פיצוי בגין פריצה לעסק 1. מבוא עניין לנו בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח של התובעת כנגד הנתבעת 1 - שביטחה אותה וכנגד הנתבעת 2 החברה שנתנה לה שירותי מוקד, בגין נזקים שנגרמו לה באירוע פריצה לעסקה. יש לציין כי בתחילה הוגשה התביעה גם כנגד סוכנת הביטוח אך זו נמחקה בהסכמה ב - 18.2.02. במקביל נמחקו גם הודעות לצדדים שלישיים שהיו כרוכות בקיומה של הסוכנת כנתבעת בתיק. 2. ואלה העובדות הצריכות לעניין: א. התובעת הינה חברה אשר עוסקת במכירה ושיווק של חלקי חילוף למזגנים. ב. התובעת היתה מבוטחת בביטוח "מבצר לבתי עסק" אצל הנתבעת 1, אריה חברה ישראלית לביטוח (להלן: "המבטחת" או "אריה") מאז שנת 1994 באמצעות סוכנת הביטוח צפרירה אלמולי (להלן: צפרירה). ג. במשך השנים שמ - 1994 ועד סוף 1998, שכן עסקה של התובעת ברחוב נס לגויים 53 ת"א ובכתובת זו בוטח. על פי דרישת התובעת כללה הפוליסה הגבלת פיצוי בגין פריצה ראשונה עד לסך של 100,000 ש"ח. ד. במקביל לעריכת הביטוח ב"אריה", שלחה "אריה" סוקר מטעמה לבדיקת המגונים בעסק. הסוקר שנשלח בשנת 1994 היה גרי קורלנדר ממשרד קורן שמאות בע"מ אשר נתן המלצותיו. ה. בעקבות המלצותיו התקינה התובעת מערכת אזעקה וכן הזמינה שירותי מוקד אצל הנתבעת 2 (להלן: "חברת המוקד" או "אמינות"). על-פי ההזמנה ואישור ההתקנה של "אמינות" ניתנו בעסק שירותי מקוד אלחוטי קווי משולב. (ראה נספח ב' לתצהיר בר-זיק). ו. הפוליסות חודשו באותה מתכונת במשך כל השנים. ז. בתחילת שנת 1999 ביקשה התובעת להעביר את עסקה לרחוב הבורסקאי 2 בת-ים. בעקבות כך הוציא מנהל התובעת, מר דוד בר-זיק (להלן: בר-זיק) מכתב לסוכנת ביום 15.1.99 ובו ביקש לערוך שינויים בפוליסה וביניהם: (א) ביטוח לסחורה בעת ההעברה בשני המקומות. (ב) ביטוח מבנה ע"ס 600,000 ש"ח + שיעבוד לטובת הבעלים. (ג) שינוי שם החברה התובעת לשמה החדש. כמו כן ביקש: "אבקש לבטח את כל תכולת העסק גם בהעברה בכל הביטוחים האפשריים פרט לרעידת אדמה". (נספח ג' לתצהיר בר-זיק) (ההדגשות במקור - ח.ו.ו.) ח. ביום 24.1.99 התקבל "באריה" מכתבה של הסוכנת ובו התבקשו השינויים הנ"ל לרבות - "מלאי העסק ע"ס 383,000 ₪". באותו מכתב ביקשה לשלוח סוקר הגנות למקום החדש. ט. ביום 3.2.99, הגיע גרי קורלנדר למקום עסקה החדש של התובעת על מנת לבצע סקר הגנות. ביום 5.2.99 הוציא את סקר ההגנות ובין היתר ציין כי במקום מערכת אזעקה עם "חיבור אלחוטי וקווי למוקד "אמינות" ". הסוקר המליץ על הוספת גלאי נפח כפול שיותקן בשטח הגלריה. (נספח ו' לתצהיר בר-זיק). י. ביום 15.2.99, עזבו בר-זיק ועובד נוסף בשם יצחק בכר את העסק לאחר שבר-זיק הפעיל את האזעקה והם נעלו את השערים. יא. ביום 16.2.99 בבוקר כאשר הגיעו בר-זיק ובכר לעסק, גילו כי היתה פריצה לעסק ונגנבו ממנו סחורה וציוד. הודעה נמסרה למשטרה ולסוכנת. יב. הפורצים נכנסו דרך חלון הממוקם בעסק לאחר שעקרו אותו ממסילתו. לעסק הוזעקה המשטרה (מז"פ) ובהמשך הגיעו השמאית ציפי קורלנדר, חוקר מטעם "אריה" - אריה שגיא, ומומחה למערכות אזעקה, אורן פלד. יג. בין לבין ועוד לפני הפריצה, אך לאחר בקשת החידוש ששלחה הסוכנת (נספח ג'), הפיקה "אריה" פוליסה אשר הודפסה ביום 3.2.99 (נספח יב' לתצהיר בר-זיק, נספח טו' לתצהיר צפרירה). חרף העובדה שהתבקשו שינויים עובר להפקת הפוליסה - הופקה הפוליסה במתכונת הפוליסה הקודמת. אין חולק שהפוליסות לא הומצאו לתובעת עובר לפריצה אלא לאחריה. יד. לאחר קבלת הפוליסה פנתה הסוכנת בשנית ל"אריה" ובעקבות פניה זו יצאה פוליסה מתקנת. ביום 10.2.99 הודפסה פוליסה נוספת אשר שבה הוכנס שינוי אחד והוא שווי המבנה ברחוב הבורסקאי וכן שיעבוד לבעלים. אין חולק שרק מאוחר יותר הוצאה פוליסה אשר כללה את כל השינויים שהתבקשו במכתבה של הסוכנת עוד בינואר 1999. טו. ביום 25.3.99, שלחה "אריה" מכתב הדוחה את התביעה בנימוק שהתובעת לא דרכה את מערכת האזעקה ולא נמצאו במקום סימנים המעידים כי החדירה למבנה נעשתה בכוח ואלימות. (נספח יג' לתצהיר בר-זיק). זמן מה לאחר מכן הוסיפה "אריה" וטענה כי סכום הפיצוי לנזק ראשון הוגבל ל - 100,000 ₪ (נספח יד' 2 לתצהיר בר-זיק). 3. מיהות העדים בתיק זה נשמעו עדים רבים. מטעם התובעת העידו: - דוד בר-זיק מנהל התובעת. - יצחק בכר - עובד בנתבעת. - הושע מאנו - רו"ח של התובעת. מטעם הנתבעת 1 - "אריה" העידו: - יפה כהן - חתמת. - אורן פלד - מומחה למערכות אזעקה. - אריה שגיא - חוקר פרטי. - ציפי קורלנדר - שמאית. - גרי קורלנדר - סוקר. מטעם הנתבעת 2 - "אמינות" העידו: - עמי אסרף - סוכן מכירות וטכנאי ב"אמינות". - דוד בבאי - מנהל "אמינות". יש לציין שתצהירה של הסוכנת צפרירה אלמולי לא הוצא מהתיק חרף העובדה שהתביעה וההודעות לצד ג' נגדה נדחו בהסכמה. מכל מקום העדים עומתו עם גרסתה של הסוכנת ועל-כן לא ניתן שלא להתייחס לאותם חלקים בחקירות הנוגעים גם אליה. 4. גדר המחלוקת בין התובעת ל"אריה" שלוש היו טענות "אריה" בדחותה תביעת התובעת והן: א. המבוטחים לא דרכו את מערכת האזעקה בעת צאתם מהעסק עובר לפריצה ועל-כן לא עמדו בדרישת המיגון שבפוליסה. ב. לא נמצאו סימנים המעידים על חדירה בכוח ובאלימות לעסק כנדרש על פי הפוליסה. ג. הגבלת הכיסוי הביטוחי לנזק ראשון. ד. בשלב מאוחר יותר, הוסיפה "אריה" טענה נוספת והיא - כי מערכת האזעקה שהיתה מותקנת בעסק לא עמדה בדרישות הפוליסה מן הטעם שהיתה מערכת קווית ולא אלחוטית. כמו-כן, חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק - לשאלה זו אדרש בסוף הדיון. ביום 18.2.02 לאחר שנחקרו כל עדי התביעה ומספר לא מבוטל של העדים מטעם "אריה", הודיע בא-כוחה של "אריה" כי "אריה" חוזרת בה מהטענה שבמועד אירוע הפריצה היתה הגבלת כיסוי לנזק ראשון. נותרו אם כן 3 טענות מטעמה של "אריה" לדחיית התביעה ואדון בהן אחת לאחת. 5. סימני פריצה בכוח ואלימות הן בר-זיק והן בכר העידו כי כאשר הגיעו לעסק ביום ה - 16.2.99 גילו כי החלון העורפי נעקר ועל המדף נמצא לום. כמו-כן נמצאו שברי זכוכית בחלון בגלריה וסימני עקבות נעליים על הקיר. חיזוק לגרסה זו ניתן למצוא במספר ראיות נוספות: א. בפרטי האירוע של חוקרי המז"פ (נספח ח' 2 לתצהיר בר-זיק) מצוין בעמודה של עקבות וסימנים שנותרו" מצוין: "לום שהושאר על המדף". ב. בצילומים שצילמה השמאית ציפי קורלנדר לפיהם נראה משקוף החלון בצבע אחר תחת זה שהוצא ע"י הפורצים נספח ט' לתצהיר בר-זיק. גם בדו"ח עצמו ת/5 מ - 17.3.99 מציינת השמאית כי החדירה נעשתה ע"י הוצאת חלון עורפי בקומת הקרקע מהמסגרת שלו. ג. אריה שגיא, החוקר מטעם "אריה" שנשלח למקום, מודה בחקירתו הנגדית כי ראה סימני גרירה של רגליים על הקיר החיצוני ואחר-כך סימנים על הקיר הפנימי. (עמ' 49 לפרוטוקול). לא היה לו כל הסבר מדוע עובדה זו לא מצאה ביטויה בדו"ח ובתצהיר עדותו. הוא מבהיר בעדותו כי לעניות דעתו נדרשו הגנבים לקרב את רכבם לקיר על מנת להצליח להיכנס דרך החלון. ד. כאשר נתבקש ע"י ב"כ התובעת לשחזר כיצד לדעתו ניתן לפתוח המשקוף בחלון גם אם הוא נעול מבפנים - סירב לעשות כן. (ראה עדותו עמ' 50 לפרוטוקול). סירובו של שגיא מלמד על החשש שטענתו, לפיה ניתן היה לפתוח החלון מבחוץ, תתבדה. מכל אלה ראיתי לקבל גרסת התובעת להימצאות הסימנים שתוארו לעיל. ב"כ "אריה" מבקש לטעון כי במקרה שבפנינו נמצאו רק סימני אלימות בתוך המבנה ואין בכך די שכן נדרשים סימנים של חדירה בכוח אל המבנה או ביציאה ממנו. הוא מפנה לשני פסקי דין: - רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' "סהר" חברה ישראלי לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 281. - ע"א (ת"א) 3025/99 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' מואיסה אילנה, (טרם פורסם) - צורף לסיכומיו. איני יכולה לקבל הטענה. במקרה שבפני ישנם סימנים של חדירה בכוח ואלימות גם אל המבנה. החדירה למבנה לא נעשתה בדרך הרגילה הנוהגת בין אנשים. אין המדובר בדלת שנותרה פתוחה. מדובר בחלון הגבוה דיו אשר הצריך טיפוס לעברו הן על הקיר החיצוני והן מן הצד הפנימי של בית העסק. יתרה מכך, אין זו דרכם של אנשים להיכנס למקומות ע"י עקירת משקוף חלון. עצם הצורך בפירוק החלון - מלמד על שימוש בכוח. שימוש בכוח אינו מחייב שימוש בכוח רב דווקא. העובדה ששגיא לא היה נכון להוכיח בעת עדותו את מידת הקלות שבפירוק החלון - פועלת לרעת שולחתו. המקרה שבפני, הינו מקרה ברור יותר, באשר לסימני הפריצה והאלימות, מאשר זה שנדון בפרשת בית הכנסת ברמת-חן. שם, הושאר החלון פתוח ולא היו בנמצא כל כלי פריצה דוגמת הלום שבענייננו. וראה לעניין זה דבריו של כב' הש' בך באותה פרשה, שם בעמ' 302-301: "כשלעצמי הייתי מקבל את הפרופוזיציה, כי בכדי להוות "חדירה בכוח" יש צורך בשילוב שני רכיבים, היינו השימוש במידה מסוימת של כוח, וכניסה לבניין בדרך בלתי מקובלת. לא מידת הכוח היא הקובעת בכל מקרה, אלא מהות הפעלת הכוח". ובהמשך: "והגעתי למסקנה, כי הוא הדין ביחס למקרה דנן, בו השתמש הגנב בכוח בטפסו על קיר הבית הנדון, דבר המאפשר לו לחדור לתוך הבית דרך חלון צדדי. זוהי לכל הדעות דרך בלתי מקובלת של כניסה לתוך בית וקשה גם להטיל ספק בכך, שהיה צורך בשימוש בכוח לצורך אותו טיפוס, אפילו לא היה החלון ממוקם בגובה רב מהקרקע (דבר הנוגע למידת הכוח בלבד)". אמור מעתה - סימני הנעליים שעל הקיר - מהווים את הסימנים לשימוש בכוח. העובדה שהחלון נעקר והמצאותו של לום בסמוך לו - מהווים את הסימנים לשימוש באלימות ובכך נמצאנו עונים על דרישת הפוליסה שבפני של שימוש בכוח ואלימות בעת החדירה. באשר למקרה שנדון בפרשת "אליהו נ' מואיסה", הרי שאין הוא דומה למקרה שבפנינו. שם בוצעה הגניבה בעת שהחנות היתה פתוחה לקהל והאלימות בוצעה כלפי זכוכית חלון הראווה מבפנים - היינו מתוך החנות. כך גם בפרשת - RE GEORGE AND THE GOLDSMITH`S AND GENERAL BURGLARY INSURAMCE ASSOCIATION LIMITED (1899) (שמאוזכרת בפסק הדין, 80 L.T. 248 בפרשת רמת חן, שם בעמ' 293). כך גם באשר למקרה שנדון בתא. 35197/99 (שלום ת"א) חוסאם מועד נ' עילית חברה לביטוח בע"מ ואח', מפי כב' הש' מארק - הורנצ'יק (לא פורסם). במקרה שם קבעה כב' הש' מארק הורנצ'יק כי לא הוכח כל נזק לחלון עצמו דרכו חדרו הגנבים. לא כך בעניין שבפני. ולו נזקקתי לבחון המקרה גם דרך מבחן הציפיות הסבירה של המבוטח - כי אז הייתי מגיעה לאותה תוצאה. ראה בעניין זה דבריו של כב' הש' קדמי, בפרשת בית הכנסת ברמת-חן. אשר על כן, התובעת עמדה בנטל להוכיח כי הפריצה לעסקה בוצעה בכוח ואלימות ומכאן שעמדה בדרישות הפוליסה בעניין זה. 6. דרישות המיגון על-פי הפוליסה אין חולק שעל-פי הפוליסה, ומן הפוליסה הראשונה לשנת 1994, נדרשה התובעת לאמצעי מיגון כמפורט בדו"ח הסוקר קורן מיום 27.2.94 שהם: "1. קיום כלוב למזגן. 2. קיום מערכת אזעקה נפחית שכוללת סוללה נטענת בנוסף לחיבור לרשת החשמל, צופר, גלאי נפח וחיבור למוקד אלחוטי תקינה ופעילה בכל עת היות העסק בלתי מאויש". (ההדגשה שלי - ח.ו.ו.) כן אין חולק שהתובעת הזמינה אצל "אמינות" עוד ב - 12.5.94 שירותי מוקד אלחוטי קווי משולב (כפי שעולה מנספח ב' לתצהירו של בר-זיק) ושילמה עבור השרות שהזמינה. לאחר המעבר לעסק החדש המערכת החדשה הותקנה ב - 1.2.99. ביום 3.2.99 הגיע לעסק בכתובתו החדשה הסוקר גרי קורלנדר על מנת לבצע סקר הגנות. בעקבות ביקורו הוציא דו"ח סוקר (נספח א' לתצהיר בר-זיק). מהדו"ח עולה כי מערכת האזעקה נבדקה ונמצאה תקינה וכי קיים חיבור אלחוטי וקווי למוקד "אמינות". (ראה עמ' 2 לדו"ח). לאור ביקורו במקום ובדיקתו מצא הסוקר להמליץ על הוספת גלאי נפח כפול שיותקן בשטח הגלריה. זאת ותו לא. לטענת בר-זיק ביקש להעביר מערכת האזעקה לעסק בכתובתו החדשה אלא שאנשי "אמינות" ייעצו לו לקנות מערכת חדישה יותר מאותו סוג במסגרת עסקת טרייד אין והוא נאות לכך. מנספח ו' למוצגי "אמינות" מיום 31.1.99, עולה כי אכן התובעת החזירה ציוד וקיבלה ציוד אחר במקומו. עוד עולה ממסמך זה כי התובעת רכשה שירותי מוקד וסיור ל - 36 חודשים בעלות 120 ₪ לחודש ושילמה עבורם. מתצהירו של עמי אסרף עולה כי המערכת הישנה שפורקה כללה בין היתר משדר אלחוטי (ראה סעיף 4 לתצהירו). גרי קורלנדר טען בתצהיר עדותו הראשית כי קיבל את הסברו של בר-זיק לפיו מערכת האזעקה מחוברת למוקד “אמינות” בחיבור קווי ואלחוטי בדיוק כפי שהיה במקום העסק הקודם. (ראה סעיף 6 לתצהירו). הוא מציין בתצהירו בסעיף 2: "אינני טכנאי; ואין לי כל הכשרה טכנית בנושא של מערכות אזעקה והתראה". גם במהלך חקירתו ביקש קורלנדר למעט מאחריותו בכל הקשור לסוג שירותי המוקד שנרכשו ע"י התובעת. יאמר כבר עתה, שעדותו של קורלנדר לא היתה אמינה עלי כלל וכלל. אין כל הגיון בשליחת סוקר על-מנת שיחווה דעתו באילו הגנות יש לצייד את בית העסק - אם אינו מבין בהגנות עצמן דבר. על-מנת שסוקר יעשה עבודתו נאמנה עבור שולחתו - חברת הביטוח - עליו לדעת איזה סוג של הגנה מתאים לאותו סוג של סיכון. בוודאי שעליו להבחין בין מערכת המחוברת חיבור קווי בלבד לבין מערכת המחוברת בחיבור אלחוטי למוקד. סוקר הוא איש המקצוע שנשלח לקבוע את תנאי ההגנות והוא אינו יכול להסתתר מאחורי האמירה כי קיבל את הסברו של המבוטח ולא בדק. גם טענתו של עמי אסרף לפיה ביקשו ממנו מנהלי התובעת חיבור קווי בלבד אינה מתיישבת עם ההגיון. התובעת שילמה במשך כל השנים למוקד "אמינות" עבור שירותי מוקד אלחוטי קווי משולב. זאת כאשר עסקה מצוי בסמוך לבסיס צבאי ומנהלה בר-זיק מעריך כי הסיכוי לפריצה בבית העסק קטן יותר בשל עובדה זו. (ראה סעיף 3 לתצהירו). בר-זיק היה מודע להגדלת הסיכון במקום החדש ואף ביקש להגדיל את סכום הביטוח בנזקי פריצה (ע"י ביטול התנאי של הגבלת סכום הביטוח לנזק פריצה ראשון) ומכאן שאין כל הגיון בטענה כי יבקש לקבל שירותי מוקד פחותים מאלו שקיבל בעסק במקומו הקודם. גם עדותו של אסרף לא עשתה רושם מהימן ביותר בנקודה זו ראיתי להעדיף עדות בר-זיק על פניה. כך למשל כאשר נשאל על עסקת הטרייד-אין שעשתה התובעת עם המערכת הישנה, השיב שאין דבר כזה. אך כאשר עומת עם נ/1 למוצגי "אמינות" שם רשום שהמרכזת הישנה הוחזרה - היתמם והשיב: "לקחת אני יכול, לתת על זה כסף אני לא יכול". (עמ' 73 לפרוטוקול שורה 2-1). כך גם כאשר נשאל היכן מצוין שהמערכת הושאלה ללקוח, השיב שבהזמנה עצמה - אך עיון בהזמנה לא מלמד על השאלה כלל. (ראה דבריו עמ' 74 שורות 8-7). גם מתוך נ/1, פרוטוקול הדיון בפני כב' הש' גבאי, יש תמיכה בעדותו של בר-זיק וזאת בעדותו של שותפו מר סגל בעמוד 4, שורות 31-30, עמ' 5, שורות 20-18, עמ' 7 משורה 23 ואילך, עמ' 8 שורה 17 וכן עמ' 9. מעדותו של מר סגל עלה כי בר-זיק רצה להשאיר את המערכת הישנה, היינו לפרקה במקום הישן ולהתקינה במקום החדש וכי מדובר היה במערכת אלחוטית. הנציג של "אמינות" שהגיע למקום הציע להם מערכת משוכללת יותר והם סברו כי אם היא משוכללת יותר היא בוודאי אינה פחותה בשירותים שהיא נותנת מזו שהיתה להם עד כה. גם במסמכי "אמינות" משנת 1999 - אין כל אזכור לכך שהחיבור הופך לקווי בלבד. המסקנה המתבקשת היא כי התובעת ידעה במשך כל השנים שהעסק מחובר לשירותי מוקד אלחוטי קווי משולב וזו המערכת שהותקנה במקום החדש. התובעת הוטעתה לחשוב כך הן ע"י "אמינות" והן ע"י הסוקר מטעם "אריה". משכך הם פני הדברים לא יכולה היום "אריה" להישמע בטענה כי המבוטחת לא עמדה בדרישות המיגון. 7. הפעלת מערכת האזעקה ע"י המבוטחת עובר לפריצה אין חולק שתנאי מוקדם לסיכוני פריצה הוא כי המערכת תהיה תקינה ופעילה בעת שבית העסק אינו מאויש. על-פי עדות בר-זיק ובכר הם יצאו את העסק בסביבות השעה 17:00 ביום ה - 15.2.99 כאשר בר-זיק מפעיל את מערכת האזעקה ויוצא במהירות מהמבנה ונועל את הדלת. לעדות זו תימוכין באישור "בזק" (נספח לדו"ח של פלד). ממנו עולה כי ביום 15.2.99 בשעה 17:07 נרשמה שיחה בעת דריכת המערכת. ראוי לציין שהשיחה הקודמת באותו יום נרשמה בשעה 08:03 בבוקר בעת הכניסה לעסק. אורך השיחות הוא 0.09 דקה כל אחת. לטענת "אריה" פעל בר-זיק לנטרול מערכת האזעקה כאשר מיד לאחר הדריכה פעל לכיבויה. להוכחת טענה זו הביאה "אריה" את אורן פלד שבדק את המערכת מטעמה מיד לאחר האירוע. לטענתו של פלד אזור הפריצה היה מכוסה ע"י גלאי המערכת ואת אלה מצא מכוסים בסרטי הדבקה. מדו"ח המוקד אשר קיבל עולה כי לא התקבל כל אות במוקד במשך הלילה כפי שהיה צריך להתקבל אם נכנסו הגנבים דרך אחד הגלאים. מדו"ח המוקד עולה כי התקבלו אצלם ניסיונות דריכה, היינו דריכה וכיבוי. אותות אלה, אם מבוצעים בזה אחר זה - יכול שיועברו באמצעות קריאת טלפון אחת. לשיטתו בעת ביקורו במקום התקבלו במוקד קריאות שביצע במערכת. מכאן הוא מגיע למסקנה כי המערכת לא היתה דרוכה בעת האירוע. הוא מסביר שהמיקום של לוח הפיקוד של המערכת מרוחק כ - 25 מטרים מדלת היציאה ועל-כן בעת שבר-זיק ביקש לצאת מהעסק לאחר שדרך את המערכת, המערכת היתה מזעיקה ומכאן הכיבוי. כאן המקום לציין כי בסמוך לאחר אירוע הפריצה קיבל בר-זיק מכתב מ"אמינות" נספח טז' לתצהיר בר-זיק. במכתב מצוין: "בתדפיסי המוקד נרשמו סימנים וניסיונות לדרוך את מערכת האזעקה, במשך כשבוע לפני הפריצה ואכן בערב הפריצה נרשם ניסיון נוסף של דריכת מערכת האזעקה בעסקך אך לא ידעת שהיתה תקלה באחד מאזורי האזעקה שנטרלה אוטומטית את פעולת הדריכה וגרמה לביטולה ולכן עקב סיבה זאת לא יכולה היתה להיקלט כל קריאת אזעקה במוקד בעת הפריצה עצמה". (ההדגשה שלי - ח.ו.ו.) אורן פלד בתצהירו מתייחס לגרסה זו של "אמינות" ושולל אותה. לטענתו תופעה כזו אינה קיימת ואינה אפשרית, שכן המערכת שהיתה מותקנת בבית העסק היתה ממוחשבת ומעבירה אותות אזעקה ברמת האזור הבודד כך שמיד עם כיסוי הגלאים היתה המערכת צריכה להזעיק. (ראה הסברו בסעיף 10 לתצהירו). ב"כ "אריה" טוען בסיכומיו כי יש להתייחס בזהירות רבה למכתב "אמינות" נוכח המידע שנתגלה במהלך שמיעת הראיות ועל-פיו הציע מנכ"ל "אמינות" להעיד לטובת התובעת כפוף לתשלום. הוא מבקש להסתמך גם על עדותו של אסרף שהעיד כי בדק את המערכת לאחר האירוע ומצא אותה תקינה. בטרם אתייחס לעצם השאלה האם יכול היה בר-זיק לדעת שהמערכת אינה דרוכה בעת שיצא מעסקו, יש לומר מספר מילים על העדויות. הן עדותו של פלד והן עדויותיהם של אסרף ובבאי, הינן בעייתיות מבחינת מהימנותן. חרף הרושם שביקש פלד ליצור כמומחה בר-סמכא בתחום מערכות אזעקה, הסתבר כי אין הדברים מדויקים. מדובר בחשמלאי בהשכלתו שעבר קורס לחוות דעת מומחים. הוא מוגדר כמומחה מאז פברואר 1999 ואכן ב - 16.2.99 הגיע לעסקה של התובעת על-מנת לבדוק המערכת וליתן חוות דעתו. לא זו אף זו בחקירתו ע"י ב"כ התובעת התגלו אי דיוקים וסתירות שאינן מתיישבות עם חוות דעתו ותצהירו. כך למשל: בחוות הדעת מציין פלד כי דבריו נסמכים על דו"ח מוקד הגם שבמועד עריכת חוות הדעת עדיין לא היה ברשותו דו"ח ואת ממצאיו סמך על מידע בע"פ שקיבל "מאמינות" - אך כאמור לא טרח לציין זאת. כך גם באשר לשמה המדויק של המערכת שהיתה אצל התובעת - הוא לא ידע את שמה (ראה דבריו בעמ' 42 לפרוטוקול). לשיטת פלד - לא יכול היה בר-זיק לעשות את כל הדרך שמלוח הפיקוד ועד לדלת היציאה מבלי שהמערכת תזעיק. לטענתו היו צריכות להיות ארבע אינדיקציות אם האזעקה פעלה בדרך של בר-זיק החוצה אם הוא נדרש לעשות את כל הדרך מעל הדלפק ועד הדלת. היינו דריכה, הפעלה, כיבוי ורגיעה. אם כך לא בא כל הסבר מדוע בדו"ח המוקד נרשמו רק שתי אינדיקציות דריכה וכיבוי. (ראה דבריו בעמ' 43 לפרוטוקול) ואכן בחקירתו כאשר נתבקש להתייחס לעובדה שבמשך 12 ימים בהם העסק פעל יצא בר-זיק מאותה דלת השיב - "שזה בסדר" והוא אינו יכול לדעת מה בדיוק עשה המבוטח. (ראה עמ' 44 לפרוטוקול). בהמשך הוא חוזר בו באשר למרחק שנדרש בר-זיק לעבור מלוח הפיקוד של המערכת ועד דלת היציאה. אם בתצהירו מצא לקבוע כי מדובר במרחק של 25 מטרים, הרי שבעדותו הסכים שמדובר במרחק בסדר גודל של 8 מטרים. (ראה עדותו בעמ' 44 לפרוטוקול). באשר לרושם שהותירה עדותו של מר בבאי, צודק ב"כ "אריה" שלא ניתן להתעלם מן העובדה שבבאי בתפקידו כמנכ"ל "אמינות" התנה מתן עדות מסייעת בתשלום של 15% מסכום הפיצוי שתקבל התובעת מ"אריה" כדי "לעזור" כהגדרתו לתובעת בתיק זה. כל משך עדותו גילה מר בבאי זיכרון סלקטיבי. מחד זכר פרטים שסבר כי הינם לטובתו ומאידך זכרונו בגד בו בכל עת שהשאלה לא היתה נוחה. כך למשל באשר לשיחות שניהל עם התובעת ובא-כוחה (בעמ' 79 לפרוטוקול). גם הניסיון ליפות את הדרישה ל - 15% מהפיצוי שיתקבל אינו מתיישב עם ההגיון. בתחילה תמחר את "ייעוצו" באחוזים מהזכיה ובעת חקירתו מצא לציין שהציע לקבל את הייעוץ שלו "ואם אתם תצליחו אזי תשלמו לי 15% שכן מצבכם אבוד". (ההדגשה שלי - ח.