להלן פסק דין בנושא סיוע בשכר דירה לזכאים: פסק-דין השופטת ד' דורנר: ?1. עניינה העיקרי של העתירה שבפנינו היה דרישת העותרים לתיקון הנוהל שקבע משרד הבינוי והשיכון בדבר מתן סיוע בתשלום שכר-דירה לתושבי המדינה המוגדרים כ"זכאים". מנוהל זה עולה, כי עצם הזכאות לסיוע של כל שוכר-דירה המבקש זאת, כמו גם היקף זכאותו, נקבעים על-ידי שקלו של נתונים שונים כגון מספר הנפשות במשפחתו, גילו, הכנסתו, ועוד. בנוהל שקבע משרד הבינוי והשיכון נקבע, בין היתר, כי הסיוע מוצע רק למי שמתגוררים ביישובים מסוימים, על-פי רשימה שצורפה. בעתירה טענו העותרים, כי נוהל זה במתכונתו הנוכחית פוגע בעיקרון השוויון ובזכות לדיור, שהיא זכות חוקתית, של זכאים בני מיעוטים, וכי לרשימת היישובים שתושביהם זכאים לקבל מן המדינה סיוע בשכר-דירה מן הדין להוסיף קבוצות יישובים, שבעיקרם הם יישובי מיעוטים, ושעד כה לא נכללו ברשימת היישובים שתושביהם זכאים לסיוע. טענת העותרים הייתה, כי רובם המכריע של היישובים הערביים במדינת ישראל מסווג כיישובים שבהם לא ניתן - על-פי הנוהל שקבע משרד הבינוי והשיכון - לממש זכאות להשתתפות בשכר-דירה. זאת לעומת המצב בישובים היהודים, שבכולם ניתן לממש זכאות שכזו. ?2. בעתירה הוצא צו על-תנאי. בתצהיר תשובה שהגישה המדינה הוסבר, כי האפשרות לקבל מן המדינה סיוע על דרך השתתפות בתשלום שכר-דירה נפתחה בשלהי שנות ה?70-' של המאה הקודמת. באותה עת לא ניתן כלל סיוע לתושבי יישובים כפריים - יהודים או יישובי מיעוטים - וזאת בשל היעדשוק שכירות באותם יישובים, ונוכח הסבירות הגבוהה לקיום קשר משפחתי בין השוכרים לבין המשכירים. המדינה הסבירה עוד, כי עם תחילת גל העלייה ממדינות חבר העמים בסוף שנות ה?80-', הוחלט להסיר את המגבלה על מתן סיוע בשכר-דירה לתושבי יישובים כפריים. ברם, ברשימת היישוביםשבהם ניתן היה לממש את הזכאות לסיוע, לא נכללו יישובי מיעוטים. בשנת ?1994, בבדיקה שערך משרד הבינוי והשיכון עלה, כי ביישובי מיעוטים אין שוּק של דירות להשכרה, ורק כשני אחוזים מן המשפחות מתגוררים בתנאי שכירות - לעומת ?25% מן המשפחות המתגוררים בשכירות ביישוביםהודיים - וכאשר מחצית מן המשפחות המתגוררות ביישובי מיעוטים בתנאי שכירות משלמות שכר-דירה חלקי בלבד, על דרך השתתפות בהוצאות, ואף זאת למשכירים שהם קרובי משפחה. המדינה הטעימה עם זאת, כי ביישובי מיעוטים עירוניים - כגון אום-אל-פאחם, טירה, טייבה, סכנין, רהט ושפרעם - שבהם קיים שוּק של דירות להשכרה, ניתן סיוע בשכר-דירה. המדינה הוסיפה, כי בעקבות הגשת העתירה, הגיע משרד הבינוי והשיכון למסקנה, כי יש למצוא פתרון שיאפשר מתן סיוע בשכר-דירה גם לשוכרים המתגוררים ביישובי מיעוטים, וכי נוכח השלכות הרוחב שיש לנושא זה, נדרש זמן לצורך גיבוש עמדה חדשה. המדינה ביקשה איפוא אורכה לגיבוש עמדתה. בתצהיר תשובה משלים שהוגש מטעם המדינה הוסבר, כי עמדת משרד הבינוי והשיכון היא, כי יש לקבוע אמות-מידה שוויוניות לסיוע בשכר-דירה, וליישמן באופן אחיד בכל יישוב, ללא קשר לשאלת היותו יישוב יהודי או יישוב של מיעוטים, ובלבד שביישוב מתקיים שוּק פרטי ממשי של דירות להשכרה. המדינה הסבירה, כי משמעות דרישה זו היא כי יינתן סיוע בשכר-דירה רק ביישובים שבהם, ראשית, קיים בכל עת היצע מינימלי של יחידות דיור להשכרה; ושנית, שכר-הדירה נקבע על-פי כללי ההיצע והביקוש. המדינה הדגישה, כי ההסבר המקצועי לדרישה לשוּק של דירות להשכרה בהיקף מסוים, כתנאי למתן סיוע בשכר-דירה הוא, שבהיעדר שוּק כזה, תיווצר תופעה של השכרה פיקטיבית של דירות, גובה שכר-הדירה ייקבע בהתאם לסיוע המקסימלי שיוצע על-ידי המדינה, והתוצאה תהיה כי שכר-הדירה יעלה, ועיקר הסיוע יעבור לכיסם של בעלי-הדירות המשכירים, ולא יקל את הנטל על השוכרים. ואילו מתן סיוע בשכר-דירה ביישובים שבהם קיים שוּק דירות להשכרה אך השוּק מצומצם, יגרור עלייה בביקוש לשכירת דירות, ועלייה משמעותית בשכר-הדירה, כך שמצב השוכרים לא ישתפר ועיקר הסיוע הממשלתי יועבר לידי המשכירים. על רקע זה - הוסבר בתצהיר התשובה המשלים - ומכיוון שהעלות השנתית של החלטה להעניק סיוע בשכר-דירה בכל היישובים הלא-יהודים בישראל מוערכת בכ?80- מיליון ש"ח, המהווים תוספת של כ?25%- לתקציב הסיוע הנוכחי, הוחלט לקבוע נוהל חדש למתן סיוע בשכר-דירה (להלן: הנוהל החדש על-פי הנוהל החדש, בכל הערים בישראל יינתן סיוע בשכר-דירה; ביישובים שאינם ערים, ואשר בהם יותר מאלף תושבים, יינתן סיוע אם יתברר כי משקי-הבית השוכרים דירות מבעל-בית פרטי מהווים חמישה אחוזים לפחות מכלל משקי-הבית ביישוב, ובלבד שביישוב קיימים לפחות ?30 משקי-ביתהמתגוררים בשכירות פרטית כאמור; וביישובים יהודים ולא-יהודים שבהם עד ?1,000 תושבים, לא יינתן כלל סיוע בשכר-דירה. המדינה הבהירה, כי ביישובים שבהם על-פי הנוהל החדש ניתן יהיה לקבל סיוע בשכר-דירה, יהיה זכאי לסיוע כל תושב, יהודי או ערבי. עוד הוסבר, כי תוצאת שינוי זה בנוהל תהיה, כי מלבד ?54 הערים היהודיות ותשע הערים הערביות שבהן ימשיך להינתן סיוע בשכר-דירה, בלמעלה מ?900-ישובים יהודים (שבהם כ?2,500- מקבלי סיוע) יופסק, לאחר תקופת מעבר, מתן סיוע בשכר-דירה, ובארבעה יישובים ערבים (שאינם ערים) יינתן מעתה סיוע בשכר-דירה (כפר קמא, כפר יאסיף, ראמה ועילבון). הנוהל החדש, הטעימה המדינה, משקף חזרה למדיניות שנהגה בעבר, קודם לגל העלייהמחבר-העמים. המדינה הוסיפה וציינה, כי כללי הסיוע של משרד הבינוי והשיכון נותנים העדפה מיוחדת ליישובי מיעוטים, וזאת מן הטעם שביישובים אלו אין רישום מסודר של קרקעות, ועל-כן משרד הבינוי והשיכון מתיר לזכאים לקבל סיוע במשכנתא בהסתמך על רשיון-בנייה על שמם בלבד, אף אם הקרקע אינה רשומה על-שמם. ?3. בתגובה לעמדה זו של המדינה טענו העותרים, כי הנוהל החדש מנציח את הפלייתם לרעה של ערביי ישראל לעומת אזרחיה היהודים של המדינה, וזאת מכיוון שהאוכלוסייה הערבית מתגוררת ברובה ביישובים קטנים, ואילו האוכלוסייה היהודית מתגוררת ברובה ביישובים גדולים. לטענת העותרם, מדובר בהפלייה תוצאתית, שבעטיה יש לקבוע כי הנוהל החדש פסול. העותרים הוסיפו, כי עצם העובדה שעקב הנוהל החדש נפגעים גם זכאים יהודים, מלמדת כי מדובר בהרחבה של ההפלייה על בסיס לאום שנהגה עד כה, גם להפלייה על בסיס מקום מגורים. העותרים טענו עוד, כי בקביעת מקום המגורים נשקלים שיקולים של מסורת, תרבות, מרכז חיי המשפחה המורחבת, פרנסה ועוד, ומקום המגורים איננו נקבע על-פי השיקול של זכאות לסיוע בשכר-דירה; וכי קביעת הקריטריון של גודל היישוב כתנאי לקבלת סיוע בשכר-דירה נובעת משיקולים תקציביים בלבד ואינה מוצדקת. עוד נטען, כי מכיוון שבשנים שחלפו ניתן סיוע ביישובים יהודים קטנים, נוצרו ביישובים אלו שוקי שכירות, שיאפשרו עתה את המשך הסיוע, ואילו ביישובים ערביים לא מתקיים שוק מכיוון שלא ניתן עד כה סיוע בשכר-דירה, ותוצאה זו עתידה להישמר. ?4. נוכח עמדת המדינה מחד-גיסא, כי הנוהל החדש הוא שוויוני, ועמדת העותרים מאידך-גיסא, כי הפעלת הנוהל החדש מביאה לתוצאה של הפליית ערביי ישראל לרעה, קבענו בתאריך ?12.7.01, כי בטרם נכריע בעתירה, הכרח הוא כי הצדדים ישלימו את טיעוניהם, ויתייחסו לאופן יישום הנוההחדש, שהמדינה הודיעה בתאריך ?16.3.00 כי בכוונתה להעניק לו תוקף בתוך ?45 ימים. ביקשנו איפוא מן הצדדים להתייחס לאופן יישום הקריטריונים החדשים, ובמידת האפשר לספק נתונים סטטיסטיים, הנוגעים, בין היתר, להשפעת הקריטריונים החדשים על מספר מקבלי הסיוע בקרב ערבים וודים. כן ביקשנו את התייחסות הצדדים למידתיות הנוהל החדש. ברם, המדינה הודיעה בתגובה, כי אומנם הוכנה טיוטה של הנוהל החדש, שהייתה מיועדת להפצה בחודש אפריל ?2000, אלא שהמדינה סברה, כי ראוי להמתין תחילה למתן פסק-הדין בעתירה, וזאת על-מנת שלא יווצר מצב שבו יופץ נוהל שיש חשש כי בית-המשפט יורה לבטלו. המדינה טענה בהקשר ז, כי הודיעה על כוונתה זו בדיון שנתקיים בעתירה בתאריך ?28.6.00, וכי העותרים לא התנגדו להודעה זו. עם זאת, המדינה הבהירה, כי עמדתה היא, כי הנוהל החדש הוא מידתי, שכן זכותה של המדינה לקבוע אמות-מידה למתן סיוע, שאינו פוגע בזכויות מוקנות של אזרחים אלא מוסיף עליה. מנגד, טענת העותרים הייתה, כי יש להורות על ביטול הנוהל החדש עוד בטרם ייושם. ?5. כאמור, המדינה הסכימה עם עמדת העותרים, כי הנוהל הקודם לא היה ראוי. על-כן קבעה המדינה נוהל חדש למתן סיוע בשכר-דירה. ברם, מששונתה התשתית העובדתית שעל יסודה יש לבחון את טענות העותרים, ומשעיקר טענת העותרים הוא כי הנוהל החדש פגום מכיוון שהוא מביא לתוצאה של פלייה, ברי כי אין מנוס מדחיית העתירה. שהרי אין לבחון את טענות העותרים, כל עוד לא הובאו נתונים המעידים על כך שהתוצאה של הפעלת הנוהל החדש היא אומנם תוצאה מפלה. דא עקא, שהנוהל החדש טרם ייושם ועל-כן השפעתו טרם נבחנה. משכך, ראוי לאפשר לעותרים זמן מסוים על-מנת לבחון את תוצאות הפעלת הנוהל החדש, שלאחריו תהיה פתוחה בפניהם הדרך לשוב ולפנות לבית-המשפט זה, אם תימצא להם עילה. עם זאת, בנסיבות שנוצרו, דעתנו היא, כי אף על המדינה לקיים מעקב אחר אופן יישום הנוהל החדש, ולצבור נתונים שיאפשרו לעמוד על השלכותיו. בכפוף איפוא להערה זו, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, המדינה תישא בהוצאות העותרים בסך ?10,000 ש"ח. סיוע בשכר דירהמקרקעיןשכירותדמי שכירות