פסק דין בפני בקשה לדחות על הסף את תביעתה של המשיבה (התובעת) מחמת התיישנות. 1. עפ"י הנטען בכתב התביעה, מטען של קרטונים, אשר הכילו אריזות פלסטיק, שיוצא מישראל לארה"ב, ניזוק, עקב המכלה רשלנית ולקויה של המבקשת את הקרטונים, ביחד עם קרטוני שום, כך שהקרטונים שנמסרו ע"י המשיבה הדיפו ריח עז של שום שמנע שימוש בתכולתם. 2. בתובענתה, המשיבה עותרת לחיוב המבקשת בסך של 464,274.51 ש"ח בגין כך שחברת M.T. PACKAGING INC. (להלן: m.t.""), אליה יועדו הקרטונים, סירבה לשלם עבורם, והן בשל כך שהאירוע גרם לכך שחברת m.t. הודיעה בעקבות המקרה, כי לא תזמין מהמשיבה סחורה בעתיד. 3. אין חולק כי המטען הגיע לנמל בניו יורק ביום 31.1.01. התובענה הוגשה ביום 18.2.02. 4. עמדת המבקשים בבקשה הנוכחית היא כי עפ"י שטר המטען, המהווה את הסכם ההובלה החל על היחסים בין הצדדים, כמו גם עפ"י פקודת הובלת טובין בים (להלן: "פקודת ההובלה"), חלה בענייננו אמנת האג בעניין שטרי מטען, הידועה ככללי האג וויסבי. בכללים נקבעה תקופת התיישנות של "שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להמסר", אולם תובענת המשיבה הוגשה לאחר שחלפה שנה ממועד מסירת הטובין ומכאן שהתיישנה. 5. עמדת המשיבה היא כי בשל החובה לכלול הודעה בדבר תחולת כללי האג בשטר המטען (ס' 4 לפקודת ההובלה), יש לראות את הוראות ההתיישנות כזכות הנובעת מתוך שטר המטען, כלומר, כזכות הנובעת מחוזה. לטענתה, בשטר המטען נכללת הודעה בדבר תחולת תקנות האג בשולי העמוד, בכתב צפוף ובאותיות זעירות, לא הודעה מפורשת כנדרש עפ"י הפקודה. בנסיבות אלה, לטענת המשיבה, יש לראות בס' 7 לשטר המטען תניה מקפחת בחוזה אחיד, ולבטלה. עוד טענה המשיבה, כי הואיל והמבקשת לא צירפה לבקשתה או לכתבי הטענות חוזה נפרד החתום בידי שני הצדדים, בו צויינה תקופת התיישנות קצרה מזו הקבועה בחוק (ואין לראות בס' 19 לשטר המטען חוזה נפרד בכתב), הרי שהמבקשת לא עמדה בתנאים שמציב ס' 19 לחוק ההתיישנות. 6. מנגד מוסיפה המבקשת וטוענת, כי כללי האג חלים בתובענה זו, קודם כל מכוח פקודת ההובלה (ס' 2 לפקודת ההובלה) ואף מכוח ס' 7 לשטר המטען. המבקשת מציינת, כי אף אם אין הודעה מפורשת בשטר המטען, כללי האג חלים (מכוח ס' 4 לפקודת ההובלה). הואיל ותקופת ההתיישנות של שנה עפ"י כללי האג קבועה בחוק, הרי, לא יכול להיות שמדובר בתנאי מקפח. בנוסף לכך, ס' 19 לחוק התיישנות איננו רלבנטי בענייננו, הואיל והוא מדבר על קיצור תקופת התיישנות שאינה קבועה בחוק. 7. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי יש לקבל את טענות המבקשת, ולדחות את התביעה על הסף. אמנת האג נקלטה אל שיטת המשפט בישראל, מכוח פקודת ההובלה (או בשמה הקודם - פקודת הובלת סחורות בים). כללי האמנה, כפי שאומצו בפקודת ההובלה, קובעים תקופת התיישנות של שנה אחת, בשל אובדן או נזק, מיום מסירת המטען או מהיום שבו אמור היה להמסר (ס' 6 לתוספת לפקודת ההובלה). 8. ס' 2 לפקודת ההובלה קובע, כי כללי אמנת האג חלים על כל שטר מטען לגבי הובלת טובין מנמלי הארץ לנמל אחר, בין בישראל ובין מחוצה לו. המסקנה מהאמור היא כי בענייננו הפקודה מחייבת בהיותה דין, בשל כך שהמטען דנן יצא מנמל בישראל. אין מדובר, אם כן, בחיוב חוזי, ואף אלמלא האמור בשטר המטען, היה חל ההסדר הקבוע באמנה, שאומץ לחוק בישראל, לגבי תקופת ההתיישנות. 9. ב"כ המשיבה, התייחס להוראת ס' 4 לפקודת ההובלה. לטענתו, על פי סעיף זה יש לכלול הודעה מפורשת בדבר תחולתן של כללי האג, ואילו בשטר המטען נשוא התובענה דנן נכללה הודעה בדבר תחולת כללי האג בשולי העמוד, בכתב צפוף ובאותיות זעירות. ס' 4 לפקודת ההובלה קובע כדלקמן: ”כל שטר מטען וכל תעודת קניין כיוצא בזה שניתנו בישראל והם מכילים חוזה או משמשים הוכחה למציאותו של חוזה שחלות עליו התקנות, תהא נכללת בהם הודעה מפורשת האומרת שאותו שטר מטען או אותה תעודת קניין יהיו בני תוקף בהתחשב עם הוראות התקנות האמורות כפי שהוטלו ע"י פקודה זו, ושטר המטען או תעודת הקניין יהיו בני תוקף בהתחשב עם אותן התקנות, אפילו אין בהם הודעה מפורשת כזאת“ התקנות מוגדרות בס' 1 לפקודת ההובלה כתקנות האג בעניין שטרי מטען שנוסחן מובא בתוספת. מס' 4 הנ"ל לפקודה עולה, אם כן, כי אף אם אין בשטר המטען הודעה מפורשת הקובעת ששטר המטען יהא תקף בהתחשב עם הוראות כללי אמנת האג, יהיה שטר המטען תקף בהתחשב בתקנות שהוטלו עפ"י הפקודה. היינו, כללי האמנה חלים אף בהעדר הודעה מפורשת ביחס לתחולתם. לאור האמור לעיל, מתייתר הצורך לדון בשאלת תוקף ס' 7 לשטר המטען, הקובע כי כללי האג חלים על ההובלה נשוא התובענה. 10. ב"כ המשיבה מסתמך על סעיף 19 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, אשר לפיו הסכמת בעלי הדין על קיצור תקופת ההתיישנות טעונה חוזה נפרד בכתב. היות והוראת ההתיישנות שבתוספת לפקודה חלה במקרה דנן, מכוח הדין, ולא מכוח הסכם, הרי שסעיף 19 אינו רלבנטי. 11. תביעת המשיבה הוגשה למעלה משנה מיום מסירת הטובין. לפיכך, התוצאה הינה כי התביעה התיישנה. אשר על כן, התביעה נדחית. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך 3,500 ש"ח, בתוספת מע"מ. סחורהיצואארצות הברית (ארה"ב)