פסק דין 1. השתלשלות העניינים והסעד המבוקש א. ביום 12.04.03 בשעה 22:50, נמדד רכב שבו נהג המשיב, מר רומן ברונפמן, בכביש מספר 2, ע"י רס"ל נחום קניג, כשהוא נוסע במהירות של 172.7 קמ"ש, בעוד שהמהירות המירבית המותרת באותו מקום הינה 90 קמ"ש. המתנדב אילן מישאל שעבד באותה משמרת עם רס"ל קניג רשם מזכר שבו ציין כי הוא פנה לנהג מר ברונפמן ושאל אותו באיזו מהירות הוא נסע וזה השיב ואמר לו "בערך 120-130 קמ"ש". ב. בעקבות כך נרשמו למשיב "הזמנה לדין וכתב אישום": המשיב הואשם בנהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה תשכ"א1961- (להלן - "התקנות") והוזמן להתייצב בפני בית משפט השלום בחדרה ביום 17.06.03. בדברי תגובתו אמר "אין לי מה להגיד (...) אתם (...) לא יכולים לעכב אותי כי יש לי חסינות. אני חבר כנסת". ג. בנוסף לאמור לעיל נטל רס"ל נחום קניג את רשיון הנהיגה של המשיב, בהתאם לסעיף 47 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א1961- (להלן - "הפקודה"), וזימן אותו להתייצב ביום 13.04.03 במשטרת זכרון יעקב "לצורך החלטה על פסילה מנהלית ע"י קצין משטרה". ד. ביום 13.04.03 נערך למשיב שימוע בפני קצין משטרה. המשיב טען בפני קצין המשטרה, פקד אבי תמסית, כי - "אני בד"כ נוסע מהר. אני הייתי המום מהמהירות שהוצגה לי אני חושב שלא נסעתי במהירות המדוברת". בעקבות כך החליט קצין השטרה לפסול את רשיונו של מר ברונפמן למשך 30 יום. קצין המשטרה נימק את החלטתו באומרו כי המשיב נהג במהירות "וסיכן עצמו ואחרים" וכי בעברו של המשיב 32 הרשעות קודמות שמתוכן 17 בגין מהירות. ה. המשיב הגיש לבית משפט השלום בחיפה בקשה לביטול הפסילה המנהלית (בש 1751/03). לאחר שבית המשפט הנכבד קמא (כב' השופט ש' יציב) שמע את טענות הצדדים, הורה לאמור: "מדובר במכשיר חדש "וסקאר" שאמינותו עדין לא הוכחה. לא רק שאין במקרה זה "מסה קריטית" כפי שהפסיקה דורשת כתנאי להסתמכות על תוצאות מדידה של מכשירים, אלא, שלמיטב ידיעתו של בית המשפט, המכשיר לא נבחן כלל, ולו פעם אחת, בערכאה שיפוטית. לדעת בית המשפט בנסיבות אלה, ולאור העובדה כי הנאשם ריצה כבר 16 ימים מהפסילה המנהלית, יש מקום להחזיר רשיון הנהיגה לנאשם. רשיון הנהיגה יוחזר לנאשם". ו. עתה לפני עררה של העוררת, מדינת ישראל, כנגד ההחלטה האמורה (ע"פ 3267/03). העוררת עותרת להורות על חידוש הפסילה המנהלית שהוטלה על המשיב. 2. טענות העוררת א. העוררת, באמצעות בא כוחה המלומד עו"ד דן שני מאגף התנועה הארצי, טענה כי נפלה שגגה מתחת ידו של בית המשפט הנכבד קמא. זאת, משום ש"על פי ההלכה הפסוקה - בהליכים מסוג זה די לו לבית המשפט הנכבד לבדוק קיומו של יסוד לכאורה להאשים את בעל רשיון הנהיגה בעבירה (...)". ב. ב"כ העוררת טען כי ניתן לראות בתוצאות שמראה מכשיר שבידי המשטרה ראייה לכאורה לביצוע העבירה בהליכים מסוג זה. ג. ב"כ העוררת טען כי בפני בית המשפט הנכבד קמא הוצג חומר הראיות לכאורה, לרבות נתוני המדידה שעל פיהם עבר המשיב קטע דרך של 1.007 ק"מ בזמן של 20.98 שניות, דהיינו, במהירות ממוצעת של 172.7 קמ"ש. ד. ב"כ העוררת הוסיף וטען כי על פי חומר הראיות שבידי המשטרה השוטר החל את המדידה באבן הקילומטר ה- 78 וסיים אותה באבן הקילומטר