להלן החלטה בסוגיית שטר מטען כראיה: החלטה 1. לפני בקשה למתן רשות לערער. הצדדים הופיעו לפני וטענו. לאחר ששמעתי אותם, החלטתי לפעול על פי סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור. הערעור הוא על החלטה של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט י. כהן) בת"א 25550/97. 2. לפני שאדרש למחלוקת בתיק שלפני, מובאת התנצלותי לפני הצדדים על שהחלטתי זאת ניתנת באחור בשל עומס עבודה ובשל מתן קדימה לתיקים בנושאים פליליים, שהנאשמים בהם היו במעצר עד תום ההליכים במשפטם. 3. המבקשת (להלן "ספקטור"), היא חברה העוסקת ביבוא של כלי בית ובמכירתם. המשיבה (להלן - "קונטיננטל") היא חברה לביטוח ימי, אשר במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה ביטחה את המטענים, שרכשה ספקטור בחו"ל, בדרכם לישראל. במטענים של ספקטור, אשר הוטענו במכולות בנמל מרסי (נמל המוצא), נתגלעו, עם הגיעם ארצה, חוסרים. נמצא בעת פריקת המטען, שהמכולות נפרצו ונגנבו מהן סחורות לאחר שהחותם המקורי של המכולות נתלש או נשבר והוחלף בחוטי ברזל. ספקטור תבעה את המבטחת, קונטיננטל, לשלם לה את תגמולי הביטוח בגין החוסרים. 4. במסגרת קדם המשפט, הורה בימ"ש קמא על הגשת תצהירים במקום עדות בחקירה ראשית. לקראת הישיבה מיום 9/7/00 הומצאו לתיק בימ"ש קמא תצהיריה של ספקטור. לא הוגשו תצהירים מטעם קונטינטל. באותה ישיבה נידונה קבילותם של תצהירי המבקשת ונספחיהם. התעוררה שאלה אם הרשום בשטרי המטען מהווים ראיה גם לתכולת המכולות שהוטענו, כגירסת ספקטור, או שהם מהווים ראיה רק על כך ששטרי המטען התקבלו בידיה של ספקטור, כגירסת קונטיננטל. 5. בימ"ש קמא פסק במחלוקת כדלקמן: "לעניין שטרי המטען, הנני מקבל את טענות ב"כ הנתבעת, והנני קובע כי שטרי המטען ישמשו כראיה לכך שאלה השטרות שהתקבלו אצל התובעת, אך לא יהיה בהם כדי להוכיח מה בדיוק הוטען בנמל היעד" על החלטה זאת הערעור שלפני. 6. בע"א 603/83 צים חב' השיט הישראלית נ' אדרס חמרי בנין בע"מ, פ"ד מ(3) 365, 371, ניתנה סקירה על מהותו של שטר המטען ועל כללי האג, שהם כללים המופיעים באמנה בינלאומית שנעשת בבריסל ב25/08/1924- ותוקנה אחר כך (להלן כללי האג), הבאים להסדיר את נושא שטרי המטען: שטר המטען משמש כמסמך המעיד על זכות הקניין בנכסים הרשומים בו, והסבתו לצד ג' מקנה לאחרון את הזכויות הרשומות בו, השטר משמש ראיה לחוזה ההובלה ולתנאיו והוא גם משמש, על פי כללי האג, ראיה עובדתית לכאורה, הניתנת לסתירה, שהמוביל קיבל את הטובין בכמות ובמשקל הרשומים בשטר (וראה שם בעמ' 371 מול ב ו-ג, וראה גם בספרו של כדורי חכם-אהרון "ביטוח ימי ותביעות" הוצאת גרפית, מהדורה שישית, בעמ' 306). לעניינו חשובים סעיפים III4 ו- III8 לכללי האג. נוסחם, המובא להלן, הוא זה המופיע בפקודת הובלת טובין בים, אשר עיגנה את כללי האג אל משפט המדינה (וראה התוספת לפקודה): "4. שטר מטען כזה ישמש הוכחה לכאורה שהמוביל קיבל את הטובין כמפורט בשטר המטען בהתאם לסימן 3(א), (ב) ו-(ג). אולם לא תתקבל ראיה שנועדה להוכיח כי המוביל לא קיבל את הטובין כאמור, אם שטר המטען הועבר לצד שלישי הפועל בתום לב". "8. מקום שיש בחוזה-הובלה סעיף, אמנה או הסכם הבאים לפטור את המוביל או את כלי השיט מאחריות להפסד או לנזק שיגרמו לטובין או בקשר אתם מחמת רשלנות, הזנחה, או השתמטות במילוי החובות וההתחייבויות שנקבעו בסעיף זה, או הבאים להפחית את האחריות הזאת שלא כנאמר בתקנות אלו, יהיו הסעיף, האמנה או ההסכם, בטלים ומבוטלים ומחוסרי כל תוקף. סעיף בדבר ביטוח או סעיף כיוצא בזה ייחשבו כסעיף הפוטר את המוביל מאחריות". כתוצאה מנוסח זה של כללי האג, אשר נועדו לקבוע "אחריות מינימלית של מובילם, שעליה לא ניתן להתנות" (ע"א 603/83 בעמ' 371), נשאלה השאלה, "אם ניתן לכלול בשטר המטען הסתייגות מועילה מפרטים שנרשמו בו" (שם בעמ' 373). התשובה, שניתנה בע"א 603/83 הנ"ל (עמ' 377) היתה, כי: " עיון בספרות המשפטית וקריאה נכונה של הפסיקה בנושא זה מלמדים, כי אכן, גם לאחר שנקבעו כללי האג, ניתן להסתייג בכתב מפרטים המופיעים בשטר המטען ונוהל זה הוא שכיח ומקובל". 7. בע"א 603/83 הנ"ל נקבע עוד (עמ' 373), כי מוביל שמבקש לסייג את אחריותו, כגון בשל כך שאין הוא יכול לודא את משקלו או את כמותו של המטען, רשאי לעשות זאת בשתי דרכים: האחת על ידי המנעות מלציין בשטר המטען פרט, שאין הוא מסכים לו או אינו יודע את נכונותו, כגון את משקלו של המטען או את מספר החבילות שבו. השניה, "הסתייגות ספציפית באשר לאותו פרט או אותם פרטים שאינם מדוייקים די הצורך או שאין אפשרות לעמוד על דיוקם" (שם, עמ' 377). ועוד נקבע (שם בעמ' 377), כי לא תתקבל הסתייגות סטנדארטית, שפירושה "התנערות מכל אחריות לתיאור המטען על כל מרכיביו ומימלא שחרור המוביל מכל אחריות למטען המובל. לפיכך נקבעה ההוראה שבסעיף III8 המבטלת תוקפם של אמנה או הסכם, המסתייגים בדרך כוללנית כזו מהפרטים המתארים כפי שנרשמו בשטר" (עמ' 377 מול ז'). מנגד, מותר להסתייג ב"תוספת מיוחדת", שהיא הסתייגות "מפרט זה או אחר שבתיאור המטען, כשהיא נרשמת במיוחד ליד הפרט שדיוקו מוטל בספק, אם על-ידי התבטאות "SAID TO BE” .. משמעותה של הסתייגות כזו היא ברורה, שכן מעידה היא על כך, שהפרט שצויין ... אינו בידיעתו של המוביל, ואין הוא יכול לוודא, עד כמה מדוייק הוא, ועל כן מסתייג הוא מאותו פרט שבשטר המטען ואין הוא נוטל על עצמו אחריות באשר לתוכנו" (עמ' 379 מול א). 8. ומההלכה לענייננו: בשטר המטען שלפנינו, נרשמה הערה כללית "SAID TO BE CONTAIN" וכן UNDERMENTIONED CONTAINER LOADED IN THE SAID TO BE מתחת להערות אלה נרשמה כמות המכולות וכן תכולתן, כמו (באחד מששת שטרי המטען), "629 חבילות המכילות מיכשור חשמלי". על פי הכתוב בשטר המטען שלפנינו, מתעוררות שתי בעיות: הראשונה, אם הכתוב בו היא הסתייגות כללית או ספציפית. השניה, בהנחה שאין ההסתייגות תקפה, האם הכלל בדבר היותו של שטר המטען ראיה לכאורה, טוב גם בין המשגר לבין המבטחת שלו, או רק בין המשגר לבין המוביל. 9. בהקשר לשאלה הראשונה, אם ההסתייגות היא כללית או ספציפית: בשטרי המטען נרשמו שלושה פריטים: שהמטען הוטען במכולה, שסימונה מצויין בשטר המטען, שהיה במכולה, המספר של החבילות הכתוב בשטר, ושהחבילות הכילו כלי מטבח. ההכחשה איננה גורפת במובן זה, שהיא לא מכחישה, שהטובין הוטענו ושוגרו במכולה, שסימניה הן כמצויין, אולם היא מסתייגת מכך שהמכולה הכילה את סוג המטען, שנטען כי הוטען ומכמותו. חוזרת קושיא לדוכתא, אם הסתייגות מכל הפרטים שבשטר המטען, למעט מספר המכולות וסימניהן, היא הסתייגות ספציפית או גורפת. 10. בת"א (מח' חיפה) 864/89 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, נדון מקרה דומה. נתגלע חוסר במטען של מוצרי השקיה. השאלה היתה, אם שטר המטען ישמש ראיה לכאורה לתכולת המטען. על פני השטר, נרשם כי המטען אמור להכיל, “SAID TO CONTAIN”, 920 קרטונים של מוצרי השקיה במשקל 2727 ק"ג. ביהמ"ש המחוזי (כב' השופטת שטרסברג-כהן) קבע, כי זוהי הסתייגות כללית, שאין בה כדי לפגוע במטרתו העיקרית של שטר המטען, דהיינו להוות ראיה לכאורה לפרטים שבו. בערעור על פסק דין זה (ע"א 2277/92 צים חב' השיט הישראלית נ' הפניקס הישראלי, תק-על כרך 98(3) תשנ"ח/תשנ"ט1998-), כתב כב' השופט מצא, כי "אינני סמוך ובטוח כי בית המשפט צדק בסברתו, שההסתייגות אשר נכללה בשטר המטען לא שללה (או גרעה) את ערכו כראיה לכאורה, לפי סעיף (3)III ב) רישה לכללי האג עשוי המוביל לצאת ידי חובתו אם פירט בשטר המטען "את מספר החבילות או היחידות או את הכמות או את המשקל, הכל לפי העניין, כפי שנמסרו בכתב ע"י השוגר" .. והנה, ההסתייגות שכללה המערערת בשטר המטען התייחסה רק למספר הקרטונים שבמכולה ולתכולתם, אך לא לפרטים אחרים שנכללו בשטר, כמשקל המכולה ומשקל תכולתה: כשלעצמי הייתי נוטה לקבל, כי הסתייגות כזאת היא "מיוחדת" במשמעות הנדרשת לפי הלכת צים נ' אדרס... " (שם נדחה הערעור מטעם שאינו נוגע לענייננו). נראה כי השופטת שטרסברג כהן, לא סברה, שאם כל הפרטים הכתובים בשטר המטען מוכחשים אולם מספר המכולות אינו מוכחש, זוהי הכחשה ספציפית, שאיננה מתייחסת לכל הפרטים הרשומים בשטר המטען. גם כב' השופט מצא, לא ראה בכך שמספר המכולות בהן הוטען המטען לא הוכחש כמספיק כדי לראות בהסתייגות משום הסתייגות ספציפית, אלא סבר, שאי ההסתייגות ממשקל המכולה ומשקל תכולתה, עשוי להביא למסקנה שההסתייגות היא ספציפית. לגרום לנו לראות בהסתייגות כהסתייגות ספציפית. 11. בעניינו הפרט היחיד, שלגביו לא הייתה הסתייגות המוביל, הוא של מספר המכולות וסימניהן (ובמקרה שלנו מכולה אחת בכל המשלוחים). לגבי כל יתר הפרטים היתה הסתייגות גורפת. כאמור, מההלכה העולה בעניין "צים נ' הפניקס" בשתי הערכאות, יש לראות במקרה בו הסתייג המוביל מכל הפרטים בשטר המטען, למעט ממספר המכולות, משום הסתייגות כללית. לדעתי, נראה כי המחלוקת היא בדרך כלל לא לעניין מספר המכולות, אלא לעניין תכולת המטען ומשקלו. אם לא נפסוק כך, נראה כי ברוב המקרים נרוקן מתוכן את כללי האג והפירוש שניתן להם בפסיקה, לפיה שטר מטען הוא ראיה לכאורה. לפיכך, גם במקרה שלפנינו, סבורה אני, כי יש לקבוע שההסתייגות היא כללית ולכן אינה פוגעת בתוקף כוחו הראייתי של שטר המטען גם לעניין תכולתו של המטען ולא רק לעניין הוכחת הטענה, כי השטר נתקבל אצל היצואן, משלח הטובין, או אצל היבואן, מקבל הטובין. 12. אדון עתה בשאלה, אם כוחו הראייתי של שטר המטען יפה גם כאשר התביעה על פיו אינה בין המשגר לבין המוביל, אלא בין המשגר לבין המבטחת שלו. בספרו הנ"ל של כדורי חכם אהרון, נכתב כי שטר מטען משמש ראיה לכאורה על התכולה וזאת ביחסים בין המוביל לבין בעלי המטען, ואילו בין מבוטח לבין מבטח, יש להוכיח את תוכנו של השטר על פי דיני הראיות. אולם המחבר מגיע למסקנה, כי ניתן להציג שטר כזה גם כראיה לתוכנו, על פי סעיף 103 לחוק הסחר הימי העותומני המורה כי : "שטר מטען, שנערך כאמור לעיל, משמש ראיה בין כל הצדדים המעוניינים במטען, וכן ביניהם ובין המבטחים בלתי אם הללו מביאים ראיות על ההיפך". מחסום לכאורה העולה מסעיף זה, הוא הדרישה כי השטר "נערך כאמור לעיל", והכוונה היא לכך שהוא נערך בהתאם לסעיף 102 לחוק הסחר העותומני, שנוסחו להלן: "כל שטר מטען ייערך בארבעה העתקים לפחות (אשר) ייחתמו על ידי המטעין ועל-ידי רב-החובל תווך 24 שעות מעת ההטענה...". חכם כותב בספרו כי ניתנו שני פסקי דין בעניין זה: הראשון מימי המנדט הבריטי בעניין סמואל אורטנר נ' סה סאות בריטיש חב לביטוח בע"מ (C/A47/44 S/C/D/C. P. 3341944) שם הסתמך ביהמ"ש (כב' השופט שאל) על סעיף 103 והתעלם כליל מסעיף 102. ביהמ"ש קבע כי הדרישה, שרב החובל יחתום היא פרט טפל (עמ' 312), ולכן שטר המטען הנו ראיה לכאורה גם נגד המבטח. מנגד, בתיק ימאות (חי) 3/73 פרופינטור ואח' נ' האניה פרודרומוס ובעליה, פס"מ תשל"ו (1) 468, לא היה ביהמ"ש מוכן להכיר בנכונות פרטי המטען כיוון שרב החובל לא היה חתום על שטר המטען בהתאם לדרישות סעיף 102 לחוק הסחר הימי העותומני. 11. תכלית החקיקה של סעיף 103, היא להכשיר מבחינת דיני הראיות את שטר המטען, אם נערך באופן המבטיח פיקוח על הנטען באוניה, כראיה נגד המבטח. בימינו, כאשר אוניה מכילה מאות מכולות, לא ניתן לדרוש שרב החובל יפקח באופן אישי על כל הטענה ושיחתום לאישור ההטענה ותכולת המטען. לפיכך מקום בו אין הכחשה לכך שהמכולה הוטענה, כפי שזה במקרה שלנו, יספיק שטר המטען גם ללא חתימת רב החובל, כדי להוות ראיה עובדתית לכך, שהוטען על האוניה המטען כפי שנכתב בשטר המטען. אין לרוקן את תוכנו של סעיף 103, הקובע כלל ראייתי חשוב לחוזה ההובלה בין הצדדים, על ידי כך שהדרישה הטכנית, שאינה נהוגה עוד והמפורטת בסעיף 102, תכשיל אותו. 12. לפיכך אני קובעת כי שטר המטען מהווה ראיה לכאורה, גם לתוכנו בכל הקשור למטען שהובל, וכן כי הוא מהוה ראיה כזאת לא רק בין המשגר למוביל אלא גם בין חברת הביטוח לבין המוביל. 13. אני מחייבת את המשיבה בהוצאות הערעור ובשכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום. הגשת ראיותשטר מטעןמשפט ימי - דיני ימאותשטר