פסק דין בפני תביעה כספית על סך 187,200 ₪ (39,000 $) שהגישה התובעת Ege Kestancilik Tarim Urunleri Gida lhracat ve lthalat san tic ltd. חברה זרה העוסקת ביצוא ערמונים במזרח התיכון (להלן: "התובעת") כנגד מאנקו יבוא ושיווק מזון בע"מ (להלן: "הנתבעת"), חברה ישראלית העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי מזון וכנגד אברהם נחמיאס (להלן: "הנתבע"), מנהל ובעל השליטה של הנתבעת. הרקע העובדתי: בחודש אוקטובר 2002 הזמינה הנתבעת מאת התובעת משלוח של 30 טון ערמונים טריים (להלן: "המטען"). המטען הוזמן בתנאי IZMIR F.O.B, התשלום בתנאים של CASH AGAINST DOCUMENTS. ביום 4.1.03 הוטען המטען על אוניה "צים נובורוסיסק" בנמל איזמיר; ובמקביל, הוצא שטר מטען נקי לפקודת הנשגר - בנק אינווסטק סניף חיפה - כאשר על פי תנאי העסקה היתה הנתבעת אמורה לשלם תמורת המטען סך של 39,000 $ בשקלים לבנק אינווסטק , אשר היה, עם קבלת התשלום, מסב את שטר המטען לנתבעת, על מנת שתוכל לשחרר את המטען מנמל חיפה ולקבל את החזקה בו. ביום 6.1.03 הגיעה האוניה לנמל חיפה כשעל סיפונה מכולות עם מטען הערמונים. כעולה מהראיות, אותן אפרט בהמשך, המטען הגיע לנמל חיפה ללא שטר מטען מקורי ועל כן לא יכלה הנתבעת לקבל לרשותה את המטען. ודוק, כל עיכוב בשחרור המטען מהנמל מסב לו נזקים בלתי הפיכים. בנסיבות אלה, הציע סוכן התובעת, מר אקיל אולוקויה (להלן: "מר אקיל" או "הסוכן" בהתאמה), לטוס לטורקיה לאלתר על מנת להביא את שטר המטען המקורי שחסר, אלא שהתובעת בחרה את האופציה של משלוח שטר המטען המקורי בדואר שליחים. בשל אי בהירות בשאלה מתי יגיעו המסמכים המקוריים מטורקיה, אשר כאמור נשלחו בדואר שליחים, החל דין ודברים בין הנתבעת באמצעות הנתבע לבין התובעת באמצעות סוכנה מר אקיל, שבסופם, בתאריך 8.1.03, הורה מנהל התובעת, עד התביעה מר נג'אטי שנטורק (להלן: "מנהל התובעת"), לסוכן המוביל באיזמיר, לאפשר לנתבעת לקבל בארץ את הבעלות והחזקה במטען ללא שטר המטען המקורי. בעקבות הוראה מפורשת זו, של התובעת, שונו תנאי ההתקשרות בין הצדדים והחיובים שהיו בבסיס שטר המטען המקורי, כך שהמטען שוחרר ישירות לידי הנתבעת ללא שטר מטען מקורי, ללא ערבות או בטוחה אחרת וללא כל תשלום מטעמה. ברי כי בנסיבות אלה, לא היתה הנתבעת צריכה להסב את שטר המטען בבנק כנגד תשלום במזומן, כפי הוראת שטר המטען המקורי. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם השתנו מעיקרן שאר תנאי העסקה. טענות התובעת: התובעת טוענת כי עם הגעת המטען לנמל חיפה, פנה הנתבע אל התובעת באמצעות סוכנה, מר אקיל, בטענה כי שטר המטען המקורי לא הגיע ועל כן אין ביכולתו לשחרר את המטען מהנמל. הנתבע ביקש להסב את שטר המטען לנתבעת, על מנת לאפשר שחרור המטען ישירות לידיה, כדי לא לאבד זמן יקר. התובעת נעתרה לבקשה לאור יחסי אמון ששררו בינה לבין הנתבע, ולאחר שהנתבע התחייב בפניה, כי למרות השינוי, ישלם את תמורת המטען. את התביעה דנן נאלצה התובעת להגיש לאחר שהנתבע לא עמד בדיבורו וסרב לשלם לה את תמורת המטען. טענות הנתבעים: הנתבעים טוענים כי בשל העיכוב שחל בשחרור המטען, בהעדרם של המסמכים החיוניים הנדרשים בעת שחרור המטען מהנמל, הודיע מר יוסף לוי, שאליו יעדה הנתבעת את המטען בסופו של יום, על ביטול העסקה לרכישת המטען מהנתבעת, מאחר ולטענתו עקב ימי השרב שהתרגשו ובאו באותם ימים, המטען, ככל הנראה, התקלקל. ויודגש, כי אין חולק כי מדובר במטען אשר מתכלה בתנאי חום במכולה אטומה ללא קירור, כפי התנאים ששררו במקרה דנן. בעקבות ההודעה שמסר מר לוי לנתבע, הודיעו הנתבעים לסוכן התובעת, מר אקיל, על ביטול העסקה. בתגובה וכמוצא מהסבך, הודיעה התובעת באמצעות סוכנה כי היא מסכימה להעביר לנתבעת לאלתר את המטען ללא תשלום, בעסקת קונסיגציה, קרי התשלום לתובעת יהא רק בנסיבות בהן יוותר הפרש בין התמורה שתתקבל לאחר שיווק ומכירת המטען, על ידי הנתבעים או באמצעותם, לבין ההוצאות הכרוכות בעסקה לרבות תשלומי המכס. משמע, שאם ההפרש יהא שלילי, לא תזכה התובעת בכל תמורה בגין העסקה. מאחר והעסקה הסתיימה בהפסד, כמפורט בתצהיר הנתבע, אין התובעת זכאית לכל תמורה. ניתוח הראיות והכרעה: אין מחלוקת כי פרי הערמונים הינו מטען מתכלה הצובר נזקים המתפתחים ומתעצמים עת נתון הוא במכולה סגורה בתנאי חום, ללא קירור, כפי שארע בעניינינו. אין גם מחלוקת כי הימים הרלוונטיים לתביעה, היו ימי שרב בארץ, ועל כן החשש של הנתבעים מנזק למטען שעוכב בנמל, היה חשש אמיתי. מהראיות שנשמעו בפני, אין עוד מחלוקת כי מטען הערמונים הגיע לארץ ללא שטר מטען מקורי, דבר שמנע מהנתבעים לשחרר את המטען לאלתר. עיכוב המטען בנמל, גרם לירידה בערכו ולנזקים לפרי הערמונים. ר' בעדות מנהל התובעת עמ' 7: ..."סוג מטען כזה, אפילו שעה היא חשובה כי הוא מאבד ממשקלו אם הוא נמצא תחת השמש". וכן ר' עדות העד אקיל, סוכן התובעת, עמ' 14 לעניין סיבת העיכוב; "ש. הוא (הנתבע - הערה שלי) הודיע לך איזה מסמכים חסרים? ת. אני זוכר שזה שטר מטען, חוץ מזה אני לא יודע מה היה חסר ומה הם שלחו גם. לא ראיתי את המעטפה של האוניה. ש. אם רק שטר מטען היה חסר, תסכים איתי שניתן היה לשחרר את הסחורה גם בלי שטר מטען מקורי? ת. לא. אי אפשר לשחרר את הסחורה ללא שטר מטען מקורי. 