הסכם קיבוצי של עובדי מפעלי כור

הסכם קיבוצי של עובדי מפעלי כור 1. פתח דבר - טלרד תעשיות טלקומוניקציה ואלקטרוניקה בע"מ (להלן - טלרד) הייתה, בתקופה הנוגעת להליכים שבפנינו, בבעלותה המלאה של חברת כור תעשיות בע"מ (להלן - כור או כור תעשיות). ביום 18.6.1981 נחתם "הסכם עבודה קבוצי מיוחד לעובדים במפעלי כור תעשיות בע"מ" (להלן - ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור). בסעיף 1 למבוא להסכם הנ"ל, שכותרתו תחולת ההסכם, נקבע כדלקמן: "הסכם עבודה זה נקבע בין הועד המרכזי של הסתדרות הפקידים בישראל, כהסתדרות המייצגת את העובדים במפעלי "כור" השייכים להסתדרויות ולארגונים כלהלן: הסתדרות הפקידים, הסתדרות המהנדסים, הסתדרות האקדמאים למדעי החברה והרוח, הסתדרות ההנדסאים והטכנאים, איגוד מנהלי העבודה, הסתדרות המשפטנים וכדומה, שיקראו להלן 'ההסתדרות' - לבין הנהלת כור תעשיות בע"מ - שתקרא להלן "הנהלת כור" ". בסעיף 2 למבוא להסכם נקבעה תחולתו של ההסכם. הצריך מהוראות סעיף 2 לענייננו הוא כדלקמן: "הסכם עבודה זה יחול על כל העובדים במפעלי החרושת כמפורט בנספח מס' 1 המצ"ב...". עיון בנספח מספר 1 מלמד, כי טלרד נמנית על המפעלים הכלולים בו. מכאן, שההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור חל על עובדי טלרד. ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור הוגש לרישום, נרשם כהסכם קיבוצי והחליף הסכם קיבוצי קודם משנת 1978. ההליכים שבפנינו עניינם מעמדו ופירושו הנכון של ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור. 2. הערעורים שבפנינו: בפנינו שני ערעורים, האחד בזכות והשני ברשות, שהדיון בהם אוחד כדלקמן: [1] עסק 400016/96 - הנו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט ר' כהן ונציג ציבור נצר; תב"ע נה/ 353 - 14, נה/ 35 - 4), אשר דחה על הסף את בקשת הצד לדיון בסכסוך קיבוצי שהגישה המערערת (להלן: ערעור הסתדרות המהנדסים). השאלה העומדת להכרעה בערעור זה היא, האם המהנדסים המועסקים בטלרד זכאים לשכר על פי טבלאות השכר שנקבעו בהסכמים הקיבוציים במגזר הציבורי משנת 1994. זאת, מכוח הוראה בהסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור, שהחילה על העובדים הכפופים להסכם, תעריפי שכר כפי שנקבעו על ידי ההסתדרויות הארציות או האיגודים הארציים ואושרו על ידי האגף לאיגוד מקצועי. לטענת הסתדרות המהנדסים, משהעניקה לה ההסתדרות הכללית "אוטונומיה" רשאית היא לקבוע, באופן חד-צדדי, את תנאי עבודתם של המהנדסים ללא אישור האגף לאיגוד מקצועי. [2] עסק 400014/96 - הנו ערעור לאחר נטילת רשות (דב"ע נו/ 12 - 41) על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת א' עציון ונציגי הציבור הרשקוביץ ולייבוביץ; תב"ע נה/ 71 - 4) (להלן: ערעור טלרד), לפיה מושתקת טלרד מהעלאת טענותיה לעניין אי היותו של ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור בגדר הסכם קיבוצי לגביה, ביחסיה עם המשיבים. בקשת המשיבים בבקשת הצד בסכסוך קיבוצי שהגישו בבית הדין קמא נגעה לשאלה, האם ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור חל על עובדי טלרד ומונע מהנהלת טלרד לתת לעובדים מסוימים העלאות שכר ללא אישורה של נציגות העובדים. בשני ההליכים הנ"ל טענה הנהלת טלרד בפני בית הדין קמא, כי ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור לא נחתם על ידיה וכי היא אינה צד להסכם זה. לפיכך, ההסכם אינו בגדר הסכם קיבוצי ביחסים שבינה לבין הסתדרות המהנדסים. לאור האמור, בקשה טלרד למחוק על הסף את בקשות הצד בסכסוך קיבוצי שהגישה הסתדרות המהנדסים. באי כוח ההסתדרות טענו מצדם, כי טלרד מנועה מלטעון כאמור, בשל קיומו של השתק פלוגתא או מעשה בית דין לנוכח פסק דינו של בית דין זה בפסק הדין נב/ 6 - 4. בתי הדין האזוריים דנו בטענת טלרד הנ"ל, ביחס למעמדו של ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור, והגיעו למסקנות סותרות. בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט ר. כהן ונציג ציבור נצר) בהליך תב"ע נה/ 35 - 4, נה/ 353 - 14 (הליך עסק 400016/96 שבפנינו), קיבל את עמדת הנהלת טלרד וקבע, כי ההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור אינו הסכם קיבוצי במישור היחסים שבין טלרד לבין הסתדרות המהנדסים וכי טלרד אינה מנועה מלטעון כך מחמת השתק פלוגתא. מנגד, הגיע בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת עציון ונציגי ציבור הרשקוביץ ולייבוביץ) בהליך תב"ע נה/ 4-71 (הליך עסקר 400014/96 שבפנינו), לכלל מסקנה הפוכה ופסק, כי טלרד מושתקת מהעלאת טיעוניה לעניין אי היותו של ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור בגדר הסכם קיבוצי לגביה, ביחסיה עם הסתדרות המהנדסים. על ההחלטות הנ"ל הערעור בזכות של הסתדרות המהנדסים והערעור ברשות (דב"ע נו/ 12 - 41) של טלרד. רשות הערעור ניתנה לטלרד בשאלה "..האם קיים מעשה בית דין בדבר חלות הסכם כור על המבקשת ועובדיה". הערעור בזכות נוגע לכלל השאלות שעמדו במחלוקת בהליך תב"ע נה/ 35 - 4, נה/ 353 - 14. דהיינו, האם ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור חל על עובדי טלרד; האם הנהלת טלרד מנועה מלטעון היפוכו של דבר מטעמי השתק פלוגתא והאם המהנדסים זכאים להעלאות שכר מכוח טבלאות שכר שנקבעו לעובדים במגזר הציבורי. מאחר ששני הערעורים שבפנינו נוגעים לאותן שאלות משפטיות והצדדים להם הם טלרד ואורגנים שונים של ההסתדרות, הוחלט לקיים את הדיון בערעורים במאוחד. עוד יצוין, כי ב"כ האגף לאיגוד מקצועי ביקשו לצרף את כור תעשיות כמשיבה להליך ואילו כור תעשיות התנגדה לכך. עמדת כור תעשיות הייתה בעיקרה, כי היא חדלה לטפל בענייני כוח אדם במפעלי כור לאחר תום תקופת הסכם ההבראה. כן נטען כי, ההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור אינו חל עוד על עובדי כור תעשיות [להבדיל מעובדי מפעלי כור - ס"א], מאחר שביום 31.5.1994 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד לעובדי כור תעשיות. לדידנו, בקשת ההסתדרות הייתה במקומה הואיל ובדיון הנוגע להסכם קיבוצי קמה חובה להודיע לצדדים לאותו הסכם על קיומו של הדיון. בנוסף, מוסמך בית הדין לצרף להליך נתבע/משיב, אשר עלול להיפגע מתוצאת ההתדיינות. יחד עם זאת, לאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי אין מקום לחייב את כור תעשיות להצטרף להליך. הטעמים לכך הם, כדלקמן: כור תעשיות קיבלה הודעה על קיומו של הדיון שבפנינו בו נדון הסכם קיבוצי שלכאורה, נוגע לה. לפיכך, עליה להחליט אם הדיון עלול לפגוע בזכויותיה אם לאו ואין לחייב אותה להצטרף אליו בעל כורחה. זאת ועוד, בהליך זה אין אנו דנים בשאלה, האם עובדי טלרד הם גם עובדי כור תעשיות. לבסוף, נוכחותה של כור תעשיות כבעל דין אינה נחוצה על מנת להכריע בערעור. 3. העובדות הצריכות לעניין, הן כדלקמן: בשנת 1988 נקלעה כור תעשיות למשבר כספי. בעקבות משבר זה נחתם ביום 21.3.1988 הסכם קיבוצי (להלן - "הסכם ההבראה") בין כור תעשיות לבין ההסתדרות, בו הסכימו העובדים להורדת שכר בשיעור של 5% לתקופה שתחילתה ביום 1.3.1988 וסופה ביום 28.2.1989. הסכמים קיבוציים נוספים נחתמו בהמשך להסכם ההבראה, בחודש אפריל 1988 וביום 1.8.1991. ביום 31.12.1992 הגיע הסכם ההבראה של מפעלי כור לידי סיום. בעקבות השינויים בכור תעשיות הגיעו מזכ"ל ההסתדרות ומנכ"ל כור תעשיות לידי הסכמה בעניין סיום תקופת ההבראה ויישום שיטה חדשה של ניהול משא ומתן קיבוצי במפעלי כור תעשיות. בין היתר, הוסכם על מעבר מהסכם קיבוצי מפעלי לכלל מפעלי כור תעשיות, להסכמים קיבוצים מפעליים נפרדים, דהיינו - הוסכם על ביטול המשא ומתן הקיבוצי ברמת הקונצרן. תוצאת ההסכם הנ"ל הייתה סיום עידן של הסכמים קיבוציים לכלל מפעלי כור תעשיות. לפיכך, לא הוגש לבית דין זה הסכם קיבוצי ברמת הקונצרן שנחתם לאחר סיום תקופת ההבראה. על המעבר הנ"ל כתב מזכ"ל ההסתדרות דאז, מר חיים הברפלד, אל מנכ"ל כור תעשיות, מר בני גאון, ביום 14.1.1993, את הדברים הבאים: ".... האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות רואה את התחייבותו, שלא לאשר במשך תקופת תכנית ההבראה של קונצרן 'כור' תעריפי שכר [היינו, העלאות שכר - ס"א] כאמור במכתבנו בנדון, כמסתיימת ב- 31 בדצמבר 1992. יחד עם זאת, יש להבהיר, כי כור הפכה לחברת אחזקה, שבה כל תאגיד ותאגיד ינהל מו"מ בנפרד לגבי תנאי השכר לעובדיו". בא כוח כור תעשיות השיב לשאלת בית דין זה בעת הדיון בפנינו, כי למיטב ידיעתו, המכתב הנ"ל נרשם כהסכם קיבוצי. כבר במהלך חודש יוני 1991, ניתנה הוראה על ידי הנהלת מפעלי כור תעשיות להנהלות המפעלים שבבעלותה, כי מפעלים "מרוויחים" רשאים לנהל משא ומתן עם נציגי העובדים על מתן העלאות שכר לעובדים. לטענת מר יצחקי, ראש אגף כוח אדם בטלרד, קיבלו המהנדסים עובדי טלרד העלאות והטבות שכר בתקופת ההבראה, וזאת במטרה לשמור על שיעור שכרם הריאלי. נציין, כי אין לדעת מחומר הראיות אם מדובר בתוספות יוקר או בעדכון הוצאות רכב ואש"ל או שמא בפעולה אחרת. זאת ועוד, לבית דין זה לא הוגשה טבלת שכר מוסכמת חדשה עבור מהנדסים עובדי טלרד לתקופת תכנית ההבראה או לתקופה שלאחר סיום תכנית ההבראה, דהיינו - לשנת 1993. זאת ועוד זאת, במגזר הציבורי נחתמו הסכמים קיבוציים אשר העניקו העלאות שכר החל משנת 1993. ביום 29.4.1994 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות המהנדסים לבין המעסיקים במגזר הציבורי, בו נקבעו טבלאות השכר לשנים 1993 עד 1996 עבור המהנדסים במגזר הציבורי. [ביום 12.8.1994 נחתם הסכם קיבוצי בין הסתדרות המהנדסים לבין המעסיקים במגזר הציבורי, בו נקבעו טבלאות השכר למהנדסים]. עם תום תקופת ההבראה פתחו הצדדים במשא ומתן. הסתדרות המהנדסים דרשה מהנהלת טלרד להעניק למהנדסים במפעלה העלאות שכר, כפי שהוענקו לעובדי המגזר הציבורי, אך הנהלת טלרד סירבה לעשות כן. כמו כן, דרשה הסתדרות המהנדסים להחיל על חבריה את תנאי השכר שנקבעו בהסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור. על אף האמור, העניקה הנהלת טלרד העלאות שכר לעובדים יחידניים, על פי בחירתה ושיקול דעתה ומבלי שנועצה או ניהלה משא ומתן בעניין עם נציגות העובדים. לאופן הפעולה האמור, התנגדה מועצת פועלי לוד, אשר מייצגת את כלל עובדי טלרד במפעל אשר באזור סמכותה. 4. הערעורים שבפנינו: [א] ביסוד ערעורה של הסתדרות המהנדסים ניצבת דרישתה להחיל את טבלאות השכר שנקבעו בהסכמים הקיבוציים במגזר הציבורי, על מהנדסי טלרד. זאת, מכוח ההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור. כל זאת כיצד? התשובה מצויה בסעיפים 4 ו- 5 שבפרק ח' להסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור, הקובעים כדלקמן: "4. כל העובדים המועסקים במפעל יקבלו את משכורתם לפי תעריפי השכר והדרגות שנקבעו על ידי ההסתדרויות הארציות או האיגודים הארציים ואושרו על ידי האגף לאיגוד מקצועי. 5. בעבודות שלא קיימים לגביהן תעריפים ארציים מאושרים, תיקבע משכורתם של העובדים לפי הסכם עם האיגוד המקצועי". מן האמור הסיקו באי כוח הסתדרות המהנדסים, כי בהעדר טבלת שכר אחרת, רשאי האיגוד המקצועי לקבוע את טבלת השכר, וכי סמכות זו מסורה להסתדרות המהנדסים מכוח "הסכם האוטונומיה". משטענה זו נדחתה על ידי הנהלת טלרד, הגישה הסתדרות המהנדסים בקשת צד בסכסוך קיבוצי. כאמור לעיל, בין ההגנות שהעלתה טלרד נמנתה הטענה, כי ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור אינו חל על עובדי טלרד כהסכם קיבוצי, משום שלא נחתם על ידי הנהלת טלרד. מנגד, טענה הסתדרות המהנדסים טענת השתק פלוגתא. [ב] ערעורה של טלרד נוגע לתובענה שהוגשה כאמור, על ידי מועצת פועלי לוד, במטרה למנוע מהנהלת טלרד להעניק לעובדים יחידיים העלאות שכר ללא אישורה. עילה זו התבססה על הסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור, אשר, לטענת מועצת הפועלים, מאפשר שינויים בתנאי העבודה של עובדי טלרד באמצעות משא ומתן קיבוצי בלבד. אף בהליך זה טענה הנהלת טלרד לאי-תחולתו של ההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור ואילו מועצת הפועלים טענה טענת השתק פלוגתא. 5. השאלות שבמחלוקת: שתי שאלות מרכזיות עומדות להכרעה בהליך שבפנינו; [א] האם ההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור חל על עובדי טלרד? [ב] האם בית דין זה פסק בעבר, כי ההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור חל על עובדי טלרד, כך שהנהלת טלרד מנועה מלטעון אחרת? שאלה זו נוגעת גם לסוגיית תום לבה של הנהלת טלרד. להלן נתייחס אל כל שאלה כסדרה: האם הסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור חל גם על חברת טלרד? 6. לשונו של ההסכם - תחולתו של הסכם קיבוצי נקבעת על פי לשונו. "הכלל הוא, כי ההסכם הקיבוצי עצמו קובע על מי הוא חל". במקרה דנן, לשון ההסכם ברורה וחד-משמעית; ההסכם קובע, כי יחול על מפעלי כור תעשיות ומונה מפורשות את שמה של חברת טלרד (ראה סעיף 1 לעיל). דא עקא, שטענת באי כוח טלרד אינה נגד לשונו של ההסכם. טענתם היא, כי הנהלת כור תעשיות לא הייתה מוסמכת לחתום על הסכם קיבוצי בשם טלרד. לראיה, טענו באי כוח טלרד, לא הוצג בפני בית הדין יפויי כח המייפה את כוחה של הנהלת כור לפעול בשם טלרד. אין בידי לקבל טענה זו, מהטעמים הבאים: לשונו של ההסכם בו עסקינן, מעידה על המוסכם בין הנהלת החברה והאגף לאיגוד מקצועי, שהיו אז כולם אורגנים של ההסתדרות. מנוסח ההסכם עולה בברור, כי הנהלת כור תעשיות ראתה עצמה מוסמכת לחתום על ההסכם הקיבוצי אף בשמה של טלרד, והציגה עצמה בפני נציגי ההסתדרות כברת סמכות זו. מנכ"ל כור תעשיות דאז, חתם על ההסכם בשם כור תעשיות, וכחבר ההנהלה הבכיר ביותר הציג עצמו כמי שמוסמך לחתום על ההסכם בשם כור תעשיות, לרבות בשם טלרד. באותה תקופה הייתה טלרד בבעלותה המלאה של כור תעשיות, ומכאן ברי, שכור תעשיות הציגה עצמה בפני נציגי ההסתדרות כמי שפועלת בשם כל מפעלי הקונצרן. מנכ"ל כור תעשיות אף הסכים, כפי שעולה בברור מההסכם, לכלול בו את רשימת שמות מפעלי כור, אשר ההסכם יחול עליהם. לשון אחר, את רשימת המפעלים שהוא חותם בשמם. מנכ"ל כור תעשיות אף חתם על הסכם ההבראה, בו נאמר שתחולתו היא על כל מפעלי כור. טלרד ביצעה את הסכם ההבראה, מבלי לטעון שהוא אינו חל על עובדי טלרד. נדגיש, כי בנסיבות מסוימות רשאי אשכול חברות - קונצרן, לייצג את חברות הקונצרן בענייני כוח אדם ויחסי עבודה. נוסיף, כי אין אנו נדרשים בערעור זה, להכריע בשאלה, מי הייתה מעסיקתם של עובדי מפעלי כור במהלך התקופה בה הייתה כור תעשיות אמונה על הנושאים הקשורים בכוח האדם וביחסי העבודה במפעלי כור. לבסוף, סעיף 15(1) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 קובע, כי הסכם קיבוצי מיוחד חל על "בעלי ההסכם". כור תעשיות הנה בעלת ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור. בתקופה הרלוונטית לענייננו פעלה כור תעשיות כקונצרן אשר מפעליו מנוהלים על ידי הנהלה מרכזית בכל הקשור ליחסי עבודה. חברת טלרד הייתה בבעלותה המלאה של כור תעשיות ועל כן היוותה חלק מיחידת המיקוח של מפעלי כור לצורך ניהול משא ומתן קיבוצי. 7. נוהג, "משק הסתדרותי" ואופן פעולתו - נטל ההוכחה בכל הנוגע לשתי הטענות שהעלתה טלרד, ולפיהן ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור אינו בגדר הסכם קיבוצי והחברה לא הסמיכה את כור תעשיות לייצגה במישור יחסי העבודה הקיבוציים, מוטל על שכמה. הטעמים לכך הם, בהתאמה, אלה: ראשית, ההסכם הוגש לרישום ונרשם כהסכם קיבוצי. שנית, טלרד טוענת כנגד לשונו של ההסכם הקיבוצי וכנגד הנהוג בין הצדדים משך שנים רבות. דא עקא, שהנהלת טלרד לא השכילה להביא ראיות משכנעות בעניין ולא הרימה את נטל ההוכחה. להלן נפרט. מטעם הנהלת טלרד לא העידו, בפני בית הדין קמא, מי מבין הבאים: מנכ"ל או מזכיר כור תעשיות; מנכ"ל טלרד או היועץ המשפטי של טלרד. נפקות עובדה זו היא בכך, שלא העידו מי שהיה בכוחם לתאר את היחסים המשפטיים ששררו בין כור תעשיות לבין טלרד ולהעיד על האופן שבו נוהל הקונצרן בכל הקשור ליחסי עבודה. למותר לציין, שהנהלת טלרד אף לא הגישה מסמכים הנוגעים ליחסי העבודה ששררו בין כור תעשיות וטלרד או לגבי המסגרת המשפטית של מפעלי כור. העדים שהובאו מטעם טלרד, היו חברי הנהלה אחרים, כגון מר גילאון, ששימש סמנכ"ל כוח אדם בטלרד, החל משנת 1978. מר גילאון העיד אמנם, כי לא נתבקש להסמיך את הנהלת כור תעשיות לנהל משא ומתן ולחתום על הסכם קיבוצי בשמה של טלרד, וכי לא ידוע לו על ייפוי כוח שניתן על ידי טלרד להנהלת כור תעשיות לצורך זה. אולם, בכך אין כדי להסביר את האמור בהסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור לעניין חלות ההסכם על עובדי טלרד, או את ביצוע ההסכם בפועל, על ידי הנהלת טלרד. בנוסף, אין באי הידיעה של מר גילאון על החלטת הנהלות החברות או על אי הימצאותו של ייפוי כוח, כדי להוכיח שאכן אין כאלה בנמצא. מטעם הסתדרות המהנדסים העיד מר אליהו רייף ז"ל, שהיה מזכ"ל הסתדרות הפקידים וניהל את המשא ומתן מטעם ההסתדרות ואף חתם על ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור. מר רייף ז"ל העיד, כי מטעם כור תעשיות ניהל את המשא ומתן מר ישעיהו גביש, מנכ"ל כור תעשיות דאז. מעדותו של מר רייף ז"ל עולה, כי נציגי ההנהלות וארגוני העובדים המוסמכים לנהל משא ומתן קולקטיבי, אינם נוהגים להציג האחד בפני השני ייפויי כוח. שותף למשא ומתן קיבוצי מכיר את תפקידו של נציג הצד השני ומסיק מכך, כי אותו נציג מוסמך לחייב את שולחו. במקרה הנדיר בו נציג הנהלת מפעל חותם על הסכם קיבוצי ללא רשות הנהלת המפעל, חלה על הנהלת המפעל חובה להודיע לנציגי ההסתדרות מיד על העדר סמכותו. במקרה שלפנינו אין ספק, כי מזכ"ל הסתדרות הפקידים היה מוסמך לייצג את כלל עובדי כור תעשיות וכי מנכ"ל כור תעשיות היה מוסמך לייצג ולהתחייב בשם מפעלי כור תעשיות, המנויים בנספח להסכם. הנהלות כור תעשיות וטלרד ונציגי ההסתדרות השתייכו להסתדרות הכללית, במתכונתה באותה תקופה, אלה כבעלי תפקידים במשק ההסתדרותי - חברת העובדים, ואלה כעובדי האיגוד המקצועי. אין ספק שהנ"ל הוסמכו לייצג את שולחיהם וזאת, הן מכוח הוראות חוקת ההסתדרות והן מכוח החלטות שנתקבלו על ידי הנהלות החברות. הדברים עולים בברור מעדותו של מר רייף ז"ל, כדלקמן: "(שאלה) כשקיימתם את המו"מ ביקשתם משייקה גביש ייפוי כוח שהוא מוסמך לחתום בשם המפעלים? (תשובה) לא היה צורך. ההסכמים נחתמו על ידי הנהלת כור, הוועד הארצי של עובדי כור והסתדרות הפקידים. (שאלה) לגבי ייפוי הכוח, בקשתם ייפוי כוח משייקה גביש? אם כן - מה היה, ואם לא מדוע? (תשובה) אפשר להעלות על הדעת שגורם הסתדרותי, שמנהל מו"מ עם המעסיק מבקש ייפוי כוח? לנו היה ברור שאם אנחנו חותמים על הסכם ולהסכם הזה מצורף נספח ובו רשימת מפעלים שההסכם חל עליהם...". נוסיף, כי לבית הדין הוגש מכתב חתום על ידי מר גילאון ועל ידי מר ישראל זמיר הנושא חותמת של חברת טלרד, וזה לשונו: " 30.8.1990 לכבוד, כור תעשיות בע"מ ... הנדון: הסכם קיבוצי מיוחד בעניין פועלים ועובדים בין כור תעשיות בע"מ לבין ההסתדרות הכללית, אגף לאיגוד מקצועי, מיום 3.4.1989. הסכם קיבוצי בין כור תעשיות בע"מ לבין הסתדרות הכללית אגף לאיגוד מקצועי על פי החלפת מכתבים מיום 20.8.1990 ואשר נרשמו כהסכם קיבוצי מיוחד מס' 800/89. הרינו מאשרים בזאת כי פעלתם בשמנו ובמקומנו בעניין ההסכמים שבנדון וכי חתימתכם עליהם מחייבת גם אותנו לכל דבר ועניין. [חתימה - מורשי חתימה בצרוף חותמת החברה]." מכתב זה מעיד על יישומו של ההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור על ידי טלרד וכן על יישום הסכם ההבראה, אשר הוסכם עם מנכ"ל כור תעשיות ונחתם על ידו. צא ולמד שבאותה תקופה נהג מנכ"ל כור לחתום על הסכם קיבוצי עם מזכ"ל הסתדרות הפקידים או ההסתדרות הכללית, בשמן של הנהלות המפעלים המנויים בנספח, ואותן הנהלות יישמו את הוראות ההסכם. מכאן, כי עד להסכם שבין הנהלת כור תעשיות לבין מזכ"ל ההסתדרות מיום 14.1.1993, שנרשם כהסכם קיבוצי, המצב במשק ההסתדרותי היה, כי מפעלי כור פעלו בהתאם למוסכם בהסכמים הקיבוציים, שבין האגף לאיגוד מקצועי לבין הממשלה או לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ובין ההסתדרויות המקצועיות לבין המעסיקים באמצעות צווי הרחבה. אולם, בעקבות ההסכם הנ"ל מיום 14.1.1993 הסתיימה שיטת יחסי עבודה המיוחדת והייחודית הזו וכל מפעל השייך לחברת כור ניהל משא ומתן ברמה המפעלית, מבלי שהוא חייב ליישם את ההסכמים שנעשו במגזר הציבורי. השתק פלוגתא, מניעה ותום לב 8. פסק דינו של בית הדין הארצי בפסק דין דב"ע נב/ 6 - 4 - שאלת מעמדו של ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור נדונה על ידי בית דין זה בפרשה קודמת פסק הדין בפרשת נב/ 6 - 4. מן האמור בסעיף 24 לפסק הדין בפרשת דב"ע נב/ 6- 4 עולה, כי ההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור חל על עובדי טלרד וכך נפסק (בעמ' 12): "בית-הדין קמא קבע בפסקה 3 לפסק-דינו כי הסכם 'כור' חל על הצדדים, לרבות סעיף 5 האמור, ואף אנו בדעה זו". יתרה מכך, עמדת טלרד עצמה במהלך הדיון בפרשת דב"ע נב/ 6 - 4 הייתה, כי ההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור חל עליה, וכך נאמר בסעיף 16 לפסק הדין (בעמ' 10): "בא-כוח טלרד טען כי הסכם 'כור' חל - כהסכם קיבוצי - גם על טלרד ועובדיה...". עמדת טלרד הנ"ל נתקבלה כאמור, על ידי בית דין זה. 9. תום לב - לאור עמדת טלרד בפרשת דב"ע נב/ 6 - 4, לפיה ההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור חל על טלרד, ולאור העובדה שטענתה הנ"ל נתקבלה על ידי בית דין זה, לא היה מקום לטעון מטעמה בהליך הנוכחי את היפוכו של דבר. אמנם, יכלו באי כוח טלרד להצביע בפנינו על כך, כי בפרשת דב"ע נב/ 6 - 4 הועלתה על ידיהם האפשרות שההסכם הקיבוצי לעובדי מפעלי כור נופל בגדר הסדר קיבוצי. אולם, בפרשת דב"ע נב/6 - 4 טענתם בנושא זה הייתה, כי אף אם מדובר בהסדר קיבוצי ההסדר אכיף בכל הנוגע למנגנון יישוב הסכסוכים. לשיטתנו, ככל שההסכם אכיף לגבי מנגנון יישוב סכסוכים הוא אכיף גם בהקשר של תנאי שכר. לפיכך וכבר מטעם זה, ראויה טענת טלרד להדחות וזאת, מבלי שנזקק לשאלת קיומו של השתק פלוגתא בין הצדדים. עם זאת, מכיוון שבתי הדין האזוריים דנו בנושא זה נתייחס אליו בקצרה. 10. השתק פלוגתא - בפסק דינו של בית הדין קמא, שביסוד ערעורה של הסתדרות המהנדסים מובאת כטעם לדחיית טענת השתק פלוגתא, הקביעה כי בפסק דין דב"ע נב/ 6 - 4 לא הועמדה, לא הוכרעה, ואף לא היתה חיונית לתוצאה הסופית, השאלה, האם ההסכם הקיבוצי של עובדי כור הינו הסכם קיבוצי מיוחד בטלרד. כמו כן פסק בית הדין האזורי, כי הצדדים בפסק הדין בפסק דין דב"ע נב/ 6 - 4 והצדדים שבפני בית הדין קמא אינם זהים. לשיטת בית הדין קמא, בפסק דין דב"ע נב/ 6 - 4 הצד להתדיינות מטעם העובדים היה מועצת פועלי לוד, ועד העובדים החדשים בטלרד ועובד נוסף, בעוד שבפני בית הדין קמא, הופיעה הסתדרות המהנדסים. טענת טלרד לגבי זהות בעלי הדין אינה מקובלת עלינו היות שהן מועצת הפועלים והן הסתדרות המהנדסים הנן אורגנים של ההסתדרות, הפועלים מכוח חוקת ההסתדרות וכפופים למוסדותיה. בנוסף, שני האורגנים הנ"ל של ההסתדרות מייצגים עובדים של חברת טלרד. אשר לטענת טלרד, כי הנושא המרכזי בפסק הדין נב/ 6 - 4 לא היה תחולתו על עובדי טלרד. שם הודיע טלרד, כי ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור חל על עובדי טלרד. בהתחשב בתקדים זה, אין לקבל טענה סותרת של טלרד, וזאת ללא קשר לנושא השתק פלוגתא. זאת ועוד, קיימים טעמים נוספים לדחות את טענת טלרד, כפי שפורטו בפסק דין. 11. הסדר קיבוצי - בהנחה שהיינו קובעים, כי ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור נפל בגדר הסדר קיבוצי ולא הסכם קיבוצי, מסקנה שכאמור לעיל, אינה מקובלת עלינו, לא היה בדבר כדי להוביל לדחיית תובענת הסתדרות המהנדסים, כפי שנהג בית הדין האזורי בפסק הדין נשוא ערעור ההסתדרות. אמנם, הכלל הוא, כי בית הדין לא יאכוף הסדר קיבוצי. אולם, לכלל זה יתכנו חריגים. לאחרונה, פסק בית דין זה בפרשת בנק לפיתוח התעשייה , כי יש לאכוף הוראות בהסדר קיבוצי הנוגעות למנגנון יישוב סכסוכי עבודה. הטעמים לכך היו כדלקמן: הגופים שחתמו על ההסדר הקיבוצי היו מוסמכים לחתום על הסכם קיבוצי; ההסדר הקיבוצי נחתם על ידי שני הצדדים; הצדדים ביצעו את הוראות ההסדר הקיבוצי בעבר; יישוב הסכסוך באמצעות המנגנון ליישוב סכסוכים היווה את הדרך הנכונה ליישוב הסכסוך בין הצדדים. לדידנו, טעמים אלה יפים גם לענייננו. נדגיש במיוחד את העובדה, כי בעבר ביצעה טלרד את ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור, לרבות נושא טבלאות השכר. לכך נוסיף, כי בפרשת דב"ע נב/6 - 4 טענו ב"כ טלרד, כי אף אם ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור הנו בגדר הסדר קיבוצי, הוא אכיף לגבי עובדי טלרד. 12. סוף דבר והערות לגבי המשך הדיון בין הצדדים - לאור כל האמור לעיל, הננו מקבלים את ערעורה של הסתדרות המהנדסים ודוחים את ערעורה של טלרד. הדיון מוחזר לבתי הדין האזוריים להמשך הדיון. ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור חל על עובדי טלרד כהסכם קיבוצי ומחייב את הצדדים. אשר להמשך הדיון בתב"ע נה/ 71 - 4 (בפני מותב בראשות השופטת עציון) - אנו ממליצים לצדדים לעשות מאמץ ליישב את הסכסוך במסגרת משא ומתן קיבוצי או באמצעות מנגנון ליישוב סכסוכי עבודה. אשר להמשך הדיון בתב"ע נה/ 35 - 4 - נבקש להעיר מספר הערות בעניין השאלות העומדות להכרעה; מחד גיסא, משהסתיימה תקופת תוקפו של הסכם ההבראה, חוזרים הצדדים אל תנאי העבודה שנקבעו בהסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור. עם זאת, הצדדים רשאים להביא ראיות לעניין הסכמתם של מזכ"ל ההסתדרות ומנכ"ל כור תעשיות על ניהול משא ומתן מפעלי החל מ- 1.1.1993, ולטעון בשאלת משמעות הסכמה זו לגבי סעיפים 4 ו- 5 לפרק ח' להסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור. אם כך הדבר נשאלת השאלה, מה היא משמעות המוסכם בין מזכ"ל ההסתדרות ומנכ"ל כור תעשיות בעניין ההסכמים המפעליים והאם יש בהסכמתם משום שינוי הסכם קיבוצי, על ידי הגורמים הבכירים ביותר בארגונים שבראשם הם עומדים? האם המכתב שכתב מזכ"ל ההסתדרות דאז, מר חיים הברפלד אל מנכ"ל כור תעשיות (ר' סעיף 3 לעיל), אכן נרשם כהסכם קיבוצי ואם כן, האם ביטל את הנוהג לגבי יישום סעיפים 4 ו- 5 של ההסכם הקיבוצי של עובדי מפעלי כור? בפסק דינו של השופט רבינוביץ בפסק דין תב"ע מז/ 8 - 4 נפסק, כי נהוג היה במפעלי תעשיות כור משך שנים רבות, להעניק תוספות שכר אשר נקבעו בהסכמים קיבוציים ארציים של המהנדסים בשירות הציבורי, גם במפעלים ההסתדרותיים. על אף האמור, עשויה לעלות הטענה, כי יישום הוראות סעיפים 4 ו- 5 הנ"ל נעשה באמצעות הסדר קיבוצי, דהיינו - באמצעות החלטות אשר נתקבלו על ידי ראש האגף לאיגוד מקצועי ונובעות ממשא ומתן קיבוצי שקוים לצורך ביצוע הוראות ההסכם הקיבוצי. בהתחשב במגוון הבעיות העובדתיות והמשפטיות העומדות לדיון והכרעה בתובענה זו, מוטב, כי הצדדים ינהלו משא ומתן במגמה לסיים סכסוך זה בהסכמה. זאת בפרט, לאור העובדה שככל שהדיון יימשך, יידרשו בא כוח הסתדרות המהנדסים להגיש את ההסכמים במגזר הציבורי. בנוסף, יידרשו באי כוח הצדדים לטעון לגבי אפשרות יישומם של ההסכמים במגזר הציבורי במפעל שאינו חלק מהמגזר הציבורי, ללא הסכמת הנהלת טלרד, ואף ללא אישור האגף לאיגוד מקצועי. 13. בטרם נחתום דברינו נציין, כי בדיעבד נראה לנו, כי לא היה מקום לפצל את הדיון. ככל שהדיונים יימשכו, יש להימנע מפיצולם והארכתם. בית הדין מתנצל על השיהוי בהכנת פסק הדין, שנבע מריבוי ההליכים לפני בית הדין. מאחר ובסכסוך קיבוצי עסקינן, אין צו להוצאות. חוזהמפעלהסכם קיבוצי