רישיון דיג

נושא מתן רישיונות לספינות דיג מוסדר בסעיף 3א לפקודת הדיג, 1937, בזו הלשון: "3א. (1) שום אדם לא ישתמש בשום ספינה כדי לדוג דגים אלא עפ"י רשיון לכך שניתן עפ"י סעיף זה ... (2) שר החקלאות או כל אדם שהוא מלא את ידו כדין רשאי, לפי שקול דעתו, ליתן לבעל הרשום או לבעלים הרשומים של כל ספינה שנרשמה בישראל רשיון, באופן הקבוע ולאחר תשלום האגרות הקבועות המרשה את השימוש באותה ספינה לצורך דיג-דגים... " תקנה 2א לתקנות הדיג, 1937, קובעת את הדרך להגשתן של בקשות לקבלת רישיון להפעלת ספינת דיג: "2א. (1) פקיד הדיג הראשי רשאי לתת, לפי שיקול דעתו, רשיון לספינה לעסוק בדיג בתנאים ובמגבלות שיקבע. (2) בקשה לרשיון לספינה לעסוק בדיג תוגש על ידי הבעל הרשום או הבעלים הרשומים של הספינה ... (3) הבקשה לרשיון לספינה לעסוק בדיג תכלול את הפרטים האלה: (א) פרטים מלאים על הספינה, לרבות מערכת ההתנעה שלה; (ב) האזור בו תעסוק הספינה בדיג; (ג) שיטה או שיטות הדיג שבהן ישתמשו בספינה. (4) הבקשה והרשיון לספינה לעסוק בדיג ייערכו על גבי טופס שיקבע פקיד הדיג הראשי. (4א)... (5) תוקף הרשיון לספינה לעסוק בדיג יפקע בתאריך הנקוב בו, אך לא יאוחר מתום שנה לאחר יום נתינתו, לפי קביעת פקיד הדיג הראשי" (ההדגשות הוספו). ביום 6.5.90 התפרסמה הודעה מטעם פקיד הדיג הראשי המפרטת את ההחלטה שנתקבלה בדבר הקפאת צי דיג המכמורת, בזו הלשון: "... 1. החל מתאריך פרסום הודעה זו ועד להודעה חדשה לא יאשר פקיד הדיג הראשי רשיונות חדשים להפעלת ספינות בדיג מכמורת. 2. ... 3. למרות האמור בהוראה זו יהיה מוכן פקיד הדיג הראשי לאשר רישיון להפעלת ספינת מכמורת חדשה כאשר יצטמצם מספר בעלי הרשיונות עקב החזרתו או מחיקתו של רשיון קיים... " ##להלן פסק דין בנושא רשיון דיג:## 1. רקע עובדתי ענף הדיג בכלי שיט בישראל נחלק לשלושה: דיג חופי, שהנו דיג המתבצע באמצעות סירות קטנות; דיג הקפה, שהנו דיג של דגים להקתיים המתבצע תוך פריסת רשת; ודיג מכמורת, המתבצע באמצעות רשת הנגררת מאחורי כלי שיט גדולים בנתיב שיוטם. עקב חשש מקריסתו של ענף הדייג כתוצאה מהידלדלות משק הדגה, עבר הענף בכלל ודיג-המכמורת בפרט, תמורות. בשנת 1990 הוחלט להקפיא את מספרם של כלי השייט העוסקים בדיג-מכמורת, אשר עמד אותה עת על 32 כלים, ובשנת 1995 הוחלט להקפיא את מספרם של כלי השייט בכל ענף הדייג. מאז החלטת ההקפאה של שנת 1990, נפתחה רשימת המתנה של מבקשי רישיונות, והכלל היה שרישיון חדש ניתן רק כאשר אחת הספינות הקיימות הפסיקה לפעול או שלא ניצלה את רישיונה. 2. העותר, שהינו דייג ובן למשפחת דייגים ותיקה, בנה בשנת 1987 ספינה לדיג-מכמורת (להלן- "מכמורתן"), והפעילה תחת רישיון עד שהיא טבעה בתאריך 1.8.91. לטענת העותר, כבר בשנת 1994 הוא פנה לממונה על אגף הדיג במשרד החקלאות, ומסר לו על תוכניותיו לשוב לענף. על פי גרסתו, הובטח לו כי כאשר ירכוש ספינה אחרת, יוכל להפעילה תחת הרישיון אשר ניתן בעבר לספינתו שטבעה. בשנת 2002 התאפשר לעותר לבנות מכמורתן חדש, ואז הוא שב ופנה לאגף הדייג בדרישה להחזיר לו את הרישיון, אך נענה כי תוקף רישיונו פקע, ועל כן עליו להצטרף לרשימת הממתינים לקבלת רישיון. העותר הוסיף וטען, כי מעולם לא קיבל הודעה על כך שרשיונו הישן נשלל או בוטל, ומשיב 1 אף המשיך לשלוח לו הודעות לתשלום אגרת רישיון עד 31.12.93, אם כי העותר עצמו נמנע מלשלם את האגרה מאז טביעת ספינתו. בעתירתו מבקש העותר כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא תבוטל החלטתו של מנהל האגף לדיג ולחקלאות מים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן- "משיב 1"), מיום 26.2.03, במסגרתה הוחלט שלא להשיב לו את רישיון הדיג שניתן בשעתו למכמורתן שהיה בבעלותו עד שטבע. לחלופין, מבקש העותר לראותו כמי שממתין ברשימת הממתינים לקבלת רישיון מסוג זה של מכמורתן מאז שנת 1994, ולהעניק לו רישיון על פי ותק זה. 3. כנגד גרסת העותר טענו המשיבים, כי תוקף רישיון לספינה לעסוק בדייג הוא לשנה אחת, ולפיכך החל משנת 1991, אין בידי העותר רישיון תקף. פנייתו הראשונה של העותר לקבלת רישיון חדש נעשתה רק בשנת 1999, ועד אז הוא לא נקט בפעולות שהיה בהן ללמד על כוונתו להפעיל ספינת מכמורתן במקום זו שאבדה לו. יותר מכך, מאז טביעת ספינתו נמנע העותר במשך תקופה מסוימת מלעסוק בדייג בכלל, ולאחר זמן החל בהדרגה לעסוק בדיג-חופי בלבד. כן נטען, כי מתוך אהדה לנסיבותיו האישיות של העותר, החליטו לקיים לו שימוע במהלכו הוא שטח את השגותיו, אולם לא נמצאה דרך לסייע לו, ועל כך שוגרה לו הודעה מנומקת בתחילת שנת 2002. המשיבים הסבירו את החלטתם בכך שלא נמצאו תימוכין לטענת העותר לפיה הוא פנה בבקשה לקבלתו של רישיון לפני שנת 1999. המשיבים הפנו לכך שגם מטיעונו של העותר עולה כי כבר בשנת 1994 הוסבר לו כי במטרה לקבל רישיון, עליו לצרף את שמו לרשימת הממתינים. כן נטען, כי גם אם פנה העותר בשעתו בבקשה לקבלתו של רישיון, לא ניתן היה לדון בה הואיל ולא היתה ברשותו ספינה קונקרטית. 4. המסגרת הנורמטיבית לדיון נושא מתן רישיונות לספינות דיג מוסדר בסעיף 3א לפקודת הדיג, 1937, בזו הלשון: "3א. (1) שום אדם לא ישתמש בשום ספינה כדי לדוג דגים אלא עפ"י רשיון לכך שניתן עפ"י סעיף זה ... (2) שר החקלאות או כל אדם שהוא מלא את ידו כדין רשאי, לפי שקול דעתו, ליתן לבעל הרשום או לבעלים הרשומים של כל ספינה שנרשמה בישראל רשיון, באופן הקבוע ולאחר תשלום האגרות הקבועות המרשה את השימוש באותה ספינה לצורך דיג-דגים... " (הדגשות הוספו). תקנה 2א לתקנות הדיג, 1937, קובעת את הדרך להגשתן של בקשות לקבלת רישיון להפעלת ספינת דיג: "2א. (1) פקיד הדיג הראשי רשאי לתת, לפי שיקול דעתו, רשיון לספינה לעסוק בדיג בתנאים ובמגבלות שיקבע. (2) בקשה לרשיון לספינה לעסוק בדיג תוגש על ידי הבעל הרשום או הבעלים הרשומים של הספינה ... (3) הבקשה לרשיון לספינה לעסוק בדיג תכלול את הפרטים האלה: (א) פרטים מלאים על הספינה, לרבות מערכת ההתנעה שלה; (ב) האזור בו תעסוק הספינה בדיג; (ג) שיטה או שיטות הדיג שבהן ישתמשו בספינה. (4) הבקשה והרשיון לספינה לעסוק בדיג ייערכו על גבי טופס שיקבע פקיד הדיג הראשי. (4א)... (5) תוקף הרשיון לספינה לעסוק בדיג יפקע בתאריך הנקוב בו, אך לא יאוחר מתום שנה לאחר יום נתינתו, לפי קביעת פקיד הדיג הראשי" (ההדגשות הוספו). ביום 6.5.90 התפרסמה הודעה מטעם פקיד הדיג הראשי המפרטת את ההחלטה שנתקבלה בדבר הקפאת צי דיג המכמורת, בזו הלשון: "... 1. החל מתאריך פרסום הודעה זו ועד להודעה חדשה לא יאשר פקיד הדיג הראשי רשיונות חדשים להפעלת ספינות בדיג מכמורת. 2. ... 3. למרות האמור בהוראה זו יהיה מוכן פקיד הדיג הראשי לאשר רישיון להפעלת ספינת מכמורת חדשה כאשר יצטמצם מספר בעלי הרשיונות עקב החזרתו או מחיקתו של רשיון קיים... " (ההדגשות הוספו). 5. דיון נקודת המוצא לדיון בעתירה שבפנינו היא העדר פלוגתא בדבר נחיצות המדיניות בה נקטו המשיבים, עת ביקשו למנוע את קריסתו של משק הדיג. אין חולקין, כי הקפאת צי כלי השיט לדיג-מכמורת, צעד ראוי הוא, אשר מלבד הדאגה מפני המשמעויות האקולוגיות הכרוכות בקריסת משק הדגה, טומן בחובו גם דאגה לפרנסתם של אלה העוסקים בענף, וביניהם העותר עצמו. בהקשר זה אזכיר, כי ההחלטה בדבר ההקפאה נתקבלה למעלה משנה לפני טביעת ספינת העותר, ובעודו עוסק בדיג-מכמורת ומחזיק ברישיון כדין. לשונו הברורה של סעיף 2א(5) לפקודת הדיג, אינה ניתנת לפרשנות אשר תיטיב עם העותר. המחוקק קבע כי תוקפו של רישיון לספינה לעסוק בדיג יפקע בתאריך הנקוב בו, ולא יאוחר משנה מיום שניתן. הרישיון שהיה בידו של העותר עבור ספינתו שטבעה, תוקפו פקע בשנת 1991, והוא לא ביקש לשוב ולחדשו. יותר מכך, העותר עצמו אישר כי הוא נמנע מלשלם את האגרות לחידוש הרישיון, ולפיכך לא נהיר לי על מה הוא מלין, שהרי את הדרך בה נהג רשאי היה משיב 1 לפרש כהצהרת כוונות שלא לשוב לעסוק בדייג. וכאן המקום להדגיש, כי המשיבים הנהיגו מדיניות שקולה וראויה ביחס לאלה שספינתם טבעה, והכוונה לכך שבמקרים מסוג זה אין הם ממהרים להעניק את הרישיון לאחד מאלה המופיעים ברשימת ההמתנה, והדבר נעשה רק לאחר שלוש שנים, כדי לאפשר לבעל הרישיון להשתקם ולשוב לעסוק בענף. וכאן המקום לשוב ולהדגיש, כי גם התנהלותו של העותר מאז טבעה ספינתו אינה מדברת בעדו, הואיל ובמשך מספר שנים חדל כליל מלעסוק בדייג, וגם כאשר שב לענף, הוא עשה זאת בדיג-חופי, וממילא לא היה רשאי להחזיק באותה עת ברישיון למכמורתן. אכן, העותר איבד את ספינתו בנסיבות מצערות, אולם זכותו לרישיון אינה עומדת לו לנצח. אדרבא, משעה שמכורח הנסיבות הפך הרישיון לדייג ל"משאב נדיר", אין כל הצדקה שלא להעניק את הרישיון ששוב אינו משמש את העותר, לאחד מאלה הרשומים ב"רשימת ההמתנה". השקפה אחרת, לפיה מעולם לא אבדה זכותו של העותר לרישיון שהיה בעבר בידו, מאיינת, הלכה למעשה, את המדיניות אותה בחרו המשיבים ליישם, מדיניות אשר כאמור גם העותר אינו חולק על חיוניותה. כאמור, בפיו של העותר היתה טענה נוספת, ולפיה הוא פנה בשנת 1994 למר פיזנטי, אשר שימש אותה עת כממונה על תחום הדייג הימי, בבקשה לאפשר לו להפעיל מכמורתן במקום זה שטבע, ועל כן היה על המשיבים לשלבו ברשימת ההמתנה מאותו מועד. סבורני כי גם דינה של טענה זו להידחות. במהלך השימוע שנערך לעותר בשנת 2002, הוא טען כי בעת הפגישה בשנת 1994 נאמר לו "שאין כרגע רישיונות ועליו לחכות עד שיהיו" (ראו מש/2 המצורף לתגובת המשיבים מיום 5.6.2003). גרסה נוספת על הנאמר באותה פגישה הובאה מפיו של מר אורי שרון, שאת תצהירו מיום 11.8.2003 צירף העותר כדי לתמוך בעתירתו. זה האחרון טען, כי נלווה לעותר באותה פגישה, ובמהלכה ביקש העותר "לוודא כי יוכל להסב את רישיון הדיג שלו לספינה שיקנה בעתיד". לטענת מר שרון, בפגישה זו לא נאמר על ידי בן-שיחם כי רישיונו של העותר נשלל, ושרון הוסיף בזו הלשון: "למיטב זכרוני, תשובת מר פיזנטי היתה מעורפלת אך ניתן היה להבין ממנה כי כשהדבר יהיה אקטואלי הבעיה תיפתר". אין ספק שמר שרון דייק לפחות בעניין אחד, היינו, שהרישיון שניתן בעבר לעותר לא נשלל, הואיל וכל אשר קרה הוא שתוקפו של הרישיון פקע משלא חודש ולא שולמו האגרות בגינו. אולם עניין אחד שוב אינו מוטל בספק, היינו, שלעותר נאמר כי לא יוכל עוד לעשות שימוש ברישיון הישן. לפיכך, ואם השלים עם רוע הגזרה, היה עליו להגיש בקשה לרישיון חדש, בדרך הקבועה בתקנה 2א לתקנות הדיג, ואז היה מצורף לרשימת הממתינים. לחלופין, ואם סבר כי בהחלטתו של משיב 1 נפל פגם, היה עליו להביא את השגותיו בפני בית המשפט כבר בשנת 1994, ולא להשהותן עד לשנת 2003. העותר מטעמים השמורים עמו לא נהג כך, ולנוכח כל האמור אינני סבור כי הוכחה על ידו עילה כלשהי לקבלתו של סעד. אני מציע אפוא לחברי לדחות את העתירה, ובנסיבותיה המיוחדות להימנע מפסיקתן של בהוצאות. ש ו פ ט השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט לוי. בעלי חיים (דיג)