הסדרת מעמד ילדי עובדים זרים מטעמים רפואיים 1. מדובר בתביעה שהוגשה בדרך המרצת פתיחה, להעניק למבקשת (שתיקרא להלן גם "התובעת"), הסעדים ההצהרתיים הבאים: א. זכאות לקבלת הטיפולים הרפואיים להצלת חייה בבית החולים "סורוקה" בבאר-שבע שבבעלות המשיבה מס' 1, ללא התניה. ב. ההתניה לפיה המבקשת ובעלה ו/או אחרים נדרשו לחתום על התחייבות כספית כתנאי למתן הטיפול הרפואי לו נזקקת המבקשת להצלת חייה - אינו כדין. ג. כבת זוגו של אזרח ישראלי מאז 1994 ובהיותה ממורשי כניסה לישראל בשל קירבה משפחתית מדרגה ראשונה לאנשי צד"ל, זכאית המבקשת כי המשיבה 2 תעניק לה מעמד של תושב קבע. ד. המבקשת זכאית מכח נישואיה, מגוריה והאמור בסעיף ג' לעיל, לקבל טיפול רפואי בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994 (להלן "חוק ביטוח בריאות ממלכתי"). ה. המבקשת עונה על הקריטריונים שבסעיפים 3(ב) ו-11(א) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996 (להלן "חוק זכויות החולה"), ומשכך חייב בית החולים "סורוקה" להעניק לה טיפול רפואי דחוף להצלת חייה ללא כל התניה. 2. הרקע, העובדות והשתלשלות העניינים א. התובעת הינה אזרחית לבנון. היא נכנסה לארץ לראשונה בתאריך 4.12.92 באשרה מסוג ב1 שהיא אשרת "מבקר/עובד" (נספח א' לתצהיר הגב' בן הרוש שצורפה לתגובת המדינה). אשרת ביקור מוענקת, בין היתר, לעובדים זרים. אשרה זו ניתנה לתובעת עד לתאריך 31.12.93. בתאריך 20.2.94 הוארכה האשרה עד לתאריך 30.6.94 ואז הוארכה שוב עד לתאריך 30.9.94. ב. האשרות הן מסוג ב1 - עובדת זרה ברשת מלונות דן. ג. בעת שהותה כעובדת בישראל התחתנה התובעת עם אזרח ישראלי. כיוון שהתובעת הינה אשתו השנייה הנישואין אמנם מוכרים ע"פ דת האיסלאם, אך אינם מוכרים ע"י מדינת ישראל. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים והם מתגוררים מאז שנת 94' ביישוב כסייפה. ד. בתאריך 29.8.94 הגיש בן זוגה של התובעת בקשה לאיחוד משפחות. בתאריך 18.9.94 נדחתה הבקשה מהטעם לפיו אין מאשרים איחוד משפחות לביגמיסט. ה. לאחר כשש שנים, בתאריך 19.11.00, הוגש ערעור על ההחלטה לסרב לאיחוד המשפחות. בשש השנים שעד למועד הערעור למעשה שהתה התובעת בישראל ללא מעמד מוסדר. הערעור הועבר לועדה הבין משרדית של משרד הפנים אשר החליטה בתאריך 9.1.01 לתת למבקשת אשרה מסוג ב1 למשך שנתיים. האשרה ניתנה בתאריך 14.3.01 ופגה בתאריך 14.3.03. ו. פניית ב"כ המבקשת למשרד הפנים לצורך מתן מעמד למבקשת, נמצאת בטיפול משרד הפנים וטרם הוכרעה. ז. ב- 2.4.03 אושפזה התובעת במחלקת נשים בבי"ח סורוקה. במכתב השחרור המליץ הרופא המטפל על המשך המעקב במרפאה גניקולוגית - אונקולוגית. ח. ב- 3.4.03 הגישה התובעת בקשה להצטרף לנתבעת 1 (להלן "קופת חולים"), במסגרת "ביטוח לבן זוג של מבוטח שירותי בריאות כללית שאינו מוכר ע"י הביטוח הלאומי כתושב קבע". בהצהרת הבריאות המצורפת הצהירה כי אינה חולה בכל מחלה, לרבות "מחלת סרטן, אידס" (סע' 8 להצהרת הבריאות). ט. ב- 15.4.03 פנתה התובעת למיון נשים ואושפזה במחלקת נשים שם אובחן, כי היא לוקה בסרטן מפושט (סרטן השחלה) בחלל הבטן. י. ב- 27.4.03 עברה ניתוח נרחב והסתבר שמצבה חמור ביותר: הסרטן מפושט באגן ובבטן עד כדי כך שלא ניתן לכרות אותו. לפי הערכתו של פרופ' פיורה, מנהל היחידה לגניקולוגיה - אונקולוגית בביה"ח סורוקה, במקרה כזה הסיכוי היחידי שיש לאישה להישאר בחיים הוא מתן טיפולי כימותרפיה. יא. ב- 21/5/03 קיבלה קורס ראשון של כימותרפיה תוך ורידית. יב. פרופ' פיורה מתאר במכתבו את המשך הטיפול הנדרש לתובעת (נספח א להמרצת הפתיחה): "... התכנון הוא לתת לה לפחות עוד 5 קורסי כימותרפיה במרווחים של 3 שבועות בין קורס לקורס כאשר כל שבוע יש לבצע בדיקות דם על מנת לוודא שלא מתרחשת רעילות דם כתוצאה מהכימותרפיה. ייתכן ובעת מתן כימותרפיה או בתום הכימותרפיה ננתח אותה שוב. קרוב לוודאי שגם בתום 6 הקורסים הקרובים של כימותרפיה נצטרך לתת לה עוד כימותרפיה. הכימותרפיה וכל מה שמלווה את הכימותרפיה (בדיקות דם, מתן תרופות הכנה לפני הכימותרפיה, זריקות לעידוד מח עצם לאחר הכימותרפיה) הוא הצלת חיים!!! (כך במקור) אם אישה זו לא תקבל את קורסי הכימותרפיה במועד, היא תמות". יג. מטעם קופת חולים העיד בפני ביה"ד פרופ' וישניצר, אחראי על סיכונים בביה"ח סורוקה ומומחה ברפואת נשים. בעדותו אישר פרופ' וישניצר כי הנושא של הטיפול הכימותרפי במצבה כפי שקבע פרופ' פיורה הוא חשוב מאד להצלת חייה של התובעת (עמ' 9 לפרוטוקול). יד. ב- 20.5.03 בוטלה ההתקשרות בין התובעת לבין קופת חולים והתובעת זוכתה בסכום של 700 ₪ עקב "ביטול העיסקה עם שירותי בריאות כללית". לטענת קופת חולים הטעם לביטול היה הצהרתה הכוזבת של התובעת בטופס ההצטרפות שבו הצהירה כי אינה חולה במחלת הסרטן, בעוד שבפועל הייתה חולה. התובעת לא תקפה בתביעתה את החלטת קופת חולים על ביטול ההתקשרות ביניהם. טו. לאחר ביטול ההתקשרות בין קופת חולים לבין התובעת וביום 21.5.03 קיבלה התובעת כאמור קורס ראשון של כימותרפיה תוך ורידית. לפני מתן קורס הכימותרפיה השני הבהירה קופת חולים לתובעת, כי המשך הטיפול כרוך בחתימה על התחייבות לתשלום הטיפולים הרפואיים. טז. ב- 9.6.03 הגישה התובעת לבי"ד זה בקשה דחופה למתן צו עשה זמני: "להורות למשיבה 1 ו/או למי מטעמה ו/או לכל אדם אחר, לספק למבקשת מייד וללא כל התניה את הטיפול הרפואי לו היא זקוקה באופן דחוף ע"פ המלצתו של הרופא המטפל פרופ' פיורה". יז. בתגובת קופת חולים לבקשה הזמנית נטען, כי כיוון שהמבקשת אינה תושבת ואינה בעלת מעמד בארץ, הרי שלחתימתה על התחייבות כספית אין כל ערך. על כן ביקשה קופת חולים להתנות את המשך הטיפול במבקשת בחתימה של אדם בעל מעמד מוסדר בארץ. הן קופת חולים והן המדינה הבהירו בתגובתן, כי אין כל מניעה להעניק למבקשת את הטיפול וכל שנדרש ממנה לעשות הוא להביא עימה אדם בעל מעמד שיחתום על ההתחייבות. יח. ביה"ד קיבל את עמדת המשיבות ודחה את הבקשה (תיק בש"א 2062/03 ותיק עב' 2121/03). בהחלטתו מיום 12.6.03 קבע ביה"ד, כי יש מקום לחייב את המבקשת בחתימה על התחייבות טרם מתן הטיפול, וכיוון שכרגע אינה בעלת מעמד בארץ על ההתחייבות יחתום בעלה או מי מבני משפחתה. בהחלטתנו חייבנו את המבקשת ובן זוגה (או מי מבני משפחתו), לחתום על התחייבות לצורך קבלת הטיפולים הרפואיים ובטרם קבלת הטיפול הקרוב, כאשר קבענו, כי אמנם לכאורה הוכח, כי מדובר בטיפול חיוני להצלת המבקשת, אולם לא הוכח לכאורה, כי מדובר ב"מצב חירום רפואי" כהגדרתו בסעיף 1 ל"חוק" המצדיק קבלת טיפול רפואי דחוף ללא התניה. יט. על ההחלטה הנ"ל הגישה המבקשת בר"ע לביה"ד הארצי. בקשת הרשות נדחתה בכפוף להוראת נשיא בית הדין הארצי, כי "משהסתבר שבן זוגה של המבקשת מסרב לחתום על ההתחייבות למתן הטיפול הרפואי הדרוש למבקשת, עובדה שככל הנראה נעלמה מעיני בית הדין האזורי, יחזור בית הדין האזורי וידון בשאלת ההתחייבות הדרושה לשם קבלת טיפול, בכל ההקדם האפשרי ועוד לפני הגשת כתב התביעה". כן התבקש בית הדין לקבוע הדיון בהליך גופו באופן דחוף ומיידי, ולהורות למשיבה 2 לסיים את בירור מעמדה של המבקשת, אף זאת בהקדם האפשרי (החלטה מיום 16.6.03 בתיק בר"ע 238/03). כ. בעקבות החלטת בית הדין הארצי, הגישה המבקשת בקשה לצו עשה זמני נוסף (תיק בש"א 2062/03), ובהחלטתנו מיום 17.6.03 הורנו, כי מי מבני משפחתו של בן הזוג יחתום על ההתחייבות, כפי שצויין באופן חילופי בהחלטתנו מיום 12.6.03. כא. התביעה העיקרית (המרצת הפתיחה) הוגשה רק ביום 23.6.03. כב. לקבלת מחזור הטיפולים השני, ביום 7.7.03, הגיעה התובעת תחילה כשהיא מלווה בבנה הקטין, לאחר מכן הגיעה כשהיא מלווה באישה שלא נשאה עליה כל תעודה מזהה ועל כן לא יכלה לחתום. לפי עדותו של פרופ' וישניצר בפני ביה"ד "למעשה יש לי כאן את הקבלה של פרופ' פיורה עם התוכנית ומה שעצר את קבלת הטיפול היתה העובדה שהאישה שהתלוותה אליה לא הצטיידה בתעודת זהות ולכן לא ניתן היה לקבלה לביה"ח. מציין פרופ' פיורה בהמשך שהוא סיכם עם האישה שתבוא למחרת, קרי ב- 8.7.03, אבל היא לא הגיעה לטיפול". (עמ' 6 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, התובעת לא קיבלה את הטיפול השני. 4. התובעת צרפה להמרצת הפתיחה את תצהירה, עליו נחקרה קצרות בחקירה נגדית. "קופת חולים" צרפה לתגובתה תצהיר מטעם מר אודאי שמעון, מנהל משרדי הקבלה ומיונים בביה"ח סורוקה וכן את תצהירו של ד"ר אילן זלינגר, סגן מנהל ביה"ח סורוקה. מר אודאי נחקר על תצהירו בחקירה נגדית. ד"ר זלינגר לא הופיע לדיון. במקומו העיד מטעם המשיבה 1 פרופ' וישניצר, ראש מדור סיכונים בביה"ח סורוקה ומומחה ברפואת נשים, בחקירה ראשית ולאחריה חקירה נגדית, בהתאם להחלטת ביה"ד. (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 10.7.03 ) . המשיבה 2 צירפה לתגובתה את תצהירה של גב' אליס בן הרוש, ראש ענף מיעוטים בלשכת מרשם האוכלוסין במשרד הפנים. גב' אליס נחקרה בחקירה נגדית. הדיון בתביעה התקיים ביום 10.7.03. בא כוח התובעת סיכם טענותיו בע"פ במועד הדיון. סיכומי הנתבעות 1 ו-2 הוגשו בכתב בתאריך 20.7.03. 5. טענות התובעת א. כבת זוגו של אזרח ישראלי מאז 1994 ובהיותה ממורשי כניסה לישראל בשל קירבה משפחתית מדרגה ראשונה לאנשי צד"ל, זכאית המבקשת, כי המדינה תעניק לה מעמד של תושב קבע. מעמדה זה מקנה לה אף הזכות המלאה לקבל טיפול רפואי בהתאם לחוק בריאות ממלכתי, ללא כל תנאי. ב. התובעת נכנסה לארץ באופן חוקי ושהתה בארץ שנים רבות באופן חוקי. רק לאחרונה חל שינוי במעמדה וכעת היא שוהה בארץ ללא מעמד. לטענתה, אשרת השהייה שניתנה לה (ב1) ואשר הוארכה מעת לעת, מונעת ממנה ומקפחת אותה באופן קיצוני מלקבל, בין היתר, טיפול רפואי בעיתות חירום. ג. מצבה הרפואי של התובעת, כפי שקיבל ביטוי באישורו הרפואי של פרופ' פיורה (נספח א' להמרצה), הינו מצב חירום רפואי העונה על זכותה לקבלת טיפול רפואי ללא התניה לאור הוראת סעיף 3(ב) ל"חוק זכויות החולה". מכאן שהתנאי שמציבה קופת חולים למתן הטיפול, קרי חתימה על התחייבות, אינו חוקי ואינו עומד בקנה אחד עם הוראות "חוק זכויות החולה" (עמ' 13 לפרוטוקול). ד. בסירובו של ביה"ח להעניק לתובעת את הטיפול ללא תנאי הוא מונע בפועל מהתובעת את הסיכוי להצלת חייה. דבר זה מנוגד להוראות סע' 1 ו 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תשנ"ב - 1992 (להלן "חוק יסוד: כבוד האדם"). ה. ביה"ח הפסיק את הטיפול הרפואי לאחר שכבר החל בו. מעשה זה מנוגד להוראות סע' 5 ל"חוק זכויות החולה" הקובע חובת מתן טיפול רפואי נאות. טיפול רפואי נאות הוא טיפול שניתן עד תומו. ו. מתן הסעד לא יגרום למשיבות נזק בלתי הפיך בעוד שאין מחלוקת לגבי אי הפיכותו של הנזק לגבי התובעת. ז. בתחילת הדיון בתביעה העיקרית ציין בא כוח התובעת, כי בעלה של התובעת הוכרז ע"י ביהמ"ש המחוזי בב"ש כפושט רגל (פשר 003114/02, מיום 4.11.02). 6. טענות קופת חולים א. התובעת אינה "נשואה" לאזרח ישראלי ע"פ הדין בישראל. שהותה בישראל היא על בסיס אשרת ביקור בלבד (ב1), אשרה שניתנת לעובדים זרים השוהים בישראל. ב. טענת התובעת בדבר מעמדה כבת למשפחת פליטי צד"ל לא נתמכה בכל מסמך. טענה זו מחוסרת בסיס לאור העובדה שהמבקשת נכנסה לישראל בשנת 1993 בעוד שאחיה נכנס לישראל בשנת 2000 מלבנון ושב ללבנון לאחר זמן קצר (עדות התובעת בעמ' 2 לפרוטוקול). ג. "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" קובע, כי מי שזכאים לטיפול רפואי מכוח החוק הינם תושבים בלבד. הגדרת התושבות נגזרת מחוק הביטוח הלאומי [נ.מ] התשנ"ה 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). התובעת אינה "תושבת" כהגדרתה ב"חוק הביטוח הלאומי", ועל כן אינה זכאית לטיפול רפואי מכוח "חוק ביטוח בריאות ממלכתי". ד. התובעת טוענת, כי כיוון שילדה את ילדיה בביה"ח סורוקה סברה, כי הטיפול מוענק לה מכוח נישואיה. לטענה זו אין בסיס, שכן משסירבה התובעת לשלם עבור הטיפול שהוענק לה בביה"ח הוגשה נגדה תביעה לתשלום. ה. לאחר שנודע למבקשת ב-2.4.03 כי היא חולה במחלת הסרטן וצריכה לעבור בדיקות ואף ניתוח, היא הגישה בקשת הצטרפות לקופ"ח כללית באופן פרטי, תוך שהיא מצהירה שאינה חולה. בשל הצהרה זו שניתנה למרות שהייתה חולה נדחתה בקשת ההצטרפות לביטוח במסגרת קופ"ח כללית. ו. מצבה של התובעת אינו עונה על הגדרת "מצב חירום רפואי" כפי שמוגדר בסעיף 1 ל"חוק זכויות החולה": "נסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית כי תיגרם לאדם נכות חמורה או בלתי הפיכה אם לא יינתן לו טיפול רפואי דחוף". ז. ממכתבו של פרופ' פיורה (נספח א' להמרצת הפתיחה), לא עולה כי מצבה של התובעת מחייב טיפול רפואי דחוף, אלא מדובר בטיפול הסטנדרטי הניתן כנגד מחלת הסרטן, שהוא טיפול ארוך טווח. ח. מדובר בטיפול אלקטיבי שאמנם הינו חיוני לסיכויי התובעת להמשיך לחיות אך אינו בגדר "טיפול רפואי דחוף" והתובעת יכולה לקבלו גם בחו"ל. ט. אין ספק שהטיפולים הכימותרפיים עשויים לסייע למבקשת ואולי אף להצילה אך לא מתקיים פה אלמנט הפתאומיות והדחיפות הקבועים ב"חוק זכויות החולה", ולפיכך המבקשת אינה זכאית לקבלת הטיפולים הרפואיים הנ"ל ללא תנאי (ראה עב' 700022/99 גיל אייזק נ' מדינת ישראל -משרד הבריאות ואח', (ת"א), תק-עב 99(4), 20). י. סע' 29 ל"חוק זכויות החולה" קובע מפורשות, כי אין בהוראות החוק לפטור מטופל מחובת תשלום עבור קבלת שירותים רפואיים. יא. גם בתקנות בריאות העם (אישפוז בבית חולים) התשנ"ה 1980 (להלן: "תקנות בריאות העם") ישנה התייחסות לכך שרק במצב שבו אדם בא או הובא לבי"ח בנסיבות שלכאורה יש בהן פיקוח נפש או סכנה לנזק שאינו ניתן לתיקון לבריאותו אם לא יקבל טיפול רפואי על אתר, רק אז ישנה חובה לבדוק או לאשפז חולה כזה. יב. בסע' 6 ל"תקנות בריאות העם" נקבע כי "אין בתקנות אלה כדי לפגוע בהסדרים המנהליים הנהוגים בכל בי"ח לעניין קבלת חולים לאישפוז, לרבות גביית דמי אישפוז או התחייבות לשלמם". יג. טענתה של התובעת כאילו היא סובלת מחסרון כיס אינה נתמכת בראיות כלשהן ולא צורפו מסמכים להוכחת טענה זו. יד. התובעת אף אינה יכולה להיתלות בכך שהינה אישה מהמגזר הבדואי. התובעת הינה אישה בגירה ואינה פסולת דין, היא נכנסה לישראל ביוזמתה כדי לעבוד. היה עליה לדאוג לעצמה לביטוח רפואי כמו כל עובד זר השוהה בארץ. טו. מצבה של התובעת אינו שונה ממצבם של מאות אלפי העובדים הזרים השוהים בישראל וצריכים לדאוג לעצמם לביטוח רפואי או לשלם עבור שירותים רפואיים שהם מקבלים. טז. התובעת ובני משפחתה מתחמקים מלמלא אחר צו ביה"ד המורה לחתום על התחייבות, כפי שהעיד פרופ' וישניצר בעמ' 6 לפרוטוקול. יז. אשר על כן התובעת אינה זכאית לקבלת טיפולים מקופת חולים ללא תנאי כטענתה ועליה להסדיר את הכיסוי הכספי מראש כתנאי לקבל כל טיפול רפואי שהוא. יח. אם ביה"ד יקבע, כי התובעת זכאית לקבל את הטיפולים הכימותרפיים ללא התנייה, פירושו של דבר שכל אותם עובדים זרים או תיירים השוהים בשיראל, מבלי שדאגו לביטוח רפואי, יכולים להגיע לבתיה"ח של קופת חולים או המשיבה 2 ולקבל טיפולים רפואיים ארוכי טווח למחלת הסרטן ו/או לכל מחלה קשה אחרת על חשבון מדינת ישראל. בקשת תביעת המבקשת תיצור תקדים מסוכן שאין המדינה יכולה לעמוד בו. 7. טענות המשיבה 2 - מדינת ישראל (משרד הבריאות ) א הצהרה על מעמדה של התובעת בישראל אינו בסמכות ביה"ד לעבודה. הסמכות המנהלית לדון בפעולות המדינה בתחום המשפט המנהלי מוקנית לביהמ"ש המחוזי בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים ולא לביה"ד האזורי לעבודה. ב. למען הזהירות טוענת המדינה, כי העתירה בעניין זה מוקדמת. הבקשה בעניין זה הוגשה לביה"ד כאשר בקשתה של התובעת ממשרד הפנים לקבלת מעמד בישראל, תלויה ועומדת ועדיין לא ניתנה החלטה לגביה. ע"פ החלטת בג"צ, יש תחילה להגיש בקשות מסוג אלו לשר הפנים ורק אחרי מיצוי ההליכים במשרד הפנים, ניתן לתקוף את ההחלטה בערכאה המוסמכת, קרי בג"צ או ביהמ"ש לעניינים מנהליים. לא ייתכן כי ביה"ד יתן החלטה בעניין, כאשר הבקשה תלוייה ועומדת בפני משרד הפנים. ג. מבירור שנערך במנהלה הביטחונית לסיוע - אגף בשב"כ המטפל באנשי צד"ל - עולה כי אחיה של התובעת, סמי עלי נאסר, יליד 1974 שירת בעבר בצד"ל. עם יציאת כוחות צה"ל מלבנון, בתאריך 24.5.00 נכנס אחיה של התובעת לישראל בגפו, ללא אשתו וילדיו. בתאריך 26.5.00, קרי יומיים לאחר כניסתו, עזב את ישראל וחזר ללבנון וזאת מבלי לקבל כל מעמד בישראל ומבלי שנזקק לטיפול משרד הביטחון בענייננו. מכאן טענתה של התובעת לזכאות לקבלת מעמד מכוח היות אחיה איש צד"ל אין בה ממש. התובעת נכנסה לישראל, לא מכוח היותה אחות של איש צד"ל, אלא כעובדת זרה. משכך דין טענתה כי מגיע לה מעמד מכוח זה, להידחות על הסף. ד. עפ"י "חוק הביטוח הלאומי" אדם בעל אשרת ביקור מסוג ב1 אינו נחשב ל"תושב", וממילא אינו נחשב ל"תושב", הזכאי לביטוח בריאות ע"פ חוק ביטוח בריאות ממלכתי. ה. התובעת הגישה בקשה למשרד הפנים לצורך הסדרת מעמדה. לאחר שיסתיים הדיון בבקשתה, ובמידה ותיעתר בקשתה וינתן לה מעמד המקנה לה זכאות ל"תושבות" לפי "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" ו"חוק הביטוח הלאומי", ניתן יהא לדון בדרישתה לקבלת החזר עבור שירותי הבריאות שיינתנו לה, ערב ההכרה בה, וזאת בכפוף להוראת סע' 3א ל"חוק ביטוח בריאות ממלכתי". עד שיוסדר מעמדה חלים על התובעת הכללים החלים על שאר השוהים הזרים בישראל. ו. סע' 11 ל"חוק זכויות החולה" אינו מקנה זכות לקבל טיפול רפואי ללא תשלום. סע' 29 ל"חוק זכויות החולה" קובע מפורשות "שאין בחוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין כדי לפטור מטופל מחובת תשלום עבור שירותים רפואיים". מכאן, שאין חוק זכויות החולה עוסק בשאלת המימון אלא רק בשאלת עצם הענקת הטיפול הדחוף בלבד. ז. טיפול רפואי ברוח סעיף 3(ב) ל"חוק זכויות החולה" לא נועד לטפל במחלה הדורשת טיפול מתמשך, אלא אך ורק לשינוי פתאומי במצבו של אדם. כדי לממש את תכליתו המקורית של סעיף 3(ב) ל"חוק זכויות החולה", יש לייחדו למקרי חירום המתייחסים לשינוי פתאומי במצבו של אדם ולמתן השירות הדרוש עד לייצוב מצבו של החולה בלבד. ח. "חוק זכויות החולה" אינו חל רק על אזרחי המדינה ותושביה, אלא הוא חל על כל אדם המצוי בתחומי המדינה ובה במידה על תיירים או עובדים זרים. לו הייתה מתקבלת הטענה, כי "חוק זכויות החולה" מהווה מקור חובה למתן טיפול רפואי במימונן של קופות החולים וכי יש להחילו גם לעניין מתן טיפול רפואי עקב מחלה מתמשכת, היה בכך כדי לחייב מימון טיפול גם לתיירים. ההכרעה: 8. אין ספק, כי אין זה מסמכות בית הדין לקבוע, כי המבקשת זכאית שהמשיבה מס' 2 תעניק לה מעמד של תושב קבע, כפי שפירטה התובעת במבוא להמרצת הפתיחה. יצויין כי התובעת בסיכום טענותיה לא חזרה על טענותיה, אלא ביקשה מאת המדינה, היינו, משרד הפנים, לזרז הטיפול בקביעת מעמדה ופנתה לביה"ד לעזרה בסוגיה זו . קביעת מעמדה של התובעת אינו בסמכות ביה"ד. אין לדון בסוגיה זו, גם אגב אורחא, שכן העניין עדיין תלוי ועומד במשרד הפנים וכל עוד לא ניתנה ההחלטה אין לתקוף אותה בדרך של ביקורת שיפוטית. טיעוני המדינה בסוגיה זו מקובלים עלינו לרבות הנימוקים שפורטו בטיעונים. 9. בסיכומיו העלה בא כוח התובעת בשנית ובשפה רפה את הטיעון בדבר היותה של התובעת בת למשפחת צד"ל ומכוח עובדה זו לטענתו זכאית לקבלת מעמד חוקי בארץ. בנוסף לאמור לעיל יצויין, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח טענתה. על כן אין ביה"ד בא לקבוע דבר לעניין מעמדה בישראל. 10. נשאלת השאלה, האם השכילה התובעת להוכיח, כי על המשיבות 1 ו-2 החובה להעניק לה הטיפול הרפואי ללא תנאי. לצורך הדיון בשאלה זו נצא מתוך הנחה, כי התובעת בשלב זה חסרת מעמד וקודם לכן שהתה בארץ במעמד של "מבקר" באשרה שסימולה ב-1 . 11. התובעת טוענת לזכותה לטיפול רפואי בהסתמך על שני מקורות חקיקה - "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" ו"חוק זכויות החולה". נתייחס לטענותיה באשר לשני חוקים אלה. סע' 3 ל"חוק ביטוח בריאות ממלכתי" קובע כי "כל תושב זכאי לשירותי בריאות לפי חוק זה". סע' 2 ל"חוק ביטוח בריאות ממלכתי" קובע כי "בחוק זה "תושב" - מי שהוא תושב לענין חוק הביטוח הלאומי ...". סע' 2א(ב) ל"חוק הביטוח הלאומי" קובע: "לעניין חוק זה לא יראו בתושב ישראל בין השאר אחד מאלה: (1) שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסע' 13 לחוק הכניסה לישראל ... (3) מי שבידו אשרה ורשיון לישיבת ביקור מסוג ב1 ... לפי תקנה 5 לתקנות הכניסה לישראל". 12. לאור האמור לעיל (ראה גם סעיף 6(ג) ו-7(ד) לפסק דין זה), אין מחלוקת לגבי העובדה, כי "חוק ביטוח בריאות ממלכתי" אינו חל על התובעת והיא אינה יכולה לדרוש טיפול רפואי מכוח חוק זה. 13. טענתה השנייה של התובעת היא, כי על המשיבות חלה החובה להעניק לה טיפול רפואי ללא תנאי מכוח סעיף 3(ב) ל"חוק זכויות החולה". בסעיף 3 ל"חוק זכויות החולה" נקבע כדלקמן: "(א) כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל. (ב) במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התנייה". בסעיף 1 ל"חוק זכויות החולה", הוגדר "מצב חירום רפואי" כ-: "נסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית, כי תיגרם לאדם נכות חמורה בלתי הפיכה, אם לא יינתן לו טיפול רפואי דחוף". בסעיף 1 ל"חוק זכויות החולה", מוגדר גם המושג "סכנה חמורה" וההבדל בין הגדרת מושג זה להגדרת "מצב חירום רפואי" הינה הדרישה, כי בהתקיים "מצב חירום רפואי" זכאי המטופל לטיפול רפואי דחוף. אין המילה "דחוף" מפורטת בהגדרת המונח "סכנה חמורה". 14. במקרה שלפנינו, כאשר דובר ב"מצב חירום רפואי" כהגדרתו בסעיף 1 ל"חוק זכויות החולה", ניתן לתובעת טיפול רפואי ללא התנייה. בספטמבר 2002 הגיעה התובעת לחדר לידה ושם בוצע בה ניתוח קיסרי וזאת ללא כל דרישה או התנייה. כך היה גם כאשר הגיעה התובעת למיון נשים ב 15.4.03 וגם אז לא היסס ביה"ח וביצע ניתוח שהיה דרוש להצלה מיידית של חייה. מקרים אלה אכן יכולים לענות להגדרת סע' 3(ב) ל"חוק זכויות החולה" והטיפולים אכן ניתנו למבקשת ללא תנאי. 15. הטיפול הכימותרפי שהתובעת נזקקת לו הינו טיפול מתמשך למספר חודשים, כאמור בחוו"ד של פרופ' פיורה. מדובר בטיפול אלקטיבי כאשר מטרתו הינה הצלת חייה של התובעת ושיפור מצבה הרפואי. מצב רפואי אשר פרופ' וישניצר הגדיר כמחלה כרונית. פרופ' וישניצר נשאל מהו לדעתו "מצב חירום רפואי" לפי חוק זכויות החולה והשיב, כי "מדובר במצב של סכנה מיידית לחיים, כאשר מישהו מגיע לחדר מיון או חדר לידה וביה"ח מקבל כל מי שפונה ונכנס בשעריו. כאשר מדובר במחלה כרונית אין מדובר בסכנה מיידית" (עמ' 7 לפרוטוקול). לטעמנו מאחר ומדובר בטיפול מתמשך, אף אם מדובר בטיפול להצלת חיים אין לראות בטיפול הכימותרפי המוגדר של התובעת כטיפול בעקבות "מצב חירום רפואי", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. המשיבות תומכות טענתן, בין היתר, על פסק הדין בתיק עב' 700022/99, ועל מנת לקצר בפסק דין זה, יצויין, כי האמור בפסה"ד הנ"ל לעניין סעיף 3 ל"חוק זכויות החולה" - מקובל עלינו. אין ספק, כי כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים וההסדרים הנוהגים מעת לעת במערכת הבריאות בישראל. כך נקבע בסעיף 3(א) ל"חוק זכויות החולה". לכלל הנ"ל קיימים יוצאים מן הכלל המפורטים בסעיף 3(ב) לחוק הנ"ל, היינו זכאות למתן טיפול רפואי דחוף ב"מצב חירום רפואי", ללא תנאי. תכלית חקיקתית זו ניתן גם להסיק מתוכנו של סעיף 11 ל"חוק זכויות החולה". לטעמנו, התובעת לא השכילה להוכיח זכאות לקבלת הטיפול הכימותרפי ללא התנייה, בגין העובדה, כי מדובר ב"מצב חירום רפואי", שכן לא הוכיחה, כי התקיימו התנאים המפורטים בהגדרה הנ"ל, וכל שהוכח, כי התובעת ללא ספק סובלת ממחלה קשה ואולי אף סופנית, ובגינה כבר ניתן טיפול רפואי דחוף שנבע ממצב חירום, והטיפול הנוכחי הינו טיפול אמנם חיוני אך אינו עונה לתנאים שפורטו ב"חוק" בגינו זכאית התובעת לקבל הטיפול הנ"ל ללא תנאי, כפי שתובעת בתביעתה הנוכחית. 16. התובעת מפנה לפסק דין פייביש (ע"ב 8619/02 יפעת פייביש נ' מכבי שירותי בריאות, עבודה אזורי, כרך יג, 384). בפס"ד פייביש נאמר כי סע' 3(ב) לחוק זכויות החולה מחייב אותנו לנקוט גישה זהירה ועל פיה כל ספק יש להפעילו לטובת החולה ולא ההיפך. עוד נאמר בפס"ד פייביש הנ"ל כי מכוח סע' 3(ב) לחוק זכויות החולה קמה זכות לקבל תרופה הדרושה להצלת חיים אף כאשר תרופה זו נכללת בסל הבריאות כתרופת "קו שני" בלבד. אלא שאין להתעלם מהשוני המהותי שבין פסקי הדין. בפס"ד פייביש מדובר בחולת סרטן שהינה תושבת המדינה ומבוטחת בקופת חולים. מתוקף כך חל עליה חוק ביטוח בריאות ממלכתי. התרופה המדוברת נמצאת בסל הבריאות אך כתרופת "קו שני" ולא כתרופת "קו ראשון" ועל כך נסובה התביעה. החולה החלה את הטיפול בתרופה במימונה העצמי תוך כדי ניהול ההליכים בביהמ"ש. בתביעה שלפנינו לא חל על התובעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התובעת בכל שנותיה בארץ מעולם לא דאגה לבטח את עצמה וגם לאחר שחלתה נמנעה מלנקוט בכל פעולה לשפר את מצבה. על כן אין מקום להקיש מפס"ד פייביש למקרה שלפנינו. 17. כך גם לעניין פס"ד טברו אליס (ע"ב (חיפה) 4037/01 טברו אליס נ' שירותי בריאות כללית, עבודה אזורי, כרך יב, 205), שכן גם שם נסמך ביה"ד על חוק ביטוח בריאות ממלכתי, דבר שביה"ד אינו יכול לעשות במקרה שלפנינו. 18. "חוק זכויות החולה" קובע במפורש שאין הוא בא לפטור את המטופל מתשלום עבור הטיפול בו מבלי לייחס משקל לסוג הטיפול ולמצבו של המטופל. "קופת חולים" יכולה לדרוש כתנאי לטיפול התחייבות בכתב, של אדם בעל מעמד חוקי בארץ, וזאת בהתאם לסע' 3(א) ל"חוק זכויות החולה" הקובע: "כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל". לעניין זה העיד במסגרת הצו הזמני מר שמעון אודאי, מנהל משרדי הקבלה ומיונים בביה"ח סורוקה: "... בעיקרון אישה שאין לה תעודת זהות ואין לה מעמד חתימתה אין לה תוקף ואין לה שום מעמד. במקרים כאלה מחתימים את הבן זוג או קרוב משפחה ...". במסגרת התביעה העיקרית צירף מר אודאי תצהיר ובו הוא מצהיר בסע' 4: "...כאשר מדובר באדם שאינו תושב ואינו זכאי לשירותי בריאות מכוח החוק ואין לו ביטוח במסגרת אחת מקופות החולים והוא זקוק לטיפול או אישפוז אלקטיבי ... הרי שמטופל כזה חייב להסדיר מראש, כתנאי לקבלת הטיפולים, כיסוי כספי לכל עלויות הטיפול והאישפוז הנדרשות". (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 12.6.03 ). בסעיף 4 לתצהירו בבקשה הנוכחית הצהיר, כי - " על פי הוראות חוק זכויות החולה ועל פי הנחיות משרד הבריאות והנהלים הפנימיים של שירותי בריאות כללית כאשר מדובר באדם שאינו תושב ואינו זכאי לשירותי בריאות מכוח החוק בישראל, ואין לו ביטוח רפואי במסגרת אחת מקופות החולים , כמו התובעת , הרי שרק במצבי חירום כמו קבלה דרך חדר מיון במקרה של תאונת דרכים או עבודה, אירוע לבבי או מוחי או לידה, מתקבל אצלנו המטופל ללא תנאי כאשר הוא זקוק לאישפוז דחוף ונושא התשלום מוסדר לאחר מכן לעומת זאת, כאשר מדובר באדם שאינו תושב ואינו זכאי לשירותי בריאות מכוח החוק ואין לו ביטוח במסגרת אחת מקופות החולים והוא זקוק לטיפול או אישפוז אלקטיבי, הכוונה לטיפול או אישפוז מתוכנן מראש , כגון לצורך טיפולים כימותרפיים, כמו התובעת, הרי שמטופל כזה חייב להסדיר מראש , כתנאי לקבלת הטיפולים , כיסוי כספי לכל העליות הטיפול והאישפוז הנדרשות ". לתמיכה בטענתו, צירף מר אודאי את המסמכים הבאים: חוזר משרד הבריאות המנהל הכללי מס' 18/2002 וכללי החיוב של שירותי בריאות כללית (נספחים ב' ו ג' לתצהירו). ממסמכים אלה עולה, כי למשל קופ"ח גובה מתיירים (ותושבי חוץ) תשלום מראש עבור טיפול במחלה או טיפול אלקטיבי (סעיף 42 לנספח ג'). העד יישם את ההוראה הנ"ל גם על המקרה הנוכחי, כאשר לצורך העניין התובעת הוכרה כעובדת זרה. התובעת בסיכום טענותיה טוענת, כי אין בנספחים לתצהיר העד כל מסמך שיש בו כדי לעגן את דרישת החתימה על התחייבות כספית או תשלום כסף כתנאי למתן טפול רפואי. יש לדחות טענה זו. גירסת קופת חולים, הנתמכת בתצהירו ועדותו של מר אודאי, בדבר הזכאות לתשלום עבור כל טיפול רפואי, עולה מהוראות החוק, ובמקרה הנדון, יישום הוראות הנוהל בדבר דרישת התחייבות בגין המשך הטיפולים הכימותרפיים, הינה סבירה, שכן ניתן לראות את התובעת לצורך דרישת החתימה על התחייבות כספית או תשלום כסף כתנאי למתן טיפול רפואי, כתושבת חוץ או כתיירת. 19. סעיף 29 ל"חוק זכויות החולה" קובע כי "אין בהוראות חוק זה: (1) כדי לגרוע מהוראות כל דין; (2) כדי לפטור מטופל מחובת תשלום עבור קבלת שירותים רפואיים". סע' 29 הנ"ל אינו מוציא מתחולתו את סע' 3(ב) ומכאן שהוא חל גם עליו, קרי גם במצב חירום בו נדרשת התערבות רפואית מיידית אין פירוש הדבר שהמטופל לא ייאלץ לשלם על הטיפול שקיבל, גם אם לאחר מתן הטיפול. כוונתו של סע' 3(ב) היא להעניק את הטיפול המיידי הנדרש, אין מטרתו לפטור את המטופל מתשלום (עב 700022/99 גיל אייזק נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות ואח' , (ת"א), תק-עב 99(4), 20). 20. לאור כל האמור לעיל עולה כי התובעת לא הוכיחה זכאותה לקבלת לקבלת טיפול רפואי מכוח חוק זכויות החולה באשר אין מדובר במצב חירום רפואי ובוודאי שאינה יכולה לדרוש לקבל טיפול שכזה ללא תשלום או התחייבות לתשלום. 21. מקור חקיקה שלישי שהתובעת סומכת ידיה עליו הוא "חוק יסוד: כבוד האדם". לטענת התובעת כאשר שוקלים במאזנים עומדת בראש ובראשונה זכותה של התובעת לחיים, זכות שמוגנת בסע' 4 ל"חוק יסוד: כבוד האדם" הקובע: "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו". לעניין זה יש להביא את פרשנותו של כב' נשיא ביהמ"ש העליון א. ברק, שקבע, כי: "אין להרחיב את ההגנה על "כבודו" של אדם ו"חירותו" לעבר כל זכות אותה ניתן לגזור מבחינה פילוסופית מכבוד האדם וחירותו ... אין לכלול, על כן, במסגרת "כבודו" של אדם ו"חירותו" את הזכות לחינוך או לבריאות. עפ"י מודל הביניים, "כבודו" של האדם ו"חירותו" משתרע על כל אותן זכויות אדם אשר על פי תפיסתו של הציבור הנאור בישראל קשורות לכבוד האדם ולחירותו בקשר ענייני הדוק, ואשר בלעדיהן אין משמעות להגנה על כבוד האדם וחירותו. אלה כוללות בעיקר את השוויון, את הכשרות המשפטית (האוטונומיה של הרצון הפרטי) ואת חופש הדיבור, התנועה, הדת, המצפון, המדע וההתאגדות" ("פרשנות במשפט", כרך שלישי, עמ' 416) הזכות לבריאות נכללת במסגרת זכויות האדם החברתיות, כפי שפורט בהמשך המאמר בספרו של כב' הנשיא שצוטט לעיל. 22. בא כוח התובעת טען בסיכומיו, כי במדינה מתוקנת אין לעמוד מנגד ולדחות בקשת התובעת. במקרה שלפנינו לא המשיבות הן העומדות מנגד אלא ככל שהוכח בן זוגה של התובעת לא דאג להסדיר עבורה ביטוח רפואי במועד, דבר המתחייב עפ"י חוק ואשר היה מונע מצב עגום זה. עתה הוא דורש מהמשיבות שישלמו על מחדלו ומסרב לנקוט בכל צעד להקל את המצוקה אליה נקלעה בת זוגו, לא הוא ולא מי מבני משפחתו. התובעת כאמור קיבלה את הטיפול הרפואי בעקבות מצב החירום, ללא כל תנאי. ד"ר אילן זלינגר, סגן מנהל המרכז הרפואי סורוקה, כותב ב- 1.6.03 כי ביה"ח יסייע לתובעת ולמשפחתה (מצורף כנספח ג לתגובת קופ"ח לסעד הזמני (נספח ג) : "א. התשלום עבור האישפוז והטיפולים שיינתנו יחולק וייפרס למספר רב של תשלומים ע"פ יכולת המשפחה. ב. התעריף שייגבה הוא התעריף הציבורי, הנמוך בכמחצית מהתעריף בו מחוייבת גב' נאסר". 23. תכליתו של סע' 3(ב) ל"חוק זכויות החולה" אינה באה להעניק טיפול רפואי ללא תשלום, אלא מטרתו היא להבטיח שבעיתות חירום קודם יינתן הטיפול ורק לאחר מכן יוסדרו העניינים המנהליים. אין הכוונה כי מדובר בפטור מסידור העניינים המנהליים, ביניהם תשלום עבור הטיפול אם ע"י המטופל ואם ע"י גוף מבטח כלשהו, אלא אך דחיית התהליך הבירוקרטי עד לאחר מתן הטיפול. 24. לא נעלמה מעניננו העובדה, כי טרם הוסדר מעמדה של התובעת ע"י משרד הפנים ובא כוח התובעת מלין בסיכום טענותיו על הסחבת בטיפול בבקשתה. בנסיבות המקרה הספציפי מן הדין, כי המדינה תזדרז לדון בבקשת התובעת וליתן החלטה בדבר מעמדה. יש ליתן משקל לעובדה, כי התובעת לא נכנסה לגבולות הארץ במעמד שאינו חוקי, אלא במעמד חוקי כעובד זר. המדינה הצטוותה לפעול בדחיפות גם בפסיקתו של נשיא ביה"ד הארצי לעבודה. יש לשער כי אכן פועלת לעשות כן, ואנו מצטרפים לבקשתה של התובעת לזרז ההליכים וליתן החלטה בעניינה ללא דיחוי. 25. עם כל ההבנה למצבה של התובעת, מסקנתנו, כפי שעולה מהנימוקים שפורטו לעיל, הינה, כי לא מצאנו כל עילה שבדין או בטיעוני המבקשת בפנינו להעתר לבקשתה ליתן לה הטיפול הרפואי ללא כל תנאי, ולפיכך המצב החוקי מוביל אותנו למסקנה, כי יש לדחות את התביעה. 26. בנסיבות העניין, אין אנו פוסקים הוצאות לזכות המדינה, אך התובעת תשלם הוצאות קופת חולים בשיעור 1,000 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל . 27. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. רפואההסדרת מעמדמשרד הפניםקטינים זריםעובדים זרים