נימוקי ההחלטה השופטת ד' ביניש: ביום 18.3.04 ניתן פסק דינו של בית משפט זה בעתירות שהוגשו בשמם של מאות עותרים, אנשי משטרה, שירות בתי הסוהר ואנשי צבא קבע, כנגד ההחלטה שהתקבלה על ידי נציב שירות המדינה ביחד עם הממונה על השכר שלא להעניק אישורי שקילות לבוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה שטרם קיבלו אישורי שקילות, ולשלול את אישורי השקילות שהוענקו בעבר לחלק מבוגרי הנציגות. בית המשפט קיבל את העתירות ולאחר ניתוח מפורט של טיעוני הצדדים קבע כי ההחלטה שהתקבלה היתה פסולה בשל העדר הליך של שימוע ובדיקה פרטנית של עניינם ודינה להתבטל. לפיכך קבע בית המשפט בחלק האופרטיבי של פסק דינו בזו הלשון: "כתוצאה מכך, אין למנוע מן העותרים את זכותם להמשיך ולקבל את ההטבות הכרוכות בתואר אשר קיבלו מהנציגות, וכן את הזכות שועדת השקילות תדון בבקשות להכרת שקילותם של תארים אם בקשות כאלה הוגשו לה וטרם הוחלט בהן על ידה" (פיסקה 52 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף כי על אף התוצאה האמורה אין לשלול כי ניתן לקיים שימוע לעותרים ולבוגרים האחרים כדי לקבל תמונה מלאה של העובדות והנסיבות הצריכות לענין ו- "ראוי להשאיר בידי המדינה האפשרות לקיום שימוע כאמור, בדרך אשר תקיים כהלכה חובה זו" (שם). לאחר שניתן פסק הדין נמנעה המדינה מנקיטת צעדים לביצועו ותחת זאת הגישה עתירה לקיום דיון נוסף בפסק הדין (דנג"ץ 3353/04) ובמסגרתה אף ביקשה כי יינתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין והצו ניתן כמבוקש. ביום 19.7.04 נדחתה העתירה לקיום דיון נוסף ובהחלטה נקבע כי הכרעת בית המשפט "הסבה עצמה על נסיבות המקרה, על תשתית הראיות שהובאה לפניו, על התנהלותה של המדינה לעת שהעניקה אישורי שקילות לבוגרי הנציגות, ועל עקרונות כלליים מוכרים במשפט" ולא נקבעו בה הלכות משפטיות חדשות כלשהן. אין חולק כי ממועד זה נתבטל צו הביניים ועל המדינה קמה החובה למלא אחר פסק הדין. עם מתן ההחלטה הדוחה את העתירה לדיון נוסף פנה בא כוח העותרים בבג"ץ 3487/03 ללשכה להערכת תארים אקדמיים מחו"ל במשרד החינוך, התרבות והספורט והפנה את תשומת ליבם לכך שנוכח החלטת בית המשפט בדבר דחית העתירה לדיון נוסף מתבקשת הלשכה לאשר לאלתר את התארים שניתנו לבוגרי נציגות אוניברסיטת לטביה באופן שהבוגרים העובדים בשירות המדינה יהיו זכאים להטבות בתנאי הדירוג והשכר. כן פנה בענין זה גם לפרקליטות המדינה. במכתב מיום 27.7.04 נענה בא כוחם של העותרים על ידי באת כוח המדינה כי "יישומו של פסק הדין דורש, מטבע הדברים, היערכות. לפיכך, בימים אלו שוקדים הגורמים המוסמכים על יישום דרכי הטיפול אותם התווה בית המשפט בפסק דינו". במכתב ראש מדור תנאי שכר באגף משאבי אנוש במטה הארצי מיום 1.8.04, שהובא לידיעת אנשי המשטרה העותרים, חזרה ראש המדור על הודעת פרקליטות המדינה כי הגורמים המוסמכים שוקדים על יישום דרכי הטיפול אותם התווה בית המשפט בפסק דינו ואף הודיעה כי בשלב זה "הנחתה הפרקליטות את משרד החינוך שלא לדון בשקילת תארים של בקשות הממתינות בגף להערכת תארים". ביום 15.8.04 הגיש בא כוח העותרים, עורך הדין א' פלדמן, בקשה לצו לפי פקודת ביזיון בית המשפט ולבקשה צורפה ההתכתבות האמורה. בבקשה נטען כי לא זו בלבד שהמשיבים מעכבים שלא כדין את ביצוע פסק הדין אלא שההוראה שלא לקיים את הוראת פסק הדין ולא לדון בבקשות לאישור שקילות שהוגשו בטרם הוקפא הטיפול בהן ביוני 2001 היא בגדר ביזיון בית משפט. בתגובה לבקשה מיום 22.8.04 שהוגשה לבית המשפט על ידי מנהלת המחלקה לענייני עבודה בפרקליטות המדינה, דחתה המדינה את הטענה כי היא נמנעת באופן מכוון מיישומו של פסק הדין שניתן בעתירות. היא ציינה כי עם קבלת ההחלטה הדוחה את העתירה לדיון נוסף פנו הגורמים המוסמכים לבחון את הדרכים ליישומו של פסק הדין. עיקר תגובתה נשענה על אותו חלק בפסק הדין בו נאמר כי בית המשפט אינו שולל את "האפשרות כי המדינה תקיים בדיקה נוספת של הממצאים שנתגלו בחקירת המשטרה וכן תערוך שימועים פרטניים לעובדים, לגביהם מתגבשת תשתית ראייתית לשלילת ההטבות הכרוכות בתואר האקדמי בו הם מחזיקים". עוד הוסיפה וטענה כי בית המשפט "לא רק שלא קבע כי יש להעניק לבוגרים את הטבות השכר באופן אוטומטי, אלא שהנחה את המדינה לקיים הליכים פרטניים לכל אחד ואחד מן הבוגרים, בין לאלו ששקילות התואר מתבקשת ובין לאלו שזו כבר אושרה". לכך הוסיפה מנהלת המחלקה לענייני עבודה כי המשיבים סבורים כי הם פועלים ליישומו של פסק הדין ואין לראות בהתנהלותם ניסיון כלשהו לחמוק מביצועו. תגובתה האמורה של באת כוח המדינה לא סיימה את חילופי הטיעונים בין הצדדים. בא כוח העותרים שב וטען בכתב כי קביעות בית המשפט לביטול ההקפאה בבחינת בקשות השקילות של מרשיו היו ברורות וחייבו דיון בבקשות. כן טען כי תשובת המדינה משאירה את ביצוע פסק הדין בערפל של המתנה ממושכת לתקופה בלתי מוגדרת. גם תגובה זו זכתה לתגובת המדינה ובה נמסר לבית המשפט כי ביום 9.9.04 קיים היועץ המשפטי לממשלה דיון בדבר הערכות המדינה ליישום פסק הדין שניתן בענין מעמדם של התארים האקדמיים שהוענקו על ידי שלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל לצורכי דירוג ושכר. כן נאמר כי בתום הישיבה "הוחלט, בהתאם לעצתו של בית המשפט העליון בפסק הדין, כי יקוימו הליכי שימוע פרטניים לצורך שקילת התואר שניתן על ידי שלוחת אוניברסיטת לטביה. לשם כך סוכם על הקמת צוות היגוי בינמשרדי שתפקידו יהיה לקבוע את אופן ותוכן הליכי השימוע שייערכו על ידי הצוותים הפרטניים. הצוות ירוכז על ידי נציג פרקליטות המדינה ויהיו חברים בו נציגי משרד החינוך, נציגי האקדמיה בדיסציפלינות הרלוונטיות, נציגי נציבות שירות המדינה, נציגי האוצר, ונציגי המשטרה. הצוות יסיים את עבודתו תוך פרק זמן קצר כדי לאפשר תחילת הליכי השימוע הפרטניים בהקדם". לאחר חילופי הדברים כאמור נקבעה בקשת העותרים לדיון בפני הרכב. בדיון שהתקיים חזרו באי כוח הצדדים על טיעוניהם. באת כוח המדינה - עורכת הדין א' בורוביץ' - הבהירה כי עתה יחל צוות ההיגוי הבינמשרדי שהוחלט על הקמתו לגבש את אופן ותוכן הליכי השימוע. לא היה בידה להבהיר מתי יסתיים התהליך של קביעת אופן השימוע ובדיקת הבקשות התלויות ועומדות מאז החלטת ההקפאה שנתקבלה ביוני 2001. בא כוח העותרים, עורך דין פלדמן, עמד על כך כי פסק הדין היה ברור וחד משמעי וכי ניתן היה לבצעו, ואף חובה היתה לעשות כן. בעת הדיון אפשרנו אף לבא כוח העותרים בבג"ץ 3379/03, עורך דין יורם שפטל, לטעון בפנינו כמצטרף לבקשת חברו. בסופו של הדיון ניתנה החלטתנו בה קבענו בזו הלשון: "מטעמים שיפורטו בנפרד, באנו למסקנה כי חלף הזמן הסביר בו היה על המדינה לבצע את פסק הדין שניתן בבית משפט זה ביום 18.3.04 וההחלטה הדוחה את הבקשה לדיון נוסף שניתנה ביום 19.7.04. אשר על כן, אנו מורים כי בדיקת הבקשות להכרה בשקילות התואר שקיבלו העותרים מאוניברסיטת לטביה תחל במועד שלא יאוחר מיום 1.11.04. הבדיקה תיערך על בסיס פרטני, ובכפוף למקרים פרטניים שיחייבו בירור מיוחד יסתיים תהליך בדיקת הבקשות התלויות ועומדות, לא יאוחר מיום 1.3.05." על רקע ההשתלשלות העובדתית המפורטת לעיל, ראינו ליתן החלטתנו. לא נעלם מאיתנו כי ההחלטה לבחון את אישורי השקילות של עובדי המדינה בוגרי הנציגות של אוניברסיטת לטביה, כאשר מדובר באלפי בוגרים, מטילה נטל כבד על המדינה, אלא שההכרעה בענין זה התקבלה באופן ברור וחד משמעי בפסק דינו של בית משפט זה. כאמור, בסעיף 52 לפסק הדין נקבע כי ההחלטה לשלול מבוגרי הנציגות שכבר אושרו להם הטבות שכר על יסוד אישורי השקילות שניתנו להם וכן ההחלטה להקפיא את הדיון בבקשות שהוגשו לועדת השקילות הינן בטלות. נוכח קביעה ברורה זו נשמט הבסיס מהימנעותה של הועדה המוסמכת לכך לדון בבקשות שהוגשו לה. התוצאה המשפטית של בטלות ההחלטות הקודמות היא כי על המדינה להמשיך ולפעול כאילו החלטות אלו מעולם לא ניתנו. בכל הנוגע לענין זה לא נתן בית המשפט "עצות" למדינה והעמדה המשפטית המתבקשת היא ברורה: בהעדר בסיס להקפאת הטיפול יש להתחיל בו תוך זמן סביר לאחר מתן פסק הדין. עם זאת נקבע בפסק הדין, כמובן, כי אין המדינה מנועה מלבדוק בקשות באופן פרטני, לקיים שימוע לבוגרים, ובוודאי שהיא רשאית לעשות כן אם יש לה בסיס לחשוד בתקפות התואר. יתרה מכך, עולה מפסק הדין כי מן הראוי היה שכך תעשה המדינה מלכתחילה כאשר סברה כי יש מקום לבחון את שקילות התואר באופן מעמיק יותר. משום מה נטלו לעצמם באי כוח המדינה שהות שלא להתחיל בבדיקת הבקשות ואף לא נקבעה דרך פעולה לביצוע אותה בדיקה עד לדיון שהתקיים אצל היועץ המשפטי לממשלה ביום 9.9.04. כאמור, גם כיום טרם נקבעה הדרך בה תבוצע ההחלטה שניתנה בפסק הדין לפיה יש לבדוק לגופן את בקשות העותרים להכיר בשקילות תאריהם. אין לנו אלא לשוב ולהזכיר דברים שנאמרו בפסק הדין כי בית המשפט לא דן במדיניות הנוגעת להענקת ההטבות למקבלי התארים ואף לא בצורך לשנות מדיניות זו ובכל ענין אחר הנוגע למערכת היחסים שבין המדינה לעובדיה בכל הנוגע להטבות הנובעות מן התארים שבידי העותרים. ההחלטות נפסלו בגין ההליך והאופן בו נתקבלו וגם כיום לא נקטה המדינה בהליכים ראויים כדי לתקן את הפגם שנפל. אשר על כן, החלטנו כי בתום הזמן הסביר ליישום האמור בפסק דינו של בית משפט זה מן הראוי היה לקבוע לוח זמנים שבו ייבחנו הבקשות התלויות ועומדות זמן כה רב. משנמנעה המדינה מלהציג לוח זמנים כאמור קבענו את אשר קבענו בהחלטתנו. השכלה גבוהההכרה בתואר / שקילות לתואראוניברסיטה