פיצויים בגין התגייסות לצבא התובע הגיש תביעה לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1.10.96 ועד 28.3.99 מועד בו התגייס לשירות קבע בצה"ל. לטענתו זכאי הוא לפיצויי פיטורים מכוח הוראות חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תשי"ט-1948. הנתבעת טענה כי ביום 2.9.99 פנה אליה התובע במכתב וביקש כי ישולמו לו פיצויי פיטורים ורק אז העביר לנתבעת את האישור בדבר גיוסו לצה"ל ובהתאם לאישור זה נשלח לתובע ביום 30.9.99 תשלום הפיצויים והתקבל אצל ב"כ ביום 10.4.99. הפיצויים חושבו לפי ממוצע שעות העבודה בשנה האחרונה לעבודת התובע 84 שעות חודשיות כפול התעריף המעודכן לשעה 16 ₪ כפול 2.5 שנים. והמכפלה היא 3,339 ₪. כן הוכלל בחישוב השכר הקובע גמול שעות עבודה נוספות. התיק הועבר לדיון מוקדם לכב' הרשמת ובדיון המוקדם הוסכמה תקופת העבודה, הזכאות לפיצויי פיטורים מכוח החוק, עובדת תשלום סכום של 3,339 ₪ כפיצויים ביום 14.10.99 וכן העובדה שהתובע המציא אישור על גיוסו ביום 15.9.99 אך הודיע בע"פ עוד בטרם סיים את עבודתו כי הוא מתגייס לצבא. וב- 10.4.99 העביר לבקשת הנתבעת את נוסח החוק המזכה אותו בפיצויים לנתבעת. כן נקבעו הפלוגתאות הבאות: מדוע שולמו הפיצויים רק ב- 14.10.99. האם נכונה הטענה כי כל עוד לא המציא אישור על גיוסו לא קמה לו הזכות לפיצויים. ועל כן הסכום שולם במועד או שמא נכונה טענתו כי לא נאמר לו שעליו להמציא אישור על גיוסו והמועד לתשלום הפיצויים היה אמור להיות עם סיום עבודתו, לאור זאת האם הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. או שיש לנתבעת הגנה טובה. מה גובה פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע, האם נכונה טענתו כי בנוסף לסכומים שקיבל זכאי הוא שתוספת משמרות תחשב כחלק מבסיס החישוב או נכונה טענת הנתבעת כי לא מדובר בחלק משכר העבודה. ולכן הוא לא צריך להיות חלק מבסיס החישוב. ובמידה והוא זכאי להשלמת פ"פ האם הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים על סכום זה. בעת הדיון הגישו הצדדים בהסכמה את תלושי השכר של התובע. התובע העיד בפני בית הדין כי התגייס לשירות קבע ושבועיים או שלושה לפני שעזב את הנתבעת ידע סופית על גיוסו כאשר תהליך הגיוס עצמו נמשך למעלה מחצי שנה. אך תשובה סופית קיבל כאמור שבועיים או שלושה לפני הגיוס. שנקבע ליום 28.3 והוא הודיע על כך לנתבעת באמצעות האחראי על המאבטחים, התובע העיד שבעת עזיבתו לא תבע פיצויים כי לא ידע שמגיע לו אך בתחילת אפריל כאשר חזר למשרדי החברה להחזיר פריטי ציוד שהיה חייב הודיע להם שאחיו שהוא עורך דינו הודיע לו שהוא זכאי לפיצויים. והתשובה שקיבל היה שהענין יבדק. והוא התבקש להביא אסמכתא לטענתו. אחיו שלח לו צילום של נוסח החוק והוא הביא אותו למר זרקה האחראי על המאבטחים ב- 10.4. ביום 2.9.99 שלח אחיו מכתב רשום לנתבעת נספח א' לכתב התביעה ובו תבע את הפיצויים. לאחר מס' ימים התקשר אליו הממונה וביקש שיעביר אישור על גיוסו ואז ב- 15.9.99 הוא קיבל אישור מקצין העיר והמציא אותו לנתבעת, התובע הגיש את התביעה לבית הדין ביום 29.9.99. כשנשאל מדוע הגיש את התביעה תכוף להמצאת האישור הסביר ב"כ כי הסיבה היא משפטית בגלל התישנות, התובע עצמו אמר בח"נ כי לא היה מעורב בענין הטכני של הגשת