3 מסמכי שטר המטען המקורי צריכים להיות בבנק". עסקת הערמונים דנן, היתה עסקת F.O.B (FREE ON BOARD), דהיינו עסקה בה הנתבעים נושאים בעלות הביטוח ובסיכון הנוגע למטען מהנקודה בה נמסר המטען על סיפון האוניה בנמל המוצא - איזמיר; ברם כעולה מהראיות, מדובר בעסקה מסוג F.O.B לגביה קיימות הסכמות נוספות ויסודיות בין הצדדים היוצרות אבחנה ברורה בין העברת בעלות בממכר רק בנמל היעד (בארץ) לבין העברת הסיכון לגבי הטובין מרגע מסירת המטען על סיפון האוניה באיזמיר. למרות היות העסקה מסוג F.O.B אין הבעלות עוברת לנתבעים עם מעבר המטען מעל "מעקה האוניה בנמל אזמיר". לעניין זה ר' בספרו של המלומד מר כדורי חכם - אהרון "ביטוח ימי ותביעות", מהדורה שישית עמ' 316 ואילך. בנסיבות דנן, כך אני קובעת, יש לקרוא תנאים נוספים ויסודיים בהתקשרות שבין הצדדים, מעבר להיות העסקה עסקת F.O.B. תצהירי הצדדים ושטר המטען עצמו, מעידים על כך שהתובעת שמרה על זכויותיה הקנייניות עד לתשלום בעד המטען לכשיוסדר התשלום על ידי הנתבעת בבנק הרשום בשטר המטען כנשגר. זה הטעם והתכלית להוצאת שטר מטען על ידי התובעת לפקודת הבנק דווקא ולא לפקודת הנתבעים או הנתבעת. הבנק המוטב הוא שמקבל את שטר המטען המקורי. הנתבעת משלמת עבור המטען בבנק כתנאי להסבת השטר על ידי הבנק לפקודתה והכל כפעולה יסודית והכרחית בטרם שחרור המטען מהנמל על ידה. אני קובעת, על פי הראיות שנשמעו בפני, כי במערכת היחסים החוזיים בין התובעת לבין הנתבעת נקבע תנאי ברור ויסודי לפיו מחוייבת התובעת במשלוח שטר המטען המקורי, על מנת שישמש את הנתבעת לצורך שחרור המטען מהנמל, בדרך המפורטת לעיל. ר' עדות מנהל התובעת בעמ' 5 לפרוטוקול: "ש. מה לגבי אחריותך? ת. לנו יש אחריות למשלוח המסמכים על ידי רב החובל. אני שולח את המסמכים עם האוניה". וכן בעמ' 4: "ש. האם כל המסמכים צריכים להיות מקוריים? ת. כן. ש. האם אתה יודע שבלי כל המסמכים עליהם דיברנו, לא ניתן לשחרר את הסחורה מהנמל ו/או מהמכס בישראל? ת. כן." וכן ראה עדות סוכן התובעת בעמ' 14 לפרוטוקול; "ש. האם זה היה מחובתה של התובעת לשלוח את כל המסמכים במקור? ת. כן. ש. במקרה הזה המסמכים נשלחו באמצעות דואר האוניה, נכון? ת. הספק שלח חלק מהדוקומנטים באוניה." וכן ר' עדות הנתבע בעמ' 33 לפרוטוקול; "ת. ...הכלל פוב חל רק אם שולחים את כל המסמכים." התובעת נהגה לשלוח את המסמכים הנחוצים לשחרור הטובין, לרבות שטר המטען המקורי, באמצעות דואר האוניה. גם משלוח באמצעות דואר שליחים היה מקובל על ידה. דא עקא, שעל פי הראיות שהוצגו בפני, אני קובעת שהתובעת לא הוכיחה כי עמדה בהתחייבותה למשלוח שטר המטען המקורי, המהווה תנאי לשחרור המטען, ומכאן שלא מילאה אחר חובתה כלפי הנתבעים. ראשית, אפנה לעדות מנהל התובעת אשר העיד כי לא הוא נושא באחריות מטעם התובעת למשלוח המסמכים לרבות שטר המטען המקורי אלא