פסק דין התביעה בפניי עניינה תביעת תחלוף שהגישה התובעת 1 בגין כספים ששילמה למבוטחה (תובעת 2), וכן תביעת התובעת 2 להחזר השתתפות עצמית ודמי כינון, הכל בגין אירוע תאונת דרכים מיום 8.8.02. התובעות טוענות כי במועד הרלוונטי מר בראל יוסף נהג ברכב התובעת 2, בנתיבי איילון, בנתיב הימני ביותר לנסיעה ישר, כאשר הנתבע נוהג רכבו משמאל, לרכב התובעת. לפתע, ללא כל התראה, סטה הנתבע עם רכבו ימינה, לנתיב נסיעת רכב התובעות, פגע ברכב התובעות וגרם לנזק (סעיף 6 לכתב התביעה). הנתבע טוען כי נהג בנתיב הימני ביותר לנסיעה ישר ואילו רכב התובעות נסע מימין לו, בנתיבי היציאה מנתיביי איילון, לפתע סטה רכב התובעות שמאלה, תוך כוונה לחזור לנתיבי איילון, חצה פס הפרדה לבן רצוף, לא הבחין ברכב הנתבע ופגע בו (סעיף 6 לכתב ההגנה). התובעות טוענות לחלותו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין ואולם סעיף זה אינו חל במקרה שבפנינו משלא מתקיימת בעניננו כל "עמימות ראייתית" המהווה תנאי יסוד להחלת סעיף זה. לפיכך על התובעות הנטל להוכיח את היסודות הנדרשים בתביעת נזיקין. יצויין כי הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות לאירוע התאונה והן באשר להיקף נזק שנגרם ברכב התובעות. עוד יצויין כי בתביעתן, הודיעו התובעות על המסמכים המצויים בידיהן, תיק מוצגים הוגש ביום 13.2.05 ואילו תמונות הנזק אשר צורפו לחוות דעת השמאי, נמסרו לתיק ביהמ"ש ולידי ב"כ הנתבע, לכל המאוחר בישיבת 12.2.06. שמאי התובעות הוזמן ונחקר על חוות דעתו ביום 19.9.06. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית עד למועד חקירת שמאי התובעות ובכלל. הנתבע גם נמנע מהגשת חוות דעת שמאי בנוגע לפגיעות שנוצרו ברכבו שלו, באירוע התאונה הנדון. על מנת לברר את המחלוקת אשר בין שני הצדדים העידו בפניי שני הנהגים ושמאי התובעות. כן המציאו הצדדים באמצעות העדים מטעמם: הודעה על אירוע התאונה לתובעת 1, סומנה על ידי ת / 1; שרטוט המתאר את התרחשות התאונה שנערך על ידי הנהג ברכב התובעות, סומן על ידי ת / 2; תמונות נזק לרכב התובעות, סומנו על ידי ת / 3; תמונות ממקום התרחשות התאונה סומנו על ידי נ / 1; חוות דעת שמאי ותמונות נזק לרכב התובעות שצורפו לחוו"ד השמאי שסומנו על ידי במ / 1 (כוללות גם את תמונות ת / 3).; העתק פוליסת הביטוח (נספח א' לכתב התביעה); אישור שכר טרחת השמאי והוראות תשלום. באשר לאחריות לאירוע התאונה: אומר מיד כי מצאתי את עדות הנהג ברכב התובעות, עדות אמינה, סדורה ורצופה. לא מצאתי סתירות מהותיות בדבריו ואת אי הבהירות שעלתה כאשר מסר גירסה רצופה - לדוגמא לעניין הזמנת הגרר, הסביר לאחר מכן, בתשובותיו שנתן בחקירה הנגדית. העד עשה עלי רושם אמין ומהימן. לעומת זאת, את דבריו של הנתבע מצאתי סתורים גם אל מול כתב ההגנה - בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה - גם אל מול שאר הנסיבות כפי שעלו מדברי שאר העדים (בין השאר בעניין הגרר). אציין כי מצאתי את דבריו מגמתיים וניכר כי מנסה להעמיד גירסה סותרת, בכל מחיר, גם על חשבון אמירת האמת. שוכנעתי, לאור חומר הראיות שהונח בפניי, כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבע סטה ימינה, חדר לנתיב נסיעת רכב התובעות תוך שחוסם את נתיב נסיעתו, גורם לתאונה ולנזק. האמנתי לנהג רכב התובעות אשר ציין כי עקב התאונה נדרש והזמין גרר, אשר פינה הרכב למוסך. דבריו של הנהג ברכב התובעות מקבלים תמיכה לכך בדברי השמאי אשר מציין כי לאור הפגיעה ברדיאטור, הרכב לא היה בר נסיעה. מכאן שדבריו של הנתבע, כאילו רכב התובעות עזב את המקום בנסיעה, אינם אמת ומטרתם אך ליצור גירסה נוגדת. גם הימנעותו של הנתבע מהמצאת חוות דעת השמאי אשר בדק רכבו בסמוך לאחר התאונה, על מנת לאשר את מוקדי הפגיעה ברכב הנתבע (כאשר גם בעניין זה חלוקים הצדדים) פועלת לחובת הנמנע (הוא הנתבע). לפיכך, לאחר בחינה, איזון ושיקלול כלל חומר הראיות, לאור התרשמותי מעדויות העדים ומהימנותם; לאור מיקום הפגיעות בכליי הרכב; לאור מיקום התאונה בדרך, מצאתי כי התובעות עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח את האחריות לאירוע התאונה ומצאתי בהתאם כי זו מוטלת, כולה, על הנתבע. באשר להיקף הנזק: התובעות הגישו חוות דעת באשר להיקף הנזק שנגרם לרכב בתאונה. הרכב נבדק על ידי שמאי התובעות ביום 9.8.02, היינו למחרת התאונה. השמאי העריך את נזקי הרכב בסך 10,635.30 ₪ (בגין חלקים ועבודות תיקון). עוד קבע השמאי ירידת ערך בשיעור של 4%, דהיינו בסך 2,564.44 ₪. השמאי נחקר על חוות דעתו ולא נסתר. השמאי בתשובותיו בחקירתו גם מיישב את הנזק אשר נמצא בדלת הקדמית שמאלית ומאשר כי דלת זו אכן נפגעה בתאונה, היינו נגרם בה נזק, אך לא עקב פגיעה ישירה. כלומר, השמאי מאשר כי בתאונה נפגע צד שמאל קדמי ברכב, לרבות דלת קדמית שמאלית (השמאי לא אישר והתובעות גם לא תבעו, בגין פגיעות בצד שמאל אחורי - מוקד אשר לא קשור לאירוע התאונה). לא מצאתי מקום להתעכב על השאלה איזה רכב פגע באיזה רכב, העניין לא רלוונטי כאשר שוכנעתי כי רכב הנתבע חדר לנתיב נסיעת רכב התובעות, חסם את נתיב הנסיעה שם וגרם לתאונה. גם לא מצאתי מקום להתייחס לתאונות קודמות אשר לגביהן לא הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו, להוכיח כי יש בהן כדי להשפיע על סכום התביעה (ממילא אין מדובר במוקדים זהים). מכאן שהתובעות עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח כי בתאונה נגרם להן נזק, כן הצליחו להוכיח את היקף אותו נזק. סופו של יום, אני מחייבת את הנתבע, לשאת בנזקיהן המוכחים של התובעות כמפורט בסעיף 8 ג', ד' ו - ה' לכתב התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה כמקובל. כן ישא באגרת המשפט, שכרו של מר בראל בסך 250 ₪, שכר השמאי כפי שנפסק בפרוטוקול ישיבת 19.9.06 ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. תביעת שיבובכינון