החלטה בפניי בקשה חוזרת למתן פס"ד (לנתבע 2). הבקשה הקודמת נדחתה על-ידי מהטעם שעל-פניו אין סמכות מקומית, משום שהן הסעיף הרלבנטי של הבנק התובע והן מקום מגורי הנתבעים נמצאים שניהם במחוז הצפון ולא במחוז חיפה, שהוא מחוז השיפוט של בימ"ש זה. התובע אינו חולק, בבקשה הנוכחית, על כך שאין סמכות מקומית. הטענה שמעלה התובע היא כי אין ביהמ"ש בודק סמכות מקומית ביוזמתו. בכל הכבוד, טענה זו - בהקשר בו נטענה - אין בידי לקבלה. האסמכתאות שהובאו בתמיכה לה מתיחסות למצב בו נתבע התגונן, ולא טען בהגנתו לענין העדר סמכות מקומית. במצב כזה אכן אין ביהמ"ש בודק את שאלת הסמכות המקומית מיוזמתו, אך זאת רק מהטעם שסמכות מקומית יכול ותוקנה בהסכמה, וטיעון לגוף ההגנה מבלי להעלות שאלת הסמכות עולה כדי הסכמה לסמכות, גם אם ניתנה בדיעבד. העדר הגנה אינו יכול להחשב כהסכמה. כאשר בהסכמה עסקינן, יש להחיל על הענין את חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (ור' גם ס' 61(ב) לחוק האמור). הגשת תביעה לבימ"ש שאין לו סמכות מקומית כמוה כהצעה לנתבע להסכים לסמכותו המקומית של אותו בימ"ש, הצעה הניתנת לקיבול בדרך של התנהגות (היינו הגשת הגנה מבלי לטעון כנגד הסמכות המקומית); אך ס' 6(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע במפורש כי אין תוקף לקביעת המציע שהעדר תגובה יחשב לקיבול. טענת התובע כאן פירושה הוא בדיוק זה: שאי הגשת הגנה תחשב, לכשעצמה, כהסכמה לסמכות המקומית (שאינה קיימת כאן בהעדר הסכמה). התוצאה היא כי ה"בקשה החוזרת" (שלגופה אינה אלא הליך ערעורי מוסווה) נדחית. סמכות מקומית