ה- 77. לטענתו המרחק בין אבני הקילומטרים שמציבה מע"צ הינו בבחינת "מן המפורסמות". ה. עוד טען ב"כ העוררת כי גם תגובותיו של המשיב, החל מסברתו כי הוא נהג במהירות של "בערך 120-130 קמ"ש", עבור דרך שתיקתו "אין לי מה להגיד" וכלה בתגובתו במעמד השימוע בפני קצין המשטרה "אני בד"כ נוסע מהר", מהוות חיזוק לאשמתו הלכאורית בעבירה המיוחסת לו. ו. ב"כ העוררת טען כי - "בהתחשב במהירות נסיעתו הכה גבוהה של המשיב ובעברו התעבורתי הכה מכביד, הכולל, כאמור, 32 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, בהן 17 עבירות מהירות - לא היה מקום לספק כי המשך נהיגתו של המשיב מסכן את שלום הציבור ואת בטחונו, ועל כן שגה כב' השופט קמא משביטל את הפסילה המנהלית". ז. בטענותיו שבעל-פה טען עו"ד שני כי בנסיבות הנהיגה במהירות גבוהה כל כך ובשל עבר תעבורתי מכביד כל-כך "היתה ויש לבית משפט זה סמכות להאריך את הפסילה עד לגמר בירור דינו של המשיב". את טענתו זו סמך עו"ד שני על הוראות הסעיפים 47(ט) ו- 49 לפקודה. עם זאת ציין ב"כ העוררת כי הואיל והתובע לא עתר בבית המשפט קמא לפסול את רשיונו של המשיב עד תום ההליכים, אין הוא עותר לסעד זה והוא מסתפק בכך שהחלטתו של בית המשפט קמא תבוטל ובית משפט זה יורה על השלמת הפסילה המנהלית באופן שהמשיב ייפסל לעוד 14 יום מיום ההחלטה "וכך יושלמו 30 ימי הפסילה". 3. טענות המשיב א. בא כוחו המלומד של המשיב, עו"ד יאיר סטולר, ביקש לדחות את הערר. ב. עו"ד סטולר טען כי המכשיר הנדון, מכשיר מסוג וסקאר, הינו מכשיר חדש שהוכנס לשירות המשטרה לפני חודשים אחדים בלבד וטרם נבחן על ידי בית המשפט. לטענתו, על פי ההלכה שנפסקה בע"פ 5345/90 אברהם בראונשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) עמ' 40, על מנת לסמוך על מכשיר מדידה אלקטרוני יש להוכיח כי המכשיר היה תקין בעת הפעלתו, כי הופעל על-ידי מפעיל מיומן וכי נעשתה הקפדה על כללי הפעלת המכשיר. והעיקר הוא, טען עו"ד סטולר, כי יש מקום להחלת הכללים הנ"ל רק לאחר שנקבע, אם מכוח ראיות ואם מכוח פסיקה קודמת, כי סוג המכשיר שבו מדובר מספק ראיות קבילות. רק לאחר שנקבע כי המידע שמספק המכשיר הינו, עקרונית, בבחינת ראיה קבילה, "רק אז יש מקום לבחון אם במקרה הספציפי המובא בפני בית המשפט יש מקום להחיל את הלכת בראונשטיין לגבי תקינות, הפעלה נכונה וכו'". ג. ב"כ המשיב טען כי חובתה הראשונית של העוררת היא להוכיח את "מסוגלותו ויכולתו של המכשיר למדוד מהירות נסיעתו של רכב בצורה מדוייקת". לדבריו, רק לאחר שהתביעה תוכיח בצורה מדעית כי המכשיר מסוגל למדוד מהירות רכב, "רק אז קמה חזקה שבעובדה שהמכשיר הוא אכן כזה שניתן למדוד בעזרתו מהירות נסיעה". לטענתו, בהיעדרה של קביעה עקרונית כאמור, אין לעשות שימוש בתוצאות מדידות המכשיר ולפסול את רשיון הנהיגה של המשיב. ד. ב"כ המשיב טען כי אין להתעלם מן העובדה שמדובר כאן לא רק במכשיר הפועל כשעון עצר אלא בכך שיש צורך בהפעלה מיומנת של השוטר המפעיל. עו"ד סטולר טען כי על פי טענות ב"כ העוררת הרי שעל השוטר היה לנסוע מאחורי רכבו של המשיב במהירות של קרוב ל 180 קמ"ש ולשמור על קשר עין עם אבן הקילומטר וכן עם הרכב הנמדד. בענייננו מדובר בארבע פעולות: פעולה אחת, לחיצה, כשהרכב הנמדד עובר את אבן הקילומטר, פעולה שניה, לחיצה כשהניידת עוברת את אותה אבן הקילומטר, ואח"כ עוד שתי לחיצות כשעוברים את אבן הקילומטר הבאה. למעשה מדובר, כך עו"ד סטולר, בארבעה טווחים של איבוד זמן עקב תגובה טבעית ולגיטימית וכן עקב העובדה שמדובר בשעת לילה. ה. ב"כ המשיב טען כי מרשו אינו חוזר בו מן הדברים שאמר בעת שנעצר בידי השוטר כי הוא נסע במהירות שבין 120-130 קמ"ש. לדבריו מדובר בעבירה של ברירת משפט שהקנס בגינה הוא 750 ש"ח. ו. ב"כ המשיב הוסיף וטען כי מדובר בנהג הנוהג למעלה מ 23 שנים. לטענתו מרבית הרשאותיו הקודמות של המשיב הן מסוג של ברירת משפט. ב"כ המשיב טען כי מרשו היה פסול מנהלית למשך 16 ימים וכי תקופה זו הינה "תקופת צינון מספיקה בהחלט". לטענתו כך סבר גם בית המשפט קמא וההחלטה האמורה "היא צודקת ויש לקבלה". ז. ב"כ המשיב טען כי תחת לפעול כפי שפעלה, היה על העוררת, אם מצאה זאת לנכון, להגיש כנגד המשיב כתב אישום בגין עבירת המהירות שיוחסה לו, לפעול לקביעת שיפוט מהיר ולקבל הכרעה שיפוטית בדבר אמינותו של המכשיר ולא "לפסול אותו (היינו, את המשיב. ע.ג.) מינהלית כמקדמה על חשבון העונש". ח. על שום כל אלה ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. 3. דיון א. לאחר שעיינתי בטענות באי כח הצדדים, בחומר הראיות שבידי העוררת ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לקבל את הערר. ב. משטרת ישראל החליטה, כך עולה מן החומר שלפני, להפעיל מכשיר הקרוי וסקאר IL 5000 ׁ(להלן - "המכשיר") למדידת מהירות נסיעתם של כלי רכב. על פי חזקת חוקיות המעשה המינהלי (הידועה גם בשם "חזקת תקינות פעולות המינהל"), חזקה על משטרת ישראל כי ערכה את כל הבדיקות והניסויים הדרושים כדי להבטיח כי מדובר במכשיר שניתן לסמוך על תוצאותיו: ראו לעניין חזקת החוקיות בספרו של פרופ' יצחק זמיר "הסמכות המינהלית", כרך ב', עמ' 900-901 ובעמ' 920. עם זאת, למותר לציין כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. ג. סעיף 47 לפקודה מסמיך קצין משטרה לפסול את רשיונו של נהג. במקרה שלפנינו, לאור חזקת החוקיות הנ"ל; לאור תוצאות בדיקתו של המכשיר שלפיהן נהג המשיב ברכב במהירות גבוהה כל כך (172.7 קמ"ש!); לאור יתר הראיות שהובאו בפני קצין המשטרה, כגון הרשעותיו הקודמות המכבידות של המשיב ואמרותיו כי נהג במהירות של "בערך 120-130 קמ"ש" וכי "אני בד"כ נוסע מהר"; ולאור כלל הראיה המינהלית (ראו בספרו של פרופ' זמיר, "הסמכות המינהלית", כרך ב' בעמ' 751-753), הרי שהחלטתו של קצין המשטרה לפסול את רשיונו של המשיב למשך 30 ימים הינה החלטה סבירה בהחלט: ראו בספרו של פרופ' זמיר, שם, בעמ 763. ד. אכן - "(...) דרך העולם היא - דרך העולם ודרך המשפט - שמקום בו מבקש בעל-דין לסמוך על מכשיר חדיש להוכחת טיעוניו, מבקשים בתי-המשפט לעמוד על טיבו של אותו מכשיר, ושלא לקבל את ביצועיו כמהימנים וכאמינים עד שיוכח להם כי אכן מכשיר מהימן ונאמן הוא. כך הוא לאורך זמן מסויים עד היווצרה של מעין "מסה קריטית". לאחר היווצרה של "מסה קריטית" שוב אין מוטל עליו, על בעל-דין, להוכיח הכל מבראשית, ונוצרת חזקה שבעובדה כי המכשיר החדיש מכשיר אמין ומהימן הוא עד אם יוכח אחרת. מאותה עת ואילך רואים את כל הניסויים שנעשו בעבר כמו נבלעו ונטמעו בחזקה שבעובדה, והמבקש להפריך אותה חזקה עליו הנטל (הטקטי) להוכיח את טענתו". (דברי כבוד השופט חשין בבש"פ 2343/00 אביבה כהנא נגד מדינת ישראל, פד"י נד' (2) עמ' 65, בעמ' 67). אך במה דברים אמורים? במקום שבו מבקשים לבסס הרשעה בעבירה של נהיגה מעל למהירות המותרת, המיוחסת לנאשם, בעקבות מדידה אלקטרונית. ואז, כמובן, נדרשת התביעה להוכיח את כל האלמנטים שפורטו בכללים שגובשו בפסיקתו של בית המשפט העליון בע"פ 5345/90 אברהם בראונשטיין נגד מדינת ישראל, פ"י מו' (5) עמ' 40. דומה כי אין צורך להכביר מילים בעניין זה שהרי מושכלות יסוד הם כי על התביעה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר: סעיף 34כב'(א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977. ה. ואולם, מקום שבו רשות מוסמכת (קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה) עושה שימוש בסמכותה לפי סעיף 47 לפקודה ומורה על פסילה מינהלית של רשיון נהיגה, לא מוטלת עליה החובה להשתכנע, מעל לכל ספק סביר, כי הנהג המסויים אכן עבר את העבירה המיוחסת לו. די לה לרשות המוסמכת אם הובאו בפניה ראיות לכאורה בכמות המספיקה כדי שכנועה. כשלעצמי אני סבור כי הובאו בפני קצין המשטרה ראיות לכאורה בכמות העולה על כמות הראיות הנדרשת: וראו את דברי כב' השופטת דורית בייניש בבש"פ 404/97 אבי שריקי נגד מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נא', 232; וראו את דברי כב' השופטת בייניש בבש"פ 6050/01 יצחק בנגד נגד מדינת ישראל, דינים עליון כרך ס' 156. ו. איני סבור כי היתה הצדקה כלשהי לקיצור תקופת הפסילה, כפי שהורה בית המשפט הנכבד קמא. בנסיבות שלפנינו, לאור עברו התעבורתי המכביד של המשיב, ולאור מהירות הנסיעה הגבוהה המיוחסת לו, אין לראות כאן נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות באשר למשכה של תקופת הפסילה: ראו את החלטתו של כבוד השופט קדמי בבש"פ 5928/96 אבי ארנפריד נגד מדינת ישראל, דינים עליון כרך מד' 162. לפיכך אני עומד להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא. ז. במהלך הדיון התעוררה מחלוקת בין באי כח הצדדים באשר לשאלה כיצד יש למנות את תקופת הפסילה המינהלית. לדידי אין כל ספק שלאור החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא, כאשר הורה להחזיר את רשיון הנהיגה של המשיב לאחר 16 ימי פסילה, הרי שנותרו 14 ימים של פסילה מינהלית שעל המשיב להשלים, מיום מתן פסק דין זה. לפיכך, למניעת כל ספק אני מדגיש כי מיד לאחר שימוע פסק דין זה על המשיב להפקיד את רשיונו במזכירות בית המשפט הואיל והוא פסול, מינהלית, מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 14 ימים נוספים מהיום. 4. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערר, אני מבטל את החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא ואני מורה למשיב להפקיד את רשיונו במזכירות בית המשפט שכן הוא פסול מינהלית מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 14 יום מהיום, היינו, להשלמת תקופה של 30 ימים. משפט תעבורהחברי כנסתמהירות מופרזת / דו"ח מהירותכנסת ישראל