קטיעת קריירה של שחקן כדורגל מבטיח עקב תאונת דרכים

כבר מגיל צעיר התגלה כשחקן כדורגל מוכשר, בתפקיד של שוער. בגיל 14החל לשחק בקבוצת הנוער של הפועל ירושלים ובהיותו בן 17.5עבר אל קבוצת הבוגרים.

.1התובע, רווק יליד 14.10.74, נפגע בתאונת דרכים ביום 5.11.97, בעת שרכב על קטנוע במהלך עבודתו בשירותי שליחויות. בעת האירוע הוא היה בן .23בין הצדדים אין מחלוקת לעצם קרות תאונת הדרכים ולחבות הביטוחית של הנתבעת, לכן הפלוגתאות ביניהם סבו על שאלת הנזקים בלבד.
כתוצאה מהתאונה החזיתית, העפתו למרחק והחבטות שספג בעת הנפילה על הכביש נפגע התובע בחלקי גוף שונים, בעיקר בפלג הגוף השמאלי:ב בקרסול, באגן ובירך. בשל אלה הוא אושפז בבית החולים, עד ליום .16.11.97בצילום האגן נמצא שבר איצטבולרי ובצילום הקרסול נמצאו שברים אחדים. במהלך האשפוז עבר התובע ניתוח לקיבוע הקרסול ועם שחרורו הומלץ לו להימנע, במשך 8שבועות, מדריכה על רגל שמאל ומכיפוף הירך מעל ל- 60מעלות. לאחר מספר שבועות נותח בשנית להוצאת הבורג המקבע. בסך הכול אושפז התובע בעטייה של התאונה, למשך 14יום (עמ' 26).
נתוניו של התובע:ו
.2התובע סיים 12שנות לימוד, כבוגר בית-ספר אורט נביאים והשלים בגרות
חלקית בלבד. כבר מגיל צעיר התגלה כשחקן כדורגל מוכשר, בתפקיד של שוער. בגיל 14החל לשחק בקבוצת הנוער של הפועל ירושלים ובהיותו בן 17.5עבר אל קבוצת הבוגרים. בצבא הוא שרת שירות מלא. בתחילה הוצב בתפקיד של נהג נגמ"ש עם פרופיל 97, אולם בשל החשש שמא יוצב במקום מרוחק, ובכך עלולה להיגדע הקריירה שלו כשחקן כדורגל מקצועני, וכן בשל המשברים בבית (היחסים המעורערים ורווי המתח בין הוריו, אשר לקראת גירושיהם הגיעו אז לשיאם), ביקש לשרת בסמוך ליד הבית. לשם כך אף פנה אל קצין בריאות הנפש בצבא (נ/2). לאחר הורדת הפרופיל הצבאי באופן זמני, בקשתו נענתה.
.3עם תום השירות הצבאי ובמקביל להיותו שחקן כדורגל פעיל, החל התובע לעבוד בעבודות שונות. בתחילה ב"אגד" ולאחר מכן כשכיר בחברת שליחויות, עד שבחודש מאי 97' ייסד יחד עם אדם נוסף, עסק שליחויות המכונה "שליחץ" (אומנם בתצהירו מצוין שהמדובר בחברה, אולם ממכלול הנתונים שהוצגו ובכללם המסמכים שהוגשו לרשויות המס, עולה, כי המדובר בשותפות עסקית ולא בהתאגדות כחברה בע"מ).
גם לאחר התאונה החל התובע בניסיונות להשתלב במקומות עבודה שונים, ולמן חודש ספטמבר 99' הוא לומד בישול במכללת הדסה. באופן כללי הותירה עדותו רושם חיובי, כאשר המסר המרכזי היה הפגיעה הקשה בו, בשל אובדן היכולת להמשיך ולשחק כדורגל, עיסוק שתפס מקום מרכזי בחייו ושימש גורם דומיננטי בתדמיתו האישית והערכתו העצמית (כפי המפורט גם בחוות-דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי).
התלונות בשל החבלות מהתאונה:נ
.4לאור הפגיעות בתאונה, מתלונן התובע על מגבלות אחדות:ב עצבנות, כאבי ראש, סחרחורות, פחדים, סיוטים, קשיי זיכרון, שינויים באישיות והפרעות בשינה. כמו-כן הוא מוגבל, לטענתו, בתנועות רגל שמאל (הקרסול והברך) ובתנועות האגן . זמן מסוים לאחר התאונה, החל לדבריו לסבול גם מכאבי גב. תופעות אלו לא היו מנת חלקו לפני אירוע התאונה.
המומחים הרפואיים:ו
.5לאור טיבן של הפגיעות, מונה לתובע מומחה רפואי בתחום האורתופדי, ד"ר מ' ליברגל; ולנוכח הטענה להשלכות פסיכיאטריות, אשר נתמכה במסמכים רפואיים מספיקים, מונה גם ד"ר ר' אהרונסון, כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. המומחים הגישו את חוות-דעתם, והשיבו לשאלות הבהרה שהופנו אליהם על-ידי באי כוח הצדדים, אולם איש מהם לא נדרש להתייצב לחקירה נגדית בבית המשפט.
הנכות האורתופדית:נ
.6לפני המומחה בתחום האורתופדי פרט התובע, כי אין ביכולתו לשוב ולשחק
כדורגל וגם בעיסוקו בנושא השליחויות הוא מוגבל כליל. התובע הלין על-כך, שאינו
מסוגל לבצע פעולות גופניות בשל כאבים חזקים בקרסול, הוא מוגבל בתנועות בקרסול, סובל מכאבים בפרק הירך במאמץ ולאחר התאונה נוספו כאבי גב בעת מאמץ. בבדיקה מצא המומחה שעמידת התובע זקופה והליכתו תקינה. עם זאת, נמצא דלדול קל של שרירי הירך ומעמד שונה של כף הרגל. בירך רגל שמאל נמצאה הגבלה קלה בסיבוב פנימי ואילו בקרסול אובחנה הגבלת תנועה ברורה במכלול התנועות, רגישות לא נקודתית סביב הקרסול, מעמד ולגוס של הרגל וצלקות ניתוחיות קטנות, שאינן מכוערות ואינן מכאיבות.
.7לאור האמור קבע המומחה, כי התובע סבל מחבלה רבת אנרגיה בתאונה האמורה, אשר גרמה לשתי הפגיעות העיקריות בקרסול ובאגן . השבר בקרסול, שמשמעותו למעשה גם פריקה של המפרק, טופל באופן ניתוחי, אולם למרות זאת "הותיר הגבלה תפקודית ברורה עם תלונות מתאימות וממצאים חד משמעתיים בצילום" (סימן א' בפרק הדיון, בעמ' 2לחוות הדעת). לפיכך המליץ לקבוע לתובע % 10נכות לצמיתות, לפי סעיף 48(3)(א) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, שפירושו "הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול". לגבי האגן המדובר בשבר ללא תזוזה אשר אובחן באיחור, לכן קיימת אפשרות לכך, שתלונות התובע לגבי הברך נובעות מפגימה זו. בשל השבר האמור המליץ המומחה לקבוע לתובע % 5נכות לצמיתות, התאמה בין סעיפים 35(1)(א) ו-(ב) בתוספת לתקנות האמורות. משמעה של נכות זו היא, קיומה של השפעה קלה ביותר על כושר הפעולה הכללי ועל התנועות. מכיוון שהמומחה הסכים לכך, שהתובע איננו מסוגל להמשיך ולעסוק בכדורגל כשחקן מקצועני, יש לדעתו להעלות את שיעור הנכות, מכוח תקנה 15לתקנות האמורות, ולהעמידה על שיעור כולל של % .18ברם, התקנה האמורה אינה חלה, כידוע, בהליכים לפני בית המשפט (ע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690;
ע"א 644/84 החברה הערבית לביטוח בע"מ נ' מסווידה, דינים עליון,
כרך ה, 163).
מכוחה מוקנית לוועדה הרפואית הסמכות להגדיל את אחוזי הנכות, בשל מגבלה תפקודית "בשים לב למקצועו, לגילו או למינו של הנפגע", תוך הגבלות וסייגים על היקף הסטייה. בהליכים בבית המשפט מסורה סמכות זו לשופט, על יסוד מכלול הנתונים - הרפואיים והאחרים - שהוצגו לפניו. לפיכך, לאמירה דלעיל של המומחה יכולה להיות משמעות כללית, רק בנוגע לשיקולים בדבר קביעת השלכות הנכות על שלילת אפשרותו של התובע להמשיך ולשחק כדורגל ועל הגריעה מכושר השתכרותו.
