##מהי הסתלקות מירושה ?## חוק הירושה מכיר בשתי דרכים שבהן יכול יורש להעביר לאחר את זכויותיו: ##(1)## הסתלקות מזכות בעזבון לפי סעיף 6 לחוק הירושה. במסלול זה נשלל למפרע מעמד היורש מן היורש שהסתלק. ##(2)## העברה לפי סעיף 7 לחוק. דרך זו מקנה לנעבר את הזכויות המגיעות ליורש בעת חלוקת העזבון ואינה שוללת מעמד של יורש מן היורש המקורי. ##הודעת הסתלקות מירושה:## פעולת ההסתלקות היא פעולה משפטית חד צדדית. האדם שלטובתו נעשתה ההסתלקות מקבל את זכותו הודות ליורש שהסתלק אך לא ממנו אלא במישרין מן המוריש - רכישה מחמת מיתה. רכישה כזו היא עפ"י סעיף 1 לחוק הירושה , המורה "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". לצורך ביצוע ההסתלקות אין צורך בהסכמת האדם שלטובתו נעשתה ההסתלקות. אותו אדם רשאי לוותר מצידו על הירושה לפי הדין המסדיר הסתלקות יורש. ההסתלקות נעשית ע"י הגשת תצהיר לבית המשפט (ראו :תקנה 16 (ב) לתקנות הירושה תשנ"ח - 1998) וההסתלקות יכולה להיות בתמורה וגם ללא תמורה ##הסתלקות מירושה - חוק הירושה:## לפי סעיף 6 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העזבון רשאי יורש להסתלק מחלקו בעזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה. מי שהסתלק מחלקו בעזבון, רואים אותו במידה שהסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה; אין הסתלקות לטובת אדם אחר, אלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש. "סעיף 6 קובע אך מהם סדרי הדין בדבר הסתלקות ... סעיף זה אינו קובע באילו נסיבות, אם בכלל תיחשב ההסתלקות מבחינת הדין הסובסטאנטיבי כפגיעה בלתי צודקת בזכויותיהם של צדדים שלישיים כלפי היורש. בשלב השני, בהתקיים נסיבות המעלות חשד לפגיעה בזכויות צדדים סמוכים, ייבחן את מעמדו של היורש שבחר לנטוש את ירושתו, גם במסגרת הדינים הכלליים הרלוונטיים" (ע"א 4372/91 יגאל סיטין נ' מיכל סיטין ו-2 אח', פ"ד מט(2) 120, 130) (להלן: פרשת סיטין). ##חוק החוזים בהסתלקות מירושה:## הדין הכללי החל, ככל שמדובר בהסתלקות מעיזבון, הוא חוק החוזים. בבסיס הלכה זו, עומדת התפיסה לפיה הסתלקות מעיזבון נחשבת "פעולה משפטית" במובנו של סעיף 61(ב) לחוק החוזים (ראה רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו ו-4 אח' וכן ראה דברי הנשיא שמגר בפרשת סיטין: "לדידי, האכסניה הראויה יותר לבחינת תוקפה של הסתלקות מירושה במסגרת המשפט הפרטי הינה דרישת תום הלב המופיעה בסעיף 39 לחוק החוזים והמוחלת על הסוגיה שבפנינו מכוח סעיף 61 לחוק זה". ##להלן פסק דין בנושא הודעת הסתלקות מירושה:## א. מבוא 1. התובעות והנתבעים הינם אחים. ב - 5.12.95 אמם הלכה לבית עולמה. ב - 18.12.95 חתמו התובעות 3 - 1, הנתבעת מס' 5 והאחות שושנה דלל על תצהירי הסתלקות מעזבון האם לטובת הנתבעים 3 - 1 . ב - 3.4.96 ניתן צו ירושה המצהיר על הנתבעים 4 - 1 כיורשי המנוחה . ב - 11.8.96 נרשמו הנתבעים 4 - 1 במרשם המקרקעין, מכח צו הירושה , כבעלים של הזכויות בדירה הידועה כגוש 6945 חלקה 59/14. 2. בדירה מתגוררים הנתבעים 2,5 . ב - 25.12.96 הגישה הנתבעת מס' 5 תביעה כנגד הנתבעים 4 - 1 לחייבם לאפשר לה להתגורר בדירה ללא תמורה, לחילופין להורות על ביטול תצהיר ההסתלקות שחתמה, לחילופי חילופין להצהיר על היותה דיירת מוגנת. הנתבעת מס' 5 הינה בת 47, רווקה וכבדת שמיעה. הנתבעת מס' 5 התגוררה בדירה מאז 1976, וטיפלה באם עד לפטירתה. עמה התגורר בדירה מ - 1976 גם אחיה - הנתבע מס' 2. 3. בתביעה זו הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שהנתבעת מס' 5 תקבל 3/27 מפדיון מכירת הדירה, הדירה תמכר כפנויה, ומ - 13.10.97 ישלמו הנתבעים 2,5 דמי שכירות בגין השימוש לנתבעים 1,3 לפי חלקם. כן נקבע מועד לפינוי הדירה. להסכם הפשרה ניתן תוקף פסק-דין ב - 13.10.97. 4. ב - 28.10.97 הגישו התובעות 3 - 1 , שלא היו צד להליך, את תביעתן. נטען בתביעה: (א) הנתבע 1 איים על התובעות שיחתמו על תצהירי ההסתלקות מהעזבון (סעיפים 3 (ו) - (ז) לתביעה). (ב) התובעות 3 - 1 הסתלקו מהעזבון לאחר שהנתבעים 3, 1 התחייבו בעל-פה שהנתבעים 2,5 ימשיכו להתגורר בדירה עד שינשאו או עד לאריכות ימיהם ללא תשלום (סעיפים 3 (ט) - (יא) לתביעה ועמ' 4 לפרוטוקול שורות 14-15). (ג) ההתחייבות הופרה. נדרש פינוי הנתבעים 2,5 ובהסכם הפשרה מ - 13.10.97 הוסכם על מכירת הדירה כפנויה, פינוי הנתבעים 2,5 ותשלום דמי שכירות לתקופה של כ - 16 חודש. התובעות זכאיות לסעדים של השבה עפ"י דיני הירושה וחוק עשיית עושר ולא משפט (סעיפים 7, 8 (ב) ו - 9 (ב) לתביעה). 5. הנתבעים 5 - 4, 2 השאירו את ההכרעה לשיקול דעת בית-המשפט. הנתבע 3 הגיש תצהיר עדות ראשית אולם נמנע מלבוא להחקר על תצהירו. עיקר המחלוקת נטושה בין התובעות 3 - 1 לבין הנתבע 1. ב. הסתלקות יורש מזכותו בעזבון - היבטים משפטיים 6. חוק הירושה מכיר בשתי דרכים שבהן יכול יורש להעביר לאחר את זכויותיו : (א) הסתלקות מזכות בעזבון לפי סעיף 6 לחוק. במסלול זה נשלל למפרע מעמד היורש מן היורש שהסתלק. (ב) העברה לפי סעיף 7 לחוק. דרך זו מקנה לנעבר את הזכויות המגיעות ליורש בעת חלוקת העזבון ואינה שוללת מעמד של יורש מן היורש המקורי. ראו: ע"א 1393/92 קזצ'קוב נ' קזצ'קוב פ"ד מח (4) 353. ע"א 601/88 עזבון רודה נ' שרייבר פ"ד מז (2) 441. 7. פעולת ההסתלקות (ס' 6 לחוק הירושה) היא פעולה משפטית חד צדדית. האדם שלטובתו נעשתה ההסתלקות מקבל את זכותו הודות ליורש שהסתלק אך לא ממנו אלא במישרין מן המוריש - רכישה מחמת מיתה. רכישה כזו היא עפ"י סעיף 1 לחוק הירושה , המורה "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". לצורך ביצוע ההסתלקות אין צורך בהסכמת האדם שלטובתו נעשתה ההסתלקות. אותו אדם רשאי לוותר מצידו על הירושה לפי הדין המסדיר הסתלקות יורש. ההסתלקות נעשית ע"י הגשת תצהיר לבית המשפט (ראו : תקנה 16 (ב) לתקנות הירושה תשנ"ח - 1998). 8. הסתלקות יכולה להיות בתמורה וגם ללא תמורה. בע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין פ"ד מט (2) 120 הדגיש השופט שמגר: "הגישה, לפיה עצם קבלת תמורה עבור ההסתלקות אינה מונעת סיווג הפעולה כהסתלקות, עולה גם מפסק-הדין המנחה בד"נ 43/74 מוניץ נ' דקלו, פ"ד ל (1) 242 ". 9. הסתלקות מזכות בעזבון אפשרית עד לחלוקת העזבון (ראו: סעיף 6 (א) לחוק). כאשר ההסתלקות נעשתה לאחר מתן צו ירושה ובטרם חולק העזבון יש לפנות ולתקן את צו הירושה . 10. הסתלקות על תנאי - בטלה. הסתלקות תהיה על תנאי כאשר היא תלויה בתנאי שאפשר שיבוא ואפשר שלא יבוא. לעניין הוראה זו, המעוגנת בסעיף 6 (ד) לחוק הירושה , מוסבר בהצעת חוק הירושה מיולי 1952 : "הוראה זו מבוססת על ע"א 85/49 ברינקר נ' בורשטיין פ"ד ה 306 . הוראות דומות נמצאות בחוקים רבים כגון שוויצריה, איטליה וגרמניה. התוצאות של הויתור דורשות שבו ברגע שהוגשה הודעת הויתור יהיה ברור מיד ולחלוטין אם אמנם הסתלק המוותר מן הירושה ". 11. באשר למועד השתכללות ההסתלקות , פסק השופט חיים כהן בע"א 639/69 שלכטר נ' חרש פ"ד כד (2) 138: "משהגיש היורש הודעת הסתלקותו כדין, שוב אינו יורש עוד - ואין נפקא מינה שטרם ניתן צו ירושה או שההסתלקות לא אושרה ע"י בית-המשפט (לפי החוק אין צורך באישור כזה) או שהעזבון טרם עומד לחלוקה". 12. פקודת הירושה המנדטורית לא קבעה הוראות המאפשרות ליורש להסתלק מחלקו בעזבון. על אף זאת נהגו בתי-המשפט להכיר בתוקפה של הסתלקות כזו כאשר היא נעשתה באופן מוחלט ללא כל תנאי כך שחלקו של היורש המסתלק נותר בעזבון והתחלק בין כלל היורשים: ראו: ע"א 85/49 ברונקר נ' בורשטיין פ"ד ה 306, 309. ע"א 4307/91 עזבון אלחנא נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים תקדין -עליון 94 (1) 509. חוק הירושה חולל שינוי בדין הקודם במובן זה, שלפי סעיף 6 (ב) לחוק ניתן מעתה להסתלק מחלקו של יורש בעזבון לטובת בן-זוג או ילדו או אחיו של המוריש. 13. הסתלקות של יורש מנכס מסויים אינה אפשרית. בע"א 834/75 זיק נ' מדינת ישראל פ"ד לב (1) 662, 665 אמר השופט לנדוי: "עדיין קובע סעיף 6 (א) שהיורש רשאי להסתלק מחלקו בעזבון כולו או מקצתו... וחלקו בעזבון הוא בעליל רק החלק שעבר אל היורש מכוח סעיף 1 של החוק כלומר חלקו בכלל העזבון ולא חלקו בנכס מסויים". עד לחלוקת העזבון אין ליורש אלא חלק בלתי מסויים בעזבון. הסתלקות מנכס מסויים, אם אחרי חלוקת העזבון יגיע הנכס לידי היורש, הינה הסתלקות על תנאי, שסעיף 6 (ד) לחוק הירושה אוסר עליה במפורש. ג. תצהירי ההסתלקות - טענת פגם ברצון היורשים שהסתלקו מהעזבון 14. הסתלקות נחשבת כפעולה משפטית חד צדדית, ובאה בגדרה של פעולה שאינה בבחינת חוזה המנויה בסעיף 61 (ב) לחוק החוזים. הוראת סעיף 6 לחוק הירושה אינה מונעת את בדיקת תקפה של הסתלקות לפי הדין המהותי. סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) מאפשר את התפשטות הנורמות החוזיות גם על ענפיו האחרים של המשפט הפרטי ודיני הירושה בכללם. היינו, פגמים ברצון המסתלק יבדקו על פי הוראות חוק החוזים (חלק כללי). השוו: רע"א 5103/95 דשת נ' אליהו (לא פורסם). 15. סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) הדן בכפיה יחול גם על התחייבות חד צדדית דרך הצינור של 61 (ב) לחוק החוזים. בע"א 784/81 שפיר נ' אפל פ"ד לט (4) 149, 153 אמרה השופטת שטרסברג כהן: "נראה לי שמושג הכפיה הוא בעל משמעות דומה בקטגוריות של התחייבות חד -צדדית וחוזה דו -צדדי. סעיף 62 (ב) לחוק קובע: כי הוראות החוק יחולו ככל שהדבר מתאים לעניין בשינויים המחוייבים גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה". 16. טענת הכפיה נטענה בכתב התביעה בלשון רפה, ואינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענת התובעות בדבר התניה מוסכמת. בסעיף 3 (יא) לתביעה נאמר: "התובעות ... בעקבות ההסברים ההתחייבויות וההסכמים הבינו כי התנאי שהתנו מקובל וכי הנתבעים מס' 2 ו - 5 ישארו לגור בדירה עד לאריכות ימיהם חינם אין כסף, והנתבעת מס' 5 ביחד עם התובעות חתמו על כתב ההסתלקות, והויתור כפוף לביצוע ההתחייבות האמורה לעיל". 17. התובעים גם לא הרימו את נטל ההוכחה, ולא הוכיחו שתצהירי ההסתלקות, שנחתמו בפני עורך-דין, היו נגועים בכפיה. התובעת 1 העידה בעמ' 15 : "אני הייתי הראשונה שחתמתי על התצהיר כי אני האמנתי בו ... עם הילדה (התובעת מס' 2 - י.ג) . אמרתי לה לחתום ... מה שהוא (הנתבע 1 - י.ג) מבטיח זה כמו אבא". התובעת 3 העידה בעמ' 17 - 16 : "עלי לא איימו בגלל שאני הייתי במצב לא טוב ולא הייתי בכל הויכוחים ... העורך -דין הסביר לנו מה אני עושה וחתמתי... אני חתמתי על התצהיר כי רציתי שיפה תשאר בדירה כל החיים". התובעת 2 העידה בעמ' 10 - 9 : "עו"ד יצחקי נכח בפגישה אבל לא במריבות. לא רבנו באותו יום אלא בשישי-שבת. חתמנו על התצהירים של ההסתלקות ביום שני. ביום שני כשחתמנו עוה"ד נכח... אף אחד לא איים בנוכחות עוה"ד". עוד ראה: עדות עו"ד עזרא יצחקי שאימת את תצהירי ההסתלקות (עמ' 26 - 23). הובהר גם שהנתבעת 4 נכחה במעמד החתימה אולם לא חתמה על תצהיר ההסתלקות (עמ' 17 לפרוטוקול). 18. זאת ועוד טענת הכפיה אינה יכולה להועיל לתובעות עקב כך שלא ניתנה הודעת ביטול תוך זמן סביר. תצהירי ההסתלקות נחתמו ב - 18.12.95, והודעת הביטול בדרך של הגשת התביעה ניתנה רק כעבור שנתיים ב - 28.10.97, לאחר שהנתבעת 5 הגיעה עם הנתבעים להסדר פשרה בתביעה שהגישה נגדם ב - 25.12.96. התובעות אף היו מודעות לתביעת הנתבעת מס' 5, ואף נכחו בחלק מהדיונים. עפ"י גישת המחוקק הישראלי חוזה שנכרת בכפיה אינו בטל מעיקרו אלא ניתן לביטול. לאור סעיף 20 לחוק החוזים ביטול חוזה יהיה בהודעה לצד השני תוך זמן סביר לאחר שפסקה הכפיה. בע"א 661/88 חיימוב נ' חמיד פ"ד מד (1) 75, 83 נפסק: "המערער לא הצביע על קיומן של נסיבות, אשר היה בהן כדי ליתן הסבר להשתהות כה ארוכה מצידו בעמידה על זכויותיו. לפיכך, אין מנוס מן הקביעה כי במקרה שלפנינו החוזה לא בוטל תוך זמן סביר מיום שנודע למערער שהכפיה פסקה". ראו גם: ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ פ"ד מג (4) 95. 19. לא הוכחה טענת פגם ברצון היורשים, שחתמו על תצהירי ההסתלקות. ד. טענת הסתלקות על תנאי והתחייבות הנתבעים 3 , 1 20. תצהירי ההסתלקות מהעזבון (ת/ 1, ת/ 2, ת/ 3) נוסחו בצורה החלטית ללא שום תלות בתנאי שאפשר שיבוא ואפשר שלא יבוא. בתצהיר ההסתלקות נאמר: "אני מוותרת על חלקי וזכויותי בעזבון אמי המנוחה לטובת שלושת אחי... ומסתלקת כליל מעזבון אמי ז"ל לטובת שלושת אחי הנ"ל". 21. בתצהיר ההסתלקות עצמו אין כל רמז לתנאי. 22. בהסתלקות ניתנה הודעה על פרישה של התובעות ממעגל היורשים. מידת ההסתלקות היתה של פרישה מוחלטת. 23. עפ"י התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט, ניתן לקבוע שהיתה התחייבות מוקדמת של הנתבעים 1,3 לאפשר לנתבעים 5, 2 להמשיך להתגורר בדירה כל ימי חייהם או עד שיתחתנו. לאחר שניתנה התחייבות זו בעל-פה חתמו התובעות 3 - 1 במועד מאוחר יותר על תצהירי ההסתלקות ללא כל תנאי . 24. קביעה עובדתית זו מבוססת על הראיות הבאות: (א) התובעת מס' 2 העידה: "עובדיה, דוד ויהושע הבטיחו שיפה ויהושע ישארו בדירה כמו שהמנוחה אמרה ... התנאי היה של כולם לא לחתום לעובדיה. אם הוא יוציא את יפה מהדירה אנחנו לא נחתום. הוא אמר שהוא לא יוציא אותה... בעל פה... התנאי שיפה תגור בדירה עד שהיא תתחתן או עד שהיא תמות, אחד מהשניים. זה היה התנאי היחידי. התנאי היה שגם יפה וגם יהושע יתגוררו בדירה. אמי אמרה שאוי למי שיוציא את יפה ויהושע מהדירה. אמרנו בעל-פה שיפה ויהושע ישארו להתגורר בדירה, כיבדנו את רצון המנוחה. אני נתתי את חלקי בדירה ... בתנאי שעובדיה לא יגיד ליפה אחרי כמה חודשים שתשלם שכר-דירה ... עובדיה אמר שאף אחד לא יוציא את יפה מהדירה" (עמ' 10 - 8 לפרוטוקול). (ב) התובעת מס' 1 העידה : "דאגתי ליפה כי היא לא שומעת ורווקה ואני רוצה לדאוג לה למקום מגורים. עובדיה הבטיח לי כי אם אני מוותרת יפה ושייקה ימשיכו להתגורר בדירה הזו עד שימותו או יתחתנו. ברגע שהוא מפר את ההסכם אני רוצה את חלקי ... אמא בקשה לפני שהיא נפטרה לא להוציא את יפה ושייקה (מדירת העזבון - י.ג) עד שיתחתנו. כל עוד יפה גרה עם אמא עד גיל 45 אז היא תמשיך להתגורר בבית... אני ביקשתי כי יפה ושייקה ישארו בדירה, ועובדיה ודוד שניהם (הנתבעים 1,3 - י.ג) אמרו לי שיפה ושייקה לא יצאו מהדירה עד שהם יתחתנו" (עמ' 16 - 13 לפרוטוקול). (ג) התובעת מס' 3 העידה: "אני שמעתי שהיא (האם המנוחה - י.ג) אמרה שהבית יהיה ליפה ושייקה שישארו לגור בדירה. כי היא שמרה עליה כל הזמן ויפה איימה שהיא תצא מהבית ותלך לגור בדירה שלה... דוד ועובדיה הבטיחו לרותי כי שייקה ויפה ישארו בדירה, עובדיה אמר ככה אני כמו אבא אני אשאר בלי פתק ודוד אמר שהוא יחתוך את הצוואר אם הוא יוציא את יפה ושייקה מהבית. אני שמעתי באוזניים שלי מדוד ועובדיה (הנתבעים 1,3 - י.ג) עורך הדין בא אחרי ... במהלך השבעה". (ד) תצהירי ההסתלקות ניתנו לטובת הנתבעים 1-3. הנתבע מס' 2 השאיר את ההכרעה לשיקול דעת בית-המשפט. הנתבע מס' 3 לא בא להחקר על תצהירו. (ה) בהמ' 60121/97 העיד הנתבע מס' 1 : "לא היתה שום הבטחה לאף אחת ממני שיהיה מגורים לנתבע 2 או נתבע 5 " (עמ' 1 שורה 26 פרוטוקול מ - 15.9.98). הנתבע התייצב לעדות פעם נוספת במהלך המשפט ב - 22.4.99, ובעדותו בעמ' 19 שורות 11 - 9 העיד: "היתה דרישה למגורים ליפה בלבד. צמצמתי את זה לשנת האבל ויחד עם זה באותה תקופה מסתיים התשלום של המשכנתא שלה". הנתבע 1 בס' 18 לתצהירו הצהיר: "לא הובטח למי מהתובעות דבר, וחצי דבר תמורת הסתלקותן מהירושה ; ואלו בעדותו בע' 19-20 העיד: "הילדה (התובעת 2 - י.ג.) ביקשה את הזהב... (נכס העזבון - י.ג). הילדה קיבלה את הזהב. זה היה התנאי שלה לחתימה". (ו) עדויות התובעות 3 - 1 תומכות אחת בשניה ומהימנות על בית-המשפט, ואין בית המשפט מקבל את גירסת הנתבע. בעניין זה השאיר הנתבע בעדותו רושם לא מהימן. העזבון אינו משופע בנכסים. הנכס העיקרי הוא דירת המגורים. התובעות 3 - 1 נשואות ומטופלות בילדים. לא היתה כל סיבה שיוותרו על מלוא חלקן בעזבון אלא כיוון שחפצו לקיים את רצון אמם המנוחה, שביקשה לאפשר לנתבעים 5 ,2 להמשיך להתגורר בדירת העזבון. ההסתלקות מהעזבון נעשתה לאחר שהתקבלה התחייבות הנתבעים 3 ,1 לאפשר לנתבעים 5, 2 להתגורר בדירה עד אחרית ימיהם או עד שיתחתנו. 25. התחייבות זו שניתנה ע"י הנתבעים 1,3 לתובעות 1-3 הופרה . הנתבעים 1,3 דרשו את פינוי הדירה ותשלום דמי שימוש לאחר שנחתמו תצהירי ההסתלקות, לאחר שניתן צו ירושה על פיו הוגדל חלקם של הנתבעים 1-3 בעזבון ונרשמו הזכויות במרשם המקרקעין. 26. התובעות 3 - 1 לא יכולות לדרוש את קיום ההתחייבות בעניין מגורי הנתבעים 2,5 באשר הנתבעים 2,5 חתמו "בכובע" של יורשים על הסדר פשרה עם הנתבעים 1,3 לפינוי הדירה, לתשלום דמי שכירות וחלוקת פדיון המכירה. הסדר פשרה זה קיבל תוקף פסק-דין בתביעת הנתבעת מספר 5 בכובעה כ"יורשת" בענין תוקף הסתלקותה מהזכות בעזבון. 27. משהופרה ההתחייבות ולא ניתן עוד לאכפה - עומדת לדיון השאלה האם זכאיות התובעות 1-3 להשבה עפ"י חוק המתנה או עפ"י חוק עשיית עושר ולא במשפט. 28. עוד נעיר, לנתבעים 2,5 שני כובעים: האחד כיורשים והשני כמוטבים בהסכם שנכרת בעל - פה בין התובעות 1-3 (הנושים) לנתבעים 1,3 (החייבים). גם אם נצא מנקודת הנחה שמוטב בחוזה לטובת צד שלישי אינו יכול למכור את הזכות אלא לאכפה באשר יש הבדל בין מוטב בחוזה לטובת צד שלישי לבין נמחה בהמחאת זכות, הרי הנתבעים 2,5 היו רשאים כדין להתקשר בהסכם הפשרה עם הנתבעים 1,3 בכובע של יורשים, ולזנוח את זכותם כמוטבים. יחד עם זאת משהופר ההסכם בין התובעות 1-3 לבין הנתבעים 1,3 (ההסכם לטובת צד ג') ואינו עוד בר - אכיפה עקב התקשרות חוזית אחרת בין הנתבעים 1,3 לבין הנתבעים 2,5 (הסכם הפשרה) - קמה ועולה לדיון שאלת יישום סעד ההשבה, שנתבע בסעיף 9 (ב) לתביעה. ה. אי תחולת חוק המתנה על פעולה משפטית של הסתלקות מזכות בעזבון 29. חוק הירושה אינו מזכיר במפורש את האפשרות של חזרה מן ההסתלקות. אין מדובר בלאקונה אלא בהסדר שלילי. לעניין זה מבהיר המחוקק בהצעת החוק מ- 1952 בעמ' 46: "בהצעתנו אין גם הוראה השוללת את האפשרות לחזור מן הויתור... בחוק המוצע אין קשר כזה, ואין מקום להניח שאדם יוכל לחזור בו מהודעה בכתב שמסר לידי ביהמ"ש ושאינה יכולה להיות תלויה בתנאי. לפיכך, לא ראינו צורך בהוראה מיוחדת לשלילת זכות החזרה. פרופ' שילה בספרו: "פירוש חוק הירושה התשכ"ה - 1965", בעמ' 87 סבור אף הוא: "לדעתנו, אין אדם יכול לחזור בו מהסתלקותו. עם הסתלקותו, הוא חדל להיות בעל מעמד לעניין אותו עיזבון, ואין לטעון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. זה לדעתנו, המצב המשפטי לנוכח חוק הירושה , שאיננו מזכיר את אפשרות החזרה מן החזרה". 30. עפ"י סעיף 6 (ב) לחוק הירושה , המסתלק איבד מעמדו כיורש ורואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה. לעניין זה מדגיש פרופ' טדסקי במאמרו "ויתור על הירושה וחליפות" הפרקליט לד עמ' 9: "ההסתלקות לטובת הזולת היא ויתור, מעשה חד צדדי של המוותר ואינה העברה. האדם שלטובתו נעשתה ההסתלקות יקבל את זכותו הודות למוותר אך לא ממנו. יקבל אותה במישרין מן המוריש וירכוש אותה כ"ירושה מחמת מיתה". אם למדנו שההסתלקות עפ"י דיני הירושה אינה בגדר העברה, הרי ממילא לא ניתן לפנות לחוק המתנה שדן בהעברה ללא תמורה. התפיסה בחוק הירושה היא, שעם עשיית ההסתלקות נעקר היורש מן הירושה , ולפיכך קיימת אבחנה בחוק הירושה בין הוראת סעיף 6 (הסתלקות מזכות בעזבון) לבין ההוראה בסעיף 7 לחוק הירושה (העברת חלק בעזבון). מסתלק מרגע הסתלקותו חדל להיות יורש. לעומתו יורש המעביר את זכותו לאחר נשאר במעמד יורש. חוק המתנה אינו מתאים ליישום גם מהסיבה, שפעולת ההסתלקות משתכללת עם הגשת הודעת ההסתלקות, ראו: ע"א 639/69 שלכטר נ' חרש פ"ד כד (2) 138. משהשתכללה פעולת ההסתלקות לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל אחורנית ולאפשר חזרה מן ההסתלקות כדוגמת ההסדר של התחייבות לתת מתנה הקבוע בחוק המתנה. חזקה על פעולה משפטית שהיא בלתי הדירה החל מן השעה בה שוכללה הפעולה. 31. אמנם, נפסק בע"א 1177/62 תומא נ' מעלוף, פ"ד טז 22327 שניתן לחזור מהסתלקות, אולם פסק - דין זה ניתן לפני חקיקת חוק הירושה . לפני כניסת חוק הירושה לתוקפו הכירו בתי המשפט באפשרות יורש להסתלק מחלקו בעזבון למרות שלא נמצא לכך הסדר מפורש בחוק. לפיכך יכול היה בית המשפט של ירושה לפתח הלכה זו, שנקבעה ללא הוראת חוק, ולקבוע שגם המסתלק יכול לחזור בו מההסתלקות. ראו: מאמרו של א' וולף "הסתלקות יורש מחלקו בעזבון מורישו", משפטים ה', 466. 32. עובר לחקיקת חוק הירושה הביע המחוקק את דעתו במפורש בהצעת חוק הירושה , שהמדובר בהסדר שלילי ולא בלאקונה. מגמת חוק הירושה כפי שהובאה בהצעת החוק בעמ' 46 היא: "התוצאות של הויתור דורשות שבו ברגע, שהוגשה הודעת הויתור, יהיה ברור מיד ולחלוטין אם אמנם מסתלק המוותר מהירושה ". הכרה בזכות לחזור מהסתלקות עלולה להביא לכך שיתרבו ההליכים לביטול צווי ירושה וצווי קיום צוואה . יש לפרש את פעולת ההסתלקות בדיני הירושה כפעולה שמטבעה יש בה ויתור על זכות החזרה. הצורך להבהיר מיד ולחלוטין את הדבר, בטרם מתן צווי ירושה , הביאה את המחוקק גם לקבוע בסעיף 6 (ד) לחוק הירושה , שהסתלקות על תנאי - בטלה. 33. זאת ועוד בענייננו, המדובר בהסתלקות כנגד תמורה, באשר התמורה שקיבלו התובעות 1-3 הייתה התחייבות הנתבעים 1,3 לאפשר לנתבעים 5,2 להתגורר בדירה עד אחרית ימיהם או עד שינשאו. משניתנה התמורה אין תחולה לחוק המתנה. בענייננו, אין תחולה גם לחוק המתנה באשר הנתבעים 1,3 שינו את מצבם לרעה בהסתמך על ההסתלקות, באשר התקשרו בהסדר פשרה עם הנתבעים 2,5. 34. התוצאה היא, שמבחינת מבנה ההסתלקות בחוק הירושה - המדובר בהסדר שלילי, שאינו מאפשר חזרה מהסתלקות, ולפיכך אין תחולה לחוק המתנה. ו. הסתלקות מזכות בעזבון וחוק עשיית עושר ולא במשפט 35. דיני הירושה הם מערכת הכללים המסדירה חלוקת עזבון בין היורשים. תפקידם של דיני עשיית עושר ולא במשפט הוא משני ונועד למלא שתי מטרות: (א) השבת נכסי העזבון שחולקו ליורשים בניגוד לדיני הירושה . (ב) התמודדות עם מצבים של הפרת כללי תחרות בין יורשים. דיני עשיית עושר מהווים מכשיר להשלמת דיני הירושה . אין הם כופרים בזכאות היורש אלא מאפשרים להגיב בצורה ראויה על הדרך הבלתי נאותה בה נרכשה זכאות זו. 37. גם בעניין ההסתלקות של התובעות 1-3, שהיתה תמורה להתחייבות של הנתבעים 1-3 ומהווה "טובת הנאה אחרת", ניתן להחיל את דיני עשיית עושר ולא במשפט, במיוחד כאשר ההתחייבות הופרה ולא ניתן לאוכפה מהטעמים שפורטו בסעיפים 25-29 לפסק. 38. הנתבעים 1,3 התעשרו שלא כדין בשיעור חלקם המקורי של התובעות 1-3 בעזבון. עפ"י דיני הירושה לא ניתן להורות על השבה בדרך של ביטול תצהיר ההסתלקות ותיקון צו הירושה (ההשבה בעין בלתי אפשרית כהגדרת ס' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט) אולם ניתן להורות על השבה כספית של התמורה להתחייבות שהופרה ולא ניתן לאכפה (טובת ההנאה לה זכו הנתבעים 1,3), עפ"י ס' 1 סיפא לחוק עשית עושר ולא במשפט, בדרך של חיוב הנתבעים 1-3, לשלם לכל אחת מהתובעות 1-3 שווי כספי של 3/27 מהעזבון במועד המימוש, לרבות שווי כספי של 3/27 מהדירה, שהינה נכס עזבון, וזאת במועד מימושה. לעניין ההשבה כללנו גם את הנתבע 2. דין דומה יחול גם על ההסתלקות לטובת הנתבע 2, שניתנה באותו הדבק של הדברים, וזאת באשר הנתבע מס' 2 השאיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. 39. לעניין דיני עשיית עושר ולא במשפט אומר השופט ברק בד"נ 20/82 אדרס נ' הרלו פ"ד מב (1) 221: "דיני עשית עושר ולא במשפט חלים בין אם יש חוזה בין הצדדים ובין אם אין חוזה בין הצדדים. בין אם החוזה שבין הצדדים קיים ועומד ובין אם החוזה שבין הצדדים בוטל. ...הקטגוריות של עשיית עושר ולא במשפט לעולם אינן סגורות, ולעולם אינן שוקטות על השמרים". עוד הוסיף השופט ברק בעניין אדרס בעמ' 273: "הקטגוריות שהוכרו בעבר אינן הקטגוריות היחידות. העקרון עוצר בחובו כוח ליצור מצבים חדשים בהם קיימת התעשרות שלא כדין... יש להורות על השבה מקום שתחושת המצפון והיושר מחייבת השבה... אמת המבחן המדריכה אותנו היא תחושת הצדק וההגינות של הציבור הנאור בישראל". לעניין דיני עשית עושר ולא במשפט, ראו גם: ע"א 2374/97 ויזאנה נ' רשות הדואר תקדין - עליון 98 (3) 471. 40. התעשרות הנתבעים 1,3 הייתה בלתי צודקת ועל חשבון התובעות 1-3. ההתעשרות היא על חשבון התובעות 1-3 בעצם העובדה שנפגעה זכותם לממש את החוזה לטובת צד שלישי בעניין מגורי הנתבעים 2,5 בדירה לכל ימי חייהם או עד לנישואיהם. משהופר החוזה לטובת צד שלישי ולא ניתן לאכפו ניתן לחייב את הנתבעים 1,3 להחזיר לתובעות 1-3 את מלוא התמורה שניתנה ע"י כל אחת מהן, בגין ההתחייבות של הנתבעים 1,3, קרי: 3/27 משווי העזבון במועד המימוש. 41. יכול ולתוצאה זו ניתן גם להגיע ע"י הפעלת סעד של השבה מכוח דיני החוזים. בדיני החוזים מוצאים אנו גם מיסודות דיני עשית עושר ולא במשפט. כך נקבע בחוק החוזים חובת השבה במקרה של ביטול חוזה כדי למנוע תוצאה בלתי נסבלת, שהמפר יצא נשכר. כך מצינו הסדר בעניין זה גם בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970. ז. סוף דבר 42. אשר על כן הנני מורה כדלקמן: (א) כל אחת מהתובעות 1-3 זכאית ליטול מהנתבעים 1-3 3/27 מהשווי הכספי של העזבון במועד המימוש, לרבות שווי כספי של 3/27 מהדירה, שהינה נכס העזבון, וזאת במועד מימושה. (ב) יאסר על הנתבעים 1-4 לבצע מכירת הדירה הידועה כגוש: 6945 חלקה: 59/14 אלא אם כן יובטח ביצוע התשלום האמור בסעיף קטן (א) לידי התובעות 1-3. (ג) הנתבע מס' 1 ישלם לתובעות 1-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח + מ.ע.מ. צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל. הסכום נפסק על הסך הנמוך בהתחשב גם בערעור שנדון בתמ"ש 82222/96. (ד) על הפסק לא יחול צו איסור פרסום. ירושההסתלקות מירושה