1. התובע, נגר במקצועו נפגע בתאונה ביום 3.3.97, משנחתך ממשור, במהלך עיסוקו במשלח ידו, ונגרמה לו פגיעה קשה בכף ידו השמאלית, לרבות קטיעה של שלוש אצבעות.   2. הנתבע דחה את התביעה לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה האמורה, בהסתמך על סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה- 1995 (להלן - "החוק"), בטענה שבעת התאונה התובע לא היה רשום במוסד כעובד עצמאי ולא עשה את המוטל עליו כדי להרשם.   3. עובדות הרקע שלהלן, אינן שנויות במחלוקת: (1) התובע, יליד 1956, תושב כפר מזרעה, נגר במקצועו, עבד כשכיר במפעל לייצור מטבחים ורהיטים של "רהיטי רגבה (1974)", עד סוף דצמבר 1996 (לפי אישור המפעל, הוא עבד ב"רגבה" מ- 17.5.90 עד 31.12.96).   (2) לקראת תחילת שנת 1997 החליט התובע להקים עסק עצמאי, בענף הרהיטים, ולשם כך התפטר ממקום עבודתו ב"רגבה". לדברי התובע, הנאמנים עלינו, "בפעם הראשונה בחיי אני משנה את מעמדי משכיר לעצמאי, שעה שאין לי כל ידיעה כיצד עושים זאת".   (3) את הפעולות שעשה, במסגרת ההכנות להקמת העסק, תיאר התובע בתצהירו: ”…התחלתי לבדוק האפשרויות העומדות בפני, ובמקביל חיפשתי מקום לשכור, על מנת להתחיל עסק משלי. כחלק מאותה התארגנות פניתי ליועץ מס מוסמך, מר מוחמד עבאס, על מנת שיטפל, בשמי ובמקומי בפתיחת תיק כעצמאי בשלטונות, שכן אין לי ידיעה בתחום ועל כן סמכתי באופן עיוור על היועץ המוסמך, שהוא איש מקצוע".   (4) לדברי התובע, וגם על כך אין מחלוקת, הוא פנה ליועץ המס בחודש ינואר 1997, ובמקביל השלים את "ההכנות בשטח" לפתיחת העסק.   (5) יועץ המס הסביר לתובע, כבר בינואר 1997, את הצעדים הפורמליים שהוא חייב לנקוט בהם, על פי החוק, בהקמת עסק עצמאי, כפי שהעיד מוחמד עבאס (להלן - "יועץ המס"): ”ש. מהי הפרצדורה שאתה צריך לעשות לגבי אדם שרוצה להקים עסק? ת. צריך להסביר לו מה עליו לעשות מבחינת פתיחת תיקים וניהול ספרים. אם בא אדם ואף פעם לא היה עצמאי, ואין לו תיקים, אני מסביר לו שאנחנו צריכים לפתוח תיק במס הכנסה, במע"מ ובמוסד לביטוח לאומי. במידה והוא מתכוון להעסיק עובדים - הוא צריך לפתוח תיק מעביד במס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי".   יתר על כן, יועץ המס, המכיר את דרישות החוק לגבי חובת רישום ודיווח החלה על עצמאי, הן ברשויות המס והן במוסד לביטוח לאומי, העיד בפנינו כי הוא נוהג להסביר ללקוח את החובה לפתוח תיק ולדווח למוסד לביטוח לאומי על פתיחת עסק עצמאי, ואת המשמעות של אי דיווח, כפי שעשה גם במקרה של התובע, כדבריו (בעמ' 12): ”אני לא זוכר מתי ישבתי איתו, אבל כעקרון כשאדם בא לפתוח תיק, אני מסביר לו מה משמעות הביטוח, ומתי מתחיל הביטוח. נכון שהוא פנה אלי לפני שנפתח התיק במע"מ. ש. כלומר, בינואר הוא היה אצלך, הסברת לו במה הוא מבוטח אז בביטוח לאומי? ת. בוודאי. ברגע שאני מתחיל למלא לו טפסים למע"מ, ומקבל אישור, אני מסביר לו שהוא יכול להוציא חשבוניות. ואני מסביר לו שברגע שהוא פותח תיק במל"ל, הוא מבוטח ושעד אז הוא לא מבוטח.."     (6) יועץ המס הכין את המסמכים הדרושים לצורך פתיחת התיק במע"מ, דיווח על פתיחת העסק העצמאי במע"מ, ואכן ביום 21.1.97 נרשם התובע במע"מ כעוסק מורשה (מספר עוסק 054394952 - ראה אישור מע"מ נספח א' לתצהיר התובע).   (7) אין מחלוקת כי התובע עבד במסגרת העסק העצמאי, כבר בינואר 1997, וגם הוציא ללקוחותיו חשבוניות מס, על פי מספר עוסק המורשה הנ"ל (ראה החשבוניות שהוצאו על ידי התובע בינואר ובפברואר 1997, בשם העסק "נגריית עומר").   (8) אין מחלוקת כי המוסד לביטוח לאומי לא קיבל דיווח על פתיחת עסק עצמאי של התובע - אלא רק ב-9.3.97, הגם שיועץ המס טוען כי שלח את טפסי הדיווח למוסד לביטוח לאומי, בדואר, ביום 2.3.97.   (9) ביום 3.3.97, תוך כדי עבודתו בנגריה, כאמור לעיל, נחתך התובע ממשור, ונגרמה לו פגיעה קשה בכף יד שמאל.   4. לצורך שלמות התמונה, נזכיר כי במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין, הגיש התובע לנתבע בקשה להענקה (במקום גימלת נפגעי עבודה) לפי תקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק) תשנ"ה- 1975, הגם שב"כ התובע הדגיש, בצורה נחרצת, כי התובע עומד על הטענה שהוא נרשם ו/או "עשה את המוטל עליו כדי להרשם" כעובד עצמאי. משנדחתה הבקשה להענקה מטעמי צדק - חזר התובע לדרישה המקורית, לתשלום דמי פגיעה וגימלאות לנפגע בעבודה, ולא הזכיר עוד בסיכומיו את הבקשה להענקה מטעמי צדק.   השאלה העומדת בפנינו לדיון היא, אפוא, אחת: האם במועד התאונה התובע היה רשום אצל הנתבע כעובד עצמאי או "עשה את המוטל עליו כדי להרשם", כנדרש לפי סעיף 77(א) לחוק, כתנאי לזכאות לגימלה לנפגע בעבודה.         5. הוראות החוק הרלבנטיות "עובד עצמאי", כהגדרתו במועד הרלבנטי לתביעה - הוגדר בסעיף 1 לחוק (לפני תיקון מס' 16): ”עובד עצמאי", לעניין שנת מס פלונית או חלק ממנה - מי שעסק אותה תקופה במשלח ידו, שלא כעובד, לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו היא לפחות הסכום הקבוע בלוח א'. לעניין זה רשאי השר לקבוע…"   סעיף 77(א) חובת הרישום חלה על עובד עצמאי, ומהווה תנאי לקבלת גימלה לפי פרק ה' לחוק (ביטוח נפגעי עבודה) כאמור בסעיף 77(א): ”לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי, או שעשה את המוטל עליו כדי להרשם".   הרישום כעובד עצמאי בביטוח לאומי, נעשה באחת מהדרכים הבאות, שנקבעו בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (רישום) תשכ"ג- 1963 (להלן - "התקנות"): תקנה 2 "לעניין הסעיפים 24 ו- 24(ב) לחוק (סעיף 77 לנוסח האחרון) יראו עובד עצמאי או עובד לשעה כאמור בתקנה 1(2) כרשום, אם עשה אחד מאלה: (1) נרשם במוסד על ידי מילוי טופס כאמור בתקנה 9; (2) הגיש דין-וחשבון ממנו נובע כי המבוטח הינו עובד עצמאי או עובד לשעה, הכל לפי העניין; (3) שילם בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה כל דמי הביטוח, לפי פרטים 2 ו- 6 בלוח י' לחוק, והתשלום נעשה בציון שמו, מענו ומספר תעודת הזהות של המבוטח במירשם התושבים.   בקשה לרישום כעובד עצמאי, על פי הטופס המיועד לכך, כאמור בתקנה 9 לתקנות הנ"ל, ניתן להגיש למוסד גם בדואר. בקשה שנשלחה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הוגשה ביום המסירה לדואר, כאמור בתקנה 10: ”הוגשה בקשה כאמור בתקנה 9 על ידי משלוח בדואר רשום, יראו לכאורה כאילו הוגשה למוסד בשעה 24.00, של יום המסירה לדואר".   אין בחוק הוראה דומה, לגבי משלוח בדואר רגיל.   6. דיון והכרעה: על העובדות הצריכות לעניין העידו בפני התובע, שנחקר על תצהירו, ויועץ המס, מוחמד עבאס. מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור של רכזת הגבייה בסניף המוסד בנהריה, גב' דלית אביטן, והעידה גב' סימונה מזרחי, מנהלת תחום גביה בסניף האמור (אשר העידה במקום גב' אביטן, שהיתה בחופשת לידה במועד הדיון). מששקלתי את העדויות, ונתתי דעתי לכל המסמכים שהגישו הצדדים כראיה, הגעתי למסקנה כי הדין במקרה זה עם הנתבע, משמע שבמועד התאונה (3.3.97), התובע לא היה רשום כעובד עצמאי במוסד לביטוח לאומי וגם לא "עשה את המוטל עליו כדי להרשם", כמשמעו בסעיף 77(א) לחוק, כפי שאפרט להלן.   (1) הדרישה לרישום עובד עצמאי, כתנאי מוקדם לקבלת דמי פגיעה ושאר גימלאות נפגעי עבודה, נקבעה, כאמור, בחוק, והיא נובעת מהתכלית הסוציאלית של החוק, כפי שנאמר בדב"ע נה/37-0 ראייד פאלח נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח, 276 (בדברים שהובאו גם מתוך פסיקה קודמת): ”מטרת הצורך ברישום של עובד עצמאי לפי סעיף 33(א) לחוק (77(א) לפי הנוסח המשולב האחרון - נ.ו), כתנאי מוקדם לקבלת גימלה של נפגע בעבודה, היא "למען תהא בידי המוסד תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו, ולמען יוכל המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו. אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד..."   ראה גם דעת הרוב בעב"ל 55/96 יעקב עגם נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג(23)31, בדברי כב' השופט פליטמן על תכלית החוק: "על פי סעיף 77 לחוק - תנאי לתשלום גימלת נפגעי עבודה לעובד עצמאי הינו - "שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם". תכלית אותה הוראה מחייבת הרישום הינה - חיובו של המבוטח, העובד העצמאי, בתשלום דמי הביטוח. חוק הביטוח הלאומי הוא החוק הסוציאלי העיקרי בתחיקתנו; תכליתו - "חלוקת הגימלאות לסוגיהן על פי קריטריונים סוציאליים לאותם נזקקים בחברתנו כנכה, הזקן, הילד, המובטל, היולדת, היתום והאלמנה. אותה חלוקה… לא תוכל להיעשות ללא גביית כספים מכלל ציבור המבוטחים.       הגבייה והחלוקה קשורות קשר בל יינתק זאת בזאת, כצבת בצבת עשויה למילוי תכליתו הסוציאלית של החוק. באין גבייה אין חלוקה, אין חוק ואין תכלית החוק" (דב"ע נז/150-0 מוזס - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לב עמ' 102, 117-116). לקיום אותה התכלית הוטלה חובת הרישום על המבוטח העצמאי. על מנת שיהא אפשר לחייבו כאמור, בתשלום דמי ביטוח וזאת ללא קשר לשאלה האם הוא יהנה מגימלה כלשהי על פי החוק. זה טיבו של הביטוח הסוציאלי להבדיל מן הביטוח האישי, ולפיו - "דמי הביטוח משולמים על בסיס סיוע הדדי בין המבוטחים והבטחת גימלה מדור לדור" (דב"ע נב/22-0 מוסד לביטוח לאומי - גליק פד"ע כב 161, 167)".   בהתחשב בתכליתו הסוציאלית של החוק, כאמור לעיל, שקיומה תלוי ברישומו של העובד העצמאי ובתשלום דמי ביטוח לאומי על ידו - נאמר שם בהמשך (בעניין יעקב עגם) כי עובד עצמאי שלא נרשם ולא משלם דמי ביטוח נפגעי עבודה - בכך הוא פוגע בנזקקים אחרים לגימלאות נפגעי עבודה, כשם שמבוטח שאינו משלם דמי ביטוח זיקנה ושאירים, פוגע במבוטחים הזכאים לגימלאות אלה, וכיוצ"ב דמי ביטוח בענפי הביטוח השונים.   "משאלה הם הדברים", נאמר שם בהמשך: "אין המערער יכול לבוא בדיעבד ולטעון ולומר לאחר קרות המקרה המזכה בגימלה: "אני אמנם את חובתי החוקית שבלעדיה אין קיום לחוק - לא מלאתי, אבל את הגימלה תשלמו לי בכל זאת, כי כיום אני נכון לשלם את דמי הביטוח שהיה עלי לשלם משכבר."   נחזור, אפוא, לשאלה, האם התובע היה רשום במועד התאונה במוסד כעצמאי, או עשה את המוטל עליו כדי להרשם.   (2) אין מחלוקת, כאמור לעיל, כי התובע פתח את העסק והחל לעבוד כעצמאי כבר בינואר 1997. אין גם מחלוקת, ומכל מקום לא נטען אחרת, כי התובע נפצע ביום 3.3.97 בידו השמאלית, תוך כדי עיסוקו במשלח ידו בנגרות, במסגרת העסק "נגריית עומר". מקובל עלי אף זאת, שהתובע פנה ליועץ המס בינואר 1997 או בסמוך לכך, וכי יועץ המס אמור היה לבצע עבור התובע את כל הפעולות הדרושות, כדי לרשום אותו כעובד עצמאי ברשויות המס (מס הכנסה ומע"מ) ובמוסד לביטוח לאומי. אלא, שבכך לא די. לצורך הזכאות לקבלת הגימלה כנפגע בעבודה, על פי סעיף 77(א) הנ"ל, על התובע להוכיח כי הוא כבר נרשם אצל הנתבע כעצמאי או עשה את המוטל עליו כדי להרשם - לפני מועד התאונה.   העובדה שהתובע אינו בקי בהוראות החוק ואינו מכיר את כל ההליכים הקשורים לרישום עצמאי בביטוח לאומי, וגם העובדה שהוא פנה ליועץ מס, על מנת שינקוט בצעדים הדרושים עבורו ובמקומו - אינה מספיקה כדי לראותו כמי שעשה את המוטל עליו כדי להרשם, כפי שנאמר בדב"ע נה/ 184-0 אריה בדרה נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם): ”המבחן בעניין רישום כחוק, אינו "תום ליבו" של העובד העצמאי, אלא רישום בפועל... אפילו אם תתקבל טענת המערער, כי התכוון לשלם דמי ביטוח לאומי, שרואה החשבון התרשל באי דיווח למוסד, ושהמערער לא שם לב להעדר תשלום דמי ביטוח לאומי משך כשנה - אין בכך לענות על תנאי החוק שהוא יעשה את המוטל עליו להרשם במוסד. למעשה, כלפי המוסד, לא עשה המערער דבר בעניין רישום או תשלום דמי ביטוח".   (ראה גם עב"ל 324/97 הניג שמעון נ' המוסד לביטוח לאומי עבודה ארצי כרך לב(1) 312).   (3) גם העובדה שהתובע נרשם במס ערך מוסף כעובד עצמאי בינואר 1997, היינו לפני מועד התאונה, ואפילו אם נרשם במס הכנסה כעצמאי - אין באלה כדי להועיל לו, משחובת הרישום, עליה מדובר בסעיף 77 לחוק היא החובה להרשם במוסד לביטוח לאומי, ולשלם דמי ביטוח לאומי. בהגדרת "עובד עצמאי" לפי סעיף 1 לחוק כלולים מספר מרכיבים שרק בהתקיימם נחשב העוסק במשלח ידו כ"עובד עצמאי" - ביניהם הדרישה של מינימום 12 שעות עבודה בשבוע בממוצע, והכנסה חודשית ממוצעת בשיעור מסויים. פירוש הדבר הוא, שלא כל מי שעוסק במשלח ידו, שלא כעובד, נחשב כ"עובד עצמאי" וזכאי לגימלאות כעובד עצמאי. כדי למלא את חובת הרישום לפי סעיף 77 לחוק לא די, אפוא, בכך שהתובע מודיע למוסד במכתב או בטופס כלשהו כי הוא פתח עסק עצמאי, ולא די גם בכך שפתח תיק במס הכנסה כעצמאי. לצורך הרישום במוסד לביטוח לאומי כ"עצמאי" יש צורך לברר קיומם של כל מרכיבי הגדרת "עובד עצמאי", כפי שנדרש בטפסים המיוחדים, כאמור בתקנות 2 ו- 9 לתקנות הרישום הנ"ל, ועל כך נאמר כי "מבוטח אינו יוצא ידי חובתו בחתימה על טופס שמטרתו היתה שונה לחלוטין, ולא נועדה לעניין הרישום כעובד עצמאי אצל המוסד, ואין בו כל פרטים שממנו יכול היה המוסד ללמוד שהמערער הפך לעובד עצמאי" (דבע לא/ 9-0 יצחק אסא נ' המוסד לביטוח לאומי, פדע ב' 152; וראה גם דבע נו/ 317-0 משה יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי עבודה ארצי, כרך ל(1) 195. יתרה מזאת, ממכתבה של גב' מזרחי-סונגו, האחראית על הגבייה, אליו צורף טופס הדיווח שהגיש יועץ המס למס הכנסה (ראה המכתב והטופס, המצורפים להודעת הנתבע מיום 13.3.02) עולה כי יועץ המס מילא את טופס הדיווח למס הכנסה רק ביום 5.3.97, היינו יומיים לאחר התאונה, והטופס הוגש למס הכנסה רק ביום 11.3.97. מכאן, כפי שציינה גב' מזרחי-סונגו במכתבה, "גם אם ניתן להסתמך על הרישום במס הכנסה כעצמאי (מה שלא ניתן על פי ההוראות שלנו) - גם אז אי אפשר היה לראות במבוטח כמי שעשה את המוטל עליו כדי להרשם".   גב' מזרחי-סונגו, מנהלת תחום הגביה בסניף נהריה, הסבירה בעדותה אף זאת, כי פתיחת תיק ניכויים, במס הכנסה, כמעביד - היתה מאפשרת לנתבע, בהתמלא תנאים מסויימים, לראות את התובע כמי שנרשם גם במוסד כ"עובד עצמאי" באותו יום - הן משום שתיק ניכויים במס הכנסה חייב מעביד לפתוח מיד, כפי שהוא חייב לדווח למוסד לביטוח לאומי על עבודתו כ"עצמאי" מיד עם פתיחת העסק, הן משם שלדבריה "כאשר הוא פותח תיק ניכויים במס הכנסה, באופן אוטומטי התיק מגיע גם אלינו, ונרשם במחשב באותו מספר", והן משום שעל פי תיאום עם נציבות מס הכנסה נדרש מעביד למלא בטופס פתיחת תיק הניכויים גם את הפרטים הדרושים לצורך סיווגו כ"עובד עצמאי", היינו: מספר שעות עבודה בשבוע, בממוצע, והכנסתו המשוערת כעצמאי. גם אז, אם בטופס פתיחת תיק הניכויים לא מולאו הפרטים הללו - כי אז, כדברי האחראית על הגביה, "לא נראה בטופס זה כרישום לעניין סעיף 77 לחוק" (ראה גם חוזר מינהל הביטוח והגביה המצורף להודעת הנתבע מיום 13.3.02). אלא, שבענייננו - לא נפתח לתובע תיק ניכויים במס הכנסה, אלא רק ביוני 1997 (ראה טופס הדיווח, מוצג נ/2), משמע שבמועד התאונה התובע טרם נרשם כעצמאי במס הכנסה, וגם טרם נפתח לו תיק ניכויים.   (4) מתי נרשם התובע במוסד כ"עובד עצמאי"? טופס "דין וחשבון רב שנתי", שהוא טופס הדיווח על פתיחת עסק עצמאי ורישום כ"עובד עצמאי" - נתקבל במוסד לביטוח לאומי, סניף נהריה, ביום 9.3.97, היינו 6 ימים אחרי התאונה (ראה חותמת "נתקבל" על גבי הטופס, מוצג נ/1, וראה תעודת עובד ציבור של רכזת הגביה, מיום 12.10.00 ועדותה של גב' מזרחי סונגו (בעמ' 20). אין, אפוא, ספק, כי במועד התאונה, התובע לא היה "רשום במוסד כעובד עצמאי".   בהנחה שהטופס מולא על ידי יועץ המס ביום 2.3.97, כפי שהעיד יועץ המס, וכפי שנרשם התאריך על גבי הטופס - וגם בהנחה שהוא שלח את הטופס בדואר ביום 2.3.97 - לא די בכך כדי לראות את התובע כמי שבמועד התאונה עשה את המוטל עליו כדי להרשם כעובד עצמאי . ראשית, מקובלת עלי טענת מנהלת תחום הגביה, כי "התאריך שבו נרשם הטופס - אינו רלבנטי. הוא יכול להרשם בכל תאריך". המועד הקובע הוא המועד בו התקבל הטופס במוסד, ולא המועד בו הוא נרשם. שנית, גם אם יועץ המס שלח את הטופס בדואר ביום 2.3.97, כפי שהוא העיד, וכפי שרשם על גבי עותק הטופס אשר נשאר בידיו (מוצג ת/3) - אין לראות בכך אסמכתא לרישום התובע כעצמאי במועד התאונה, ביום 3.3.97, וגם לא שעשה את המוטל עליו כדי להרשם. להזכירך, שהתובע החל לעבוד כעצמאי כבר בינואר 1997, ולדברי יועץ המס כבר אז הוא פנה אליו. אף אם נדרשו מסמכים נוספים שהתובע התבקש להמציא ליועץ המס, לצורך הגשת טופס הדיווח למוסד - אין בכך כדי להצדיק עיכוב משלוח טופס הדיווח למוסד, למעלה מחודש, כפי שהסבירה גב' מזרחי-סונגו (בעמ' 21): "ש. האם אפשר לשלוח לכם הודעה בכתב על שינוי מעמד כעצמאי גם בלי מסמכים שדרושים להציג בפני המוסד? ת. אם מקבלים הודעה כזאת - פותחים תיק, וקבלת ההודעה נחשבת כתאריך הרישום כעצמאי, ואחר כך דורשים ממנו להשלים את המסמכים החסרים… מי ששולח טופס כזה - אנחנו פותחים את התיק, רושמים אותו, ורק אחר כך מבקשים השלמה".   אין, אפוא ממש בדברי יועץ המס כי "היו מקרים שאני פניתי בשם מישהו וקיבלתי בחזרה מכתב, יחד עם הטופס, כי לא מוכנים לפתוח תיק ללא כל המסמכים וטופס דיווח רב שנתי" ואין לראות בדבריו הסבר, ודאי שלא הצדקה, לכך ששלח את טופס הדיווח, לדבריו, רק ב- 2.3.97. יתר על כן, החזקה של קבלת טופס הדיווח ביום המסירה לדואר - חלה רק במקרה שהטופס שנשלח בדואר רישום, כפי שנקבע בתקנה 10 לתקנות הרישום: "הוגשה בקשה כאמור בתקנה 9, על ידי משלוח בדואר רשום, יראו לכאורה כאילו הוגשה למוסד בשעה 24.00 של יום המסירה לדואר".     צדקה, אפוא, גב' מזרחי-סונגו בדבריה כי "אם לתובע היו הוכחות שהוא שלח את המסמך בדואר רשום… אז אנחנו מתייחסים ליום שבו נשלח המסמך, כאילו יום המשלוח בדואר רשום הוא היום שבו המסמך התקבל".   אלא, שיועץ המס שלח את טופס הדיווח בדואר רגיל, ולא בדואר רשום, כפי שהעיד (בעמ' 13): "את הטפסים אני שולח בדואר רגיל, ולא רשום".   משאלה הן העובדות לאשורן, גם אליבא דיועץ המס ששלח את טופס הדיווח למוסד, ברי כי אין ממש בטענת ב"כ התובע בסיכומיו כי "מנוע הנתבע מלטעון שמסמכי התובע לא נתקבלו בדואר רשום".   7. למעלה מהצריך - אוסיף אף זאת, שבנסיבות המקרה, לא התקיימו גם הנסיבות המאפשרות מתן הענקה על פי תקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק) תשל"ה - 1975 (אף אילו הוגשה הבקשה למוסד במועד) - משלא ניתן לראות את התובע כמי ש"נבצר" ממנו למלא את חובת הרישום במועד. "נבצר מהמבוטח", משמעו, לעניין תקנה 3 לתקנות בדבר הענקות מטעמי צדק, פירוש המתקרב לדיבור "נמנע" ( דב"ע מא/ 172-0 פלורה סבג נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ד 22) - ולא זה המצב במקרה של התובע. גם בהנחה שהתובע לא ידע כיצד עליו לנהוג, כדבריו "אין לי כל ידיעה כיצד עושים זאת", ואף אם העובדה שבמועד התאונה הוא לא היה רשם במוסד כעובד עצמאי נגרמה עקב טעות או רשלנות של יועץ המס - אין בכך כדי לראותו כמי ש"נבצר" ממנו למלא את חובת הרישום במועד, כפי שנאמר בעניין יעקב עגם הנ"ל: "גם אם מדובר היה באי-ידיעה, הרי שמפסיקת בית הדין הארצי עולה שהשלכת אשם לפתחו של מר מטלון (מנהל החשבונות של עגם - נ.ו) - אין בה משום אי ידיעה (ראה העובדות בדב"ע מח/ 102-0 הנ"ל, גם שם נטען על ידי התובעת שמנהל החשבונות הוא שהטעה אותה) ונפסק שאי ידיעה, טעות, שיכחה וכיו"ב אינם בגדר 'נבצר'. לפיכך, יש לקבוע שהתובע לא השכיל להוכיח כי 'נבצר' ממנו להרשם במועד - ומשום כך לא הוכיח את התנאי העיקרי הדרוש לצורך בחינת זכאותו להענקה מטעמי צדק".   (ראה גם דב"ע מח/ 150-0 תהילה פלבינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 32).   8. הנה כי כן - עולה מכל העובדות והנימוקים שפורטו לעיל, כי התובע נרשם במוסד כעובד עצמאי ביום 9.3.97 - הווה אומר שביום התאונה (3.3.97) הוא לא היה רשום במוסד כעובד עצמאי, וגם לא עשה את המוטל עליו כדי להרשם - משמע שלא התקיים בו התנאי הנדרש על פי סעיף 77(א) לחוק, לצורך הזכאות לגמלאות נפגעי עבודה.   9. אשר על כן - התביעה נדחית.   10. אין צו להוצאות.  קטיעת איברמסוראצבעותתאונת עבודה