.8במענה לשאלות ההבהרה, אשר נשלחו אליו על-ידי באי-כוח התובע, השיב המומחה ביום 20.7.99, כי בכל הנוגע לנכות הזמנית הוא מציע לכבד את תעודות המחלה, שניתנו על-ידי הרופאים המטפלים (שם, תשובה 1). המומחה אישר גם, כי התובע מוגבל בעבודות פיזיות, אולם ההגבלה בתנועות האגן והקרסול אינה משפיעה על הליכתו הרגילה, להבדיל מריצה או תנועות דומות אחרות (תשובות 5ו-6). עם זאת, קיים חשש שמא תחול החמרה במצבו, בעיקר לגבי הקרסול (תשובה 7ב). מנגד לכך שלל המומחה את הקשר בין תלונות התובע על כאבי גב לבין הפגימה בתאונה. לדבריו, מועד העלאת התלונות בחלוף כשנה לאחר הטראומה, מלמד ש"לא נראה כי הדבר מבטא פציעה בתאונה" (תשובה 10).
.9הנכות הרפואית המשוקללת בתחום האורתופדי מסתכמת אפוא, בשיעור של %.14.5
הנכות הפסיכיאטרית:ב
.10כמפורט לעיל, לתובע מונה גם מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. לאחר שסקר את רקעו, תנאי החיים במשפחתו, מהלך שירותו הצבאי וחשיבות הכדורגל בחייו התייחס המומחה גם לשינויים שחלו לאחר התאונה. התובע התלונן בפניו על הקצנה בהתנהגותו ובתגובותיו, עת הפך לאדם כעסני ועצבני, וכן על תחושת פגיעה בערך העצמי ובושה בשל תלותו באחרים. במוקד מחשבותיו עמדה העובדה, לפיה הוא לא יוכל לשוב ולשחק כדורגל. עוד התייחס המומחה לכך, כי בעת שירות התובע בצה"ל נקבע, שהוא "בעל הפרעות הסתגלות". ואולם, באין תיעוד נוסף לפניו, לא יכול היה להתייחס להשלכתה של קביעה זו על מצבו הנפשי. עם זאת הוא עמד על-כך, שבאותה העת היה התובע נתון לדחק עקב יחסים מעורערים בין הוריו והליך גירושיהם. בסיכום דבריו, בעמ' 4, הוא מוסיף:ו
"לאחר התאונה התפתח אצל הנבדק מצב של עצבנות יתר, כעסנות, סף תסכול מונמך, נטייה להתפרצויות, הפרעת שינה עם חלומות בעלי תוכן טראומטי מהתאונה ומצב רוח דכאוני - סימנים המעידים על תגובת דחק לאחר חבלה. יש לציין שהפגיעה ביכולתו לשחק כדורגל היתה ועדיין מהווה יותר מכל דבר אחר פגיעה בתדמיתו האישית ובמקור עיקרי להערכה עצמית".
הגם שבהמשך חלה הטבה, עדיין קיימת תסמונת נפשית של תגובת לחץ לאחר חבלה.
לדעת המומחה יש לקבוע לתובע נכות זמנית, לפי סעיף 34(ג) בתוספת לתקנות האמורות, בשיעור של % 20לתשעה חודשים. מאז ואילך המליץ לקבוע לו נכות לצמיתות בשיעור של %5, מותאם בין סעיף 34(א) לסעיף 34(ב) בתוספת הנ"ל. פירושה של נכות זו היא, שאצל התובע קיימים סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים, המגבילים באופן הנע בין קל לבינוני את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה. בזמן תחולת הנכות הזמנית ההגבלה דלעיל הייתה בולטת.
.11גם למומחה זה נשלחו שאלות הבהרה על-ידי באי-כוח התובע. לאור תשובותיו ולאחר קבלת חומר נוסף מהתיק הרפואי הצבאי, הותר גם לבאי-כוח הנתבעת לעשות כן, אף אם באיחור. בתשובותיו מיום 15.6.99שלל המומחה את הקשר בין תלונות התובע על הפגיעה בזיכרון לבין הטראומה נושא התאונה. הוא לא מצא ביטויים קליניים כלשהם לפגיעה בזיכרון (שם, תשובות 4ו-5). המומחה אישר, כי טיפול פסיכיאטרי יכול לעזור לתובע, על-כן המליץ על מסגרת של טיפול לשנה אחת, פעם בשבוע. לפי הנדרש ממנו בשאלה 8ב', הוא מציין את עלות המפגשים במסגרת הפרטית, אולם הוסיף מיוזמתו, כי הטיפול ניתן גם במרפאה ציבורית (תשובה 8).
בכל הנוגע לנטילת תרופות, לא היה בידו לקבוע בוודאות את הצורך של התובע
בטיפול תרופתי נוגד דיכאון, ואף הבהיר כי תרופה המכונה , imovaneשבה משתמש
התובע, אינה מיועדת לשם כך (תשובה 9).
השאלה המרכזית התייחסה לשיעור הנכות, כפי שנקבע על-ידי המומחה בחוות-דעתו. הלה התבקש להתייחס לגורם הפגיעה בזיכרון, בנוסף לפגימות שצוינו בחוות-דעתו (סף תסכול נמוך, עצבנות, רגישות יתר ונטייה למצבי רוח ודכדוך), לאמור:נ האם הוא עלול לגרום לפגיעה בתפקוד בעבודה וביתר היבטי החיים, עד כדי % 10לפחות. על-כך השיב המומחה כהאי-לישנא:ב
"נכון, עשויים. אין לי ספק שבמועד הבדיקה התובע סבל מסימנים סובייקטיביים שהקשו על התאמתו החברתית המלאה ועל יכולתו וסיפוקו המלאה(!) בעבודה. על-כן, להערכתי יש לקבוע נכות יותר גבוהה מסעיף 34(א). יחד עם זאת מציין התובע כי חל הטבה גדולה בתפקודו, חזר לחברתו, חזר לעבוד והתארגן במגורים עצמאיים. להערכתי תפקודו במועד הבדיקה, וזמן מה לפני זה, יותר טוב מהמתואר בסעיף 34(ג)".
על יסוד תשובה זו טוען עורך-דין גבעון, בא-כוחו המלומד של התובע, כי יש
להעמיד את שיעור הנכות על % 10ולא על % 5כפי שנקבע מלכתחילה.
.12מנגד לכך טוען עורך-דין דראל, בא-כוחה המלומד של הנתבעת, כי מן הראוי לקבוע, שבעטייה של התאונה לא נותרה לתובע נכות פסיכיאטרית כלשהי לצמיתות, זאת לאור הממצאים שנקבעו לגביו במהלך השירות הצבאי וכפי הנובע מעדותו בבית המשפט. אכן, לפי המפורט במוצג נ/2, נקלע התובע למשבר הסתגלות "הבא לידי ביטוי במצוקה חריפה, ירידה ביכולות החברתיות, הסתגרות ותחושה שאין לו כוח יותר" (שם).
בעקבות זאת נקבע לו פרופיל 64זמני לשנה, על סעיף נפשי. ואולם, משהוצג המסמך לפני המומחה, הוא קבע בתשובתו מיום 15.3.00, כי בנתונים הכלולים בו אין כדי לשנות דבר מהנאמר בחוות הדעת. קשיי הסתגלות למסגרת הצבאית אינם מעידים על נכות נפשית, שאינה נוגעת למסגרת זו. המדובר בתגובה הסתגלותית חולפת, בעת שינוי משמעותי בחיים או כתוצאה מאירוע גורם דחק. לאחר השחרור מהצבא שב התובע לתפקוד תקין. הילכך סבור ד"ר אהרונסון, כי "יש לראות את תגובת ההסתגלות בזמן השרות כתגובה מוגדרת ונפרדת".
לעומת זאת, התלונות והנכות כמתואר בחוות דעתו, "הופיעו... אחר ועקב
התאונה".
.13דעתי במחלוקת האמורה שנתגלעה בין באי-כוח הצדדים, היא לדחיית עמדת שניהם. לטענה שהעלה עורך-דין דראל ניתנה תשובה ברורה על-ידי המומחה, ולא מצאתי טעמים שלא לאמצה. בהקשר לכך העיד התובע על לחציו בתקופת הצבא, בשל האפשרות שישלח לשרת בלבנון:ו הן מבחינת השפעתה על גדיעת הקרירה שלו ככדורגלן שחשיבותה לחוסנו הפנימי הייתה רבה - והן בשל הבעיות בבית, בעקבותיהן חש צורך לשרת במקום קרוב (עמ' 15). ניתן להבין ולקבל זאת, מבלי שיהא בדבר סממן לנכות נפשית כלשהי.
מנגד לכך, הטענה המועלית על-ידי עורך הדין גבעון נסמכת, בעיקרה, על ניסוח בלתי מוצלח של תשובות ההבהרה. ואולם, בסופם של דברים ניתן בנקל למדי להבין את פשר כוונתו של המומחה. אילו רצה לקבוע לתובע % 10נכות, היה נוקב בפשטות בסעיף 34(ב) לתוספת לתקנות, אלא שבחוות-דעתו הוא מציין במפורש את קביעת הנכות, לפי ההתאמה שבין סעיפים 34(א) ו-(ב). התייחסותו בתשובות ההבהרה לסעיף 34(ג) באה אך להבחין מהקביעה של הנכות הזמנית, שהועמדה על שיעור של % 20בהתאם לסעיף משנה זה. פשיטא, שהמומחה לא התכוון לשנות מקביעתו המקורית בחוות הדעת.
