שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

1. בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות, השלמת שכר, ופיצויי בגין עגמת נפש. לטענת התובעת, משפוטרה מעבודתה, היא זכאית לפיצויי פיטורים, ואין כל בסיס לטענות הנתבעת כלפיה, לשלילת פיצויי פיטורים המגיעים לה. הטענות החמורות שהועלו נגדה במכתב הפיטורים אינן נכונות, ונועדו אך ורק לשלול ממנה פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. לטענת הנתבעת, התובעת פוטרה בנסיבות מחמירות של הפרות משמעת, ונזקים לנתבעת וללקוחותיה. משכך, פיטוריה, בנסיבות אלו, מצדיקים את שלילת פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת. על יתר רכיבי התביעה ראה בהמשך. 2. ואלו עיקרי העובדות כפי שעולה מן התיק א. התובעת עבדה אצל הנתבעת, חברה למיון והשמה, בתפקיד רכזת כח אדם ושיווק, מיום 23.10.00 ועד לפיטוריה על אתר, בסוף חודש דצמבר, במועד השנוי במחלוקת בין הצדדים. ב. התובעת נעדרה מעבודתה מתאריך 23.12.01 ועד ליום 25.12.01 עקב מחלה. ג. במכתב הפיטורים (נספח א' לכתב התביעה) לא מצוין תאריך, אך נאמר בו כי תאריך הפיטורים היה ביום 23.12.01. ד. אין חולק כי מכתב הפיטורים לא ניתן לתובעת ביום 23.12.01, מאחר שהיתה בחופשת מחלה. הצדדים נחלקו אם המכתב ניתן בידי התובעת ביום 27.12, כטענת התובעת, או ביום 26.12, כטענת ב"כ הנתבעת. ה. במכתב הפיטורים נאמר, כי התובעת מפוטרת עקב נסיבות מחמירות של הפרות משמעת וגרימת נזקים לנתבעת שהצטברו במהלך החודשים האחרונים. ו. לתובעת לא שולמו פיצויי פיטורים. לתובעת שולמה תמורת הודעה מוקדמת עבור 15 ימים. ז. ממשכורתה האחרונה של התובעת נוכו 250 ₪ דמי ספרים. 3. עיקר תביעתה של התובעת מתייחס לפיטוריה ללא הודעה מוקדמת, ובלא ששולמו לה פיצויי פיטורים. על כך היא תובעת פיצויי פיטורים והלנתם, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין עגמת נפש. בקשר לכך יהיה עלינו לעמוד על נסיבות הפיטורים, אם יש בהם כדי לבסס טענת הנתבעת לשלילת פיצויי פיטורים. בנוסף ויהיה עלינו להכריע בשאלה בדבר שיעור שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. התובעת מוסיפה עוד ומבקשת לפסוק לה גמול עבודה בשעות נוספות, והפרשי שכר הנובעים מעילות שונות. על כל אחת מן התביעות האלה נעמוד בהמשך. יצויין כי לתובעת העידה אך היא עצמה ולנתבעת העידו מנהלה מר עדי אוהד והגב' רמה פיליפס עובדת המשרד, שבתקופה האחרונה לעבודתה של התובעת היתה הממונה עליה. להלן נדון בתביעת התובעת לפיצויי פיטורים, ואחריה נתייחס ליתר תביעותיה הכספיות של התובעת. 4. האם נתקיימו בנסיבות הענין הנסיבות לשלילת פיצויי פייטורים מן התובעת בהיות מכתב הפיטורים ובו פירוט נסיבות הפיטורים עומד במרכז המחלוקת מושא תיק זה, נביא אותו כאן, כלשונו. וכך נמצא במכתב: "הריני להודיעך כי הנך מפוטרת בנסיבות מחמירות של הפרות משמעת וגרמת נזקים לחברה שהצטברו במהלך החודשים האחרונים: להלן חלק מהסיבות שגרמו להחלטתי זאת: 1.שימוש ברכוש החברה לצרייך הפרטיים על חשבון זמן העבודה לרבות, שימוש במחשב החברה לצורך התכתבות פרטית באינטרנט, קבלת ושיחת דואר אלקטרוני וכ"ד, שיחות פרטיות מעבר למקובל ועל חשבון זמן העבודה. 