1. בפני תביעה לתשלום שכ"ט רו"ח בעבור שירותי חשבונאות שניתנו לנתבעים, במהלך תקופת התקשרותה של נתבעת 2 עם משרד רו"ח שבו עבדו התובעת וצד ג'. רקע 2. התובעת וצד ג' (בני זוג לשעבר) ניהלו משרד לראיית חשבון שהתקשר עם הנתבעת 2 באמצעות מנהלה - הנתבע 1, עוד בשנת 94, בהסכם למתן שירות חשבונאות. הצדדים חלוקים לגבי זהותו של רוה"ח במשרד, שהתקשר עם הנתבעים. לטענת התובעת פנה אליה הנתבע 1 והתקשר עמה בחוזה בע"פ לצורך ביצוע עבודות הנהח"ש וראיית חשבון עבור הנתבעת 2. ההתקשרות נוהלה כך במשך מספר שנים והתשלומים בוצעו כסדרם. הואיל ובשנים 2002-2001 בוצעה ע"י התובעת עבודה עבור הנתבעת 2, ולא בוצע בגינה תשלום, הוגשה התביעה בסדר דין מהיר לתשלום של 36,181 ₪. לגירסת הנתבעים, לא ניהלו את הקשר העיסקי עם התובעת אלא עם בעלה - צד ג', לטענתם, כלל לא הכירו אותה בעת ההתקשרות התחילית וכל סיכום לרבות שכה"ט נוהל רק עם בעלה. כל מערכת היחסים עם משרד רוה"ח התנהלה רק באמצעות צד ג' וכאשר המערכת הזוגית בין התובעת וצד ג' הגיעה למשבר, וצד ג' הפסיק את עבודתו במשרד, בחרו הנתבעים לעבוד עם רו"ח אחר. 3. תביעת שכה"ט מבוססת על 3 סוגי שירותים שונים, שניתנו לטענת התובעת, לנתבעת 2 והם: א. שירותי הכנת דוחות למרכז השקעות בשנת 01 - נתבע שכ"ט בסך של 5,000 דולר + מע"מ. ב. הכנת דוחות כספיים מתוקנים לשנת 99 - נתבע שכ"ט בסך של 10,000 ₪ + מע"מ. ג. שירות ואחריות לתוכנת חשבשבת בשנת 02 - נתבע שכ"ט בסך של 1,550 ₪. לטענת התובעת נחתם בינה לבין הנתבעים הסכם בע"פ שעל פיו, בתמורה לשירותי חשבונאות, התחייבו לשלם לה גם את שכה"ט שדרשה בעבור טיפול שוטף וגם בעבור שירותים נוספים. 3.1 הנתבעים מודים בקבלת השירות המנוי בסעיף א' לעיל אלא שלטענתם, שולם כל שכה"ט בגין עבודה זו במהלך שנות המס 02-00. גם צד ג' מאשר כי סוכם על שכה"ט שווה ערך ל - 7,000 דולר ששולם במלואו. בהתייחסה לחשבונות המס שצרפו הנתבעים כראיה לתשלום, טוענת התובעת, כי אין במסמכים ראיה לתשלום בגין העבודה המפורטת בתביעה כי אם בגין פעילות שוטפת, בשונה מפעולות חריגות שביצעה שהן נשוא כתב התביעה. 3.2 גם בביצוע השירות המנוי בס"ק ב לעיל, מודים הנתבעים אלא שלטענתם הסכים צד ג' כי כל עבודה הכרוכה בתיקון הדוחות הכספיים, לא תהיה כרוכה בתשלום נוסף מצד הנתבעת 2. לטענת התובעת, תיקון הדוחות הינם בגדר עבודה חריגה וממילא אם ניתנה הבטחה ע"י צד ג' לנתבעים, כי לא ישאו בתשלום נוסף, אזי הדבר לא התייחס לעבודות חריגות. לגירסת צד ג' תיקון הדוחות הנ"ל נבע מטעות של התובעת ורשלנותה ודרישתו הכספים בגינו מופרזת כשלעצמה. 3.3 התובעת התקינה לטענתה, במשרד הנתבעת 2, תוכנת חשבשבת עפ"י רשיון שהיה רשום על שמה וסיפקה שירות לשמוש בתוכנה זו, לרבות הדרכה לעובדי הנתבעת 2 ותמיכה קבועה. מידי שנה היתה התובעת מקבלת תשלום בעבור השירות למעט בשנת 02. לטענת התובעת, מנסים הנתבעים להתנער מחבותם לתשלום, בהסתמכם על תשלום בשנת 00, אולם התשלום הנ"ל מתייחס אך ורק להתקנת התוכנה ולא לשירות נוסף שניתן להם, על ידה. הנתבעים מודים בהתקנת התוכנה במשרדי הנתבעת 2 אולם לטענתם, האחרונה רכשה את התוכנה באמצעות משרד התובעת ושילמה לה תמורת כך. בפועל, לא ניתן כל שירות למעט רכישת התוכנה כאמור. 4. הצדדים חלוקים לגבי אחריותו של הנתבע 1 והיריבות בין הצדדים. בין עילות התביעה, לא מנתה התובעת עילת הרמת מסך שמכוחה היא מבקשת לחייב את הנתבע 1, כי אם ראתה בו כמי שהתחייב יחד עם הנתבעת 2 כלפיה, לתשלום ובנוסף, נהג שלא בתום לב בשימוש בזכות והתעשר שלא כדין. הנתבע 1 מבקש למחוק את התביעה כנגדו בהעדר יריבות, הואיל וכל התקשרותו עם התובעת, אם בכלל, נעשתה בתפקידו כמנהל הנתבעת 2 בלבד. אף צד ג' טען כי במהלך הקשר העסקי שהתקיים בינו לנתבעים, לא התחייב הנתבע 1 אישית ופעל כמנהל הנתבעת 2 בלבד. 5. הנתבעים הגישו הודעה לצד ג' בדרישה להיפרע הימנו בגין כל חיוב שיחויבו לתשלום כלפי התובעת, וזאת כיוון שכל נושא שכה"ט בגין עבודת משרד רוה"ח נוהל עימו והתנאים סוכמו על דעתו. צד ג' מנגד טוען כי בעת ההתקשרות עם משרד רוה"ח ידעו הנתבעים כי המשרד רשום ע"ש התובעת גם כן. יחד עם זאת הוא עזב את המשרד בפברואר 02 ועל כן כל התחייבות מאוחרת לכך, שעשו הנתבעים כלפי התובעת, לא יכולה לחול עליו. טענות הצדדים 6. לטענת ב"כ התובעת, הודו הנתבעים שכל השירותים שניתנו ע"י התובעת, סופקו להם על ידה, על כן הנטל עליהם לשכנע בדבר העדר חובתם לתשלום בגין שירותים אלו. יש לדחות לטענת ב"כ התובעת, גירסת הנתבעים בדבר תשלום של שנה וחצי מראש עבור הדוחות הכספיים שבוצעו רק ב-02. זאת ועוד, יש להעדיף גירסת התובעת על גירסתו המעומעמת של הנתבע 1, שאף אינה נתמכת כולה בעדות צד ג', מה עוד, שהאחרון אינו אמין כלל עקב הסכסוך המשפחתי בינו לבין התובעת. האחרון הודה כי לא עסק בפועל בטיפול שוטף ועל כן אינו יכול כלל להעיד על היקף העבודה, לעומת הנתבע 1 שהודה בביצוע העבודה בפועל, לרבות ביצוע מספר תיקונים בדוחות. ב"כ הנתבעים מנגד, ביקש לדחות את התביעה גם בשל העדר יריבות בין הנתבע 1לתובעת וגם משום שלא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה. הואיל והוכח כי שכה"ט המוסכם בגין טיפול שוטף שולם, וכך גם תשלום שביצעה הנתבעת 2 בעבור טיפול במפעל מאושר, וממילא בוצע התשלום מראש עבור השירות הנ"ל, על כן אין כל חוב לתובעת. משהוכח גם על ידי צד ג' כי הרקע לתיקון הדוחות היה נעוץ בטעות של התובעת, על כן היה עליה לתקן את הדוחות מבלי לחייב את הנתבעים בתשלום. צד ג' בסיכומיו ביקש לתמוך בגירסת הנתבעים בדבר סיכומי שכה"ט עם הנתבע 1 וזאת באשר לתקופה שעד ינואר 02. לטענתו, כל תביעתה של התובעת נועדה לסחיטת כספים שאינם מגיעים לה. דיון הואיל והמחלוקת נוגעת לכל אחד משלושת השירותים שמנתה התובעת, יש להתייחס לכל אחד מהם בנפרד, לאחר דיון בשאלת מערכת היחסים המוכחת בין הצדדים. אני קובעת כי הוכח, שראשית ההתקשרות של נתבעת 2, עם משרד רו"ח גורפל, נעשתה באמצעות צד ג', עוד בשנת 94 (ראה עמ' 28 לפרוטוקול). גם עפ"י הודאת התובעת נוצר הקשר הראשוני בין צד ג' לנתבעים בשנת 94, אולם הטיפול השותף של שירותי הנהח"ש והחשבונאות בוצעו על ידה וכל שכה"ט שולם ע"י הנתבעת 2 לידיה. בשלב מאוחר יותר, בשנים 97 - 96, סוכם עם הנתבע 1 כי שכר הטרחה יקבע כ - 1% מהמחזור הכספי של הנתבעת 2. אח"כ הועמד על 1.1% מהמחזור (להלן: "השכר השוטף") (עמ' 18, 24, 33 לפרוטוקול). במהלך ההתקשרות נעשתה עבודה ישירה בין עובדי המשרד, לרבות התובעת עם הנתבעת 2 (עמ' 8, 31, 39 לפרוטוקול). 9. בהגיע נתבע 1 למשרד, היה חותם על מאזנים בפני התובעת והסברים לגבי הדוחות היה מקבל גם ממנה וגם מצד ג'. הנתבע 1 מסר בידי צד ג', פנקסי שיקים של הנתבעת 2 והתובעת הייתה משלמת לשלטונות המס באמצעות השיקים הנ"ל ואף נטלה שיק אחד עבור שכ"ט מידי חודש. הסכום שנרשם בשיקים הנ"ל, היה בהתאם לסיכום שכר הטרחה השוטף, כ-1% מהמחזור בניכוי סכום מוסכם בגין שכר עובדת הנה"ח. צד ג' היה רושם את השיקים בכתב ידו לפקודת התובעת (ראה עמ' 24 לפרוטוקול). 10. אין חולק כי בעת שנתגלע הסכסוך הזוגי בין התובעת לצד ג' והיה צורך להגיש את הדוחות הכספיים, התקיימו שיחות בין התובעת לנתבע 1 שבמסגרתן ביקש ממנה להשלים את הנדרש ולהסדירו והבטיח שישלם את שכר הטרחה המגיע (ראה עמ' 19, 20 ו-23 לפרוטוקול). התובעת הודתה כי העבודה התארכה במשרד רוה"ח וכי הדוחות הוגשו בשנת 02, לאחר שדאגה לקבל ארכות מתאימות משלטונות המס. כשנשלח חשבון שכר הטרחה, סרבו הנתבעים לבצע תשלום, או אז נטלה התובעת את המעטפה מהדואר ועכבה בידה את החומר נוכח אי התשלום (עמ' 20 לפרוטוקול). 11. אין חולק כי מעבר לשכר הטרחה השוטף, בוצעו על ידי המשרד גם פעולות חריגות שהתבטאו גם בחיוב נפרד, שלא במסגרת החשבונית השוטפת. לטענת התובעת, על פעולות חריגות אלה, מושתתת תביעתה דהיינו, פעולות כמו טיפול במפעל מאושר, הכנת דוחות כספיים וטיפול בחשבשבת. הכנת הדוחות למרכז ההשקעות 12. מתוך הראיות עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים בנושא הכנת הדוחות למרכז ההשקעות באשר לעצם ביצוע העבודה, מועדה והיקפה, אלא שהמחלוקת מצטמצמת לתשלום התמורה על ידי הנתבעת 2. לגרסת הנתבעים, הטילו על משרד רו"ח גורפל בשנת 00, את הכנת הדוחות למרכז השקעות לצורך קבלת מעמד של מפעל מאושר. בתצהיר הנתבע 1 צוין כי נושא שכ"ט סוכם עם צד ג' והתמורה בגינו שולמה. סתם ולא יסף. בעדותו הרחיב וציין כי סיכם עם צד ג', שכ"ט נוסף על שכ"ט השוטף ולכן שילם סך של כ-25,000 ₪ + מע"מ. למעשה מסתבר כי הנתבע 1 לא זכר את הסכום ששילם ואף לא את מועדו. לכשנשאל אם הקבלות שצירף מהוות ראיה לפרעון השיב: "אני לא יודע, אני חושב שהקבלות זה על הכל, זה צריך לשאול את העו"ד ואת הרו"ח... אני חושב שמצאנו חשבוניות כאלה, מצאנו שיקים שאני שילמתי". (ראה: עמ' 35 לפרוטוקול). 13. אין חולק כי הנתבעת 2 שילמה סך של 37,000 ₪ המגולם ב-3 חשבוניות על גביהן צויין "טיפול במפעל מאושר" (חשבוניות מספר 20232, 20237, 20265). לטענת התובעת, התשלום בסך 37,000 ₪ כולל מע"מ, לחודשים ספטמבר - אוקטובר 02, בוצע בעבור טיפול בהקצאת מעמד של מפעל מאושר ואילו בעבור הכנת הדוחות הכספיים והדוח הסופי, לא שולמה לידיה תמורה כלשהי. יתרה מזו, הקבלות מתייחסות לשנים 00-99, אולם העבודה בוצעה בתחילת שנת 02 ומכאן ששכה"ט לא שולם טרם ביצוע העבודה. יתרה מזו, גם הכיתוב ע"ג החשבוניות, מלמד על תשלום בעבור פעולות שוטפות וממילא במועד הנפקתן לא נתבקש הגשת דוחות למרכז השקעות, באשר עוד לא היה ברור אם הנתבעת 2 תקבל את המעמד של מפעל מאושר. 14. לעומת הנתבע 1, הסבירה התובעת ופירטה את שיטת העבודה, אופן החיוב בחשבוניות והיקף העבודה שבוצעה על ידה בגין הדוחות. לפיכך, לטענתה, לא יכולה הייתה לגבות מראש כספים המתייחסים לדוחות מרכז ההשקעות, שהם דוחות המוגשים רק בהמשך לקבלת מעמד של מפעל מאושר. גם הנתבע 1 בתצהירו ציין כאמור כי פנייתו למשרד רו"ח בעניין הכנת הדוחות, הייתה לצורך קבלת מעמד של מפעל מאושר (ראה סעיף 6 לתצהירו). 15. הנתבע 1 הודה כי נפגש עם התובעת בהקשר להכנת הדוחות: "אני ישבתי עם ענת, אני זוכר שישבנו, היא אמרה שאם אני יודע שאני חייב כסף או לא. אמרתי שאני חייב לשבת עם אלכס ולבדוק אם אני חייב ואין לי התנגדות לשלם, בזמן הזה לא ידעתי על מה אנחנו מדברים". (ראה: עמ' 36, לפר'). דברים אלה מלמדים בעליל כי הנתבעים היו מודעים לעבודה, שבוצעה על ידי התובעת ואף היו מודעים לדרישות כספיות מצידה. גם אם נכונה טענת הנתבע 1 כי צד ג' הובילו בכחש ויצר בפניו מצג כי הדוחות בהכנה ואף גבה בגינן שכר טרחה, נראה כי הדבר רלוונטי אם בכלל, ביחסים שבינו לבין צד ג'. אינני נותנת אמון בעדות הנתבע 1 כי כל קשריו בעניין נסובו אך ורק עם צד ג'. בפועל הוכח כי הנתבעים ידעו שהעבודה מבוצעת על ידי התובעת ואף האיצו בה לסיימה נוכח העיכוב בהכנה. עדותו של הנתבע 1 נסתרת למול עדות רוה"ח שטיין, התובעת והודאתו הוא - בדבר הקשר שנוהל עם משרד התובעת ועובדיה. בסוף עדותו נתרצה והסביר כי: "אני כל הזמן במשרד ראיתי שהוא מסביר לה מה לעשות, אני ראיתי והיא שואלת שאלות לפי המאזן, מה לעשות, הוא הסביר לה בגלל זה ידעתי שהוא בעל הבית, הוא הסביר מה לעשות והיא עשתה כל הזמן, כך היה כל השנים. הוא אמר לה מה לעשות והיא עשתה". (ראה: עמ' 37 לפר'). 16. לא רק שאין בעדותו של הנתבע 1 בפני עצמה, כדי לקעקע את התביעה אלא שהיא אף לא נתמכת בבחינת תנא דמסייע על ידי צד ג', למרות שהאחרון ניסה בכל מאודו לשוות לה אופי כנ"ל. זה המקום לציין שעדויותיהם של הנתבע 1 וצד ג' היו רצופות סתירות ועוררו תמיהה וספק לגבי אמינותן. קיימת סתירה בין עדות צד ג' לבין הנתבע 1 בדבר הסטטוס של "ידידותם". כאשר נראה כי נתבע 1 בנסותו לשוות לדברים אופי "כשר" ובלתי מחשיד טוען לכך שצד ג' אינו ידידו אלא שותף לעסקים, ובו נעזר בהקמת חברה נוספת שיעודה היה הקמת מבנה שישרת את הנתבעת 2, מנגד הוברר כי בשל יחסי "ידידות", נתן לו הלוואה ללא מועד בסך של 5,000 ₪ במזומן כאשר היה במצוקה. למול החזית האחידה של השניים באשר לסיכומיהם, בנושא העבודה ושכ"ט של משרד רוה"ח, העלה הנתבע 1 טענות כלפי צד ג', לפיהן הוא רימה אותו ואמר לו כי בשנת 2000 שהדוחות מוכנים ונשלחו לשלטונות המס (עמ' 36 לפר') ורק בשנת 2002 הסתבר לו שעדיין לא הופקו ויש צורך בהפקתם. אל מול טענת המירמה מגיב צד ג' באמירה "שילך לפסיכיאטר". 17. מכל המקובץ, מתחייבת המסקנה, כי התובעת זכאית לשכר טרחה בגין העבודה שבוצעה על ידה, שהוכחה כדבעי וקיבלה תמיכה אף בחלק מדברי הנתבע 1 עצמו. ניסיונו של צד ג' דווקא לערער על היקף העבודה, דינו להידחות, ראשית, משלא הוצגו על ידו מסמכים המורים אחרת, שהיו בידיו ושבמכוון נמנע מהצגתם, שנית, היעדרותו מהמשרד ואי ביצוע העבודה בפועל, ממילא לא מבססים את גרסתו באדני ראיה, מינימליים. ביחסים שבינו לבין הנתבעים, סבורני כי אין עליו לשאת בתשלום בעבור ביצוע העבודות הנ"ל וזאת הן מחמת שהוכח כי הנתבעים היו מודעים לביצוע העבודה על ידי התובעת והן מחמת ההתחייבות כלפיה שנעשתה לאחר שצד ג' עזב את המשרד, למרות שלכאורה הגיעו לטענתם, לסיכום אחר עם צד ג'. תיקון דוחות שנת 99 18. גם בעניין ביצוע עבודות תיקון הדוחות לשנת 99, אין מחלוקת עובדתית ממשית בין התובעת לבין הנתבעים. האחרונים מודים כי בוצעו תיקונים כנ"ל אולם, לגרסתם אין עליהם חובת תשלום בגין כך, הן מחמת ששכר הטרחה הגלובלי כלל את כל העבודה שעל רו"ח היה לבצע, והן כיוון שהתיקונים החשבונאיים נדרשו בעקבות הכנה לא מושלמת של דוחות מקור (ראה עמ' 38 לפרוטוקול). לטענת צד ג', פעל בעצמו להסדרת רישום מכונה שנרכשה על ידי הנתבעת 2 בליסינג באופן שתחת רישום הרכישה בתנאי ליסינג תפעולי, תבוצע רכישה בתנאי ליסינג מימוני והסכם הליסינג בוטל ואת מקומו תפסה ההלוואה. לטענת צד ג', נפלה טעות בעת הכנת הדוחות הכספיים לשנת 99, בהתייחסות לרישום המכונה וטעות זו הייתה באחריות התובעת. רק בשנת 01 גילה את הטעות ומיד הורה על תיקונה ועל כך אין כלל מקום לדרוש תשלום מהנתבעים. בעדותו חיזק את האמור ותלה את הטעות במשרד רו"ח. התובעת מכחישה את דבר הטעות ולטענתה הצורך בתיקון נולד ע"מ לתקן רישומי הנתבעת 2 לאחר התיקון הרטרואקטיבי שנעשה ומהות העיסקה במסמכי ההתקשרות המעודכנים. 19. במבחן העדויות אני מעדיפה עדות התובעת בעניין, הנתמכת בחלקה בדברי צד ג' עצמו, לעניין "הטעות" כביכול והצורך בתיקון. גם צד ג' הודה כי מלכתחילה חתמה הנתבעת 2 על הסכם ליסינג עם חברת חמית במסגרת עסקת ליסינג פיננסית, כיוון שהוא אשר גילה כי ניתן ורצוי להעביר את העסקה לעסקת הלוואה, היה מקום לביצוע השינוי הרטרואקטיבי והתיקון בהתאם (ראה עמ' 48 לפרוטוקול). מכאן עולה וכפי שהתובעת טוענת, כי היה צורך בביצוע התיקונים על מנת להציג את הדוחות המתוקנים באופן המשפר מצבה של הנתבעת 2. מחקירת התובעת עולה כי כלל לא היה ידוע לה כי בוצע תיקון ההסכם בין הנתבעת 2 עם חמית, עוד טרם החתימה על מאזן 99. דווקא צד ג' הוא שידע על כך על פי הודאתו והוא אשר התרשל בגילוי הטעות. מחדל זה לא צריך שייזקף לרעת התובעת. השאלה היא אם צריך שייזקף על חשבון הנתבעת 2? מיסודם של דברים, זכאית התובעת לתשלום בעבור ביצוע התיקון שנועד כאמור, להיטיב עם הנתבעת 2 וחייב את התובעת בביצוע עבודה נוספת שהיקפה לא נסתר, למרות ניסיונותיו הכושלים של צד ג'. על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך 10,822 ₪ + מע"מ. הואיל וצד ג' אישר כי לא דרש כל תמורה בגין עבודה נוספת כנ"ל מהנתבעת 2 ואף הציג לה מצג כנ"ל במחדלו, יש לחייבו לשפות את הנתבעת 2, בדמות התשלום הנ"ל. 20. חשבשבת: אין חולק כי תוכנת החשבשבת נרכשה על ידי התובעת. לטענת התובעת, נתנה לנתבעת 2 רשות שמוש בתוכנה ונתנה אף תמיכה לכשנתבקשה על ידי הנתבעים. גם התובעת הודתה כי הרכישה בדרך זו הוזילה לנתבעת 2 את רכישת התוכנה (ראה עמ' 16 לפרוטוקול). אין חולק כי הנתבעת 2 שילמה לתובעת בעבור התקנת התוכנה. עוד אין מחלוקת כי התובעת עצמה שילמה לבית התוכנה בעבור הארכת המנוי סך של 2,000 ₪ ואילו מהנתבעת 2 היא מבקשת סך גבוה יותר הכולל, לטענתה, את שירות התמיכה שנתנה. התובעת הודתה גם כי אינה מורשת, מטעם בית התוכנה, להטמיע את התוכנה אצל לקוחות אחרים. 21. סבורני כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת זכאותה לסכום הנתבע ברכיב זה. ראשית, לא ניתן על ידה פירוט כדבעי לאופי השירות ומתכונתו המיוחדת. שנית, לא הוכחה הסכמה או התחייבות הנתבעת 2 לשאת בתשלום כנ"ל ובעיקר כשהוכח, כי הרכישה נועדה להוזיל את עלותה של התוכנה. על כן, ספק אם מחד, הייתה מבקשת הנתבעת 2 להוזיל את הרכישה ומאידך הייתה מסכימה להתחייב בתוספת תשלום בגין הטמעת התוכנה. יתרה מזו, גם התובעת לא זכרה לומר מהם פרטי התמיכה שנתנה (ראה: עמ' 28 לפר'). סבירה בעיני יותר המסקנה כי גם אם ניתנה התמיכה כנ"ל, הווה התשלום השוטף המוסכם, תמורה מלאה מוסכמת בגינה. העדר היריבות 22. היריבות המשפטית עליה הצביעה התובעת בינה לבין הנתבע 1, לא עוגנה כאמור, בעילה בדבר הרמת מסך כי אם מכוח התחייבות אישית שלו כלפיה לתשלום בעבור העבודות שביצעה. סבורני שלא רק שהדבר לא הוכח, כי אם הגרסה ההפוכה קיבלה חיזוק מעדות התובעת עצמה, ועל פיה פעל הנתבע 1 כאורגנה של הנתבעת 2. כל התקשרותו היתה במסגרת זו ולא הונחה כל תשתית אחרת להתחייבות אישית חורגת ממהלך העסקים הרגיל. סיכום 23. לאור האמור אני קובעת כדלקמן: א. אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 34,631 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. ב. התביעה כנגד הנתבע 1 תידחה. אני פוסקת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח + מע"מ. ג. ההודעה לצד ג' מתקבלת בכל הנוגע לשכר הטרחה בעניין תיקון הדוחות הכספיים בסך של 10,822 ש"ח + מע"מ וסכום זה ישלם צד ג' לנתבעת 2 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת ההודעה לצד ג' ועד לתשלום בפועל. אני פוסקת לנתבעת 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח + מע"מ. ניתנה היום ט"ו באלול, תשס"ד (1 בספטמבר 2004) בהעדד הצדדים. רחל קרלינסקי, שופטת מיסיםרואה חשבון