התביעה. והשאיר אותו בידי אחיו שהוא ב"כ. התובע דחה את טענת הנתבעת כי ברגע שפנה בבקשה לפיצויים נדרש להביא אישור בכתב וטען שבסוף מרץ לראשונה או בתחילת אפריל ביקש פיצויים וקיבל תשובה כי אינו זכאי מאחר והוא מתגייס לקבע ואחרי שהתיעץ עם אחיו נאמר לו שהוא כן זכאי ואז נאמר לו להמציא אסמכתא. וכשנשאל האם אסמכתא הוא גם אישור על עצם ההתגייסות אמר שלא היה צריך לדעת על כך. לאחר שהתובע התחמק בח"נ מלהשיב האם נראה לו הגיוני או לא הגיוני שנדרש להמציא אישור על כך שהתגייס בפועל ענה על השאלה כאשר בית הדין שאל אותו והשיב "מבחינת הגיון לא ידעתי שיש אישור על שירות צבאי. לא ידעתי שזה קיים הטופס הזה זה אומר על הכל איך ראיתי את זה". התובע טען בהמשך הח"נ כי עד אמצע אפריל לא התבקש להביא שום אישור על גיוסו שכן היתה מחלוקת על עצם הזכאות . בהמשך אישר כי עבד אצל הנתבעת במשמרות לפי שעות. מטעם הנתבעת העידה הגב' לירן דגן שהיא חשבת השכר של הנתבעת והציגה טופס 161 מיום 16.9.99 בחתימתה נ/1 וצילום שיק מס': 5000222 לתשלום פיצויים מקופה מרכזית לפיצויים אופק לתובע נ/2 מיום 30.9.99. העדה העידה כי המסמכים הוכנו בחברה ביום 16.9.99 כיון שיום קודם לכן הגיש התובע אישור על שירות בצבא. וכי הנוהל הוא שעובד המתגייס נדרש להמציא אישורים, העדה הדגישה כי בדקה וכי כדי לשלם פיצויים צריך העובד הזכאי להם להמציא אישור על התקיימות התנאי המזכה אותו בפיצויים. עוד העידה כי היא עשתה את חישוב הפיצויים על בסיס שכר פלוס שעות נוספות כפי שהיא נוהגת כרגיל. בח"נ אישרה העדה כי היא יודעת שב- 10.4. המציא התובע את נוסח החוק המזכה אותו לפיצויים. כן אישרה שיש לנתבעת יועמ"ש, וכי קיבלה תשובה ממר זרקה שלאחר בדיקה שהתובע זכאי לפיצויים. וכי בדקה עם מס' אנשים ונאמר שהתובע צריך להביא אישור , העדה הבהירה שהיא עוסקת בהכנת משכורות ולא יודעת מי ביקש את האישור מהתובע נאמר לה שמר זרקה עשה את זה. והיא ביררה איתו והוא אישר לה את זה. העדה בתשובה לשאלה הבהירה כי הכינה את טפסי הפצויים ב- 16.9.99 החתימה את המנכ"ל והעבירה את הכספים לקופת הפיצויים וכי חתימת המנכ"ל היתה באותו יום או למחרת, וקופת הפיצויים נוהגת להוציא את השיקים בתוך 3 שבועות מקבלת המסמך. לגבי משלוח השיק הבהירה העדה כי בין 10 ל- 12.10.99 דיברה עם ב"כ התובע פעמיים לגבי השיק לאן לשלוח, מתי לשלוח ואם לשלוח ותשובתו היתה אבדוק ולמחרת השיב לה ונתן לה את הכתובת והיא שלחה בדואר רשום ואחרי יומיים וידאה והשיק הגיע ולפני כן דיברה עם התובע עצמו. עוד אישרה העדה שעובדים אחרים שעברו לעבוד במשרד הבטחון קיבלו פיצויי פיטורים בהתאם לחוק. והיא זו שחישבה את הפיצויים. לפי הוראת בית הדין הגישו הצדדים את סיכומי טיעוניהם בכתב. התובע בסיכומיו לא חלק על כך שתוספת המשמרות שולמה לו לתובע מידי חודש בתלוש השכר ביחס ישיר למס' השעות שעבד באותו חודש. לטענתו ללא תנאי נוסף מעבר לעבודה רגילה. והיא שולמה אף בתקופת חגים וחופשה. הוא לא חלק על כל שעבודתו של התובע היתה במשמרות בוקר או לילה ולכן יש לראות בתוספת הנ"ל חלק ממשכורתו הקובעת של התובע ששולמה לו בעד עבודתו הרגילה. התובע בסיכומיו הפנה לשורה של פסיקות לגבי מבחן התנאי הקובע אם תשלום מסויים הוא תוספת למשכורת או חלק ממנה. לגירסתו כאמור עבודתו הקבועה של