יבוא מכולות מסין

החלטה 1. בקשה למתן צו עשה, לפיו תחויבנה המשיבות למסור לידי המבקשת 43 מכולות המכילות מזגנים וחלקיהם, על מנת שהמבקשת תוכל ליצאם לחו"ל. 2. המכולות יובאו ארצה מסין, על פי הזמנה שנעשתה על ידי חברה בשם ווינאייר ישראל מערכות 2004 בע"מ, ולצורך מימון רכישת המכולות נפתח מכתב אשראי על ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ. הובלת המכולות ארצה נעשתה באמצעות המשיבה מס' 1 (להלן - "המשיבה"), שעיסוקה בהובלת סחורות בים. משהגיעו מסמכי הייבוא ארצה הורה הבנק שלא לשלם לספק הסיני את התמורה עבור המכולות על פי מכתב האשראי שנפתח מחמת שמצא שמתקיימת "אי התאמה". מכיוון שהתמורה לא שולמה לספק שבסין, ממילא לא נמסרו שטרי המטען למזמין בישראל והמכולות לא שוחררו למזמין, אלא אוחסנו במחסני ערובה בחיפה ובאשדוד, שם הן מאוחסנות מאז חודש אוגוסט 2004 ועד עתה. 3. במצב שנוצר לא קיבלה המשיבה את דמי ההובלה שהגיעו לה וכן נגרם לה הפסד כספי עקב כך שהמכולות לא הוחזרו לה. בצר לה הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט, ובהעדר כתב הגנה ניתן בתאריך 12.8.05 פסק דין המחייב את המשיבה מס' 2 לשלם למבקשת סך 4,091,502 ₪, כערכו לתאריך מתן פסק הדין. מכוח פסק הדין פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, וב"כ המשיבה מונה לשמש ככונס נכסים למכולות ולתכולתן. דא עקא, שמאז שהגיעו המכולות ארצה הותקנו תקנות חדשות האוסרות להכניס את המזגנים שבמכולות לישראל מחמת שאינה עומדים בתקנים שנקבעו. הדרך היחידה שנותרה אפוא היא לייצא את המטען לחו"ל למדינה שהתקינה הקיימת בה מאפשרת את הכנסתם אליה. 4. בחודש ינואר 2006 רכשה המבקשת את המזגנים שבמכולות מהספק הסיני תמורת הסך 60,000 דולר, ועתה מבקשת היא לייצאם לחו"ל. ואולם, המשיבה מסרבת לשחרר את המכולות לצורך יצואן קודם שישולמו לה כל התשלומים המגיעים לה בגין דמי הובלה ודמי השהיה (Demurrage). את דרישתה סומכת המשיבה על פסק הדין שניתן, ולטענתה חוב המשיבה מס' 2 מגיעה כעת לסכום של כמיליון דולר. 5. למבקשת טענות כרימון על זכות המשיבה לדרוש דמי הובלה בסכומים הנטענים על ידה, ובמיוחד חולקת המבקשת על דרישת המשיבה לדמי השהיה. מלבד טענות המבקשת בדבר עצם זכותה של המשיבה לדרוש דמי השהיה, טוענת המבקשת, כי סכום דמי ההשהיה אותו דורשת המשיבה הוא מופרז ואינו מתקבל על הדעת. לדעת המבקשת, המשיבה הטעתה את בית המשפט עת הגישה תביעתה ועת ביקשה ליתן פסק דין בהעדר הגנה, והסתירה את הקשרים האמיתיים הקיימים בינה ובין המשיבה מס' 2. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי שטרי המטען, מכוחם טוענת המשיבה לסכומים הנטענים על ידה, אינם תקינים, ובחוזה ההובלה לא הסכים הספק הסיני לשלם דמי השהיה, ובכל מקרה היה על המשיבה להקטין את נזקיה, דבר שלא עשתה משך כל התקופה, עד כי סכום דמי ההשהיה שהיא דורשת עולה על שווי המכולות עצמן, שווי המוכח לכאורה על ידי המבקשת בחוות דעת של מומחה. למרות כל טענותיה, שרק את חלקן הבאתי לעיל, ובאופן תמציתי, מוכנה המבקשת להבטיח את תביעת המשיבה לדמי הובלה ודמי ההשהיה על ידי הפקדת סך 176,276 דולר, שלטענה מכסה את דמי ההובלה המגיעים למבקשת ואת העלות האמיתית של דמי ההשהיה. 6. המשיבה משיבה לטענותיה הרבות של המבקשת אחת לאחת, ולטענתה המבקשת אינה פונה לבית המשפט בתום לב ובידיים נקיות. המשיבה טוענת, כי במשך כשנה המבקשת ניהלה עמה מו"מ ביחס למכולות אלה ולא חלקה על דרישות המשיבה לדמי ההובלה ולדמי ההשהיה, ומשעלה המו"מ בין הצדדים על שרטון, רכשה המבקשת את המטען, ששוויו המקורי היה כמיליון דולר, בסכום של 60,000 דולר, ומשנעשתה בעלת הטובין המאוחסנים במכולות החליטה לחלוק על זכות המשיבה לדמי ההובלה ודמי ההשהיה. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המבקשת השתהתה בהגשת בקשתה ונקטה בהליכים לא נכונים, וכן טוענת המשיבה כי קיימת בידה זכות מלאה לתבוע את דמי ההובלה ודמי ההשהיה הנטענים על ידה. 7. בשלב הנוכחי אין בית המשפט נכנס לברור טענות הצדדים לעומקן, ויש לשקול הצורך במתן הסעד הזמני שהתבקש עד שהתביעה תבוא לדיון. ברור הדבר, שהמשך החזקת מטען המזגנים במכולות אינו מביא תועלת לאיש, גם לא למשיבה, והדרך הנכונה וההגיונית ביותר היא לגרום להוצאתן מהארץ בדרך המהירה ביותר ומכירת הטובין בחו"ל. זו למעשה הדרך היחידה בה תוכל המבקשת לגבות בעתיד את סכומי הכסף המגיעים לה לטענתה, בין אם המכולות תיוצאנה לחו"ל על ידי המבקשת ובין אם כונס הנכסים שמונה יעשה זאת. עם זאת ברור, ששחרור המכולות לידי המבקשת, על מנת שתייצא אותן לחו"ל, אינה יכולה להיעשות מבלי שיוותר בידי המשיבה בטחון הולם, שיבטיח את זכותה לקבל את דמי ההובלה ואת דמי ההשהיה לכשאלה ייקבעו באופן סופי על ידי בית המשפט. לפיכך, הדרך בה יש ללכת בבקשה שלפני היא להיעתר מחד גיסא לבקשת המבקשת לשחרר את המכולות, ומאידך גיסא להבטיח את זכויות המשיבה לקבל את דמי ההובלה ואת דמי ההשהיה. 8. קביעת העקרון שלעיל, מלאכה פשוטה היא. לעומת זאת, קביעת הערובה היא מלאכה סבוכה שבעתיים. כאמור, הגם שבהזמנה המקורית שווי המזגנים היה כמיליון דולר, המבקשת רכשה את המזגנים מאת הספק הסיני תמורת 60,000 דולר בלבד. ואולם, הסכום בו רכשה המבקשת את המכולות מביא בחשבון סכומים שונים שיהיה על המבקשת לשלמם קודם שתוכל ליהנות מתכולתן, ובכלל סכומים אלה יהיה עליה לשלם, לטענתה, סכום של כ- 150,000 דולר למחסני הערובה בהם המכולות מאוחסנות, דמי הובלה למשיבה בסכום הנע בין 155,000 דולר לסכום של 175,000 דולר, עלות הוצאת המכולות מישראל ושילוחן לחו"ל בסכום של 120,000 דולר, וכן יהיה עליה לשאת בתשלום דמי הרכבת המזגנים (המאוחסנים לפי טענת המבקשת כשהם מפורקים) בסכום של 100,000 דולר במדינת היעד. על כן ברור, שבקביעת המחיר ששילמה המבקשת לספק שבסין, לקחה המבקשת בחשבון את ההוצאות השונות שיהיה עליה לשאת בהן, ובכלל זה לקחה בחשבון את דמי ההובלה המגיעים למשיבה וקרוב לוודאי שאף הביאה בחשבון את דמי ההשהיה שהמשיבה דורשת. בנוסף לכך אין לבטל את טענות המבקשת בנוגע לכך שהמשיבה לא עשתה כל הדרוש להקטנת הנזק וגרמה למצב בו דמי ההשהיה שהיא דורשת עולה על שווי המכולות עצמן, וכן נראה שהבסיס לחישוב דמי ההשהיה על ידי המשיבה אף הוא מעורר מספר שאלות, ואין להוציא מכלל אפשרות שבתום הדיון בתביעה יגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בסכום מופרז. כמו כן יש לזכור, כי הגם שבידי המשיבה פסק דין המזכה אותה לכאורה בסכום המתקרב למיליון דולר, אין כל בטחון ששווי הטובין שבמכולות מכסה סכום זה. ערכם של הטובין שהמשיבה מעכבת תחת ידה על מנת להבטיח התשלומים המגיעים לה יפה עד לשווי אותם טובין, ואם שווים של אלה נמוך מסכום פסק הדין, כי אז לא תוכל המשיבה להיפרע כדי מלוא המגיע לה מהטובין עצמם. אף אם תשקל האלטרנטיבה, והיא שהטובין ייוצואו על ידי כונס הנכסים שמונה לטובין מטעם המשיבה, הרי אף הוא לא יוכל להפיק מהטובין יותר משוויים, ובכל מקרה, אם הוא יהיה זה שיטול על עצמו לייצא את הטובין לחו"ל, יהיה עליו לשאת בכל אותם תשלומים שהמבקשת מוכנה ליטול על עצמה, ולכאורה נראה, שהסכום שייוותר בידו לאחר מכן, לא יהיה בו כדי לכסות את מלוא החוב למשיבה על פי פסק הדין. 9. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, ועל רקע הדברים שלעיל, הנני קובע, כי כערובה להבטחת זכויות המשיבה, תפקיד המבקשת בידי ב"כ המשיבה ערובה כספית בסכום השווה ל- 337,000 (שלוש מאות שלושים ושבעה אלף) דולר, שחושבה על ידי לפי הפירוט שלהלן: (א) להבטחת תשלום דמי ההובלה 165,000 דולר; (ב) להבטחת תשלום דמי ההשהיה (לפי 4,000 דולר למכולה) 172,000 דולר; סך הכל 337,000 דולר. בנוסף לכך תפקיד בידי ב"כ המשיבה כתב התחייבות, לפיו תתחייב לפצות את המשיבה בגין כל נזק שעלול להיגרם לה כתוצאה ממסירת המטען לידי המבקשת אם המבקשת לא תזכה בתביעתה. למען הסר ספק, אין מדובר בהתחייבות לשאת בתשלום פסק הדין שניתן נגד המשיבה מס' 2 בתיק אז' 554/05, אלא בהתחייבות לשאת בנזק, שתקרתו היא הסכום שיכולה הייתה המשיבה להפיק מהטובין שבמכולות אילו מכירת הטובין הייתה מתבצעת על ידי כונס הנכסים שמונה מטעמה לביצוע פסק הדין. 10. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) המבקשת תפקיד בידי ב"כ המשיבה סך 337,000 (שלוש מאות שלושים ושבעה אלף) דולר או ערבות בנקאית אוטונומית בסכום זהה, ובלבד שהערבות הבנקאית תהיה צמודה לשער הדולר ארה"ב ובלתי מוגבלת במועד הפרעון. (ב) היה והמבקשת תבחר להפקיד בידי ב"כ המבקשת הסכום האמור במזומן, יופקד הסכום בחשבון נאמנות מיוחד שייפתח לצורך כך, ויושקע כפי שיסכימו ב"כ הצדדים בכתב. לא יגיעו ב"כ הצדדים להסכמה בדבר אופן השקעת הסכום, בתוך שבעה ימים מיום שהסכום יופקד בידי ב"כ המשיבה, כי אז יושקע הסכום בקרן נאמנות המשקיעה לפחות 80% מנכסיה במטבע זר. (ג) בנוסף לאמור בסעיף קטן (א) שלעיל, תפקיד המבקשת בידי ב"כ המשיבה התחייבות לפצות את המשיבה בגין כל נזק העלול להיגרם לה כתוצאה ממסירת המכולות לידי המבקשת. (ד) לאחר שהמבקשת תפקיד בידי ב"כ המשיבה הערובות שלעיל, תמסור המבקשת לידי ב"כ המשיבה את כל המסמכים הדרושים לצורך קבלת המטען. עם קבלת המטען, תרוקן המבקשת את המכולות ותשיב אותן להחזקת המבקשת, אלא אם יגיעו הצדדים להסכם, שיצוא המטען מהארץ ייעשה במכולותיה של המשיבה. (ה) בנסיבות העניין אין צו להוצאות, והוצאות הבקשה תהיינה חלק מההוצאות בהליך העיקרי. סיןיבוא