1. התביעה: לפניי תביעת התובע, יליד 1964, שוער כדורגל לשעבר, לחיוב נתבעת מס' 1 - אגודת ספורט שבבעלותה קבוצת כדורגל במסגרתה שיחק, ואת נתבעת מס' 2 - מבטחתה, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בעקבות פציעתו במהלך אימון ביום 24.12.98. התובע טען לרשלנותה של נתבעת 1, שקיימה את האימון במגרש עם מפגעים וכן בשל הפעלת לחץ להמשך פעילותו בקבוצה, למרות פציעתו ומצבו הגופני דבר שהחמיר את נזקיו. 2. ההגנה: הנתבעות הכחישו את טענות התובע באשר לארוע על נסיבותיו, כפרו באחריותן כלפיו, דחו טענותיו באשר לרשלנותן, וטענו כי התובע, כשוער מקצועי, נטל סיכון לפציעתו במשחק הכדורגל ובבחירתו להמשיך ולשחק גם לאחר פציעתו. 3. הודעה לצד ג': הנתבעות שיגרו הודעה לצד ג' - עירית הרצליה, בה טענו כי צד ג' אחראי לנזקי התובע בהיותו בעל המגרש, בשל הפרת חובותיו בטיפולו במגרש על פי הדין. 4. הגנת צד ג': צד ג' כפר בטענות הנתבעות, טען כי המגרש היה תקין ומתאים לשימוש, כי לא נתקבלה כל תלונה באשר לליקויים בו, וכי לא נתבקש ע"י הנתבעות לערוך את האימון במגרש אחר. 5. נכות רפואית: לפניי שלוש חוות דעת של מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, שתיים מטעם בעלי הדין, ואחת של מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט, שתמציתן כדלקמן: א. ד"ר א. אופנהיים -מטעם התובע, קבע בחוות דעתו, כי בתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 25% בשל הגבלת התנועות בכתף ובשיעור של 10% בשל הפגיעה בעצב - נכות משוקללת בשיעור כולל של 32.5%. ב. ד"ר מ. פרי - מטעם הנתבעות, קבע בחוות דעתו כי בתובע נותרה נכות בסה"כ בשיעור כולל של 12%, בשל הגבלה בהרמת סיבוב פנימי סופי של כתפו הימנית. ג. ד"ר ח. טאובר - שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו, כי בתובע נותרו נכויות צמיתות בשיעורים של 18% בשל מגבלת התנועה הסיבובית בכתף ימין, 3% בשל הנזק לשריר הסופראספינטוס, כך שנכותו הרפואית המשוקללת של התובע מסתכמת בשיעור של 20.5%. ד. בעלי הדין ויתרו על חקירת המומחים הרפואיים והסכימו לקביעתו הרפואית של המומחה מטעם בית המשפט תוך שמירת טעינותיהם באשר לנפקותה התפקודית (ראה פרוטוקול ישיבת 14.3.04). 6. עדויות: להלן תמצית עדויות העדים שפורטו בתצהירי וחלק מתשובותיהם במהלך חקירתם הנגדית: א. עת/1, גיא גת - שחקן כדורגל ששיחק כדורגל יחד עם התובע במסגרת נתבעת מס' 1 בשנים 1994 - 2000, העיד כי התובע היה שוער מצוין ובעל פוטנציאל רב. העד טען כי בארבעת החורפים שקדמו לתאונה התאמנו השחקנים במגרש עם ליקויים רבים כמו בורות, מהמורות וקרחות דשא במיוחד באיזור רחבת השוער בהסבירו, כי קרחות הדשא אופייניות לעונת החורף ונובעות מרטיבות, החלקות של השחקנים ונעלי הכדורגל, שבסולייתן פקקים מפלסטיק. העד טען כי לרשות נתבעת מס' 1 עמד מגרש כדורגל נוסף במצב תקין, אולם האימון בו נאסר למרות התרעות חוזרות ונשנות של שחקני הקבוצה על הליקויים במגרש הראשון. העד הסביר כי התובע שב לשחק אחרי הפציעה בקבלו טיפול פיזיותרפי, חימום מיוחד וזריקות וולטרן להפגת כאביו בציינו כי התובע התלונן על כאבים, נמנע מאימונים, אך שיחק במשחקים הרשמיים של הקבוצה כדי למנוע ירידתה לליגה נמוכה וזאת עקב לחצים שהפעילו עליו חברי הנהלת הנתבעת מס' 1 ששכנעו אותו להמשיך לשחק ולדחות את הניתוח. ב. עת/2, עמית לוי - שחקן כדורגל ששיחק יחד עם התובע בשנת 1998, תאר את נסיבות המקרה בו נפצע התובע בטענו כי ביום 24.12.98, שהיה יום גשום, התקיים אימון כדורגל למרות שהמגרש היה בוצי ועם מפגעים רבים כמו קרחות דשא ומהמורות. העד טען, כי במהלך האימון ראה את התובע מחליק על הבוץ, נופל ונחבל בכתפו הימנית ובעקבות פציעתו קיבל טיפול רפואי, נזקק לחופשת מחלה, אך שב לשחק ולהתאמן עם הקבוצה בעקבות לחצים שהפעילו עליו חברי הנהלת הנתבעת 1 שהתעלמו מתלונותיו לאחר שקיבל זריקות להפגת כאביו וזאת כדי למנוע ירידת הקבוצה לליגה נמוכה. ג. עת/3, יצחק ויסוקר - שוער שאימן את התובע כשוער נוער, טען כי כבר אז, זיהה את הפוטנציאל בתובע ובהסתמכו על היכרותו עם התובע ושוערים אחרים בארץ ובעולם, טען כי שוערים נוהגים לשחק עד גיל 39 - 42 בציינו, כי נסיונו המצטבר של השוער, מחפה על הירידה בכושרו. העד הוסיף, כי אלמלא פציעת התובע, הוא יכל להמשיך ולשחק כשוער בזכות כישוריו ולקבל שכר בהתאם. העד הסביר כי רחבת השער חשופה למפגעים ומהמורות במיוחד בתקופת החורף. ד. עת/4, שמואל (שולי) גילרדי - התובע, טען כי ביום 24.12.98, שהיה יום גשום, השתתף באימון כדורגל עם קבוצת הכדורגל של נתבעת מס' 1, כי המגרש היה בוצי עם מהמורות וקרחות דשא בציינו כי אימון במגרש עם דשא תקין מונע תאונות והחלקות, שכן מי הגשמים נספגים בדשא. העד טען, כי לרשות נתבעת מס' 1, עמדו מגרשים נוספים, אולם מנהלי נתבעת מס' 1 אסרו על אימונים בהם בייעדם אותם למשחקים רשמיים. התובע תאר את נסיבות קרות התאונה וטען כי שעה שזינק לעבר הכדור במהלך האימון נפל ונחבל בכתף ימין, הופנה לבדיקת רופא מטעם הקבוצה, אובחנה בו חבלה בכתף והוא נאלץ לצאת לחופשת מחלה למשך 3 שבועות. התובע טען כי היה במצב קשה בעטיו של הארוע אך הנהלת נתבעת מס' 1 ניצלה את יחסו החם לקבוצת הכדורגל ומיד עם תום חופשת המחלה אילצה אותו להמשיך להתאמן ולשחק בחששה מפני ירידת הקבוצה לליגה נמוכה, דבר שגרם להחמרת מצבו. התובע הוסיף וטען כי בעקבות התאונה והחמרת מצבו בשל המשך משחקו בקבוצה נגרמו לו הפסדי השתכרות ניכרים בשל הפגיעה בעיסוקו ואי יכולתו להמשיך ולתפקד כשוער בנוסף להוצאות ונזקים שפורטו בתצהירו. ה. עה/1, רוני גאון - מאמן כדורגל שאימן את קבוצת הכדורגל של נתבעת מס' 1 טען כי המגרש היה תקין לחלוטין גם ביום הארוע, כי שחקני הקבוצה לא התלוננו על מפגעים כלשהם וכי הארוע הנטען לא זכור לו הגם שהתובע לא דיווח על התאונה. העד ציין כי בתחילת שנת 1999 התובע התלונן על כאבים בכתפו הימנית, לא ציין את סיבתם, קיבל טיפול רפואי ושב להתאמן ולשחק והותיר רושם שהחלים. העד דחה את טענת התובע וציין כי לא ידוע לו כי מי מטעם נתבעת מס' 1 כפה על התובע להמשיך ולהתאמן חרף פציעתו. בהסתמכו על נסיונו בכדורגל הסביר העד כי משחק הכדורגל הינו משחק פיזי ואגרסיבי עם סיכונים טבעיים שכל שחקן מודע להם וכי שחקנים נפצעים במהלך אימונים. עוד טען כי משחקי כדורגל בכל העולם מתקיימים גם בתנאי מזג אוויר סוערים למרות גשם או שלג ומגרש בוצי וכי טווח הגילאים בו פורשים שחקנים ושוערים נע בין 35-30. ו. עה/2, גיא תדמור - פזיוטרפיסט בשרותה של נתבעת מס' 1, העיד כי בתחילת שנת 1999 פנה אליו התובע, התלונן על כאבים בכתפו הימנית ללא ציון סיבתם ונבדק ע"י רופא של הקבוצה שאיבחן בתובע דלקת בכתף. העד אישר כי התובע נזקק לשלושה שבועות של מנוחה, קיבל טיפולים פיזיותרפיים וזריקות קורטיזון ולבסוף שב להתאמן ולשחק ועשה רושם שהחלים. העד טען, כי לאחר מספר חודשים נותח התובע בכתפו בעקבות פציעתו במשחק ליגה עם קבוצת בני יהודה. העד הסביר כי משחק הכדורגל הינו משחק פיזי אגרסיבי עם סיכונים טבעיים וכל שחקן כדורגל מודע להם וכי פציעת שחקנים במהלך אימונים שגרתית למדי. ז. עה/3, אריאל שיינמן - ששימש כמאמן שוערים העיד כי לא שמע על תלונה כלשהי של התובע באשר לפציעתו, ציין כי בראשית שנת 1999 התובע התלונן על כאבים בכתפו הימנית, קיבל טיפול רפואי, נזקק למנוחה ושב להתאמן ולשחק בהותירו רושם שהחלים. העד טען כי זמן מה לאחר מכן התובע נותח בכתפו בעקבות פציעתו במהלך משחק ליגה נגד קבוצת בני יהודה. העד טען כי רמת התחזוקה במגרשי הקבוצה גבוה למדי, והוסיף כי מעולם לא כפו על התובע לשוב ולשחק למרות פציעתו, כי התובע שב להתאמן ולשחק מיוזמתו החופשית ביוצרו מצג כי הוא כשיר למשחק כדי שהנהלת נתבעת מס' 1 לא תפעל להחליפו בשוער אחר. העד ציין כי התובע המשיך לשחק עד סוף ינואר 1999 כדי להאריך את חוזה העסקתו בתנאים טובים לשנה נוספת ובהסתמך על ניסיונו באימון שוערים ובכדורגל ציין העד, כי משחק הכדורגל הינו משחק אגרסיבי עם סיכונים טבעיים להם מודע כל שחקן וכי פציעות שחקנים באימונים הן דבר שבשגרה קל וחומר אצל שוערים הנדרשים להסתער על הכדור או להשתטח על כר הדשא בעוצמה ובמהירות. העד הסביר כי בארץ ובעולם נוהגים לקיים משחקי כדורגל בתנאי מזג אוויר קשים עם גשם או שלג בציינו כי טווח הגילאים הממוצע לפרישת שחקנים ושוערים נע בין 30 - 35. ח. עה/4, שמעון מסיקה - מנכ"ל של נתבעת מס' 1, חזר על עיקרי עדותו של עה/3 והוסיף כי נתבעת מס' 1 נוהגת לקיים אימונים ומשחקים באצטדיון העירוני שבהרצליה וב- 3 מגרשי אימונים הממוקמים בקרבתו. העד טען כי עירית הרצליה, הינה בעלת המגרשים, אחראית לתחזקם ומתירה השימוש בהם בתיאום עם ראשי אגודות הכדורגל. העד טען כי קודם לארוע לא נתקבלו מעיריית הרצליה הוראות לגבי תחזוקת המגרש או אזהרה כלשהי על ליקויים כלשהם במגרש בציינו, כי המגרשים תוחזקו היטב כי נבחרות הנוער של ישראל ואף קבוצות ידועות מחו"ל נהגו לשחק בהם. כן טען, כי נתבעת מס' 1 לא חסכה מהתובע טיפולים רפואיים, הציעה לו לעבור את הניתוח בכתפו אצל אחד המומחים הגדולים בארץ אך לבסוף העדיף כי הניתוח יבוצע ע"י רופא הקבוצה. עוד ציין כי נתבעת מס' 1 האריכה את חוזה העסקתו של התובע לעונה נוספת (1999 - 2000), והתובע קיבל שכר של 414,000 ₪ + מענקים, שכר בדומה לשכרו קודם לתאונה וכן אופשר לו ללמוד בבית הספר למאמני כדורגל למרות הידיעה כי לא ימשיך לשחק בקבוצה. ט. עה/5, אורי ברק - מנהל אצטדיון הכדורגל בהרצליה מזה 10 שנים, ציין כי כל המגרשים שבמתחם האצטדיון כולל המגרש אליו התייחס התובע, מתוחזקים היטב ועל פי נורמות המקובלות במגרשי כדורגל בעולם, והראיה היא שנבחרות כדורגל מהארץ ומהעולם משחקות בו. העד טען, כי בעת הארוע המגרש היה תקין וללא מפגעים בציינו כי קבוצות בארץ ובעולם נוהגות לערוך אימונים גם במגרשים בוציים מה גם שנתבעת מס' 1 יכלה להעמיד שער נייד במקום אחר במגרש אם אכן רחבת השוער הייתה בוצית במיוחד כדי למזער את הסיכון. העד טען כי מעולם לא קיבל תלונה בדבר מצבו של המגרש והסביר כי כאשר יש מפגעים במגרש המאמן נוהג להתריע עליהם ואוסר על אימון או משחק במגרש כזה. 7. לאחר עיון בכל התיעוד שלפניי: כתבי טענות, חוות דעת רפואיות, תצהירי עדות ותיק מוצגים, שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים החלטתי כדלקמן: א. הפציעה: התובע הוכיח כי אכן נפצע בכתפו ביום 24.12.98 במהלך אימון במסגרתה של נתבעת מס' 1, במגרש האימונים השייך לצד ג', ולמעשה הנתבעות אף הודו בכך ולפיכך אין צורך להכביר מילים בסוגיה זו. ב. נכות רפואית: למעשה אין גם חולק כי נכותו הרפואית של התובע בעטיה של הפציעה הינה בשיעור של 20.5% כפי שנקבע בחוות הדעת מטעם המומחה הרפואי אשר מונה ע"י בית המשפט, שאת קביעתו קיבלו בעלי הדין. ג. הוכחת מפגע או ליקוי במגרש: לבד מטענות ועדויות מגמתיות, לא מצאתי ראיה אובייקטיבית או עדות מהימנה באשר למפגע או ליקוי במגרש שגרם לפציעת התובע וממילא גם לא נמצאה שמץ של ראיה להוכחת רשלנותה של נתבעת מס' 1 או של צד ג' בתחזוקת המגרש. בערבו של יום ולנוכח הראיות שלפניי, נוכחתי כי התובע כשל, כשל של ממש, בנשיאה בנטל להוכחת ליקוי במגרש או התרשלות של מי מבעלי הדין באשר לתחזוקתו, או ההיתר לשימוש בו ואלה טעמיי למסקנה זו: 1. בכתב התביעה המקורי והמתוקן פרט התובע את העובדות שלטענתו ביססו את רשלנות נתבעת מס' 1 וטען כי אי תקינות המגרש והליקויים בו באו לידי ביטוי ברטיבות המגרש או היותו "בוצי" (ראה סעיפים 6 (ד) ו- 6 (ה) לכתב התביעה המקורי וסעיפים 7 (ד) ו- 7 (ה) לכתב התביעה המתוקן). התובע לא טען ל"מהמורות" או "בורות" במגרש, טענה שנטענה רק בהמשך ובשלב מתקדם למדי. העדר טענה עובדתית זו מבססת לפחות לכאורה את טענת צד ג' בדבר חריגת התובע ממסגרת כתב התביעה והרחבת חזית אסורה. יחד עם זאת, לאחר בחינה קפדנית של כתב התביעה, שוכנעתי לדחות טענה זו, שכן בכתב התביעה הוסף הביטוי המושיע "בין היתר", המכשיר ולו בדוחק הוספת טענות עובדתיות או חדשות להוכחת רשלנות נתבעת מס' 1 (ראה סעיף 17 לכתב התביעה המתוקן). 2. התובע לא הוכיח רטיבות רבה במגרש מעבר לסביר ובמידה שסיכנה את השחקנים. ההוכחה האובייקטיבית היחידה לרטיבותו של המגרש, התקבלה מתעודת עובד ציבור מאת השירות המטאורולוגי (ראה נספח א' לתצהיר התובע), אך למעשה זו פעלה כנגד התובע, שכן ממנה עלה כי באזור המגרש ירד גשם קל למדי בכמות של 2.1 מ"מ. מוזר ותמוה, כלום מצפה התובע ברצינות לשכנע מאן דהוא באשר ל"רטיבות או בוציות" המגרש, לאחר טפטוף קל של גשם בכמות מזערית כזו של 2.1 מ"מ? עדות התובע ועדות חברו (עת/2) שציינו כי במגרש היה בוץ, לבד ממגמתיותן המופגנת, אינן סבירות ואינן מתיישבות עם הראיה בדבר כמות זניחה של הגשם ביום המקרה. התובע לא הוכיח אי כשירות המגרש והיותו בוצי במידה שסיכנה את השחקנים, באמצעות ראיות משכנעות ובעלות משקל. אך טבעי הוא שגשם מרטיב דשא ומשטחי קרקע וכי הסיכון להחלקת השחקנים גדל עקב כך ובהוכחת טפטוף קל של גשם אין כדי לבסס טענה בדבר מסוכנותו של המגרש. תמהני כלום מצפה התובע מאגודות ספורט ובעלי מגרש להשבית כל פעילות ספורטיבית עקב טפטוף קליל של גשם. 3. עד למועד הגשת התביעה לא נמצא ולו מסמך אחד בו תועדה תלונה של התובע באשר למפגע כלשהו במגרש, עובדה הפועלת לחובת התובע, מכרסמת בטענותיו ודורשת הסברים ונימוקים שלא הובאו. 4. לבד מטענות למכביר באשר למצבו של המגרש, לא הוגש ולו צילום אחד מהשטח. אין חולק כי התובע מסוגל היה בנקל לצלם את המגרש ובאי עשותו כן יש כדי לעורר ספק שמא התובע חשש מהצגת צילומים שיסתרו את טענותיו, עובדה הנזקפת לחובתו. 5. לא זו אף זו, התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו להוכחת טענותיו באשר למהמורות או קרחות דשא שסיכנו את השחקנים. 6. עדותו של התובע הייתה מגמתית למדי, ועלה ספק באשר לאמינותו ומהימנותו, ולפיכך לא יכולתי להסתפק בעדותו של התובע להוכחת הליקויים העלומים במגרש. מוזר למדי כי טענות התובע באשר ל"מהמורות" במגרש או מפגעים אחרים בו לא נזכרו בתביעתו למל"ל ומתקבל הרושם כי התובע סיגל לעצמו מנהג של "התאמת" עדות וגרסה למצבים המשתנים עפ"י צרכיו אותה עת (ראה דברי התובע בעמ' 56, 58 ו- 59 לפרוטוקול). 7. איני מאמין לעדותו של עמית לוי (עת/2) באשר ל"בוץ" שהיה במגרש שכן התעורר ספק באשר לאמיתותה. העד, כחברו של התובע, חש עצמו מחויב לסייע לחברו וקל היה לחוש בנסיונו "להחליק" ולטשטש העובדות. תהיות באשר לאמינות עד זה עלו לנוכח התחמקויותיו וזכרונו הסלקטיבי באשר לפרטים שונים מהארוע אודותיו העיד. עיון בתצהירו של העד עורר ציפיה כי הארוע הונצח בזכרון העד אולם מעדותו עלה כי פרטים רבים נשכחו לחלוטין, כמו מי נכח במקום הנפילה, מי בעט בכדור למעשה ולבסוף הודה העד כי התובע "החליק" במהלך קפיצתו או זינוקו לעבר הכדור (ראה תשובותו בעמ' 28-26 לפרוטוקול). 8. תהיה וספק באשר לאמיתות גרסת התובע עולים גם לנוכח רישומים בתביעת התובע למוסד לביטוח לאומי, בו התובע לא טרח לציין רטיבות המגרש בוציותו או מהמורות בו כסיבת פציעתו בציינו רק כי נפגע "תוך כדי אימון". יצוין כי הרישום נעשה סמוך לארוע ולפיכך אמינותו רבה. 9. מיותר לציין כי החלקות, נפילות ופציעות של שחקני כדורגל שכיחות ומהוות סיכון רגיל אליו נחשפים השחקנים האמורים לקחתו בחשבון, בבחרם להשתתף במשחק כדורגל ואין ספק כי סיכון זה גדול במיוחד אצל שוערים האמורים לזנק ולעצור כדור, קל וחומר שעה שמטפטף גשם. מיותר לציין כי נפילה ופציעה של שחקן אינה מעידה בהכרח על רשלנות אגודת הספורט או בעל המגרש ויש להוכיח מפגע של ממש שגרם לה, דבר שהתובע כשל בו. 10. שחקני כדורגל ושוערים מודעים או צריכים להיות מודעים לסיכונים הרגילים במהלך אימונים ומשחקים ובעצם השתתפותם בהם, ניתן לראותם כמסתכנים מרצון ומסכימים לשאת בתוצאות הרגילות הטבעיות והאופייניות למשחק זה. ד. "כפיה" או "לחץ" על התובע להמשיך ולשחק למרות מצבו: בחינת הראיות והעדויות שלפניי מלמדת כי התובע כשל גם בהוכחת טענה זו ואלה טעמיי: 1. אין חולק על היות התובע אדם בגיר, בר דעת ושוער כדורגל ותיק ומנוסה כך שהיה מסוגל לקבל החלטה עצמאית שלא להמשיך לשחק בהתחשב במצבו. טענת התובע כי נתבעת מס' 1 הצליחה "לאלצו" או "לכפות" עליו לשחק בניגוד לרצונו, משל היה ילד או מי שזקוק להגנה כלשהי, מוזרה ודורשת ראיות של ממש לביסוסה. 2. מהעדויות עלה כי התובע, כשחקן ותיק בקבוצה היה שותף לרצון הנתבעת מס' 1 לשמור על מיקום הקבוצה בליגה ושאף להצלחת הקבוצה ומהראיות והעדויות שלפניי עלה כי נרתם, מרצונו החופשי, למאמץ המשותף למנוע ירידת הקבוצה לליגה נמוכה. 3. התובע אמנם הוכיח כי גורמים שונים מטעם נתבעת מס' 1 שוחחו עמו ואף ניסו לשכנעו להשתתף במשחקים שנותרו, אולם באלה לא מצאתי פגם או פסול שכן ההחלטה הסופית נותרה בידי התובע וזה היה מסוגל בכל רגע להמנע ממשחק, לו היה חפץ בכך. כמו גם לא מצאתי כי הופעל על התובע "לחץ" או "כפיה" או ניצול מצבו באופן בלתי הוגן ע"י נתבעת מס' 1, ובוודאי לא הוכח שיתוק רצונו החופשי של התובע ואילוצו לשחק למרות מצבו הרפואי. 4. התובע אף לא הוכיח טענתו כי המשך משחקיו אכן החמירו את מצבו או גרמו לנזק נוסף. המומחה מטעם בית המשפט, ייחס את הנכות הרפואית שאבחן בתובע לפגיעתו ביום 24.12.98 ולא מצא לנכון לציין כי חלה החמרה במצב התובע בשל פעילות ספורטיבית לאחר פציעתו וגם קביעות המל"ל באשר לנכות, מייחסות את הנכות והנזק לארוע מיום 24.12.98 ולא לארועים אחריו. ה. היקף הנזק: התובע כשל בהוכחת רשלנות נתבעת מס' 1 ולפיכך יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעות וממילא גם את ההודעות לצד ג'. יחד עם זאת ולמעלה מן הדרוש, אוסיף כי תביעת התובע מופרזת, וללא ביסוס ראייתי להוכחת היקף הנזק הנטען. טענת התובע באשר ליכולתו להמשיך ולתפקד כשוער במלוא הכושר עם שיעורי הכנסה גבוהים עד גיל מתקדם למדי (42), הוכחה רק בחלקה, מה גם כי תקבולי המל"ל ששולמו לתובע, יחד עם תשלומים אחרים, מגיעים יחד לכדי 956,000 ₪, ומבססים טענת הנתבעת כי מרבית תביעת התובע "נבלעת" בתקבולים אלה. 8. סוף דבר ולנוכח כשלון התובע להוכיח רשלנות של הנתבעות שגרמה לנזקיו, החלטתי לדחות את התביעה כנגד נתבעות 2-1 וממילא את ההודעה לצד ג'. הנני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעים 2-1 ובהוצאות צד ג' ובשכ"ט באי כוחם, לכל אחד מהם בסכום של 7,500 ₪ + מע"מ (סה"כ 15,000 ₪),בתוספת הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. המזכירות תמציא לשלושת הצדדים העתק מפסה"ד באמצעות הדואר. ניתן היום כ"ו באלול, תשס"ד (12 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים שנהב מאיר, שופט כדורגלדיני ספורטתאונות ספורט