1. לידתם של ערעורים אלה היא תביעה שהגיש המערער נגד מדינת ישראל (להלן - המדינה) בבית הדין האזורי בירושלים בה עתר לעדכון למפרע של תקן משרתו ודרגתו ולתשלום הפרשי שכר, תנאים נלווים וגמלה הנובעים מעדכון זה.   4. החלת חוזה בכירים   א. לטענת המערער, אי תיקון דרגתו בתקן לפי פסק הדין הראשון היה התנאי היחיד שמנע מן המערער שלא כדין את מימוש זכותו לבחור בשכר, זכויות ותנאי העסקה לפי חוזה עבודה אישי ("חוזה בכירים") כנתבע על ידו. אשר על כן, משקבע בית הדין האזורי, שהמערער זכאי לתקן בדרגה הגבוהה של המסלול, היה עליו לקבל את תביעת המערער לשכר ותנאי העסקה לפי חוזה עבודה אישי. המערער הוסיף וטען, כי התקיים לגביו התנאי, לפיו נותרו להעסקתו עוד ארבע שנות עבודה, עד למועד הפרישה מן העבודה , זאת, לפי פסק הדין הראשון, שניתן ביום 10.3.1992, בעת שהיה המערער בן 59. עוד טען המערער, כי הצעת מנכ"ל האוצר כי יועסק בחוזה אישי אינה בגדר המלצה.   ב. בית הדין האזורי קבע בעניין זה את הדברים הבאים:   "דירוגו של עובד בשתי הדרגות הגבוהות בדירוג המקצועי אינה מקנה לו באופן אוטומטי זכאות להיות מועסק עפ"י חוזה בכירים. מחומר הראיות שהונח לפנינו עולה בבירור כי התובע לא ענה על התנאים הנדרשים לצורך העסקתו בחוזה בכירים. ראשית, לא הומלץ ע"י המשרד כי יועסק עפ"י חוזה כזה. תקן (עבודה)דירוג שכר (דרגה)