להלן גזר דין בסוגיית עונשים על עבירות על חוק ההגבלים העסקיים: גזר דין 1. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירה לפי סעיף 47(א)(1), בצירוף עם סעיפים 4, 2(א), 2(ב)(1), 2(ב)(3), 2(ב)(4) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק ההגבלים"), בכך שבתאריך 20.12.94 הסכימו הנאשמת העוסקת ביצור מוצרי תאורה ומשנקים וחברת אלתם שבבעלות קיבוץ עין השופט, (להלן: "אלתם) יחד עם חברת משה שאלתיאל בע"מ (להלן: "שאלתיאל") העוסקות אף הן ביצור גופי תאורה ומכירתם, לפעול ביחד לצמצום או הפסקת ייבוא המוצרים המיוצרים ע"י אלתם. כמו כן סוכם כי הן יפעילו לחץ על יצרנים אחרים להפסיק הייבוא או לצמצמו בקשר עם המוצרים המיוצרים על ידיהם, לרבות משנקים ומצתים, וכן שורה של פעולות נוספות הנוגעות למחירי המוצרים, מכירתם, יעד המכירה, ודרך המכירה, כמפורט בכתב האישום (להלן: "ההסדר"). על פי כתב האישום שלושת החברות שהיו צד להסדר עשו כן באמצעות מנהליהן, אולם בתיק זה הובאה לדין הנאשמת בלבד, שהינה שותפות מוגבלת רשומה. 2. הנאשמת לא קיבלה פטור מהממונה על ההגבלים העסקיים, או היתר זמני מבית הדין להגבלים עסקיים ומעשיה אינם פטורים מקבלת היתר. הנאשמת היתה צד להסדר בו הגבילה עצמה באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בינה לבין צדדים אחרים להסדר, ובינה לבין צדדים שלישיים, וזאת כאמור ללא קבלת היתר. ההסדר הנ"ל וההסכמות להם היתה הנאשמת צד , מהווים כבילות הנוגעות למחיר שיידרש, לסוג הנכסים שבעסק וכן לחלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי האנשים שעימם יעסקו. 3. הנאשמת הודתה בביצוע העבירה על פי הסדר טיעון, לפיו יציעו הצדדים לבית המשפט לאמץ ההסדר ולהשית על הנאשמת קנס בסך 800,000 ₪ וכן חתימה על התחייבות שלא לעבור כל עבירה לפי חוק ההגבלים לתקופה שאקבע, וזאת לאחר שהצדדים יטענו לעניין העונש. 4. ב"כ המאשימה עוה"ד ניבה לבנת ברג ושרון קיסר טענו בפני כי המגמה כיום הינה להחמיר בעונשים בגין ביצוע עבירות על פי חוק ההגבלים, ואף הציגה אסופת פסקי דין התומכות בגישה האמורה. לטענתה, הסדרים קובלים אסורים פוגעים הן בתחרות החופשית ומסבים נזקים לעוסקים, והן לציבור הצרכנים ובעצם לציבור כולו. לטענת ב"כ המאשימה ההסדר הכובל שנעשה הינו בגדרו של סעיף 2(ב) לחוק ההגבלים וחזקה עליו שהוא פוגע בתחרות ואין נטל על המאשימה להוכיח זאת. 5. בין הצדדים מחלוקת בשאלה מתי ביטלה הנאשמת את ההסדר שהחל ב-1994, שכן לטעמם יש לכך השלכה לעניין העונש. אשר לאי העמדת בעלי המשרות בשותפות לדין בתיק זה, מבהירה ב"כ המאשימה כי במקרה הנדון היו נסיבות אישיות חריגות לגבי חלק מן המנהלים בצירוף שיקולים ראייתיים לגבי חלקם, ולפיכך המאשימה חרגה ממדיניותה להעמיד לדין גם את נושאי המשרה. עו"ד ד' אברבנאל, סניגורה של הנאשמת, הציג בפני את העובדות והנתונים וכן טיעונים המצדיקים לטעמו את גובה הקנס המוצע להשית על הנאשמת. א. לדבריו, הוסכמה בין הצדדים העובדה שלהלן: "הנאשמת לא הפעילה לחץ ולא פעלה על מנת שאחרים יפסיקו או יצמצמו את היבוא של המוצרים או של תוצרת גמורה המורכבת מהמוצרים". ב. על פי נתוני רכישות המוצרים אחוז הייבוא מתוך כלל המוצרים עמד בשנת 95 על 21,29% ובשנת 2001 אף ירד ל-19,28%, על פי הטבלה שצירף. ג. על פי תצהירו של ד"ר אריאל הלפרין, ששימש כיו"ר מטה הסדר הקיבוצים ויו"ר מועצת המנהלים של קיבוץ געש, שהוגש במסגרת הטיעון לעונש, עולה כי הנאשמת במצב כלכלי קשה. ד. עיקר טענות הסניגור המלומד הן כי ההסדר הכובל לא בוצע בפועל, מידת החומרה של ההסדר נמוכה יחסית, הכבילה הינה "אנכית" ולא "אופקית" (ראו רע"א 6233/02 אקסטל נ' קאלמא (טרם פורסם), ויש ליתן הדעת לגודל המחזור, לכך שההתקשרות נעשתה בתום לב ושההסדר נעשה בתקופת "תת האכיפה". דיון: תכלית החוק 8. אכן, תכליתו של החוק הוא לשמור ולהבטיח את הפעילות הכלכלית החופשית ולהגן על הציבור מפני עיוותים כלכליים הנוצרים עקב הגבלות וריכוזיות בשוק, כדברי כב' השופטת יהודית צור בת"פ 1065/01 (מחוזי י-ם) מדינת ישראל נ' סבירסקי ואח', דינים-מחוזי לג(4) 650, (פרשת "המרצפות") בהוסיפה: "התארגנות קרטלית נותנת לחברות כח כלכלי רב עוצמה ושוללת מהצרכן את יתרון התחרות החופשית שקיבלה בתוך מעמד כה חשוב של ערך יסוד מוגן" (סעיף 11 לפסה"ד). (ראו גם פרשת "ברינקס", ת.פ. 1277/00 (מחוזי י-ם) מדינת ישראל נ' ברינקס ישראל בע"מ ואח' (טרם פורסם), ולענין הנזק הנגרם לציבור ראו דברי כב' השופט א' מצא בע"פ 4148/03 ישי כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). מאסר וקנסות בת.פ. 201/96 (מחוזי-ים) מדינת ישראל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', דינים, מחוזי כו(7) 468, (להלן: "קרטל הביטוח") השית כב' השופט י' עדיאל עונשי מאסר על תנאי וקנסות על נושאי המשרה, ועל חברות הביטוח השית קנסות כבדים - סך 6,600,000 ₪, על חברת מגדל, ובסך 3,300,000 ₪ על יתר חברות הביטוח. גזר הדין ניתן ביום 14.3.97 לאחר שהנאשמים הורשעו על פי הודאתם. כחודש לאחר מכן ניתן על ידי כב' השופט י' עדיאל גזר הדין בת.פ. 160/96 מדינת ישראל נ' חוליות תעשיות פלסטיקה בע"מ ואח', תקדין-מחוזי 97(2) 4220, ובתיק זה הושתו על הנאשמים נושאי המשרה, מאסרים בפועל שירוצו בעבודות שירות ועל החברות קנסות בסכום של 1,200,000 ₪. גם בתיק זה הורשעו הנאשמים על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם. בת.פ. 209/96 (מחוזי י-ם) מדינת ישראל נ' אהליך יעקב בע"מ ואח', תקדין-מחוזי 2002(4), 936 (להלן: פרשת "אהליך יעקב") השית כב' השופט י' עדיאל על הנאשמים עונשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וכן קנסות כספיים בסדרי גודל בין 30,000 ₪ עד 50,000 ₪ לנושאי המשרה, ו-600,000 ₪ לחברות (גזר הדין ניתן ביום 17.12.02). בערעור בפרשת "המרצפות" ע.פ. 2919/02, 2933/02, יצחק אלוני ואח' נ' מדינת ישראל, אושר גזר הדין שהושת על המערער י' אלוני ע"י כב' השופטת י' צור (מחוזי י-ם) שכלל מאסר בפועל לנושאי משרה וקנס בשיעור 350,000 ₪. כך גם בעניין ע.פ. 1042/03, 1058/03, מרצפלס שותפות מוגבלת בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, דחה בית המשפט העליון את הערעור לעניין העונש שהוטל ע"י כב' השופט י' עדיאל (מחוזי - י-ם). כב' השופטת מ' נאור התייחסה לעניין טענת הסנגורים בדבר ביצוע העבירות בשלהי תקופת אי האכיפה האפקטיבית בציינה: "מהראיות עולה, כפי שקבע בית המשפט, שהנאשמים היו מודעים לנושא ההגבלים העסקיים ולבעייתיות שבהתנהגותם. בית המשפט ציין עם זאת כשיקול לקולא, את העובדה שהעבירות בוצעו בדמדומי תקופת תת האכיפה בתחום האמור. על דרך העיקרון, זאת נחזור ונשנן, העונש הראוי לעבירות מסוג העבירות בהן הורשעו המערערים הוא עונש של מאסר בפועל, שלא בדרך של עבודות שירות" (סעיף 26 לפסק הדין). קנסות כבדים הושתו גם בפרשת "הפניקס" (כב' השופט ד' חשין בת.פ. 417/97 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע,מ ואח'), דינים-מחוזי כו(7) 468, ואף מאסרים בפועל שירוצו בעבודות שירות על נושאי המשרה. העונש בגין העבירה שבסעיף 47(ב) לחוק הינו: "מאסר שלוש שנים או קנס פי עשרה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין - התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין) וקנס נוסף שהוא פי עשרה (להלן הקנס הנוסף) לכל יום שבו נמשכת העבירה..." ואילו על פי סעיף 47א העוסק "בנסיבות מחמירות" עונש המאסר הינו חמש שנים. דהיינו, הקנס המקסימלי עומד איפוא על סך 4,040,000 ₪, בגין כל עבירה. הפעלה חלקית של הסדר, כבילות אנכית וחלוקת שוק הסניגור המלומד, מציין כאמור כי בבואו לגזור הדין יתחשב בית המשפט בתחום נשוא חוק ההגבלים בכך שההסדרים הנדונים הופעלו רק באופן חלקי (ראו ת.פ. 162/99 מדינת ישראל נ' המשביר החקלאי תק-מחוזי מח(3) 29201). אשר ל"כבילות האנכית", מפנה הסניגור לת.א. (י-ם) 1000/95 פז נ' דוד עמוס, פס"מ סב(1) 337, שם נקבע כי הסדר כובל אנכי הוא בדרגת חומרה נמוכה יותר (כן ראו פרשת "אקסטל" הנ"ל). כן מאבחן הוא את פסקי הדין בהם חברי הקרטל חילקו ביניהם מכסות שיווק, קבעו את מחירי השוק והפעילו אמצעי פיקוח ובקרה כולל מנגנוני קנס/פרס. (ראו ע.פ. 2754/97 צור נ' מדינת ישראל, תקדין-על 98(1)373, פרשת "חוליות" הנ"ל; ע.פ. 2929/02 הנ"ל). הענף המסחרי נשוא הכבילה שיקול נוסף בהטלת העונש הינו בהבחנה בין הסדר כובל לענף חיוני או מוצר עממי לבין מוצר ייחודי. לטענת הסניגור הענף הנדון כאן - גופי תאורה הוא מצומצם ולכן העונש צריך להישקל בהתאם, להבדיל מפרשת "קרטל הביטוח". היקף המחזור הכספי הסניגור המלומד מצין, שבמקרה שלפנינו מדובר בהיקף כספי נמוך בהרבה מאשר למשל בפרשת "קרטל הביטוח" או פרשת "המרצפות", כפי שנאמר ע"י בית המשפט בפרשת "אהליך יעקב" (שם, סעיף 17), וכן בת.פ. (י-ם) 1131/00 מדינת ישראל נ' מוטורגרייצר, תק-מחוזי 2001 (3) 47099: "כשיקולים לקולא, יש לציין כי מדובר בענף המרכז פעילות כלכלית בתחום פילוס עפר ושלג באמצעות מפלסות, שהיקף הפעילות בו קטן יחסית ועומד על כמה מי ליוני שקלים בשנה" (שם, סעיף 6). לדעת הסניגור, המעשים בפרשת "אהליך יעקב" היו חמורים יותר והקנסות שהוטלו שם היו נמוכים יותר מהמוצע בתיק זה. אמנם כך, אולם יש לשים לב כי בכל התיקים שצויינו לעיל, הועמדו לדין גם נושאי המשרות, וכפי שנאמר על ידי ב"כ המאשימה, ביצוע עבירות אלה מחייב ענישה מחמירה לרבות מאסר בפועל, דבר שנמנע בתיק זה לאור העובדה שנושאי המשרה לא הועמדו לדין בתיק זה, ולפיכך קשה לעשות גזירה שווה במקרה הנדון. העונש אכן, יש לשקול, בין יתר השיקולים לענין העונש את מידת התאום, תום הלב של המתקשים בהסדר, ומועד ביצוע העבירה, וכאמור בתיק זה, היא נעברה בתקופת "תת האכיפה". משבא אני להחליט מהו העונש הראוי במקרה זה, אקח בחשבון את האמור לעיל על ידי ב"כ הצדדים בנושאים הנ"ל, כפי שבאו לידי ביטוי בפסיקה, ובנוסף לכך, את השיקולים הנשקלים בכל תיק פלילי, דהיינו, הודאת הנאשם וחסכון בזמן שיפוטי. אולם, במיוחד בסוגיה זו ובתיקים "כלכליים" שהם תיקים מורכבים ועתירי זמן (ראו: ת.פ. (י-ם) 1021/01, מדינת ישראל נ' מרצפת, תק-מחוזי 2001(1) 11460), ובמיוחד שההודאה נעשית מיד בישיבה הראשונה, וכן יש לקחת בחשבון את מצבו הכלכלי של קיבוץ געש, חברות ושותפויות הבת שלו, כפי שעולה מתצהירו של ד"ר הלפרין. אני מגיע איפוא למסקנה כי העונש המוצע הולם את נסיבות המקרה. לפיכך, אני גוזר על הנאשמת את העונשים כדלקמן: א. קנס בסכום של 800,000 ₪, אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 4.4.2004 ובכל 4 לכל חודש. ב. הנאשמת תחתום, בתוך 15 יום, על התחייבות בסך 250,000 ₪ שלא לעבור עבירות על פי חוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח - 1988, במשך 3 שנים מהיום. הודע לנאשמת זכות ערעור תוך 45 יום. דיני חברותהגבלים עסקיים