גילוי ליקויים ברכב מיד לאחר רכישה

להלן פסק דין בנושא גילוי ליקויים ברכב מיד לאחר רכישה: מהות התביעה: תביעה כספית על סך 113,731 ₪, בגין הפרת הסכם מכר. לחלופין, תביעת נזיקין ע"ס 70,000 ₪, היה וביהמ"ש יחליט כי אין להורות על ביטול המכר והשבה. התביעה התובע, סוכן ביטוח במקצועו, רכש מהנתבעת שהינה חברה העוסקת ביבוא מכוניות, רכב מסוג "אספרו" תוצרת דייהו, מספר רישוי: 19-953-17 (להלן: "הרכב"), ושילם תמורתו סך של 79,753 ₪. הרכב הגיע לידי התובע בחודש יולי 1995 (מחמת טעות קולמוס כנראה נכתב בכתב התביעה 1996). לטענת התובע, זמן קצר לאחר שקיבל לידיו את הרכב נתגלו בו ליקויים רבים, אשר אינם אמורים להתגלות ברכב חדש. בין השאר מנה התובע את הליקויים הבאים: א. קיימת חדירת מים לתא המטען של הרכב ב. רעש עצום עולה מחלקו הקדמי של הרכב ג. הבלמים, המתלים ובולם הזעזועים פגומים ד. הריפודים שעל גבי דלתות הרכב מתקלפים ה. מערכת ההיגוי רועדת ורועשת ו. הטבלונה בחלון הקדמי של הרכב מתנפחת ז. החלון בדלת קדמית ימנית לא יציב וגורם לרעשים ח. מערכת נעילה מרכזית לא תקינה ט. מושב קדמי ימני לא יציב ומרעיש י. ליקויים במכוונים יא. מתלים ברכב פגומים. התובע טוען, כי זומן פעמים רבות למוסך המרכזי של הנתבעת, אשר התיימרה לבצע תיקונים של הליקויים המפורטים לעיל, אך ללא הועיל. מאחר והתקלות חזרו על עצמן, העריך התובע כי הנתבעת אינה מעונינת ו/או אינה מסוגלת לתקן את הליקויים דלעיל, הגם ואלה מהווים לטענתו סיכון בטיחותי ועל כן הודיע באמצעות ב"כ על ביטול חוזה המכר ודרש להשיב את הרכב לנתבעת ולקבל את כספו בחזרה. מכתב הביטול נשלח ביום 2.6.96. לכתב התביעה צורפו המסמכים כדלקמן: הסכם הזמנת הרכב מיום 09/07/1995. חשבונית מס מספר 81825 מיום 02/08/1995, על סך של 79,758 ₪. קבלה מס 843242 מיום 09/07/1995 המעידה על תשלום סך של 1,500 ₪.וד. קבלה מס 843247 המעידה על תשלום סך של 78,253 ₪. חוות דעת טכנית מיום 05/11/1996, ערוכה ע"י שמאי ומעריך נזקים בשם בדארנה סמיר. מר בדארנה מצא, כי במכונית יש נזקים לריפוד בדלתות, סימני התנפחות בלוח שעונים, וסימני חדירת מים לתא המטען. הבדיקה נערכה ביום 31/10/96.בו. טופס בדיקת הרכב שנעשה במוסך ציפורי ביום 21/07/1996 .וז. מכתב מאת ב"כ התובע מיום 02/06/1996, המופנה לנתבעת.נההגנההנתבעת הכחישה את האמור בכתב התביעה, למעט עובדת רכישת הרכב. הנתבעת טענה להגנתה, כי התביעה אינה מגלה עילה. על פי תעודת האחריות אותה קיבל התובע, היא חייבת לתקן כל הטעון תיקון ולהחליף חלקים פגומים, אך אין התובע זכאי לזכויות אחרות כגון "החלפת הרכב" או נזקים עקיפים כמו עוגמת נפש. בנוסף, טוענת הנתבעת כי לא נתגלו כל ליקויים מעבר לאלו המתגלים בעת רכישת רכב חדש. אין אמת בטענה כי הנתבעת אינה מסוגלת או שאינה מעונינת לטפל בליקויים. אין לקבל את הטענה, כי הרכב מסוכן מבחינה בטיחותית, עצם השימוש ברכב ע"י התובע- סוכן ביטוח במקצועו, יש בו כדי להעיד על העדר בסיס לטענה זו. אין לקבל את דרישת הפיצוי, שכן לא צורפו קבלות המעידות על תיקון זה או אחר. חוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה, היא מסמך ריק מתוכן. אין בה כל הערכת נזק. הנתבעת טוענת, כי התובע מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונה. גם עניין הביטול הוא למראית עין, התובע לא ניסה כלל להשיב את הרכב, ומכל מקום אינו זכאי לביטול, שכן לא עמד בתנאי החוק הנדרשים לצורך ביטול עיסקת מכר. התובע איבד זכאותו לישום האחריות היות ותיקן במוסכים לא מורשים. ובנוסף, גם אם נגרם לו נזק, לא עשה להקטינו ע"י תיקון במוסך מורשה של הנתבעת. לכתב ההגנה לא צורפו מסמכים. ראיות התביעהמטעם התביעה העידו התובע מר אבו ריא רדואן, והשמאי בדארנה סמיר.בהתובע- אבו ריא רדואן.ותצהיר עדות ראשית ת/1 הוא חזרה על כתב התביעה. התובע העיד, כי מיד לאחר רכישת הרכב, נתגלו בו ליקויים רבים.נעפ"י עדותו, במהלך שמונת החודשים לאחר רכישת הרכב, הוזמן עשרות פעמים למוסכי החברה, שם אומנם ניסו לתקן את הליקויים, ואף הוחלפו חלפים שונים אך לשווא.בלטענתו, הפסיד ימי עבודה רבים ונגרמו לו הפסדים כספיים בשל הנסיעות הרבות. בנוסף, מדובר בליקויים המהווים סכנה בטיחותית ולראיה בבדיקה שערך במוסך "פרונט הצפון" נמסר לו מפורשות כי מערכת ההיגוי פגומה באופן יסודי וכי עליו להחליפה. (סעיף 19 (ג) לתצהיר).ויש לציין, כי כשנשאל בחקירה הנגדית, כיצד זה העלה טענה זו והרי במסמך שצירף ממוסך "פרונט הצפון" אין כל אזכור החלפת מערכת ההיגוי, ענה: "כשאני רואה את המסמכים האלה, לא הבנתי שום דבר. כי כתוב באנגלית, אמר לי שצריך להחליף את האחרון וראשון אפשר ליישר, יש מתלה אחורי וקדמי".נכשנשאל אם ידוע לו שמדובר בעדות שמיעה וכי היה עליו לזמן את כותב המסמך בכדי להעיד אמר: "אני לא צריך להביא אותו", אני מסתפק במה שאמר לי מומחה שם". (עמ' 8 ש' 1-6).בלאחר שהבין, לטענתו, כי אין ביכולתה/ברצונה של הנתבעת להתגבר על הליקויים דלעיל, הודיע על כוונתו לבטל את החוזה, משמע- להשיב לרשותה את הרכב, ולקבל בחזרה את מלוא הסכום ששילם תמורתו בתוספת פיצוי על נזקיו. ביום 02/06/1996, אף הודיע לנתבעת, בכתב, על כוונתו לבטל את ההסכם ביניהם, אך זו לא נעתרה לדרישתו. התובע לא השיב הרכב לנתבעת.