שותפו מר מוסטפא. בנסיבות אלה, אין מנהל התובעת יכול להעיד, כלל ועיקר, על עצם משלוח שטר המטען המקורי על ידי התובעת. השותף, אליו מפנה מנהל התובעת את האצבע, לא הוזמן לעדות ומכאן שלא הוכח כלל ועיקר משלוח שטר המטען המקורי על ידי התובעת בין בדואר האוניה ובין בכל דרך מקובלת אחרת. ר' עמ' 3 לפרוטוקול: "ש. מי בחברה שלך מוסר את המסמכים הנוגעים למטען לרב החובל של האוניה? ת. בד"כ השותף שלי מר מוסטפא מוסר את המסמכים למכס אשר מעביר אותם לרב החובל. ובהמשך עמ' 4; "ש. האם אתה יודע באופן אישי שהמסמכים לא נמסרו לרב חובל במלואם? ת. אני לא יודע. ש. האם אקיל אמר לך איזה מסמכים חסרים? ת. לא, אני לא יודע. במקרה הזה השותף שלי היה מעורב..." ויודגש כי, קודם לעסקה נשוא התובענה, צלחה בחודש דצמבר 2002 עסקה של מכירת ערמונים בין הצדדים לשביעות רצונם. במהלך העסקה מדצמבר 2002 במועד הטענת המטען על האוניה בנמל איזמיר, דאגה התובעת לשלוח את שטר המטען המקורי באמצעות דואר האוניה, ובמקביל לידע את הנתבעים ולהפנותם לאותם מסמכים שנשלחו. ר' נספח ב' לתצהיר התובע, הודעה בפקס ששלחה התובעת לנתבעים, המעדכן אותם בעובדה כי המסמכים, נשוא העסקה מדצמבר, שוגרו אליהם בדואר האוניה. דא עקא, כי מסמך דומה לא הוצג בעסקה נשוא התובענה, דבר שיש בו כדי לחזק את העובדה כי המסמכים הנדרשים כלל לא נשלחו, מלכתחילה, בניגוד לחובתה של התובעת בשליחתם. מכיוון שהמסמכים לא נשלחו, אין תמיהה כי לא הגיעו בדואר האוניה, כעולה מעדויות הנתבע וסוכן התובעת. ר' עדות סוכן התובעת בעמ' 16 לפרוטוקול: "ש. האם כשדברת עם התובעת בקשר למסמכים, אמרו לך שחלק מהמסמכים המקוריים נשארו אצלם? ת. חלק מהמסמכים כנראה נשארו שם כי מישהו כנראה שכח לשלוח את המסמכים. ש. הם הסבירו לך איך זה קרה ששכחו לשלוח את המסמכים? ת. לא הסבירו לי". התובעת, אם כן, הפרה חובתה בשליחת המסמכים לרבות שטר המטען המקורי, בלעדיו, אין לנתבעת יכולת לשחרר את המטען. בנסיבות אלה הודיעו הנתבעים לתובעת על ביטול העסקה, וגם על כך אין עוד מחלוקת כעדות סוכן התובעת, בעמ' 16; "ש. האם הוא אמר לך שהוא לא ישלם ולא יקח את הסחורה? ת. כן. היה מן איום כזה. הוא אמר אין דוקומנטים אני לא יכול לשחרר את הסחורה, אני לא אשחרר את הסחורה". השתלשלות האירועים, המפורטים לעיל, הוביל את התובעת, כך אני קובעת, לנקיטת צעדים חריגים למזעור נזקיה, וזאת לאחר שהנתבעים הודיעו כי העסקה, כפי שסוכמה, הופרה על ידי התובעת ועל כן הם חוזרים בהם מהעסקה לרכישת המטען הפגום, שניזוק בשל העיכוב בנמל. הנסיבות שהתפתחו, היוו אבן דרך לתובעת להסכים לשחרר את הטובין לידי הנתבעים ללא תמורה בתנאי קונסיגנציה, בהעדר פתרון אחר. ר' עדות