החלטה המשיבה, שהינה חברה העוסקת בשיווק סיטונאי של פירות וירקות, הגישה בתיק אליו מסונפת בקשה זו תביעה כנגד המבקשת, שהינה חברת ביטוח ימי, בה עתרה לחייבה בתשלום תגמולי ביטוח, לפי פוליסת ביטוח ימי, שהוצאה על ידי המבקשת, בגין נזק, המתבטא באבדן מוחלט, שנגרם למטען עגבניות שייבאה מהולנד. התביעה הוכתרה בכותרת ב"סדר-דין-מקוצר". המבקשת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה, היא נשוא הדיון בפני. בקשת המבקשת נתמכה בתצהירו של מר בני בנימיני, מנכ"לה. לבקשתה (בהמר' 122446/96 ו - 119022/96), הותר לה לצרף שלושה תצהירים נוספים לתמיכה בבקשתה, תצהיר מטעם השמאי נתן גרין, תצהיר מטעם השמאי מנחם קצן ותצהיר מטעם מר אבי זהר, מנכ"ל החברה שהוציאה את הפוליסה נשוא הדיון בשם המבקשת. בתצהירים התומכים בבקשתה העלתה המבקשת מספר טענות הגנה אפשריות בפני תביעת המשיבה, כדלקמן: א. הפוליסה, לפיה בוטח מטען המשיבה, כוללת שלושה מסמכים: הראשון, פוליסת ביטוח מסוג "A", שמספרה 2145, אשר הוצאה ע"י ישלב סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "ישלב"), על שם אילת אתגר (1994) בע"מ (להלן: "אילת-אתגר") ו/או לפקודתה, המכסה את כל הסיכונים שיגרמו למטען ממחסן הספק עד למחסן המוביל, למעט החריגים הקבועים ו/או המצורפים אליה (להלן: "הפוליסה" - נספח א' לבקשתה). השני, נספח לפוליסה, שמספרו 173, מיום 27.12.94 (להלן: "הנספח לפוליסה"), המכפיף את הפוליסה ל - “Institute Cargo Clauses ‘A’”, הכולל תנאי המכון בדבר יבוא מזון קפוא, לפיו מכוסה נזק כתוצאה מקלקול במערכת הקירור לתקופה של מעל ל - 24 שעות (נספח ב' לבקשה). השלישי, תוספת ביטוח, מיום 15.1.95, להובלת עגבנית מהולנד לנמל אשדוד, על גבי האניה נארטיק (להלן: "התוספת לפוליסה" -נספח ג' לבקשה). לטענת המבקשת, שלושת המסמכים הללו, יחדיו, מהווים את הסכם הביטוח שבין הצדדים ולא רק הפוליסה והתוספת שצורפו לכתב התביעה. ב. מבדיקת השמאי מטעם התובעת, מר מנחם קצן עולה, כי הנזק הנטען נגרם למטען כתוצאה משהותו לתקופה של כ - 48 שעות בהולנד, מבלי שהפעילו את מערכת הקירור ולא עקב כשל במערכת הקירור, אשר רק הוא מהווה ארוע ביטוחי המכוסה לפי הפוליסה. (סע' 7 לתצהירו של מר בנימיני וחוות דעת השמאי קצן). בנוסף, בעת שהות המטען ברוטרדם, הולנד, היתה הטמפרטורה שם, נמוכה באופן משמעותי מהמינימום הנדרש להחזקת המטען הנדון. (סע' 3 לתצהירו של מר קצן מיום 21.4.94 ונספח ב' לתצהירו). ג. מעולם לא נמסר לישלב, שהינה חתמת של המבקשת ואשר הוציאה את הפוליסה, כי המטען נשוא הדיון מוצאו אינו בהולנד, אלא באיים הקנריים. כמו כן, לא ידוע למבקשת כיצד הובא המטען מהאיים הקנריים להולנד וכיצד אוחסן עובר להובלתו מהולנד לישראל. לגבי מטען כאמור, ישלב לעולם לא היתה מסכימה לבטחו, בתנאי המכון "A" בכלל ובודאי ללא בדיקת שמאי, עובר לנטילת הסיכון (סע' 5 ו - 6 לתצהירו של מר אבי זהר, מנכ"ל ישלב). ד. אילת-אתגר, אשר הפוליסה האמורה מכסה גם את