פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. העותר, ארכיאולוג, עבד באגף העתיקות של משרד החינוך והתרבות בין השנים 1989-1981 (למעט מספר חודשים משלהי שנת 1987 ועד אמצע שנת 1988 לערך) ובהמשך, בין השנים 1990 - 1995, עבד אצל המשיבה (להלן: רשות העתיקות או הרשות) כארכיאולוג מחוז הגולן וכארכיאולוג מרחב הצפון. בין השנים 1992-1982 ביצע העותר חפירות ארכיאולוגיות מטעם אגף העתיקות ורשות העתיקות באתרים דיר קרוח, כנף, קצרין ומקדש פאן בבניאס (להלן: אתרי החפירה). 2. בעתירה שבפנינו מבקש העותר כי נורה לרשות העתיקות לממן בתוך פרק זמן סביר כתיבה ופרסום של דוחו"ת סופיים של החפירות הארכיאולוגיות שנערכו על ידו מטעם הרשות באתרי החפירה, לאחר שפניותיו אליה בעניין זה לא הניבו תוצאות המניחות את דעתו. לטענתו, מחויבת רשות העתיקות לעשות כן מכוח הוראת סעיף 12 לחוק העתיקות, תשל"ח-1978 (להלן: החוק). לדברי העותר, פרק הזמן הקבוע בסעיף 12(ג) לחוק להוצאת "פרסום מדעי מתאים" בדבר החפירה על ידי בעל הרישיון לבצעה - פרק זמן של 5 שנים - אינו תואם את המתרחש במציאות. לטענתו, בפועל, הארכיאולוגים המנהלים את החפירות אינם מתפנים לכתיבה המדעית ולהשלמת המחקר, במועד הקבוע בחוק נוכח עומס המטלות על כתפיהם, בהוראה, בניהול אתרי חפירות ובביצוע חפירות. כפועל יוצא של מציאות זו, טוען הוא, דו"חות סופיים של חפירות מתפרסמים כעשור ואף כמספר עשורים לאחר שהסתיימו החפירות, או שאינם מתפרסמים כלל. כך אירע, לטענתו, שבעת שהועסק ברשות העתיקות, הוקדש כל זמנו לעניינים אדמיניסטרטיביים ולא הייתה לו העת להתפנות למחקר ולכתיבה מדעית. העותר מציין כי הוא (או עמיתים לחפירות שניהל) פרסם פרסומים שונים ביחס לממצאים בחלק מאתרי החפירה, אולם לדבריו, אין מדובר בדין וחשבון כולל ומסכם הנוגע לכל הממצאים שנתגלו. העותר מפרט מהו, לשיטתו, "פרסום מדעי מתאים" בהתאם לסעיף 12 (ג) לחוק, עניין המצוי במחלוקת בינו לבין רשות העתיקות. עוד הוא מוסיף, כי חובתה של רשות העתיקות בהוצאת "פרסום מדעי מתאים" אודות החפירות אינה מתפוגגת אך משום שהארכיאולוג מבצע החפירה מטעמה פרש לגמלאות. טענה נוספת שמעלה העותר בהקשר זה הינה, כי מתן הזכות הבלעדית לרשות העתיקות להחליט על היקף המחקר הארכיאולוגי, לעיתים בניגוד לעמדת הארכיאולוג החופר, משמעה צמצום החופש המדעי. העותר מעריך כי התקציב הדרוש לו לכתיבת הדו"חות הסופיים ולהבאתם לדפוס עומד על סך של 600,000 ₪ שיתפרשו על פני 6 שנים. יש לציין, כי העתירה שבפנינו הינה חוליה בשרשרת צעדים משפטיים שנקט העותר בעניין זה. קדמו לה שני עררים לועדת ערר לפי החוק, האחד נמחק בשל חוסר סמכות ואילו השני טרם הוכרע. עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 4195/03) שהגיש העותר בעבר באותו עניין נמחקה בשל אי תשלום אגרה. כן התנהלו ומתנהלים בין הצדדים הליכים אזרחיים בעניינים הקשורים בחפירות שביצע. 