יתר-על-כן, שאלת ההבהרה של בא-כוח התובע התייחסה אל תוספת הנכות, בשל תלונות התובע על קשיי זיכרון, שאותה כאמור לעיל לא היה בידי המומחה לאשר. לפיכך, גם לא יכולה לבוא תוספת של נכות בגינה. לאור האמור, עומדת הנכות הרפואית בתחום הפסיכיאטרי על שיעור של %.5
הנכות הרפואית הכוללת:נ
.14הנכות הרפואית המשוקללת של התובע מסתכמת אפוא, במעוגל, בשיעור של % 19לצמיתות.
הנכות התפקודית:ב
.15הצדדים חלוקים ביניהם גם לגבי שיעורה של הנכות התפקודית. נכות זו
משמעה, השפעת הנכות הרפואית על הגבלת פעולותיו של האדם כבן אדם, מבלי להיזקק
עדיין להשלכות על עיסוקו או על הגריעה האפשרית מפוטנציאל השתכרותו
(ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 800מול ו'). נקודת
המוצא הראשונית היא, כי הנכות הרפואית שווה לנכות התפקודית. שינוי מהנחה זו,
לכאן או לכאן, תלוי בסוגה ובטיבה של הנכות. בהקשר לכך נפסק שם (בעמ' 799מול
ג'-ד'):ו
"בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור % 20עקב פגיעה בתחום האורתופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך".
זוהי אם-כן הנחת המוצא. החריג יחול כאשר הנכות הרפואית אינה משקפת פגימה
תפקודית כלשהי, דוגמת צלקות מכוערות קלות באזורי גוף מוצנעים (שם, מול ד'-ה'). לעומת זאת, הנכות התפקודית תהיה גבוהה יותר אם, למשל, הנכות הרפואית אינה מבטאת דיה את ההגבלה התפקודית, לאור גילו של האדם ומינו (השוו:
ע"א 146/87 כץ נ' רוזנברג, פ"ד מג(3) 421, 423מול ה'-ז').
.16כל סעיפי הנכות הרפואית מלמדים בענייננו על קיומן של השלכות תפקודיות. הנכות האורתופדית בקרסול היא תפקודית מובהקת, כפי קביעת המומחה בחוות דעתו, לפיה המדובר ב"הגבלה תפקודית ברורה" (שם בעמ' 2, סימן א' לפרק ה"דיון"). לטענת עורך-דין דראל הפגימה באגן אינה תפקודית, אלא רפואית גרידא, שכן אין בנכות זו כדי להפריע לפעילות היומיומית. טענה זו אינה מתיישבת עם קביעת המומחה, שבשל השבר באגן ראה לקבוע נכות מכוח ההגבלה על כושר הפעולה הכללי והתנועות. זוהי, אם כן, פגימה תפקודית כבר מעצם הגדרתה, מה גם שהמומחה ציין בנוסף את האפשרות, לפיה תלונות התובע לגבי הברך יכולות אף הן לנבוע מפגימה זו. בנסיבות אלו קבע ד"ר ליברגל, כי מכלול הנכויות התפקודיות מגבילות את התובע בפעולות פיזיות ובמאמצים מיוחדים, דוגמת ריצה או תנועות דומות אחרות (תשובות 5ו- 6לשאלות ההבהרה). גם הנכות בתחום הפסיכיאטרי היא תפקודית בעיקרה, ומתייחסת להגבלה קלה של ההתאמה הסוציאלית ושל כושר העבודה עקב עצבנות, סף תסכול נמוך, רגישות יתר, נטייה למצבי רוח ודכדוך.
.17עורך-דין גבעון ביקש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית של התובע, מעל
לשיעור הנכות הרפואית. הטעם לכך נעוץ לדעתו בעובדה, שכל עבודה פיזית הכרוכה
בעמידה או במאמץ פיזי אינה אפשרית מבחינתו (עמ' 29למטה). ואולם, טענה זו
אינה נוגעת להגדרת הנכות התפקודית ככזו, אלא לגריעה מכושר ההשתכרות. לאור
זאת, מקומה אינו לכאן והיא תישקל בבואנו לדון בסוגיית הגריעה מכושר ההשתכרות.
נושא נוסף מתקשר לאפשרות החמרת המצב בעתיד (סעיף 7ב' לתשובות ההבהרה של ד"ר
ליברגל).
המומחה לא פרט את היקף הסיכון להחמרה במצבו הרפואי של התובע ואף לא את שיעורו
הצפוי, אם וכאשר הסיכון יתממש. כידוע, בנושא זה של חשש להחמרה, כמו-גם של סיכויי ההחלמה, אומדים את הסיכון כשיעורו אף אם הוא נמוך, באשר אין המדובר ברמת הוכחה לפי נטל מאזן ההסתברות, הנדרש לשם הוכחת עובדה מסוימת
(ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו(1) 281, 299מול ו'-ז':
"יש להתחשב גם בסיכוי שהוא פחות מחמישים אחוזים תוך ששיעור הסיכוי יתבטא
בשיעור הפיצויים"; ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' פאתח,
פ"ד מב(3) 312, 319מול ב'-ד'; ע"א 5049/91 קופת חולים של ההסתדרות
נ' רחמן, פ"ד מט(2) 369, -376 378). באין נתונים למידת הסיכון והתממשותו,
אולם משהוכח כי הוא קיים - וכדי למנוע חשש לקיפוחו של התובע - נוסיף לנכות
התפקודית % 1(שווה ערך ל-% 20סיכון התממשות של נכות בשיעור %5).
.18סיכומם של דברים לנושא זה: כל הנכויות הרפואיות אשר נקבעו לתובע,
משפיעות על פעולות ותנועות האדם. לכן הן תפקודיות. אין לפנינו מקרה, שבו חלה סטייה בין הנכות הרפואית לבין זו התפקודית. עם זאת, יש להוסיף את אפשרות התממשות גורם ההחמרה. בנסיבות אלו תעמוד הנכות התפקודית הכוללת של התובע על שיעור של %.20
.19על יסוד הנתונים המפורטים לעיל, נדון להלן בטענות התובע לפיצויים לפי ראשי הנזק הבאים: נזק שאינו של ממון, הוצאות רפואיות, נסיעות לטיפולים רפואיים בעבר, עזרת צד שלישי וקרובים, ניידות והפסדי השתכרות. אלה הפריטים אשר הועלו על-ידי בא-כוח התובע במהלך הסיכומים.
ראשי הנזק -
כללי והנכויות הזמניות:
.20מאז התאונה ועד עתה חלפו כ- 34חודש. במהלך תקופה זו הייתה לתובע נכות פסיכיאטרית זמנית בשיעור של %20, לפרק זמן של 9חודשים, כמפורט בחוות דעתו של ד"ר אהרונסון. ד"ר ליברגל לא נקב בתקופות מסוימות, לגבי ההגבלות הזמניות בתחום האורתופדי, אולם במענה לשאלות ההבהרה הציע לכבד את כל תעודות המחלה שניתנו (תשובה 1). תעודות המחלה מעידות על העדר כשירות עד ליום 26.5.98(גיליון המרפאה האורתופדית בחתימת ד"ר מ' מושיוב, מיום 26.4.98). הגם שבעיקרם של דברים, המדובר בהעדר כשירות לעבוד ולא בהעדר כשירות כללית, ברור כי קיים מדרג מסוים בשינוי הנכות, בין מצב של הגבלה מוחלטת לבין השיעור הסופי של % 19(ולעתיד לפי %20, כמידת שיעור הנכות התפקודית). מכיוון שבחודש פברואר 98' עבר התובע ניתוח להוצאת הבורג, מהלך שחייב אשפוז ולאחר מכן מנוחה של כשבועיים, מהם שלושה ימים שכיבה עם רגל מורמת (סיכום מחלה מיום 24.2.98, בנספח א' לתצהיר התובע), ולאור תקופת ההגבלה לפי אישורי המחלה - ניתן לראות את ההגבלה המלאה עד ליום 26.5.98(דהיינו: כ- 7חודשים במעוגל). הגבלה חלקית משמעותית תוכר לתקופה נוספת של 2חודשים, עד לתום תקופת הנכות הזמנית הפסיכיאטרית. מעבר לכך, ביתרת התקופה בת 25חודש, תחושב הנכות כפי שיעורה לצמיתות. יוטעם, כי לאחר התאונה, החל מחודש יוני 98', עבד התובע בחברת ימית לאבטחה, כמפורט בתלושי המשכורת נספח ט' לתצהיר העדות הראשית השני. מאז ואילך הוא עבד כמעט ברצף, עד תחילת לימודיו במכללת הדסה.