התובע היתה במשמרות והיה חלק מההגדרה של התפקיד ולכן התוספת המכונה תוספת משמרות שולמה לו לא מחמת תנאי כלשהו אלא על פי תיאום מישרתו כמאבטח שעובד במשמרות שונות לפי הצורך. דבר הנובע מעצם ההגדרה כמאבטח. אשר לעצם דרך חישוב הפיצויים טוען התובע כי יש לחשב את סה"כ הכנסתו ב- 12 החודשים האחרונים לעבודתו ולערוך ממוצע שלהם ואז השכר הממוצע החודשי יוצא 1,763.5 ₪ ואותו יש להכפיל במספר שנות עבודתו של התובע אצל הנתבעת. לכן התוצאה היא שהגיעו לו 4,408 ₪ פיצויים לטענתו והוא זכאי לתשלום הפרשי בסך 1,070 ₪ מעבר למה ששולם לו. הנתבעת בסיכומיה התיחסה לתוספת המשמרות וציינה כי מתלושי השכר עולה כי התוספת ששולמה השתנתה מחודש לחודש בהתאם להיקף שעות העבודה של התובע באותו חודש ומכאן המסקנה כי תוספת זו היא תוספת משתנה תלויה ומותנית בנסיבות עבודת התובע המשתנות מחודש לחודש ותלויה במשמרות ומשולמת כתוספת משמרת אמיתית ואינה חלק מהשכר הקובע וכך שולמה לו התוספת עבור עבודה בימי שבת וחג כאשר עבד בימי שבת וחג - התוספת שולמה לפי המשמרות אותן עבד בפועל. הנתבעת גם הביאה אסמכתאות לכך שיש לאבחן בין תוספת המשתלמת בגין עבודה בפועל לבין תוספת המשלמת באורח קבוע ולא בהתאם לעבודה בפועל. ומאחר ותוספת המשמרות שולמה לתובע בהתאם למשמרות אותם עבד בפועל הרי שהיא תוספת מותנה ולגירסתה של הנתבעת אינה חלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים. מהו השכר הקובע של התובע התובע כפי שגם אישר בעדותו עבד אצל הנתבעת כמאבטח לפי שעות ובמשמרות הוא קיבל את שכרו לפי שעות העבודה שעבד וקיבל תוספת משמרות כאשר עבד במשמרות כך למשל רואים אנו בתלוש ל- 10/96 הבחנה בין עבודה שנעשתה במשמרת אחה"צ לבין עבודה שנעשתה במשמרת הבוקר כאשר העבודה שנעשתה במשמרת הצהרים זיכתה את התובע בתוספת משמרות, בתלושים שלאחר מכן רואים אנו אותה דרך חישוב כך שהמסקנה היא שתשלום תוספת המשמרות נעשה כאשר עבד התובע במשמרות אחה"צ וערב ולא נעשה כאשר עבד התובע במשמרות בוקר. מכאן המסקנה היא שאמנם עבודתו של התובע כמאבטח היתה עבודה במשמרות אך תוספת המשמרות ששולמה לו שולמה לו כאשר עבד במשמרת שאינה משמרת בוקר לכן משמעו של דבר שהיה תנאי לתשלום התוספת והוא עבודה במשמרת שאינה משמרת הבוקר. כך שהתוספת היא תוספת מותנית והיא בגדר תוספת ואינה חלק מהשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים לכן החישוב כפי שנעשה נעשה כדין. נדחית התביעה להפרשי פיצויים. האם זכאי התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים טענת התובע היא כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים שכן הפיצויים שולמו לו רק באוקטובר 99 והתקבלו אצלו ביום 14.10.99 ואילו הוא הפסיק את עבודתו ביום 28.3.99 והמציא לנתבעת אישור על גיוסו ב- 15.9.99 וסמוך לסיום עבודתו המציא לנתבעת את נוסח החוק לפיו הוא זכאי לפיצויי פיטורים בהתגייסותו לצבא הקבע ואת המועד הקובע על פי אותו חוק. לטענת התובע כי מרגע שידעה הנתבעת על מחוייבותה לתשלום פיצויים עקב הגיוס לצבא הקבע היה עליה לשלם את הפיצויים במועד הקבוע - ביום הפסקת יחסי עובד ומעביד ולטענתו עם קבלת נוסח החוק ביום 10.4.99 ידעה הנתבעת על מחויבותה לתשלום פיצויי הפיטורים. התובע חולק וטוען שהדרישה להמצאת אישור על הגיוס