פסק דין עת נסע רכב התובעת בנתיב השמאלי, לפתע הגיח רכב הנתבעים 1 - 3 מימין, פגע ברכב התובעת והדף אותו לעבר אי תנועה עם צמחיה המצוי בשמאל למסלול הנסיעה. הנתבעים 1 - 3 טוענים כי רכבם נסע בנתיב הימני מבין שלושה, כאשר רכב התובעת נוסע בנתיב השמאלי, לפתע הגיח רוכב אופניים שחצה את הדרך שלא במעבר חציה וחסם את נתיב נסיעת רכב הנתבעים. על מנת למנוע פגיעה חזיתית ברוכב האופניים, סטה רכב הנתבעים שמאלה, כך פגע ברכב התובעת. הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד רוכב האופניים. על מנת להכריע במחלוקת שמעתי את שני הנהיגם ואת רוכב האופניים, כן עיינתי בשאר חומר הראיות שהונח בפניי. יצויין כי נטל השכנוע להוכחת הטענה בדבר "גורם זר מתערב", דהיינו התנהלותו של רוכב האופניים, כגורם לתאונה (לפגיעה ברכב התובעת),רובץ לפתחם של הנתבעים ועליהם הנטל להוכיח כי בנסיבות המקרה לא יכול היה, הנתבע 1, כנהג סביר, למנוע את התאונה. "נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים אופטימליים, עשוי להתקל באירועים שונים, שאף כי אין לומר שחובה עליו לצפות באופן ספציפי לאחד מהם, הרי הם מהווים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמאליים הכרוכים בנהיגה בדרכים. כך למשל, הימצאות כתם שמן בכביש או שברי זכוכית או בעל חיים החוצה את הכביש באופן פתאומי או תקר בצמיג, שניסיון החיים מלמד שהם תופעה מוכרת בכביש. נהג סביר אינו יכול ולכן איננו חייב לצפות שבמקום מסויים בכביש יקרה אירוע זה או אחר כגון אלה, אך חייב להביא בחשבון את האפשרות שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה". (ראה ע.פ. 84/85 פ"ד מ' (3) 141. רשלנות נהג יכולה להתבטא בדרכים שונות: נהיגה במהירות מופרזת לתנאי הדרך המסויימים או שהפנה את ההגה בתנועה חדה מידי וכד'. נתבע 1 העיד כי כשהתקרב לרמזור, הבחין כי הוא מתחלף לירוק ובהתאם לחץ על דוושת הגז, באופן שהגביר את מהירות נסיעתו לכדי 40 קמ"ש לערך. עוד מציין נתבע 1 כי בהתקרבו לקו הצומת הבחין ברכב עומד בנתיב האמצעי ולא מתקדם למרות מופע הירוק ברמזור, בכיוון הנסיעה. בעניינו, היה מצופה מנתבע 1 - כשהבחין כי התחלף המופע ברמזור לירוק, במהלך נסיעתו, כשהוא מתקרב לקו הצומת, וכשהבחין שרכב בנתיב האמצעי בכיוון נסיעתו, ממשיך לעמוד למרות התחלפות המופע ברמזור - כי יאט את מהירות נסיעתו ולא יגבירה, ויבדוק לאשורה את סיבת אי הנסיעה של הרכב בנתיב האמצעי, אשר היתה מוצדקת כפי שהתברר בדיעבד, שכן רוכב אופניים חצה את הדרך. מצאתי לקבוע כי הנתבעים כשלו להוכיח כי בנהיגתו פעל הנתבע 1 כנהג סביר וכי לא התרשל, שכן הוכח כי לא הבחין מבעוד מועד במכשול אשר בדרך לפניו (רוכב האופניים), למרות שהבחין ברכב העומד בעצירה מוחלטת בנתיב האמצעי שבדרך, אך לא נתן דעתו לסיבת עמידתו, לא נדלקה אצלו כל "נורה אדומה" עקב כך, וכשהבחין במכשול (ברוכב האופניים) וביקש לעקוף אותו, איבד שליטה על הרכב, שכן הסיט ההגה בחוסר זהירות שמאלה ופגע ברכב התובעת החולף בנתיב השמאלי. מכאן קבעתי שעצם קיומו של גורם זר מתערב בדרך,לא קטע את הקשר הסיבתי בין נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של נתבע 1 לבין הפגיעה ברכב התובעת, תוך גרימת נזק. ויצויין כי הנהג ברכב התובעת כלל לא הבחין ברוכב האופניים עובר להתרחשות התאונה בינו לבין רכב הנתבעים, אלא נודע לו על קיומו של רוכב האופניים רק לאחר שירד מרכבו לאחר התאונה, ועל חלקו של רוכב האופניים בעצם התרחשות התאונה למד רק מדברי הנתבע 1, לאחר התאונה. בתביעה על פי הודעת צד ג', לאור הגירסאות הסותרות אשר בפי שני הצדדים ומשלא מצאתי עדיפות לגירסת שולחי ההודעה, הרי ששולחי ההודעה לא הרימו הנטל המוטל עליהם להוכיח תביעתם. סיכום: לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את הנתבעים 1 - 3 לשאת בנזקיה המוכחים של התובעת כמפורט בסעיף 8.1 - 8.3 לכתב התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה כמקובל. פריט הנזק בסעיף 8.4 לא הוכח. כן ישאו באגרת המשפט כפי ששולמה, שכר עד התובעת בסך 250 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ. התביעה על פי הודעת צד ג' - נדחית. שולחי ההודעה, הנתבעים 1 - 3 ישאו בהוצאות צד ג', בסך 250 ₪. תאונת אופנייםאופניים