נזק שאינו של ממון:
.21לתובע % 19נכות רפואית והוא שהה 14ימים באשפוז. הפיצוי בשל ראש נזק
זה, בצירוף ריבית מיום התאונה ועד להיום, מסתכם בסך של -.354, 32ש"ח (לפי
חישוב המשערכת).
הוצאות רפואיות:
.22לפי גרסת התובע, עליו לשאת בהוצאות רפואיות בשל צריכת תרופות ובשל טיפולים רפואיים שונים, שלהם הוא נזקק ויזקק בעתיד. ההוצאות לתרופות, בכל הנוגע לחלק שעל התובע לשאת בו, מעבר למשולם על-ידי קופת החולים, מסתכמת לטענתו בשיעור של -. 40עד -. 50ש"ח לחודש (סעיף 20לתצהירו). לתצהיר העדות השני, שהוגש ביום 8.7.99, צרף התובע קבלות בשל רכישת תרופות ובכללן תרופה מסוג , imovaneשלגביה כזכור קבע המומחה הפסיכיאטרי, כי היא איננה נוגדת דיכאון. בנסיבות אלו, לא ברורה הזיקה בין התאונה לבין נטילת תרופה זו, לפי המלצת הרופאים המטפלים. עם זאת מובן הדבר, שבעטייה של התאונה צורך התובע מידי פעם בפעם תרופות. אלה הם פני הדברים הן לגבי מצבי הדיכאון והן לגבי עצבנות היתר וההפרעות בשינה. בנסיבות אלו עליו לשאת בחלק מהתשלום, לפי ההסדר עם קופות החולים. ואולם, מכיוון שעסקינן בתאונה שהיא גם "תאונת עבודה" (עמ' 4), אזי הזכות לקבל את התרופות נכללת גם בגדר של "טיפול רפואי", כמשמעותו בסעיף 1לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח- .1968לפיכך זכאי התובע לכיסוי העלות מהמל"ל, לפחות בכל הנוגע לעתיד.
באין לפנינו נתונים כלשהם על היקף צריכת התרופות הצפוי בעתיד, על שיעור העלויות המדויק להיום ומידת הסיכון שרכישות התובע לא יכוסו, כמפורט לעיל, על-ידי המוסד לביטוח לאומי או קופת החולים - יקבע לו הפיצוי עבור פריט זה באומדנה ועל הצד המדוד והזהיר. זאת ועוד, גם הקבלות אשר הוצגו בנוגע לעבר הן חלקיות ומדגמיות בלבד. לפיכך, הקביעה הגלובלית לגבי התרופות תיעשה אף ביחס אל תקופת העבר.
.23בנוסף לכך טוען התובע לפיצויים עבור הטיפולים הרפואיים, להם הוא נזקק: מעקב אורתופדי, פיזיוטרפיה וטיפולים פסיכולוגיים. בכל הקשור לשני הראשונים, אין אישור מפי המומחה לצורך לנקוט בהם באופן קבוע. מכל מקום לא הוכח, כי לא ניתן לקבלם במלואם מקופת החולים, במסגרת סל הבריאות לפי התוספת לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד- 1994(ראו בסעיף 6(א)(5) לחוק וכן בסעיף 22(א) לתוספת השניה). הלכה היא, כי כל אימת שניתן לקבל טיפולים רפואיים במערכת הציבורית של קופת החולים, הניזוק אינו זכאי לפיצויים עבורם (ע"א 5557/95
סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724). דומים הם פני הדברים גם
בנוגע לטיפול הפסיכיאטרי, כהמלצת ד"ר אהרונסון. הלה הדגיש בתשובות ההבהרה, כי
אין מניעה מלקבל את הטיפולים האמורים במסגרת הציבורית, כפי שלמעשה התובע
מקבלם עד היום (עמ' 19באמצע.
ראו גם בסעיפים 1ב(23) ו-22(ד) לתוספת השניה לחוק). זאת ועוד, הנאמר לעיל לגבי הזכויות העתידיות במוסד לביטוח לאומי, אמור לחול גם לגבי הטיפולים הנטענים כאן.
.24במכלול האמור לעיל, יעמדו הפיצויים עבור ראש נזק זה, לעבר ולאי אלו תרופות וטיפולים שלא יכוסו בעתיד (למשל: כאשר התובע ישהה בטיול בחו"ל), על סך של -.000, 3ש"ח, כולל מרכיב הריבית לעבר וההיוון לעתיד.
נסיעות לטיפולים רפואיים בעבר:
.25התובע נזקק לטיפולים רפואיים, בכללם טיפולי פיזיוטרפיה, וכן לבדיקות
וביקורות שונות. בתחילה ניידותו הייתה מוגבלת לחלוטין. לפיכך, היה עליו להשתמש במוניות או בהסעה על-ידי קרובי משפחה (סעיף 19לתצהירו). קבלות על הוצאות הנסיעה במוניות - אין, והוצאות ההסעה על-ידי קרובי המשפחה ניתנות מטבע הדברים לאומדנה בלבד. בתצהירו אמד התובע את ההוצאות הללו בשיעור כולל
של - 000, 3ש"ח. עוד ביקש בא-כוחו לזכותו עבור הוצאות נסיעה של הקרובים, בזמן
היותו מאושפז. אכן, ההלכה קובעת, כי "על המזיק לפצות את הניזוק על כל נסיעה הנגרמת בעקבות התאונה, ובלבד שהנסיעה נחוצה וההוצאה סבירה. סבירות ההוצאה נקבעת על-פי נסיבות העניין" (ע"א 375/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 794מול ז'). מנגד לכך טוען בא-כוח הנתבעת, כי המדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה מדויקת. באין הוכחה כאמור, יש לדחות את התביעה הנוגעת לפריט זה.
.26גם כאשר המדובר בנזק מיוחד, אין להטיל על הניזוק את הנטל לשמור על כל קבלה של מוניות או הוצאות נמוכות דומות. משברור הדבר, כי בפועל הוא נזקק לנסיעות, ובאין קבלות להוכיח את הסכומים במדויק - יש לשום את שיעור ההוצאות הנ"ל. מטבע הדברים ההערכה תעשה במשורה, שהרי ככלות הכל עסקינן בנזק מיוחד. בהתחשב באמור ועל דרך של אומדנה, מוערך סכום הוצאות הנסיעה לטיפולים רפואיים ולבית החולים, על סך של -.500, 1ש"ח, להיום (כולל הריבית לעבר).
עזרת צד שלישי וקרובים:
.27ראש נזק זה מתייחס הן לעבר והן לעתיד, כל אחד מהם לגבי נושא אחר:
לעבר, עזרת הקרובים אשר לה נדרש התובע במהלך אשפוזו ושהייתו בבית בסמוך לאחר
התאונה והצורך בעזרה; ואילו בעתיד, פיצוי עבור עבודות אחזקת הבית, גננות,
משלוחים וכיוצאות באלו עבודות פיזיות, שהתובע איננו מסוגל לבצען לאור מגבלתו
התפקודית.
.28למרות שעזרת הקרובים נחשבת להטבה, באופן שקמה להם עילת תביעה עצמאית מכוח הוראות החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד-1964, ניתן לזכות את התובע בשווי ההטבה. הטעם לכך הנו, שקרובי משפחה מהדרגה הראשונה אינם מתכוונים לדרוש תמורה. פעולתם מבוצעת למעשה מתוך מניע מוסרי, לסייע ולעזור ככל האפשר לקרובם הניזוק. בענייננו, המדובר בעזרה בעיקר מצד אמו של התובע, בסיועה של חברתו ושל קרובי משפחה אחרים. עזרה זו מצד הקרובים מכוונת להיטיב עם התובע ולא עם המזיק. לפיכך, ברגיל אין מנכים את שוויה מסכום הפיצויים, כל אימת שהמיטיב לא פעל מתוך חובה חוקית והניזוק אמור להשיב לו את ערך ההטבה או לפחות נוצרה לו חובה מוסרית כלפיו (ע"א 92/83 שמש
נ' בר-דוד, פ"ד מ(1) 225, 229מול ד'-ה'; ע"א 370/79 פרפלוצ'יק נ' מוטס,
פ"ד לד(3) 551, 553-554). עם זאת, מובן הדבר, כי המדובר בפיצויים אך עבור
פעולות סיוע החורגות מעבר לנורמות המקובלות, ביחסים שבין הקרובים לבין הניזוק
(ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט(1) 477, 493מול ג'; ע"א 327/81
ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 580, 588מול א'). בא-כוח התובע איננו חולק בטענותיו על-כך, שכיום התובע אינו זקוק לעזרה וסיעוד כלשהם. לפיכך עילה זו מתייחסת לעבר בלבד.
לעומת זאת, עקב הפגימות התפקודיות והנכות דלעיל, התובע מוגבל בביצוע
עבודות פיזיות ובוודאי תהיינה בעתיד עבודות בית וחצר, שאלמלא התאונה יכול היה
לבצען בעצמו, ואילו עתה יזדקק לסיוע של בעל מקצוע. על-כך הוא זכאי לפיצוי
צופה פני עתיד. ואולם, המדובר רק בעבודות חריגות וספורדיות ולא בעזרה שוטפת
וקבועה.
.29על יסוד האמור ובאין נתונים אחרים, ייקבעו הפיצויים עבור ראש נזק זה, הן לעבר והן לעתיד, על דרך של אומדנה. בהתחשב בהיקף המוגבלות ופרק הזמן שבו התובע היה מוגבל כליל ונדרש לעזרה בכל פעולה, מצב שהשתפר באופן הדרגתי במהלך החודשים הראשונים לאחר התאונה - יעמוד סכום הפיצויים עבור עזרת
הקרובים, על סך של -.000, 4ש"ח, כולל מרכיב הריבית לעבר. עבור העזרה שלה
יזדקק התובע בעתיד, כאמור לעיל, הוא זכאי לפיצויים בסך של -.000, 15ש"ח (כמובן, בהתחשב בהיוון הנדרש).
ניידות:
.30התובע אינו מוגבל בהליכה, אולם הוא מוגבל בפעולות פיזיות קשות ובריצה. חרף העובדה שהמומחה לא נשאל לגבי מגבלה כלשהי בהליכה ממושכת, נראה שניתן להכלילה בגדר של מאמץ פיזי בו יקשה על התובע לעמוד. בנסיבות אלו ניתן לקבל את נכותו התפקודית כמשפיעה קלות גם בנושא הניידות. עם זאת, לאור שכרו של התובע אלמלא המום, כפי שייקבע להלן, סביר שהוא היה מחזיק מכונית, כך שההגבלה הקיימת הופכת למשנית עוד יותר. עורך הדין גבעון ביקש בסיכומיו לפסוק לתובע סכום פיצויים לעבר ולעתיד, לפי שיקול דעת בית המשפט (מעבר לתשלום עבור נסיעות לטיפולים רפואיים). מנגד לכך סבור עורך הדין דראל, בא-כוח הנתבעת, כי המדובר בנכויות נמוכות, שאינן מן הסוג המצריך פיצוי עבור ניידות.
באין אסמכתא רפואית, אין לטענתו לפסוק לתובע דבר בנושא זה.
.31הפגיעה הקשה בקרסול, בשילוב עם הפגיעה באגן המשפיעה גם על הברך, בזמן של מצב נפשי פגיע - מצדיקים פסיקה גם עבור הוצאות ניידות עודפות. כך, למשל, נסיעה במכונית גם למרחקים קצרים, חיפוש מקום חניה קרוב יותר למקום הנדרש, שמטבע הדברים אמור להיות יקר יותר וכיוצאות באלו הוצאות, הנובעות מקשיי התפקוד המפורטים לעיל. עם זאת, המדובר בנזק מינורי למדי, הן מכיוון שהתובע איננו מוגבל בהליכה רגילה והן מכיוון שבעידן המודרני, ברמות השכר שהתובע יכול היה להשתכר אלמלא הנכות, ממילא היה עושה שימוש רב לניידות, באמצעות המכונית הפרטית. כך יוכל לעשות גם במומו.
לפי האמור ועל בסיס אומדנה, נפסקים לתובע פיצויים לכיסוי הוצאות ניידות,
לעבר ובעיקר לעתיד, בסך של -.000, 20ש"ח. סכום זה מחושב להיום. הפסדי השתכרות:
.32התביעה לגבי ראש הנזק של הפסד השתכרות מתייחסת לשני מישורים שונים: האחד, הפסדי השתכרות רגילים מעבודה, לאחר שהתובע נאלץ להפסיק את ההתקשרות בעסק השליחויות שבו החל עובר לתאונה (להלן: "הפסדי ההשתכרות הרגילים"); והשני, השתכרותו כשחקן כדורגל מקצועני, בעל פוטנציאל לשחק בקבוצה בליגת העל, על כל הנובע מכך ובכלל זאת ההזדמנויות הנקרות בפני שחקני כדורגל לאחר פרישתם: הן באפיק האימון והן באפיק פתיחת עסקים הקשורים למוצרי ספורט, תוך ניצול המוניטין כספורטאי והיותו מוכר בקרב הציבור והנוער. בין הצדדים אין מחלוקת על קביעת ד"ר ליברגל, שלפיה התובע איננו מסוגל לשחק כדורגל כשחקן מקצועני. בנוסף לכך הוא מוגבל, כאמור לעיל, בביצוע עבודות פיזיות הכרוכות במאמץ.
לאור ההבחנה בין הפסדי ההשתכרות הרגילים לבין ההפסד בשל הפסקת העיסוק
בכדורגל, נדון בכל אחד מהם בנפרד.
הפסדי ההשתכרות הרגילים:
.33לאחר שחרורו מהצבא עסק התובע בעבודות שונות, עד שבחודש מאי 97' פתח
את עסק השליחויות, שבמסגרתו השתכר שכר חודשי בשיעור ממוצע של -.000, 6ש"ח
ברוטו. העסק תופעל בעיקר בעבודת השותפים, שעשו שימוש באופנועים האישיים שלהם לצורך ביצוע העבודה. מכיוון שכך, לאור השימוש בנכסים האישיים, מבקשות הנתבעות לראות בחלק מההכנסה תנובה הונית, כמו גם הכנסה חלקית הנובעת מהמוניטין של העסק. ראיה לכך הן מוצאות בעובדה, שלאחר פגיעתו של התובע בתאונה הועסק בשותפות אדם אחר, בעלות של -.400, 3ש"ח לחודש (על נתון זה ניתן ללמוד מנספח ז' למוצג ת/1). אכן, לפי הדו"ח נספח ז' הנ"ל עולה, כי למן חודש נובמבר 97' הייתה הוצאה על משכורת בסכום האמור. ואולם, אין בידינו לדעת במה בדיוק דברים
אמורים, שכן התובע לא נחקר בנושא זה כלל, וגם לא הובאו ראיות אחרות לגביו. מכל מקום, גם אם נצא מתוך הנחה שההוצאה הנ"ל נועדה לכיסוי חלקו של התובע בעבודה, באמצעות עובד שכיר, עדיין ברור הדבר, כי יש הבדל בין השתכרות של עובד כנ"ל לבין ההשתכרות של בעל העסק. כאשר המדובר בעסקו של אדם, שעות העבודה הן מטבע הדברים רבות יותר, כשם שמידת האינטנסיביות, המאמץ והנכונות לרצות את הלקוח, היא שונה בתכלית. צבירת המוניטין וביסוס הפעילות של העסק נעשים ברגיל בעבודה עצמית, תוך היזקקות מינורית לעובדים אחרים. זוהי דרכו של עולם.
בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי רמת ההשתכרות של התובע ערב התאונה, עמדה על סך של כ-.600, 3ש"ח בלבד. היא התקרבה לסך של -.000, 6ש"ח. עם זאת, מכיוון שהמדובר בתאונת דרכים, יש לנכות מבסיס שכר זה את מס ההכנסה עד לשיעור של % 25(סעיף 4(א)(2) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975). מנגד לכך, תקופת פעולתו של העסק הייתה קצרה, על-כן ניתן להניח, כי פוטנציאל ההשתכרות מכוחו, יכול היה להיות גבוה יותר מרמת ההכנסה כפי היותה במחצית השנה הראשונה להפעלתו.
זאת נזכור: המבחן לענייננו אינו שיעור השכר אותו השתכר הניזוק ערב התאונה, אלא פוטנציאל השתכרותו אלמלא מומו בהשוואה עם פוטנציאל השתכרותו במומו. השכר ערב התאונה יכול, אם-כן, לשמש פרמטר מסוים לקביעת ההשתכרות אלמלא מומו, אולם הוא איננו מכריע בנושא (למבחן האמור ראו: ע"א 2099/94 חיימס נ' איילון, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(1) 529, 538מול ד'-ה'; ע"א 488/87 המרמן
בע"מ נ' חסן, פ"ד מג(3) 810, 818מול ג'-ד'; ע"א 541/63 רכס נ' הרצברג,
פ"ד יח(2) 120, 125מול א'-ב').
התובע פרש מעסק השליחויות בעקבות הפגיעה בתאונה, כמפורט בנספח ב' לתצהירו (אישור על החלפת שותף, מיום 17.3.98). דא-עקא, שעמדתו לפיה הוא איננו מסוגל לעבוד בשליחויות יכולה להתקבל רק לתקופת תחולת הנכות הזמנית, מה שאין כן במצבו הנוכחי והסופי. הפגימות בגינן הוענקה לו הנכות התפקודית, אינן מלמדות על-כך שהוא איננו מסוגל לעסוק בשליחויות. לא הוכח כראוי, כי המדובר בעיסוק הכרוך במאמץ פיזי, בהליכה ממושכת או בריצה. כאבי הגב עליהם מתלונן התובע אינם קשורים לתאונה, על-כן גם אין להביא מגבלה זו בחשבון הגריעה מכושר ההשתכרות.
עורך-דין גבעון טען למגבלה של התובע במקרים של מאמץ פיזי או עמידה ממושכת, אולם אין בידינו לקבל את טענתו בכל הנוגע לעמידה הממושכת, זאת לאור המפורט על-ידי המומחה בתחום האורתופדי. מכל מקום, עיסוק השליחויות אינו כרוך בעמידה ממושכת. עיקר הפעולה נעשית באמצעות הקטנוע והעברת חומר ממנו אל מקום ביצוע המשלוח. המגבלות מהן סובל התובע אינן מונעות ממנו לבצע פעולות אלו. ודוק: לפני המומחה בתחום האורתופדי התלונן הלה, כי אינו מסוגל להמשיך לשחק כדורגל ולעסוק בשליחויות. בשולי חוות-דעתו קבע המומחה באופן חד-משמעי, כי התובע באמת איננו מסוגל לשחק כדורגל כשחקן מקצוען, אולם הוא לא קבע כן לגבי עיסוקו בשליחויות. הפרישה מן העסק הייתה, אפוא, נכונה לשעתה, אולם אין לראותה כמוצדקת לאורך זמן. זאת ועוד, ככל שהמדובר בעסק עצמאי, הדעת נותנת שבמשך הזמן חלק מביצוע העבודה העצמית הולך ופוחת, ובעלי העסק עוברים בהדרגה, יותר ויותר, להתרכז בענייני ניהולו. בל נשכח גם, כי היקף עבודתו העצמית של התובע היה מצומצם מהרגיל, לאור עיסוקו הנוסף כשחקן כדורגל. לפיכך, גם צפוי שקריירה אחת שלו תבוא על חשבון רעותה (השוו: ע"א 7358/95 הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' צוקרמן, דינים עליון, כרך מג, 570בסימן 7).
.34כיום התובע לומד בישול. אפשר שבמקצוע זה יעסוק גם בעתיד, ולא שמענו ממנו, כי המגבלות עקב התאונה עלולות להקשות עליו בתחום זה. דא-עקא, שבמסכת הראיות אשר הונחה לפנינו, אין כל תשתית לקבוע מה היא רמת ההשתכרות אליה יוכל התובע להגיע מעיסוקו זה. מכיוון שלעיל נקבע, כי אין מניעה מבעדו לעסוק בעבודות שליחות, כפי עיסוקו הקודם; ומכיוון שפוטנציאל ההשתכרות במקצוע החדש
אף הוא איננו ידוע - אין לפנינו נתונים מספיקים בכדי לערוך חישוב מדויק של הפסד ההשתכרות. העובדה שהתובע הפסיק לעבוד בשליחויות, כעסק עצמאי, מונעת את האפשרות לאמוד את הפסד ההשתכרות על-פי נתונים קונקרטיים ומציאותיים. לפיכך, הפיצויים ייקבעו על דרך האומדנה, זאת מתוך הנחה, כי נוכח האפשרות בידו לשוב לעיסוק הקודם, הגריעה מכושר ההשתכרות נמוכה מהנכות התפקודית, גם אם הנכויות מגבילות במידה מסוימת את יכולת העיסוק. בכל הנוגע לבסיס השכר לעתיד, הנתונים מן העבר יכולים רק להצביע על המגמה הכללית, בבחינת הפוטנציאל והאוריינטציה של התובע, אולם כאמור אין המדובר בנתונים מהם ניתן להסיק את רמת ההשתכרות המדויקת. בהתחשב בעובדה שהלה הנו בחור צעיר ובכך שהעסק היה אז בשלבים ראשוניים בלבד, כאשר ההכנסה עמדה על סך של כ-.000, 6ש"ח ברוטו - נראה כי סביר לקבוע את בסיס השכר על סך של -.500, 7ש"ח, לאחר ניכוי מס ההכנסה. התובע גילה פוטנציאל השתכרות נאה וחריצות בעבודתו.
.35שיעור הפסדי ההשתכרות הרגילים בעבר: בתקופה הראשונה בת 7חודשים, הפסד השכר היה מלא. סכום ההפסד לאחר הפחתת המס לפי מדרגות המס שחלו דאז, עומד על סך של -.750, 4ש"ח. לפיכך, התובע זכאי עבור תקופה זו לפיצויים בסך של -. 250, 33ש"ח, בצירוף ריבית מיום 1.3.98(התקופה הממוצעת). לתקופה של חודשיים נוספים, עד לסיום הנכות הזמנית, תעמוד הגריעה מכושר ההשתכרות על שיעור של % .50הואיל ורמת השתכרותו של התובע באותה העת הייתה נמוכה ממחצית סכום ההשתכרות דלעיל, הוא זכאי עבור שני החודשים, לפיצויים בסך של -.750, 4ש"ח, בצירוף ריבית מיום .1.7.98לגבי יתרת התקופה מאז עד עתה, ניתן להניח שרמת השתכרותו של התובע הייתה עולה עם התפתחות העסק, ולכן ניתן להעמידה על סכום נטו של -.200, 5ש"ח, דהיינו - לאחר הפחתת מרכיב מס ההכנסה. מתוך סכום זה עומד ההפסד על סך של -.040, 1ש"ח, לפי שיעור הנכות התפקודית, שכן סביר להניח כי התובע לא יכול היה לחזור מיד לעסק עצמאי בתחום השליחויות. לאור זאת, סכום הפיצויים מאז תום הנכות הזמנית ועד להיום עומד על סך של -.000, 26ש"ח, בצירוף ריבית מיום .1.9.99
.36שיעור הפסדי ההשתכרות הרגילים בעתיד: כיום התובע בגיל הקרוב ל-26, לפיכך נותרו לו עד גיל פרישה 470חודש. על יסוד הנתונים שפורטו לעיל, נגזר בהערכה גלובלית סך של -.000, 220ש"ח, המהווה את סכום הפיצויים בשל ראש נזק זה. יוטעם, כי החישוב נעשה על בסיס נתונים של עצמאי ולכן אין להוסיף עבור זכויות סוציאליות או פנסיה, שכן התובע אמור לדאוג לאלה מתוך הכנסתו הנ"ל. עוד יובהר, כי חלק מהפיצויים נזקף על-כך, שבעת התאונה היה התובע בחור צעיר למדי. על-כן, אין לכבול את ההכרעה לגביו כמי שהיה אמור לעסוק כל ימי חייו בשליחויות. מכיוון שקיימת אפשרות שבמהלך השנים הוא היה עובר למקצוע אחר, יש בפגיעה בתאונה ובנכות בעקבותיה כדי לגרוע ממגוון האפשרויות שיכלו לעמוד בפניו. על-כך הוא זכאי לפיצויים. אלה פני הדברים גם במקרה של אפשרות כשלון העסק, נסיבות בהן היה התובע עלול למצוא את עצמו נפלט אל שוק העבודה. לעניין זה, מצבו במומו שונה בתכלית מהמצב אלמלא המום.
הפסדי ההשתכרות מכדורגל:
.37התובע החל לשחק כדורגל בגיל צעיר ושימש בקבוצה בתפקיד של שוער. במחלקת הנוער של קבוצת הפועל ירושלים הוא שיחק עד לשנת 92', ובגיל 17.5עבר אל קבוצת הבוגרים (עמ' 17). רק מעט משחקני הנוער מצליחים להתקבל בקבוצת הבוגרים. כעולה מעדותו של מר יוסף מזרחי, שחקן עבר ומאמן כיום, מחזור מוצלח נחשב כאשר 4עד 5שחקנים עוברים מהנוער אל הבוגרים (עמ' 10). לדברי עד זה, התובע היה שוער מצטיין ויש לו נתונים פיזיולוגיים מתאימים. לפיכך, כמאמנו סבר שיש לו פוטנציאל מתאים (עמ' 8).
בהגיעו אל קבוצת הבוגרים, שימש התובע כשחקן מחליף ולא שובץ בהרכב השחקנים הראשון. בתקופה זו השתכר שכר נמוך, בשיעור של כ-.000, 1ש"ח לחודש, כמפורט בסעיף 15לתצהירו. לאחר שהתגייס לצבא, קיבל מהקבוצה משכורת של חייל ובשנת השירות האחרונה הושאל לתקופה של שנה לקבוצת שמשון תל-אביב, שם שיחק עד לחודש מאי 96' כשוער ראשון. קבוצה זו אינה נמנית על הליגות הגבוהות. לאחר מכן שב התובע אל הפועל ירושלים וקיבל שכר של כ-.000, 2ש"ח לחודש. בתקופה זו הוא היה אחד משני שוערי המשנה ולכן לא השתתף באופן פעיל במשחקים. בחודש יוני 97' הושאל לקבוצת הפועל מבשרת לשחק בה כשוער ראשון. שכרו בקבוצה זו עמד על סך של כ-.500, 2ש"ח לחודש, כנובע מעדותו שלא נסתרה (סעיף 17לתצהיר), הגם שלא צורפו תלושי משכורת. הפועל מבשרת משחקת בליגה נמוכה ולפי עדותו של מר מזרחי, הכוונה היא לאפשר לשחקנים שאינם פעילים בקבוצה הראשונה, לשחק בפועל ולצבור ניסיון (עמ' 7), תוך כדי בחינת יכולתם ורמתם למעשה (עמ' 8). בתום שנת ההשאלה האמורה היה התובע עתיד לשוב אל קבוצת הפועל ירושלים, אולם התאונה דנן גדעה את הקריירה שלו. כשם שמר מזרחי, שהיה אז מאמן קבוצת הפועל ירושלים, לא יכול היה להשיב לשאלה, האם התובע היה חוזר לקבוצה כשוער ראשון אם לאו; כך גם אין לפנינו נתונים כלשהם, לגבי מידת הצלחתו ואופן תפקודו בקבוצת הפועל מבשרת. פשיטא, שבחינת היכולת המעשית בקבוצה המשחקת בליגה הנמוכה, לא באה לידי ביטוי בראיות דנן. העובדה היחידה שניתן לקבוע היא, כי בתום העונה היה התובע חוזר אל קבוצת הפועל ירושלים, מבלי שנוכל לקבוע את מעמדו בקבוצה. הנתונים הקיימים עד כה הם, שכשחקן כדורגל התובע השתכר סך של -.500, 2ש"ח לחודש. דא-ותו-לא. בקבוצת הפועל ירושלים שכרו אף היה נמוך יותר, זאת גם לאחר שחרורו מהצבא. נתון נוסף שהוכח הנו, כי בגיל 23, ולמזער עד גיל 23.5משחק התובע בליגה נמוכה ביותר. לשם השוואה: מר מזרחי העיד על עצמו, כי כבר בגיל 21החל לשמש כשוער הראשון בקבוצתו דאז, בית"ר ירושלים.
.38הנתונים לגבי תפקודו והמשך מעמדו של התובע כשחקן כדורגל אינם ברורים. מטבע הדברים הנושא קשור גם לכושרו של השחקן וליכולתו בזמן נתון. כל שנוכל לומר על התובע הוא, כי פוטנציאל היה לו, אולם טרם עלה בידו למצותו ולממשו בדרגים גבוהים. רמות ההשתכרות של שחקני כדורגל אף הן אינן קבועות. שיעור השכר הנו פונקציה של איכות השחקן, נחיצותו לקבוצה, תקציבה הכולל ועוד כיוצאים באלה נתונים רבים.
בנסיבות אלו העיד מר מזרחי, כי השוער הראשון בקבוצת הפועל ירושלים הרוויח בעונה מסוימת שכר של -.000,110$ נטו, מכיוון שדובר בשוער בעל איכויות גבוהות ביותר, אשר הוזמן במיוחד כדי לסייע לקבוצה לנסות לעלות לליגה הבכירה (עמ' 7ו-10). עם זאת, העד ציין כעובדה, כי אין בנמצא שוער בליגה הבכירה, המשתכר פחות מ-.000,30$ נטו (עמ' 7). ככל הנראה כוונתו לשחקן המתפקד כשוער ראשון בקבוצה. השוער הראשון של הקבוצה הנוכחית שאותה מאמן מר מזרחי, מכבי פתח-תקווה, משתכר שכר של כ-. 000,60$ עד -.000,70$ נטו לשנת משחק. עם זאת, ראינו שכשוער שני או שלישי, התובע השתכר סכומים זעומים הרבה יותר.
.39כך בדומה גם שכרם של מאמנים, שאינו נקבע לפי תעריפים קבועים. בליגת
העל מאמן משתכר לפחות -.000,50$ לעונה (עמ' 9), אולם המדובר במספר מועט של
קבוצות, כך שמספר השחקנים העוברים ממשחק לאימון, כמו מר מזרחי עצמו, הנו
מצומצם ביותר, בבחינת יחידי סגולה בלבד.
.40הנה-כי-כן, הנתונים בכל הנוגע להפסדי ההשתכרות של התובע, כשחקן מקצוען בכדורגל, יותר לוטים בערפל מאשר גלויים. אכן, אין המדובר כאן בסיטואציה של הכנסה ספקולטיבית של נער או בחור צעיר היכולים לשחק כדורגל, אלא במי שמימש את תכניותיו והצליח לעבור משוכה, מקבוצת הנוער אל קבוצת הבוגרים, אולם לא מעבר לכך, לפחות עד גיל .23.5באין נתונים לא נותר לנו, אלא לאמוד את סכומי ההפסד באופן כללי, תוך הבאה בחשבון של כל הסיכויים והסיכונים. בל נשכח, שגם בקבוצת הפועל ירושלים היה שכרו של התובע זעום למדי. ההפסד המוכח היחידי הוא שכר של  .500, 2ש"ח מקבוצת הפועל מבשרת, לפרק זמן של כ- 7חודשים. מעבר לכך, ההפסדים
אינם ברורים, שכן לא נוכל לקבוע כלל מה היה מעמדו בהפועל ירושלים, אם בכלל.
לאור זאת, תיקבע האומדנה הכללית גם לגבי רוב תקופת העבר.
.41הפסדי השתכרות מכדורגל בעבר: עבור תקופת שבעת החודשים שנותרו לתובע
לשחק בהפועל מבשרת, הוא זכאי לפיצויים בסך של -.500, 17ש"ח, בצירוף ריבית
מיום 1.3.98(התקופה הממוצעת). לגבי יתרת התקופה הוא זכאי לפיצויים גלובליים
עבור הפסדי ההשתכרות, בסך של -.000, 75ש"ח, כולל הריבית לעבר.
.42הפסדי השתכרות מכדורגל בעתיד: על בסיס מכלול הנתונים דלעיל, זכאי
התובע לפיצויים על הגריעה מכושר ההשתכרות כשחקן כדורגל, בסכום גלובלי של - .
000, 300ש"ח. כמובן שבסכום זה הובאה בחשבון כל אי הוודאות הטמונה בהכנסותיו של שחקן כדורגל, כמו גם העובדה שניתן לשחק כשחקן פעיל עד גיל צעיר, באופן יחסי לגיל הפרישה הרגיל. יוטעם, כי גם נושא גיל הפרישה המקובל בענף הכדורגל או של שוערי כדורגל, לא הוכח כלל.
כל יתר הטענות לגבי הפסדי הכנסה מפוטנציאל אימון או עיסוקים אחרים הקשורים למוניטין כשחקן, הם בענייננו רחוקים וספקולטיביים. בנסיבות אלו, לא מצאנו הצדקה לפסוק פיצויים בגינם.
התוצאה:
.43לתובע נפסקו הסכומים הבאים:
(א) עבור נזק שאינו נזק של ממון: -.354, 32ש"ח;
(ב) עבור הוצאות רפואיות: -.000, 3ש"ח;
(ג) עבור נסיעות לטיפולים רפואיים בעבר: -.500, 1ש"ח;
(ד) עבור עזרת קרובים: -.000, 4ש"ח;
(ה) עבור העזרה בעתיד: -.000, 15ש"ח;
(ו) עבור ניידות: -.000, 20ש"ח;
(ז) עבור הפסדי השתכרות בעבר (בצירוף ריבית): -.000, 64ש"ח;
(ז) עבור הפסדי השתכרות בעתיד: -.000, 220ש"ח;
(ח) עבור הפסדים מכדורגל בעבר (בצירוף ריבית): -.500, 92ש"ח;
(ט) עבור הפסדים מכדורגל בעתיד: -.000, 300ש"ח.
.44הסכומים האמורים - בצירוף הריבית לפריטים שחיוב זה נקבע לצדם ובניכוי דמי הפגיעה המשוערכים להיום (לפי תעודת עובד הציבור מר ראובן שטרן, מיום 16.3.00) - הם שיעור הפיצויים שלו זכאי התובע. בנוסף לכך תשאנה הנתבעות בהוצאותיו וכן בשכר טרחת עורך-דין, בשיעור של % 13בצירוף מע"מ. ההוצאות נושאות הפרשי הצמדה וריבית מעת ביצוע כל תשלום ותשלום.
ניכויי המל"ל:
.45תאונת הדרכים היא גם תאונת עבודה (עמ' 4לפרטיכל). דא-עקא, שעד עתה טרם מיצה התובע את זכויותיו כלפי המוסד לביטוח לאומי. בין באי-כוח הצדדים הוסכם בישיבת הסיכומים, כי סך של -.000, 100ש"ח, מתוך סכום הפיצויים דלעיל, יעוכב עד למיצוי הזכויות במל"ל (השוו: ע"א 714/80 גולדברגר נ' בסה,
פ"ד לז(3) 109, 120-121). למותר לציין, כי בפעולות הנ"ל יהא על התובע לנקוט
באמצעים סבירים ובתום לב, על-מנת לקבל בהקדם המרבי את מלוא שיעור הגמלאות