עלתה במאוחר ולא נטענה בכתב ההגנה. וכי טענה זו נולדה כדי לחפות על כך שפיצויי הפיטורים שולמו לתובע לאחר המועד הנקוב בחוק. התובע גורס כי העדה מטעם הנתבעת אינה רלבנטית באשר לשאלה האם התובע נדרש להמציא אישור על כך שאכן התגייס לצבא קבע שכן היא לא היתה זו שדרשה אותו ושמעה על כך לטענתה רק לקראת המשפט ממר זרקה. וכי יש לקבל את טענת התובע שלא נדרש להמציא אישור כזה עד לספטמבר לאחר מכתב ב"כ לנתבעת, שאז פנה לקצין העיר ואז פנה מיד, והוא מיסב תשומת הלב לכך שבחקירתו הנגדית טען שאיש לא ביקש ממנו להביא אישור וכי מיד כשנדרש הביא אישור והמחלוקת היתה על עצם הזכאות לפיצויים. לאור כל אלו טוען הוא כי הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויים ממועד ניתוק יחסי עובד ומעביד ועד למועד התשלום וטענה נוספת היא כי אי ידיעת המצב המשפטי אינה מהווה טעות כנה הפוטרת מתשלום פיצויי פיטורים. מנגד הנתבעת בסיכומיה טוענת כי על פי הוראת סעיף 20 לחוק הגנת השכר נקבע המועד לתשלום פיצויי פיטורים עובד או מי שזכאי לפיצויי פיטורים כמאוחר בין המועדים אם הזכות לפיצויים מותנית על פי הוראה שבחוק במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד או במילוי תנאי משך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום - יום מילוי התנאי האמור או יום התקופה האמורה לפי הענין. ובס"ק (ג) נאמר: "מי שזכאי לפיצויי פיטורים שלא מכוח סעיפים 1א' או 5 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 לא יחול לגביו המועד לתשלום פיצויי פיטורים כאמור בס"ק (א) אלא לאחר שנמסרה למעביד קודם לכן דרישה בכתב לתשלום הפיצויים תוך ציון העילה לדרישה נמסרה הדרישה למעביד לאחר המועד האמור יחול לגביו המועד לתשלום הפיצויים ביום מסירת הדרישה". עוד בס"ק ד' נאמר: "... בית דין אזורי יהא מוסמך להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים... אף אם הפיצויים לא שולמו עקב אחד מאלה : (1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים שיש בהם ממש לדעת בית הדין. (2)... (3) הזכאי לקבלת פיצויי פיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לענין קביעת הזכות לפיצויי פיטורים או שיעורם". מכאן מסיקה הנתבעת כי על העובד מוטלת החובה לפנות בדרישה מנומקת בכתב וכן החובה למסור למעביד את הפרטים בהתאם לדרישתו. דבר זה מחיל את מירוץ הזמנים ממכתבו של ב"כ התובע מ- 2.9.99 והמירוץ נמשך עד מועד מסירת האישור מהצבא ביום 15.9.99. ועל כן לטענתם הוסמך בית הדין לבטל את פיצויי ההלנה . דיון: על פי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תשכ"ט-1949 סעיף 43 ב' (1)1 אלה יחשב עובד כעובד שפוטר לצורך קביעת זכויותיו לפיטורים : "(ב) המנויים להלן יחשבו כעובדים שפוטרו לצורך קביעת זכויותיהם בקשר לפיטורים: (1) חייל משוחרר אשר לו זכות להתקבל לעבודה על פי סעיף 6 ושהגיש בקשה על פי סעיף 7 אך לא נתקבל לעבודה; (1א) חייל המשרת שירות צבאי על פי התחייבות בשירות קבע (ולשירות צבאי כזה יקרא להלן "שירות קבע") - (1) אם לשירות הקבע לא קדמה ללא הפסק תקופת שירות צבאי שלא על פי התחייבות לשירות קבע (ולשירות צבאי כזה יקרא להלן "שירות חובה") ולפני תחילת שרות הקבע היה עובד קבוע במפעל - ביום תחילת שירות הקבע. (2)... אין