ו.ו.) אם היה כל כך סקפטי באשר לסיכויי תביעת התובעת, הכיצד הסכים לקבל שכרו רק באחוזים מזכיה שסיכוייה קלושים? אין זאת אלא שלדעתו בעת שהציע את עזרתו סבר כי תביעת התובעת בעלת סיכויים טובים והיה משוכנע שיקבל חלקו. (ראה דבריו בעמ' 80 לפרוטוקול). כך גם באשר לניסיון להסביר כי הייעוץ שביקש לתת היה שהתובעת תוותר על תביעתה כלפי "אמינות". (ראה דבריו בעמ' 80 לפרוטוקול שורות 25-23). באשר לטענה כי הגלאים החדשים ניתנו לתובעת בהשאלה מאחר והתובעת לא היתה מוכנה לשלם עבורם, לא בא כל הסבר מדוע הדבר לא בא לידי ביטוי בהזמנה נספח ו' למוצגי "אמינות". שם מצוין כי הותקנו 4 גלאים של הלקוח. בשלב זה שבו טרם הודיעה חברת הביטוח מה הן דרישותיה והתובעת מסרבת לשלם עבור גלאים, כטענת מר בבאי, אין ממש בהסברו כי נאלץ לתת הגלאים בחינם ואף לא ניסה לדרוש את מחירם ואף לא לשלוח מכתב דרישה (בעמ' 81 לפרוטוקול שורות 16-6). במצב דברים זה "אמינות" היתה עם ידה על העליונה, שכן ברור שהתובעת מעוניינת בהגנה על עסקה. מעבר לכל אלה, מצא מר בבאי במהלך חקירתו לענות לשאלות שלא נשאל ולהתחמק ממתן תשובה באשר לשאלות שנשאל ולהעלות ספקולציות חדשות באשר לסיבה להיות המערכת לא דרוכה - כך למשל: "אתה שואל אותי איך יכול להיות שאם המערכת כובתה בשעה 17:41 איך יכול להיות שהופעלה אזעקה בשעה 17:42 ואני משיב לך, מכיוון כאשר הוא דרך את מערכת האזעקה הוא למעשה לא עבר באזור המושהה, אלא באזור המיידי והוא לא כתב דברים אמת בתצהיר שלו...". (בעמ' 84 שורות 16-13). טענה זו של מעבר באזור הבלתי מושהה - הינה גרסה שלא בא זכרה בתצהירו. גם הטענה של ב"כ "אריה" המלינה על מיקום המערכת בריחוק מדלת היציאה, אין בה כדי לפטור את חברת הביטוח. השמאית מצאה לציין בדו"ח ת/5 כי הדלת הנוספת אכן ננעלת מבפנים - משמע אינה משמשת לכניסה ויציאה. הסוקר מטעם "אריה" בדק את המקום ולא העיר במסגרת הערותיו דבר באשר למיקום המערכת. כל שביקש היה גלאי אחד נוסף. גם אנשי "אמינות" לא האירו עיני התובעת כי לא ניתן להציב המערכת במקום שבו הושמה. מכאן יכול היה בר-זיק להניח שאין כל מניעה להצבת המערכת בריחוק מדלת היציאה תוך הסתמכות על הגורמים המקצועיים שנדרשו לעניין. מאחר ובר-זיק עשה רושם אמין לכל אורך עדותו, ראיתי לקבל הסברו באשר לדברים שלכאורה נרשמו מפיו בהודעתו לחוקר שגיא. על-כן למרות ההסתייגות מעדותו של בבאי לא מצאתי לקבל עמדת ב"כ "אריה" כי אין ליתן משקל למכתבה של "אמינות" מיום 8.4.99 נספח טז' ל תצהירו של בר-זיק שצוטט לעיל. רק לשם החיזוק אציין כי גם אסרף טען כי זכור לו במעורפל שאמר לבר-זיק שככל הנראה קרתה תקלת תכנות במערכת. (ראה עמ' 74 שורות 28-27) לעניות דעתי אין לראות המכתב כחוות דעת אלא כהודאת בעל דין המודה במחדלו. גם אם בעת הוצאת המכתב לא סברה "אמינות" שתוכנו עומד בניגוד לאינטרס שלה, הרי אין בכך כדי לפסול קבילותו של המסמך. ראה לעניין זה כב' הש' יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי מהדורה תשנ"ט עמ' 1003. עסקינן בהודאת חוץ על כל המשתמע מכך והתובעת רשאית היתה להסתמך עליה בין יתר ראיותיה וכך ראיתי לעשות גם אני. ממכלול הראיות שהובאו בשאלה זו, ראיתי לקבוע: א. בר-זיק דרך כל ערב את המערכת וזו עשתה פעולה כפולה, היינו דריכה ומיד לאחריה כיבוי מבלי שלבר-זיק היתה ידיעה על כך. אין כל הגיון שמבוטח שהתקשר עם חברת שירותי מוקד, והוא משלם עבור השירות, ידרוך את המערכת ומיד לאחר מכן יכבה אותה ביודעין. לא הוכח ואף לא נטען כי לתובעת היה יד בגניבה, נהפוך הוא. השמאית גב' קורלנדר מצאה לציין כי המבוטח הותיר רושם אמין ולא הועלה כל חשד כי הוא או בעלי השליטה בחברה היו מעורבים באירוע. גם התביעה שהציגה התובעת נבחנה ונמצאה סבירה. (ראה ת/5 בעמ' 5-4). אישור לכך כי המערכת ביצעה פעולה כפולה כזו במשך כשבוע עובר לפריצה ניתן לראות בנ/3 - דו"ח תנועות של "אמינות". ב. בחברת "אמינות" התקבלו האותות הללו וחרף זאת לא מצאה "אמינות" מקום להתקשר עם התובעת וליידע אותה כי יש בעיה או לחילופין לבחון תקינות המערכת או הקשר בין המוקד לבית העסק וזאת במשך שבוע תמים. (הרחבה בנושא זה תעשה בדיון באחריות "אמינות"). ג. "אמינות" הודתה במכתבה נספח טז' לעיל כי היתה תקלה במערכת. לא ראיתי לקבל עמדתו של פלד וכן לא ראיתי לקבל ניסיונותיו של בבאי לחזור בו ממלותיו המפורשות באותו מכתב. מכתב זה יצא בסמוך לאירועים ובטרם הוגשה התביעה. הניסיונות לטעון כי בר-זיק פעל להטעות את הסוקר ואת אנשי "אמינות" ראוי לה שלא היתה מועלית. לא הוכח כלל כי לבר-זיק ידע בנושא אזעקות ומערכות מוקד. עצם העובדה שלאדם יש חיבור למוקד אינה הופכת אותו למומחה בתחום. מאידך הוכח כי ניסיונו של פלד בעת הגשת חוות דעתו היה מועט וגם הוא וגם אנשי "אמינות" לא עשו רושם אמין במיוחד בעת שנתנו עדותיהם בבית משפט. מכאן שראיתי ליתן משקל דווקא למכתב שיצא בסמוך לאירועים. ד. לחילופין, גם ללא היזקקות למכתב זה, מכלול הראיות מתיישב יותר עם המסקנה שהיתה בעיה במערכת אשר לא היתה בידיעת המבוטח מאשר עם המסקנה ההפוכה. מקביעות אלו עולה המסקנה כי המבוטח מילא אחר דרישות הפוליסה והעובדה שבפועל לא נדרכה המערכת אינה פוטרת את "אריה" מחבותה מכוח הפוליסה. 8. גדר המחלוקת בין התובעת ל"אמינות" המחלוקת בין "אמינות" לתובעת נוגעת לשניים: הראשון, האם יש בפעולות או במחדלי "אמינות" משום רשלנות שיחויבו בגינה. השני, מה שיעור החיוב שניתן להטיל על "אמינות" בהנחה שנמצא כי היא אחראית לנזקי התובעת וזאת לאור סעיף טז' לחוזה נספח נ/3 למוצגי "אמינות". 9. שאלת הרשלנות כאמור לא ראיתי לקבל עמדת אנשי "אמינות" ואורן פלד ופרטתי בהרחבה הסיבות לכך. קבעתי כי היתה תקלה במערכת שבר-זיק לא ידע עליה ולא יכול היה לדעת עליה. כעת יש לבחון האם קמה על "אמינות" חובה כלשהי לפעול או לנקוט צעדים לאור קביעה זו. לו היה מדובר באירוע ראשון שבו מיד עם דריכת המערכת היא כובתה - כי אז הייתי אומרת שלאור העובדה שהחוזה שבין הצדדים לא כלל שירותי פתיחה סגירה - אין אחריות על "אמינות" אם באותו לילה היה העסק נפרץ. אלא שבמקרה שבפני, הוכח מתוך מסמכי "אמינות" כי במשך לפחות שבוע ימים התקבלו קריאות של דריכה וכיבוי בו זמניות כל ערב. פקידת המוקד של "אמינות" מציינת בשיחת הטלפון עם בר-זיק (נספח יז' לתצהירו) כי היא רואה כאשר לקוח לא הפעיל את המערכת "אבל אנחנו לא מודיעים לו". גם אם לקוח לא ביקש שירותי סגירה - פתיחה, הרי שבמצב שבו במשך יומיים שלושה רואה המוקד שמיד עם הדריכה יש כיבוי ולאחריו אין דריכה מחודשת של המערכת, היה עליו ליצור קשר עם הלקוח ולבדוק האם מדובר בתקלה ובכל מקרה להתריע בפניו כי המערכת לא נדרכה. בשתיקת "אמינות" ובכך שלא פעלה לעדכן את התובעת, במיוחד כאשר מדובר במערכת שחוברה אך לפני שבועיים - ראיתי הפרת חובת הזהירות והתרשלות. האם התרשלות "אמינות" גרמה לנזק? ב"כ "אמינות" הציג מספר אסמכתאות שמהן ביקש ללמוד על העדר קשר סיבתי בין מחדלי חברת המוקד לנזק. כל ארבעת פסקי-הדין שמוזכרים ע"י ב"כ "אמינות" שונים לחלוטין מן המקרה שבפני. בכל אותם מקרים היה על בימ"ש לבחון האם פעולת המוקד בעת שקיבל קריאה על הפעלת אזעקה - היה בה כדי למנוע את הפריצה והגניבה. בכל אותם מקרים נדונה פעולת הסייר שיצא לשטח. לא כך בענייננו. בענייננו ניתן היה למנוע את אי-דריכת המערכת מבעוד מועד - אם היתה "אמינות" מודיעה לתובעת כי יש דריכה וכיבוי מיד לאחר מכן כל ערב באותה שעה בערך. על כן אני קובעת כי יש קשר סיבתי בין התרשלות "אמינות" לנזק ומכאן שנתגבשו היסודות שבסעיפים 35 ו - 36 לפקודת הנזיקין (נ"ח). 10. שאלת גבולות האחריות של "אמינות" סעיף טו' להסכם שבין התובעת ל"אמינות" קובע: "אם יימצא כי החברה אחראית לפצות את המנוי ו/או מי מטעמו ו/או צד שלישי בגין נזק "למעט נזקי גוף" שנגרם למי מהם ולהלן: "האירוע" תהיה אחריותה של החברה והסכום שיהיה עליה לשלם מוגבלת לסכום ממוצע דמי המינוי החודשי ששילם או אמור היה לשלם המנוי בשלושת החודשים האחרונים קודם לאירוע כפול 60". עוד מוסיף הסעיף ומציין כי הסכום יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן. ב"כ התובעת טוען כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. לשיטתו משבחרה "אמינות" לציין את התנאי המגביל את אחריותה באותיות קטנות במסמך עמוס נתונים ולא הביאה אותו לאישור בית הדין לחוזים אחידים - יש לדחות הסעיף על הסף ולחייב את "אמינות" במלוא סכום הפיצויים. ב"כ "אמינות" טוען בסיכומיו כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הסעיף עונה לדרישות תנאי מקפח על-פי החוק. הוא מציין כי התובעת הסתפקה בהעלאת טענה כללית בסיכומיה (לפיהן העובדה שהסעיף נכתב באותיות קטנות יש בו כדי להביא לביטולו) ובכך לא די. אכן, התייחסות התובעת להגבלת האחריות שבחוזה נעשתה על קצה המזלג ובאופן כוללני בלבד. צודק ב"כ "אמינות" כי על התובעת היה להראות ראשית כי מדובר בהוראה שהיא בלתי רצויה מבחינה מוסרית או חברתית ושנית שהתובעת שטוענת לקיפוח לא היתה חופשיה להתנגד לו. ראה לעניין זה דברי כב' הש' בך בע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ ואח' נ' בנק לאומי בע"מ פ"ד מא (1) 253, בעמ' 258. עוד מביא ב"כ "אמינות" שתי החלטות שיצאו מלפני בית הדין לחוזים אחידים בתח"א (י-ם) 7/86 ו - 8/86 גילמור בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נ (2) (ההחלטה מיום 8.9.89 וההחלטה מיום 2.10.81). בשתי החלטות אלו נדון הסכם דומה לזה שבפנינו אשר הוגש לאישור בית הדין ובית הדין עורך דיון במרבית סעיפיו אחד לאחד. באשר לסעיפי הגבלת האחריות, קבע בית הדין בהחלטתו המאוחרת מיום 2.10.91 כי איזון נכון בין שיקולים משפטיים לבין שיקולים כלכליים ייעשה אם תוטל אחריות על חברת המוקד אך זו תוגבל באופן סביר. בהידרשו למידת ההגבלה קובע בית הדין כי יש להעמיד את תקרת הפיצוי על דמי השירות החודשיים כפול 60 כאשר לוקחים ממוצע דמי שרות שהשתלמו או היו אמורים להשתלם בשלושת החודשים שעובר לאירוע. (ראה סעיף 12 להחלטה). במסגרת שיקוליו הביא בית הדין בחשבון את הצורך כי הסכום שיהווה גבול האחריות יהיה כזה שיהיה בו כדי להרתיע את חברת המוקד מלזלזל בלקוחותיה. לכשעצמי נראה לי כי הסכום המתקבל ממכפלת 60 בדמי המנוי החודשיים אינו מהווה גורם מרתיע. ראוי היה בחלוף 12 שנים ממועד ההחלטה לשוב ולשקול האם לא ראוי להעלות את גבול הפיצוי על מנת שחשש מחיוב כאמור יביא את חברות המוקד להקפיד במתן השירות ללקוחותיהם ולא ינהגו כפי שנהגה "אמינות" במקרה שבפני. כאמור במקרה שבפני צמצמה התובעת מאוד את טיעונה בעניין זה ועל כן לא ראיתי אני להרחיב. די לי בהחלטה של בית הדין גם אם אין המדובר בחוזה הספציפי שבפני. נראה כי סעיף טו' בחוזה שבפני אימץ את הפתרון של בית הדין. אשר על כן, לאור הרשלנות שמצאתי בהתנהגות "אמינות", ראיתי לחייבה בתקרת הפיצוי המופיע בסעיף טו' לחוזה, דהיינו 120 X 60 = 7,200 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד האירוע. הנזק 11. שווי המלאי שנגנב להוכחת הנזק צרפה התובעת לתצהיר בר-זיק דו"ח מלאי נכון ליום 1.1.99 וכן דו"ח המרכז את רשימת הפריטים מהמלאי שנגנבו. בר-זיק פירט בתצהירו כיצד נערכה בדיקת החוסרים בסעיף 13 לתצהירו: "בנוכחות וביחד עם השמאית מטעם הנתבעת מס' 1, בדקנו את החוסר במלאי, ברשותנו היה דו"ח ערך מלאי שערכנו כחוק בסוף שנת המס המתאר את מצב המלאי נכון ליום 1.1.99 לפיו עמד ערך המלאי על סך של 391,967 ₪... ערכנו ספירת כמויות בנוכחות השמאית הנ"ל לגבי כל אחד מהפריטים שנגנבו, תוך השוואת כמות הפריטים שנמצאו במקום לכמות שהיתה צריכה להיות לפי דו"ח 1.1.99 נספח י' לעיל - בניכוי הכמויות שהתווספו או נמכרו לאחר מכן לפי דו"ח המחשב ולפי מחיר קניה אחרון של כל פריט. לפי הספירה והבדיקה שערכנו מיד לאחר הפריצה כאמור לעיל, שווי המלאי שנגנב לפי מחיר עלות לתובעת הינו 198,966 ₪..." (ההדגשות שלי - ח.ו.ו.) ב"כ "אריה" טוען בסיכומיו כי בדו"חות שצורפו לתצהיר בר-זיק אין כדי להוכיח מה הוציא מהמלאי ומה נוסף למלאי מיום 1.1.99 ועד מועד הפריצה. לשיטתו, עדותו של בר-זיק לפיה הספירה והבדיקה נעשו בצוותא עם השמאית אינה רלוונטית, שכן המסמכים עצמם לא הוגשו. עוד הוא מציין כי מעדותה של גב' קורלנדר עולה כי הבדיקה היתה ראשונית וחלקית ונעשתה רק ספירה מדגמית. בחקירתה הנגדית משיבה גב' קורלנדר לשאלות ב"כ התובעת באשר להערכת המלאי שנגנב כך: "אתה אומר לי שהערכתי את המלאי בסך של 189,000 ₪ ואני משיבה לך שוב שזה מאוד לא מדויק וזאת מאחר ושכבר בתחילה התגלו בעיות בכיסוי הביטוחי ואנחנו השארנו את הדו"ח עם הערכה לא מדויקת. לא נכנסנו יותר מדי לעומק בשאלת המלאי. (עמ' 54 שורות 28-26 לפרוטוקול) מכאן מבקש ב"כ "אריה" לקבוע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה להוכיח את שיעור נזקה. אין בידי לקבל הטענה. ראשית יצוין שב"כ "אריה" לא שאל את בר-זיק דבר וחצי דבר אודות אופן עריכת בדיקת החוסרים. בר-זיק נשאל בהקשר זה רק ע"י ב"כ הסוכנת - בטרם נמחקה מכתבי הטענות. שנית והיא העיקר, בדו"ח ת/5 שהוציאה גב' קורלנדר ביום 17.3.99, לא מוזכר כי מדובר בדו"ח ראשוני. כל שמצוין בו: "הוגשה תביעה אשר פרטיה מובאים להלן וזאת מבלי להיכנס לשאלת אחריות חברתכם". (עמ' 3 לדו"ח). בהמשך היא מציינת כי תביעת התובעת נתמכת בפלט מחשב למלאי בעסק נכון לתאריך 16.2.99, תאריך גילוי הפריצה. היא מוסיפה ומציינת: "תביעתו הכמותית של המבוטח מתבססת על יתרות העסק נכון לתאריך 16.2.99, שעודכנו ב - 15.2.99 מול מלאי שנותר בעסק לאחר הפריצה. הסכומים נבדקו כאשר הנ"ל נתמכים בעלות רכישת המלאי על פי חשבוניות רכישה שהוצגו בפנינו בקיזוז הנחת מזומן המקובלת בשוק. במעמד ביקורנו ערכנו ספירות מדגמיות + רשימת מלאי שנותרה למדנו כי בעסק מתנהל רישום ממוחשב + כמות מלאי ממוחשבות כך שניתן היה לקבל חוסרים במדויק. כמו-כן מדובר בפריצה שארעה יום לאחר תשלום המע"מ כך שגם החשבונות דנן הועברו לעיוננו. מניכוי המלאים החסרים למדנו כי תביעתם סבירה ומדויקת". (ההדגשה שלי - ח.ו.ו.) בסוף הדו"ח בפרק ההערות לא מופיעה כל הערה המלמדת על כך שהבדיקה הינה ראשונית. טענה זו כי מדובר בבדיקה ראשונית נולדה לראשונה במועד חקירתה הנגדית של גב' קורלנדר. אף בתצהיר עדותה הראשית לא בא זכרה של טענה זו. באשר לטענה כי מדובר בספירה מדגמית - הרי שגם גב' קורלנדר עצמה הודתה כי שיטה זו נוהגת בקרב השמאים והיא משתמשת בה בהתאם לאופי העסק. (ראה דבריה בעמ' 54 שורות 30-29). מכאן שראיתי לדחות הטענה כי נעשתה בדיקה ראשונית בלבד. דווקא הדברים שנרשמו מפי השמאית בדו"ח הנזק משמשים חיזוק ותמיכה לעדותו של בר-זיק ועל כן ראיתי לקבל עדותו בכל הנוגע לשווי המלאי שנגנב. 12. שווי הציוד שנגנב מבית העסק לבד מסחורה, טוענת התובעת כי נגנבו מבית העסק שני כסאות מנהלים, מכשיר פקסימיליה, מקלדת, מדפסת צבעונית, מחשב נישא, שני מכשירי מירס, שואב אבק וכלי עבודה. כמו-כן נדרשה התובעת לתיקון החלון. שווי פריטים אלו עומד לטענתה ע"ס 28,235 ₪. חלקם של הפריטים נרכשו בסמוך לאירוע הפריצה, עם המעבר למקום החדש. כך למשל כסא מנהלים אחד ומדפסת צבעונית. חלקם של הפריטים נרכשו בשנים עברו והוצגו לגביהם קבלות על רכישתם בשעתו. גב' קורלנדר התייחסה לפרטים אלה בדו"ח ת/5 וציינה כי לא קיבלה קבלות על רכישה של הפריטים שנגנבו על מנת לאשר ערכי כינון. לאחר שעברתי על הקבלות שהציגה התובעת ועל דו"ח השמאית גב' קורלנדר, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי כדלקמן: א. בגין כורסא שנקנתה ב - 15.2.99 סך של 900 ₪ בהתאם לחשבונית (ללא מע"מ). ב. בגין כורסא נוספת ("הישנה" כהגדרת בר-זיק) סך של 450 ₪. ג. בגין מכשיר פקסימיליה + מקלדת סך של 2,000 ₪. ד. בגין מדפסת צבעונית שנקנתה ב - 1.2.99 סך של 1,977 ₪ בהתאם לחשבוניות (ללא מע"מ) ה. מחשב נישא סך של 5,000 ₪. ו. שואב אבק תעשייתי סך של 1,400 ₪. ז. כלי עבודה סך של 2,500 ₪. ח. השתתפות עצמית בשני מכשירי מירס סך של 1,293 ₪. סה"כ 15,520 ₪ נכון למועד הגניבה. 13. נזקי מימון ואובדן רווחים התובעת טוענת לנזקי מימון בסך 24,913 ₪ ואבדן רווחים בגובה 30% משווי הסחורה שנגנבה, היינו 63,966 ₪. "אריה" טוענת כי ביטוח אובדן הכנסות אינו מכוסה בפוליסה. עיון ברשימה מלמד כי אכן "פרק 3 - ביטוח אובדן הכנסות - לא בתוקף" - כהגדרת הפוליסה. באשר לנזקי מימון - לא הצליחה התובעת להוכיח טענתה לנזקי מימון ומכל מקום לא הוכח שיעורם. על-כן ראיתי לדחות רכיב זה של התביעה. 14. נזק שאינו נזק ממון וריבית מיוחדת ב"כ התובעת עותר לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון בשל הצורך להשקיע עשרות שעות בניסיון לשכנע את חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח. עוד הוא מציין כי לאור חוסר תום ליבה של "אריה" בהתנהגותה לאחר האירוע יש לחייבה בתשלום הוצאות לדוגמא וריבית מיוחדת מכוח סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: החוק). ב"כ התובעת מתייחס בעיקר לנימוקים המתחלפים שהציגה "אריה" במכתביה באשר לסירובה לשלם תגמולי ביטוח ובחזית המדומה שיצרה מול סוכנת הביטוח, צפרירה אלמולי. ב"כ "אריה" מציין כי ההתכתבות והפגישות שבין הצדדים היו מחויבות לצורך בירור הנסיבות של האירוע ואין כל מקום לפצות בגינן, במיוחד לאחר שהתברר כי לתובעת לא היתה מערכת שעמדה בדרישות המבטחת. באשר לדרישה להוצאות לדוגמא ולריבית מיוחדת טוען ב"כ "אריה" כי הסכומים שלא שולמו הינם סכומים ששנויים במחלוקת ומטעם זה לא שולמו וכי בכל מקרה סעיף זה אינו כולל הוצאות לדוגמא. צודק ב"כ "אריה" כי סעיף 28 א' לחוק אינו חל על ביטוח דוגמת זה שבו אנו עוסקים. באשר לדרישה לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, לא ראיתי במקרה זה לפסוק פיצוי בראש נזק זה. בל נשכח כי מדובר בתובעת שהינה חברה בע"מ ולא יחיד. הטענה כי היה צורך להשקיע עשרות שעות עבודה - הינה מסוג הטענות המתאימה לדרישה להוצאות. באשר להוצאות לדוגמא, ראיתי לציין כי תביעה זו ראוי היה לה שתאושר ע"י "אריה" מבלי שהמבוטחת תידרש לפנות לערכאות. טיפולה של "אריה" ואנשיה בהפקת הפוליסה ולאחר מכן בתביעה מלמד על טעויות רבות, התרשלות ועבודה לא מקצועית בכל הנוגע לתיק זה. החל מאופן הוצאת הפוליסות פעם אחרי פעם עם טעויות וכלה בהוצאת מכתבי סירוב מנומקים חלקית. כך גם העובדה ש"אריה" בחרה להכפיש את הסוכנת שלה, דבר שהתברר כחסר בסיס לחלוטין, כאשר רק בשלב מאוחר של הדיון נאותה לחזור בה מחזית זו. כך גם באשר לעובדה שהסוקר מטעמה עשה עבודה רשלנית והמומחה לאזעקות היה בלתי מנוסה ובתחילת דרכו. כך גם באשר להגשת תצהיר עדות ראשית מטעם החתמת, יפה כהן, אשר לא היתה מצויה בכל ההליכים והשיקולים שהביאו את "אריה" לדחות התביעה תחת הבאתו לעדות של מי שניהל את המשא ומתן ומי שקיבל את ההחלטות על דחיית התביעה. מכל אלה ומאחר ו"אריה" בחרה להוליך התובעת בדרך ארוכה ומיותרת, ראיתי במקרה זה לפסוק הוצאות אשר יהיה בהם כדי לפצות התובעת על הוצאותיה המיותרות ואני מעמידה אותן על סך 20% מסכום הפיצויים בצרוף מע"מ כחוק. באשר ל"אמינות" - ראיתי להעמיד ההוצאות ע"ס 5,000 ₪ וזאת לאור הצורך בניהול הליך מיותר. 15. סוף דבר ראיתי לחייב הנתבעת 1 - "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ לשלם לתובעת סך של 214,486 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קרות מקרה הביטוח, היינו 16.2.99 ועד התשלום המלא בפועל. לסכום זה יצטרפו הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 20% מסכום הפיצוי כערכו היום ובצרוף מע"מ כחוק וכן הוצאות אגרת המשפט כפי ששולמה. ראיתי לחייב הנתבעת 3 - "אמינות" מוקד ארצי (1978) בע"מ לשלם לתובעת סך של 7,200 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קרות מקרה הביטוח (16.2.99) ועד התשלום המלא בפועל. כן תישא "אמינות" בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק. מקום ש"אמינות" תשלם את חלקה, תישא "אריה" ביתרת הסכום שנפסק. פסיקת ההוצאות הינה נפרדת. פיצוייםפריצה