3. רשות העתיקות מציינת בתגובתה, כי תוצאות החפירות הארכיאולוגיות שביצע העותר מטעמה פורסמו בכתבי עת מדעיים. לדבריה, מטרתה של העתירה להביא לכך שרשות העתיקות תממן מחקרים ארכיאולוגיים נלווים שאין היא מחויבת במימונם לפי החוק. עוד טוענת רשות העתיקות, כי את פרסום החפירות היה על העותר להשלים במהלך עבודתו אצלה, אך הוא לא עמד במחויבותו זו. תוצאות כל החפירות שביצע העותר באתרי החפירה פורסמו בכתבי עת מדעיים, בתקופה בה הועסק על ידי הרשות ולאחריה, תוך שימוש במשאבים ובכספים של רשות העתיקות, ומכאן שאין ממש בטענותיו כי לא הועמדו לרשותו האמצעים והמשאבים לפרסום. כמו-כן גורסת הרשות כי היעתרות לבקשות העותר תחייב אותה לחרוג ממסגרת התקציב המאושרת שלה, בניגוד להוראת סעיף 22 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 ואין באפשרותה לממן כיום מתקציבה חובות עבר של פרסומים בנוגע לחפירות שנערכו לפני שנים רבות. הרשות אף מוסיפה, כי קושי מעין זה שמעלה העותר במימון מחקר הוא מנת חלקם של ארכיאולוגים אחרים ואלה עושים מאמץ להשלים את פרסום הממצאים על ידי גיוס תרומות מקרנות מחקר בארץ ובעולם. כן היא מציינת, כי ככלל, חובות פרסום מן העבר יטופלו בהדרגה במהלך השנים הקרובות ואין כל מניעה כי העותר ייכלל ברשימת פרסומים זו, במסגרת מגבלות התקציב והזמן של הרשות. טענה נוספת שהעלתה הרשות הינה כי העתירה הוגשה בשיהוי רב אולם יאמר כבר עתה כי לא מצאנו ממש בטענה זו. 4. למחקר הארכיאולוגי ולפרסום ממצאים שנאספו במסגרת חפירות ארכיאולוגיות תרומה ניכרת בעיצוב הבנתנו ההיסטורית, התרבותית והלאומית. המחקר הארכיאולוגי מפלס לנו דרך אל העבר מתוך הבנה או הנחה כי זה יאיר על תפישתנו והבנתנו את ההווה. חשיפת צפונותיה של האדמה, בחינת רובד אחר רובד של קרקע במטרה לגבש את תמונת העבר, לא די בהן ויש חשיבות רבה לפרסום הממצאים הארכיאולוגיים, לתיעודם ולחקירתם, לקהילת הארכיאולוגים ולרבים אחרים, לא רק לתושבי הארץ הזו אלא לקהלים שונים ברחבי העולם כולו. האינטרס בחקר הממצאים ובהבאתם לידיעת הציבור עומד, כך נראה, ביסודה של הוראת סעיף 12 לחוק הקובעת: 12. פרטים ופרסומים הנוגעים לחפירה (א) במועדים שקבע לכך המנהל, ולפחות אחת בשנה מיום התחלת החפירה, ימסור בעל רשיון החפירה למנהל בכתב - (1) דין וחשבון מפורט ככל האפשר על החפירה, לרבות תרשימים, תכניות ותצלומים של העבודות שנעשו; (2) פרטים בדבר העתיקות שנתגלו בחפירה, לרבות תצלומים וציורים. (ב) לבעל רשיון שמורה זכות יחודית לפרסום בדבר החפירות עשר שנים מסיום החפירה; פרסום אסור לפי סעיף קטן זה יהא עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. (ג) תוך חמש שנים מיום סיום החפירה יוציא בעל הרשיון לאור פרסום מדעי מתאים בדבר החפירה, ממצאיה ותוצאותיה, וימסור שני עתקים ממנו למנהל; כן ימסור למנהל שני עתקים מכל פרסום אחר שיוציא לאור בדבר החפירה, ממצאיה ותוצאותיה. עוד יש לציין, כי סעיף 9 לחוק קובע איסור על ביצוע חפירה או על חיפוש בדרך אחרת לגילוין של עתיקות, מבלי שניתן לו רשיון לכך מאת מנהל הרשות. במקרה שבפנינו נערכו החפירות שביצע העותר מטעמה של רשות העתיקות ועל כן היא בעלת רשיון החפירה באתרים שצוינו לעיל. 5. סעיף 12(ג) לחוק קובע אם כן פרק זמן של 5 שנים, במהלכן על בעל הרשיון להוציא "פרסום מדעי מתאים בדבר החפירה, ממצאיה ותוצאותיה". מתגובתה של רשות העתיקות לעתירה עולה, כי היא חולקת על טענתו של העותר כי פרק הזמן הקבוע בחוק אינו מאפשר לארכיאולוגים פעילים להשלים את עריכת הפרסום המדעי ועל כן פרסומים אלה רואים אור שנים רבות לאחר שהסתיימו החפירות. יחד עם זאת, ככל הנראה מדובר בקושי שיש בו ממש, כפי שעולה גם מדברים שנכתבו כבר לפני עשרות שנים ונראה, מן התמונה שמצייר העותר, כי הם יפים גם היום: "יש להצטער על שארכיאולוגים הרבה, והמחבר בכללם, חטאו בהשהיה חמורה של הפרסומים. בעקת ענייני יום יום וחובות שבמקצוע, יקשה לרוב למצוא פנאי להכנת הטבלות והמפתחות המפורטים, שכה גדול חלקם בכל דין וחשבון של משלחת. אף על פי כן הדבר חשוב ביותר, ובלעדיו אין כמעט בתוצאותיה של חפירה כל מועיל לחכמים והרבה נגרע מתרומתו של חופר להתקדמות הארכיאולוגיה" (ו' פ' אולברייט הארכיאולוגיה של ארץ ישראל (1965) בעמ' 21). אכן, עצם החפירות וחשיפת הממצאים לא די בהם וערכם נגרע במידה משמעותית בלא שנערך סיכום מדעי של החפירה ותוצאותיה, שיראה אור ויהיה נגיש לציבור הרחב. יחד עם זאת, גם אם יש ממש בטענת העותר כי הוא לא התפנה במהלך שנות עבודתו ברשות להשלים את עבודת המחקר שהוא סבור כי צריך היה לבצע בקשר לחפירות שניהל, ואיני קובעת כי אכן כך היה, אנו סבורים כי דין העתירה להידחות. 6. אין חולק כי רשות העתיקות מחויבת בפרסום מדעי מתאים בדבר החפירה, הממצאים שנתגלו בה והתוצאות שהניבה. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם עמדה המשיבה, כבעלת רשיון החפירה, בחובתה זו, בהתאם להוראת סעיף 12(ג) לחוק. על פניה, שאלה זו מחייבת קביעה מהו "פרסום מדעי מתאים". הקביעה מהו הפירוש שראוי לו למונח זה לשאת היא תלוית אמות מידה מקצועיות ועל כן בית משפט זה יבחן הדברים על בסיס החומר שבפניו בזהירות בטרם יכריע בעניין. לא הונחה בפנינו תשתית מספקת לצורך הכרעה בעניין זה. יחד עם זאת, כפי שפורט על ידי המשיבה בתגובתה, והעותר לא חלק על כך, הממצאים מהחפירות השונות שערך העותר פורסמו בכתבי עת מקצועיים שונים, פרסומים שהרשות כבעלת רשיון החפירה סבורה כי די בהם ובהסכמות נוספות שהושגו לטענתה עם העותר באשר לפרסום הממצאים, כדי לענות אחר דרישת החוק. בבואנו לבחון את סבירות החלטתה של הרשות, לא ניתן להתעלם מכך שהיא כבעלת רשיון החפירה, כבעלת אינטרס בפרסום ממצאים שנחשפו בחפירות מטעמה, סבורה כי די בפרסומים אלה. יצוין, כי על שיקול הדעת שהפעילה הרשות ביחס לחפירות שביצע העותר תעיד נכונותה להעמיד לרשותו של העותר תקציב מיוחד לצורך פרסום כרך שיעסוק בחפירות במתחם המקודש לאל פאן בבניאס, מפאת החשיבות שראתה הרשות בחפירה זו. רצונו של העותר לפרסם מחקר מדעי מעמיק יותר הוא כמובן רצון לגיטימי, אולם אין משמעות הדבר כי רשות העתיקות מחויבת לשאת במימון מחקר נוסף זה ובפרסומו וודאי שאין הדבר מתחייב מלשון החוק. העותר טען רבות בדבר החופש האקדמי והמדעי שיש לאפשר לחוקר. למעשה טוען הוא כי אל לו למוסד מטעמו נערכת החפירה - בעל הרישיון לבצע החפירה - להגביל את החוקר החופר על ידי קביעת היקף המימון שיינתן למחקרו ולפרסומיו. תמימי דעים אנו עם העותר כי החופש האקדמי והמדעי של חוקר הינו נכס חיוני לביצוע המחקר המדעי, ואולם אין בידנו לקבל את האופן בו קשר בין החירות המדעית לבין עניין המימון. מוסד מטעמו נערכת חפירה ארכיאולוגית צריך לעמוד בדרישות החוק ביחס לחפירה, לרבות בהיבטים המחקריים והכלכליים של החפירה, כעולה גם מהוראת סעיף 9(ב) לחוק. יחד עם זאת, ברי כי מוסד שכזה, לא כל שכן רשות מתוקצבת מכספי מדינה כרשות העתיקות, אינו מחויב ואינו יכול להיעתר לכל דרישה תקציבית שמועלית על ידי חוקר שביצע חפירה לצורך מה שהוא רואה כהשלמת המחקר. אין בידו של בעל הרשיון לקבוע כמובן את תוכן הפרסום עבור החוקר החופר, אולם לבעל הרשיון נתון שיקול דעת באשר להיקף המחקר שיבוצע מטעמו, בין היתר לאור דרישות החוק, לאור שיקולים מקצועיים, שיקולים תקציביים וסדרי עדיפויות בהקצאת כספים מתקציב הרשות. חיובה של רשות העתיקות במימון סכום נכבד כפי שמעריך העותר שיידרש לו אינו מתקבל על הדעת, באשר הוא יפרוץ את מסגרת התקציב בה פועלת הרשות ועשוי לחייבה לנהוג באופן דומה ביחס לחובות עבר של ארכיאולוגים אחרים, דבר שלא יאפשר פעולתה התקינה של הרשות במסגרת התקציב העומד לרשותה. כעולה מתגובתה, רשות העתיקות מודעת לקיומם של חובות עבר של ארכיאולוגים שביצעו חפירות מטעמה וטרם השלימו את חובת הפרסום. הפיתרון המוצע על ידי רשות העתיקות בהקשר זה, גם בהתייחס לעניינו של העותר, הוא במסגרת פרויקט של הרשות בו מתפרסמים באופן הדרגתי חובות עבר הנוגעים לחפירות שבוצעו מטעמה. פתרון זה נראה לנו סביר וראוי, באשר הוא מאפשר לחוקר להשלים את מחקרו ולהביאו לפרסום, הוא מאפשר הבאת הממצאים ותוצאות המחקר לידיעת הציבור תוך שנשמר שיקול הדעת של הרשות, כגורם מקצועי, לקבוע את היקף המימון וסדרי העדיפויות בפרסום. בסופם של דברים נציין, כי יש להצר על טענות שבחרה רשות העתיקות להעלות נגד העותר על מנת לבסס טענתה כי העותר לא השלים את הכנת הפרסומים בעת עבודתו ברשות מטעמים הנעוצים בו. טענות אלה לא נדרשו באופן אמיתי לשם הצגת עמדתה של רשות העתיקות, מה גם שכעולה מתגובת הרשות, העותר אינו הארכיאולוג היחיד בעל חובות עבר אצלה. מוטב היה לטענות אלה שחתמו את העתירה, שלא תיטענה. סיכומו של דבר, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת רשות העתיקות. העתירה נדחית איפוא. בנסיבות, לא מצאנו ליתן צו להוצאות. פרסוםחפירה