ספק שהתובע הוא בגדר חייל המשרת שירות צבאי על פי התחייבות בשירות קבע ולשירות זה לא קדמה תקופת שירות חובה ומן הסתם (הדברים לא הגיעו לידי עיון בתיק) נחשב כי עובד קבוע במפעל ביום שהתחיל לשרת בקבע . איננו נכנסים לשאלה אם היה עובד קבוע או היה עובד זמני שכן הנתבעת בקבלה החלטה על זכאותו לפיצויי פיטורים קיבלה למעשה את הטענה שהוא היה עובד קבוע והוא זכאי לפיצויי פיטורים עם כניסתו לשירות הקבע. וקובע הסעיף הנ"ל כי מיום תחילת שירות הקבע יחשב כיום הפיטורים של עובד שהתפטר כדי לשרת בקבע. סעיף 20 לחוק הגנת השכר החיל את החובה לשלם פיצויי פיטורים במועד וקבע חיוב למי שאינו משלם את הפיצויים במועד ע"י הטלת תשלום של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. התשובה לשאלה האם המעביד איחר בתשלום הפיצויים וחייב בפיצוי נובעת מהשאלה מה היה המועד לתשלום פיצויי הפיטורים ומתי שולמו הפיצויים והאם שולמו באמצעות קופת גמל . סעיף 20א' לחוק הגנת השכר קובע מהו "המועד לתשלום פיצויי פיטורים לגבי עובד והוא : "...- המאוחר שבין המועדים האלה: (1) יום הפסקת יחסי עובד ומעביד. (2) המועד שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים עלפי הוראת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה החלה על העובד. (3) אם נקבעה על פי חוזה עבודה או הסכם אחר זכות לפיצויי פיטורים העודפת על זו הקבועה בחיקוק בהסכם קיבוצי בהסדר קיבוצי אחר או בצו הרחבה - היום שנקבע לתשלום פיצויי פיטורים על פי אותו חוזה עבודה או הסכם ואם לא נקבע יום כאמור והזכות כאמור נקבעה לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד היום שבו נקבעה הזכות. (4) אם נקבעה על פי הסכם קיבוצי הסדר קיבוצי או צו הרחבה זכות לפיצויי פיטורים לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד ולא נקבע מועד לתשלום - היום שבו נקבעה הזכות. (5) אם הזכות לפיצויי פיטורים מותנית על פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד או במילוי תנאי במשך תקופה מסויימת לאחר אותו יום - יום מילוי התנאי האמור או יום תום התקופה האמורה לפי הענין. (ב) יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם. (ג) מי שזכאי לפיצויי פיטורים שלא מכוח סעיפים 1(א) או 5 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 לא יחול לגביו המועד לתשלום פיצויי פיטורים כאמור בס"ק (א) אלא לאחר שנמסרה למעביד קודם לכן דרישה בכתב לתשלום הפיצויים תוך ציון העילה לדרישה, נמסרה הדרישה למעביד לאחר המועד האמור - יחול לגביו המועד לתשלום פיצויים ביום מסירת הדרישה. (ד)... (ה) מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלום ששילם לו המעביד לא יהיה זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל על פי זכותו האמורה אם המעביד הודיע על קופת הגמל בכתב תוך 15 יום מהמועד לתשלום פיצויי פיטורים כי הוא מסכים לתשלומם". הבאנו בפירוט את הוראת המחוקק בדבר המועד לתשלום פיצויי פיטורים וזאת כדי שנבחן את טענת התובע שהוא זכאי לפיצויי פיטורים מאחר ואלה שולמו לו ביום 14.10.99 ואילו הוא התגייס לשירות הקבע ביום 28.3.99. סעיף 20 הנ"ל קובע מהו המועד לתשלום פיצויי פיטורים לזכאי להם ויש לשים לב כי מדובר על המאוחר שבין המועדים. התובע