פסק דין חלקי (כנגד נתבעות 4-1) 1. התובעת הגישה תובענת תחלוף נגד הנתבעות. על-פי טענתה, מטען אריגים שנשלח למבוטחה לא הגיע מעולם לידיו. לגבי מטען זה הנפיקו הנתבעות 4-1 (או מי מהן) שטר מטען אווירי, המעיד על קבלת המטען לידיהן. משנסתבר כי המטען לא הגיע למבוטח, שילמה לו התובעת תגמולי ביטוח בסך 4200.- דולר, הנתבעים עתה מן הנתבעות. 2. הנתבעות 4-1 כפרו באחריותן. הן טענו כטענות סף ראשית, כי אין כל יריבות ביניהן לבין התובעת שכן המבוטח לא היה מעולם צד לשטר המטען שהונפק על ידיהן; שנית - לא נמסרה להן מעולם הודעה אודות הנזק. בהחלטתי מיום 07/09/00 הוריתי על הגשת טיעונים בכתב בנוגע לטענות הסף האמורות. טיעונים כאמור אכן הוגשו ע"י התובעת והנתבעות 4-1. הטיעונים מתייחסים לשתי טענות הסף. ברם, הואיל והגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם הנתבעות 4-1 בטענת אי-מסירת הודעה אודות הנזק, שוב אין מקום וצורך לדון בסוגיית היריבות. 3. נקודת המוצא העובדתית היא כי הנתבעות 4-1 או מי מהן הנפיקו שטר מטען אווירי המכסה משלוח מטען המכיל שלושה פריטים, שמשקלו 152 ק"ג משדה התעופה בפריס לנתב"ג (עותק משטר המטען האמור צורף כנספח לסיכומי הצדדים). הטובין אשר לא הגיעו ארצה הם חבילה אחת במשקל 90 ק"ג (סעיף 5 לכתב התביעה). המטוס המוביל הגיע לישראל ביום 27/08/96 ואז נתגלה דבר הנזק האמור. ברם, לא נמסרה למוביל האווירי כל הודעה בדבר הנזק. 4. משטר התובלה האווירית בישראל מעוגן בחוק התובלה האווירית, התש"ם - 1980. חוק זה מורה (בסעיף 10) כי אחריותו של מוביל, לפי החוק, תבוא תחת אחריותו לפי כל דין אחר. סעיפים 12-3 לחוק, מחילים על תובלה אווירית את הוראות אמנת ורשה או הוראות אמנה זו כפי שתוקנה בפרוטוקול האג, 1955. סעיף 26(2) לאמנת ורשה קובע חובה בדבר מסירת הודעה למוביל אודות נזק תוך 14 יום מיום קבלת הטובין. סעיף 26(3) מוסיף וקובע דרישה צורנית - מהותית להודעה האמורה: עליה להיות הודעה בכתב (בין אם על גבי שטר המטען או במסמך נפרד). סעיף 26(4) מורה כי אם לא נמסרה הודעה תוך המועד הנקוב בסעיף 26(2) - "לא תישמע כל תביעה נגד המוביל...". לשון אחר: משלוח הודעה במועד הוא תנאי בלעדיו אין לתביעה כלפי המוביל האווירי. באין כתב במועד - אין עילה לתובענה. 5. אמנם כן. שעה שמטען, הכלול בשטר מטען אווירי, הובל ע"י המוביל האווירי אך אבד בשלמותו ולא נתקבל כל חלק הימנו, אין תחולה להוראת סעיף 26(2) - (4) לאמנה, ואין כל חובה למסור הודעה בדבר הנזק. הטעם לכך נעוץ בלשון הוראת סעיף 26(2) הקובעת מועד למסירת ההודעה: "לכל המאוחר תוך שבעה ימים מיום קבלת הכבודה ותוך ארבעה-עשר ימים מיום קבלת הטובין". פשיטא שכאשר כבודה או טובין אבדו לחלוטין, שוב אין לדבר על מועד המתחיל להימנות עם קבלתם. נוכח האובדן המלא, ממילא לא נתקבלו הטובין אצל הנשגר. מכאן, שסעיף 26(2) חל עת באובדן או נזק לחלק מן הכבודה או הטובין עסקינן. 6. בכתב התביעה, טענה התובעת כי תביעתה נסובה סביב אובדן מוחלט של כל המטען. טענתה זו נסמכה לא על שטר המטען שהונפק ע"י המוביל האווירי, כי אם על שטר מטען פנימי שהנפיק המשלח הבין-לאומי, המתייחס לטובין שהובלו בקרטון אחד במשקל של 90 ק"ג. מנגד, שטר המטען האווירי, שצורף כנספח לסיכומי טענות הצדדים, מצביע מפורשות על כך שהמטען שנתקבל להובלה הוא 3 אריזות שמשקלן הכולל הוא 152 ק"ג. עתה ברור, לאור הגשת שטר המטען הראשי, כי ענייננו אינו באובדן מלוא הטובין כי אם באובדנם החלקי, בגינו שרירה וקיימת החובה למסור למוביל הודעה. 7. עמדת התובעת היא כי הרציונל שבבסיס סעיף 26(2) לאמנה היא, בין השאר, לאפשר למוביל לדעת אודות הנזק או החוסר החלקי. והנה, בענייננו, ידע זאת המוביל ידוע היטב לפי שבמצהר הטיסה נרשם ע"י המוביל כי המטען הוא 2 פריטים במשקל 62 ק"ג בעוד ששטר המטען האווירי מציין כי עניין לנו בשלושה פריטים במשקל 152 ק"ג. שמע מיניה, פריט אחד במשקל של 90 ק"ג - הוא מטענו של המבוטח - חסר. ברם, אף אם כך הוא המצב, אין בו כדי להצדיק אי-מתן הודעה למוביל האווירי. המטען נשוא שטר המטען הוא מטען בקונסולידציה (קרי: מטעניהם של מספר בעלים שאינם בהכרח קשורים זה לזה). לא ניתן, לטעמי, להתעלם מכך ששטר המטען דנן מכסה 3 מטענים של 3 גורמים שונים ולטעון כי העדרו של מטען אחד מבין השלושה מהווה אובדן מוחלט עבור בעליו. השוגר בשטר המטען והנשגר בו, הם בעלי הזכויות כלפי המוביל האווירי, בלא קשר למעמדו של בעל הטובין כלפי השוגר או הנשגר. מבחינת המוביל האווירי, הונפק שטר מטען אחד להובלת טובין במשקל 152 ק"ג (בשלוש אריזות). העדרה של אחת משלושת האריזות מהווה, איפוא, נזק חלקי, בגינו קיימת חובת הודעה בכתב. חובה זו מוטלת על הנשגר, ואף אם היה מבוטחה של התובעת בא בגדר הנשגר - משלא נמסרה כל הודעה שוב אין לתובעת עילה לתבוע את המוביל האווירי. אין לסבור שניתן להתעלם מדרישת ההודעה בכתב: ע"א [ת"א] 138/88, 141 ק.א.ל. קווי אוויר למטען בע"מ נ' מלכין אלקטרוניקס אינטרנשיונל בע"מ, פ"מ תש"ן (1) 365. 8. לפיכך, נדחית התובענה נגד הנתבעות 4-1. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות 4-1, ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3000.- ש"ח, להיום. יבוא