המגיע לו (ע"א 727/87 שור נ' בן הרוש, פ"ד מד(3) 142, 148).
כל צד יהא רשאי לפנות אל בית המשפט, לקבל הוראות ככל שיהא צורך בדבר. הסכום הנ"ל יעוכב יחד עם שכר הטרחה והמע"מ המחויבים בגינו. כל תשלום שיבוצע לידי התובע, אם סכום גמלאות המל"ל יהיה נמוך יותר, ישולם בצירוף שכר הטרחה והמע"מ הנ"ל.

ניתן היום, ג' באלול תש"ס (3.9.00).








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח כדורגלנים

  2. בור במגרש כדורגל

  3. עורך דין כדורגל

  4. פיצויי פיטורים לכדורגלן

  5. הכשרת מגרש כדורגל

  6. צ'ק עמותת כדורגל

  7. ביטוח אימון כדורגל

  8. יחסי עובד מעביד - כדורגל

  9. פגיעה במשחק כדורגל

  10. נפילה במשחק כדורגל

  11. ביטוח שחקן כדורגל - נכות

  12. תקיפה במגרש כדורגל

  13. פציעה באימון כדורגל

  14. הצתה של אוהדי כדורגל

  15. פציעת קטין שחקן כדורגל

  16. זכויות מאמן כושר קבוצת כדורגל

  17. צו הרחקה לאוהדי כדורגל

  18. סיבוב ברך במשחק כדורגל

  19. פציעה תוך כדי משחק כדורגל בצבא

  20. ביטוח שחקן כדורגל - פציעה בברך

  21. רישיון עסק למגרש כדורגל

  22. פציעה בברך - שחקן כדורגל

  23. חדלות פרעון - ההתאחדות לכדורגל

  24. תאונה בקורס אימון כדורגל

  25. מס על משכורת שחקני כדורגל

  26. מעצר על מכירת משחק כדורגל

  27. פציעה במשחק כדורגל אולמות

  28. אספקת ציוד לקבוצת כדורגל

  29. דחיית משחק כדורגל בגלל חג

  30. פציעה ביד של שחקן כדורגל

  31. משכורת שחקנית כדורגל נשים

  32. רשלנות בייצוג שחקן כדורגל

  33. ההתאחדות לכדורגל - מפרקים זמניים

  34. מיקרוטראומה - שחקן כדורגל

  35. פציעה באימון כדורגל נערים

  36. ביטוח תאונות אישיות כדורגל

  37. פיצויי פיטורים לשחקן כדורגל

  38. התקף לב במשחק כדורגל בישראל

  39. חבילת כדורגל בחו"ל - תביעת פיצויים

  40. תביעה על עבירה קשה נגד שחקן כדורגל

  41. קרע ברצועה בברך במשחק כדורגל

  42. תאונת דרכים או פציעת כדורגל ?

  43. טורניר קט רגל - ביטוח קט רגל – פציעה

  44. פציעת כדורגל שנגרמה עקב תיקול

  45. שחרור שחקן כדורגל בקבוצת נוער

  46. סכסוך בין מאמן כדורגל לקבוצתו

  47. תביעת נזיקין בגין תאונת כדורגל

  48. שחקן כדורגל נפצע בתאונת דרכים

  49. פציעת ילד במהלך משחק כדורגל בבית ספר

  50. בוררות בין קבוצת כדורגל לשחקן

  51. פציעה בגלל דחיפה במשחק כדורגל

  52. בניית מגרש כדורגל באזור מגורים

  53. פציעת שחקן כדורגל - ביטוח לאומי

  54. מוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל

  55. פוליסת ביטוח קבוצת כדורגל - מכבי תל אביב

  56. ביטול החלטת איגוד השופטים בכדורגל

  57. פציעה במשחק כדורגל בזמן חופשת מחלה

  58. כסף מביטוח לאומי לשחקן כדורגל שנפצע

  59. פציעה במהלך משחק כדורגל ליגה למקומות עבודה

  60. אישור ממקום העבודה לעסוק בשיפוט כדורגל

  61. תביעה למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל

  62. כסף מביטוח לאומי על פציעה במשחק כדורגל

  63. ייצוג שחקני כדורגל - זכויות שחקן כדורגל

  64. פציעה במשחק כדורגל ללא צוות רפואי במקום

  65. יחסי עובד מעביד בין שופט כדורגל להתאחדות

  66. פציעה עקב השתוללות במשחק כדורגל בבית ספר

  67. הסכם עקרונות להעברת בעלות על קבוצת כדורגל

  68. פגיעה בשיעור ספורט בבית הספר במשחק כדורגל

  69. ניסיון "להלביש" פציעת כדורגל על תאונת דרכים

  70. נפילה על צינור ברזל לאחר הכשלה של שוער כדורגל

  71. פרישה של שחקן כדורגל בגלל פציעה במשחק אימון – ביטוח

  72. פציעה במשחק כדורגל - האם אפשר לקבל פיצויים ?

  73. תקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל - ערעור על הרשעה

  74. קטיעת קריירה של שחקן כדורגל מבטיח עקב תאונת דרכים

  75. במהלך משחק כדורגל, התובע נפגע ברגלו בקרסול שמאל ובברך שמאל

  76. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון