פריקת כתף במילואים

פסק דין 1. המערער יליד שנת 1951. המערער טען כי פרק את הכתף בשנת 1977, כאשר ירד ממשאית במהלך שירות מילואים. המערער הוכר כנכה בגין פגימה זו בשנת 1981, תחילה בדרגה של 0% נכות. עם השנים, נוכח בקשות החמרה חוזרות ונשנות, עלתה דרגת הנכות בגין פגימה זו ל-30%. בשנת 1983 טען המערער, כי בעת הרמת מצבר לגנרטור נתפס לו הגב. גם בגין נכות זו הוכר תחילה בשנת 1985 כדי 0%. במהלך השנים, נוכח בקשות חוזרות ונשנות להחמרה, הוגדלה גם נכות זו ל-20% והוספה נכות בגין פגיעה שורשית לומבו סקרלית בדרגה של 30%. בשנת 2002, בדיון לפי תקנה 9 הוכרו כאבים בירך ימין ללא הגבלה תפקודית כנכות נובעת מהנכות בגב ונקבעה דרגת נכות של 1%. 2. המערער עבר תאונת דרכים בשנת 1995 שאין לה כל קשר לשירותו הצבאי. בשנת 1999 עבר המערער ניתוח לקיבוע חוליות של עמוד השדרה הצווארי. המערער הגיש תביעה לבית המשפט השלום בגין תאונת הדרכים, וטען לנכויות. במהלך המשפט מונה מטעם בית המשפט מומחה נוירוכירורג, ד"ר גרושקביץ, אשר קבע כי הפגיעה הנוירולוגית ביד וברגל שמאל איננה קשורה לתאונת הדרכים אלא נובעת מחבלה מלפני 20 שנה. 3. ביום 24.6.02 פנה המערער בבקשה לפי תקנה 9, על מנת שפגיעתו בעמוד השדרה הצווארי, תוכר כנכות מוסבת לנכותו המוכרת. בפני הועדה המחוזית אשר התכנסה לדיון ביום 11.7.02 טען המערער כי לאחר תאונת הדרכים החלו הכאבים בצוואר וצווארו קובע לאחר ניתוח שנערך בשנת 1999. הועדה קבעה כי אין קשר בין נכותו המוכרת בכתף שמאל לבין תלונותיו לגבי ע"ש צווארי. 4. בשנת 2002 ביקש המערער להכיר בפגיעתו בצוואר כארוע של נכות מוכרת. המערער נענה במכתב המשיב מיום 26.11.02 כי החבלה בתאונת הדרכים לא ארעה במהלך תקופת השרות הצבאי ועקב השרות הצבאי. 5. במהלך שנת 2003 הגיש המערער בקשות נוספות להכיר בנכותו בצוואר כנכות הנובעת מנכותו המוכרת לפי תקנה 9. בבקשותיו אלו, הסתמך המערער על חוות דעתו של ד"ר גרושקביץ ועל פס"ד של בית משפט השלום. גם לפניות אלה נענה המערער על ידי המשיב במכתב מיום 18.8.04, כי בקשתו איננה כוללת ראיה חדשה כלשהיא. 6. ביום 14.9.04 פנה שוב המערער לקצין התגמולים על מנת שיכיר בפגיעתו בצוואר כנכות רפואית הנובעת מהנכות המוכרת, לפי תקנה 9. שוב הסתמך המערער על חוות דעת ד"ר גרושקביץ. בקשתו נדחתה. המערער הגיש על כך ערעור לבית משפט מחוזי (ע"ש 1192/05) על אף שהמסלול הנכון היה ועדת ערר בבית משפט השלום. בסופו של דבר נמחק בהסכמה הערר בבית משפט השלום. 7. ביום 27.6.07 הגיש המערער בקשה להערכה חוזרת, בה הוא מבקש שוב כי מצב עמוד השדרה הצווארי יוכר כנכות נובעת לפי תקנה 9. 8. ועדה מחוזית התכנסה ביום 16.7.07 וקבעה כי אין קשר בין תלונותיו בע"ש צווארי לאחר ניתוח קיבוע החוליות, לבין שיתוקה של הגפה העליונה השמאלית שהיא משנית לפריקת הכתף בשנת 1977. המערער ערער לועדה רפואית עליונה. 9. ועדה רפואית עליונה דנה בעניינו ביום 24.2.08. הועדה עיינה בקפידה, כפי שכתבה, בדוחות הועדות הקודמות, בחוות דעת ד"ר גרושקביץ, בפסקי הדין של בית משפט השלום והמחוזי וקבעה כי אין קשר בין התלונות על ע"ש צווארי לבין התאונה משנת 1977. 10. על החלטה זו הוגש ערעור המערער. 11. קראתי בעיון את חוות דעתו של ד"ר גרושקביץ. ד"ר גרושקביץ נדרש להתייחס לשאלה האם הפגיעות הנוירולוגיות של המערער כפי שהיו במועד בדיקתו, הינן פועל יוצא של תאונת הדרכים. המערער נבדק על ידי ד"ר גרושקביץ ביום 04.07.99. כ-4 חודשים לאחר הניתוח של חוליות הצוואר. ד"ר גרושקביץ כותב בחוות דעתו כי ידוע מהאנמנזה שהמערער נפגע בשרותו הצבאי, פגיעה שגרמה לחולשה ביד שמאל ורגל שמאל. הוא מוסיף, כי הגרעון הנוירולוגי שמצא בבדיקתו קשור לפגיעות מלפני 20 שנה. במקום נוסף בחוות דעתו ציין שהחולשה ביד שמאל קיימת מזה 20 שנה. לכן קבע, שסימנים אלו לא קשורים לתאונת הדרכים. ד"ר גרושקביץ ציין, כי לאחר תאונת הדרכים בחדר המיון, לא מסר המערער על פגיעה בצוואר, לא התלונן על כאבים בצוואר ולא היו סימנים חיצוניים של חבלה בצוואר. ד"ר גרושקביץ קבע כי בעיות הצוואר אינן קשורות לתאונת הדרכים. מאידך, אין כל קביעה החלטית של ד"ר גרושקביץ כי כאבי הצוואר הם פועל יוצא של הפגיעה במהלך שרותו הצבאי בשנת 1977. כל שציין בחוות דעתו, כי תופעות של כאבים בצוואר הקורנים ליד עם תחושה של נימול, היא תופעה מוכרת לאחר סוג הפגיעה שהיתה למערער במהלך שרותו הצבאי. יחד עם זאת, הוא עצמו מציין, כי הניתוח בע"ש צווארי היה בשל שינויים ניווניים במפרקים, בלט דיסק מרכזי בגובה 4C-3C בליטה קלה של דיסק וכו'. פסק הדין התמציתי של בית משפט השלום גם הוא איננו קובע קביעה כלשהיא לגבי הקשר הסיבתי שבין מצב צווארו של המערער לבין הפגיעה בצוואר. כל שנאמר שם: "התובע זימן את ד"ר גרושקביץ לחקירה וזה הסביר כי תאונה שעבר תובע מס' 1 לפני 20 שנה גרמה לניתוק כל העצבים היוצאים מהצוואר ליד שמאל. פגיעה כזו יכולה להביא לפגיעה בעמוד השדרה. התאונה נשוא תיק זה, על פי דעת המומחה, לא החמירה את המצב". לא הומצא פרוטוקול הדיון. לא ברור מה אמר בדיוק המומחה. אין בפסק הדין אמירה כי בעיות הצוואר הן פועל יוצא של המקרה בצבא וגם אם הייתה אמירה כזאת, לא היה בה לחייב משום היותה OBITER, ומטעמים נוספים אחרים. 11. עולה מכל האמור לעיל, כי מאום לא חודש לעניין הקשר הסיבתי שבין הצוואר והאירוע בצבא בשנת 1977 הן בחוות דעתו של ד"ר גרושקביץ משנת 1999 והן בפסק הדין של בית משפט השלום לעניין תאונת הדרכים משנת 1995. 12. הערעור נדחה. 13. המערער ישא בהוצאות הערעור בסכום של 1,500 ₪ + מע"מ שיועברו לידי המשיב בתוך 30 יום מהיום. 14. המזכירות תשיב את התיקים הרפואיים של המערער לידי ב"כ המשיב. צבאמילואיםכתפיים