ניסיון "להלביש" פציעת כדורגל על תאונת דרכים

ניסיון "להלביש" פציעת כדורגל על תאונת דרכים
כללי
 
1. תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שארעו לתובע לטענתו בתאונת דרכים מיום 20.9.94 (להלן – "התאונה").
 
2. התובע יליד 1976 ובמקצועו מפעיל ציוד כבד. נסיבות התאונה מתוארות בסעיף 4 לכתב התביעה כדלקמן:ו
 
"ביום 20.9.94 בשעה 18.00 או בסמוך לכך, בהיות התובע הולך רגל בכפר כעביה פגע בו הרכב אשר היה נהוג על ידי הנתבע מס' 1 כתוצאה מכך נפגע בכל חלקי גופו".
 
3. הנתבעת 2 (להלן – "דולב") היא חברת ביטוח אשר ביטחה את רכבו של הנתבע מס' 1 בביטוח חובה במועד התאונה.
 
4. דולב הכחישה שהתובע נפגע בנסיבות הנטענות על ידו והכחישה שנפגע בתאונת דרכים. למעשה עולה שדולב סבורה כי התובע נפגע במהלך משחק כדורגל, וחלק ניכר מהחקירות הוקדש לנסיון הנתבעת לאושש סברה זו שלה.
 
5. בתחילה פוצל הדיון באופן שקודם תוכרע שאלת החבות. בהמשך, לאחר שנשמעו חלק מהעדים, תוך דחיות ועיכובים רבים, הסכימו הצדדים שימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, אף שטרם הוכרעה שאלת החבות.
בהתאם להסכמה האמורה מונה ד"ר מ' רינות כמומחה מטעם בית המשפט ובחוות דעתו מיום 8.6.00 קבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה. המומחה העריך את תקופת אי הכושר הזמני של התובע בעקבות התאונה ב-3.5 חודשים מיום התאונה.
 
6. הצדדים לא חלקו על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בהמשך הושלמה שמיעת הראיות הן ביחס לחבות והן ביחס לנזק. עלי לדון איפוא הן בשאלת החבות והן – במידה ואמצא כי המדובר בתאונת דרכים – בשאלת הנזק.
 
החבות
 
ראיות התובע
 
7. התובע העיד בנוגע לנסיבות התאונה כדלקמן ( פרו' 30.11.98,עמ' 25):נ
 
"אני מתאמן בקבוצת דבקה להקה אצלנו בכפר, אז אחרי האימון יצאתי לכיוון הבית, אז כשהלכנו הביתה התיישבנו על המדרכה שם, אני ועוד, אחד שלי היה איתי ועוד חבר. אז היינו יושבים שם על המדרכה. משחקים ככה, אז פתאום אני נתתי ככה מכה לחבר שלי, הוא רצה להחזיר לי, אז אני ברחתי לכיוון הכביש. לא הסתכלתי אחורה שהיה מול רכב בא לכיוון שלי, אז פתאום הוא פגע בי, אז נפלתי ונשברה לי היד והלכתי לבית חולים".
 
 
התובע העיד כי יחד איתו היו אחיו חוסין כעביה וחבר בשם חאלד כעביה. התובע העיד כי התאונה ארעה בסביבות השעה 18.00.
 
 
 
התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם שיחק אי פעם בקבוצת כדורגל והשיב בשלילה. התובע הכחיש שהכיר את הנהג לפני התאונה.
 
התובע שרטט את נסיבות התאונה, הוגש וסומן ת/4.
 
התובע העיד כי ישב עם גבו אל הכביש וכאשר קיבל את המכה מהרכב נפל קדימה. התובע העיד שהרכב פגע בו בגבו. הוא לא ידע לומר איזה חלק של הרכב פגע בו.
 
התובע העיד כי נלקח לבית החולים על ידי הנהג שפגע בו, הנתבע מס' 1, שהיה יחד עם אדם נוסף בשם ג'מיל (הנהג וג'מיל העידו לפני התובע). התובע העיד כי השניים גם החזירו אותו לביתו וג'מיל ירד מהרכב לפני שהגיע התובע לביתו. שם, עמ' 29.
 
התובע העיד כאמור כי ביום התאונה השתתף בחוג דבקה בכפר. התובע העיד כי החוג התקיים בימי ה' ושבת אולם לעיתים היו מתאמנים מידי יום.
 
8. מטעם התובע העיד הנהג שהיה מעורב בתאונה, הוא הנתבע מס' 1 מר חמד מחמוד כעביה. הנתבע 1 העיד על נסיבות התאונה כדלקמן (שם, עמ' 1,2):ב
 
"אני נסעתי ברכב שלי יחד עם חבר שלי, ג'מיל כעביה, הלכנו, עשינו סבוב בכפר, רצינו לראות להקת הדבקה בבית הספר, אז תוך...יש שם כניסה לבית הספר ויציאה גם. אמרתי, אני אעשה סיבוב, אני אראה, אם יש מישהו שם אני אכנס, אם אין, אני הולך הביתה. החבר שלי היה על ידי, פתאום אני ראיתי איזה 3 ילדים משחקים ביניהם, אחד נותן שני לסטירה והוא ברח. בפנייה שלי ימינה, כשפניתי לבית הספר ורציתי לעשות את הסיבוב ולצאת, פתאום אחד מהילדים התקרב לרכב. תוך כדי נסיעה אני, והוא בורח מחבר שלו, פגעתי בו. הילד נפל, מה שלידי ירד, אני כביתי את הרכב במקום. ירדתי , כן, מה, הוא אומר, הוא סובל מפגיעה ביד שלו השמאלית. אני נכנסתי, יצאתי, כשאמרתי לו, מה נו, מה קרה לך, אמר לי, היד שלי כואבת. אז אמרתי איפה ההורים שלו. בא אלי התקרב אח שלו שהיה במקום שם ועוד איזה מישהו. אמרתי להם, נו, תזמינו את ההורים שלו, ועוד המשיך בטיולים שלו. אמר לי החבר שלי שאיתי ברכב, בוא ניקח אותו לבית החולים ותודיע להורים שלקחת אותו. לקחנו לבית החולים, הכניסו אותו שם לחדר מיון, חיכיתי בחדר מיון שם, בהמתנה, לאחר שעה יצא עם גבס הבן אדם, וזה מה שנודע לי, שנשברה היד שלו".
 
