כללי 1.1 עניינה של התובענה שבפני הינו נזק שנגרם לתובע, יליד 21.3.37, עת הלך ביום 12.6.96, ברחוב פנקס 317 בלוד, בסמוך לביתו. לגרסת התובע הוא מעד בעת שפסע על המדרכה המשובשת וכתוצאה מכך נפל ונחבל בראש ובצוואר (להלן: "התאונה"). 1.2 לאחר הנפילה, איבד התובע את ההכרה ופונה לבית חולים אסף הרופא. לפי הנטען בתביעה, אובחן כי התובע סובל בין היתר מחולשה של הגפיים, הפרעות בהליכה ועוד. התובע שוחרר ואושפז ביום 4.3.97 בבית חולים לוינשטיין לצורך שיקום. 1.3 מהתיעוד הרפואי עולה כי לא ניתן היה לנתח את התובע עקב בעיית ריאות קשה הימנה סבל, וכל הניסיונות לשקם את מצבו הן בבית חולים לוינשטיין והן באסף הרופא לא הועילו. יתרה מזאת, מצבו של התובע המשיך להידרדר והוא הפסיק לתפקד והפך תלותי בכל פעולותיו היום יומיות. 1.4 התובע הגיש תביעתו נגד עירית לוד (להלן: "העירייה" או "הנתבעת"). העירייה הכחישה את נפילתו של התובע על המדרכה. העיריה טוענת כי התובע לא נפל עקב מהמורה בכביש או במדרכה (להלן: "המפגע"). זאת ועוד לגרסתה התובע היה בגילופין עת פסע ברחוב ונפילתו הנטענת נובעת ממצבו זה ולא כתוצאה ממצב המדרכה. לחילופין קיימת רשלנות תורמת של 100%. 1.5 לבית-המשפט הוגשו חוות דעת רפואיות לפיהם סובל התובע מנכות בשיעור ניכר. מומחה התובע דר' פלכטר קבע לתובע נכות בשיעור 85% ומומחה הנתבעות דר' גולדהמר קבע נכות בשיעור 80%. יצויין כי למרות שאין הבדל גדול בין חוות דעת המומחים לגבי הנכות בגפיים של התובע אזי קיימת מחלוקת בשאלה האם התאונה גרמה לפגיעה קוגנטיבית בשיעור 40% כנטען על ידי מומחה התובע. עוד יצויין כי לבית-המשפט אף הוגשה חוו"ד של מומחה ריאות לעניין מחלת הריאות הקשה הימנה סובל התובע שחייבה אישפוזים ממושכים. נוכח כפירת העירייה בחבות ובהתחשב בשעור הפיצוי הנתבע, הוחלט לפצל את ברור התובענה באופן שקודם תוכרע שאלת החבות בגין התאונה ובכללה הרשלנות התורמת ורק לאחריה ובכפוף לה ידון ויוכרע סכום הנזק. הפלוגתאות המחלוקות הדרושות להכרעה לשלב זה של הדיון הן: 3.1 מקום הנפילה וקיומו של מפגע באותו המקום - היינו האם נפל התובע עת העליה על המדרכה או במדרכה עצמה וזאת כתוצאה ממפגע שהיה בהם? 3.2 האם הנפילה היתה כתוצאה מנסיבה אחרת? 3.3 האם לתובע רשלנות תורמת לקרות התאונה ואם כן, מהי? ההלכה ההלכה הפסוקה קובעת כי העיריה חבה חובת זהירות מושגית כלפי העוברים ושבים ברחובות הישוב והיא צריכה לצפות שאי תחזוקה נאותה, עלול לגרום לנזק. עם זאת קבעה הפסיקה שיש לבחון כל מקרה לגופו תוך התחשבות בסדרי עדיפויות כמו גם השקעת משאבים. בצדה של הלכה זו אפנה לפסיקה לפיה רחובות אינם מקומות נקיים וסטריליים וכלשון בית המשפט בת"א (י-ם) 556/92 בוסקילה נ' עירית ירושלים: "כבישים ומדרכות אינם משטח סטרילי הם משמשים מעבר נוח יחסית להולכי רגל ואולם קערוריות קטנטנות ובליטות קטנות הנובעות מחפצים או ממבנה הכביש הם חלק אינטגרלי מהכביש". וע"א (י-ם) 4344/97 כהן נ' עירית רמת גן: "... רחובות ומדרכות עיר אינם משטח סטרילי ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סכנות, בליטות וגלים של שיפועים כאלו או אחרים". באשר לחובת זהירות קונקרטית, אזי השאלה הנשאלת הינה האם עיריה סבירה יכולה היתה לצפות בנסיבות המקרה את התרחשות הנזק. הפסיקה קובעת כי כאשר קיים מפגע היוצר סיכון בלתי סביר אזי על המזיק חובת זהירות קונקרטית. ראה ההלכה המסכמת לענין זה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד ל"ז (1) 113 בעמוד 125 - 126. השאלה שעלי לבדוק האם אכן היה מפגע כנטען על ידי התובע, והאם הוא שגרם לנפילה. אם כן האם היה על העיריה לצפות את התרחשות הנזק ואם כן, האם הפרה העיריה את חובת הזהירות בכך שלא נקטה באמצעים הסבירים למנוע נזק להולכי רגל. ראה ע"א 79/86 שטרנברג נ' עירית בני ברק פ"ד מ"ג (3) 343, 347. הראיות התובע הגיש תצהיר שלו וכן הוגשו תצהירים של אנשים שהיו עדים לתאונה, ה"ה עמוס כהן ויעקב ואנונו וכן תמונות על מקום המפגע הנטען לפני ואחרי התאונה. כן הוגשו תצהירים של אחרים אשר סיפרו על מצבה של המדרכה. מטעם העירייה העיד מר שטרית, מזכיר העירייה, אשר צרף לתצהירו דו"ח על רשימת מפגעים ברחוב פנקס בחודש בו ארעה התאונה. אזור הנפילה 6.1 השאלה הראשונה לה נדרש אני הינה קביעת האזור במדרכה בו נפל התובע. לאחר קביעה זו אבחן קיומו של מפגע שגרם לנפילה. 6.2 אקדים ואומר כי עדות התובע כלל היתה בלתי מהימנה, עוררה תהיות, סתרה עדויות אחרות שהובאו מטעמו לרבות באשר לאזור הנפילה. 6.3 כך לגרסת התובע מקום הנפילה היה בצד שמאל של המדרכה מכוון ביתו: "כשאני יוצא מהבית ומגיע למדרכה, המקום שנפלתי הוא בצד שמאל". (עמוד 11 שורה 6). לעומתו, סיפר מר ואנונו שהיה עד מטעמו (להלן: "ואנונו") וראה את אופן הנפילה כי "המקום בו נפל התובע היה במדרכה בצד ימין" (עמוד 14). הסתירה בין העדויות אף באה לידי ביטוי בשרטוט מקום הנפילה כאמור במוצגים נ/1, נ/2. 6.4 לא רק לגבי האזור בו ארעה הנפילה היינו בצדה הימני של המדרכה או השמאלי קיימות סתירות מהותיות אלא גם במיקום בו ארעה הנפילה התגלו סתירות ותהיות מהותיות: התובע טען שהוא נפל במדרכה עת עלה מהכביש למדרכה וכאמור בסעיף 6 לתצהירו: "ירדתי מהרכב והתחלתי לחצות את הכביש... עליתי על המדרכה אך המדרכה והכביש היו שבורים וסדוקים וכתוצאה מכך מעדתי ונפלתי". על דבריו אלה חזר גם בחקירתו: "אני עליתי על המדרכה ותוך כדי כך נפלתי". (עמוד 12 שורה 19). להוכחת גרסתו צרף התובע לתצהירו תמונות המשקפות את המפגע שהינו שבר בולט בשפת המדרכה (מוצג 1 לתיק המוצגים). לעומת גרסה זו, הובאו לבית-המשפט עדויות לפיהן התובע לא נפל כלל עת עלה על המדרכה כטענתו, אלא רק לאחר שכבר פסע מספר צעדים על המדרכה: 6.4.1 עדות מר ואנונו בעמוד 15 שורה 2: "התובע הלך שתי פסיעות על המדרכה ופתאום מעד, נפל." 6.4.2 בדומה העיד מר עמוס כהן בעמוד 15 שורה 21: "ראיתי אותו עומד ליד העגלה של הקבב עולה על המדרכה, הלך כמה מטרים על המדרכה ליד הטלפון הציבורי ופתאום נפל, אני קראתי לאשתו" ובהמשך: "התובע אמר לנו שלום והמשיך לעלות על המדרכה. הוא המשיך ללכת מספר צעדים, לא יודע כמה. הנפילה היתה במדרכה, לא בכביש. התובע עלה על המדרכה, והנפילה היתה כבר בתוך המדרכה, לא בקצה של המדרכה." (עמוד 16 שורה 19). (ההדגשות שלי - א.א.). 6.5 ב"כ התובע שהיה מודע לסתירות בדברי התובע כמו גם בדברי העדים באשר למיקום המפגע, תרץ זאת בשכחה של העדים נוכח השנים שחלפו מאז קרות התאונה. 6.6 אין בידי לקבל את דברי בא כוח התובע. המדובר בעניינים עקרוניים, האיזור בו היתה הנפילה ובנוסף המקום בו היה המפגע כאשר מצופה שבעניינים אלה - תהייה עדות אחידה, לפחות של עדי התביעה שראו את הנפילה, ולא כך היה בפני בית-המשפט. האם היה מפגע על המדרכה לאחר שהגעתי למסקנה כי התובע נפל עת היותו במדרכה לאחר שפסע עליה, עלי לבדוק האם היה מפגע על המדרכה כתוצאה הימנו נפל, בהבדל ממפגע בכביש או באבן השפה. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, מסקנתי הינה כי לא הוכח קיום מפגע במדרכה עצמה ולפיכך לא הוכחה על ידי התובע רשלנות מצד העיריה. אדרבא, העדויות מטעם התובע אף בעניין זה סתורות, בלתי נהירות ומעוררות תהיות עד כי אין אני יכול לקבל את גירסתו: 7.1 כאמור, התובע הסתמך כאמור על תמונות שצרף לתצהירו בדבר מצב המדרכה והכביש ביום התאונה אשר צולמו על ידי בנו מאיר, אך תמונות אלו עומדות בניגוד לגירסתו. עיון בתמונות מעלה כי אכן שפת המדרכה שבורה וסדוקה ואין ספק כי היא מהווה מפגע, ברם אין במדרכה עצמה, בהבדל מאבן השפה, סדקים ושברים היוצרים מפגע. המדרכה ככלל נראית תקינה ומתיישבת עם תחזוקה סבירה כנדרש בהלכה שצוטטה לעיל. 7.2 אמנם לדברי מר ואנונו היו במדרכה שברים וכן בור. עם זאת, מר ואנונו הכחיש קיומו של שבר בשפת המדרכה המופיע בתמונות: "השבר לא היה באבן השפה עצמה, אלא במדרכה. ..אבן השפה היא הפס שהוא חלקו על המדרכה וחלקו יורד על הכביש" (עמוד15 שורה 8-10). 7.3 בנוסף, גם אם היה מפגע במדרכה עצמה ושני העדים אכן טענו לקיומו של בור במדרכה הימנו עלול אדם ליפול, אזי לא זו היתה גירסת התובע באשר לסיבת נפילתו. מהמקובץ עולה מסקנה חד משמעית לפיה גירסת התובע לפיה היה מפגע באבן השפה של המדרכה כעולה מהתמונות וכתוצאה הימנו נפל - נסתרה בעדויות. סתירות ותהיות נוספות: 7.4 גם בעדות מר כהן התגלו סתירות ופריכות. כך טען העד כי התובע ישב קודם לפגיעה ליד הדוכן הסמוך (עמוד 15 שורה 20), לעומת זאת התובע וכן העד ואנונו העידו כי התובע צעד במישרין מהמכונית שהסיעה אותו למקום, אל ביתו מבלי שישב קודם לכן. זאת ועוד, העד סיפר שהתובע נפל בסמוך לעמדת טלפון ציבורי, אך בתמונות לא נראתה כל עמדה כאמור. 7.5 מן הראוי לציין כי בנו של התובע, מר מאיר חכמון שצילם את התמונות של מקום הפגיעה, סמוך לאחר שארעה, העיד כי היו במקום כתבי דם כתוצאה מנפילת התובע. דא עקא, בתמונות לא נראים כל כתמי דם ולא ניתן הסבר שיניח את דעת בית המשפט להעדר תמונות עם כתבי דם שאין ספק שהיה בהן כדי לתמוך בגרסת התובע. מהראיות עולה מסקנה לפיה התובע נפל בעת היותו במדרכה ולא במהלך העלייה עליה, כך שהיה עליו להוכיח כי היה מפגע במדרכה, אך כזאת לא הוכח. נהפוך הוא מהתמונות שצרף התובע עולה כי המדרכה עצמה לא היתה שבורה או סדוקה. למעשה, די בכך כדי לדחות את התביעה. מעבר לדרוש: 8. היתה נסיבה אחרת לנפילת התובע לאחר שבחנתי בקפידה את הראיות הגעתי למסקנה לפיה התובע היה בגילופין בעת הנפילה, וקיימות ראיות מספקות התומכות בטענת הנתבעת לפיה זו הסיבה האמיתית לנפילה ולא שברים במדרכה כנטען; 8.1 לתצהיר התובע צורף כנספח תעודת סיכום מחלה של בית חולים אסף הרופא לתקופה 12.6.96- 30.6.96 החתום על ידי ד"ר רוטמן נוירוכירורג (להלן: "סיכום המחלה"). מן הראוי לצטט את שנאמר בתחילת סיכום המחלה: "התקבל לאחר חבלת ראש פרונטלי משמאל עם אמנזה של המאורע. לפי המשפחה ידוע על אלכוהוליזם ולאחר שתיית קוגניאק נפל ונחבל בראש" (ההדגשה שלי- א.א.) עוד נאמר בסיכום המחלה כי ידוע מעברו על אלכוהליזם. אין בסיכום המחלה כל התייחסות לנפילה של התובע כתוצאה ממפגע במדרכה. היינו, בסיכום המחלה שנכתב סמוך לתאונה מצויין בפירוש כי סיבת התאונה אינה נפילה כתוצאה ממפגע במדרכה אלא כתוצאה של היות התובע בגילופין. 8.2 לא הובאה בפני כל ראיה לסתור את האמור בסיכום המחלה: 8.2.1 התובע לא היה לדבריו בהכרה עת הובא לבית החולים ובהכרח לא ידע לומר מי דיווח לבית החולים כי לאחר ששתה נפל. 8.2.2 רעייתו של התובע, הגב' חכמון סיפרה כי היא לא דיברה עם הרופאים וכדבריה בעמוד 18 שורה 1-2 לפרוטוקול: "לא דיברתי עם הרופאים, בני דיבר עם הרופאים. הייתה גם בתי, אני לא יודעת אם היא דיברה עם הרופאים. אני גם לא שמעתי את חיים (הכוונה לבנו של התובע שדיבר עם הרופאים) מדבר עם הרופאים." ובהמשך בשורה 11: "אין לי מושג על סמך מה הרופאים כתבו בסיכום המחלה של אסף הרופא שבעלי שתה אלכוהול נפל ונחבל בראש." 8.2.3 התובע נמנע מלהעיד את בנו ובתו אשר לדברי רעייתו הם אשר דיברו עם הרופא ויכלו להפריך את האמור בסיכום המחלה שכאמור הוגש על ידי התובע. זאת ועוד, הגב' חכמון לא ראתה את הנפילה של התובע כך שהיא לא יכלה לספר לרופאים אודותיה, או לשפוך אור בבית המשפט לענין זה. 8.2.4 הימנעות התובע מלהעיד את בני משפחתו אשר דיברו עם הרופאים, עומדת בעוכריו. ראה ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר נ' סלמה מתתיהו, פד"י מח' (4) 651. 8.2.5 בנוסף, המנעות התובע מלהעיד את הרופא, ד"ר רוטמן באשר למקור הידיעה על נפילתו של התובע כתוצאה משכרות, עומדת לו אף היא לרועץ. 8.3 אפנה גם לסיכום המחלה של בית החולים לוינשטיין מיום 8/5/97 שצורף כנספח לתצהיר התובע. בעמוד 8 לסיכום המחלה חוזר הרופא על נסיבות הפגיעה בכותבו: "לאחר שתיית קונייאק נפל ונחבל בראש". אף לגבי האמור בסיכום מחלה זה, כשנה לאחר התאונה, לא היתה כל הסתייגות של התובע או מי מטעמו. אין אני מקבל את טענת ב"כ התובע כי על הנתבעת היה להעיד את הרופא שכתב את סיכום המחלה בדבר סיבות הנפילה. סיכומי המחלה צורפו לתצהיר התובע כראיות מטעמו. על התובע הנטל להפריך את האמור בראיות שהובאו מטעמו. 8.4 בשולי הדברים אוסיף כי התובע לא טרח להציג בפני בית המשפט את תוצאות הבדיקות שנערכו לו בבית חולים אסף הרופא עת הגיעו לאחר התאונה על מנת להפריך טענת הנתבעות בקשר לכמות האלכוהול בדמו. 8.5 יש לציין כי התובע הודה בחקירתו כי במהלך הנסיעה לביתו, עצר לשתות כוסית אחת של קוניאק בבית הקפה של חברו מומו (עמוד 12 שורה 20), אשר עליו אמר התובע בעמוד 11 שורה 30 שהוא ידוע כבית קפה של אלכוהוליסטים. מכאן שגם מדברי התובע עולה כי שתה סמוך לנפילה. 8.6 סיכומי המחלה, לא לו בלבד שמהווים ראיות לגופן מבחינת התובע לפי שצורפו לתצהירו אלא בנוסף נערכו סמוך לקרות הנפילה ויש בהם, כל עוד לא נסתרו, לשקף לכאורה את פני הדברים כהווייתם. לפיכך שומה על בית המשפט ליתן להם משקל נכבד לצורך שאלת סיבת הנפילה. שעה שנרשם בסיכומי המחלה, האחד אחר השני כי סיבת הנפילה היא עקב שתיית אלכוהול ומבלי שתהייה כל הסתייגות מאוחרת לכך, קל וחומר שאין אזכור בסיכומי המחלה לקיום מפגע במדרכה בעטיו נפגע התובע - יש בכך כדי לחזק את טענות העירייה לנסיבות הנפילה. למעלה מהצורך אוסיף ואנמק: 9. התובע עשה עלי רושם בלתי מהימן בעניינים שונים תוך התחמקות ממתן תשובות, סתירות ושינוי גירסאות עד כי אין ביהמ"ש יכול ליתן בו אמון. כך מחד סיפר התובע כי הוא נוהג לשתות עם חבריו מידי יום כוסית קוניאק אחת וזו אף מהולה במים. מאידך כאשר התבקש לנקוב בשם החברים עימם הוא נוהג לשתות על מנת לאמת גירסתו, השיב: "... הייתי שותה כוסית אחת עם חברים ואוכל איתם אחר כך והולך הביתה"... אני לא יכול לזכור עם מי הייתי יושב לשתות כוסית. אני לא זוכר את שמות החברים איתם שתיתי כוסית אפילו לא שם של חבר אחד". (ההדגשה שלי - א.א.) ואח"כ שינה את גירסתו באומרו: "אלו לא חברים שלי אלא אנשים שהיו באים אוכלים אצלי במסעדה ואוכלים"... ( עמ' 9-10) 10. מעורפלות הן נסיבות הגעת התובע לביתו, סמוך לנפילה, וגם כאן קיימות סתירות והמנעות מליתן פרטים שיאפשרו אימות הגירסה. התובע העיד כי שני בני מיעוטים שנהגו לסעוד במסעדה שניהל בעיר לוד הסיעו אותו הביתה, בערב התאונה: "היו שני ערבים שהיו שותים ואוכלים אצלי והם הסיעו אותי הביתה ונסעו. אני יודע מי הם אך הם אינם. אינני יודע את שמם, אני גם לא יודע היכן הם גרים. לשאלת בית-המשפט: " הם גרים בשכונת הרכבת". ... האנשים כבר נעלמו. יכול להיות שהם כבר מתו, יכול להיות שהם בבית הסוהר. לא ביררתי זאת ואני לא יודע כלום מהם". ( עמוד 10 שורות 21-28). אין צורך להכביר מילים על התהיות שמעוררים דבריו אלה של התובע. 11. בניגוד לעדות התובע באשר לאופן הגעתו למקום התאונה במכונית של סועד מבין המעוטים, אזי העד שראה אותו נופל מר ואנונו העיד כי התובע הגיע במונית: " אני ראיתי את התאונה. התובע ירד ממונית ליד דוכן של מוכר הקבב. התובע יצא מהמונית". ( עמוד 14 שורות 14-16). 12. לסתירות והתהיות דלעיל יש להוסיף כי התובע לא נתן הסבר סביר לכך שהגיש את התביעה לבית-המשפט רק בעבור כחמש שנים מאז התאונה למרות שמצבו הרפואי הקשה, התגבש זה מכבר. 13. אציין כי אף נסיבות הכנת תצהיר עדות הראשית של התובע הינן מעורפלות אך לא ראיתי צורך בנסיבות המקרה לפרטן ולהדגישן. 14. מן הראוי לציין כי בניגוד לסתירות והתהירות של עדויות התביעה, אזי עדות מר מרציאנו, גזבר עירית לוד, היתה מהימנה וענינית ואני מקבלה. מר מרציאנו הגיש תצהיר ולו צירף דו"ח של המוקד העירוני בעיריה לקיומם של מפגעים לתקופה 1.5.96- 1.7.96 ברחוב פנקס. בדו"ח אין כל אזכור למפגע כמתואר על ידי התובע מכלל המפגעים הרבים המפורטים בו לתקופה הרלבנטית. מצפה הייתי שיהיה תיעוד גם על המפגע נשוא התביעה, אם היה. אציין כי בנספח לתצהיר מופיעות תלונות הן של אזרחים והן של פקחי העיריה על מפגעים, כך שיש להניח שאם באותו זמן היה דיווח על מפגע כנטען ע"י התובע, אזי היה לכך ביטוי בדו"ח. על התובע היה להציג ראיות לפיהן פנה לעיריה סמוך לתאונה כדי שיתמוך בגרסה כי העיריה היתה מודעת למפגע בעת ההיא. ראיות כאמור לא הוגשו פרט לטענות התובע. העדר ראיות מחד והצגת מסמך מאת העיריה כי לא היתה פניה מאידך - מחלישה את עמדת התובע כי התלונן לאחר הפגיע בפתח העיריה. התובע גם לא הציג כל מכתב ששלח לעיריה סמוך לתאונה או בכל תקופה שהיא לאחריה ובה מתריע הוא על קיומו של המפגע הימנו נפל ועותר לפיצוי. מצופה מתובע סביר אשר ניזוק כתוצאה ממפגע בדרך כי יפנה לרשות המקומית בתלונה על הנזק שנגרם בעקבות המפגע. העדר כל פניות בעניין מעמיד בספק את נכונות הטענה של התובע באשר לקיום המפגע. 15. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. התובע ישא בשכ"ט עו"ד הנתבעת בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום כ"ט בניסן, תשס"ד (20 באפריל 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. איתן אורנשטיין, שופט מפגעיםאחריות העירייה בנזיקיןעירייה