סוכן התובעת עמ' 18 לפרוטוקול המונה את הבעייתיות של עסקת הערמונים באותה נקודת זמן; "ת. אני יודע שבאותה תקופה שוק הערמונים היה חלש". ובהמשך, "ת. באותה תקופה השוק היה מלא סחורות". כל זאת, על רקע המטען הפגום, תולדה של עיכובו בנמל. שיקולים כלכליים הם שהנחו את התובעת להעביר החזקה במטען לנתבעים ללא תמורה ולשנות את תנאי שטר המטען המקורי, והכל כדי למזער נזק צפוי שכבר החל לתת אותותיו. בנסיבות אלה, טענת התובעת לפיה באה לקראת הנתבעים בשחרור המטען לידיהם ללא תמורה מתוך אמון בנתבעים שישלמו את תמורת המטען בשלב מאוחר יותר, מבלי שחל כל שינוי בתנאי העסקה המקורית - נדחית על ידי. אני סבורה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכחת גרסתה. לדידי, הנתבעים הטוענים לשינוי העסקה המקורית לעסקת קונסיגנציה, הוכיחו גרסתם, גרסה העולה בקנה אחד עם העובדות שהוכחו. כעולה מהמקובץ, התובעת היא זו שנקלעה למבוי סתום, כשלא מילאה חובתה בשליחת שטר המטען המקורי, ועל כן אין תימה כי שחררה את המטען ללא תמורה והסבה העסקה המקורית לעסקת קונסיגנציה, מתוך תקווה וסיכוי לקבל בסופו של ההליך איזשהי תמורה במקום להפסיד מראש את העסקה כולה. תימוכין לקביעתי זו מצאתי בהיגיון המסחרי שבטאו הצדדים בהתנהגותם ובהסכמותיהם. בעסקה מסחרית בינלאומית שהוגדרה מראש על ידי הצדדים כעסקה בתנאים של CASH AGAINST DOCUMENTS, קשה לקבל שינוי דרסטי בתנאי העסקה, קרי שחרור המטען ללא כל תמורה רק על בסיס אמון, בנסיבות בהן הוכחו תובנות אחרות, פועל יוצא של מציאות משתנה. ר' סעיף 6 לתצהיר מנהל התובעת, כהאי לישנא: "בנקודה זאת ראוי לשים לב שאופן התשלום הוסכם כ - "מזומן כנגד מסמכים, F.O.B איזמיר" כלומר הקונה משלם את התמורה לבנק כנגד המסמכים, כלומר הסבת שטר המטען המקורי לטובתו, לאחר שהסיכון עובר אליו כאשר המטען חופשי "מכל זכות של צד שלישי על סיפון האוניה" באיזמיר, אבל לפני שהטובין למעשה בחזקתו. רק לאחר שהוא משלם לבנק הוא יכול לקבל חזקה במטען על ידי אחיזה בשטר המטען המקורי, מוסב אליו כדין". אלא שהמציאות השתנתה וביחד עימה התגבשו הסכמות חדשות בין הצדדים. לא יעלה על הדעת כי עסקה ברמת בטחון מקסימלית, עסקת מזומן, תהפוך לעסקה ברמת בטחון מינימלית, אלא אם כן שיקולים כבדי משקל, כדוגמת אלה שפורטו לעיל, נשקלו בנסיבות בהן העסקה שינתה את פניה. אשר על כן, אני מעדיפה את גרסת הנתבעים בדבר שינוי בתנאי העסקה לעסקת קונסיגנציה, על פני גרסת התובעת. חיזוק נוסף לאמור ניתן למצוא בהשתלשלות האירועים, החל מהמועד בו שוחרר המטען לידי הנתבעת ולאחריו. במועד שחרור המטען לא טרחה התובעת - הסבורה, כטענתה, כי עליה לקבל טבין ותקילין עבור המטען - לדרוש