הנתבע העיד שהתאונה ארעה בערך בשעה 17.00. הנתבע העיד כי פגע בתובע לאחר שפנה ימינה לכיוון בית הספר, כ-2,3 מ' לאחר הפניה. הנתבע העיד "פגעתי בו בצד ימין שלי" אולם כאשר נשאל עם איזה חלק של הרכב פגע בתובע אמר "מהרכב בקדימה" ולא זכר פרטים מדוייקים יותר. את התשובה "פגעתי בו בצד ימין שלי" הסביר שהכוונה היתה "בצד כשאני נכנסתי צד ימין [של הדרך]". שם, עמ' 4. הנתבע העיד:ו
 
"ת. והילד הוא המשיך לרוץ לפני הרכב שלי, עד שפגעתי בו.
ש. הבנתי.
ת. הוא רץ אלי, לא רצתי אליו בכלל, הייתי רחוק מהמדרכה".
 
הנתבע מסר הודעה במשטרה. העתק ההודעה הוגש בהסכמה וסומן ת/1. בהודעה ת/1 נאמר:נ
 
"נהגתי ברכב שלי ובדרך פניתי ימינה מהכיוון בית הספר של הכפר. הייתי נוסע לכיוון הבית ופתאום תוך כדי נסיעה בכביש ראיתי 2 ילדים בני 16 – 17.5 משחקים על יד הדרך על המדרכה, הילדים היו רחוקים מהכביש ופתאום ראיתי אחד מהם רודף אחרי השני במדרכה, אחד מהם הנפגע ברח לכיון הדרך ופגע ברכב שלי וכתוצאה מזה נפגע הילד מופיד חסן ונשברה יד שמאל שלו ובאותו רגע נסעתי עם הילד לבית החולים רמב"ם וקיבל טיפול וגובס במחלקה האורטופדית ושוחרר הביתה".
 
הנתבע נשאל האם הוא מעורב במשחקי בכדורגל והשיב בשלילה. אולם בהמשך אישר שהיה בהנהלת קבוצת כדורגל של הכפר. לדברי הנתבע הקבוצה הוקמה לאחר התאונה, בחודש 10/94. הנתבע נשאל האם התובע משחק כדורגל והשיב (שם, עמ' 5 ואילך):ב
 
"ש. ומופיד הוא שחקן כדורגל?
ת. לא, הוא לא שחקן שלי, אחרי הפגיעה שהיה, כבר יש יחס בינינו, מופיד בא והתחיל לשחק אצלנו והוא עזב.
ש. הבנתי, אבל אתה אומר שלפני הפגיעה הוא לא שיחק אצלכם.
ת. הוא לא שיחק בכלל.
ש. ומה התפקיד שלך היה באותה קבוצה בדיוק?
ת. אני אומר לך, בהנהלה.
ש. זה נכון שהקבוצה הזאת הוקמה לאחר שהיה פירוק שם בכפר וחלק נשאר עם 'הפועל' וחלק הקימו את מכבי כעביה?
ת. נכון, כן, אמרתי לך שהיה אז סיכסוך חמולות ש-4 אנשים נהרגו כתוצאה מזה, לצערנו הרב.
ש. ואתה היית אחד מיזמי ומקימי הקבוצה , זה נכון?
ת. אני עשיתי, כן.
ש. זה אתה עשית את הקבוצה?
ש. כשאתה עשית את הקבוצה שם אתה גייסת אנשים, רצית לגייס שחקנים שיבוא לקבוצה, זה נכון?
ת. היו לי כמעט 45 שחקנים, אם לא יותר.
ש. מופיד נחשב שחקן טוב?
ת. לא.
ש. הוא לא שחקן טוב?
ת. הוא כבר שנה לא משחק בכלל.
ש. אני לא מדבר עכשיו, אני מדבר אז, הוא היה נחשב שחקן טוב...?
ת. לא. לא, היה לו, לא היה לו כרטיס בכלל בתקופה היא.
...
לא היה שחקן בכלל, אני אומר לך, אחרי שהכרתי אותו וזה וזה וזה וזה, אמרתי לו, בוא, אולי, וגם אח שלו חוסין בא אצלנו גם".
 
הנתבע נשאל האם יש ביטוח תאונות אישיות לשחקני הכדורגל והשיב שכן. הנתבע אמר כי ימציא לבית המשפט את הפוליסה וכן יודיע ממתי יש לתובע כרטיס שחקן ואז אמר (שם, עמ' 7):ו
 
"ת. בסדר? אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד, שאם השחקן הזה עשה את הכרטיס לפני המשחק, לפני הפגיעה, אני נושא באחריות שלי, ואם לא, אתם תישאו גם באחריות שלי, אני רוצה ללכת איתך עד הסוף".
בסופו של דבר לא המציא הנתבע פוליסת ביטוח תאונות אישיות לשחקני הכדורגל, וכן לא הודיע דבר בענין כרטיס השחקן של התובע.
 
הנתבע נשאל מה עשה לפני התאונה והשיב (שם, עמ' 9 ואילך):נ
 
"ת. הייתי מסתובב בכפר.
ש. לא היית מסתובב בכפר מהבוקר , נכון?
ת. לא מהבוקר.
ש. אז מתי התחלת את הנסיעה הזאת, מאיפה?
ת. זה באתי, הייתי בבית זרזיר ובאתי והחבר שלי אמר לי, היום אני שמעתי שיש דבקה, בוא נלך נסתכל. קנינו עיתון ו..
ש. אתה היית בבית זרזיר.חבר שלך היה איתך בבית זרזיר?
ת. כן, כן, לא. זה, החבר שלי?
ש. ג'מיל הכוונה.
ת. לא, לא, אני לא חושב.
ש. אז שאתה אומר שהיה איתך באוטו.
ת. לא, לא, אני לא חושב. איפה פגשתי איתו, איך יצא איתי אני לא זוכר.
ש. איפה פגשת אותו?
ת. לא זוכר, לא זוכר.
ש. הוא פתאום הגיע לך לאוטו? אתה זוכר בדיוק את כל הזה.
ת. לא, היינו ביחד.
ש. איפה הייתם ביחד?
ת. בכפר.
ש. הייתם ביחד בכפר?
ת. הוא חבר שלי גם
ש. רגע, אז מה העניין של בית זרזיר?
ת. אני לא זוכר, אני אומר לך, לא זוכר איפה הייתי, אני חושב
ש. אתה אומר שבאת מבית זרזיר
ת. הסתובבתי, כל הזמן הייתי
ש. רגע, בוא לאט לאט נמשיך, אתה באת מבית זרזיר לכפר, נכון?
ת. אמת. אני לא רוצה לשקר ולהיות שקרן. אני לא זוכר איפה הייתי, אני חושב, לא יודע, אם הייתי אז באותו יום, זה 4 שנים, חביבי, מה אתה.. אתמול מה ש..
ש. לא. יש הרבה דברים שאתה זוכר מאוד טוב ואת זה אולי יש לך, בוא תנסה לזכור. איפה לקחת את החבר שלך, הוא היה איתך, הסתובבתם מהבוקר, מהצהריים..?
ת. לא, לא, הסתובבנו, אולי לפני הזה בשעה היה אצלי והיינו אצלו, שתינו.
ש. אז הייתם באחד הבתים, או בבית שלך או בבית שלו, שם הייתם?
ת. אני חושב שהייתי אצלו בבית.
ש. שהיית אצלו בבית, יופי, ומאצלו בבית אתם החלטתם ככה שאתה רוצים ללכת לראות דבקה?
ת. אני כן. זה היה טבע הדברים שלנו, שאנחנו אוהבים.
ש. ומה הסיפור של העיתון, איפה קניתם את העיתון?
ת. היה איתו עיתון, והוא היה קורא אותו.
ש. כרגע אמרת שקניתם עיתון, הוא היה איתו עיתון או קניתם עיתון.
ת. הוא קנה, העיתון שייך לו, לא שייך לי.
ש. לא הבנתי, לפני שנסעתם, אתם נסעתם ועצרתם לקנות עיתון.
ת. לא, לא, לא, היה איתו עיתון.
ש. היה איתו..
ת. אני חושב שהעיתון..
ש. מהבית שלך שאתה אומר שנסעתם, אתם נסעתי ישר לכיוון הדבקה?
ת. אני לא זוכר, לא זוכר, באמת לא זוכר, אני לא רוצה..".
 
הנתבע שרטט את נסיבות התאונה. השרטוט הוגש וסומן נ/3. אגב השרטוט מסר את העדות הבאה (שם, עמ' 11):ב
 
"ש. מאיפה נכנסתם ויצאת?
ת. נכנסתי, פה היה מדרכה, גשר
ש. גשר?
ת. זה של גשר, עשו גשר ויש קשת כזאת. והיו הילדים פה, אני זוכר ככה, נכנסתי לצד ימין, הילד רץ ככה, אני חושב שהוא רץ אפילו עד אמצע הרכב, אם אני זוכר, מצד שמאל אפילו, ופה הוא נפגע הבן אדם.
ש. הוא נפגע כשאתה נכנסת לכיוון הבית ספר או כשיצאת?
ת. כן, כן, לכיוון בית הספר ומפה יש יציאה ככה, יש פה חניון ואנחנו יוצאים מפה.
ש. אז בכניסה ממש לבית הספר הוא קפץ לך..
ת. כן, כן, כשאני רציתי לעשות ככה, ושאלנו פה ש..
ש. הוא היה עם הפנים שלו לכאן או לפה?
ת. היו משחקים פה.
ש. אני שואל אם הוא היה עם הפנים שלו לכאן או לפה.
ת. אני חושב לצד הזה.
ש. הפנים שלו לצד הזה. כן? בסדר?
ת. אני חושב, כן.
ש. זאת אומרת זה החץ, נכון? החץ שאנחנו מסמנים
ת. הוא קפץ אפילו מפה, קפץ פתאום, אני לא הסתכלתי, יש שם עצים, משהו, שיחים קטנים גם.
ש. החץ שאנחנו מסמנים זה הכיוון של הפנים שלו, נכון?
ת. כן.
ש. אתה פגעת בו ברכב והוא נפל, נכון?
ת. אני עצרתי עצירה, מה אני אגיד לך, להימנע מלפגוע בו, מאחר והוא, אני רואה אותו שהוא הולך הולך הולך מתקרב אחד עם השני".
 
מהשרטוט ומהעדות עולה כי התובע היה עם הפנים לכביש בעת התאונה. בחקירתו החוזרת נשאל הנתבע בנקודה זו (שם, עמ' 15 ואילך):ו
 
"ש. אתה נשאלת לאיזה כיוון היו הפנים של התובע כאשר קרתה התאונה. ואתה אומר שהפנים שלו היו לכיוון.. אתה נשאלת לעניין מה כיון הפנים שלו בזמן שקרתה התאונה. האם ראית אם הוא ראה אותך בזמן לפני התאונה?
עו"ד שוחט:נ מתנגד לשאלה...
ש. אני אשאל שאלה אחרת. אני אומר לך, אתה אומר שהפנים של מופיד היו לכיוון של הכביש
ת. לא יודע.
ש. חכה שניה, עוד לא שאלתי.
ת. רגע שנייה, אני רוצה להגיד
...
ש. אתה אמרת שהפנים של מופיד היו לכיוון הכביש, קצת לפני התאונה שקרתה. מופיד אמר שהוא חזר לכביש.. שנייה, עוד לא שאלתי. מופיד אומר שהוא חזר אחורנית, זאת אומרת, הגב שלו היה לכיוון הכביש. מה יש לך להגיד על זה, שאתה אומר שהפנים שלו היו לכיוון הכביש והוא אומר שאני חזרתי אחורנית.
ת. אני חושב שהוא צודק.
...
אז מה התשובה שלך?
ת. אני חושב שהבן אדם צודק, יכול להיות, למה הוא בעצמו הנפגע, אני לא הנפגע, אני בעל הרכב.
ש. כשאתה אומרת שהפנים שלו היו לכיוון הכביש, זה אתה אמרת בגלל שאתה ראית אותו עם הפנים לכיוון הכביש, או שאתה משער את זה או שאתה ככה חשבת.
ת.לא, אני ככה חשבתי, אבל אני לא חושב שהוא היה עם הפנים..".
 
9. מטעם התובע העיד מר ג'מיל כעביה אשר על פי הנטען היה ברכב הנתבע בעת התאונה. מר ג'מיל העיד כדלקמן (שם, עמ' 16):ב
 
"ת. נסעתי עם חמאד באוטו ואני ישבתי על ידו, קראנו עיתון בתוך האוטו, אני בדיוק קראתי, דיפדפתי בעיתון ושם על יד הבית ספר בסיבוב אחד שמה, פתאום שמעתי מכה. ירדנו ככה, אני לא הבנתי מה קורה, ירדנו, פתאום אני רואה ילד אחד ואיזה ילד או שניים על ידו שהרימו אותו. אני מסתכל שם, כנראה היד שלו, הוא צועק שכואבת לו היד. אז ברגע הזה ראינו שכבר היד שלו התנפחה, פתאום, ואחד מהילדים הלך לאבא, לקרוא לאבא, בינתיים אמנו, עד שיילך לאבא, אז חמאד אומר, בוא ניקח אותו לבית חולים וזהו, למה לחכות לאבא מה... ובאמת הצטרפתי אליו לבית החולים ושם בבית חולים הוא וזה שקיבל את המכה נכנסו לבית חולים רמב"ם בחיפה ואני נשארתי באוטו. אחרי חצי שעה, שעה, אני לא זוכר בדיוק כמה, חזרו מהבית חולים, פתאום אני רואה אותו עם גבס. זה מה שהיה לי..".
 
ג'מיל העיד כי נסע עם הנתבע לכיוון בית הספר (שם, עמ' 17 ואילך):ו
 
"ת. אמרו שם יש הרקדה, ריקודים, מלמדים שם, לא יודע מה. יש קורס כזה שמלמדים ריקוד, אז הלכנו לכיוון הבית ספר.
ש. איזה ריקוד, אתה יודע?
ת. אין לי מושג.
ש. אין לך מושג, מה זה אומרים, מי זה אמרו, מי זה אומרים?
ת. חאמד אמר לי שאנחנו הולכים לבית הספר.
ש. חמאד אמר לך שהולכים לבית הספר?
ת. יש שם דבקה, לא יודע מה. דבקה אני חושב.
ש. איפה הייתם כשהוא אמר לך את זה?
ת. בכפר למעלה.
ש. בכפר למעלה, איפה, אבל איפה בכפר. ישבתם בקפה בכפר?
ת. לא, אנחנו היינו בכפר שם ועליתי איתו ברכב.
ש. איפה הייתי בכפר, באיזה מקום בכפר, בקפה, ברחוב, בבית?
ת. שם יש קפה?
ש. אני לא יודע.
ת. איפה אני יכול לפגוש אותו?
ש. אין לי מושג, תגיד לי אתה, אני שואל אותך.
ת. בכפר שם, בכביש אני פגשתי אותו.
ש. פגשת אותו בכביש, כשאתה פגשת אותו בכביש הוא היה נוסע, הוא היה הולך, מה הוא היה עושה?
ת. הוא היה נוסע בכביש.
ש. הוא היה נוסע בכביש באוטו שלו.
ת. כן.
ש. ופגשת אותו ואמרת לו, תעצור, או שהוא עצר לידך?
ת. עצר, הוא עצר על ידי, דיברנו פה ושם, הוא אומר, אני הולך לבית ספר. אמרתיי, בוא נלך.
ש. הבנתי. אני מבין שאתה נכנסת לאוטו, היה שם כבר עיתון, העיתון היה שלו, זה נכון
ת. היה עיתון באוטו..
ש. היה עיתון באוטו, אז אם היה עיתון באוטו שלו
...
ת היה עיתון באוטו
ש. היה עיתון באוטו
ת. כן.
ש. זה לא העיתון שלך
ת. לא, לא שלי.
ש. זה לא העיתון שלך.
ת. לדעתי זה לא שלי, אין לי, לא היה לי אוטו..".
 
ג'מיל שרטט את נסיבות התאונה הוגש וסומן נ/1. ג'מיל סימן X ליד מקום התאונה. לפי השרטוט של ג'מיל התאונה ארעה בסמוך ליציאה מהכביש שמתעקל ליד בית הספר, בעוד שלפי השרטוט של הנתבע התאונה ארעה ליד הכניסה לאותו כביש.
 
ג'מיל העיד כי הוא והנתבע החזירו את התובע מבית החולים אולם ג'מיל העיד כי ירד מהרכב לפני שהגיעו לבית התובע.

10. העדים שעדותם תוארה לעיל העידו בישיבת 30.11.98. הישיבה הבאה התקיימה ביום 13.6.99 ואז העידו העדים הנוספים של התובע כפי שיפורט להלן.
 
11. מטעם התובע העיד מר חאלד כעביה אשר על פי הנטען היה יחד עם התובע בעת התאונה. חאלד העיד כדלקמן (פרו' 13.6.99 עמ' 35):נ
 
"ביום 20.9.94 היינו בלהקת דבקה בכפר כעביה, בית הספר שם התאמנו, אני חאלד ומופיד וחוסין. כולם משפחת כעביה. התאמנו בבית הספר וחזרנו הביתה. בדרך ישבנו על המדרגות, תמיד אנו יושבים שם אחרי האימון. יש שם גשר בערבית 'עברה'.
...
ישבנו שם. התחלנו לצחוק בינינו. אני וחוסין ישבנו, מופיד היה מולנו. נתן לי מכה , סטירה ורציתי להחזיר לו. נתתי לו סטירה ופתאום הוא קפץ אז קיבל מכה מהאוטו. עמדנו אחד מול השני. ישבנו על המדרכה והוא היה בינינו. הוא היה עם הגב לכביש. אני הייתי עם הפנים לכביש. נהג הרכב שפגע במופיד הוא כעביה חמד. היה איתו כעביה ג'מיל. כשהאוטו פגע במופיד הלכנו לראות מה קרה. זה קרה במרחק של כ 3 מ' מאיתנו. התקרבנו ראינו כי הנהג אמר לחוסין לקרוא לאבא של מופיד לראות מה קרה. ג'מיל וחמד לקחו אותו לבית החולים. כעביה זה השם זה לא אותה משפחה. מס' בני המשפחה גדולה 6,000. רק אנחנו היינו שם. לא היה אצלי חוקר אחרי התאונה. אני משרטט את מקום התאונה".
 
חאלד שרטט את נסיבות התאונה, הוגש וסומן ת/5. חאלד העיד כי התאמן בחוג הדבקה יחד עם התובע. הוא העיד כי התאונה ארעה בשעות הערב. חאלד העיד כי הוא משחק כדורגל בהפועל כעביה. לדבריו התובע אף הוא מתאמן היום בכדורגל בקבוצת מכבי. לדבריו בתקופת התאונה התובע לא שיחק כדורגל.
 
12. מטעם התובע העיד אחיו, מר חוסין כעביה שאף הוא היה על פי הנטען עם התובע בעת התאונה. חוסין העיד כדלקמן (שם, עמ' 36):ב
 
ביום 20.9.94 היינו באמון של להקת דבקה, בבית ספר בכפר אחר כך יצאנו, אני מופיד וחאלד, הלכנו לכביש וישבנו באיזה צומת אצלנו בכפר. אחר כך ישבנו אני וחאלד באיזה צומת, מופיד עמד שם, היה ויכוח בין חאלד ומופיד בצחוק נתן לו מכה, מפיד נתן לחאלד מכה. חאלד ניסה להחזיר לו , מופיד ברח לאחור בא רכב ונתן לו פגיעה. ברכב היה חמד כעביה. היה איתו ג'מיל. מופיד נפל , קמנו וראינו מה איתו, הנהג ירד מהרכב, ראינו שמפיד התאושש קצת, הוא קם ושאלנו אותו מה קורה ואמר היד שלי היד שלי, הנהג אמר לי לך תגיד לאבא שלך, לא מצאתי את אבא שלי בבית, לא היה אף אחד בבית חיכיתי להם עד שחזר אבא שלי ואמרתי לו. אבא שלי רצה ללכת לבית החולים. אני משרטט את מקום האירוע".
  
חוסין שרטט את נסיבות התאונה, הוגש וסומן ת/6. חוסין העיד כי התאונה ארעה בשעות הערב.
  
ראיות דולב
 
13. מטעם דולב העיד חוקר פרטי שחקר את התאונה, מר דקואר נהאי. החוקר הגיש קלטות אשר סומנו נ/4 – נ/7 ותמליל אשר סומן נ/8 .
 
התובע התנגד להגשת הקלטות והתמלילים. בהחלטה מיום 13.6.99 נקבע כי הקלטות יוגשו עד כמה שתוכנן מופיע בתמליל נ/8. למותר לציין כי עדויות המופיעות בתמליל נ/8 שהן של אנשים שלא העידו בבית המשפט אינן קבילות כלל ויש להתעלם מהן.
 
בסופו של דבר, העדות היחידה שהוגשה באמצעות החוקר, עפ"י הכללים הנ"ל, הינה עדותו של מר זאהי כעביה, עמ' 1 עד 14 לתמליל נ/8. אדרש לעדות זו בהמשך.
 
14. מטעם דולב העיד מר מוסטפא עוזבי כעביה. העד העיד כי אינו מכיר את התובע ואין לו
שום נגיעה למשחק הכדורגל. פרו' 4.11.00, עמ' 55 ואילך.
 
15. מטעם דולב העיד מר זהאי כעביה מנהל מחלקת ספורט במועצה מקומית כעביה. העד העיד שהוא מורה לחינוך גופני ומנהל קבוצת כדורגל הפועל כעביה. העד העיד כי בשנת 1995 עסק בהתנדבות בניהול חוג דבקה והתובע אף הוא השתתף בחוג זה. פרו' 9.12.01 עמ' 58 ואילך. העד לא ידע לומר האם לשחקני הכדורגל בקבוצה בכפר כעביה יש ביטוח תאונות אישיות אם לאו.
 
 
כאמור, מר זהאי מסר עדות לחוקר מטעם דולב, נ/8, עמ' 1 עד 14. אומר מייד כי לדעתי אין בעדות זו כדי לסייע לנתבעת. מר זאהי אומר במפורש לחוקר כי התובע נפגע מרכב. אמנם בהמשך ישנן אמירות שונות שניתן למשוך מהן מסקנות שונות בדבר פגיעתו של התובע אולם אמירות אלו אינן ברורות ולא ניתן לייחס להן משקל; יתרה מכך ניתן לראות כי החוקר ניסה להשפיע על עדותו של מר זאהי וחקירתו לא היתה אובייקטיבית והוגנת. כך למשך, מייד בתחילת החקירה, שואל החוקר:ו
 
"ח. יש מישהו צעיר שהיה משחק עם המכבי שקוראים לו מושיר [צ"ל מופיד] כעבייה. אני בא לראות אותו. אני מחברת הביטוח. הצעיר הזה קיבל מכה, רוצים לדעת באיזה משחק (לא נשמע טוב)".
 
ועל כך משיב זאהי:נ
 
"באיזה משחק. למה הוא קיבל את המכה במשחק?"
 
ואז מתנהל הדיאלוג הבא:ב
 
"ח - זה בטוח.
ז – מה שידוע לי שהוא קיבל את המכה ברכב.
ח – מה אתה יודע על התאונה הזאת?
ז – (לא נשמע טוב) אתה רוצה לדעת. אם הוא קיבל מכה זה מהמשחק הראשון. המשחק הראשון היה עם (בסמט טבעון) למה? הוא אמר שקיבל את המכה (ההמשך לא נשמע).
ח – אני חושב? אם אני אגיד לך את הפרטים אתה לא יודע.
ז – לא תגיד לי אני מבין.
ח – מה אתה יודע?
ז – הוא אומר שקיבל את זה באקראי והוא אומר ברכב שלהם.
ח – הנה אתה מבין, אבל אנחנו לא צריכים לפרט את זה שלא יהיה השפעה עליך, אבל אני רוצה את האמת אם הצעיר קיבל את זה ברכב.
ז- אתה הלכת לקבוצת המכבי?
ח – אני יודע שלא קיבל את זה מהרכב.
ז - (לא נשמע טוב).
ח – זה ברור, הוא קפץ למעלה והיה מישהו שגם קפץ עליו ונפל על היד שלו וחתך את היד. לא רוצה לספר לך על מה שקרה בדיוק.
יכול להיות שאתה לא מבין למה הוא עשה את זה. הוא נטל את האחריות על הרכב בגלל שהמשחק הלך הוא עשה את זה בכוונה. מישהו אמר לא תביא את חיים לשחק".
 
ובהמשך (עמ' 4):ו
 
"ח – אני הייתי אצל שחקנים מכפר משהד והם ראו אותו שקיבל את המכה. ארבע שחקנים.
ז – מכפר משהד (לא נשמע טוב) השחקנים של משהד הם ראו אותו? (שואל)".
 
ובהמשך (עמ' 9):
 
"ח – יש משחק ששיחקו עם ג'סר אל זרקא לא זוכר בדיוק. בקיצור הוא קיבל מכה במשחק הזה. יצא מהמשחק הזה והיד שלו נשברה. (לא נשמע טוב).
יש לי עדויות שהוא קיבל את המכה במשחק בכפר משהד. יש לי שש עדויות, מה כולם שקרנים?
ז- בכפר משהד?
ח – שישה שחקנים. וראו את היד שלו שבורה. לא שמעו הם ראו.
ז – (לא נשמע טוב).
ח – אתה יודע במקום מי הוא שיחק. אחד משני המשחקים.
(לא נשמע טוב).
ז – הם לא משחקים עם משהד".
 
וכך הלאה.
 
16. מטעם דולב העידה הגב' סבתאן נזמיה. העדה לא ידעה דבר על התאונה.
  
נזמיה מסרה עדות לחוקר, נ/8, עמ' 55 עד 72. העדות שמסרה נזמיה לחוקר מתייחסת לתאונה שארעה לנזמיה עצמה, עת עלה רכב על כף רגלה לפי הנטען. לא ברור מדוע נדרשה עדותה של עדה זו.
 
הדיון בשאלת החבות
 
17. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות ובסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה, לא בלי היסוס, כי התובע לא הרים את הנטל שעליו ולא הוכיח את תביעתו.
 
18. כאמור, לא בנקל הגעתי למסקנה האמורה. בתביעה דנן לא הסתפקה דולב בהכחשת גרסתו של התובע, אלא העלתה גרסה פוזיטיבית משל עצמה לגבי נסיבות התאונה – היינו שהתובע נפגע במהלך משחק כדורגל. נסיון זה של דולב, יאמר מייד, לא עלה יפה. דולב בסיכומיה מפנה לעדויות המופיעות בתמליל נ/8, של אנשים המעידים כי התובע נפגע במהלך משחק כדורגל, אולם כפי שכבר ציינתי לעיל לא ניתן לקבל הקלטות ותמליל של עדויות שמסרו לחוקר עדים שלא העידו לפניי. אשר לעדותו של מר זאהי כעביה, התייחסתי לעדות זו בסעיף 15 לעיל וציינתי כי אין בה כדי לסייע ל דולב; חקירתו המגמתית של זאהי בידי החוקר, תוך השמת דברים בפיו, שוללת כל ערך ראייתי שניתן לייחס לעדות זו, ככל ש דולב מנסה ללמוד ממנה שהתובע נפגע במשחק כדורגל. דולב לא הצליחה להביא ראיות נוספות לאישוש גרסתה, ואין מקום לקבוע על סמך הראיות שלפניי שהתובע נפגע במהלך משחק כדורגל.
 
19. בנסיבות אלו התלבטתי האם כשלונה של דולב להוכיח את גרסתה אמור לפעול לטובת התובע; בסופו של דבר החלטתי שבנסיבות הענין התשובה לשאלה הנ"ל הינה בשלילה; נטל ההוכחה הוא על התובע. קיים אומנם חשש שראיות דולב – אף אם נמצאו לא קבילות – ונסיונה המאומץ להוכיח שהתובע נפגע במשחק כדורגל, ישפיעו בכל אופן על הערכת ראיות התובע, מהימנותו ומהימנות עדיו; שקלתי האם מן הראוי "לנטרל" חשש זה על ידי כך שכשלון דולב להוכיח גרסתה יפעל בסופו של דבר לחיזוק ראיות התובע. אולם גם לאחר שהזהרתי עצמי מפני השפעה לא ראויה של ראיות (בלתי קבילות) של דולב ואף נטיתי לייחס לכשלון דולב משקל–מה לחיזוק ראיותיו של התובע, לא ניתן היה לגשר על הפערים והסתירות הרבים שנפלו בראיות התובע, באופן שיביא לקבלת התביעה.
  
20. גרסתו של התובע לגבי נסיבות התאונה מורכבות מפרטים רבים: חוג הדבקה, הישיבה עם חברים בצומת הכביש, "המריבה" עם החבר, ריצת התובע לעבר הכביש, הפגיעה ברכב, נסיבות הנסיעה לבית החולים וכיו"ב. נראה לי שהתובע הצליח להוכיח חלק ניכר מנסיבות התאונה להן הוא טוען; אולם בנדבך העיקרי – נסיבות פגיעתו על ידי רכב הנתבע – כשל התובע.
 
21. עדויות הנתבע מס' 1 והאדם הנוסף שהיה עימו כביכול ברכב בעת התאונה – ג'מיל – היו בלתי מהימנות בעליל ורצופות סתירות ופערים.
 
22. אין זה מפתיע בעיני שכאשר תיאר הנתבע את מעשיו ביום התאונה, עובר לתאונה, טרח לציין "קנינו עיתון". אכן עדותו של ג'מיל היא עדותו של העד "הקורא עיתון" - עד שנוכח ולא נוכח גם יחד במקום התאונה. מחד גיסא, העד נמצא במקום האירוע ומעיד לאחר מעשה כי האירוע אכן אירע ובכך מחזק כביכול את עדויות העדים האחרים; מאידך גיסא, עובר לתאונה העד היה שקוע בפעולה כלשהי – כגון קריאת עיתון - שמנעה ממנו מלראות את נסיבות האירוע לאשורן. אף שכמובן אין לשלול את האפשרות שאכן כך ארעו הדברים, תבנית העדה זו מעוררת את החשש שמדובר בעדות שיוצרה לצורך התביעה. חשש זה מתחזק כאמור מכך שהנתבע טרח בעדותו לציין "קנינו עיתון" אף שכביכול מדובר בפרט חסר חשיבות לחלוטין; כלומר, הנתבע "הכין את הקרקע" לעדותו של ג'מיל שיעיד כי אכן היה עם הנתבע ברכב בעת התאונה, אולם לא יהיה מסוגל למסור פרטים טובים לגבי נסיבות הפגיעה, הואיל והיה שקוע בקריאת עיתון, כפי שאכן אירע בפועל במהלך העדות. ראה למשל פרו' 30.11.98 עמ' 19:
 
"ש. אתה יכול להסביר לי בדיוק איפה אתם הייתם כשקרתה התאונה? בוא תן לנו תמונה כללית.
ת. אנחנו ירדנו לכיוון הבית ספר.
ש. נסעתי לכיוון הבית ספר, או.קי.
ת. אני קורא עיתון, אני לא ידעתי...".
 
23. עדויות הנתבע וג'מיל היו כשלעצמן ובפני עצמן מגומגמות ובלתי מהימנות, ובנוסף היו סתירות בין עדות אחת למשנה. כך למשל בנוגע לשאלה היכן נפגשו השניים – הנתבע העיד, אף זאת לאחר היסוס ותוך שהוא משנה תשובותיו מפעם לפעם, כי לפני שיצאו ברכב, ישבו בבית ג'מיל. ואילו ג'מיל העיד כי נפגשו בכביש בכפר. הנתבע העיד שג'מיל קנה את העיתון, ואילו ג'מיל העיד שהנתבע קנה את העיתון. הנתבע העיד שג'מיל הציע לו לנסוע לצפות בחוג הדבקה, ואילו ג'מיל העיד שאין לו מושג איזה ריקוד רקדו בבית הספר וכי הנתבע הוא שהציע שיסעו יחדיו לבית הספר.
 
24. שרטוטיהם של ג'מיל ושל הנתבע לגבי נסיבות התאונה היו שונים זה מזה, כפי שפורט בסעיף 9 לעיל: הנתבע ציין שמקום התאונה היה בפניה ימינה בכניסה לאזור בית הספר, ואילו ג'מיל ציין את מקום התאונה ביציאה מאזור בית הספר.
 
25. התובע העיד כי נפגע בעת שגבו היה לעבר הרכב המגיע. כך העיד בחקירתו הראשית (פרו' 30.11.98, עמ' 25):
 
"אז היינו יושבים שם על המדרכה, משחקים ככה, אז פתאום אני נתתי ככה מכה לחבר שלי, הוא רצה להחזיר לי, אז אני ברחתי לכיוון הכביש. לא הסתכלתי אחורה שהיה מול רכב שבא לכיוון שלי, אז פתאום הוא פגע בי...".
 
ובחקירתו הנגדית אגב שרטוט נסיבות התאונה (שם, עמ' 27-28):
 
"ש. ומה זה, איפה אנחנו?
ת. זה גם שטח של בית ספר. אז היינו יושבים פה, לא יודע מאיפה, מאיזה כיוון בא האוטו, אני הייתי יושב פה, כיוון הגב שלי לכיוון הכביש, אז קיבלתי את המכה, נפלתי קדימה. הוא באו אלי, הרימו אותי החברים, וזה הנהג אמר
ש. איפה פגע בך הרכב?
ת. מאחורה?
ש. פגע בך מאחורה בגב?
ת. כן.
ש. והפיל אותך קדימה?
ת. כן.
ש. באיזה חלק של הרכב אתה נפגעת?
ת. לא יודע, אני לא
ש. לא, בחלק הימני של הרכב, באמצע, בצד שמאל של הרכב?
ת. אני לא יודע, לא זוכר, למה היה הגב שלי לכיוון הכביש, לא זוכר בכלל איזה כיוון הוא פגע בי, יכול להיות מימין, משמאל, לא יודע בדיוק. סך הכל הקפיצה היתה לכיוון הכביש, אז הוא נתן לי את המכה".
 
עדות זו בפני עצמה מגומגמת ולא ברורה. מעבר לכך, עדות זו סותרת את עדות הנתבע שהעיד כי "הילד רץ אלי", ובשרטוט ששרטט, נ/3, ציין כי התובע היה עם הפנים לכביש בעת התאונה.
 
אמנם, בחקירתו החוזרת הסכים הנתבע לתקן את עדותו:
 
"ש. אתה נשאלת לאיזה כיוון היו הפנים של התובע כאשר קרתה התאונה. ואתה אומר שהפנים שלו היו לכיוון.. אתה נשאלת לעניין מה כיון הפנים שלו בזמן שקרתה התאונה. האם ראית אם הוא ראה אותך בזמן לפני התאונה?
עו"ד שוחט: מתנגד לשאלה...
ש. אני אשאל שאלה אחרת. אני אומר לך, אתה אומר שהפנים של מופיד היו לכיוון של הכביש
ת. לא יודע.
ש. חכה שניה, עוד לא שאלתי.
ת. רגע שנייה, אני רוצה להגיד
...
ש. אתה אמרת שהפנים של מופיד היו לכיוון הכביש, קצת לפני התאונה שקרתה. מופיד אמר שהוא חזר לכביש.. שנייה, עוד לא שאלתי. מופיד אומר שהוא חזר אחורנית, זאת אומרת, הגב שלו היה לכיוון הכביש. מה יש לך להגיד על זה, שאתה אומר שהפנים שלו היו לכיוון הכביש והוא אומר שאני חזרתי אחורנית.
ת. אני חושב שהוא צודק.
...
אז מה התשובה שלך?
ת. אני חושב שהבן אדם צודק, יכול להיות, למה הוא בעצמו הנפגע, אני לא הנפגע, אני בעל הרכב.
ש. כשאתה אומרת שהפנים שלו היו לכיוון הכביש, זה אתה אמרת בגלל שאתה ראית אותו עם הפנים לכיוון הכביש, או שאתה משער את זה או שאתה ככה חשבת.
ת.לא, אני ככה חשבתי, אבל אני לא חושב שהוא היה עם הפנים..".
אין צורך להכביר מילים על תיקון זה של העדות: לא רק שאין בכך כדי לסייע לתובע, אדרבא העדות של הנתבע בחקירה החוזרת פוגמת קשות במהימנותו וממילא במהימנות גרסת התובע.
 
26. בנוסף, נפלה סתירה בעדות הנתבע כאשר מחד גיסא תיאר בעדותו למשטרה כיצד ארעה התאונה, כך:
 
"נהגתי ברכב שלי ובדרך פניתי ימינה מהכיוון בית הספר של הכפר. הייתי נוסע לכיוון הבית ופתאום תוך כדי נסיעה בכביש ראיתי 2 ילדים בני 16 – 17.5 משחקים על יד הדרך על המדרכה, הילדים היו רחוקים מהכביש ופתאום ראיתי אחד מהם רודף אחרי השני במדרכה, אחד מהם הנפגע ברח לכיון הדרך ופגע ברכב שלי וכתוצאה מזה נפגע הילד מופיד חסן ונשברה יד שמאל שלו ובאותו רגע נסעתי עם הילד לבית החולים רמב"ם וקיבל טיפול וגובס במחלקה האורטופדית ושוחרר הביתה".
 
ואף חזר על תאור דומה בחקירתו הראשית. ואילו בחקירתו הנגדית, כאשר שרטט את נסיבות התאונה והתבקש למסור פרטים מדוייקים יותר, כגון לאיזה כיוון היו מופנים פני התובע, אמר:
 
"הוא קפץ אפילו מפה, קפץ פתאום, אני לא הסתכלתי, יש שם
עצים, משהו, שיחים קטנים גם".
 
27. נכון הוא שהעדים הנוספים שהעידו מטעם התובע בישיבת 13.6.99 העידו באופן לכיד יותר, אולם כפי שציינה הנתבעת בסיכומיה – ניתן לייחס לכידות זו לכך שהעדויות לא נשמעו בהינף אחד, וגם לכידות זו בעדויות שנשמעו מאוחר יותר אינה מפיגה את הסתירות והפרכות הקשות שנפלו בעדויות שנשמעו בישיבה הקודמת.
 
28. בנוסף, כפי שציינה הנתבעת, קיים בעדויות חוסר לכידות הנוגע לשעת הארוע:
התובע העיד שהתאונה ארעה לאחר חוג הדבקה, בערך בשעה 18.00, ועדות זו מתיישבת פחות או יותר עם השעה הרשומה כשעת הקבלה בחדר המיון – 19:12 (ת/9). ואילו עד התביעה מר כעביה חאלד העיד כי חוג הדבקה היה מתקיים "בשעות הערב 18.00 עד 20.00 בערך". (פרו' 23.6.99, עמ' 35-36). אמנם אין המדובר בסתירה מהותית אולם בהצטרפה לשאר הסתירות פועלת אף היא לחובת התובע.
29. לסיכום דיון זה: איני מקבלת את גרסת התובע לגבי נסיבות התאונה, ודין התביעה להדחות על הסף. הואיל ומדובר בתביעה ישנה, למקרה שהקביעה האמורה תשונה, אדון בקצרה בשאלת הנזק.
 
הנזק
 
30. הפסד השתכרות בעבר – המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר רינות, אישר תקופת אי כושר של 3 וחצי חודשים מהתאונה. התובע טוען כי נבצר ממנו לעבוד כ-5-6 חודשים, ושכרו עובר לתאונה היה 1,600 ₪ נומינלי, 3,114 ₪ משוערך. התובע הגיש תלושי שכר לחודשים 7/94 – 9/94 מהם עולה כי שכרו עובר לתאונה היה 1,379 ₪ נומינלי. לענין תקופת אי הכושר יש לקבל את התביעה בגין 3.5 חודשים. סה"כ הפסד השתכרות לעבר 3.5 X 1,379 = 4,826.50 ₪.
 
כאב וסבל – ידו השמאלית של התובע נשברה והושמה בגבס למשך כחודשיים. בנסיבות הענין נראה לי כי פיצוי בסך 9,000 ₪ (נומינלי) הינו פיצוי סביר בגין פריט נזק זה.
 
הוצאות – אף שלא הובאו ראיות של ממש לגבי פריט זה, נראה לי שניתן לפסוק בנסיבות העניין פיצוי גלובלי בסך 300 ₪.
 
סה"כ נזקו בר הפיצוי של התובע – 14,126.50 ₪; סכום זה יש לשלם (אילו התקבלה התביעה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.9.94 ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת שכ"ט עו"ד בשעור 13% בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת החזר אגרה ששולמה.
 
31. סוף דבר, התביעה נדחית. בשל נסיבותיו של התיק כפי שפורטו לעיל, היינו העובדה שהתביעה נדחתה מחד גיסא והעובדה שניסיון דולב להוכיח שהתובע נפגע במשחק כדורגל – נסיון שכשל – גרם לישיבות ודחיות רבות, מאידך גיסא, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.
ניתן היום 30.10.2002 בהעדר הצדדים.



דינה מויאל, שופטת
סגנית נשיא








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח כדורגלנים

  2. בור במגרש כדורגל

  3. עורך דין כדורגל

  4. פיצויי פיטורים לכדורגלן

  5. הכשרת מגרש כדורגל

  6. צ'ק עמותת כדורגל

  7. ביטוח אימון כדורגל

  8. יחסי עובד מעביד - כדורגל

  9. פגיעה במשחק כדורגל

  10. נפילה במשחק כדורגל

  11. ביטוח שחקן כדורגל - נכות

  12. תקיפה במגרש כדורגל

  13. פציעה באימון כדורגל

  14. הצתה של אוהדי כדורגל

  15. פציעת קטין שחקן כדורגל

  16. זכויות מאמן כושר קבוצת כדורגל

  17. צו הרחקה לאוהדי כדורגל

  18. סיבוב ברך במשחק כדורגל

  19. פציעה תוך כדי משחק כדורגל בצבא

  20. ביטוח שחקן כדורגל - פציעה בברך

  21. רישיון עסק למגרש כדורגל

  22. פציעה בברך - שחקן כדורגל

  23. חדלות פרעון - ההתאחדות לכדורגל

  24. תאונה בקורס אימון כדורגל

  25. מס על משכורת שחקני כדורגל

  26. מעצר על מכירת משחק כדורגל

  27. פציעה במשחק כדורגל אולמות

  28. אספקת ציוד לקבוצת כדורגל

  29. דחיית משחק כדורגל בגלל חג

  30. פציעה ביד של שחקן כדורגל

  31. משכורת שחקנית כדורגל נשים

  32. רשלנות בייצוג שחקן כדורגל

  33. ההתאחדות לכדורגל - מפרקים זמניים

  34. מיקרוטראומה - שחקן כדורגל

  35. פציעה באימון כדורגל נערים

  36. ביטוח תאונות אישיות כדורגל

  37. פיצויי פיטורים לשחקן כדורגל

  38. התקף לב במשחק כדורגל בישראל

  39. חבילת כדורגל בחו"ל - תביעת פיצויים

  40. תביעה על עבירה קשה נגד שחקן כדורגל

  41. קרע ברצועה בברך במשחק כדורגל

  42. תאונת דרכים או פציעת כדורגל ?

  43. טורניר קט רגל - ביטוח קט רגל – פציעה

  44. פציעת כדורגל שנגרמה עקב תיקול

  45. שחרור שחקן כדורגל בקבוצת נוער

  46. סכסוך בין מאמן כדורגל לקבוצתו

  47. תביעת נזיקין בגין תאונת כדורגל

  48. שחקן כדורגל נפצע בתאונת דרכים

  49. פציעת ילד במהלך משחק כדורגל בבית ספר

  50. בוררות בין קבוצת כדורגל לשחקן

  51. פציעה בגלל דחיפה במשחק כדורגל

  52. בניית מגרש כדורגל באזור מגורים

  53. פציעת שחקן כדורגל - ביטוח לאומי

  54. מוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל

  55. פוליסת ביטוח קבוצת כדורגל - מכבי תל אביב

  56. ביטול החלטת איגוד השופטים בכדורגל

  57. פציעה במשחק כדורגל בזמן חופשת מחלה

  58. כסף מביטוח לאומי לשחקן כדורגל שנפצע

  59. פציעה במהלך משחק כדורגל ליגה למקומות עבודה

  60. אישור ממקום העבודה לעסוק בשיפוט כדורגל

  61. תביעה למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל

  62. כסף מביטוח לאומי על פציעה במשחק כדורגל

  63. ייצוג שחקני כדורגל - זכויות שחקן כדורגל

  64. פציעה במשחק כדורגל ללא צוות רפואי במקום

  65. יחסי עובד מעביד בין שופט כדורגל להתאחדות

  66. פציעה עקב השתוללות במשחק כדורגל בבית ספר

  67. הסכם עקרונות להעברת בעלות על קבוצת כדורגל

  68. פגיעה בשיעור ספורט בבית הספר במשחק כדורגל

  69. ניסיון "להלביש" פציעת כדורגל על תאונת דרכים

  70. נפילה על צינור ברזל לאחר הכשלה של שוער כדורגל

  71. פרישה של שחקן כדורגל בגלל פציעה במשחק אימון – ביטוח

  72. פציעה במשחק כדורגל - האם אפשר לקבל פיצויים ?

  73. תקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל - ערעור על הרשעה

  74. קטיעת קריירה של שחקן כדורגל מבטיח עקב תאונת דרכים

  75. במהלך משחק כדורגל, התובע נפגע ברגלו בקרסול שמאל ובברך שמאל

  76. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון