עתירה לקיום מכרז פתוח

פסק דין א. מהות העתירה זו עתירה להורות לממונה על המחוז, שיורה לעירית רמת-גן לבטל הסכם שכירות מיום 20.7.2000 למבנה ברחוב אורה 6 רמת-גן (להלן: "הנכס") שכרתה העיריה עם המשיב מס. 5 (להלן: "בית הספר"), ולהורות לראש העיריה, המשיב מס. 3 לקיים מכרז פתוח להפעלה ולניהול הנכס כבית ספר תיכון; וכן לחייב את המשיב מס. 2 לקבל חו"ד שמאי ממשלתי לענין דמי השימוש הראויים בנכס, ולהורות למשב מס. 4 לגבותם, בהתאמה עד למסירת הנכס לזוכה במכרז. בסיכומי ב"כ העותר לא מציתי טיעונים לענין גביית דמי שימוש ראויים, ואשר על כן יתרכז הדיון בנושא של תקפות ההסכם וחובת עריכת מכרז. ב. הפלוגתאות בין הצדדים מעיון בכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות: - האם קיים איחור ו/או שיהוי בהגשת העתירה. - היש לעותר מניעים פסולים, חוסר נקיון כפיים והעלמת מידע. - האם ההסכם שנחתם בין העיריה לבין המשיב מס. 5, חוקי? ג. עובדות רלבנטיות עירית רמת-גן הינה הבעלים של חלקות 17, 59, 476 ו - 489 בגוש 6126 ברחוב אורה ברמת-גן עליהן קיים בית ספר הידוע כבית הספר: "אורה מודיעין". מבנה בית הספר נמסר למשיב מס. 5לצורך ניהול בית ספר, וזאת עפ"י הסכם שנחתם ביום 21.8.1985 בין העיריה לבין בית הספר. ההסכם אושר בישיבת מועצת העיריה ביום 29.10.1985. בישיבת מועצת העיריה ( מס. 32) מיום 18.5.1992 הוחלט להאריך את ההסכם ב - 5 שנים נוספות החל מיום 20.7.1995. בישיבת מועצת העיריה מס. 38 מיום 29.6.1997 הוחלט להאריך את תקופת השימוש לתקופה נוספת של 5 שנים מיום 29.7.200 (נספח ב' לעתירה סעיפים 7 ו - 8). ועד ליום 20.7.05 (נספח ג' לעתירה). כל ההתקשרויות עם המשיב מס. 5 נעשו ללא מכרז. דמי השכירות המשולמים הינם בגובה של 40,000 ₪ לשנה נכון לחודש מאי 1997 (נספח א' לעתירה). ההסכם לא אושר ע"י שר הפנים, למרות שעפ"י סעיף 188 לפקודת העיריות (נוסח חדש) השכרת נכס מקרקעין לתקופה העולה על 5 שנים, טעונה החלטה ואישור של רוב חברי המועצה ואישור שר הפנים. הוראה ברוח זו נקבעה גם בחוזה עצמו (סיפא לנספח א'). לאחר הגשת העתירה, פנתה עירית רמת-גן למשיב מס. 2 בבקשה לאשר את ההתקשרות הנדונה. ביום 14.1.02, לאחר קבלת מלוא המסמכים , לרבות חו"ד כלכלית, החליט משרד הפנים שלא לאשר את ההסכם. ביום 23.6.02 נדחתה בקשה לדיון חוזר בהחלטה. (הודעה מעודכנת מיום 23.6.02 שנמסרה לבית המשפט). עמדת משרד הפנים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהתדיינות שבפני בימ"ש זה הינה שאין לאשר את ההתקשרות שבין העיריה לבין בית הספר; שלא קיים פטור לענין חובת מכרז במקרה הנוכחי, וכי בנסיבות העתירה לא יתנגד משרד הפנים אם תינתן לבית הספר אורכה סבירה לצורך התארגנות וכדי למנוע פגיעה ככל הנדרש בתלמידי בית הספר. ( סעיף 24 לסיכומים). ד. טענות סף ה ד י ן - הכ ל ל י "במהלך השנים התגבשה בפסיקתו של בית המשפט הגבוה לצדק מערכת של כללים, הקובעת שורה של מקרים ונסיבות אשר בהתקיימם לא יוענק סעד לעותר. בין כללים אלה קיים כלל, על פיו שיהוי בהגשת העתירה יהיה בעוכריה.כך הדבר גם כשקיים לעותר סעד חלופין. כך כשהעותר לא מיצה את ההליכים לבחינת עמדתה של הרשות קודם עתירתו לבית המשפט. כך גם כשאין צד ממלא את חובתו לגלות את מלוא העובדות הצריכות לעניין. צד המבקש סעד מבית המשפט הגבוה לצדק חייב לנהוג בניקיון כפיים במסגרת זו להביא לידיעת בית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות. אפילו אלה אינן תומכות בעניינו. בכל אחד ממקרים אלה, רשאי בית המשפט הגבוה לצדק להמנע מהושטת סעד לעותר לדחות את עתירתו". (דנג"צ 4894/96 פרבר זאב נ' משטרת ישראל, המטרה הארצי ירושלים ואח' (פ"ד נ(4) 21( זו היתה ההלכה לפני כניסתו לתוקף של חוק בתי משפט מינהליים על תקנותיו, שמאפשרים להגיש עתירה מינהלית בתקופה שלא תעלה על 45 יום כמפורט לעיל. בבג"צ 170/87 אסולין ואח' נ' ראש עירית קרית גת ואח' (פ"ד מב(1) 678)נקבע: "בהכריעו בטענת שיהוי, על בית המשפט הגבוה לצדק לקחת בחשבון שלושה שיקולים: האינטרס של העותר בביטול הפעולה, האינטרס של המשיב בקיומה והאינטרס של הציבור בשלטון החוק. על בית המשפט לאזן בין אינטרסים אלה, תוך מתן משקל ראוי לכל אחד מהם. מטבע הדברים, שאיזון זה מותנה מעניין לעניין, יש לקוות, כי במשך הזמן יהא ניתן לקבוע אמות מידה עקרוניות לאיזון זה. עם זאת, יש לציין כבר עתה, כי האינטרס בדבר שלטון החוק אינו גובר תמיד על שאר האינטרסים הוא מהווה אחד הגורמים שיש לקחתם בחשבון. בהקשר זה ניתן יהא להתחשב, מבחינת האינטרס של שלטון החוק, בסוג הפגיעה הנטענת בשלטון החוק. לא הרי הפרה, שהיא מיוחדת לעותר, כהרי הפרה המשתרעת על ציבור רחב". הקיים איחור ו/או שיהוי בהגשת העתירה העתירה הוגשה לבית המשפט ביום 14.6.02, כשההחלטה נשוא עתירה זו, הינה החלטת מועצת עירית רמת-גן מיום 29.6.97 (ס' 6 לעתירה). לעמדת המשיבים 3 ו - 4 גם אם לא ידע העותר על ההחלטה בזמן אמת, אזי לפחות במועד בו כתב לשר הפנים בתאריך 29.10.00 (נספח ב' לעתירה) ידע אודות החלטה זו, וחלפו כ - 8 חודשים מאז ידיעה זו ועד להגשת העתירה. כן ממשיכים המשיבים וטוענים כי גם אם המתין העותר עם הגשת עתירתו עד שיקבל את תשובת משרד הפנים, אזי זו ניתנה ביום 1.4.2001 (נספח ה' לעתירה) והגשת עתירה ביום 14.6.01, - הינה מאוחרת וגם /או מהווה שיהוי לאור תקנה 3 לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א - 2000 שקובעת כאמור משך זמן של 45 יום לצורך הגשת עתירה לבית המשפט המינהלי. בבג"צ 170/87 אסולין ואח' נ' ראש עירית קריית גת ואח' הנ"ל נקבע כי שיהוי בהגשת עתירה אינו חייב להכשיל עתירה שעילתה אי חוקיות פעולתה של הרשות. נראה שלא תהיה מחלוקת שהנורמה שהונחה בבג"צ אסולין תמשיך ותחייב, בשינויים והתאמות, גם לאחר כניסת התקנות המינהליות לתוקף ומשך הזמן הקצוב בהן. הטענה כנגד המשיבים 3 ו - 4 היא כי התנהלותן היתה בלתי חוקית במובן זה שמסרו לתקופת חוזה ארוכה וצפויה מראש, באופן פרקטי כ - 20 שנה - מבנה של רשות מקומית ללא אישור שר הפנים, וללא מכרז. זו טענה כנגד ניהול מקרקעי ציבור. לאור העובדה שהעותר היה אמור למצות את מירב ההליכים לפני הגשת העתירה, יש למנות את הימים מיום שנודעה לו עמדת משרד הפנים. כחודשיים וחצי ימים לאחר מכן הוגשה העתירה הנוכחית. נראה בנסיבות המקרה, שאם חרג העותר בכחודש ימים מהמועד שקבוע בתקנות סדרי הדין המינהליים, - עדיין אין בכך כדי להוות איחור ו/או שיהוי ברוח החוק התקנות והפסיקה. אשר על כן אני דוחה את הטענות בראש פרק זה. האם הגיש העותר את עתירתו ממניעים פסולים, בחוסר נקיון כפיים ותוך הסתרת מידע מהותי? לעמדת המשיבים 3 ו - 4 הגשת העתירה נבעה מכך שבתו של העותר, שהינו מתווך במקצועו, שלמדה בבית הספר של המשיב מס. 5 הושעתה מלימודיה, ולא עלתה לכיתה גבוהה יותר בבית הספר, במסגרת לימודיה. גורסות המשיבות כי משראה העותר שלא צלחה דרכו להתנקם במשיב ע"י תלונות שונות לבית הספר ולמשרד החינוך, הוא פנה לחפש דרכים אחרות בהן יוכל להכשיל את המשיב 5 ולפגוע בו תוך רצון לנעול את שערי בית הספר. עתירה זו הינה תוצאה של הנ"ל. העותר לא גילה בעתירתו שהוא מתווך במקצועו, אלא הציג עצמו כאחד המייצג חברה לניהול בתי ספר תיכוניים בגוש דן וככזה התענין אצל המשיבה מס. 4 במבנה נשוא העתירה. (סעיף 10 לעתירה). ברי וברי לי כי המניע לבדיקותיו של העותר את דרך התקשרות המשיבים 3 ו - 4 בהסכם עם המשיב מס. 5, נבע מבעיות אישיות-ביתיות ומכך שהסתכסך עם צוות בית הספר בקשר להתנהגות בתו ולימודיה. השאלה היא האם יש במניע זה של "נקם" עם ובלי מרכאות, כדי להעלים עין מהתנהלות רשות , שנטען נגדה שהיא התנהלות שאינה הולמת (וע"כ להלן) במשך תקופת שנים כה מרובה. מניע זה אינו מסוג המניע הפסול בו עוסקת הפסיקה. מניע פסול, משמעו שנקיטת ההליכים כנגד מי מהמשיבים עשויה להטיב עם העותר ולזכותו במה שאין לו, אם יזכה בהליך המשפטי. במקרים רבים - מונע האזרח ע"י רגש "נקם" ברמה זו או אחרת, הן כתוצאה ממקרה קונקרטי שקרה לו והן באופן כללי כתוצאה מפעילות הרשות. ומה תאמר לגבי אותו אזרח שרגז על הרשות שגדעה ענפי עץ ישן שהוא הרגיש קשור אליהם, וכתוצאה מכך הוא נובר בכל מקום אפשרי כדי לבדוק אם פעולה זו ו/או העסקת העובד הגודע ו/או השקיית העץ,- ו/או חשבונותיו האישיים, מתנהלים שלא כדין?! כלום לזה ייקרא מניע פסול? בוודאי שלא. כך גם במקרה שלפני. אשר על כן אני קובעת שלעותר לא היה מניע פסול, ופרטי דברים בקשר למחלוקות שהיו בינו לבין המשיב מס. 5 ואח' לענין בתו,- לא היו רלבנטים לנשוא העתירה ומהותה. ה. דיון אין מחלוקת ששימוש ברכוש הציבור ובמיוחד לתקופה כה ממושכת, מחייב גם ביקורת ציבורית. מנגנון הביקורת הוא חיצוני ופנימי. המנגנון החיצוני משמעו שמתפרסם מכרז הולם, נעשית הערכה של שווי הזכויות, ומקרקעי הציבור "מוענקים" לבעל ההצעה הטובה ביותר. המנגנון הפנימי משמעו - שהסכם ההתקשרות עובר "עין" נוספת, זה אישור משרד הפנים. רכוש הציבור אינו רכוש הפרט, ויש להקפיד על מנגנונים אלה על מנת שאפשרות השימוש ברכוש הציבור, הפתוחה לכל הציבור הרלבנטי, תוקצה בצורה נאותה, חסרת אפליה והולמת מבחינה כלכלית. דברים אלה לא נעשו כאן, ולא שוכנעתי שהיתה סיבה בנסיבות לפטור ממכרז מה גם שנושא אפשרות פטור בכלל לא נבדק. גורס ב"כ המשיב מס. 5 שבמקרה נשוא העתירה קיים פטור מכח תקנה 3(2) ג' לתקנות העיריה (מכרזים) התשמ"ח - 1987, מכיון שבית הספר משמש מבחינה מהותית ופעילותו היא: "בעלת אופי ציבורי מובהק והיא פועלת למטרה ציבורית חשובה - שרותי חינוך לציבור התלמידים...". (סעיף 5.6 לסיכומים) מכאן מסקנתו שהמדובר במוסד בעל אופי ציבורי למטרות חינוך והמקרקעין משמשים למטרה זו. אפילו אם נבדוק בדיעבד את נושא הפטור, קבלת פרשנות ב"כ המשיב מס. 5 לדרישות הפטור,- משמעה אילוצו של הסעיף וסחיפתו למקומות שהוא לא התכוון אליהם, לא קרא בשמם ולא חל עליהם. אשר על כן אני דוחה פרשנות זו. מה שנותר הוא לשקול ולאזן זכויות נוספות של ציבור התלמידים שלומד בבית-הספר ואשר התחיל ללמוד בו אפשר גם מן הטעם של היותו ממוקם במקום בו היה ממוקם; אינטרס נוסף הוא,- המוניטין שרכש בית הספר, והנזק שעלול להיגרם לו אם יעבור למקום אחר, מבחינת המורים המועסקים, ציבור התלמידים והמוניטין. איני סבורה שמוניטין, במקרה זה, קשור דווקא למיקום בית הספר. בית ספר טוב נמדד ברמת ההוראה, בגיוס צוות מורים ועובדים הולם ובמיכשור מתאים, ולאו דווקא במיקום. אכן מעבר ממקום מרכזי בו נמצא כיום בית הספר, למקום אחר - בלתי ידוע עדיין - יכול להיות טלטלה מסוימת ואולי שיקול הן אצל מורה והן אצל תלמיד להיות דווקא בבי"ס זה,- ברם טלטלה זו, אינה שוות ערך לטלטלה בה טולטל שלטון החוק במקרה הנוכחי תקופה כה ממושכת. לכן, באזני את מלוא השיקולים, הגעתי למסקנה, שחוזה השכירות של המשיב מס. 5 - אינו כדין, ובמובן זה אינו קיים. כדי אפשר למשיב מס. 5 לארגן את ענייניו בצורה נאותה ולחפש מקום אחר לפעילותו,- ולאור העובדה שאנו נמצאים בשלהי חודש אוגוסט סמוך לפתיחת שנת הלימודים, אני קובעת שעליו לפנות את המקום בסוף שנת הלימודים הבאה, קרי לא יאוחר מ- 31/7/03. לענין הוצאות: העותר יצג רוב הזמן את עצמו, אם כי נעזר בשירותיו של עו"ד סורין. אשר על כן אני פוסקת שכ"ט עו"ד והוצאות בגובה של 10,000 ₪ + מע"מ. כל אחד מהמשיבים לחו"ד ישא בסכום של 2,000 ₪ + מע"מ. מכרז