2. דיווח שיקרי באשר למועמדים שנשלחו מטעם החברה ללקוחות לגבי מצבם אצל הלקוח (דבר שגרם לחברה נזקים כספיים כבדים). 3. דיווח שיקרי באשר לקשר השוטף עם הלקוחות (בבדיקות שערכתי התברר שכלל לא דיברת עם הלקוחות שטענת כי דיברת איתם). 4.הפרות משמעת רבות בנוגע להוצאת אימלים מהמחשב וחלוקתם לסניפי החברה. 5. אי ביצוע הוראות שנתנו לך בנוגע לעבודה ולטיפול בהזמנות המתקבלות מלקוחות החברה. 6. יצירת אוירה עכורה במשרד כתוצאה מויכוחים בלתי פוסקים עם עובדי המשרד וכתוצאה מאי קבלת מרות של הממונים עלייך. 7. לקיחת חומר הקשור לעבודה (מגזינים) ואי החזרתו לחברה. מיותר לציין כי הסבנו את תשומת לבך פעמים רבות בשיחות אישיות על הליקויים שפורטו להלן והוסבר לך שבעבודתך זאת את גורמת נזק כספי רב לחברה ואת בשלך. אי לזאת אני מפטר אותך מיום 23.12.01 מעבודתך וזאת בנסיבות מחמירות כפי שפורטו להלן." לטענת הנתבעת, בכל הנסיבות כמתואר במכתב יש כדי להצדיק שלילת פיצויי פיטורים מן התובעת. התובעת שוללת מכל וכל את כל אחת מן הטענות המועלות נגדה במכתב הפיטורים. לטענתה, פוטרה מן העבודה מחמת צמצומים. בתגובה לטענה אחרונה זו טוענת הנתבעת כי לא היה הליך צמצומים במשרד וכי מיד בסמוך לאחר פיטורי התובעת, נתקבלה עובדת חדשה למשרד. המסגרת המשפטית 5. פיצויי פיטורים מוענקים מתוקף החוק בעת הפיטורים, ועל כן, רק מתוקף החוק ניתן לשוללם. בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, על מנת לשלול פיצויי פיטורים, על המעביד להוכיח כי נתקיימה אחת מהנסיבות הקבועות בסעיפים 16-17 לחוק. נסיבות אלו הם נסיבות שעל פי ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, או נסיבות שבית הדין ייקבע לנכון כי הן מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, כאשר הוא מונחה בהתאם להסכם הקיבוצי הגדול ביותר החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. לענייננו, מדובר בתקנון העבודה שבין התאחדות התעשיינים וההסתדרות הכללית (להלן - "תקנון העבודה"). מאחר שלא הוכח קיומו של הסכם קיבוצי החל על הנתבעת, הרי שיש לבחון את הנסיבות הקבועות בתקנון העבודה לפיטורים ושלילת פיצויי פיטורים. בתקנון העבודה נמצא רשימת מעשים חמורים, שאם בוצעו, ניתן לנקוט כלפי עובד בסנקציות שונות שהחמורה שבהן הינה פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. הפחות חמורה מבין הסנקציות הינה סנקציה של פיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים. בין המעשים המצדיקים סנקציות חמורות כאמור הינם מעשים של הפרת המשמעת באופן חמור, גניבה מעילה חבלה במהלך התקין של העבודה, בזבוז חומרים בזדון וכיו"ב (ראה ס' 53 לתקנון העבודה). ככל שניתן להבין מטענת הנתבעת, המעשים להם היא טוענת הינם הפרת המשמעת באופן חמור ואפשר גם- גניבה, מעילה וחבלה במהלך התקין של העבודה. יוזכר כי הנטל להוכיח כי העובד גנב או מעל בתפקידו, מוטל על כתפי המעביד הטוען לקיומן של עבירות אלה. כאשר מדובר בשלילת פיצויי פיטורים עקב העבירה הנטענת, הרי שנטל ההוכחה המוטל על המעביד, רב עוד יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה (ראה דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד-יעקב הלמן, עבודה ארצי כח(2) 197). בנוסף יש לזכור ולהדגיש כי פיטורים כשלעצמם, אף תוך תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש, כפי שנקבע הדבר בהסכמים קיבוציים רבים לרבות בתקנון העבודה. ומן הכלל אל הפרט 6. בכל הקשור למעשים המיוחסים לתובעת במכתב הפיטורים, העיד בפנינו מר אוהד כדברים הבאים: "הדברים המרכזיים שגרמו לפיטורים הם כדלקמן: - אווירה עכורה שהתובעת יצרה במשרד. ב - שימוש ברכוש החברה לצורך עבודה פרטית כמו שהיא הודתה. אני טוען שזה לא היה עניין של פעמיים כמו שהתובעת טענה אלא חודשיים רצופים מספר פעמים בשבוע, התכתבויות ארוכות ועל כך יעידו העדות מטעמי, העדות גם העירו לתובעת על כך אך היא חזרה שוב על מעשיה אלו. ג - לקיחה / גניבה רשימת לקוחות מהמשרד. איני יודע מעבר למקרים שצינתי בכתב ההגנה מה עוד עשתה עם הרשימה למי היא העבירה ואיזה נזק נגרם לי כתוצאה מכך. זו היתה אחת הסיבות לפיטוריה. דבר נוסף, דווח שקרי באשר למעקבים אחר לקוחות באשר לביצוע עבודה השוטפת במשרד ויעידו על כך העדות. היו מספר מקרים אחד, נתבקשה לעשות מעקבים אחר עובדים שהופנו לחברת גחלת אלומניום, בתשובה שנתנה לי אמרה שכל המועמדים שלילים, לאחר בדיקה חוזרת שלי או של הבנות האחרות במשרד, התברר שאין שום תשובה עדין למועמדים, מיותר לציין שזה מקרה אחד מני מקרים רבים שגרמו לי נזק מצטבר בעבודה עם לקוחות. דבר נוסף, הזמנה שנתקבלה מלקוחות לאיתור מהנדס מכונות נתבקשה לבצע את הדו"ח, טענה שאין במאגר חברה מהנדסי מכונות רלבנטים, בבדיקה חוזרת שערכנו התברר שכלל לא עבדה על הדו"ח, דבר שגרם נזק כספי במיוחד בתנאי התחרות שבשוק. כל זאת ובנוסף למינויה של רמה כמנהלת ישירה של התובעת, כל זאת ובנוסף רצונה לעזוב את העבודה או לגרום לי לפטר אותה, גרמו לי לפטר אותה בנסיבות." (עמ' 13 ש. 19 - עמ' 14 ש. 15). 7. מר אוהד הוסיף עוד בחקירה נגדית כי הגב' רמה פיליפס, מי שהיתה הממונה על התובעת בסוף תקופת העבודה, העירה לתובעת מספר פעמים על השיטוט באינטרנט וכשהדבר לא עזר, היא העבירה את הענין לטיפולו של אוהד, והוא מבחינתו אמר לתובעת חד משמעית כי הדבר חייב להפסק. לדבריו, בנוגע לדיווחים בקשר לגחלת אלומיניום הודתה התובעת כי היא שכחה או לא ביצעה את המטלות שהוטלו עליה. אוהד עוד הוסיף כי חשדותיו בדבר גניבת רשימת לקוחות של המשרד נתחזקו לאחר הפיטורים כשקיבל טלפונים מלקוחות החברה שהתובעת פנתה אליהם. אוהד לא ידע לומר מתי ובאלו הזדמנויות העיר לתובעת על התנהגותה. הערות בכתב לא היו. 8. לעומת אוהד, שייחס לגב' פיליפס ידיעה על מקרים רבים של שיטוט באינטרנט, הגב' פיליפס זכרה שני מקרים שבהם נמצאה התובעת גולשת באינטרנט בזמן העבודה (עמ' 23 ש. 23). לגבי מקרים אחרים היא לא יכולה היתה לקבוע חד משמעית כי התובעת גלשה באינטרנט שלא לצרכי עבודה. יצויין כי סוג העבודה דרש גלישה באינטרנט. מכל מקום מיד אחרי אחד המקרים שבו ברור היה כי התובעת גלשה שלא לצורכי העבודה העדה דיווחה על כך למר אוהד. פעם אחת העירו על כך לתובעת (גם פיליפס וגם אוהד). לאחר אותה הערה לא גלשה עוד התובעת באינטרנט שלא לצרכי עבודה (עמ' 28 ש. 20). מפי העדה פיליפס לא שמענו כל ביסוס או חיזוק לאיזו מטענות הנתבעת האחרות כלפי התובעת, בין בענין רשימת לקוחות, בין בענין אי ביצוע משימות ובין בכל ענין אחר. טענת אוהד בדבר גניבת רשימת לקוחות ועשיית שימוש בה, נטענה בלא שהובאה לה כל ראיה. אף לקוח "שהוטרד" על ידי התובעת כטענת הנתבעת לא הובא לעדות מטעמה. 9. באשר לטענה בדבר יצירת אוירה עכורה במשרד, טענת אוהד, התובעת לא הסתדרה במשרד עם גב' רמה פיליפס, שהפכה להיות ממונה עליה, ויצאה אוירה עכורה שהקשתה על העבודה. התובעת טוענת כי היו מרוצים מעבודתה וכי אף הציעו לה קידום בתפקיד. כך או כך, ללא ספק, יצירת אוירה עכורה כנטען אינה מן הנסיבות שבהן ישללו מן העובד פיצויי פיטורים. לגופה של טענה יצויין כי גם מעדת הנתבעת, גב' פיליפס, לא שמענו כי נוצרה אוירה עכורה במשרד. העדה מתארת את עבודתה של התובעת ומציינת כי התובעת עשתה את עבודתה כראוי (עמ' 23 ש. 14). זאת, למעט טענה כללית של איחור ואי שביעות רצון מדוחות שהכינה התובעת, "וזה מבחינת האוירה במשרד שהיו לאוהד טענות כלפיה" (עמ' 23 ש. 18). 10. לאור כל האמור, התרשמותנו היא, וכך אנו קובעים, כי בסמוך לפיטורים לא היה מר אוהד שבע רצון מתפקודה של התובעת וככל הנראה אף נתעוררו בו חשדות מסויימים כלפיה. מטעמים אלו החליט לפטרה. אלא שאי שביעות רצון של המעסיק המביאה אותו לכלל החלטה בדבר פיטורין של עובד אין די בהם לצורך שלילת פיצויי פיטורים. בנסיבות שבפנינו לא הונחה כל תשתית עובדתית ראייתית ומשפטית שיש בה כדי לבסס שלילתם של פיצויי פיטורים מן התובעת. הנתבעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה איזו מטענותיה כלפי התובעת (ראו פס"ד אנואר חמיד הנ"ל). כל שהוכח בפנינו הן שתי הזדמנויות שבהן גלשה התובעת באינטרנט שלא לצרכי עבודה (התובעת הודתה בשני המקרים הללו). לאחר שהוער לה על כך לא חזרה על המעשה. בכך כאמור אין כדי לבסס שלילתם של פיצויי פיטורים. לסיכום חלק זה יש לומר כי משלא נתקיימו בתובעת הנסיבות לשלילת הפיצויים, מוטלת על הנתבעת החובה לשלמם. 11. אותם הדברים בשינויים המחוייבים, יחולו על טענות הנתבעת לענין שלילת הודעה מוקדמת מן התובעת. בנסיבות הענין לא נתקיימו נסיבות כלשהן המצדיקות שלילת הודעה מוקדמת מן התובעת, טרם פיטוריה. לטענת הנתבעת שלמה לתובעת תמורת הודעה מוקדמת בת 15 ימים אך לפנים משורת הדין, ואין היא זכאית כלל לתמורת הודעה מוקדמת. התובעת זכאית היתה להודעה מוקדמת טרם פיטוריה, ומשלא קיבלה הודעה, היא זכאית לתמורתה. בהיותה עובדת חודשית היא זכאית על פי החוק לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור של תשלום עבור חודש אחד של עבודה (ראה ס' 3 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות). התובעת תהיה על כן זכאית ליתרת תמורת הודעה מוקדמת שלא שולמה לה. השכר הקובע לענין חישוב פיצויי פיטורים 12. התובעת טוענת כי בשכרה הקובע לענין חישוב פיצויי פיטורים יש לכלול ממוצע עמלות ששולם לה במהלך עבודתה בשיעור של 400 ש"ח, כך ששכרה הקובע יעמוד על 4,000 ₪. לטענת הנתבעת אין לכלול עמלות בשיעור השכר הקבוע כאמור. בקשר לכך כבר נקבע כי עובד ששכרו משתלם בחלקו על פי מרכיב קבוע ובחלקו האחר בעמלות המחושבות על פי מחזור מכירות, יחושבו פיצויי הפיטורים על פי השכר בשני המרכיבים (ע"ע 300048/98 עובדיה