מהנתבעים תשלום, בכל אמצעי תשלום מקובל ומוכר החל במסירת המחאה, ערבות בנקאית או אפילו חתימה על מסמך בו מתחייבים הנתבעים לשלם במועד ידוע ומוסכם, עבור הסחורה. לא זו בלבד שהתובעת לא דרשה ולא קיבלה כל מסמך התחייבות מאת הנתבעים כנגד שחרור המטען, אלא שלא טרחה סמוך לאחר מסירת המטען לדרוש מהנתבעים את התמורה וזאת בנימוק תמוהה של "בושה" כעולה מעדות מנהלה, בעמ' 9 לפרוטוקול: "ש. מתי הנתבעת היתה צריכה לשלם עבור הסחורה? ת. לאחר שחרור המטען הוא היה אמור לשלם את הכסף. ש. כמה זמן אחרי? ת. לא קבענו אם זה יהיה שבוע או 10 ימים. זה היה אמור להיות לאחר שחרור. ש. השחרור היה ב - 9 לחודש? ת. כן. ש. האם שאלת את אקיל למה לא שולם הכסף לאחר 9 לינואר? ת. אנו לא לוחצים את הקונים שלנו בשאלות איפה הכסף. יכולים לשלם לאחר מספר ימים אפילו לאחר 10, 15, 21 יום. ש. תנאי העסקה היו תנאי מזומן. מדוע לא בקשת את התשלום מיד? ת. כמו שאמרתי לך, אנו לא לוחצים על הקונים ואנו מתביישים לבקש את הכסף מיידית". לדידי, לו היו פני הדברים כטענת התובעת, לא היה מקום לבושה, או למתן אורכה לתשלום. מה הטעם בהמתנה לנתבעים ומה הסיבה לבושה, אלא אם כן, לא היה לתובעת כל עילה לדרוש תמורה, כטענת הנתבעים, עקב אותו שינוי בתנאי העסקה. "הבושה", אם בכלל, היתה צריכה להיות מנת חלקם של הנתבעים שלקחו סחורה ולא שלמו בעדה, חרף הבטחתם, לשיטת התובעת. יתרה מזאת, כעולה מהראיות, סוכן התובעת, מר אקיל, בהמשך האירועים טרח ובא לראות במו עיניו את מטען הערמונים שניזוק בחצרי הנתבעים או מי מטעמם. ויודגש, לו היתה העסקה עסקת F.O.B, כשבתנאי העסקה לא דבק כל רבב, לא היה צריך מר אקיל לטרוח לראות את הסחורה, וכי מה הדבר מעלה או מוריד. אם מבחינת התובעת חבים הנתבעים בתשלום מלוא התמורה עבור המטען, ללא כל הסתייגות, אין כל רבותא מה קרה למטען. אלא מאי, שבנסיבות בהן תנאי העסקה השתנו, כטענת הנתבעים, למר אקיל היה אינטרס לראות את היקף הנזק שנגרם למטען, כדי לאמוד ולהעריך עבור התובעת את סיכוייה לקבל תמורה כלשהי עבור מטען הערמונים בתנאי עסקת קונסיגנציה בה נקשרה, ומטעם זה בלבד, בא מר אקיל לראות את המטען ואף לצלמו. אשר על כן, אני קובעת כי התביעה לסעד של תשלום מלוא התמורה עבור מטען הערמונים בסך של 39,000 דולר (בשקלים), על פי תנאי העסקה המקורית, משום הטענה כי תנאי העסקה לא השתנו במאום - דינה להדחות. ויודגש, התובעת אינה עותרת לתשלום חלופי אלא לתשלום מלוא התמורה על פי העסקה המקורית ועל כן משנדחתה גרסת התובעת העותרת לסעד מוגדר, מבחינת זה הסעד ואין בילתו - דין התביעה, שהגישה, להדחות. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. משפט בינלאומיחברה זרה