צו הרחבה בענף היבוא היצוא והמסחר בסיטונות

צו הרחבה בענף היבוא היצוא והמסחר בסיטונות   1. בפנינו תביעה לתשלום הפרשות לקרן פנסיה וקופת תגמולים, קצובת ביגוד וקרן השתלמות.   2. בכתב ההגנה נטען: א. הזכויות הנתבעות על ידי התובעות בכתב תביעתן אינן עפ"י הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה (פורסם בי"פ 3675- התשמ"ט ,בע"מ 3482) ואשר הורחב בצו ההרחבה בענף המתכת, החשמל, האלקטרוניקה והתוכנה (פורסם בי"פ 3079, התשמ"ד, בע"מ 2979). ב. צו ההרחבה לא קובע חובה פוזיטיבית להפריש לתובעות הפרשות כלשהן, לרבות קרן פנסיה וקרן השתלמות. לחלופין, חישוב התביעה כפי שנעשה על ידי התובעות ביחס לכספי תגמולים, מוטעה. לחלופי חילופין, נטען כי, אין התובעות יכולות לחייב את הנתבעת בהפרשות אשר גם אם היה על הנתבעת היה לבצע אותן, הרי מקורן בכספי העובד. מכל מקום, במסגרת הטענה החלופית נטען כי התביעה התיישנה בכל הנוגע לתקופה שלפני 1992.   ג. הזכות לתשלום עבור ביגוד הוענקה בצו ההרחבה לעובדים בתפקידים מסוימים, אך תפקיד התובעות אינו כלול בתפקידים אלו. מכל מקום, נטען כי, התביעה בעניין הביגוד התיישנה בכל הנוגע לתקופה שלפני חודש אפריל 1992. ד. אם תתקבל ההחלטה לפיה צו ההרחבה חל על התובעות, הרי ששולם להם ע"י הנתבעת שכר גבוה בהרבה מזה הקבוע בצו ההרחבה ולכן עליהן להשיב לנתבעת כל סכום ששולם להן ביתר, מעבר המגיע עפ"י הצו.   3. ביום 17.4.2001, הותר לתובעות לתקן את כתב תביעתן. במסגרת התיקון הוספה לכתב התביעה הטענה לפיה לחלופין חלות על הצדדים הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי בענפי היבוא, היצוא המסחר והשירותים המפורטים בתוספת להסכם (נחתם ביום 21.2.1977, שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7010/77 וראה בספרו של עו"ד של פסטרנק-"הסכמים קיבוציים", בכרך ד') (להלן:ו"ההסכם הקיבוצי") ו/או צו ההרחבה בענף היבוא היצוא והמסחר בסיטונות (י"פ 2412 התשל"ח (24.1.1978) עמ' 1161 ) (להלן:נ"צו ההרחבה"), וכי מכוחם הן זכאיות לאותם רכיבי תביעה שנתבעו על ידם בכתב התביעה המקורי קרי, דמי ביגוד, הפרשות לקרן השתלמות ופיצויי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה ותגמולים.   4. בכתב ההגנה המתוקן נטען כי: א. התביעה התיישנה בכל הנוגע לתקופה שקדמה ל-4/92. ב. ההסכם הקיבוצי כלל אינו חל על הנתבעת שכן הנתבעת כלל לא הייתה חברה בלשכת המסחר שהינה צד להסכם קיבוצי זה. ג. צו ההרחבה אינו חל על הנתבעת, השירותים והענפים שבנספח 1 לצו ההרחבה מתייחסים לענפי הייבוא, הייצוא והמסחר בסיטונות, ואין הם עומדים בפני עצמם. התובעות הועסקו בתפקיד פקידותי אשר הינו טכני גרידא ולכן אין לראות בהן עובדות מחשבים לעניין תחולת צו ההרחבה. ד. לחלופין, ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה אינם מקנים כלל זכויות בגין הפרשות לקרן השתלמות ותשלומים בגין ביגוד.   5. בדיון ביום 5.11.2001, בבית הדין הוסכם בין הצדדים כדלקמן: א. התובעות היו פקידות ניקוב וקלדניות על בסיס עובד בשכר שעה. ב. הנתבעת הינה חברת בת של בנק המזרחי בע"מ. ג. אין רלבנטיות לתביעות שעניינן הפרשות לקרן השתלמות וביגוד, שכן הן אינן מעוגנות בצו ההרחבה. ד. נזנחת עילת התביעה מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה ו/או מכוחו של צו ההרחבה בענף המתכת החשמל האלקטרוניקה והתוכנה, והמחלוקת העיקרית היא: האם ההסכם הקיבוצי הכללי בענפי היבוא, היצוא המסחר והשירותים המפורטים בתוספת להסכם ו/או וצו ההרחבה בענף היבוא היצוא והמסחר בסיטונות חל על הצדדים בתקופה הרלבנטית, ואשר מכוחו נתבעים התגמולים.   6. מטעם התובעות הוגשו תצהירים עדות ראשית מפי התובעות עצמם. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית מיפי מר יגאל סעדיה,המשמש כמנהל כספים ומשאבי אנוש בנתבעת. (להלן:ב"סעדיה").    7. ב"כ הצדדים הסכימו למתן פסק דין בהסתמך על החומר המצוי בתיק בתובענה ובהתאם למוסכם לעיל. כאשר השאלה שבמחלוקת היא שאלת חלות הוראות ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה על היחסים בין הצדדים.   8. העובדות הצריכות לעניין: א. הנתבעת הינה חברה המאוגדת כדין והעוסקת במתן שירותי מחשב. ב. התובעות 1 החלה לעבוד אצל הנתבעת במחלקת ניקוב בחודש יוני 1987 כעובדת לפי שכר שעה. ג. התובעות 2 החלה לעבוד אצל הנתבעת במחלקת ניקוב בחודש מרץ 1989 כעובדת לפי שכר שעה. ד. ביום 19.5.1997, הודע לתובעות בשיחה בעל פה על פיטוריהן מהנתבעת, ביום 20.5.1997 נמסר לידיהן מכתב פיטורים (נספח "א" לכתב התביעה), שנכנסו לתוקפם ביום 30.6.1997.   9. לשאלת חלותן של הוראות ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה על היחסים בין הצדדים: ב"כ התובעות טוען כי ההסכם הקיבוצי חל על הצדדים שכן, על ההסכם חתומה מטעם העובדים הסתדרות הפקידים, עובדי המנהל והשירותים, בתוספת להסכם (מס' 83 ברשימה), מופיע ענף המחשבים ומאחר והנתבעת היא חברה העוסקת במתן שירותי מחשבים הרי שהוראות ההסכם חלות על היחסים בינה לבין התובעות. מנגד טוענת הנתבעת כי ההסכם הקיבוצי, אינו חל על הנתבעת ועובדיה וזאת לאור העובדה כי הנתבעת אינה ולא הייתה חברה בלשכת המסחר שהינה צד להסכם קיבוצי זה. (ר' סעיף 7 לתצהיר עובדיה).    גרסא עובדתית זו לא נסתרה ולא הופרכה ע"י התובעות ועל כן אנו קובעים כי ההסכם הקיבוצי לא חל על הנתבעת ועובדיה.   10. ההסכם הקיבוצי נחתם בין: - " ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל-מועצת פועלי ת"א יפו סניף הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים (להלן:ו"ההסתדרות")" לבין-"לשכת המסחר ת"א-יפו להלן "הנהלת לשכת המסחר"". לעניין חלות ההסכם נקבע: "א. הסכם קיבוצי כללי זה יחול על: - (1) כל המעסיקים בענפי היבוא ו/או הסיטונות ו/או השירותים ו/או חברות הייצוא הכלליות ו/או סוכני סחר חוץ המפורטים ברשימת הענפים שבנספח מס' 1 של הסכם 7010/77 ושל נספח מס' 1 המצורף להסכם זה,החברים בלשכת המסחר בעת חתימת ההסכם או שייעשו לחברים תוך תקופת ההסכם ולמעט אלה שחל עליהם הסכם עבודה קיבוצי מיוחד." (2) ... (3) כל המעסיקים שיחול עליהם צו הרחבה לפי סעיף 1 להלן." ההסכם הקיבוצי הורחב בצו הרחבה מיום 24.1.1978.   לטענת ב"כ התובעות הוראות צו ההרחבה חלות על היחסים בין הצדדים, שכן כעולה מן הפתיח לצו עצמו תחולתו הינה: "על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא,היצוא והמסחר בסיטונות, בשירותים ובענפים שבנספח 1 בתחום המוניציפאלי של עיריית ת"א יפו ...".   לשיטתו, עבודת ניקוב בחברת מחשבים, היא למעשה פעולת תיעוד תוכנה ולכן מהווה חלק משירותי תוכנה ותכנון לפי מפתח הסיווגים שבהוצאת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אף אם לא היו התובעות בגדר עובדות בענף המחשבים, הרי שודאי הן בגדר נותנות שירותים במסגרת ענף זה, וגם ככאלו חל עליהן בברור צו ההרחבה. במילים אחרות, לגרסת ב"כ התובעות, סעיף התחולה בצו ההרחבה המונה את הענפים אשר עליהם תחולנה הוראות הצו, מנוסח כ"משפט מחובר", דהיינו הענפים שבנספח 1 כלשון הסעיף עומדים בפני עצמם ולהבדיל מהם קיימת בצו התייחסות ל-"שירותים" כקטגוריה נפרדת, שהתובעות נופלות בגדרה , ואשר אין בינה ובין "סיטונות" ולא כלום.   מנגד טוענת הנתבעת כי צו ההרחבה אינו חל על התובעות שכן, הוא חל על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, כאשר החלק העוסק בשירותים ובענפים המפורטים בנספח 1 להסכם הקיבוצי, מתייחסים באופן ישיר לענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות ואין הם עומדים כל אחד בנפרד בפני עצמו. באשר הנתבעת אינה נמנית על ענף היבוא ו/או היצוא ו/או המסחר בסיטונות ואינה עוסקת בתחומים אלו, הרי שאין צו ההרחבה חל עליה.   לאחר שבחנו החומר המצוי בתיק ועיינו בטיעוני ב"כ הצדדים, מסקנתנו היא שיש לקבל את התביעה וזאת מהטעמים שיפורטו להלן: 11. מכותרתו של ההסכם הקיבוצי ניתן ללמוד כי נושא השירותים הינו רכיב נפרד אשר קיבל התייחסות ופירוט בתוספת שבנספח להסכם הקיבוצי. כותרת ההסכם מנוסחת באופן שבין המילים "ייבוא" ל"ייצוא" הוסף פסיק,בין המילים "ייצוא" ו-"המסחר בסיטונות" הוסף פסיק ובין "המסחר בסיטונות" לבין השירותים הוספה "ו" החיבור למונח שירותים אשר צרפה את השירותים המפורטים בתוספת בנספח להסכם כרכיב בפני עצמו.   גם בסעיף א' להסכם הקיבוצי שעינינו תחולת ההסכם נקבע כי, הסכם זה יחול על: "כל המעסיקים בענפי היבוא ו/או הסיטונות ו/או השירותים ו/או חברות הייצוא הכלליות ו/או סוכני סחר...". כלומר, מסעיף זה ניתן ללמוד כי נושא ה"שירותים" קיבל מעמד עצמאי בדיוק כמו זה שקיבל הייבוא, הייצוא והסחר ולכן יש לראותו עומד בפני עצמו.   בהקשר זה נזכיר את הוראת סעיף 7 לחוק הפרשנות, תשמ"א - 1981, ולפיה: המילה "או" וכמותה המילה "אחר" או ביטוי הדומה לאלו "להבדיל מן המפורט שלפניהן הן באות ולא להקיש לו", זולת אם יש עימן ביטוי שמשמעו היקש. כך הוא דין המילה "או" בסעיף א' להסכם הקיבוצי,שבאה - להפריד ולהבדיל ולא להקיש בין ה"קבוצות" שהם צדדים להסכם.   באשר למשמעות "ו" החיבור ולמשמעות המונח "או" כבר נפסק כי: (AND) באנגלית - "וו החיבור ("ו") בלשון העברית - והמקבילה לה באה לחבר (לשון "קוניונקטיבית"). הדיבור "או" בלשון העברית - (OR) והמקבילה לה באנגלית - באה להפריד ("לשון דיסיונקטיבית"). כך הוא הדבר בדרך כלל (ראו ע"פ 176/71 ברוך נ' מדינת ישראל, פ"ד כו' (674 , 667 (2). עם זאת, יש וה"וו " משמש להפרדה וה"או" לחיבור. עמד על כך מ"מ הנשיא, השופט זילברג, באחת הפרשות, בציינו: בלשון העברית משמש 'ו' החיבור פעמים בתור 'וגם' ופעמים בתור 'או', הכול לפי העניין". (בג"ץ 225/65 דויד נ' המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, פ "ד כ' (1) (84, 83).   ובפרשה אחרת נאמר: "בעברית, כידוע לכל, משמשת ה"וו" לפעמים במובן "או" - למשל 'ומכה אביו ואמו מות יומת', שמות כ"א ... 15 ... לאור תכונה זו של הלשון העברית, ניתן לומר כי השימוש בדיבור "או" יוצר דו-משמעות לשונית. במצב דברים זה יש לבחור באותו מובן לשוני המגשים את תכליתו של החיקוק ... במשמעותה הרגילה 'ו' באה לחבר ו'או' להפריד ... יחד עם זאת, לא פעם מוכנים שופטים לקרוא 'ו' כמציין אלטרנטיבה ו'או' כמציין צירוף. ... [השופטים] גורסים כי הביטוי 'ו' ו'או' הם דו-משמעיים, ועל כל המשמעויות השונות כלולות במסגרת המשמעות הלשונית של הטקסט. ... לאור דו-משמעות זו, יש לראות בשני המובנים בהקשרם הפנימי את לשון הטקסט. הבחירה ביניהם לא תעשה במישור הלשוני אלא על-פי תכלית החקיקה. שני המובנים כלולים במגוון המשמעויות הלשוניות ושליפת המשמעות המשפטית תעשה על-פי תכלית החקיקה". (ע"א 251/60 "מנורה" בע"מ נ' קציבואה, פ"ד טו' 619, 630) . "התכלית המונחת ביסוד ההסדר החקיקתי היא אמת המידה על פיה ייקבע אם ה-"ו" באה לחבר או להפריד, ואם ה"או" בא להפריד או לחבר." (כבוד הנשיא ברק בבג"ץ 8233/99 - ספיר בן צוק נ' שר התחבורה ו-2 אח' . פ"ד נה' (2), 311 ,עמ' 315-316).   12. במקרה שלפנינו בכותרתו של ההסכם הקיבוצי הוספה ל-"ו" החיבור המילה "שירותים", ובסעיף א' להסכם שעינינו "תחולת ההסכם" הוספו המילים "ו/או" למלה "שירותים" מכאן שיש ללמוד על אומד דעתם של הצדדים להסכם הקיבוצי בדבר הפרדת הענף הקרוי "שירותים" מהענפים האחרים בהסכם הקיבוצי.   העובדה כי בכותרתו של הצו מוזכר ענף השירותים בסופה של הכותרת כאשר "ו" החיבור מחברת בינו לבין שאר הנושאים נשוא הצו וכי בסעיף א' להסכם הקיבוצי מופיע ענף השירותים שלישי בסדר לאחר ענף הייבוא והייצוא ולפני ענף המסחר יש בה כדי לתמוך.   גם מעיון ברשימה אשר מופיעה בנספח 1 לצו ההרחבה ניתן ללמוד כי המונח "שירותים" בהסכם, הינו בעל מעמד עצמאי, ודי בכך שהנתבעת עוסקת במתן שירותים במסגרת העיסוקים המופיעים ברשימה בנספח 1 כדי לקבוע שהוראות צו ההרחבה חלות עליה.   אין חולק בעינינו כי הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי מחשב ובכללם תפעול מחשבים בחצרי הלקוח, הפעלת מרכז מחשבים של הלקוח, תחזוקת מחשבים, כתיבת תוכנות, הטבעת צ'קים ללקוח וקלדנות ללקוח (ר' סעיף 1 לרשימת המוסכמות מיום 18.2.1999, אשר הוצגה לתיק וסעיף 6 לכתב ההגנה המתוקן). בנספח 1 להסכם הקיבוצי הקובע את רשימת הענפים והשירותים עליהם חל ההסכם, נקבע בסעיף 83 כי הוא יחול על ענף המחשבים.   13. בתמיכה לגרסתה, צרפה ב"כ הנתבעת לסיכומיה את פסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת בן -יוסף ביום 23.8.2001-(עב 301815/98 יאיר פינקל-חברת אלעד מערכות בע"מ, (להלן:"פס"ד פינקל")), שם נקבע כי: "צו הרחבה זה, מעצם כותרתו מתייחס לתחומי המסחר שבהם קיים עיסוק ביבוא, ייצוא ומסחר בסיטונות ולכן ככל שהצו מתייחס לענף המחשבים, הרי שההתייחסות צריכה להיות לפי ההקשר לכותרת הצו, דהיינו לתחומים שניתן לעסוק בהם בייבוא או במסחר, דהיינו תחום חומרת המחשבים ...".     אין להקיש מפס"ד פינקל לענייננו שכן, בפס"ד הדין בעניין פינקל התייחס בית הדין לתחום "חומרת מחשבים" ולא לנושא "מתן שירותי מחשוב" כמו במקרה שלפנינו, ולכן אין להקיש מפסק הדין הזה לעינינו.   המסקנה העולה מהמקובץ לעיל הוא כי הוראות צו ההרחבה מכוח ההסכם הקיבוצי בו עסקינן, חלות על הנתבעת.   14. לגרסת הנתבעת גם אם צו ההרחבה חל על הנתבעת הרי שבכל מקרה אין צו ההרחבה חל על התובעות באשר הן לא עסקו בעבודת מחשבים כהגדרתה ואין הן נמנות על עובדי ענף המחשבים, מאחר והתובעות הועסקו בנתבעת בתפקיד של פקידות ניקוב-קלדנות, שמהותו הקלדת נתונים מנהלתיים-טכניים ללקוח. מנגד, טוען ב"כ התובעות כי עבודת תיעוד תוכנה הינו חלק משירותי תכנות ותכנון מערכות וכהגדרתו במפתח הסיווגים שבהוצאת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ועל כן גם אם לא היו התובעות בגדר עובדות בענף המחשבים, הרי שודאי הם בגדר נותנות שירותים במסגרת ענף זה וגם ככאלה חלות עליהן בברור הוראות צו ההרחבה.   עיון בצו ההרחבה, מעלה כי אין הצו עוסק בסיווגם של עובדים לתפקידים ו/או בהקשר למהות עבודתם של עובדים כאלה או אחרים אצל המעסיק, עליו חלים הוראותיו.   בסעיף א' (2) להסכם הקיבוצי נקבע כי הסכם זה יחול על: - "כל עובד כולל נוער עובד המועסק כיום ואשר יועסק תוך תוקפו של הסכם זה ע"י המעסיקים הנ"ל".   מלשון הסעיף ניתן לקבוע בבירור כי הצדדים להסכם קבעו כי ההסכם יחול על כל עובדי המעסיקים אשר הם צד להסכם,כאשר אין אבחנה בין העובדים באשר לתפקידם ו/או מהות עבודתם, וכל אשר נדרש מהעובד על מנת שיחול עליו ההסכם הוא היות מעסיקו צד להסכם. בפרק ה-"הגדרות" בהסכם נקבע בסעיף (ג) כי: "עובד"-"כל עובד ועובדת המועסק אצל מעסיק". גם עפ"י הגדרה זו אין אבחנה בין עובדים בתפקידים שונים אצל מעסיק שהוא צד להסכם. לאור האמור, דינה של טענתה זו של הנתבעת - להידחות.   15. באשר לטענת ההתיישנות: משהוגשה התביעה לבית הדין ביום 30.3.99, הרי שעפ"י סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, התיישנה התביעה ככל שהיא מתייחסת לתקופה שקדמה לחודש 4/92.   16. עוד טוענת הנתבעת כי, התביעה להפרשות לקרן פנסיה או לקופת תגמולים נגועה כשלעצמה בחוסר תום לב, מאחר ובמשך כל שנות עבודתן בנתבעת, מעולם לא הלינו התובעות על מעמדן או על אופן העסקתן בנתבעת ולא טענו כי הן זכאיות לזכויות כלשהן מכוחם של ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה.   לעניין זה, דעתנו היא כי אין בשיהוי כשלעצמו לעמוד לתובעות לרועץ והעובדה כי התובעות לא דרשו את זכויותיהן במהלך כל תקופת עבודתן אינה מעידה בהכרח על חוסר תום ליבו. לעניין זה כבר נקבע בבית הדין הארצי לעבודה כי, התנהגותו של תובע, "ותהא פרועה ככל שתהא", אינה מצדיקה דחיית תביעתו. (ר' דב"ע נו/2-7 גדעון שרייר נ' אדגר ואסתר מימון, פד"ע ל' 35, 2).   לפיכך, טענת הנתבעת לענין השיהוי בהגשת התביעה - נדחית. מהמקובץ לעיל מתבקשת המסקנה כי קמה לתובעות הזכות להפרשות לגמל מכוחו של צו ההרחבה ועבור התקופה מאז חודש 4/92 ועד לתום תקופת העסקתן ע"י הנתבעת.   17. בסוגיית פיצוי העובד בגין אי הפרשות לגמל, נפסק כי: "בשל חשיבותו של נושא הגמלה לעובד ולשאיריו והנשיאה ההדדית בנטל הביטוח הפנסיוני יש להקפיד ולפקח על קיום הוראותיו של צו הרחבה המחייב מעביד לבטח עובדיו בקרן ביטוח (ר' סעיפים 33א עד 33 ו' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 בעניין ועדות פיקוח על צווי הרחבה). דרך המלך באכיפת צו ההרחבה היא הגשת תביעה על ידי העובד לשם העברת התשלומים לקופת גמל על ידי המעביד. עובד היודע כי מעבידו אינו מעביר תשלומים שוטפים לגביו לקופת גמל ואינו נוקט בכל צעד כנגד זאת, מתרשל בכך ביישום זכויותיו ובקבלתו לקבל בסוף תקופת עבודתו, לעצמו, פיצוי חד פעמי במקום זכויותיו הפנסיוניות.   לפיכך, בבוא בית הדין לפסוק בתביעה לתשלום פיצוי ממעביד עקב אי העברת תשלומים שוטפים לקופת גמל, עליו לברר תחילה אם ניתן ללכת בדרך המלך ולשלם את חוב התשלומים לקופת הגמל (ר' לעניין זה הסיפה של סעיף 19 א' (י) (1) לחוק הגנת השכר). רק אם מתברר כי הדרך האמורה אינה ישימה, יובאו בפני בית הדין ההוכחות הנדרשות על הנזק שנגרם לעובד עקב אי העברת התשלומים. לא הובאו הוכחות כאמור, לא יהיה זכאי העובד לפיצוי." (ראה דב"ע שנ/3-66 שקריאת נאצר נ' צבי רחמים פד"ע כב' עמ' 13).    במקרה שלפנינו לא הוכח כי ניתן להפריש רטרואקטיבית לקופת הגמל עבור התובעות. עם זאת, נוכח העובדה כי הוכחה זכותן של התובעות להפרשות לתגמולים בשיעור של 5% משכרן, בגין חלקו של המעביד, די כדי לפצותן בעין, בגין אי הפרשה לגמל כמתחייב עפ"י צו ההרחבה. (ר' למשל: ע"ע 300001/98 בוריס שוסטר נ' רמי חרושת מרצפות בע"מ).   אין לקבל תחשיב ב"כ התובעות לגבי גובה הפיצוי שכן אין לקחת בחשבון פיצוי זה, את ההפרשות בגין חלקו של העובד.   18. באשר לטענת הקיזוז: לטענת הנתבעת בצו ההרחבה נקבעו גם שיעורי השכר שיש לשלם לעובדים בענפים המוזכרים בו, ומאחר ולתובעות שולם שכר מעבר לזה הקבוע בצו ההרחבה אין הן יכולות ליהנות "מכל העולמות" ולזכות גם בשכר עבודה גבוה יותר מזה אשר קבוע בצו ההרחבה וגם בהפרשות לקופת פנסיה ותגמולים.   מעיון בצו ההרחבה לא מצאנו כל בסיס לטענה זו שמעלה ב"כ הנתבעת ולכן גם לא מצאנו כל מקום להיזקק לטענת הקיזוז, ולכן היא נדחית.   19. לאור האמור, אנו קובעים כי התובעות זכאיות לפיצוי בגין אי הפרשות לגמל ועל הנתבעת לשלם לתובעות את הסכומים כדלקמן: א. לתובעת 1 סך של 9,551 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.4.1999 ועד לפירעון.     ב. לתובעת 2 סך של 9,603 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.1999 ועד לפירעון.   20. הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ צמודים כדין מהיום.   צו הרחבהצוויםיבוא