טען כי המועד לתשלום הפיצויים המגיעים לו הוא יום הפסקת יחסי עובד ומעביד והוא זכאי לפיצויי הלנה מאותו יום ועד לתשלום בפועל. אולם, התובע רכש את זכותו לפיצויי פיטורים על פי הוראה שבחיקוק, הוראת חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תשי"ט-1948 היא שיצרה את הפרזומציה שרואים מי שהתפטר מעבודתו כדי להתגייס לצבא הקבע כמפוטר - יצירה זו של המחוקק היא שהקנתה לתובע את זכאותו לפיצויי פיטורים . לגבי מי שנכלל בקטגוריה זאת הרי התנאי הוא התגייסותו לצבא קבע לאחר שניתק את יחסי עובד ומעביד שהיו בינו לבין מעסיקו לשעבר - מועד שהוא מאוחר יותר מיום הפסקת יחסי עובד ומעביד כך שהמועד הוא לא יום הפסקת יחסי עובד ומעביד לגבי התובע אלא יום גיוסו לצבא הקבע. וכאן באה הוראת סעיף 20(ג) וקובעת כי מי שזכאי לפיצויי פיטורים שלא מכוח סעיפים 1(א) או 5 לחוק פיצויי פיטורים דהיינו מי שפוטר על ידי מעבידו או מי שמעבידו נפטר אלה צריכים להגיש דרישה למעביד בכתב שישלם להם את הפיצויים בצירוף ההנמקה (ראה דב"ע מז/ 6-3 מרדכי קנובל נ' אחדות 1974 מאפיה קופרטיבית אוטומטית בת"א בע"מ פד"ע יח 378). ורק משהוגשה דרישה כזאת יחול לגביו המועד מיום מסירת הדרישה - כך בעניננו יש מועד מאוחר יותר מיום הגיוס לצבא הקבע והוא היום בו התובע שכפי שראינו לא קמה לו זכותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיפים 1(א) או 5 לחוק פיצויי פיטורים הגיש דרישה בכתב למעסיקו בצירוף הנמקה כי ישלם לו פיצויי פיטורים. אירוע זה התרחש כפי שראינו רק ביום 5.9.97 (כפי שמעידה חותמת "נתקבל" על גבי מכתבו של ב"כ התובע מיום 2.9.99). אם כך "המועד לתשלום פיצויי פיטורים" היה 5.9.99 ועל המעסיק היה לשלם את פיצויי הפיטורים בתוך 15 ימים מתאריך זה. הפיצויים לתובע שולמו מקרן הפיצויים בה היו מופקדים ע"י המעביד על פי הוראת הנתבע מיום 16.9.99. דהיינו המעביד עמד בבחינת לוח הזמנים במסגרת הוראת סעיף 20(ה) ובתוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויים הודיע לקופת הגמל לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים הקופה עשתה זאת כידוע ושילמה אותם וביום 14.10.99 הגיע השיק לידי ב"כ התובע. הנה כי כן הנתבעת אינה חייבת לשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בהתאם להוראת סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר. נציין כאן כי אמנם בין ההגנות שהקנה המחוקק למעסיק היתה זכותו של המעסיק לדרוש מסמכים מהתובע את הפיצויים, מסמכים אשר יוכיחו את זכאותו ובמקרה שלנו זו הדרישה להמצאת האישור לגיוס לצבא הקבע ואי המצאת מסמך כזה במועד משמשת נימוק להפחתת או ביטול פיצויי ההלנה. במקרה שלפנינו אין הדבר רלבנטי כיון שכפי שראינו לא קמה לתובע זכאות לפיצויי הלנה. במבט לאחור ובסקירת התיק שלפנינו החל ממועד הגשת התביעה וכלה בתביעה לגופה מתעוררות תהיות לגבי תום הלב בהגשתה של התביעה האם לא היה לפנינו ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט. נשאיר את השאלה פתוחה כי יתכן שאך שגיאה משפטית היתה כאן וניתן לשוגה להנות מהספק. סוף דבר: נדחית התביעה להפרשי פיצויים. נדחתה התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. צבאפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים