פסק - דין תובענה זו עניינה תביעת שיבוב שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בגין תשלום ששילמה ביום 1.86. 16 לחברת דאש תעשיות אלקטרו פלסטיות (ישראל) בע"מ (להלן ( "דאש"). התובעת בתביעה שבנדון, המגן חברה לביטוח בע"מ (להלן : "התובעת"), הגישה תביעת שיבוב נגד חברת "התיכון (1982) בע"מ", שהייתה בזמן הרלוונטי לתביעה זו חברה לעמילות מכס (להלן ( "נתבעת 1"), נגד מר דוד יעקובוביץ שניהל בזמנים הרלוונטי לתביעה זו עסק של הובלות (להלן : נתבע 2") ונגד חברת ח.מ.מ. חוטים מוליכים בע"מ, מפעל שעסק בזמנים הרלוונטיס לתביעה זו בעיבוד ומתיחת נחושת (להלן : "נתבעת 3") בגין אירוע גניבה, אשר במהלכו נגנבה מכולה ובה מטקץ של גלילי נחושת, מטען אשר היה שייך לחברת "דאש". עובדות המקרה: בזמנים הרלוונטים לתביעה זו עסקה חברת "דאש" בייצור ושיווק כבלי חשמל. ביום 9.10.85 הגיע לנמל אשדוד מטען של 5 גלילי נחושת (להלן : "המטען") שיועד עבור "דאש". המגן בטחה את המטען בפוליסת ביטוח ימי שמספרה 0-310012 (ת/1) כאשר התוספת לפוליסה מספרה 9-0045730 ביום 14.10.85 טפלה נתבעת 1 בשחרור המטען מהמכס עבור התובעת נתבעת 1 הטילה על נתבע 2 להוציא את המטען מהמכס ולהעבירו למפעלה של נתבעת 3. ביום 15.10.85, עת הוציא נתבע 2 את המטען במכולתו מנמל אשדוד על מנת להעבירו לידי נתבעת 3, הודיעה לו נתבעת 3 כי לא יוכל לפרוק את המטען במפעלה אלא אם יגיע עד לשעה 00 !16. מאחר שנתבע 2 לא יכול היה להגיע ליעדו עד לשעה זו, השאיר את המכולה עם המטען בחניון ליד הנמל על מנת להעבירו לנתבעת 3 ביום המחרת. בלילה שבין 15.10.85 ל - 16.10.85 נגנבה מהחניון המכולה עם המטען ומאוחר יותר נמצאה המכולה כשהיא ריקה ליד נתיבות. ביום 16.1.86 שילמה התובעת למבוטחת - "דאש" (עפ"י הפוליסה) סך של 50,302.86 ש"ח בגין גניבת המטען. כתוצאה מתשלום זה עברו זכויות הפיצוי ו/או השיפוי של המבוטחת כלפי הנתבעים, אל התובעת. עיקר המחלוקת: לטענת הנתבעים שילמה התובעת את כספי הביטוח כמתנדבת ומשום כך אינה זכאית לחזור אליהם בתביעת שיבוב. כמו כן עיקר המחלוקת נסובה סביב שאלת האחריות בגין גניבת המטען. הנתבעים ניסו להטיל את האחריות למקרה הגניבה אחד על כתפי השני. הכיסוי הביטוחי: לטענת הנתבעים שילמה התובעת ל"דאש" את הכספים נשוא תביעה זו כמתנדבת ולא משום חובתה על פי הדין ומשום כך אינה זכאית לחזור אל הנתבעים בתביעת שיבוב. לטענת הנתבעות, פוליסת הביטוח שהוציאה המגן ל"דאש" הנה פוליסת ביטוח ימי ואינה מכסה הובלה יבשתית, שכן המונח "מחסן ישראלי" המופיע בפוליסה משמעו מחסן שבנמל הפריקה דהיינו נמל אשדוד. בעדותה של הגברת שפלר דנה, עובדת בתובעת נאמר מפי העדה : " גניבה במהלך ההובלה מהמחסין הראשון למחסן הסופי מכוסה על ידי הפוליסה נשוא הדיון בתיק זה" (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 7-8). עוד הוסיפה כי : " בת/ 2 עמוד 2 דובר על מחסן ישראלי. המחסן הסופי הוא מחסן שבוחר אותו היבואן על מנת לאחסן את המטען שמובא לארץ. במקרה שלנו היבואן בחר שהמחסן הסופי יהיה ח.מ.מ, שבשבילו הוא הביא את הסחורה" (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 9-12) לפיכך, אני מאמינה לעדה זו ופוסקת כי טענת הנתבעים כי התובעת שילמה כמתנדבת - נדחית . בע"א 288/94 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב. עופר שמירה וניקיון בע"מ נקבע כי : " בתביעת תחלוף די בכך שהמבטחת שילמה למבוטח את הפיצוי בתום לב ובמהלך הרגיל של העסקים, כדי להקנות לה זכות לתביעת תהלוף. אין מדקדקים עם המבטחת שמא יכעה הייתה להתחכם ולדקדק בסעיפי החוזה עהתחמק מחובתה לפצות את המבוטח". מכאן, הריני קובעת כי למגן זכות שיבוב בגין התשלומים ששילמה ל"דאש". אחריות נתבעת 1 : נתבעת 1 הייתה אחראית על המטען מרגע הגעתו לנמל אשדוד ועד לרגע פריקתו במפעל, ובכלל זה שחרור מהמכס וההובלה למפעל. "דאש" שילמה עבור כל השירותים אותם העניקה נתבעת 1 בתשלום אחד, כפי שהעיד מר אברהם שמחון ששימש בזמן האירוע כמנהל כספים, מנהל רכש ומנהל היצוא ושימש יד ימינו של מנכ"ל חברת "דאש" : " לא היה לנו קשר עם מוביל באופן ישיר. עבדנו דרך עמיל המכס. מבחינתי עמיל המכס היה אמור לעשות את הפרוצדורה בנמל ולדאוג להובלת הסחורה עד לח.מ.מ." (עמוד 4 לפרוטוקול. שורות 27-28). עוד הוסיף כי: " בקשנו מהתיכון שתבצע את כל הפעולות ותגיש חשבון אחד מפורט שכלל עמילות מכס, הובלה יבשתית... התיכון היה שולח לנו חשבון כללי , ואנו היינו משלמים לו בהתאם לחשבון. (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 31). "כל המטרה שאנו רצינו לרכז הכל בידי התיכון היא שאני או אחד המנהלים האחרים לא יצטרכו לעמוד מול הרבה אנשים, מול התיכון מול הנהג וכו' אלא מול איש אחד. אני עם יעקובוביץ אישית מעולם לא תאמתי שום דבר, לא אני ולא הצוות שלי" (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 18). על כך מוסיף מר צופי שלמה, הבעלים של נתבעת 1 : " חוץ מהשחרור עצמו אנו נותנים מזמינים שירותי מכס, שירותי נמל, שירותי ובלה אוירית וימית, ביטוח ימי,בונדד והובלות יבשתיות. (הדגשה שלי צ.ב., עמוד 25 לפרוטוקול). התשלום עבור ההובלה היבשתית (לנתבע 2) נעשה על ידי נתבעת 1. נתבעת 1 בחרה במוביל היבשתי, שילמה לו ונתנה לו הוראות ועל כך מעיד מר שלמה צופי " אני בחרתי את המוביל, הודעתי להם (ל"דאש", הדגשה שלי צ.ב.) שזה המוביל והם לא התנגדו. הם לא מתאמים מוביל" (עמוד 32 לפרוטוקול). " ההתחשבנות הכספית הייתה כך שיעקובוביץ היה מבצע הובלות עבור התיכון במשך כל החודש, ביניהן גם של חברת דאש, מגיש ח שבוניות ואנו משלמים (עמוד 25 לפרוטוקול). " כשאני אומר אנו הכוונה שהתיכון נתנה הוראות ליעקובוביץ כדי שלא יהיה טלפון שבור" (עמוד 26 לפרוטוקול). " מבחינת דאש החברה שלי נתנה להם את כל השירותים... מה שנאמר כי מבחינתי עמיל המכס היה אמוו לעשות את הפרוצדורה בנמל ולדאוג להובלת הסחורה על לח.מ.מ, אני אומר שזה נכון" (עמוד 27 לפרוטוקול). כפי שהובהר לעיל, נתבעת 1 הייתה אחראית על המטען, ותפקידה היה לדאוג להעברת המטי מנמל אשדוד ועד מפעלי הנתבעת 3 . ההובלה היבשתית הייתה כלולה בתשלום אותו העבירה "דאש" לתיכון, אולם שולמה למוביל ישירות על ידי התיכון. המכולה על מטענה היקר הושארה בחניון ללא השגחה והמטען נגנב. אין זה משנה אם הנתבע 2 הודיע לנתבעת 1 על כך שלא ניתן לפרוק את המטען וכי הוא משאיר אותו בחניון בשעות הלילה, שכן אחריותה של נתבעת 1 החלה מרגע שחרור המטען ממכס בנמל אשדוד ואמורה הייתה להמשך עד לרגע פריקת המטען אצל נתבעת 3. נתבעת 1 הייתה אחראית על כל התהליך ומחובתה היה לוודא שהמטען שוחרר מהנמל והגיע ליעדו. מאחר שלא עשתה כן הרי שמדובר בהתנהגות רשלנית ובלתי מקצועית מצידה ועל כן אני קובעת כי עליה לשאת באחריות בגין גניבת המטען. אחריות נתבע 2 : נתבע 2 הוביל את המטען ויצר קשר עם הנתבעת 3 אשר הודיעה לו כי לא יוכל לפרוק את המטען לאחר השעה 00 !16. מאחר שידע כי לא יוכל להגיע ליעד בשעה זו. השאיר את המכולה עם המטען בחניון ללא שמירה או השגחה. נתבע 2 עבד ישירות מול נתבעת 1. הוא קיבל ממנה הוראות וכן תשלום עבור עבודתו. כך מעיד מר יעקובוביץ : " אני הייתי מוביל עבור התיכוו ואיתם היה לי קשרהייתי מוביל גם לדאש אך הקשר היה דרך התיכון... היה לי מחיר סגור איתו (עם צופי - ה.ש. צ.ב.) עבור כל מכולה ומעבר לזה לא עניין אותי" (עמוד 12 לפרוטוקול שורה 10). מר צופי אף העיד כי הנתבעת 1 היא זו שבחרה את המוביל, נתנה לו הוראות ואף שילמה את שכרו. הנתבע 2 קיבל שכר בעבור הובלת המטען ובשל כך הינו "שומר שכר" לאור סעיף 1 (ג) לחוק השומרים תשכ"ז 1967. סעיף 1 (ג) לחוק השומרים, תשכ"ז 1967 קובע כי : " השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר" הסיפא של סעיף 2(ב) קובע כי " שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש וללא יכול היה למנוע תוצאותיהן" אין ספק כי הנתבע 2 התרשל במילוי תפקידו, שהרי היה מודע היטב לסכנה שבהשארת המשאית ללא שמירה או ה'שגחה אינני מאמינה לדבריו כי יצר קשר עם התיכון ומיבל הוראות ממר צופי להשאיר את המכולה בחניון ללא שמירה ב"כ הנתבע 2, עו"ד ארבל, מבקש לייחס לו תושיה או והשכלה של "בעל עגלה" וזאת על דרך השלילה כפי שטען בסיכומיו. אני התרשמתי כי הנתבע מספר 2 מר יעקובוביץ הינו אדם אינטליגנטי אלא שבמקרה זה נהג בחוסר איכפתיות ולא הפעיל כל שיקול דעת וזאת כנראה מסיבות של נוחיות השמורות עימו. נתבע 2 היה מודע לסכנה שבהשארת המשאית והמכולוק במקום שהשאיר אותם, אולם לא עשה מאמץ למצוא פיתרון אלטנרטיבי יעיל ונכון. בת"א (ת"א) 2038/81 גוטקסט מודלס בע"מ נ' ק.א.ן. צביעה ואשפרה בע"מ פס"ד תשמ"ד (ג) 172, 174 (להלן : "פס"ד גוטקסט") נפסק כי : "מסעיף זה (סעיף 2 (ב) לחוק השומרים) אנו לומדים כי בדרך כלל אחראי שומר השכר לאובדן או לנזק הנגרמים לנכס אשר על שמירתו הוא מופקד. אחריות זו מסוייגת ע"י מבחן הצפיות ומבחן היכית שהם מבחנים מצטברים. היינו - שומר השכר פטור כאשר נגרמו הנזק או האובדן עקב נסיבות מצטברות : א. לא היה עליו לחזותן מראש, וכן ב. לא יכול היה למנוע תוצאותיהן משנתרחשו אותן נסיבות" בפס"ד ע"א (ב"ש) 36/77 ויסמן נ' אבו סיאם (לא פורסם) אשר צוטט בת"א (ת"א) 3489/83 הלבנון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דוד נפתלי ואח' פס"מ תשמ"ה (ב), 441 נפסק ! "הכוונה במילים "נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולמנען" היא למקרים של כח עליון וראה גם סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות)... כאשר הנזק נגרם בנסיבות שאינן בבחינת כח עליון, אחראי שומר שכר כשהמטרה לשמור על הנכס אינה טפלה למטרה העקרית של החזקתו אחריות מוחלטת ללא צורך בהוכחת רשלנות". כמובן שלא כך היה המקרה שבפנינו לא היו כאן :סיבות שהן בבחינת כח עליון ומר יעקובוביץ יכול היה לחוותן מראש ויכול היה למנוע את תוצאותיהן. יעקובוביץ, נתבע מספר 2, לא הוכיח כי לא התרשל בנסיבות המקרה דנן, שכן על מנת לצאת פטור היה עליו להוכיח כי המקרה ארע מחמת כח עליון - ולא כך היה. מכל האמור לעיל אני פוסקת כי הנתבע 2 התרשל בעת מילוי תפקידו ועל כן לאור סעיף 5 (א) לחוק השומרים הקובע כי "היה השומר אחראי לאבדן הנכס או נזקו, זכאי בעל הנכס לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה", ישא אף הוא באחריות בגין גניבת המטען. אחריות נתבעת 3: לתביעה כלפי נתבעת 3 אין כלל יסוד. במועד מרלוונטי לתביעה זו, לא היה המטען שנגנב בחזקתה, בשליטתה או בהשגחתה של הנתבעת 3 ולא הייתה לה כל זיקה למטען האמור. מאחר שכך הרי שלא התרשלה או הפרה הוראות חוק כלשהו או הסכם כלשהו. העובדה היחידה הקושרת את נתבעת 3 לאירוע נעוצה בכך שהמטען היה מיועד להגיע למפעלה, ואולם, בשל הודעתה כי לא יוכלו לפרוק אותו לאחר השעה 00 :16 (מטעמי בטיחות לטענת מר שרון אבנר, מנהל נתבעת 3), לא הגיע המטען ליעדו ובעובדה זו, כשלעצמה, אין להטיל אחריות על הנתבעת 3 בגין גניבתו. התובעת טוענת ובצדק כי היחסים בין "דאש" ל "ח.מ.מ." הס יחסי קבלן - מזמין, ועל יחסים אלה חלות הוראות חוק חוזה קבלנות תשל"ד - 1974. סעיף 6 (ב) לחוק דן במפורש בשאלת העברת הסיכון לאובדן הנכס נשוא עבודות הקבלנות, וסעיף זה מורה כי הסיכון לאובדן הנכס נשוא העבודות חל על הקבלן רק עם הגעת הנכס לידיו. מכאן אנו למדים שאדם אינו יכול להיות אחראי לאובדן של נכס שאינו בחזקתו. חזקה בנכס דורשת את החזקתו הפיסית וגם מודעות לשליטה בנכס וכוונה לשלוט בו פרק ומן משמעותי, ואין חזקה בנכס ללא כוונת שליטה (ע"א 1367/93 דסקו מוצרי עץ (1987) בע"מ נ' ירון ואח' פד" י מט (4), 215 וכן ע"א (ח"י) 642/94 ע.ש.ד חיפה (1973) בע"מ (בפירוק) נגד חברת א. באומל בע"מ (טרם פורסנ)) כפי שהוכח לשביעות רצוני, לח.מ.מ. לא היתה כל שליטה במטען (עדות שמחון עמוד 8 שורות 19-20) ואף התובעת עצמה אינה טוענת כי ח.מ.מ. החזיקה במטען, לפיכך לא ניתן לייחס לה אחריות כלשהי לאובדנו לא בחווים ולא בנזיקין בנוסף. כלי הרכב שעליו היה המטען לא היה בשליטתה של ח.מ.מ. (נתבעת 3) כלל ואת הגניבה היה ניתן למנוע ע"י נקיטת אמצעי והירות פשוטים וזולים, שהיו בהישג ידם של "דאש" ושל מי שפעל מטעמם כפי שהעידו שמחון וצופי. בנסיבות אלה לא ניתן לדרוש מנתבעת 3 לצפות שבשל סירובה לקבל את המטען, לא ינקטו אמצעי הזהירות הנדרשים לשמירה עליו. יוצא מהאמור לעיל שגם אם נתבעת 3 התרשלה או הפרה התחייבות בכך שסרבה לקבל את המטען לאחר השעה 00 :16, הנזק היחיד שאותו ניתן היה לצפות ממעשה זה, הוא הנזק הנובע מעיכוב של יום אחד בקבלת המסהע, שכן זו היתה התוצאה המסתברת היחידה של סירובה של נתבעת 3 לקבל את המטען. מכל האמור לעיל אני קובעת כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 3 וכי על התובעת לשלם הוצאות הנתבעת 3 . מועד הגשת התביעה: התובעת הגישה את התביעה במאי 1992 בעוד שהאירוע ארע בשנת 1985. התובעת אינה יכולה לספק די אינפורמציה באשר לשיהוי בהגשת התביעה. סעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א 1961 קובע כי : "רשות שיפוטית שפניקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום כולו או מקצתו". בע"א 80 ,419 הולנדי ושות' בע"מ :' הוד אווון בע"מ נקבע ! "ככלל יש לפסוק הצמדה וריבית, אולם בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעת, להכריע אחרת, אם יש מקום למסקנה, כי בעל הדין הזוכה תרם תרומה מהותית להתמשכות היתרה של ההליכים, חטא בהטרחת חינם של בית המשפט או נקט פעולות פסולות כיוצא באלה". הסכום ששילמה התובעת ל,דאש. בשנת 1985 הוא בסך 50,302.86 ש"ח. בשל השיהוי בהגשת התביעה צבר הסכום הנ"7 ריבית והצמדה בשיעור גבוה. אני קובעת כי התובעת השתהתה יקר על המידה בהגשת תביעה זו ומשום כך אני מוצאת לנכון להפחית את שיעור הפיצוי בגין גניבת המטען לסכום של 120,000 ש"ח. סיכום: לאור האמור לעיל אני קובעת כי נתבעת 1 ונתבע 2 אחראים, ביחד ולחוד, לאירוע הגניבה ולנזקי "דאש" שנגרמו לה בעקבותיו. כמו כן אני קובעת כי בעקבות אירוע הגניבה קמה ל"דאש" זכות לפיצוי כלפי הנתבעים, זכות אשר עברה לתובעת, מששילמה ל"דאש" את תגמולי ביטוח. שיעור הפיצוי בגין גניבת המטען הינו בסכום 120,000 ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל. בהתאם לאמור לעיל יישאו נתבעת 1 ונתבע 2 בעול הפיצוי ביחד ולחוד. בנוסף יישאו נתבעת 1 ונתבע 2 בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של התובעת בסך של 12,000 ש"ח בצירוף מע"מ. כמו כן בשל דחית התביעה כנגד נתבעת 3, תישא התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של נתבעת 3 בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. תביעת שיבובמשפט ימי - דיני ימאותביטוח ימי / הובלה ימית