נ' פרוש (לא פורסם) פיסקה 3; ע"א 3163/00 הנ"ל, עמ' 100 (מול האות ד')). לפיכך, אף אין ליתן משקל יתר להסכמת הצדדים, שעה שעל ערכאת הערעור לשקול בקשת רשות ערעור מוסכמת, המכוונת נגד החלטה של הערכאה הדיונית שלא לדחות מועד דיון (רע"א 425/98 הנ"ל; רע"א 3163/00 הנ"ל; וכן ראו: המ' 282/74 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 477, 482; ב"ש 748/86 ב.ס.ט חברה לעבודות בניה נ' קיבוץ יפעת, פ"ד מ(4) 379, 384). 5. ריבויין של בקשות דחייה והיעתרות להן ביד קלה מביאים לתקלה נוספת. הגורם הקובע את שיבוץ התיקים לשמיעה יוצא מנקודת הנחה שחלקם של התיקים הקבועים ביום מסוים יידחה. לאור הנחה זו, לעתים קרובות נקבעים תיקים רבים יותר מאשר ניתן לשמוע ביום מסוים. אם ההנחה איננה מתממשת לקראת יום הדיונים, אין מנוס לפעמים מאשר לדחות חלק מן התיקים ביוזמת בית המשפט, וזאת קרוב מאד ליום הדיון. אין צורך לומר כי דחיות מן הסוג האמור גורמות, מטבע הדברים, לתסכול אצל בעלי הדין והפרקליטים. ברגע שמספרן של הדחיות יפחת, לא יהא עוד מקום להנחה הנזכרת ולא תהא הצדקה לקבוע לשמיעה ליום מסוים מספר תיקים העולה על יכולת הטיפול. 6. כמובן, שיש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. שיקול מרכזי שעל בית המשפט להביאו בחשבון הינו המועד בו הוגשה בקשת הדחייה. ככל שמועד הגשתה של הבקשה קרוב ליום הדיון, תגבר הנטייה שלא להיעתר לבקשה בשל אובדן הזמן השיפוטי והשיבוש שעלול להיגרם לתיפקוד בית המשפט (ע"א 1/89 אליעז נ' שנדור, פ"ד מד(4) 42, 43 (מול האות ה'); חוות דעת מס' 5, סעיף 5(ה)). בצד השיקול האמור, יש לבחון את עילת הבקשה. ברור, כי לעיתים תתקיימנה נסיבות שבגינן לא יהיה מנוס מדחיית הדיון, אף שהבקשה מוגשת קרוב מאד ליום הדיון. למשל, אם חס וחלילה חלה פרקליטו של אחד מבעלי הדין באופן פתאומי ואין אפשרות שעורך דין אחר יתייצב במקומו (וכן, ראו ע"א 653/80, בעמ' 805-804; חוות דעת מס' 5, סעיף 5(ב)). בצד אלה, על בית המשפט לשקול אף אפשרויות ביניים, על פיהן הדיון לא יידחה אך תהא התחשבות בעניינו של בעל הדין שעילת הדחייה נוגעת לו. המקרה הנוכחי הינו דוגמא לכך, כפי שיוסבר בהמשך. 7. על בסיס העקרונות האמורים עלינו לבחון את נתוני המקרה שבא בפני בית המשפט המחוזי. נציין, כי המבקש מיוצג בכל ההליכים על ידי פרקליט. משקלם היחסי של השיקולים היה משתנה אלמלא היה המבקש מיוצג. מתברר, כי המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 24.7.05. כזכור, מועד ההוכחות הוא יום 19.9.05. בקשת הדחייה המוסכמת הגיעה לבית המשפט ביום 28.8.05. אין הסבר בבקשה מדוע חלפו מספר שבועות מיום האירוע המצער ועד ליום הגשת הבקשה. בהתחשב במועד הגשתה של הבקשה, נראה שלא ניתן לנצל כהלכה את הזמן השיפוטי שהיה מתפנה אילו נתקבלה בקשת הדחייה. האם מתקבל על הדעת שבעלי דין בתיק אחר שתלוי בבית המשפט יזומנו לישיבת הוכחות שלושה שבועות לפני מועד השמיעה, כאשר אין מדובר במקרה מיוחד? יש להניח, שהפרקליטים בתיק האחר יאמרו כי אין באפשרותם להתכונן כהלכה לדיון, וכי אין ביכולתם להבטיח את התייצבותם של העדים. כמו כן, ייתכן שלעורכי הדין קבועים דיונים בתיקים אחרים שנקבעו מזה זמן למועד המסוים לו הוזמנו בהתראה קצרה. זאת ועוד, במקרה הנוכחי ניתן לנצל את הישיבה הקבועה ליום 19.9.05 לשמיעת כל הראיות, פרט לעדותו של המבקש (ופרט, אולי, לעדות בנו שאף הוא אמור להגיע מארצות הברית). ואכן, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 28.8.05 הוא הצביע על אפשרות זו. הדרך האמורה תוביל אמנם לקביעת ישיבה נוספת במועד אחר. אולם, אותה ישיבה נוספת תהא קצרה יותר מאשר ישיבה בה יישמעו כל העדים. אין להכחיש, כי פיצול הדיון לשתי ישיבות אינו בגדר אפשרות אופטימלית, שכן עדיף לסיים דיון הוכחות בישיבה אחת, אם הדבר אך ניתן. ברם, בנסיבות המתוארות המהלך עליו הצביע בית משפט קמא בהחלטתו הראשונה הוא הרע במיעוטו. 8. אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הבקשה. בקשה מוסכמתדחיית מועד דיוןמועד דיוןדיון