לקוחותיה, לרבות המשיבה, לגביה הוצאה התוספת לפוליסה, הינה חברה העוסקת בעמילות מכס ושילוח ואינה משמשת ו/או שמשה כסוכנת המבקשת, אלא סוכנת המשיבה וידה הארוכה, בניגוד לנטען בכתב התביעה. (סע' 3 לתצהירו של מר בנימיני וסע' 3 לתצהירו של מר אבי זהר). ה. בחקירתו הנגדית של מר בנימיני, לגבי תצהירו, אישר הוא: כי אילת-אתגר היא שגבתה הפרמיה בגין הפוליסה מן המשיבה והעבירה אותה למבקשת; כי המבקשת עצמה לא מסרה את הנספח לפוליסה ואת התוספת לפוליסה למשיבה וכי אינו יודע אם אלו נמסרו לה ע"י מישהו אחר; כי ברשימה המצורפת לפוליסה לא מופיע חריג לגבי מזון קפוא, לטענתו, בטעות, הגם שבפוליסה המקורית שבידי אילת-אתגר ובתוספת לפוליסה מופיע חריג זה, לפיו על האחרונה להתייעץ עם המבקשת בכל מקרה של מטען חריג, לרבות מטען קפוא. ו. השמאי קצן, שנחקר אף הוא לגבי תצהירו, הבהיר, כי מסקנתו כי מערכת הקירור לא פעלה במכולות עד 24.12.94, מבוססת על תרגומו של גרף הטמפרטורות, שהיה מצוי בכל אחת משלושת המכולות באמצעות יובא המטען (עמ' 13 לפרטיכל שורה 24 - עמ' 14 לפרטיכל). עוד אישר, שהסיבה להעדר אספקת חשמל למכולות, בהן אוחסן המטען, יכולה היתה לנבוע גם כתוצאה מתקלה במערכת חשמל זו, הגם שסביר יותר, שהדבר ארע כתוצאה מאי הפעלת מערכת החשמל וזאת, נוכח העובדה שבשלושת המכולות היתה בעיה זהה. ז. בחקירתו הנגדית של מר אבי זהר, מנכ"ל ישלב, אישר הוא, כי אחד מסוכני ישלב, הינה אילת אתגר, כי אילת אתגר היא שגובה הפרמיות מהלקוחות וכי ישלב משלמת לאילת אתגר פרמיות. לטענתו (עמ' 17 לפרטיכל), אילת אתגר, במסרה הנתונים לצורך הפוליסה לישלב, לא גילתה כי המטען יצא מהאיים הקנריים ולו היתה מגלה עובדה זו, לא היה ניתן כיסוי ביטוחי ללא בדיקת המטען. לפי השקפת העד, הסוכן (אילת אתגר), הינה מטעם הלקוח ולא מטעם חברת הביטוח. 4. ההלכה הפסוקה קובעת, כי לצורך הכרעה בבקשה למתן רשות להתגונן, על בית המשפט להניח כי האמור בתצהיר התומך בבקשה אמת הוא ולברר, האם הטענות המועלות בו מגלות הגנה אפשרית ולו רק בדוחק וזאת, מבלי לפסוק בטיב העדויות והטענות לגופן (ראה בספרו של ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 676-677 והפסיקה שהובאה שם ולמשל: ע"א 544,604/81, פ"ד לז (3) 518, 521 וע"א 18/89, פ"ד מו (5) 257, 269-270). תנאי נוסף הוא, קיומו של פירוט מספיק לטענות ההגנה שבתצהיר ובטענות כלליות וסתמיות לא די (ראה למשל: ע"א 444/84, פ"ד מ (1) 440, ע"א 688/89, פ"ד מה (3) 188, 199-200 וע"א 16/89, פ"ד מה (5) 729, 736-7). אשר להכרעה בשאלות משפטיות, במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן, קובע ד"ר זוסמן, בעמ' 680 לספרו הנ"ל: "מקום שנתבע אינו חפץ להעלות אלא טענה משפטית בלבד, אין הכרח ליתן לו לשם כך רשות להתגונן. אפילו שאלה היא נכבדה, יכול השופט לפסוק בה בדונו בבקשת רשות להתגונן. מקום שבשעת הדיון לא ייגבו ראיות, הואיל ואין עובדות שנויות במחלוקת, אין טעם לדחות את הבירור בשאלת חוק וליתן לשם כך רשות להתגונן. בירור השאלה אגב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו משתנה מבירור בשעת הדיון בתובענה. לפיכך, כאשר גורל ההגנה תלוי בפירושו של מסמך, ואין מבקשים להביא ראיות חיצוניות, יכול בית המשפט להכריע בענין כבר בעת הדיון בבקשה לרשות להתגונן." 5. ברוח האמור, יש לבדוק את טענות ההגנה האפשריות האמורות, שהעלתה המבקשת. 6. אי גילוי עובדות מהותיות: א. לטענת המבקשת, כאמור, לא גילתה לה המשיבה שתי עובדות מהותיות הנוגעות להסכם הביטוח: עובדת מוצאו של המטען, באיים הקנריים ולא מהולנד, ואופן הובלתו מהאיים הקנריים להולנד. עובדות, אשר לו ידעה אודותיהן המבקשת, לעולם לא היתה מסכימה לבטחו בתנאי המכון "A" בכלל ובפרט, ללא בדיקת שמאי, לפי נטילת הסיכון. ב. הטענות שבעובדה הללו, לא נסתרו או הופרכו. טענות ב"כ המשיבה, בסע' 3 לפרק ג' לסיכומיו, לפיהן העובדות האמורות היו ידועות ל"אילת-אתגר" ובהיות האחרונה סוכנת של המבקשת, מייחס הדין את ידיעתה למבקשת - הינן טענות שבעובדה, שלא הוכחו כלל ועיקר ומקום בירורן הוא במשפט עצמו. ג. נשאלת השאלה, האם אם תוכיח המבקשת טענותיה בדבר אי הגילוי האמור, תעמוד לה הגנה בפני תביעת המשיבה? ד. מאחר שמדובר בחוזה ביטוח ימי, לא חלות לגביו ההוראות הנוגעות לאי גילוי עובדות מהותיות, הקבועות בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (ראה: סע' 72 (א) לחוק זה) והדין החל, הינו, הדין האנגלי וחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"). חובת הגילוי נגזרת, הן מהוראת סע' 15 לחוק החוזים (הדן בהטעיה) והן מחובת תום הלב הכללית, הקבועה בסע' 12 לאותו חוק (ראה: בספרם של פרופ' ד' פרידמן ונ' כהן, דיני חוזים, כרך א' עמ' 578 ואילך וספרה של פרופ' ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 55-55 ועמ' 223 והשווה עם: ע"א 282/89, פ"ד מו (2) 339). ב"כ המבקשת מתייחס בסיכומיו להפרת חובת הגילוי, כחלק מחובת המבוטח לנהוג בתום לב כלפי המבטח, בעת כריתת הסכם הביטוח ומביא לענין זה את דברי ח' א' כדורי, בספרו ביטוח ימי ותביעות, מהדורה חמישית, בעמ' 195: "תום הלב מחייב גילוי מלא של כל העובדות המהותיות הנוגעות לביטוח. על המבוטח לגלות מיוזמתו הוא לחתם - עוד לפני סיום המשא ומתן לעשיית החוזה - את כל העובדות והנסיבות הידועות לו. המבוטח מוחזק כיודע את כל הנסיבות אשר עליו לדעת במהלך עיסקו הרגיל של אדם סביר. נכשל המבוטח מלמלא בנאמנות דרישות אלה, זכותו של החתם לבטל את חוזה הביטוח. מניעת ידיעות מהחתם, ואפילו אירעה בתום לב, דינה כדין הסתרת עובדות במכוון. אין זה חשוב שהמבוטח סבור שעובדה מסוימת אינה מהותית, אלא קובעת הנסיבה עצמה. חובת הגילוי ויושר - לב מוחלט מוטלים על המבוטח מכוח החוק". ה. בחינת השאלה, האם עובדות מסוימות הינן עובדות מהותיות, אשר על המבוטח לגלותן למבטח, הינה בחינה אובייקטיבית, עם זאת, ההכרעה בה טעונה שמיעת ראיות, בדבר השפעתן על מבטח סביר. נראית בעיני טענת ב"כ המבקשת (בסע' 11-13 לסיכומיו), כי ניתן לראות בעובדות, אשר לא גולו לפי הנטען למבקשת, כעובדות מהותיות לחוזה ביטוח ימי, מעצם טבען, וללא צורך בהוכחת היותן כאלה ולחילופין, יש לאפשר במקרה כזה להביא מומחים, להוכחת טענה זו. ו. אשר לתוצאות אי גילוי עובדות מהותיות. לטענת ב"כ המבקשת, תוצאות אי הגילוי האמור הינן פטור למבטח מתשלום תגמולי ביטוח (סע' 16 לסיכומיו) ואילו לטענת ב"כ המשיבה, תרופתה של המבקשת היתה לבטל את הפוליסה, בתוך זמן סביר, ומשלא עשתה כן, כפי שקרה במקרה דנן, נחשבת היא כמי שויתרהעל זכותה זו. נראה, כי הדין בענין זה, עם המשיבה. תרופתו של מי שהופרה כלפיו חובת הגילוי, הינה ביטול ההסכם ופיצויים שליליים, לפי סע' 12 (ב) לחוק החוזים. לא נטען כי המבקשת ביטלה את חוזה הביטוח, לאחר שנתגלה לה דבר אי גילוי העובדות האמורות ולפיכך, נחשבת היא כמי שויתרה על טענתה זו. ולפיכך, אין ליתן לה רשות להתגונן בגינה. 7. האם למשיבה זיקת ביטוח? א. בסע' 8 ג' (2) ו- ה' לתצהירו של מר בנימיני נטען, כי למשיבה לא היה אינטרס ביטוחי בעת אירוע הנזק - שהוא תנאי לפי סע' 11.1 לתנאי המכון, הדורש "insurable interest" - ועל כן, אינה זכאית לתבוע תגמולי ביטוח על-פי הפוליסה. לטענת ב"כ המבקשת בסיכומיו, הגם שנטען בכתב התביעה כי המטען נרכש מהספק בתנאי F.O.T (Free On Truck)"", היינו, כי הבעלות במטען והאחריות לו עוברת מהספק למזמין, עם העמסת המכולות על גבי המשאיות, במחסני הספק (סע' 4 לכתב התביעה), הרי שלא צורף לכתב התביעה מסמך כלשהו לאישוש טענה זו. יתר על כן, מחשבונית המס של אילת אתגר עולה, לטענתו, כי המשיבה כלל לא חויבה בתשלום דמי הובלת המטען, ממחסני הספק ועד הטענתו על גבי האניה, כמתחייב במטען שנמכר בתנאי F.O.T. לפיכך, ומאחר שהמשיבה ביטחה בעצמה את המטען ואף הסדירה את הובלתו הימית, משמע, כי לא רכשה אותו בתנאי C.I.F או C&F. ועל כן, יש להסיק, כי הם נמכרו בתנאי F.O.B, היינו, הבעלות עברה למשיבה רק לאחר שהטובין חצו את קו האניה. ב. בנסיבות האמורות, לטענתו, נוכח מסקנת השמאים, כמפורט בסע' 26 לסיכומיו, כי המטען ניזוק עוד בטרם הועמס על גבי האניה, הרי שהנזק נגרם, עוד בטרם היה למשיבה אינטרס ביטוחי במטען. ג. ב"כ המשיבה השיב לטענות אלה, באמרו, כי מנ2/, שהגישה המבקשת במהלך הדיון ומסע' 7 לתצהירו של מר זוהר עולה הודאה, כי המטען נרכש בתנאים הנטענים ע"י המשיבה. בנוסף, צרף הוא לסיכומיו, שני מסמכים, המאששים לטענתו, טענת המשיבה. ד. אין חולק, כי על המבוטח הנטל להוכיח, כי תנאי הפוליסה חלים על תביעתו. הנטען בסע' 4 לכתב התביעה, כאמור, לא אושש במסמך כלשהו ובטענות ב"כ המשיבה, לענין הודאת המבקשת בתנאי המכר, אין ממש. התעלמתי מהמסמכים שצורפו לסיכומי ב"כ המשיבה, שכן צורפו שלא כדין וללא רשות. ה. הגם שהתובע אינו נדרש לצרף ראיה לגבי כל טענה וטענה המופיעה בכתב התביעה, על מנת שתביעתו תבוא בגדר התביעות שניתן לדון בהן ב"סדר-דין-מקוצר", הרי העדרו של מסמך המוכיח את תנאי המכר הנטענים, ע"י המשיבה, אשר הינם בידיעתה הבלעדית של המשיבה, יכול לשמש נימוק למתן רשות להתגונן, על מנת שתבוא המשיבה ותוכיח, כי אכן תנאי המכר הם כנטען על-ידה, שכן, רק במקרה כזה, תהיה לה זיקת ביטוח לפי הפוליסה. ו. אשר לטענות המבקשת בדבר אופן ומועד ארוע הנזק. אף אלו טענות המהוות הגנה לכאורה, שכן, אם יוכח כי הנזק ארע לפני שהמטען הועמס לאניה ותנאי המכר הם כגרסת המבקשת, אזי אין הפוליסה חלה על המקרה. מקום בירורן של טענות שבעובדה אלו, גם הוא במשפט עצמו. 8. נזק חריג לפוליסה: א. לטענת ב"כ המבקשת בסיכומיו, לפי פירושו הנכון של סע' 3 לתוספת לפוליסה, מקום שטובין מובלים בקירור, יהיו הטובין מבוטחים, במקרה של כשל מכני של מערכות הקירור, למשך 24 שעות רצופות. מאחר שהנזק במקרה דנן, אליבא דשמאי מטעם המבקשת, ארע עקב קור ומאחר שמערכות הקירור לא פעלו עקב אי הפעלתן - ולא עקב כשל - אין הארוע מכוסה כאמור. ב. ואילו לטענת ב"כ המשיבה בסיכומיו, הנספח לפוליסה, עליו סומכת המבקשת, כלל לא נמסר למשיבה, כפי שאף עולה מחקירת המצהירים ועל כן, לא הוכיחה המבקשת כי נספח זה הינו חלק מפוליסת הביטוח שנמסרה למשיבה. לחילופין, משמעות הוראתו של סע' 3 לנספח לפוליסה ברורה, היינו, כי טובין הנשלחים באזורים מקוררים, מכוסים לפי תנאי המכון A, לרבות כנגד קלקול במערכת הקירור למשך 24 שעות רצופות. לחילופין, יש לפרש תניה זו כנגד מנסחה, בצורה מצמצמת ועוד. ג. אשר להיות הנספח לפוליסה חלק בלתי נפרד הימנה. מחקירת מר זוהר (עמ' 16 לפרטיכל, שורה 13) עולה, כי מסמך זה היה בידי אילת אתגר, אשר המשיבה חוסה תחת כנפי הפוליסה שהוציאה לה המבקשת, אך מר זוהר לא ידע אם מסמך זה נמסר למשיבה. שאלה זו הינה שאלה עובדתית, הטעונה בירור. כמו גם השאלה, האם אילת אתגר שימשה, במקרה דנן, כסוכנת ביטוח מטעם המבקשת, כטענת המשיבה, או שמא רק סוכנת של המשיבה, כטענת המבקשת - שהינה שאלה מעורבת של עובדה ושל דין, אשר יש לאפשר הוכחתה. אשר לפרשנות סע' 3 לנספח לפוליסה. על מנת להחיל את כללי הפרשנות שנקבעו ברע"א 3128/94 (טרם פורסם - צורף לסיכומי ב"כ המשיבה) ולהכריע במחלוקת הפרשנית, כאמור, יש לשמוע תחילה ראיות בדבר כוונת הצדדים ורק לבסוף ליישם את כללי הפרשנות האמורים לגבי הראיות שתובאנה. ולבסוף, כאמור, אופן ארוע הנזק, אם כתוצאה מכשל במערכת החשמל, או כתוצאה מאי חיבור המערכת למקור חשמל, למקרה שתתקבל פרשנות המבקשת לסע' 3 האמור, אף היא שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה. לפיכך, יש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן בענינים הללו, שכן, אם תתקבלנה טענותיה, לא תחול עליה חבות לשלם למשיבה על-פי הפוליסה. 9. אשר על כן, ניתנת למבקשת רשות להתגונן בכל הטענות שנטענו על-ידה, למעט טענת אי גילוי העובדות. התצהירים וחוות הדעת, שהוגשו מטעם המבקשת, ישמשו ככתב הגנתה. הוצאות הבקשה, בסך של 6,000 ש"ח, בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל, לפי תוצאות המשפט. עגבניותיבוא