החלטה 1. לפניי בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן בתובענה שהגישו המשיבים. 2. המשיבה, נשואה זנקס ניירות ערך בע"מ (להלן: "נשואה"), הגישה כנגד המבקשים, בני הזוג אמיר (להלן: "אמיר") תובענה כספית על סך 2,717,988 ש"ח. בכתב התביעה נטען כי אמיר פתחו חשבון ניירות ערך בניהול עצמי מס' 33101 אצל נשואה. כמו כן ניתן להם אשראי לרכישת ניירות ערך. בשלב מסויים נוצרה בחשבונם של אמיר יתרת חובה. אמיר לא סילקו את חובם והוגשה נגדם תובענה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בתל אביב. במהלך הדיונים בתובענה זו הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין. בין היתר קבע ההסכם כדלקמן: "2. אמיר מצהירים ומאשרים כי נכון ליום החתימה על הסכם זה עומד "חובם" לנשואה על סך 216,000 ש"ח וכי סכום חוב זה עשוי להשתנות בהתאם לתנודות השוק ובהתאם להוראות ניהול החשבון שינתנו ע"י אמיר (להלן: "החוב הנטען"). 3. אמיר מתחייבים כי עד ולא יאוחר מתום חודש דצמבר 2000 בכל מועד לפי שקול דעת בא כח אמיר ... יפרעו את חובם הנטען לנשואה כפי שיהיה באותה העת אם יהא חוב ...". מכתב התביעה עולה כי חרף הגיע המועד הנקוב בהסכם הפשרה, ה- 31.12.2000, לא פרעו אמיר את חובם וכל נסיונותיה של נשואה לגבות את החוב עלו בתוהו. לפיכך הגישה נשואה את התובענה הנוכחית בסדר דין מקוצר. נכון ליום 31.12.2000 עמד חובם של אמיר לנשואה על סך 2,407,924 ש"ח. נכון למועד הגשת התובענה הנוכחית סכום זה עומד על 2,717,988 ש"ח. 3. ביום 24.04.2001 הגישו אמיר בקשתם למחיקת כותרת, ולחלופין, למתן רשות להתגונן. דיון ומסקנות 4. עיינתי בבקשתם של אמיר, בסיכומיהם ובתשובתם לסיכומי נשואה. אמיר הציגו בפניי טענות רבות ובאריכות יתרה. לצורך הכרעה בבקשתם, אתייחס תחילה לטענת מעשה בית דין. אין חולק כי הסכסוך בין הצדדים הסתיים בהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של החלטה. אמיר טוענים כי עקב החלטה זו חל בין הצדדים מעשה בית דין ואין לשוב ולדון בסכסוך. לשיטתם, אם ישנו קושי בגביית החוב, על נשואה לנקוט בהליך שנועד לביצוע פסק הדין, ולא להגיש תביעה חוזרת בגין אותה עילה, שכבר נדונה. 5. גם נשואה עצמה אישרה כי בין הצדדים קיים מעשה בית דין. למעשה, היא מבססת עליו את תביעתה. כך למשל בסיכומי התשובה שלה, מבהירה נשואה כדלקמן (סעיפים 15-16): "דא עקא ואף עם חלוף שלושה חודשים ממכתבו של בא כח המבקשים כאמור לא עשו המבקשים ולו צעד אחד לקראת פרעונו של חובם כלפי המשיבה על פי הסדר הפשרה. למשיבה לא נותרה אם כן, אלא להגיש כתב תביעה נוסף נגד המבקשים בסדר דין מקוצר, בהיותה נסמכת על מסמך אחד - הסדר הפשרה אשר נחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין" (ההדגשה במקור - י.ש.). בעמ' 2 לסיכומיה נאמר כדלקמן: "המבקשים בסיכומיהם משקיעים את מלוא מרצם בהעלאת טענות שונות, אולם חמקה מעיניהם עילת התביעה של המשיבה המבוססת על הסדר הפשרה אשר קיבלת תוקף של פסק דין... משלא קיימו המבקשים את פסק הדין, קיימת למשיבה זכות להגיש תביעה חדשה על יסוד העילה שהקים פסק הדין... בפני המשיבה עמדה הברירה היחידה - להגיש תביעה על עילת פסק הדין שניתן בהסכמה" (ההדגשה שלי -י.ש.). 6. לא ברור מדוע טורחת נשואה להגיש תובענה נוספת באותה עילה, שעה שהיא אוחזת בפסק דין המחייב את אמיר לשלם לה את חובם, כפי שהיה ביום 31.12.2000. לעניין זה פסק הדין אשר ניתן בהסכמה הוא ככל פסק דין אחר המשמש מניעות לעתיד לבוא, והוא בר הוצאה לפועל (ראה: ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995) בעמ' 786 ; ד"ר נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (הוצאת רמות, תשנ"א), בעמ' 330). כאשר מדובר בהפרת הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין - עליו נאמר כי הוא פסק דין לכל דבר ועניין - ינקוט המבקש בצעדים לאכיפת קיום ההסכם בהליכי הוצאה לפועל. אמנם, ייתכנו מצבים בהם לא ניתן לאכוף פסק דין בהליכי הוצאה לפועל או בזיון בית המשפט, כאשר דרך זו אינה יעילה או אינה מעשית. במקרה כזה, לא מן הנמנע שבעל דין הטוען לאי קיום פסק הדין יוכל להגיש תביעה חדשה על יסוד העילה שהקים פסק הדין. ראה ע"א 7224/96 פיליפ נ' פיליפ, תק-על 97(3) 38: "לפני שיזקק לגוף טענותיהם של בעלי הדין שומה, לדעתנו, על בית משפט קמא לדון בשתי שאלות מרכזיות... האם ובאיזו מידה רשאית המשיבה להגיש תובענה על יסוד חיובי ההסכם שאושר בפסק הדין או שמא חייבת היא לממש את חיובי ההסכם, כולם או מקצתם, בלשכת ההוצאה לפועל". (ראה גם: ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689, 700). יש לבחון כל מקרה לגופו. בדרך כלל יש לפנות תחילה ללשכת ההוצאה לפועל על מנת לממש חיובים כספיים. רק כאשר מתברר כי אין כל טעם בפנייה ללשכת ההוצאה לפועל, אשר לא תוכל להוציא לפועל את ההסכם, עשוי הדבר להצדיק הגשת תביעה לבית המשפט לאכיפת ההסכם. כאשר מדובר בהסכם פשרה מסובך ומורכב שאינו ברור דיו, הדרך המועדפת היא לפנות לבית המשפט. לא ניתן לצפות מראש ההוצאה לפועל לנהל התדיינות ממושכת להכרעה במחלוקות. עמד על הדברים כבוד השופט בך בע"א 1193/93 תשלו"ז השקעות בע"מ נ' עזבון המנוח מיכאל, תק-על 96(2) 1157, בעמ' 1159: "אכן מקום שפשרה אינה מסויימת דיה, אם כיון שאינה מפרשת סכום, ואם מאחר שלא עולה ממנה דרך מוסכמת להסדרת הסכסוך שבין הצדדים באורח סופי, הרי לא ניתן להביא לביצועה בדרך של הוצאה לפועל. ובכל אופן, אם הופרה פשרה מוסכמת או אז מתהווה עילה חדשה אותה אפשר להביא בפני בית משפט מוסמך". וכן כבוד הנשיא השופט זיילר בע"א (י-ם) 4359/97 עמותת שוחרי המכללה לחינוך נ' האגודה למען בית המדרש למורים תק-מח 98(1) 1215, בעמ' 1219: "...יש הסכמים שקיבלו אמנם תוקף של פסק-דין, ואולם שאופיים, תוכנם, אי בהירותם, או סיבות אחרות, הופכות אותם לכאלו שאינם ניתנים להוצאה לפועל על-ידי העברה ישירה מקנקן של פסק-דין לקנקן של הוצאה לפועל... ראוי להדגיש שמקרים אלו הם החריגים, והכלל הוא שפסקי דין ניתנים לאכיפה בהצל"פ. פועל יוצא מכך הוא שהוצאת פסקי דין מתחום "שליטת" הוצל"פ צריכה להעשות לאחר בחינה מדוקדקת של טיב ההתחייבויות הכלולות בהסכם אותו מבקשים לאכוף בדרך של הוצל"פ". 7. במקרה דנן, מדובר בהסכם פשרה שהחיוב בו ברור וקל לחישוב. חובם של אמיר לנשואה הוא יתרת החובה שהייתה קיימת בחשבונם ביום 31.12.2000. כנטען בכתב התביעה סכום זה עמד על סך 2,407,924 ש"ח. גם בהעדר קביעה בהסכם באשר לשיעורי הריבית, ניתן להשלים עניין זה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961. פשטות החישוב היא זו שאפשרה מלכתחילה הגשת התובענה הראשונה בסדר דין מקוצר. בכתב התביעה נשואה לא ציינה כי פתחה בהליכי גבייה כנגד אמיר בהוצאה לפועל. היא גם לא טענה שהליכים אלה אינם ניתנים לביצוע בשל מורכבותו של הסכם הפשרה. לפיכך, אפילו צודקת נשואה בטענתה כי על אמיר לפרוע את חובם, יש למצות תחילה את ההליכים לביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל. סיכום 8. אשר על כן הוחלט כדלקמן: א. בשלב זה התביעה נמחקת. ב. נשואה - המשיבה, תשא בהוצאות הבקשה בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ. בקשת רשות להתגונןמחיקת כותרת