והתובע טען, כי הרכב עדיין נמצא בחזקתו, שכן לא הצליח למכרו עקב הליקויים שנמצאו בו. לתצהיר עדות ראשית, צורפו המסמכים הבאים (חלקם צורף לכתב התביעה)א. הסכם הזמנת הרכב מיום 09/07/1995. ב. חשבונית מס שמספרה 81825 מיום 02/08/1995, ובה הסכום הנקוב לתשלום הינו 9,758 ₪.ג. חוות דעת טכנית נוספת מיום 05/11/1996 , אשר נערכה ע"י השמאי בדארנה סמיר.ד. חוות דעת טכנית מיום 18/05/1998 אשר נערכה אף היא ע"י אותו שמאי, בה מוערך הנזק בסך של 9,667 ₪. בחוות דעת זו, כלל מר בדארנה הערכת נזקים שראה בשנת 96' כמתואר לעיל, בתוספת הערכת נזקים עפ"י דו"ח של מוסך "ציפורי".ה. מכתב ב"כ התובע מיום 02/06/1996 המופנה לנתבעת, לפיו מודיע על ביטול ההסכם בין הצדדים ודרישת תשלום פיצויים. ו. טופס בדיקת הרכב במכון "קומפיוטסט" (להלן מוסך ציפורי) מיום 21/07/1996. לטענת התובע, הבדיקה העלתה, כי רוב המערכות החיוניות של הרכב כמו מנוע, מערכת היגוי, מערכת בלמים, מחוונים, קפיצים ומערכת דלק אינן תקינות. ז. מכתב מאת ב"כ התובע מיום 30/01/1997. ח. טופס בדיקת הרכב במכון "קומפיוטסט" מיום 22/05/1998. הליקויים עדיין קיימים ואף החמירו. ט. מסמך מיום 26/05/1998 מאת מוסך "פרונט הצפון 1995 בע"מ" לבדיקת מערכת ההיגוי ועולה ממנו, כי זו פגומה באופן יסודי. התובע הצהיר, כי מיד הודיע על כך לנתבעת והוזמן למוסך המרכזי בחולון. התובע הצהיר, כי היה גם במוסך של הנתבעת בנצרת, הוחלפו חלקים ואביזרים רבים ובכללם מערכת ההיגוי ובולמי הזעזועים, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה, כי הנתבעת אינה רוצה ו/או אינה מסוגלת לתקן הרכב ולכן ביקש להחליפו . בח.נ. העיד, כי יש לו עשרות צילומים על כך, (אך הם לא הוצגו). התובע העריך את עלות התיקונים על הפגמים הלא נראים ב- 15,000 ₪ לערך. עוגמת הנפש שנגרמה לתובע התעצמה מיום הגשת התביעה ועד יום הגשת התצהיר להערכתו ב 30,000 ₪. בחקירה הנגדית טען התובע, כי שבועות מספר לאחר רכישת הרכב, שמע רעשים שונים וגילה רגישויות שונות כך שנאלץ לפנות למוסך מורשה, ולבסוף הוחלט להזמין את מהנדס החברה.הרכב טופל במוסך "טנוס" בנצרת על פי ההוראות שקיבל ואח"כ במוסך "גאסי", אף הוא מוסך מורשה של הנתבעת.לדבריו, החליט לבטל את העסקה והציע לנתבעת "עשרות פעמים" לקבל את הרכב בחזרה ולהשיב לו את כספו, אך זו סירבה.כשנשאל באם ידוע לו שבעת ביטול העסקה עליו להשיב את שקיבל, ענה: "כן אני יודע...הצעתי להם כמה פעמים, אם לא עשרות פעמים כדי לקבל את הרכב חזרה..לא השבתי את הרכב כי לא קיבלו אותו". (עמ' 1 ש' 22 ואילך).התובע הצהיר, כי לא הוצגה בפניו תעודת האחריות, והוא כלל לא ידע את מהותה ותנאיה. כל שחשב הוא, שהאחריות היא ל-3 שנים או ל- 100,000 ק"מ. בח.נ. אישר, כי אומנם חתם על טופס הזמנת הרכב בה מצוינים תנאי האחריות, אך לדבריו לא היה מודע לתוכנו, שכן: "הם ממלאים לך טופס אחד, ברבע שעה סוגרים את העסקה הולכים הביתה, לא קראתי את הדף השני" (עמ' 3 שורות 1, 2 ).התובע ענה כי אין תעודת אחריות בספר השירות שקיבל. כאשר התברר, כי בספר מ/1 מופיעה תעודת אחריות, אמר התובע, כי לא ידע שהיא קיימת (עמ' 2 שורות 18-21). כשנשאל באם לא תהה מדוע זה קיבל שירות רב מבלי לשלם, ענה בציניות: "אני נהניתי מלהסתובב במוסכים?". עוד העיד כי קיימות בעיות בטיחות רבות ברכב למשל המתלה הקדמי שעליו יושב הרכב אינו תקין ובזמן עצירה גורם לסיבוב של כל הרכב, דבר שאף גרם לתאונה. [הערה: בחקירה החוזרת לעו"ד אבו ריא כשנשאל לסיבת התאונה ענה: "לא הספקתי לבלום טוב". (עמ' 8 ש' 24)]. התובע הודה, כי הרכב לא נכשל מעולם בבדיקות רישוי שנתיות, אך לדעתו הסיבה היא כי לפני כל בדיקת רישוי של מכון הרישוי, היה טורח להכין את הרכב ולתקנו במוסך. עוד טען כי קיימות קבלות שונות בסך כולל של למעלה מ- 100,000 ש"ח, המעידות על התיקונים שביצע, אך אלה אינן נמצאות כרגע ברשותו. גם לגבי הפסדיו האחרים לא צירף כל תיעוד חשבונאי כך שהערכותיו בסעיף 15 ג לתצהיר אינן מתבססות על עובדות כלשהן, לדבריו: "כשנוסעים בערך 15, 20 פעמים למוסכים אם זה דלק אני משערך את זה". (עמ 5 ש 17). בנוסף העיד כי נאלץ לסגור את משרדו ולהסתובב במוסכים, אך אישר כי לא שילם עבור כל הטיפולים וההחלפות. עוד העיד התובע בחקירה הנגדית, כי נסע כבר 145,000 ק"מ. התובע העיד, כי מעולם לא טיפל ברכב או תיקן את הרכב במוסך אחר, אלא רק במוסכים של החברה. התובע הכחיש, כי החברה הציעה לו רכב חלופי, על מנת שישאיר את רכבו לתיקונים. עוד הכחיש, כי נסע עם מר שמיר ז"ל שבא לבדוק את הרכב אלא רק עם מר בלובשטיין. למרות התיקונים נשארו: רעש, ריפוד ניזוק טבלונה מתנפחת ונעילה לא תקינה. 2. מר בדארנה סמיר- השמאי:מר בדארנה לווה את התובע והרכב תקופה ארוכה. "ת. היא התחילה משנת 96', בן אדם לקח שמאי מראש התחיל לצלם ועשינו חוו"ד ראשונית הראה לחברה, כאן העבודה נעשתה כפי שצריך, אם בעל הרכב היה מגיע אלי אחרי שנתיים או שלוש אז היתה בעיה מדוע לא פנה לשמאי בהתחלה. הוא עשה בסדר איך התחילו הבעיות ועשינו את חוו"ד" (ישיבה מיום 8.5.03 עמ' 13 שורות 1-4). בחוות הדעת הראשונה ת/2 מיום 05/11/1996 אשר נערכה לאחר בדיקה ביום 31/10/1996, אובחנו הנזקים כדלקמן:1. סימנים פנימיים לנזק גלוי במכונית - (משפט זה אינו ברור ולא הובהר בחקירה).2. ריפוד דלתות ימין ושמאל, מתקלף.3. סימני התנפחות בלוח שעונים.4. סימני חדירת מים לתא המטען.בחוות הדעת השנייה של מר בדארנה ת/3 מיום 18/05/1998, ניתנה הערכה כספית של הנזק ברכב והמסתכמת בסך של: 9,667 ₪.בחקירה הנגדית אמר, כי לא ידע שחוות הדעת תוגשנה לבית המשפט, אך לדבריו גם אילו היה יודע כי בכוונת התובע להגישן, לא היה משנה בהן מאומה.עפ"י עדותו, למרות שהכין שתי חוות דעת, בדק את הרכב פעם אחת בלבד בשנת 1996. חוות הדעת השנייה הסתמכה על הבדיקה הראשונה, ועל המסמכים של מוסך ציפורי. בהמשך שינה גרסתו ואמר: "בדקתי עוד פעם, יש צילומים. משנת 96 איני זוכר". (עמ' 12 ש' 14)...."בדקתי את הרכב פעם שניה, אחרי שהגיש לי החשבוניות". (עמ' 12 ש' 27).לשאלת בית המשפט באם חוות הדעת משנת 1998 התבצעה ע"ס בדיקה פיסית של הרכב או שמא ניתנה הערכת הנזקים עפ"י קבלות, ענה: "שניהם ביחד".יש לציין, כי לבית המשפט לא הוגשו קבלות. לדבריו, בבדיקה השניה גילה שעם הזמן המצב החמיר ונוספו ליקויים נוספים וביניהם בנושאים בטיחותיים. כשנשאל כיצד מסביר את העובדה שבבדיקה שנערכה בשנת 1996 נמצאו הקפיצים ברכב בלתי תקינים, ואילו בבדיקה בשנת 1998 לא נמצא כל ליקוי, ענה: "זה חייב להיות אחרי התיקון".יש לציין, כי תשובתו זו ניתנה לאחר שהתובע שישב באולם הדיונים התפרץ ואמר כי תיקן את הליקויים הנ"ל. בהמשך החקירה, אישר כי על פי ממצאי חוות הדעת אין כל מפגע בטיחותי וכי אין כל בעיה המונעת נסיעה בטיחותית ברכב. מר בדארנה חזר בו בחקירה החוזרת ואמר, כי חלק מהבעיות מהוות סיכון בטיחותי כמו המתלים (עמ' 15 שורות 27-28). מר בדארנה העיד, כי היו מצלמים ובודקים והיה מעקב ארוך של תיקונים של ליקויים וצילומים (עמ' 14 שורות 8-12). תמונות אלו לא הוצגו לבית המשפט. כמו גם קבלות אותן ראה. ראיות ההגנה:מטעם ההגנה העידו שני עדים: משה בלובשטיין ודוד יעקובי. בנוסף, הוגשה חוות הדעת של מר יואל שמיר ז"ל מיום 25/10/1999. עפ"י ההחלטה מיום 08/05/2003, הוגשה חוות הדעת ללא צורך במומחה אחר מר שמעון שפי, אשר היה נוכח בבית המשפט. ב"כ התובע הודיע שהוא מקבל את הממצאים העובדתיים שבחוו"ד של מר שמיר. 1. משה בלובשטיין:כיהן בתקופה הרלוונטית כמנהל אגף השירות בנתבעת.בתצהיר עדות ראשית נ/1, הצהיר כי אחריות הנתבעת הינה על פי התעודה ואינה מכסה נזקים עקיפים כגון אובדן הכנסה ועלות ימי השבתת הרכב. כי מקובל הוא שבלמים, ריפודים, חלקי פלסטיק ורעשים קלים אינם מכוסים באחריות.עוד הצהיר כי אי ביצוע הטיפולים השוטפים כסדרם, ו/או ביצוע התיקונים ע"י גורם שאינו מוסמך לכך, מביא לביטול האחריות.לדבריו, נפגש עם התובע פעם אחת ויחידה במשרדו שבחולון כך שאישית היה מודע לטענותיו הרבות של זה, אם כי לא לפרטי פרטים.בחקירה הנגדית, כשנשאל לגבי הסתירה בין סעיף 10 לתצהירו שם הצהיר כי ברכב לא נתגלה כל פגם שהוא לבין חוות הדעת מטעם הנתבעת עצמה לפיה אכן נמצאו ברכב מספר ליקויים ענה: יש לי את ההיסטוריה של דוחות הבדיקה. צריך להשיג אותם, נבדק ונמצא תקין, כתבתי על סמך משהו שקיים. כרגע אין ברשותי". (עמ' 18 ש' 5,6).יותר מאוחר במהלך הדיון, גילה, כי עד פברואר 98' היו 2 חשבוניות על תקלות והיו 5 טיפולים (עמ' 21 שורות 22-23). עפ"י עדותו, אין כל הצדקה לטענות התובע, שכן הנתבעת עמדה בתנאי האחריות ואף הגדילה לעשות והחליפה את חלקי החילוף הפגומים, למרות שלכאורה לא הייתה מחויבת לעשות כן.לדבריו, בהתאם לסעיף ב' לתנאי האחריות, ויתר התובע על זכותו לבטל את חוזה הרכישה ואף ויתר על כל דרישה שהיא לפיצוי כספי בגין הימצאות פגם ברכב.מר בלובשטיין הצהיר, כי תקופת האחריות הכללית הינה לשנה אחת בלבד, ואילו האחריות המורחבת תוקפה אומנם ל- 3 שנים או 100,000 ק"מ, אך זו חלה אך ורק על חלקים מסוימים המפורטים בסעיף ג' 2 לתנאי האחריות. מאחר והתובע לא הוכיח כי הפגמים הנטענים נופלים בתחום האחריות המורחבת, אין הנתבעת מחויבת לפצותו, שכן תקופת האחריות על הרכב פגה לאחר 12 חודשים.לפנים משורת הדין, וכמחווה של רצון טוב הוצע לתובע, כי הרכב ייכנס לבדיקה כללית במוסכי החברה ובמהלך התקופה יסופק לו רכב חלופי. עוד הוצע לתובע, כי במידה וירכוש מן הנתבעת רכב חדש, תרכוש האחרונה ממנו את הרכב נשוא התביעה. התובע סירב לשתי ההצעות הנ"ל.מר בלובשטיין העיד כי מדיניות החברה היא לבוא ככל שניתן לקראת הלקוח. אם עולות טענות אלו או אחרות, המדיניות היא להעניק רכב חילופי עד לגמר התיקונים, ואולם, בשום מקרה לא יוצע להחליף את הרכב ברכב אחר. כאשר הוצע לתובע רכב אחר, הכוונה הייתה ל"טרייד אין", ותוספת הפרש המחיר.2. דוד יעקובי.מר יעקובי שימש כמפקח שירות בנתבעת.בתצהיר עדות ראשית נ/2 העיד, כי התובע פנה אל הנתבעת בגין ליקויים ברכב וזו החליפה חלפים שונים ברכב אף שהדבר לא נכלל במסגרת האחריות שניתנה.גם למר יעקובי לא היתה הרשימה של אותם חלפים שהוחלפו. לדבריו, בבדיקה שנערכה, נמצאו תלונות התובע כחסרות יסוד, אך בכל זאת אלה טופלו על הצד הטוב ביותר. הוחלפו חלפים שלא היה כל צורך להחליפם רק כדי לרצות את התובע, ואף הוצע לתובע כי רכבו יעבור בדיקה יסודית, שבמהלכה יקבל רכב חלופי- אך גם להצעה זו סירב התובע. לתצהירו צורף מכתב מיום 17/06/1996, המופנה לב"כ התובע, והתומך בגרסתו דלעיל.כשנשאל ע"י בית המשפט לגבי חוות בדעת של מר בדארנה לפיה נתגלו ליקויים בריפודי הדלתות, סימני התנפחות בלוח השעונים וסימני מים בתא המטען ענה: "איני יכול לתת תשובה לגבי לוח השעונים. לגבי הריפודים בדלת איני יודע איפה הוא התקין אזעקה, יש כאלה שמורידים הדלתת כדי שהשלט ינעל הרכב, יכול להיות שפרקו הריפודים.כל הריפודים יושבים עם קליפסים מפלסטיק, אולי התקין רמקולים בדלתות גם לגבי הריפוד בגג אין לי תשובה, יכול להיות חשיפה מוגברת לשמש, אין לי לכך תשובה". (עמ' 20 ש' 22-26).לעניין חוות דעתו של מר שמיר אשר מצא ליקויים, העיד מר יעקובי כי לא ראה את הדברים האלה ועד כמה שהוא זוכר, התובע התלונן עליהם בתקופה מאוחרת יותר (עמ' 20 שורות 7 -8) . מר יעקובי העיד כי פגש את התובע בתקופת שנות האחריות. 3. חוות דעת המומחה יואל שמיר ז"ל:מר שמיר הכין חוו"ד מקיפה ומעמיקה. בסופו של דבר, מצא, כי נמצאו הליקויים כדלקמן:1. ריפודי הדלתות ניתקים ממקומם2. נעילה מרכזית בדלת אחורית איננה פועלת3. מנעול חיצון דלת קדמית ימנית אינו תקין4. התנפחות ריפוד מדף לוח המחוונים5. נזילת חומר בידוד מדלת קדמית שמאלית6. רפד בידוד מכסה מנוע אינו תקין7. מכסה תא מטען אינו מכווןלא נמצא כל רעש עליו התלונן התובע, למעט רעש חריג שנשמע בעת נסיעה במהירות של כ- 60 קמ"ש ובמעבר על גבי פס האטה מוגבה, מהירות מופרזת לדעתו, אך בעת נסיעה במהירות סבירה, לא נמצא כל רעש חריג כלשהו.במבחן נסיעה נמצא, כי המכונית האיצה בצורה סבירה, מערכות הבלמים וההיגוי תיפקדו ללא דופי, נוריות ההתראה והמחוונים פעלו כסדרם, לא חדר אוויר מדלת הנהג, החלון הקדמי לא רטט והמושב הקדמי לא רעש.הנסיעות התקיימו בסחנין. מד המהירות הראה 67,744 ק"מ. מר שמיר ז"ל בחן לעומק את חוות הדעת שהוגשו ע"י השמאי בדארנה, את מוצגי מוסך "פרונט הצפון" ואת מסמכי מוסך ציפורי ומצא כי אין כל יסוד לטענות התובע.בנוסף, מצא אומנם מספר ליקויים, אך קבע כי מדובר בפגמים אסתטיים בלבד שאינם משמעותיים ואשר את חלקם ניתן לתקן במסגרת האחריות, הוא לא פירט אילו.סיכומי התובעהתובע טוען, כי הנתבעת חייבת בשיפוי נזקיו בין אם ע"י הכרזה על ביטול ההסכם והשבה הדדית ובין אם פיצוי כספי על נזקיו. מצג שווא: התובע בסיכומיו טען כי התובעת הציגה בפניו מצג כי מדובר ברכב חדש ותקין אך בפועל הסתבר כי המדובר ברכב פגום, כבר תקופה קצרה לאחר הרכישה התגלו והתבררו הפגמים הרבים. חרף דרישותיו הרבות, לא תוקנו הליקויים הרבים ברכב (14 במספר). דף ההיסטוריה של הטיפולים ברכב מעיד על הליקויים הרבים למרות שאינו משקף את כל המציאות. חלק מן הפגמים שנתגלו מסוכנים מבחינה בטיחותית. הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית, בכך שמכרה לו רכב לא חדש ופגום, כך שזכאי הוא לבטל את ההסכם עמה ולהשבת כל כספו. בעת שרכש את הרכב, לא הוצגה תעודת האחריות בפני התובע ובהתאמה לא נמסרה לרשותו, ולכן התעודה איננה חלק מההתקשרות. כתב האחריות הינו בבחינת חוזה אחיד ותנאיו הינם בחזקת תנאים מקפחים, שכן שוללים הם באופן גורף את הסעדים המוקנים בחוק. ולכן התנאים בסעיף ב' ה' ויב' לתעודת האחריות, הם בטלים. אין שחר לטענה, כי התובע לא הקטין את הנזק, הרי הוא על פי חומר הראיות פנה עשרות פעמים אך ורק למוסכה של הנתבעת. אין לקבל את הטענה, כי האחריות לא חלה על חלקים מתבלים כמו בלמים ריפוד וכו'. זו טענה חסרת שחר ולא יתכן כי בעל רכב חדש צריך לצפות שכבר בחודש הראשון שלאחר הרכישה, צריך להחליף מערכת בלמים או ריפודים. עדויות עדי ההגנה סתרו זו את זו, היו מבולבלות ולא הומצא החומר המצוי ברשות הנתבעת: ההיסטוריה של הרכב. העובדה שעדי הנתבעת הגיעו לדיון ללא חומר זה אומרת דרשני. סיכומי הנתבעת: התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה, קל וחומר את נטל השכנוע, כי היתה הפרת חוזה כלשהו מצידה של הנתבעת כלפיו. לא עלה בידי התובע להוכיח קיומן של תקלות כלשהן הנובעות מיצור או הרכבת הרכב. התובע נהנה במשך שנים מטיפולים, בדיקות ותיקונים מבלי שיידרש לשלם תשלום כלשהו- וזאת מכח האחריות שהוענקה ע"י הנתבעת, ומחמת רצון טוב שלה. אין שחר לטענה, כי לתובע לא היתה תעודת אחריות ומהם תנאיה. גם בהזמנת הרכב ותנאיה נזכרת תעודת האחריות גם בספר הטיפולים נמצאת תעודת האחריות. כל שלושת המסמכים הללו יוצרים את המסגרת החוזית בין הצדדים, מחוייבויותיהם וזכויותיהם זה כלפי זה. כתב אחריות אינו פיסת נייר סתמית. האחריות חלה על כל חלק שיכיר בו היבואן כפגום כתוצאה מייצור לקוי או הרכב לקויה. ליקוי כזה לא נמצא. יתר על כן, תקופת האחריות פגה שכן ישנן שתי תקופות: 1. אחריות כללית לתקינות הרכב 12 חודשים. 2. אחריות מורחבת לחלקים ומערכות כמופיע ברשימה במשך 3 שנים. התובע לא הוכיח, כי באחד מהחלקים המנויים באחריות המורחבת, היה קיים ליקוי כלשהו. הנתבעת הציעה לתובע מספר הצעות להחלפת הרכב, אך הוא סירב וזאת משום שלא הוצע לו גם פיצוי כספי. החלפות החלקים השונים נעשתה מתוך רצון טוב ולפנים משורת הדין. הנתבעת מדגישה כי בניגוד לגירסת התובע, לא נמצאו תקלות בטיחותיות. בניגוד לדברי התובע כי יש לו קבלות על 100,000 ₪ (תיקונים) לא הוצגה כל קבלה. הנתבעת טוענת, כי אין ליחס מהימנות כלשהי לתובע, אשר סותר בעצמו את המסמכים שהגיש לבית המשפט. לדוגמא, בתצהירו ציין כי במסמך של מוסך "פרונט הצפון" נכתב, כי מערכת ההיגוי פגומה ויש להחליפה. והנה זה פלא, אין כל דבר כזה במסמך של מוסך "פרונט הצפון" לנתבעת טענות רבות נגד חוות הדעת של מר בדארנה, שעשה לדעתה רושם גרוע, הפגין חוסר ידע בסיסי גם לעניין חובותיו כעד מומחה כמו התייחסות לפקודת הראיות (עמ' 10 שורות 20-21) . וגם לגופו של עניין. לעומת זאת, עדי הנתבעת היו ברורים עקביים הסבירו היטב את מדיניות החברה. ההתנהלות כלפי התובע אשר היתה מבוססת על רצון טוב ועמידה בתנאי האחריות. הנתבעת מדגישה, כי כל אותם חלקים שהיו צריך להחליפם כמו ברגים הם חלפים מתחלפים. הנתבעת מצביעה על חוו"ד מר שמיר ז"ל אשר מצא כי קיימת רשלנות וכשל תחזוקתי, ואלו כמובן רובצים לפתחו של התובע ואין להם כל קשר ליצרן הרכב או ליבואנו. לדעת הנתבעת, אין להתייחס כלל לדוחות של "קומפיוטסט" ומוסך "פרונט הצפון" כאשר עורכיהם לא הגיעו להעיד. ט. הנתבעת מצביעה על ממצא חמור לדעתה והוא כי מד המרחק מזייף. ממצא עליו התובע לא התלונן אף פעם, ואף עשה עצמו כלא מבין במה דברים אמורים. מדובר ברכב שעבר לא 68,000 ק"מ עד ל- 1998 אלא 150,000 ק"מ. המשמעויות ברורות. הנתבעת מדגישה, כי גם מר בדארנה הודה כי מד המרחק חישב רק 45% מכל נסיעה. לסיכום: התובע היה במוסך 10 פעמים בלבד, מתוכן 6 פעמים לצורך טיפולים שגרתיים, 4 פעמים לתיקון ובנוסף לא נמצא רשום כי התובע טיפל באופן תקופתי כנדרש ועל פי תנאי האחריות. י. הנתבעת טוענת כי התובע התנהג בחוסר רצינות באשר לניהול התביעה ולא הוכיח ואף לא ניסה להוכיח את טענותיו בראיות ועדים שיכול היה להביאם לו הצדק היה עמו. יא. אין מקום להחיל את חוק החוזים האחידים במיוחד לאור עדותו של מר בלובשטיין כי תנאי האחרות מוכתבים ע"י משרד התחבורה בהתאם לצו הפיקוח על המצרכים ושירותים (יבוא רכש, מתן שירותים לרכב ) תשל"ט - 1978. עדות זו לא נסתרה. ואף לא נעשה ניסיון לסתור אותה. חרף הביטול לכאורה של עיסקת המכר, התובע לא פעל עפ"י דין להשיב את הרכב לרשות הנתבעת, כך שלמעשה הפר את חובת ההשבה המוטלת עליו מכח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973. למרות "הביטול" הנטען, התובע המשיך ועודנו ממשיך להשתמש ברכב כך שהפר את חובתו להקטנת הנזק כקבוע בסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1971. ההזמנה, תנאי ההזמנה ותנאי האחריות הם לבדם אלה שבאמצעותם יש לבחון את תנאי ההתקשרות ההדדית. זאת ועוד, תנאי הרכישה והאחריות הינם תנאים אשר נקבעו ע"י משרד התחבורה וע"י ועדה ציבורית מיוחדת כך שביסודם זהים הם לכל יבואני הרכב, כאשר מקובל הוא אצל כלל היבואנים, כי האחריות אינה מכסה נזקים עקיפים , אובדן הכנסות ועלות ימי השבתת הרכב. הנתבעת עמדה בתנאי האחריות והחליפה כל חלק אשר נמצא לקוי ו/או בלתי תקין. הערכות השמאי שמטעם התובע הינן מוגזמות ואלה לא נעשו ע"ס בדיקותיו הוא אלא ע"ס ממצאי מוסך ציפורי. דוחות המוסכים ומכוני הבדיקה מעידים על רשלנות בתחזוקת הרכב ובכל מקרה, יש להתייחס למסמכים אלו כאל עדות שמיעה, שכן התובע נמנע מלהעיד את החתומים על המסמכים דלעיל. בסיכומו של דבר, טוענת הנתבעת, לא זו בלבד שלא הוכחה אחריות הנתבעת לנזק, גם לא הוכח הנזק עצמו, ובכלל זה הוצאות התיקון, הוצאות והפסדי הכנסה ולכן, התנהגות התובע מעריכת תצהירו והבאת ראיותיו פסולה ומכבידה שלא כדין על הנתבעת, אשר נאלצה להתגונן במשך שנים רבות בפני תביעה מנופחת ובלתי מבוססת. (עמ' 85 לסיכומים). התובע לא הביא את העדים שאמורים היו לתמוך בגירסתו ואף הגדיל עשות כאשר נמנע מלחקור את עדי ההגנה על מלוא עדותם ובמיוחד את העד המומחה אשר היה בבית המשפט. הנתבעת מפנה לספרו של קדמי על הראיות בעמ' 1391 בפרק הימנעות מהבאת עדים והמשמעות הראיתית שיש לניהול המשפט. הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה ולחייב התובע בשכ"ט בשיעורים "ההולמים את מיותרתו וקנטרנותו של ההליך הזה". הנתבעת ביקשה כי יורשה לה להוכיח את השכר ששילמה והוצאות שהוציא בפועל בגין תביעה זו ולבקש את החזרתם מן התובע במלואם. לא נתקבלה תשובת התובע לסיכומי הנתבעת. דיון: בחנתי ושקלתי את ראיות הצדדים וטענותיהם והגעתי למסקנה, כי התובע לא הצליח להוכיח את עיקר תביעתו. א ) התובע לא הצליח להוכיח, כי הנתבעת הפרה את הסכם המכר עמו הפרה יסודית המזכה אותו בביטולו. ב) התובע לא הצליח להוכיח כי לרכבו נגרמו נזקים במשך 3 שנות האחריות באותן מערכות הכלולות באחריות וכי הנתבעת סירבה לתקנן. ג) התובע הצליח להוכיח כי במהלך שנות האחריות הראשונה נצפו ברכבו נזקים שונים אשר נצפו אח"כ גם על ידי המומחה מטעם התובעת וכי הטיפול בו לא ענה על ציפיותיו. נזק אמנם נגרם לו, אך לו עצמו חלק ניכר ואשם תורם ולכן מגיע לתובע פיצוי כספי אך לא בהיקף אותו דרש. 1- האם סעיף ב סיפא לתעודת האחריות- (סעיף המונע את זכות הביטול), יש בו משום תנאי מקפח בחוזה אחיד? 2- האם נתקיימה עילת הביטול? אם התשובה על כך היא בחיוב, אזי יש להמשיך ולשאול; 3- האם הודעת הביטול ניתנה כחוק? העניין שבפניי "התגלגל" לממדים לא רצויים וחבל. ניתן היה לפתור את הסכסוך עם התובע כבר בשנה הראשונה לאחר קניית הרכב ולא היה צורך להגיע עד הלום. שני הצדדים "אשמים". תחילת המעשה היא בכך שהתובע צדק בתלונותיו הראשוניות. הא ראיה כי חלק מהן לא טופל במשך 3 שנים. הנזקים ברפודים, הנעילה, תא המטען שאינו מכוון (חודרים מים) וכו' היו תלונות אשר גם נצפו ע"י מר שמיר ז"ל. לא היתה כל סיבה שלא יתוקנו פגמים אלו במשך שנת האחריות הראשונה. הנתבעת לא המציאה את כל ההסטוריה של הרכב ולדעתי היא מסתירה מבית המשפט לפחות שנה שלמה, שאלמלא כן היתה שולחת באופן רצוף את התדפיס החל משנת 1995 ולא רק משנת 1997. חלק מתלונותיו נמצא נכון גם לאחר 3 שנים, כמפורט לעיל, התלונה על רעש היתה על פי מסמך של הנתבעת מיום 11/2/99 , והיה נסיון לתקנו במוסך טנוס. אני מאמינה לתובע שחש ברעשים וברעידות. יחד עם זאת התובע, בסרבו להשאיר את הרכב לתיקון, לא זו בלבד שלא פעל להקטנת הנזק אלא אף הגדילו. ב-ת.א. 10590/00 של בית משפט השלום חיפה אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי ב- ע.א 789/94 בנסיבות דומות, קבעה ד"ר דנון כי בשמוש ממושך ברכב לאחר התלונות על התקלות יש לראות ויתור על תביעה להחלפת הרכב ונקבע שם כי מדובר בתשלום פיצוי בשל אי התאמות ברכב. נושא אי התאמה לפי חוק המכר לא נטען ולא נדון בתיק זה ולכן לא אתייחס אליו גם אנוכי. התובע הגזים בתלונותיו שכן בהיותו סוכן ביטוח, אינני מאמינה כי לא קרא את תעודת האחריות הנמצאת בספר הטפול . אני מאמינה כי ככל שחלף הזמן התבצר בעמדותיו ובהרגשת הקיפוח כלפי הנתבעת עד כי לא תמיד דיבר אמת. נושא "זיוף" מד המרחק לא הובהר אך אין חולק שהוא חמור. מאידך גם מר בלובשטיין ומר יעקובי התחמקו ולא באלגנטיות ממתן תשובות ברורות. אי הבאת ההיסטוריה לדיון, אי הצגת הסטוריה שלמה, ולמרות חוו"ד מר שמיר ז"ל המשיכו לטעון כי לא היו דברים מעולם והתובע אך מנסה להוציא מהם כספים, אין בכך להוסיף מימדים של אמינות לגרסתם. המדיניות של הנתבעת ברורה: בכל מחיר לא יוחלף רכב. ספק אם מדיניות זו נכונה וראויה. תנאי מקפח בחוזה אחיד: התובע מלין כי תנאי האחריות הינם בבחינת תנאים מקפחים בחוזה אחיד. לדבריו, יש לראות את סעיף ב לתנאי האחריות, שלשונו: "הלקוח מוותר על זכותו, באם קיימת, לבטל את חוזה רכישת הרכב או לדרוש פיצוי כספי כתוצאה מהמצאות פגם ברכב", כתנאי מקפח בחוזה אחיד. סעיף 3 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, (להלן: "החוק"), מגדיר תנאי מקפח מהו ואת דרך ביטולו, וקובע כי: "בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות...". במקרה שלפנינו, חוזה ממכר הרכב- הטומן בחובו את תנאי האחריות, הינו בבחינת חוזה אחיד, שכן ניסוחו "נקבע מראש בידי צד אחד כדי שישמש תנאי לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם", כך שעומד הוא בקנה אחד עם ההגדרה הקבועה בסעיף 2 לחוק. הוויתור הגלום בסעיף ב לתנאי האחריות הינו תנאי, העונה על שתי חלופות של חזקת הקיפוח שנקבעה בסעיף 4 לחוק שלשונן: "חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים: (1) תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי; ... (6) תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדת ללקוח על פי דין ...". תנאים אלו הם בבחינת תנאים מקפחים בחוזה אחיד אך אין בכך כדי להושיע את התובע. כפשוטו, התנאי מנוגד לס' 4(6) לחוק החוזים האחידים ("חוזים אחידים" של ורדה לוסטהויז וטניה שפניץ עמ' 95). טענת הנתבעת כי תעודת האחריות היא על פי החלטה של המועצה המייצאת על פי צו לפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב) תשל"ט - 1978 אינה סותרת את החזקה. הגורם האחד המוסמך לקבוע כי התנאי אינו מקפח הוא בית הדין לחוזים אחידים, או בית המשפט הדן בחוזה ונטענה טענה של קיפוח , אם לא נפסק קודם אחרת. לא למותר לציין כי על פי הצו הנ"ל הרי בתעודת האחריות צריך לכלול גם את האחריות אשר ניתנה ליבואן מאת היצרן, ולא ראיתי כזו בתעודת האחריות של הרכב נשוא התביעה. על כן, התנאי ככזה הוא מקפח ולכן בטל והתובע רשאי היה להודיע על בטול החוזה, היה והתקיימו שאר התנאים על פי חוק החוזים. בע"א ח"י 789/99 ו- 175/95 הנ"ל, כאמור לעיל אישר בית המשפט המחוזי, פסק דין של בית משפט השלום - כב' השופטת ד"ר דנון בעניין דומה. רכב חדש אשר זמן קצר לאחר מסירתו התלונן הקונה על תקלות שונות. ד"ר דנון קבעה כי יש בתנאי האחריות המקנים ליבואנית את ההחלטה לפי שיקולה אם חלה החבות לתקון או החלפת חלק, משום קיפוח. אם אמנם תנאי האחריות זהים לגבי כל היבואניות עפ"י אותה מועצה מייעצת, הרי התנאי הנ"ל הוא הרישא של ס' ב' ובו התנאי המקפח של ויתור על זכות הביטול. תנאי מקפח נוסף הוא ס' יב' לתנאים בו נאמר: "מוסכם כי החברה מעניקה ללקוח אחריות על פי תנאים אלו מתוך רצון טוב וללא תמורה. שימוש הלקוח בזכות כלשהי עפ"י תנאי אחריות אלו, תיחשב כויתור בלעדי של תביעה נוספת עקב פגם לקוי כלשהו בהסכם". אין ספק כי זהו תנאי מקפח וגם מטעה. את האחריות חייבת הנתבעת לתת על פי אותו צו ואין כאן רק עניין של רצון טוב. אין חשיבות לענייננו לסעיף זה, היות התובע כלל לא מודע עליו כשם שלדבריו לא ידעו על שאר תנאי כתב האחריות או על קיומה. ההתייחסות אליו היא רק להמחשה נוספת שיש בתעודת האחריות כפי שהיא תנאים מקפחים בחוזה אחיד. סיכומו של דבר לעניין התנאים המקפחים הם קיימים בתעודת האחריות והתובע היה זכאי לבטל את החוזה היה ועמדה לו עילת הביטול. האם נתקיימה עילת הביטול? כאמור, התובע טוען כי הוטעה וכי הוצג בפניו מצג שווא היות ובמקום רכב חדש ותקין, קיבל רכב פגום וכנראה לא חדש. התובע מנה לא פחות מ-14 ליקויים שחלקם אף מהווים לטענתו סיכון בטיחותי. התנהגות זו של הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית, היה זכאי לבטל את החוזה. אומר מיד, כי לו הוכיח התובע טענה זו, היה אמנם זכאי באופן עקרוני לביטול הסכם המכר. בטענה זו גלומה למעשה טענה של מעשה מרמה: מכירת רכב ישן ולא תקין במקום רכב חדש אשר לכאורה הגיע ישירות מפס הייצור. התובע מנה בכתב התביעה תצהיר וסיכומים רשימה של 14 ליקויים לגבי כולם כתב כי התגלו במשך מספר חודשים (כמה?) לאחר רכישת הרכב. הרשימה מרשימה ואמנם מגלמת בתוכה גם ללא צורך במומחה סיכונים בטיחותיים . כמו מערכת בלמים פגומה , מערכת היגוי לקויה ומתלים פגומים . ניתן היה לצפות, כי טענות אלו תתמכנה במסמכים מאותה תקופה ולא היא. עיון בחוות הדעת הראשונה של המומחה מטעם התובע, ועיון בחוות הדעת מטעם הנתבעת, מלמד כי אין כל אזכור לגבי סיכון בטיחותי כלשהו. התובע לא המציא הוכחה לטענה זו. אחד הגורמים החשובים ביותר להוכחת טענת התובע הוא מימד הזמן ולא רק בגלל תנאי האחריות. התובע המציא "חוות דעת טכנית" של מר בדארנה מתאריך 5.11.96 וכל אשר התייחס אליו מר בדארנה הם נזקים בריפוד הדלתות, סימני התנפחות בלוח שעונים וסימני חדירת מים לתא המטען. לסיכומים צורף מסמך "היסטוריה של הרכב". שנתקבל ממוסך "טנוס" נכון ליום 18.11.96 והיסטוריה של הרכב שנתקבל מן הנתבעת ממרץ 1997 עד פברואר 2002. אני מסכימה עם ב"כ התובע, כי מן הראוי שמידע על ההיסטוריה של רכב מיום מסירתו לתובע יהיה ברשות הנתבעת ומוצג לבית המשפט כבר במסגרת הצגת חומר הראיות. מוסך טנוס הוא מוסך מורשה של הנתבעת ובהכרח בכל מה שהוא טיפל היה צריך להיות במאגר המידע של הנתבעת. למרות שמסמכים אלו צורפו לסיכומי התובע במקום להיות כלולים בחומר הראיות, אבחן גם אותם. על פי המסמך של מוסך "טנוס" בוצעו ברכב הטיפולים והתיקונים כדלקמן: ביום 18.8.95 טיפול 1000 ק"מ, מונה המרחק עמד על 1,300 ק"מ. ביום 21.8.95 הוחלף מגן שמש אחורי. ביום 20.11.95 טיפול 10,000 מונה מד מרחק היה 9,500 במסגרת הטיפול הוחלפו מסנן שמן, שמן מנוע, צלחת בלם קדמי. ביום 9.5.96 טיפול 20,000 מונה מד המרחק עמד על 22,059 ק"מ. במסגרת הטיפול הוחלפו שמן מנוע, מסנן שמן מצת פריבס, מסנן אוויר. בין טיפול זה לטיפול הבא אחריו קרה משהו ל"מונה הק"מ" או לרישום במוסך. היות ועתה הוא עמד על 9500 ק"מ. הוחלף שמן הגה כח. ביום 20.1.95 נעשתה עבודה במסרק הגה כח והוחלף שמן הגה כח. ביום 16.2.96 הוחלף בולם זעזועים קדמי בצד אחד. ביום 29.3.96 הוחלפו צלחות בלום בשני הצדדים. עד כאן תיעוד לגבי טיפולים ותיקונים ברכב במוסך "טנוס" עד למועד זה. התיעוד הבא הקיים אצל הנתבעת (למעט ספר הטיפולים) הוא מ 17.3.97 כלומר חסרה שנה שלמה בה לכאורה לא קיים במאגר הנתבעת מבחינת תיעוד מה נעשה ברכב. זו למעשה התקופה הרלוונטית להוכחת עילת התביעה. על פי החלטתי שלחה הנתבעת מסמכים שהיו ברשותה לענין הטיפול ברכב. הומצאו : המסמך של "מוסך טנוס", - אותו גם צירף התובע, ריכוז טיפולים ממרץ 1997. דף אחד בלבד לעניין תלונה על רעש מהגה חופש לאחר שהוחלף הגה ב"מוסך טנוס". העבודה שבוצעה בסניף חולון ביום 11.2.96 היא החלפת כיסוי ציר הגה עליון וכן עבודה נוספת . עלות שתי העבודות הללו היתה 36 ₪ ו 90 ₪ בהתאמה. ניתן לשער כי לא מדובר בתקלה חמורה. אישור כי מוסך גאנם את נעמה צורף לרשימת מוסכים מורשה של הנתבעת כבר בשנת 1995. יש בכך לפחות אישור לטענת התובע, כי היה במוסך המרכזי בחולון לפחות פעם אחת וגם תוך כדי התקופה בה טופל במוסך טנוס. כן יש אישור לכך, כי טיפל במוסך מורשה בלבד שכן, גם מוסך גאנם את נעמה שייך לרשת ולראשונה טיפל התובע במכוניתו שם בשנת 1996. כזכור הנתבעת האשימה את התובע כי טיפל במוסכים לא מורשים ובכך הגדיל את נזקיו. על כן נדחית טענת הנתבעת כי התובע טיפל במוסכים בלתי מורשים. אדרבה. על התובע היה להוכיח כי הטיפולים והתיקונים ברשימה זו מעידים על פגם בייצור הרכב אשר קיבל ועל כך כי מדובר ברכב ישן, וכי יש סכנה בטיחותית לנוהג ברכב. לו היה עושה זאת היתה קמה לו עילת ביטול. לא הובאה כל ראיה על כך. לא הוזמן מומחה לרכב מטעם התובע , וזה האחרון בחר לא לחקור כלל את המומחה מטעם הנתבעת שהיה באולם. לא הובא להעיד אדם מוסמך ממוסך טנוס. מתי החל התובע לבקר במוסך המרכזי בחולון? אין לכך תשובה. על פי מסמכי הנתבעת, היה שם פעם אחת ביום 11.2.96. אני מאמינה לתובע שהיה לא מרוצה. אני מאמינה לו ששמע רעשים שהטרידו את מנוחתו. אני מאמינה, כי היו בעיות בריפודים בדלתות וכי לוח השעונים התנפח והיו סימנים לחדירת מים כפי שראה מר בדארנה. בכל זאת אין די להקים עילת ביטול שכן, אלו פגמים קלי ערך וקלי חשבון ומחמת "קצר" התקשורת בין הצדדים, להערכתי, לא הסתיים תיקונם בתוך תקופת האחריות. עו"ד שבאיטה פנה לנתבעת בתלונות על הליקויים הנ"ל ביום 2.6.96 ונענה ע"י עו"ד פלר ב"כ הנתבעת ביום 17.6.1996. כל זאת עוד לפני תום תקופת האחריות. ממכתבו של עו"ד פלר הנני למדה כי הנתבעת ידעה על תלונות מהתובע עד ליום 29.3.1996 ואומר עו"ד פלר: "אין אמת בדברי מרשך כאלו הליקויים עדיין קיימים שכן מאז 29.3.96 לא התלונן מרשך על ליקוי כלשהו"... מר בלובשטיין פגש בתובע פעם אחת במשרדו בחולון הוא לא נשאל ולא העיד מתי. גם מר יעקבי פגש בתובע, בעת שהיה מגיע למוסכים וביתר פירוט למוסך טנוס בנצרת, והמפגש איתו היה בתקופה של בערך שנה מתקופת האחריות. לסיכום נקודה זו: הנתבעת בתוך תקופת האחריות, היתה מודעת לתלונותיו של התובע בין השאר על רעשים. הנתבעת בתוך תקופת האחריות, ביקשה מהתובע להשאיר את מכוניתו לצורך בדיקת טענותיו במוסך המרכזי והציעה להעמיד לרשותו רכב חלופי. התובע סירב להצעה זו. בכך במו ידיו שמט את האפשרות לביסוס טענותיו. רק כעבור כמחצית השנה ב- 30.1.1997 עו"ד שבאיטה השיב לנתבעת והסכים כי הרכב ייבדק ע"י מומחה. כמו כן, הסכים להשיב את הרכב מיד בתנאי שכספו יוחזר לו מיד. אין בפני המשך ההתכתבות. במקום להביא את הרכב אל מוסך הנתבעת, פנה התובע למוסך קומפיוטסט בציפורי ביום 21.7.96 המוסך בדק ועפ"י הדו"ח שצורף לתצהיר נמצאו בו ליקויים כדלקמן: במנוע - הספק נמוך במערכת הדלק - יש לכוון ולתקן מערכת ההצתה - יש לכוון ולתקן סרן קדמי ומערכת היגוי מתלה קדמי - נקישות יתר ורעש במהלך נסיעה מערכת היגוי - נקישות יתר רעש בזמן סיבוב. קפיצים קדמיים - רעש יתר בולמים אחוריים - רעש יתר מערכת בלמים - בלמים אחוריים - בלימה לקויה, רעש יתר מחוונים מד מרחק - לכוון ולתקן. הערה נרשמה: מתלה קדמי ימין מרעיש במהלך נסיעה. הבוחן אשר ערך את הבדיקה, לא הוזמן להעיד. על פי החלטתי מיום 5.11.01 על צד המתנגד לצירוף מסמך כלשהוא לתצהיר להודיע עד 45 יום לפני המועד הקבוע לשמיעת ראיות. התנגדות כזו לא התקבלה בבית המשפט. יחד עם זאת, בהעדר עדות מומחה מטעם התובע, אין ראיה כי הליקויים הנ"ל גם אם היו, הם תוצאה של רכב פגום וישן מלכתחילה או ליקויים שנוצרו במשך זמן השימוש ברכב ושניתן בקלות יחסית לתקנם. לו היה התובע נענה להצעה להכניס את הרכב למוסך המרכזי של הנתבעת, יתכן והיה נמצא גם הגורם הבסיסי לרעשים וגם הרכב היה מתוקן. מר סמיר בדארנה הגיש "חוות דעת טכנית" נוספת ביום 18.5.98 ובה ישנה הערכת נזקים: אלו שהוא מצא בשנת 1996 ואלו, כך נלמד מהחקירה הנגדית, שנזכרו במסמך ציפורי. לחוו"ד הטכנית משנת 1996 כתוב, כי לוטה: צילומים חשבונית החלפת אגזוז דו"ח בדיקת קומפיוטסט הערכת מחיר (מוסך דייהו). הצילומים המצורפים מיום 31.10.96 הראו את הנזקים בריפוד אשר בדלתות והנזק בלוח השעונים בלבד. נספח 4 לא צורף. מבחינת מומחיות מקצועית, יש בפני אך ורק חוו"ד של המומחה מטעם הנתבעת מר שמיר ז"ל, אשר בשנת 1998 מצא ליקויים כמפורט לעיל. ראיה זו לא נסתרה בכל צורה שהיא ומסקנתו היתה, כי כל הפגמים שנמצאו הם אסתטיים במהותם ופרט לסירובו של התובע , לא היתה כל מניעה לתקנם. את הרעש מן המתלים, אם לא נמצא שבר, מייחס מר שמיר לפעולות תחזוקה שגרתיות שלא נעשו כפי שצריך. התובע לא פתר קביעה זו. כיוון שלא נחקר מר שמיר, אין לפני תשובה, מטעם הנתבעת, לשאלה, האם במשך שנת האחריות , כאשר התובע דואג לטיפולים תקופתיים במוסך מורשה מי אחראי לתחזוקה זו? התשובה ברורה והיא המוסך המטפל במקרה זה, מוסמך טנוס, המוסך המורשה של הנתבעת אשר לפחות על פי ספר הטיפולים טפלו ברכב עד חודש מרץ 2000. על כן בתקופה בה נכתב דו"ח ציפורי אין לבוא בטענות אל התובע על אחזקה לקויה. מר שמיר ז"ל חווה דעתו כי עניין רעידות הגה נובע מחוסר איזון גלגלים גורם שתלוי אך ורק בצורת נהיגה ואחזקת רכב, ואין לו כל קשר ליצור הרכב עצמו. מסקנתו היא, כי הליקויים שהוא מצא בשנת 1996 וכן ע"י מר בדארנה, והליקויים שנוספו עליהם, הם תוצאה ברורה של רשלנות, הזנחה וזלזול בצורת הנהיגה ובאחזקת הרכב. סיכומו של דבר בפרק זה לא הוכח בפני, כי קמה לתובע עילת ביטול בשל הפרה יסודית של ההסכם בינו לבין הנתבע. ברם, גם הפרה שאיננה יסודית ניתנת לביטול, אם כי זכות הביטול במקרה כגון דא הינה מסוייגת: "סייגים אלה הם שניים. האחד מתן ארכה ואי קיום החוזה תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה. השני, על הביטול לעמוד במבחן הצדק". (גבריאלה שלו, "חוזים" עמ' 546, 547). מעיון בדוחות המוסך ניתן לראות כי הרכב אכן הוכנס לטיפול מספר פעמים אך כטענת התובע, ללא הועיל. אומנם, קיימים מספר ליקויים שלגביהם אין מחלוקת שכן אוזכרו גם בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת ולמרות היותם כלשונו של זה "פגמים אסתטיים", ניתן לראותם כליקויים לכל דבר ועניין, תיקונים אלה לא תוקנו עד עצם היום הזה. כאמור, ממכתב ב"כ הנתבעת מיום 17/06/1996, עולה כי זו הציעה לתובע להכניס את הרכב למוסך לשם ביצוע בדיקה יסודית ואף הוצע לנ"ל רכב חילופי למשך כל תקופת שהותו שם. התובע, משיקוליו הוא, בחר שלא לקבל את הצעות הנתבעת וענה לנתבעת רק כעבור חצי שנה. אין זה זמן סביר. כך שאין לו להלין אלא על עצמו. סיכום התובע לא זכאי לבטול החוזה, אך הוא זכאי לפיצוי ולו מחמת העובדה כי חלק מן הליקויים עליהם התלונן בעבר נמצאו כעבור 3 שנים, ע"י מומחה הנתבעת. ליקויים אלו לא תוקנו על ידי התובע וטענותיו כי שילם 100,000 ₪ על תיקונים מופרכת ומוגזמת ואין לקבלה. נכון בעיני לחייב את הנתבעת בפיצוי עבור תיקון הליקויים אותם מצא מר שמיר ז"ל (לגבי אחרים אין ראיה). לגבי נושאים אחרים הודה התובע כי הנתבעת טיפלה והחליפה. מר שמיר לא ציין את עלות התיקונים של הפגמים. לצורך קביעת הפיצוי המגיע תמציא הנתבעת לבית המשפט את מחיר התיקונים הנדרש לליקויים המנויים בחוו"ד של מר שמיר ז"ל. לתובע יש אשם תורם בשיעור 30%. לסכום זה יתווספו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום שיתקבל + מע"מ. הנתבעת תמציא האמור לעיל תוך 30 יום לצורך השלמת פסיקתא. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום. ניתן היום יום רביעי, י"ד בתשרי תשס"ה, 29 ספטמבר 2004, בהעדר הצדדים. חנה לפין-הראל, שופטת רכבתקלות ברכבגילוי נאות במכירת רכב