עניינה של תובענה זו - הפרת זכויות יוצרים בטקסט משפטי. התובע- פרופסור למשפטים מרצה באוניברסיטת חיפה, העוסק מזה שנים בחקר דיני הבנקאות ובהוראתם, פרסם מאמרים בתחום הבנקאות. בשנת 1996 פרסם את ספרו דיני בנקאות - חלק כללי. נתבע 1 הינו עורך דין בעל וותק, מתמחה בענף הבנקאות ומייצג בנקים כ- 35 שנה. הנתבע כתב שלשה ספרים: אתיקה מקצועית, 1989; רשלנות מקצועית של עורכי דין, רופאים, מהנדסים ואדריכלים, 1993; הבנקים - חבותם המקצועית 1998. נתבעת 2 היא המוציא לאור של הספר, הבנקים - חבותם המקצועית, המתפרסם כאוגדן. בשנת 1998, כשנתיים לאחר הופעת ספרו של התובע, פורסם ספרו של נתבע 1 - הבנקים - חבותם המקצועית. בשלהי אותה שנה, גילה התובע כי נתבע 1 העתיק קטעים מספרו של התובע וממאמריו. ההעתקות נעשו ללא קבלת רשות או התייעצות עם התובע. לטענתו, בוצעה על ידי הנתבעים העתקה טקסטואלית "מילה במילה", מיצירותיו. לטענת התובע גזלו הנתבעים את פירות המחקר ביצירותיו המקוריות ופגעו בקניינו. מעשי הנתבעים מהווים הפרת זכויות יוצרים והפרת זכויותיו המוסריות של התובע. כמו כן טוען התובע כי הנתבעים התעשרו ולא במשפט על חשבונו. מגעים אשר נועדו ליישב את המחלוקת מחוץ לכתלי בית משפט לא נשאו פרי (פניות מה- 7/9/98; 23/9/98; 23/11/98). דיון: הבסיס הנורמטיבי לתביעה זו מעוגן בחוק זכויות יוצרים, 1911. סעיף 1 לחוק מגדיר זכות יוצרים: "… תהא זכות היוצרים קיימת במקרים דלקמן… לגבי יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוסיקליות ואומנותיות - (א) ביצירה שיצאה לאור, תהא זכות היוצרים קיימת אם היצירה יצאה לאור ראשונה בגבולות אותם חלקי המושבות של הוד מלכותו המוגדרים לעיל" סעיף 2 מגדיר הפרה: "(1) רואין זכות היוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות היוצרים… כמו כן רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה על ידי אדם אם - ... הוא מפיץ לצרכי מסחר או במידה שיש בה כדי להזיק לבעל זכות היוצרים..." התובע טוען כי הועתקו קטעים ממאמריו וספרו ופורסמו בספר מתחרה. בכך יש משום הפרה של זכויות יוצרים. סעיף 35 לחוק מגדיר את המונח "העתקה מפרה": "כשמדובר הוא בהעתקה של יצירה שקיימת בה זכות יוצרים..." בע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך, פ"ד מב(3) 749, 756, הוגדרה זכות היוצרים: "זכות היוצרים היא בעיקרה זכות למנוע מאדם אחר לקחת לעצמו את פרי עמלו של היוצר". המונח "יצירה" פורש כביטוי מקורי, להבדיל מ"רעיון" אשר אינו מוגן (טוני גרינמן, זכויות יוצרים, אמנים ומפיקים, הוצאת סדן, עמ' 13). בספרם של R. Taylor & G. Dworkin - "FIXATION: Copyright dose not subsist in a work until it is recorded in some written or other form. A person can create a copyright work by committing it to paper, or recording it in some way personally, through a secretary or some other amanuensis, or by any other person who records it with the author's permission." "ORIGINALITY: No copyright subsists in a literary, dramatic, musical or artistic work unless it satisfies the test of "originality" and do copyright subsists in sound recordings, films, broadcasts, cable programmes or published editions of works to the extent that they are copied from previous works". תנאי להגנה הוא מקוריות היצירה, שכן אם אין עליה חותם אישי של יוצרה, אין היא מהווה מושא להגנה. בענייננו מדובר בספרו משפטית. מטבע הדברים כול הטקסט, ככל טקסט משפטי מובהק, אסופה של הלכות אשר התפתחו בחקיקה ובפסיקה ענפה. חומרים אלה, הם נכסי צאן ברזל העומדים לרשות כלל ציבור המשפטנים. אין זה ראוי לשלול או להגביל השימוש בהם בקונטקסט המתאים. זאת ועוד, פסקי הדין הבולטים בכל נושא, מקובלים על הקהיליה המשפטית, וממילא, נזכרים ומצוטטים בספרו העוסקת בתחום. נחלת הכלל הם. כך בספרם של: Donald S. Chisum & Michael A Jacobs "Understanding intellectual property law" (עמ' 7- 4). "It protects only a work's expression of ideas, not ideas themselves" לרשות כל אדם עומד אוצר מילים זהה, אך מעשה הבחירה והצירוף, כמו גם הצליל, מאפיינים ת סגנון המחבר. לא בכדי נאמר: "הסגנון הוא האיש" (ע"פ 5/82 ח"כ אהרון אבו- חצירה נ' מדינת ישראל ואח', פד"י לו(1) 247, 250). דווקא בתנאים המייחדים ספרות משפטית, מהווה סגנונו של המחבר רכיב חשוב בתחום המקוריות. ניתן לומר כי הסגנון המקורי של מחבר יצירה משפטית, הוא המקבילה לעיצוב מקורי (בעיקר בתחום המוצרים הפונקציונאליים), המוגן באמצעות המדגם. האבחנה בין הרעיון שאינו מוגן כשלעצמו, לבין דרך יישומו שהיא מוגנת, אינה קלה. בע"א 23/81, עמ' 759 אומר השופט ש' לוין: "לדעתי, אין לקבוע מראש מסמרות, מתי מדובר ברעיון ומתי מדובר ביישומו, אלא הכל תלוי בנסיבות: אותה מערכת עובדות יכולה להיחשב לעניין אחד רעיון ולעניין אחר יישום של רעיון." יישום ההלכה: ספרו של התובע ערוך על פי תכנית מקורית ומכיל ניתוח של ההלכה הפסוקה, הדורש חשיבה ומחקר. התובע השקיע שנים רבות במחקר ופיתח תיאוריות בחקר דיני הבנקאות. רעיונותיו וניתוחיו המשפטיים, הינם בגדר יישום של רעיון, וראויים להגנה. ניתן לראותה פרת זכות יוצרים באותם מקרים של העתקת טקסט "מילה במילה" ואף במקרים שבהם טרח הנתבע לשנת מילים בודדות, על מנת לחפות על השימוש בטקסט של התובע והעתקו לספרו. התובע מעלה רשימה של הפרות ומפנה לקטעים מספרו (מסומנים באות א') ומאמריו (מסומנים ב', ג', ד'). הנתבע הודה כי עיין בספרו של התובע בעת הכתיבה והעריכה של ספרו "הבנקים, חבותם המקצועית": "אני מכיר את ספרו של פרופ' בן אוליאל. הספר שלי למעשה, היה מוכן לפני הוצאת ספרו של התובע. ברגע שיצא ספרו - באתי לעיין בספר כדי לחפש את הדברים שמעניינים אותי לגבי רשלנות מקצועית... חיפשתי בתוכן העניינים דבריםש יכולים לעניין אותי מבחינת הרשלנות המקצועית והיכן שאפשר היה לצטט ציטטתי. לפחות צוטטו 7 פעמים. חלק מהקטעים הם ציטוט" (פרופ' מיום 30.10.00 עמ' 4). הנתבע הסביר כי זה היה הספר היחיד שעמד לרשותו בנושא. כמו כן העיד כי אחרי הגשת התביעה הוסיף הערות שוליים בעמ' 50 לספרו, המפנות אל המקור, כך שההעתקה קיבלה ורה של ציטוט. שגיאות הכתיב שנפלו בספרו של התובע והועתקו אף הן, תוקנו על ידו לאחר הגשת התביעה. דווקא העובדה כי קטעים מהספר צוטטו על פי כללי הציטוט הנכון מעידה כי הנתבע השתמש במודע בטקסט של התובע, משל היה פרי עטו. התובע ערך בתצהירו השוואה בין שלושה עשר קטעים שהועתקו לטענתו מספרו ומאמריו, לבין אלה המופיעים בספרו של הנתבע. לצורך הדיון חולקו הקטעים המועתקים לשלוש קבוצות, כאשר הספר מקבל סימון א' והמאמרים סימון ב', ג', ו- ד'. ניתוח משפטי (קטעים א-1, א- 2, א-5, ב-3, ב-4, ג' ד'). קטעים שבהם סקר התובע פסקי דין ישראלים וזרים (קטעים א- 3, א- 4, א- 6, ב- 1). סדרי הרצה וניתוח משפטי המייחדים את ספרו של התובע (קטעים א- 7, ד'). לצורך הדיון בחרתי מספר קטעים מייצגים: פרופ' בן אוליאל דיני בנקאות: חלק כללי, עמ' 388- 387: "מהי הדרישה לנהוג זהירות לצורך קבלת ההגנה הסטטוטורית של סעיף 82? לנהוג זהירות משמעו לנקוט אמצעי זהירות הדרושים בכדי למנוע, או לפחות לצמצם, את הסיכון שגביית שיק תזיק לבעליו האמיתיים של המסמך. אכן, הבנק חב כלפי הבעלים האמיתיים חובה זו, למרות שאינו קשור עמו בקשר חוזי". "פירוט האמצעים השונים שעל הבנק לנקוט הינה * פונקציה של הסיכון הכרוך בפעולות הגבייה". * שגיאת כתיב בקטע המקורי. עו"ד א' זר הבנקים - חבותם המקצועית, עמ' 51: "הדרישה לנהוג בזהירות על פי סעיף 82 לפקודה משמעה לנקוט אמצעי זהירות הדרושים כדי למנוע, או לפחות לצמצם את הסיכון שגביית שיק תזיק לבעליו האמיתיים של המסמך. אכן הבנק חב כלפי הבעלים האמיתיים חובה זו, למרות שאינו קשור עמו בקשר חוזי. "... האמצעים השונים שעל הבנק לנקוט הינה* פונקציה של הסיכון הכרוך בפעולת הגבייה". * שגיאת כתיב בהעתקה. א.2. פרופ' בן אוליאל דיני בנקאות: חלק כללי, עמ' 291: "סעיף 80 דומה מאוד לסעיף אחר, סעיף 23(ג'), המגן על בנק הפורע שיק שזויפה בו חתימת היסב או שנחתמה בלא רשות". "ההבדלים המשמעותיים הם שלושה. ראשית, סעיף 80 מעניק הגנה הן לבנק הנמשך והן למושך, בעוד שסעיף 23(ג) אינו עושה הבחנה זו: שנית, סעיף 80 מגן על הבנק הפורע שיק המשורטט לא הבחנה בין שיק למוכ"ז לבין שיק לפקודה, בעוד שסעיף 23(ג), בהתייחסו להיסב מזויף או שלא ברשות, חל אך ורק על שיק לפקודה: שלישית, מכיוון שסעיף 80 מגן במפורש על בנק הפועל שלא ברשלנות, היקפו מצומצם יותר מזה של סעיף 23(ג), שדרישה זו אינה קיימת בו. סעיף 23 מעניק הגנה לבנק הפועל בדרך העסקים הרגילה ואינו מונעת אותה מבנק המתרשל בפירעון השיק. עצם הדבר כי ההגנה של סעיף 23(ג) ניתנת לבנק הפועל בדרך העסקים הרגילה ובתום לב ("תום לב" לפי 91 לפקודת השטרות עשוי להתקיים גם כאשר הדבר נעשה ברשלנות) בא לאשר את המסקנה כי העדר רשלנות אינה דרישה הכרחית למתן ההגנה המצוינת בסעיף 23(ג). עו"ד א' זר הבנקים - חבותם המקצועית, עמ' 69: "סעיף 80 בדומה לסעיף 23(ג) מגן על בנק הפורע שיק שזוייפה בו חתימת ההסב או שנחתמה שלא ברשות כאשר הבנק פעל "בתום לב" וללא רשלנות דינו כמי שפרע שיק כשורה. בהשוואות בין סעיף 80 לסעיף 23(ג) לפקודה ניתן לקבוע כי: סעיף 80 מעניק הגנה הן לבנק והן למושך. סעיף 80 נותן הגנה לבנק בגין שיק משורטט אם הוא למוכ"ז או לפקודה. סעיף 80 מגן על הבנק אך ורק אם הוא פועל ללא רשלנות בעוד שבסעיף 23(ג) אין תנאי כזה אלא הבנק מוגן אם הוא פועל בדרך העסקים הרגילה ובתום לב. (לפי סעיף 91 סעיף לפקודה תום הלב קיים גם כאשר הבנק פועל ברשלנות)." א.3. פרופ' בן אוליאל דיני בנקאות: חלק כללי, עמ' 101- 100: "... בנק ישראל למשכנתאות בע"מ נ' יצחק ורחל הרשקו (...). לא נקבע כי סכום ההלוואה תימסר ללקוחות ישירות, אלא שהכסף יהיה מופקד בחשבונו של המשיב השניה וייוצג על ידי תעודות פיקדון אשר ערכן הנקוב הוא 55,000 ל"י. לעומת זאת, חובתו החוזית של הבנק הייתה להעביר את סכום ההלוואה לא על פי הסכום הנקוב בתעודות, אלא בהתאם לערכן בשוק, שהוא נמוך יותר. "(...) בית המשפט העליון קבע כי נוצרה אי הבנה אצל הלקוחות לגבי הפרטים הטכניים של העסקה, אך הכיר בכך כי הבנק הוא האחראי לאי הבנתם" עו"ד א' אזר הבנקים - חבותם המקצועית, עמ' 188: "לא נקבע כי סכום ההלוואה יועבר ישירות ללקוחות אלא יהיה הסכום המופקד בחשבונו של הבעל על ידי תעודת פיקדון אשר ערכה בסך של 55,000 ל"י. לעומת זאת חובתו החוזית של הבנק הייתה להעביר את סכום ההלוואה לא על פי הסכום הנקוב בתעודות, אלא בהתאם לערכן, בשוק, שהוא נמוך יותר. "בית המשפט העליון קבע כי נוצרה אי הבנה אצל הלקוחות לגבי הפרטים הטכניים של העסקה, והבנק אחראי לכך." א.6. פרופ' בן אוליאל דיני בנקאות: חלק כללי, עמ' 381- 382: "בפרשת Marfani & Co. Ltd. Bank Midland אדם המחזיק בשיק משורטט, שבו רשום כנפרע שמו של אדם אחר ביקש מהבנק שיפתח לו חשבון וזאת כדי להשיג את גביית השטר. החשבון נפתח על שמו של הנפרע בשיק, מאחר שהלקוח הטעה את הבנק והזדהה בפניו בשמו של הנפרע במסמך. ההטעיה בוצעה בעזרת ממליצים, אשר העידו בפני הבנק על זהותו המזויפת של בעל החשבון. אף התברר שהבנק לא ביקש מן הלקוח מסמך המאשר את זהותו. נגד הבנק הוגשה תביעה על גזילת שיק. להגנתו טען הבנק כי פעל בתום לב וללא רשלנות". עו"ד א' אזר הבנקים - חבותם המקצועית, עמ' 55: "בפסק הדין של Marfani אדם החזיק בשיק משורטט, שבו רשום כנפרע שמו של אדם אחר, ביקש מן הבנק שיפתח לו חשבון וזאת כדי להשיג את גביית השיק. החשבון נפתח על שמו של הנפרע בשיק והלקוח הטעה את הבנק והזדהה בפניו בשמו של הנפרע בשיק. ההטעיה בוצעה בעזרת ממליצים, אשר העידו בפני הבנק על זהותו המזויפת של בעל החשבון.ה בנק לא ביקש מן הלקוח מסמך המאשר את זהותו. נגד הבנק הוגשה תביעה על גזילת שיק. להגנתו טען הבנק כי פעל בתום לב וללא רשלנות". א.7. פרופ' בן אוליאל דיני הבנקאות: חלק כללי, עמ' 116- 112: "(א) גילוי מכוח החוק: בתי משפט משטרה הוצאה לפועל רשויות מס מתן מידע על פי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981". עו"ד א' אזר הבנקים - חבותם המקצועית, עמ' 298- 307: "1. גילוי מכוח החוק ו/או הפסיקה גילוי חשבון של צד שלישי לפי צו בית משפט משטרה חובת הגילוי בהליך פלילי. הוצאה לפועל רשויות המס גלוי מידע על פי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981". 1. פרופ בן אוליאל פתיחת חשבון - אחריות בנק וסיכון בנקאי, משפטים י"ב, תשמ"ב, פרופסור בן אוליאל, עמ' 72: "פרשה מעניינת התרחשה לפני מספר שנים בצרפת (...) בית המשפט בפריז זיכה את שלושת הבנקים שהשתתפו בהעברות כספים אלה, מכיוון שלא מצא כל פגם בביצוע הוראות התשלום (...)" עו"ד א' זר הבנקים - חבותם המקצועית עמ' 74: "בפרשה אחרת נפסק בבית המשפט בפריז (...). בית המשפט זיכה את שלושת הבנקים שהשתתפו בהעברת כספים אלה, מכיוון שלא מצא כל פגם בביצוע הוראות התשלום. מאחר והחתימות המזויפות היו מדויקות ולא ניתן להבחין בזיוף כך שלא היה מקום לחקור ואין רשלנות בפירעון". ב.4 פרופ' בן אוליאל פתיחת חשבון - אחריות בנק וסיכון בנקאי, משפטים י"ב, תשמ"ב, פרופ' בן אוליאל, עמ' 77: "סיכומו של דבר: על הבנק להימנע מלהחתים את לקוחותיו על טפסים לפתיחת חשבון אשר סעיפיהם עומדים בניגוד לחוק; בנק שאינו נוהג כך עלול לגרום נזקים ללקוחותיו ועל כן, ובין היתר, לשאת באחריות כלפיהם." עו"ד א' זר הבנקים - חבותם המקצועית, עמ' 25: "המסקנה היא כי על הבנק להימנע מלהחתים את לקוחותיו על טפסים לפתיחת חשבון, אשר סעיפיהם אינם עונים על ציפיותיהם וכוונתן ועומדים בניגוד לחוק. בנק שאינו נוהג כך עלול לגרום נזקים ללקוח והתוצאה תהא חבותו כלפיהם באחריות לנזקיהם". פרופ' בן אוליאל "כספת בבנק: תפיסה חדשה להגדרת טיב העסקה ולקביעת מידת האחריות מצד הבנק", הפרקליט ל"ז, 1986, עמ' 84- 83: "ניתן לסכם מצב זה בקביעה כי כוחו של הבנק מול הלקוח הרגיל, אשר תלוי בו במתן שירות... גורם ליצירת חובה מיוחדת של הבנק כלפי הלקוח, כלומר חובת אמונים. המטרה הסופית שבשבילה קיימת חובה זו היא מילוי תפקידו של הבנק בדרך המושלמת ביותר בנסיבות הקיימות". "על עקרון האמון קבע השופט ברק בפסק דין אדוארד קוסוי... ובהסכמה עם דבריו של השופט י' כהן בענין לוקמן נ' שיף קבע השופט ברק... בקשר לתוכנה של חובת המאון הוסיף השופט ברק..." עו"ד א' זר בנקים - חבותם המקצועית, עמ' 257: "במצב מורכב זה כוחו של הבנק מול הלקוח הרגיל התלוי בו במתן השירות גורם ליצירת חובה מיוחדת של הבנק כלפי הלקוח, כלומר חובת אמונים. המטרה הסופית שבשבילה קיימת חובה זו היא מילוי תפקידו של הבנק בדרך המושלמת ביותר בנסיבות המקרה. על עקרון האמון קובע השופט ברק (תוארו אז) בפסק הדין אדוארד קוסוי... ובהסכמה עם דבריו של השופט י' כהן בענין לוקמן נ' שיף קבע השופט ברק... באשר לתוכנה של חובת האמון הוסיף השופט ברק..." פרופ' בן אוליאל "חשבון בנק משותף - הערכה ביקורתית", משפטים י', 1980, עמ' 464: "לסיכום, בשלב הנוכחי של ההתפתחות המשפטית (לפיה אין המחוקק ובתי המשפט מעניקים זכויות קנייניות לשותף שנותר בחיים ואשר לא תרם לקרן) מן הראוי כי במקום ההגנה הרחבה, המוענקת לבנקים על פי פקודת הבנקאות, יקבע המחוקק כי בנסיבות ידועות מוטלת על הבנק החובה לשמור על האינטרסים יורשי השותף שנפטר. התוצאה המעשית תהיה, כי במקרים שבהם קיימת מחלוקת בין יורשי השותף המנוח, התובעים זכות על הקרן, ובין השותף שנותר בחיים, יהיה על הבנק לפעול על פי הוראות בית המשפט." עו"ד א' זר בנקים - חבותם המקצועית, עמ' 29: "לסיכום, בשלב הנוכחי של ההתפתחות המשפטית, אין המחוקק ובתי המשפט מעניקים זכויות קנייניות לשותף שנותר בחיים ואשר תרם לקרן. מן הראוי כי במקום ההגנה הרחבה, המוענקת לבנקים על פי פקודת הבנקאות, יקבע המחוקק כי בנסיבות ידועות מוטלת על הבנק החובה לשמור על האינטרסים של יורשי השותף שנפטר. התוצאה המעשית תהיה כי במקרים שבהם קיימת מחלוקת בין יורשי השותף המנוח, התובעים זכות על הקרן, ובין השותף שנותר בחיים, יהיה על הבנק לפעול על פי הוראות בית המשפט". לסיכום - ניתוח והשוואת כל הקטעים (שבעה מתוך הספר וששה מתוך שלושה מאמרים), מוביל למסקנה כי הנתבע הפר זכויות יוצרים שלה תובע. עדים אנו להעתקה מילולית של מירב הטקסט בסגנון המקורי של המחבר. הנתבע אכן העתיק מתוך ספרו של התובע את הדיון בסעיף 82 לפקודת השטרות, בשינויים קלילים, הניתוח המשפטי של התובע, כולל התייחסות אל סעיפים 23, ו- 91 לפקודת השטרות. סדר הנושאים הדורש חשיבה ותכנון מקוריים, כמו גם הדיון בכל אחד מהם, הועתקו על ידי הנתבע. הנה כי כן הוכיח התובע הפרת זכויות יוצרים על ידי הנתבע, בספרו ובמאמריו. עתה יהא עלינו לדון בפיצויים המגיעים לתובע בגין ההפרות. הפיצויים: לטענת התובע הסבה לו התנהגות הנתבע נזקים ועגמת נפש אולם הוא בחר בפיצוי סטטוטורי מקסימלי. ס' 3א' לפקודת זכויות יוצרים: "פיצויים ללא הוכחת נזק: לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ- 10,000 ש"ח ולא יעלה על 20,000 ש"ח: שר המשפטים, באישור וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי בצו לשנות את השיעורים האמורים". המדיניות השיפוטית נוטה לפרשנות ליברלית של סעיף 3א' לפקודה, אשר נחקק בהשראת החוק הפדרלי האמריקאי, סעיף 17 U.C.S 504 C(1). המחוקק מצא לראוי לאפשר פסיקת פיצויים לבעל זכות יוצרים שנזקו אינו רב ומטבע הדברים קשה להוכחה בראיות. הפיצוי ניתן בגין פגיעה בזכות היוצרים, ולא על פי מספר ההפרות של אותה זכות. כך בע.א. 592/88 ש. שגיא ואח' נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל ואח', פ"ד מו' (2) 254, עמ' 267. "את הביטוי 'כל הפרה' יש לפרש כמתייחס לכל סוג הפרה: הווי אומר, אפשר להטיל על הפיצוי הסטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים, הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים". ברוח זו נוהגים בתי המשפט בארצות הברית אם כי טווח שיקול הדעת בהערכת גובה הפיצוי בגבולות הסטטוטוריים, רחב בסעיף האמריקאי באופן משמעותי מזה שבסעיף 3א לפקודה: "Both the text of the copyright act and its legislative history make clear that statutory. Damages are to be calculated according to the number of works infringed, not the number of infrigements. 17 u.c. s 504 ©(1) authorizes a judge to award damages for all infringements… With respect to any one work'. As the house report on the bill explains. However only one penalty lies for multiple infrigements of one work". Supp. 104. Stoked seeds ltd. V. Geo. W. Park seed co. , inc. 783 f (W.D.N.Y., 1991). בע"א 3616/92, דקל שירותי מחשב נ' חשב היחידה, פ"ד נ"א(5) 337, 351, עמד בית המשפט על השיקולים לקביעת גובה הפיצוי הסטטוטורי, בהם עוצמת ההפרות, מספרן, ומשך זמן ההפרה. נחזור אל ענייננו. התובעים בסיכומיהם טוענים כי הנתבע הפר את זכות היוצרים בארבע יצירות שונות וכי הוא זכאי בגין כל הפרה לפיצוי המקסימלי של 20,000 ש"ח. למעט עדותו של התובע, לא הובאו כל ראיות להוכחת נזקים, שיהא בהן כדי להדריך את בית המשפט בבחירת הסכום ההולם, בגבולות הצרים שבין 10,000 ש"ח ל- 20,000 ש"ח. לשם קביעת סכום הפיצוי המגיע לתובע בגבולות הסטטוטוריים, יש לשקול את הנסיבות המיוחדות למקרה זה: צורתו וחזותו של הספר "הבנקים, חבותם המקצועית" שונה תכלית שינוי מזו של הספר דיני בנקאות: חלק כללי, והוא מופיע בצורת אוגדן עם שוליים צבעוניים. בפתח הספר תוכן עניינים כללי ותוכן עניינים מפורט, שלא כמו בספרו של התובע המחולק לחמישה שערים. הנתבע מאזכר את ספרו של התובע בראש "מפתח הספרים בעברית", (עמ' 395) וב"מפתח מאמרים בעברים". שלושת מאמריו של התובע מופיעים ברשימת האסמכתאות בספרו של הנתבע, וקטעים מהם מצוטטים על פי כללי ציטוט נכון. כאן המקום לציין כי הנתבע הביע הערכה למפעלו של התובע והסביר כי ציטט ממנו "דברים מעניינים וחשובים" והוא מוכן לשנות הטקסט ואף למחוק מספרו את הקטעים עליהם מלין התובע. נזקי ההפרה יצומצמו משמעותית עם החלפת דגי האוגדן כפי שהתחייב הנתבע, ולא יאוחר מששה חדשים ממתן פסק הדין. על הקושי במציאות ביטוי הולם להפרות בדרגות שונות של זכויות יוצרים, במרווח הסטטוטורי הצר עמדה כב' השופטת ט. שטרסברג כהן בע"א 3616/92 בעמ' 352. המקרה שבפנינו, שבו הוכחה הפרת זכות יוצרים בספר יחודי (7 הפרות) ובמאמרים שפורסמו ב"הפרקליט" וב"משפטים" (6 הפרות) הוא דוגמא הולמת לקושי זה. לאור מכלול השיקולים ישלם הנתבע לתובע את הפיצוי הגבוה של 20,000 ש"ח בגין הפרת זכות היוצרים בספר "דיני בנקאות". אשר למאמרים הדנים בסוגיות נקודתיות בדיני בנקאות ונכתבו במועדים שונים, יש לראות בכל מאמר זכות יוצרים נפרדת. הפיצוי ההולם עבור הפרת זכות היוצרים יהא: עבור ההעתקה ממאמר ב' (ארבעה קטעים) 13,000 ש"ח. עבור הפרת הזכות במאמרים ג' ו- ד' 20,000 ש"ח כולל. הזכות המוסרית: התובע עתר לפיצוי נפרד בגין פגיעה בזכות המוסרית. סעיף 4א' לפקודת זכויות יוצרים: "(1) מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים. מחבר זכאי שלא ייעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה. פגיעה בזכות לפי סעיף זה היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה. ... בתביעה לפי סעיף זה זכאי המחבר לפיצויים בסכום שיקבע בית המשפט לפי נסיבות המקרה, אף אם לא הוכיח נזק ממון;...". התובע טוען כי הנתבע פגע בשני היבטיה של הזכות המוסרית: קטעים מהותיים מן היצירות המקוריות של התובע פורסמו מבלי שאוזכר שמו של התובע כיוצר היצירות. הנתבע "חתך" מתוך היצירות המקוריות קטעים ושיבץ אותם בהקשרים שונים לפי ראות עיניו. לבית משפט סמכות לפסוק פיצויין הן בגין הפרת זכות מוסרית והן בשל הפרת זכויות יוצרים. (ע"א 2811/93 Eisenman נ' קימרון, פד"י נד(3), 817, 844). ברם, המקרה שבפנינו אינו דומה כלל לפרשת Eisenman נ' קימרון שבה נהגו כך. שם העתיק המערער צילומים ממבצע פענוח מגילה מהמגילות הגנוזות, שנתגלו במערות קומראן במדבר יהוה. המגילה נחשפה קרעים קרעים. צירוף הקרעים הבודדים לטקסט ופענוחו נמשכו בהשתתפות המשיב, במשך 11 שנים. הטקסט המפוענח, כולל תצלומים מקרעי המגילה, פורסם מבלי לקבל את הסכמתו של המשיב וללא ציון שמו. בית המשפט הכיר בזכותו המוסרית של המשיב ביצירת הטקסט המורכב של המגילה המפוענחת ופיצה אותו בגין הפרת זכות יוצרים (סעיף 3א' לפקודה) והן בגין פגיעה בזכות המוסרית (סעיף 4א'(3) לפקודה). אולם בנסיבות שבפנינו יהא בפיצוי נפרד לפי סעיף 3א' ולפי סעיף 4א'(3) לפקודה, משום כפל פיצוי בגין אותו נזק. לכך אין מקום. אשר לחיוב מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, לא הוכיח התובע כי הנתבעים התעשרו על חשבונו או כי פחת חוג דורשי ספרו ומאמריו. המוציא לאור: שמו של המוציא לאור אינו מתנוסס על כריכת האוגדן. התובע לא הוכיח מעורבות ישירה או עקיפה של המוציא לאור בהפרות. בנסיבות העניין אין מקום להניח כי המוציא לאור היה ער להעתקת הקטעים נשוא התובענה והטמעתם בטקסט. התביעה נדחית נגד נתבעת 2 בלא צו להוצאות. לסיכום: ניתן צו להוצאת הקטעים המפרים מספרו של הנתבע, תוך שישה חודשים. יצויין כי אין מניעה להפנות ולצטט פסקי דין זרים וישראליים, המופיעים בספרו של התובע. ובלבד שהדבר יעשה על פי כללי הציטוט. הנתבע ישלם לתובע 53,000 ש"ח. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשתה תביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישא הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 6,000 ש"ח צמוד כדין. זכויות יוצרים (הפרת)