סימן-הסתור בע"מ, עבודה ארצי כרך לג(62), 31). לא נסתרה טענת התובעת לענין ממוצע העמלות כנטען על ידה. לפיכך, ובשים לב להלכת בית הדין הארצי, שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים יעמוד על 4,000 ₪. האם יש לבטל או להפחית מפיצויי ההלנה הנתבעים 13. כבר ציינו התרשמותנו בדבר חשדות שחשד אוהד בתובעת בענין מעשים שונים שעשתה בעבודה, בניגוד לכללים המחייבים. את נטל ההוכחה לא הרים להוכיח טענותיו כלפי התובעת. טעה אוהד טעות כנה בסברו כי בנסיבות אלו יש לשלול מן התובעת פיצויי פטורים. הנתבעת אף לא היתה מיוצגת במהלך ההליך שבפנינו על ידי עו"ד, וטעותה נתמשכה על פני התקופה שבה התמשכו ההליכים. לענין זה אף נקבע כי חלוף הזמן הנובע מן העומד המוטל על בית הדין אף הוא מצדיק הפחתת פיצויי הלנה (ראה ע"ע 1346/01 בוכוולטר-מזוגי, ניתן ביום 10.2.03). בהתחשב באמור, כמו גם וכן בעובדה שבישיבת ההוכחות האחרונה הופנתה הנתבעת על ידי בית הדין לשקול תשלום פיצויי פיטורים לתובעת כמו גם לסיכון שבחלוף הזמן לאור קיומה של תביעה לפיצויי הלנה (עמ' 21 לפרו'), אנו מחליטים כדלקמן: ממועד הפיטורים ועד ליום 21.9.03 מופחתים פיצויי ההלנה הנתבעים לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק. אם לא שולמו הפיצויים ב- לתובעת מאז 21.9.03 ועד ליום התשלום בפועל מופחתים פיצויי ההלנה לגובה של 50%. אם לא ישולמו פיצויי הפיטורים בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין אל הנתבעת, יוסיף סכום פיצויי הפיטורים וישא פיצויי הלנה מלאים ממועד המצאת פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. התביעה לפיצויי בגין עגמת נפש 14. בכתב התביעה תובעת התובעת סך של 50,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה בנסיבות פיטוריה. בכל הקשור לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש בעניינים בהם קיים בחוק מנגנון לפיצוי כספי על איחור בתשלום פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים נקבע כי אין מקום לפסוק פיצוי על עגמת נפש שאינו אלא פיצוי על פיצוי (ע"ע 1161/02 "מגן" שירותי כח אדם (1993) בע"מ- אומנסקי, פורסם בעבודה ארצי כרך לג (48), 38. בנסיבות אלו וגם לגופו של ענין, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש. התביעה ברכיב זה שלה נדחית. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות 15. לטענת התובעת היא עבדה 45 שעות בשבוע. לפי ההסכם הקיבוצי החל, שבוע העבודה הינו בן 43 שעות. בכל שבוע עבדה איפוא שעתיים נוספות. בסה"כ 120 שעות, בגינן היא תובעת גמול עבודה בשעות נוספות. ערך שעת עבודתה 20 ₪ ועל כן, בגין 120 שעות נוספות שעבדה ולפי שיעור של 125% היא תובעת 2,900 ₪. בנוסף, היא תובעת גמול בגין 3 אירועים בהם השתתפה בחברת דרבי בסה"כ 13.5 שעות, עבודה בשעות נוספות בערב שמחת תורה מעבר לשעה 13:00, בסה"כ 3 שעות נוספות (75 ₪), ושעתיים נוספות שעבדה בספטמבר 2001 (50 ₪). הנתבעת טוענת כי התובעת עבדה במשרת אמון וקיבלה שכר גלובלי. בפועל אף לא עבדה שעות נוספות. בנוסף, אין התובעת זכאית לתוספת שכר בענין דרבי מאחר שלמחרת הגיעה באיחור תוך שהיא מקזזת את השעות העודפות. הנתבעת מכחישה עבודת התובעת בשעות נוספות בספטמבר, ובערב שמחת תורה. 16. ראשית עלינו להכריע בשאלה בדבר תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א 1957 על התובעת. יש קושי להבין את עמדת הנתבעת לענין זה- האם טענתה היא בדבר היותה של התובעת נופלת בגדר החריג לחוק שעות עבודה ומנוחה לפי ס' 30(א)(5), דהיינו, היותה עובדת בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי ("משרת אמון" כדברי מנהל הנתבעת), ו/או האם הטענה הינה כי מדובר בעובדת שתנאי עבודתה ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד פיקוח על שעות העבודה (לפי ס' 30 (א)(6)). כך, לאור הטענה כי התובעת קיימה פגישות רבות מחוץ למשרד, שבסיומן נהגה ללכת לביתה. כך או כך, אין טענת הנתבעת יכולה לעמוד, מן הטעמים שעליהם נעמוד להלן. 17. באשר לתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי שהנושאים בהם אינם נכנסים בגדר תחולתו של החוק, כבר נקבע כי: "מהות יחסי עובד מעביד היא כזו הדורשת יחסי אמון ומהימנות בין עובד למעבידו, אולם כדי ליפול בגדר החריג לחוק שעות עבודה ומנוחה, נדרשת מידה מיוחדת של אמון אישי" (ע"ע 300271/98 טפקו - ייצור מערכות בקרת אנרגיה פד"ע ל"ה 703). עוד נקבע כי הסתמכות הנהלת מפעל כי עובד יבצע את עבודתו הרגילה אין בה אמון מיוחד כנדרש על פי החוק והפסיקה (דב"ע מט 2-7 מישל רבות-הורמן שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כ"א 117). מן התיק שבפנינו עולה כי לא נדרשה בין הצדדים מידה מיוחדת של אמון אישי, שהיא מעבר למה שנדרש כרגיל בין עובד ומעביד. מעדותו של מר אוהד אף למדנו לדעת כי תנאי העבודה ונסיבותיה בהחלט איפשרו לנתבעת לפקח על שעות עבודתה של התובעת. וכך בלשונו של מר אוהד: "ש. איך אתה יודע באיזה שעות התקיימו (פגישות התובעת עם לקוחות, ר.ר.) אם אתה לא נכחת. ת. מכיוון שאני כממונה על התובעת דרשתי וקיבלתי את לוח הזמנים שלה לעבודה בכל יום ולכן ידעתי באיזה שעות מתקיימות הפגישות, היא דיווחה לי מתי היא יוצאת מן המשרד" (עמ' 18 ש. 20). אף גרסתו של אוהד בדבר התחשבנות שנערכה במשרד בין שעות נוספות לשעות היעדרות אינה עולה בקנה אחד עם הטענה בדבר אי תחולתן של הוראות החוק מחמת העדר אפשרות פיקוח או מידה מיוחדת של אמון אישי. לאור האמור נדחית טענת הנתבעת לענין אי תחולתו של החוק. ומכאן לגופן של תביעות התובעת לגמול בגין שעות נוספות בהן עבדה. 18. התובעת הטוענת לשבוע עבודה בן 45 שעות לא סתרה את טענת אוהד והגב' פיליפס בדבר הפסקה שנתקיימה בעבודה מידי יום. לפי העולה מן העדויות ששמענו, מידי יום נתקיימה הפסקת צהרים במשרד בה נהגה אחת העובדות לקנות במרוכז אוכל ליתר העובדים והן היו עושות את הפסקת הצהריים במשרד, או שהיו מביאות לעצמן אוכל מן הבית. טענתו של מר אוהד בדבר הפסקה בת ½ שעה מידי יום לא נסתרה על ידי התובעת (ראה עמ' 14 ש. 19). לא שמענו מן התובעת כאילו בעת ההפסקה נדרשה להשאר במשרד, כי לא היתה רשאית לצאת ממקום העבודה וכי נוכחותה היתה הכרחית לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו (ראה הוראת ס' 20ג לחוק שעות עבודה ומנוחה). רק במקרים מן הסוגים האמורים יחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה. התובעת לא הוכיחה קיומם של היסודות המפורטים בס' 20(ג) הנ"ל. התרשמותנו היא וכך אנו קובעים כי התובעת היתה רשאית לצאת ממקום עבודתה, כי לא נדרשה להשאר במקום בשעות ההפסקה וכי נוכחותה לא היתה חיונית כאמור. בנסיבות אלו ממילא אין למנות את שעות ההפסקה כשעות עבודה. מכך עולה כי דין טענת התובעת בדבר שעתיים נוספות שעבדה בכל שבוע, להדחות. 19. התובעת לא פירטה ולא הוכיחה טענתה בדבר שעות נוספות שעבדה בחודש ספטמבר ובערב חג שמחת תורה. תביעתה לענין זה נדחית. 20. באשר לתביעה לגמול עבודה בשעות נוספות בגין כנס דרבי - 4.5 שעות נוספות בכל אחת מ-3 ההזדמנויות בהן עבדה במקום. הנתבעת טוענת כי למחרת היום הגיעה התובעת לעבודה באיחור "תוך שהיא מקזזת את השעות העודפות", ובכלל נהוג היה קיזוז שעות עודפות של עבודה עם חיסורים. התובעת הודתה כי אמנם סוכם על הסדר של קיזוזים כאמור, ולפי גרסתה בוצע הדבר פעם או פעמיים. ככל העולה מגרסת התובעת, שעות עבודתה הנוספות במסגרת כנסי דרבי לא "קוזזו" לפי אותו הסדר. בנסיבות הענין טענת הנתבעת היא מסוג טענת "פרעתי". דהיינו, לפי העולה מגרסת הנתבעת, תמורת השעות הנוספות שעבדה התובעת בכנסים בדרבי שולמה לתובעת ב"חיסורים" שהחסירה ולא נוכו משכרה. על הנתבעת במקרה זה הנטל להוכיח את טענת "פרעתי" שטענה. הנתבעת לא הביאה בפנינו כל פירוט לטענתה אילו חיסורים נזקפו לטובת אותן שעות נוספות שעבדה התובעת ומהי ההתחשבנות שנערכה. בנסיבות אלו לא הוכח בפנינו כי לתובעת שולמה תמורה עבור אותן שעות. לפיכך, תביעתה של התובעת בחלק זה שלה מתקבלת. על הנתבעת לשלם איפוא לתובעת סך של 337.5 ₪ בגין 13.5 שעות נוספות בהן עבדה. פיצויי ההלנה הנתבעים מופחתים לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לעניין זה נחה דעתנו כי הנתבעת טעתה טעות כנה בסברה כי אין חוק שעות עבודה ומנוחה חל בנסיבות הענין, וכן ראה יתר הטעמים כפי שפורטו בס' 13 לפסק דין זה, בפסקה הראשונה. קיזוז מן המשכורת בגין ספרים 21. הנתבעת קיזזה משכרה האחרון של התובעת 250 ₪ בגין מגזינים שלטענתה לא החזירה התובעת למשרדיה. לטענת התובעת החזירה למשרד הנתבעת את המגזינים והקיזוז שנעשה ממשכורתה, נעשה שלא כדין. לפי הוראת ס' 25 לחוק הגנת השכר התשי"א-1951 מותר למעביד לקזז משכרו האחרון של העובד יתרה על חוב שהעובד חייב לו. על כך נקבע בפסיקה כי החוק מתיר קיזוז של סכום קצוב בלבד על פי התחייבות של העובד למעביד. בענייננו כאן אין חוב קצוב ומוסכם של התובעת למעסיקה. ההיפך מכך הוא הנכון. התובעת חולקת מכל וכל על טענת מנהל הנתבעת כאילו לא החזירה למשרד את החומר שלקחה (ברשות). בנסיבות אלו לא היתה הנתבעת רשאית לקזז כל סכום משכרה של התובעת דין תביעתה של התובעת להחזר הכספים שנוכו משכרה, להתקבל. פיצויי ההלנה הנתבעים מופחתים לגובה של הפרשי הצמדה וריבית, מטעמים של טעות כנה ואף מחלוקת שיש בה ממש בנוגע לעצם קיום החוב. התביעה להפרשי שכר עבודה לחודש דצמבר 22. התובעת הטוענת לפיטוריה ביום ה- 27.12.01, מבקשת מבית הדין לפסוק לה הפרשי שכר עבודה עד לסוף חודש דצמבר 2001. לעניין זה התגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלה אם קיבלה התובעת לידיה את מכתב הפיטורים ביום 27.12.01 כטענתה, או שמא כטענת הנתבעת, המכתב נמסר לה עוד ביום 26.12.01. יצויין כי על גבי מכתב הפיטורים מצויין מועד הפיטורים 23.12.01. מכל מקום אין מחלוקת כי לא זה המועד בו נכנסו הפיטורים לתוקף (ראה לעיל רשימת העובדות המוסכמות פסקה 2ד). לטענת התובעת, משפוטרה ביום ה' כי אז יש לראותה עובדת ביום ו' ובשבת שהם ימי המנוחה השבועית, ועל הימים הללו, ובכלל, עד סוף דצמבר היא זכאית לשכר עבודה מלא (בנוסף לתמורת הודעה מוקדמת). 23. בכל הקשור למחלוקת העובדתית בין הצדדים מקובלת עלינו גרסת התובעת כמשקפת נכונה את המועד בו קיבלה את מכתב הפיטורים. מועד זה צויין על ידה כבר בסמוך לפיטוריה, במכתב שכתבה אל הנתבעת ב-31.12.01. מנהל הנתבעת לא התייחס למעוד זה במכתביו השונים אל התובעת, ורק בכתב ההגנה הועלתה טענתו לענין זה לראשונה. מכל מקום ואפילו אלו העובדות, לא נתברר לנו הבסיס המשפטי עליו נשענת תביעתה הכספית של התובעת. בחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, נמצא הסדר מפורש לנושא הכללת ימי חופשה בתקופת הודעה מוקדמת. לא נמצא הוראה דומה לענין המנוחה השבועית ומנייתה או אי מנייתה בתוך תקופת הודעה מוקדמת. כך, בין בהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ובין בהוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות. יש לזכור כי תמורת הודעה מוקדמת משולמת לעובד במקום הודעה מוקדמת על פיטורים, שעה שזו אינה ניתנת בפועל. האם יש לומר לפי שיטתו של התובע כי לא ניתן לתת הודעה מוקדמת בעין על פיטורים ביום ה' בשבוע? אנו לא מצאנו ביסוס בדין לטענה זו. וודאי לא נמצא בסיס לתביעה להפרשי שכר עד 31.12. לאור האמור התביעה בחלק זה שלה נדחית. תשלום עבור השמות 24. התובעת טוענת כי לא שולם לה עבור השמות בחודש ספטמבר (בסך 200 ₪) והשמות ינואר (בסך 100 ₪). הנתבעת מכחישה טענות התובעת. תביעת התובעת לענין זה איננה מפורטת. טענות התובעת נטענו בעלמא, בלא שהובאה להן כל ראיה, בין לענין ההשמות עצמן ובין לעניין התשלום המגיע בגינן. בנסיבות אלו, התביעה נדחית. סוף דבר 25. הנתבעת תשלם את הסכומים כדלקמן: א. 4,750 ₪ בגין פיצויי פיטורים. לסכום זה יוספו הפרשי הצמדה וריבית או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כמפורט בס' 13 לפסק דין זה. ג. 1,830 ₪ תמורת הודעה מוקדמת. ג. 250 ₪ בגין ניכוי שנוכה משכר התובעת שלא כדין. ד. 337.5 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות. על הסכומים האמורים בס"ק ג ו-ד לעיל יוספו פרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל. על הסכומים האמורים בס"ק ב, ג ו-ד לעיל יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל. אם לא ישולמו הסכומים המצוינים בסעיפים ג' ו-ד' לעיל בתוך 9 ימים ממועד המצאת פסק הדין אל הנתבעת, הם יוסיפו ויישאו פיצויי הלנת שכר כחוק ממועד המצאת פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעת תוסיף ותשלם הוצאות התובעת בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ניתן היום י"א באב, תשס"ד (29 ביולי 2004) במעמד הצדדים. ר. רוזנפלד, שופטת מר מ. גזי מר ש. קליינר אב"ד נציג עובדים נציג מעבידיםהודעה מוקדמתפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים